תעודה רפואית לצורך אישור נוטריוני

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

עורך דין שמתקיימים לגביו תנאי סף מסוימים (כגון ותק מינימלי), ומתקיימים בו תנאים נוספים ("פוזיטיביים" – כגון השתתפות בהשתלמות; ו"נגטיביים" – כגון "לא הורשע בישראל או מחוצה לה בעבירה פלילית שיש בה משום קלון"), יכול להיות מוסמך כנוטריון – ובעקבות כך, הוא יורשה לבצע פעולות, אשר רובן (אם כי לא כולן) מצויות תחת סמכות ביצוע של נוטריונים בלבד (כגון, אימות חתימה, אישור העתק, אישור תרגום, אימות הסכם ממון לפני נישואין, ועוד); לצד זאת, נוטריונים כפופים לחובות (אתיות ואחרות) יחודיות.

פעולות נוטריוניות מחייבות הקפדה רבה, משום שיכולות להיות להן תוצאות מרחיקות לכת (בארץ וגם בחו"ל), וכפי שