תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – חוות דעת מומחים

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

מוצע להקדים ולעיין בסקירה זאת, שעסקה בשתי טיוטות (תזכירים) שקדמו לתקנות נשוא סקירה זאת (הטיוטה הראשונה פורסמה ב-2018; והשניה פורסמה ב-2020).

***

סקירה זאת תוקדש לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חוות דעת מומחים), התשפ"ד-2024 (להלן: "התקנות" או "תקנות המומחים"), אשר פורסמו ביום 30.6.24 (ק"ת 11332), ותחילתן 30 ימים מיום הפרסום. אתייחס להוראות העיקריות בתקנות המומחים. לשם הנוחות, אתייחס בדרך כלל ליפוי כח מתמשך – אך האמור בתקנות (וממילא, גם בסקירה זאת) תקף (לרוב) גם לגבי הנחיות מקדימות למינוי אפוטרופוס ולגבי מסמך הבעת רצון.

בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק" או "חוק הכשרות"), חוות דעת מומחה יכולה להיות רלוונטית בשתי סיטואציות:

[א] עובר להפקדת יפוי הכח המתמשך, כ"ראיה" לכשירותו של הממנה (מייפה הכח). בהקשר זה, יש להבחין גם בין שני אלה: צירוף חוות דעת מומחה ליפוי הכח המתמשך, כדי "להסיר ספק" – ביוזמת הממנה – בדבר כשירותו (וכאמור בסעיף 32יג(ו) לחוק: "הממנה רשאי לצרף ליפוי כח מתמשך חוות דעת מומחה המעידה על היותו בעל כשירות בעת עריכת יפוי הכח"); לבין הפנית הממנה למומחה על ידי עורך המסמך, בנסיבות האמורות בסעיף 32יד(א) לחוק ("התעורר ספק אצל עורך הדין בדבר היותו של אדם בעל כשירות… יפנה אותו עורך הדין למומחה… כדי שיחווה את דעתו בדבר היותו של הממנה בעל כשירות").

[ב] לצורך קביעת העדר כשירות, וכניסת יפוי הכח המתמשך המופקד לתוקף ("הפעלת" יפוי הכח המתמשך) – כאשר "ברירת המחדל" לפי החוק, הינה כי יראו את הממנה כמי שאינו מסוגל להבין בדבר, אם כך נקבע בחוות דעת מומחה שנמסרה למיופה הכח. יצוין, כי הממנה רשאי לקבוע אחרת, וכאמור בסעיף 32יט(ג) לחוק: "הממנה רשאי לקבוע ביפוי כח מתמשך את הדרך שבה ייקבע כי הוא אינו מסוגל להבין בדבר, בין באמצעות חוות דעת מומחה ובין בדרך אחרת, ובלבד שלא ייקבע כי יפוי הכח ייכנס לתוקפו לפי החלטתו של מיופה הכח בלבד, ורשאי הממנה לקבוע מבחנים שונים לכל ענין; לא קבע הממנה כאמור, יראו אותו כמי שאינו מסוגל להבין בדבר, אם נקבע בחוות דעת מומחה, שנמסרה למיופה הכח, כי הממנה אינו מסוגל להבין בדבר; מיופה הכח יהיה מוסמך לתת הסכמה בשם הממנה, לביצוע הבדיקה הדרושה לשם עריכת חוות הדעת האמורה".

כפי שפורט בסקירה זאת, טיוטות של תקנות המומחים פורסמו ביום 13.5.18 וביום 15.12.20 ("הטיוטה הראשונה", "הטיוטה המאוחרת", וביחד "הטיוטות"), ובסקירה הנ"ל עמדתי על ההבדלים העיקריים בין הטיוטות. בסיומה של אותה סקירה, ציינתי כי "גם הטיוטה המאוחרת טרם נכנסה לתוקף (וממילא, אם וכאשר היא תיכנס לתוקף, אין וודאות כי לא יחולו גם בה שינויים)"… ואכן, בין הטיוטה המאוחרת, לבין נוסח התקנות המוצע, שעמד לדיון בפני ועדת חוקה חוק ומשפט – ובינם לבין נוסח התקנות שהותקנו בפועל – ישנם הבדלים.

דיון בתקנות המומחים התקיים בועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת (להלן: "הועדה"), ביום 3.1.24. כפי שמצוין באתר הכנסת, בפני הועדה עמד "נוסח מהגורם המוסמך" של התקנות המוצעות – אשר היה דומה במידה רבה (אך לא זהה) לנוסח הטיוטה המאוחרת; וכן נוסח עם הערות/הצעות לשינוי מטעם היועץ המשפטי לועדה. בתום הדיון הנ"ל, צוין כי "התקנות בנוסח ששונה על ידי הועדה אושרו פה אחד"; אך למיטב ידיעתי, הובעו הסתיגויות שונות מטעם משרד הבריאות בנוגע לנוסח האמור. בהקשר זה, יצוין כי בהתאם לסעיף 83(ב) לחוק, הוסמך שר המשפטים, בין היתר, "לקבוע כללים למתן חוות דעת מומחה לצורך קביעת היותו של אדם בעל כשירות… או לצורך קביעת היותו מסוגל או לא מסוגל להבין בדבר…", "לקבוע סוגי מומחים נוסף על רופאים שיהיו מוסמכים לתת חוות דעת מומחה… לרבות כללים בדבר הכשרה, מומחיות ונסיון", וכו'; אך זאת "בהסכמת שר הבריאות ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת". ואכן, ביום 21.5.24 התקיים דיון נוסף בועדה, אשר בפניה עמד נוסח מוצע של "רביזיה" בתקנות; ובתום הישיבה אושר נוסח תקנות המומחים – אשר פורסמו, כאמור, ביום 30.6.24.

המבנה של תקנות המומחים הינן כדלקמן: א. הגדרות (תקנה 1). ב. מיהם "מומחים" לענין "קביעת היותו של אדם בעל כשירות" (תקנה 2). ג. מיהם "מומחים" לענין "כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך" (תקנה 3). ד. הוראות שיחולו על עריכת חוות דעת מומחה (תקנה 4). ה. "תחילה" ו"תחולה" (תקנה 5). ו. "תוספת" – "רשימת פרטים שייכללו בחוות דעת מומחה". כפי שנכתב באתר משרד המשפטים, בעקבות אישור התקנות: "כעת ולאחר הנסיון הרב שנצבר בהפעלת הכלים הללו באפוטרופוס הכללי, נקבעו הכללים באשר לסוגי המומחים, שיוכלו לקבוע בשלב העריכה של יפוי הכח המתמשך, אם אדם הוא בעל כשירות לערוך את המסמך, ומיהם המומחים שיוכלו לאבחן את הירידה התפקודית, עת מבקשים להכניס את יפוי הכח לתוקף".

כאמור, בין נוסח התקנות, לבין הנוסחים השונים שקדמו להן, ישנם הבדלים – חלקם משמעותיים, וחלקם טכניים, ניסוחיים וכיוצ"ב [לענין תחומי המומחיות, בלבד – ראו כאן את ה"אבולוציה" של תקנה 2; וכאן את ה"אבולוציה" של תקנה 3].

תקנה 1

אתייחס רק לחלק מן ההגדרות.

תחת ההגדרה הכללית "חוות דעת מומחה", נכללות שתי חוות הדעת הספציפיות, שצוינו לעיל:

(i) "חוות דעת מומחה לשם קביעת היותו של אדם בעל כשירות – חוות דעת מומחה המעידה על היותו של אדם בעל כשירות בעת עריכה וחתימה על יפוי כח מתמשך, הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס, או מסמך הבעת רצון, בין שהיא נערכת לפי בחירתו של אדם לפי סעיף 32יג(ו) לחוק, ובין שהיא נדרשת במקרים שבהם התעורר ספק אצל עורך הדין בדבר היותו של אדם בעל כשירות לפי סעיף 32יד(ב) לחוק".

(ii) "חוות דעת מומחה לשם כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך – חוות דעת מומחה בנסיבות שבהן היא נדרשת לפי סעיף 32יט(א) ו-(ג) לחוק כתנאי לכניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך"; במקרה זה, מדובר רק ביפוי כח מתמשך, ולא במסמך הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס, או במסמך הבעת רצון, משום ששני המסמכים האחרונים אינם "נכנסים לתוקף" באותו אופן שיפוי כח מתמשך נכנס לתוקף, אלא נדרש מינוי אפוטרופוס על ידי בית משפט [במאמר מוסגר: כאשר מוגשת בקשה למינוי אפוטרופוס, אין חובה להגיש תעודה רפואית או חוות דעת רפואית, על אף שבדרך כלל נתמכת הבקשה במסמך ממין זה; בוודאי שאין כל הנחיה מחייבת, לענין תוכנו של המסמך, המומחיות הנדרשת מעורך המסמך, וכדומה. אחד ההסברים שניתנו לכך בדיוני הועדה, הינו כי בבקשה למינוי אפוטרופוס "יש לנו מכלול ראיות שבפני בית המשפט… יש את התסקיר לסדרי דין, שזה תסקיר מאד מקצועי, שלצערנו לוקח זמן אבל הוא באמת מאד מקצועי ומקיף… בנוסף לפעמים יש דוחות תפקודיים"].

בתקנה 1 מוגדר "אזרח ותיק – מי שמלאו לו 65 שנים". תחילה לא נכללה בתקנות הגדרה ל"אזרח ותיק", ובדיוני הועדה דובר על כך שמדובר ב"גיל פרישה"; אך ההגדרה נוספה, "כדי שתהיה אחידות… כדי שזה יהיה שווה לנשים וגברים".

כאשר אתייחס לתקנה 4, אדון, בין היתר, במונחים "מיופה הכח" ו"מיופה הכח המיועד", שאינם מוגדרים בתקנות המומחים.

תקנה 2

תקנה 2 עוסקת בחוות דעת מומחה לשם קביעת היותו של אדם בעל כשירות. כפי שהובהר בהודעה (מיום 31.7.24) מטעם האפוטרופוס הכללי, "…כל חוות דעת מומחה, שמופקדת באפ"כ, ושנערכה החל מיום 30.7.2024, צריכה לעמוד בדרישות של התקנות, הן מבחינת מי שעורך את חוות הדעת, והן מבחינת התוכן שלה".

תקנה 2(א)

תקנה 2(א) נפתחת כך: "חוות דעת מומחה לשם קביעת היותו של אדם בעל כשירות, תכלול את הפרטים המופיעים בתוספת, ותערך בידי אחד או יותר מאלה, בהתאם לתחום מומחיותו ובהלימה למצבו הבריאותי של הנבדק:"; תחומי המומחיות מפורטים בתקנות 2(א)(1), 2(א)2 ו-2(א)(3) – אליהן אתייחס בהמשך.

התיבה "בהתאם לתחום מומחיותו ובהלימה למצבו הבריאותי של הנבדק", לא הופיעה בטיוטות, והיא משמעותית בעיני; גורמים רבים הוכרו אמנם כ"מומחים" (כפי שיפורט להלן), אך אין ספק, כי בדרך כלל תוגשנה חוות דעת מטעם רופאים במומחים בתחומי הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה והגריאטריה – והגשת חוות דעת מטעם מומחים בתחומים רפואיים אחרים, צריכה להתיישב עם מצבו הרפואי הכללי של הנבדק.

בתקנה 2(א)(1) נכללים "רופא בעל תואר מומחה בנוירולוגיה, בפסיכיאטריה, בגריאטריה, ברפואה פליאטיבית, ברפואה פנימית, ברפואת המשפחה או ברפואה פיזיקלית ושיקום לפי תקנות הרופאים".

מומחיות ב"רפואה פנימית" לא נכללה בטיוטות; ונוספה לקראת הדיון בועדה.

בתקנה 2(א)(2) נכללים "פסיכולוג בעל תואר מומחה בפסיכולוגיה קלינית, בפסיכולוגיה שיקומית או בפסיכולוגיה רפואית לפי תקנות הפסיכולוגים".

נוסח תקנה 2(א)(3) הינו: "לענין מי שאובחן עם מוגבלות, לרבות מוגבלות שכלית והתפתחותית, עם אוטיזם, ולענין אזרחים ותיקים – גם עובד סוציאלי או מרפא בעיסוק, שהם בעלי נסיון של חמש שנים לפחות בעבודה סוציאלית או בריפוי בעיסוק בטיפול באנשים עם מוגבלות, לרבות מוגבלות שכלית והתפתחותית, עם אוטיזם או עם אזרחים ותיקים, לפי הענין, או באבחון של אנשים כאמור".

במקרה זה, קיים הבדל ניכר, הן בין נוסח התקנות, לבין חלק מהנוסחים שקדמו להן; והן בין תקנה 2(א)(3), לבין תקנות 2(א)(1) ו-2(א)(2). לא בכדי, התקיים דיון נרחב בתקנה 2(א)(3).

בטיוטה הראשונה נכתב: "לענין אדם עם מוגבלות… עובד סוציאלי כהגדרתו לפי חוק העובדים הסוציאליים… שהוא בעל נסיון של חמש שנים לפחות בטיפול או באבחון אנשים עם המוגבלות הנוגעת לענין". בטיוטה המאוחרת חל שינוי: "לענין מי שאובחן עם מוגבלות שכלית התפתחותית ולענין מי שאובחן עם אוטיזם – גם עובד סוציאלי כהגדרתו לפי חוק העובדים הסוציאליים… שהוא בעל  נסיון של חמש שנים לפחות בעבודה סוציאלית בטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית או עם אוטיזם, לפי הענין, או באבחון של אנשים כאמור". ב"נוסח מהגורם המוסמך" נכתב: "לענין מי שאובחן עם מוגבלות, לרבות מוגבלות שכלית והתפתחותית, עם אוטיזם, ולענין קשישים – גם עובד סוציאלי וגם מרפא בעיסוק, שהם בעלי נסיון של חמש שנים לפחות, בעבודה סוציאלית או בריפוי בעיסוק, בטיפול באנשים עם מוגבלות, לרבות מוגבלות שכלית והתפתחותית, עם אוטיזם, או עם קשישים, לפי הענין, או באבחון של אנשים כאמור, והכל ובלבד שעברו הכשרה יעודית לנושא; הכשרה כאמור תערך על ידי האפוטרופוס הכללי, באישור משרד הבריאות ומשרד הרווחה והבטחון החברתי". זהו, פחות או יותר, גם הנוסח בתקנות, פרט לכך, שבמקום "קשישים" נכתב "אזרחים ותיקים" (אגב, בטיוטות כלל לא נזכרו "קשישים" או "אזרחים ותיקים"), והושמטה דרישת ה"הכשרה".

דרישת ה"הכשרה" (ביחס לעובד סוציאלי ולמרפא בעיסוק) אמנם הושמטה; אך בולטת העובדה, כי בניגוד לרופאים נשוא תקנה 2(א)(1), ולפסיכולוגים נשוא תקנה 2(א)(2), נותרה על כנה הדרישה ל"נסיון של חמש שנים לפחות". לא ארחיב בענין זה, אך אציין, כי סוגיה זאת נדונה בועדה באריכות (ובמידה לא מבוטלת של "אמוציונליות"…) הדברים נכונים גם בנוגע לדרישת ה"הכשרה" (אשר בסופו של דבר הושמטה, כאמור, מנוסח תקנות המומחים) – ואף בנוגע לעצם הכללתם של עובדים סוציאליים ומרפאים בעיסוק בתקנה 2. יצוין, כי בנוסח עם הערות/הצעות לשינוי מטעם היועץ המשפטי לועדה, נוספה בהקשר זה הערה: "לדיון: האם להוסיף דרישת נסיון או הכשרה יעודית לכל בעלי המקצוע שיכולים לתת חוות דעת"…

הבדל נוסף, בין רופאים נשוא תקנה 2(א)(1), ופסיכולוגים נשוא תקנה 2(א)(2), לבין עובד סוציאלי ומרפא בעיסוק נשוא תקנה 2(א)(3), הינה כי האחרונים יכולים לתת חוות דעת רק "לענין מי שאובחן עם מוגבלות, לרבות מוגבלות שכלית והתפתחותית, עם אוטיזם, ולענין אזרחים ותיקים".

תקנה 2(ב)

לפי תקנה 2(ב): "אין בהוראות תקנה זו [מדובר למעשה בהוראות תקנה 2(א), שפורטו לעיל – ד.ר.] כדי לגרוע מהאפשרות לצרף ליפוי כח מתמשך, למסמך הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס, או למסמך הבעת רצון, חוות דעת שניתנה על ידי גורם אחר, ואולם היא לא תחשב כחוות דעת מומחה לפי תקנה זו".

לפי סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, "בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה, בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן – חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן – תעודת רופא)". תוקפה הראייתי של חוות דעת מומחה אמנם נתון, מטבע הדברים, לשיקול דעת בית המשפט; אך כאשר מדובר ב"מומחה", תוקפה הראייתי של חוות הדעת, עולה על תוקפה הראייתי של "חוות דעת" של מי שאינו "מומחה".

חוות דעת מומחה לשם קביעת היותו של אדם בעל כשירות, יכול, כאמור, שתערך "לפי בחירתו של אדם לפי סעיף 32יג(ו) לחוק", או שהיא נדרשת "במקרים שבהם התעורר ספק אצל עורך הדין בדבר היותו של אדם בעל כשירות לפי סעיף 32יד(ב) לחוק" – ויש להבחין, לדעתי, בין שני מצבים אלה, בהקשר של תקנה 2(ב). כאשר מדובר בצירוף חוות דעת ביוזמת הממנה, נראה לי כי אין להחמיר, בדרך כלל, בקיום הדרישות הפורמליות של תקנות המומחים; ואילו כאשר מדובר בצירוף חוות דעת ביוזמת עורך יפוי הכח המתמשך ("במקרים שבהם התעורר ספק אצל עורך הדין בדבר היותו של אדם בעל כשירות לפי סעיף 32יד(ב) לחוק"), דומני, כי עורך המסמך כלל אינו רשאי "להסתפק" בכל מסמך שלא ייחשב "כחוות דעת מומחה לפי תקנה זו" (ובכל מקרה, מוטב לעורך המסמך לעמוד על קבלת חוות דעת מומחה, שממלאת אחר תנאי התקנות…)

תוקפה הראייתי של חוות דעת מומחה לשם קביעת היותו של אדם בעל כשירות, ידון, בדרך כלל, לאחר כניסת יפוי הכח המתמשך לתוקף; במסגרת הליך משפטי, לביטול יפוי הכח המתמשך, בטענה כי הממנה כבר לא היה כשיר בעת ההפקדה (ראו דוגמא).

תקנה 3

תקנה 3 עוסקת בחוות דעת מומחה לשם כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך, והיא נפתחת כך: "חוות דעת מומחה לשם כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך, תכלול את הפרטים המופיעים בתוספת, ותערך בידי אחד או יותר ממומחים אלה, בהתאם לתחום המומחיות הנוגע לענין מצבו של הנבדק, הגורם למצב המצריך את הפעלת יפוי הכח:"; תחומי המומחיות מפורטים בתקנות 3(1) ו-3(2) – אליהן אתייחס בהמשך.

בעוד שבתקנה 2 מדובר בעריכת חוות דעת של מומחה "בהתאם לתחום מומחיותו ובהלימה למצבו הבריאותי של הנבדק"; בתקנה 3 מדובר בעריכת חוות דעת של מומחה "בהתאם לתחום המומחיות הנוגע לענין מצבו של הנבדק, הגורם למצב המצריך את הפעלת יפוי הכח". יש להניח, למשל, כי במקרים של אובדן כשירות, עקב דמנציה, אלצהיימר וכו', תוגשנה בדרך כלל חוות דעת מטעם רופאים במומחים בתחומי הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה והגריאטריה; בעוד שבמקרים של אובדן כשירות על רקע זיהום נגיפי, סרטן, תאונה וכו' – תעלה שכיחות חוות הדעת מטעם בעלי מומחיות רפואית אחרת.

בתקנה 3(1) – בדומה לתקנה 2(א)(1) – נכללים "רופא בעל תואר מומחה בנוירולוגיה, בפסיכיאטריה, בגריאטריה, ברפואה פליאטיבית, ברפואה פנימית, ברפואת המשפחה או ברפואה פיזיקלית ושיקום לפי תקנות הרופאים". גם במקרה זה, מומחיות ב"רפואה פנימית" לא נכללה בטיוטות; ונוספה לקראת הדיון בועדה.

בתקנה 3(2) – בדומה לתקנה 2(א)(2) – נכללים "פסיכולוג בעל תואר מומחה בפסיכולוגיה קלינית, בפסיכולוגיה שיקומית או בפסיכולוגיה רפואית לפי תקנות הפסיכולוגים". בטיוטה הראשונה כלל לא נזכרו פסיכולוגים – מומחים אלו נוספו בטיוטה המאוחרת.

במקרה של חוות דעת מומחה לשם כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך, כלל לא נמנים עובדים סוציאליים ומרפאים בעיסוק על רשימת המומחים המוכרים (והם נזכרו באופן חד פעמי ב"נוסח מהגורם המוסמך", שעמד בפני הועדה).

כאמור, בסעיף 32יט(ג) לחוק נקבע, בין היתר, כי "הממנה רשאי לקבוע ביפוי כח מתמשך את הדרך שבה ייקבע כי הוא אינו מסוגל להבין בדבר, בין באמצעות חוות דעת מומחה ובין בדרך אחרת, ובלבד שלא ייקבע כי יפוי הכח ייכנס לתוקפו לפי החלטתו של מיופה הכח בלבד…"; מכיוון שכניסת יפוי הכח לתוקף אינה מותנית בהכרח בהגשת חוות דעת מומחה – לא היה צורך לכלול בתקנה 3 הוראה מקבילה להוראת תקנה 2(ב).

דומני כי השאלה, האם "לאמץ" ביפוי הכח המתמשך את "ברירת המחדל", הקבועה בחוק (לפיה ייכנס יפוי כח לתוקף, "אם נקבע בחוות דעת מומחה, שנמסרה למיופה הכח, כי הממנה אינו מסוגל להבין בדבר"); או שמא, לקבוע "דרך אחרת", "מעסיקה" לא מעט עורכי דין, שהוסמכו לערוך יפויי כח מתמשכים.ישנם הסבורים, כי מדובר ב"מנגנון מחמיר מדי", ומוטב להימנע מ"אימוץ ברירת המחדל" (לפחות, כאשר מדובר במשפחה "רגילה"…) בין היתר, משום שחוות דעת מומחה, בהתאם לתקנות המומחים, תהיה כרוכה בעלות כספית גבוהה, ויידרש זמן רב לקבלה. דעתי בענין זה – שונה: פרט לנסיבות חריגות מאד, כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך, חייבת להיות מותנית בקבלת חוות דעת מומחה בהתאם לתקנות המומחים.

ראשית, לכניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך יש השלכה דרסטית על הממנה, ומן הראוי, כי הדבר לא ייעשה "כלאחר יד", אלא לאחר שיקול דעת יסודי, ולאחר שמיופה הכח עצמו משוכנע, כי הגיעה העת לכך. מרבית מיופי הכח המיועדים הינם "הדיוטות" בבנוגע להיבטי "כשירות", ומה שיכול להצטייר בעיניהם כהעדר כשירות, המצדיק כניסת יפוי כח מתמשך לתוקף, יכול להתגלות כ"אזעקת שווא". ניתן גם להניח, כי חוות דעת מומחה, שתערך בהתאם לתקנות המומחים (ראו בהמשך), תהיה יסודית ומהימנה. כבודה של העלות הכספית הכרוכה בקבלת חוות דעת מומחה בהתאם לתקנות, במקומה מונח; אך מדובר בשיקול שחייב לסגת מפני חשיבות הענין.

ספק, אגב, אם חוות דעת מומחה בהתאם לתקנות, אמנם תהיה כרוכה בעלות כספית גבוהה במיוחד. יש להניח, כי "כוחות השוק" יפעלו על אותם מומחים, שממילא נוהגים לתת כבר היום חוות דעת או תעודות רפואיות לצרכים שונים (כגון, לצורך מינוי אפוטרופוס, עריכת אישור נוטריוני, עריכת צוואה וכו'). אך דווקא אם נניח, כי חוות דעת מומחה בהתאם לתקנות המומחים, תהיה כרוכה בעלות כספית גבוהה – יהיה גם לכך, מן הסתם, "אפקט מצנן" ביחס למיופי כח "נלהבים מדי"…

לא אחת מוצע "תחליף" לקבלת חוות דעת מומחה בהתאם לתקנות – למשל, קבלת "אישור מרופא משפחה" (ואפילו "אישור מרופא המשפחה שמכיר את הממנה", ככל שיהיה קיים רופא כזה בעתיד…); אך אני מסופק, כמה רופאים במוסדות רפואיים (כגון קופות חולים) יסכימו (או יהיו רשאים, בכלל) לתת אישור בכתב, לצורך כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך.

אשר לזמן שיידרש לקבל חוות דעת מומחה בהתאם לתקנות: מעבר לכך, שגם שיקול זה חייב לסגת מפני חשיבות הענין, ניתן להניח כי תמיד יימצאו מומחים, שיבדקו את הממנה במהירות הראויה… מכל מקום, לרוב לא אמורה להיות "בהילות" של ממש, בכניסת יפוי הכח המתמשך לתוקף. ראשית, בדרך כלל אובדן כשירות הינו תהליך הדרגתי ומתמשך; שנית, ניתן היה להעלות על הדעת דחיפות בכניסת יפוי הכח המתמשך לתוקף, בעיקר כאשר מדובר בענינים רפואיים דחופים – אך הענין איבד משמעות, לפחות מאז תיקון מס' 16 (מינואר 2024) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בהיבט של "מקבל החלטות זמני").

תקנה 4

בתקנה 4 מפורטות הוראות שיחולו (לפי הענין) "על עריכת חוות דעת מומחה" – כלומר, על שני סוגי חוות הדעת – כדלקמן:

"(1) המומחה יערוך את הבדיקה בלא נוכחות מיופה הכח המיועד או מיופה הכח, לפי הענין, אלא אם כן סבר המומחה שיש קושי בעריכת הבדיקה בלא נוכחות כאמור; (2) אין באמור בפסקה (1) כדי לפגוע בזכותו של הנבדק לבקש נוכחות של אדם אחר, שאינו מיופה הכח המיועד או מיופה הכח בבדיקה, ולענין זה יחול סעיף 6א לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; (3) המומחה רשאי להתייעץ עם כל אדם לשם עריכת חוות הדעת; (4) במהלך הבדיקה יפגוש המומחה את הנבדק בפגישה פנים אל פנים, וישוחח עימו בלשון פשוטה ובהתאם ליכולת הבנתו, ואם הוא אדם הזקוק להתאמות – חוות הדעת תערך רק בתנאי שבבדיקה נעשה שימוש בהתאמות הנדרשות; המומחה יקבע כי נבדק אינו מבין בדבר, רק אם הוא אינו מסוגל להבין בדבר גם בהינתן ההתאמות הנדרשות; (5) אם הנבדק אינו מבין את השפה שבה דובר המומחה, יסתייע המומחה במתרגם, שאינו מיופה הכח המיועד או מיופה הכח, לפי הענין; (6) נעשתה הבדיקה באמצעות מתרגם או בהינתן התאמות נדרשות, יפרט המומחה מי היה המתרגם ומה קרבתו לנבדק, או באילו התאמות השתמש לצורך הבדיקה; (7) לא הצליח המומחה לברר אם הנבדק בעל כשירות או מסוגל להבין בדבר, לפי הענין, יציין זאת בחוות הדעת, ויפרט אם התאפשרה תקשורת לא ישירה עם הנבדק, ובאילו אמצעים; (8) אין בהוראות תקנה זו כדי לגרוע מהוראות בדבר התאמות נגישות, לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הנדרשות ממי שנותן שרות ציבורי, כהגדרתו בסעיף 19י לאותו חוק".

מיהם "מיופה הכח המיועד" ו"מיופה הכח"?

התיבה "מיופה הכח המיועד או מיופה הכח" מופיעה מספר פעמים בתקנה 4, אך אין בתקנות המומחים הגדרה של איזה מן המונחים הללו. המונח "מיופה כח" מופיע, כמובן, בחוק הכשרות – בניגוד למונח "מיופה הכח המיועד". בנוסח תקנה 4(א), כפי שנכלל בטיוטה המאוחרת, צוין כי "המומחה יבדוק אדם לשם מתן חוות דעת בדבר היותו אדם בעל כשירות למתן יפוי כח מתמשך, ללא נוכחות מיופה הכח המיועד" – ומכאן ואילך נעשה שימוש במונח "מיופה הכח" (והכוונה המשתמעת מן ההקשר הינה ל"מיופה הכח המיועד״)… כאמור, בתקנה 4 לתקנות המומחים מופיעים המונחים "מיופה הכח המיועד" ו"מיופה הכח" בצמידות, ולא זו אף זו, תקנה 4 לתקנות המומחים (בניגוד לנוסח תקנה 4(א) בטיוטה המאוחרת) חלה על עריכת שני הסוגים של "חוות דעת מומחה".

לא מצאתי הסבר הגיוני לשימוש במונח "מיופה הכח", או לשימוש בשני המונחים. כאשר מדובר בחוות דעת מומחה לשם קביעת היותו של אדם בעל כשירות, המוגשת בשלב הפקדת יפוי הכח המתמשך, ברור כי "מיופה הכח" אינו אלא "מיועד"… אך גם כאשר מדובר בחוות דעת מומחה לשם כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך, חוות הדעת מוגשת בטרם נכנס יפוי הכח המתמשך לתוקף בפועל, וממילא, גם אז מדובר רק ב"מיופה כח מיועד". ניתן אמנם למצוא "תירוץ דחוק" לשימוש בשני המונחים; אך לדעתי, פשוט מדובר בטעות "מתגלגלת"…

תקנה 5

לפי תקנה 5, "תחילתן של תקנות אלה שלושים ימים מיום פרסומן (להלן – יום התחילה), והן יחולו על חוות דעת מומחה, שנערכה ביום התחילה או לאחריו".

"תוספת"

התוספת (ראו כאן) כוללת "רשימת פרטים שייכללו בחוות דעת מומחה". מרבית הפרטים משותפים לחוות דעת מומחה לשם קביעת היותו של אדם בעל כשירות, ולחוות דעת מומחה לשם כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך, למעט פרטים 11 ו-13, בהם ישנה הבחנה בין שתי חוות הדעת.

כפי שצוין בסקירה זאת, בטיוטה הראשונה הוצע כי חוות דעת מומחה לשם קביעת היותו של אדם בעל כשירות "תיערך לפי טופס 1 בתוספת", וכי חוות דעת מומחה לשם כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך "תיערך לפי טופס 2 שבתוספת"; ואילו בטיוטה המאוחרת הוצע כי חוות דעת מומחה לשם קביעת היותו של אדם בעל כשירות "תכלול את הפריטים המופיעים בתוספת הראשונה", וכי חוות דעת מומחה לשם כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך "תכלול את הפריטים המופיעים בתוספת השניה" {מדובר היה מן הסתם בטעות סופר, שכן לטיוטה המאוחרת צורפה רק תוספת יחידה, שהתייחסה לשני סוגי חוות הדעת} מכל מקום, גם לתקנות המומחים לא צורף "טופס לדוגמא" (או שני טפסים), ובתוספת לתקנות נכללה, כאמור, "רשימת פרטים שייכללו בחוות דעת מומחה". אין בעיני הבדל של ממש בין שתי האפשרויות. בכל מקרה, אין ברשימה "חידוש" של ממש, בהשוואה לחוות דעת ולתעודות רפואיות, כפי שמוגשות זה מכבר.

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.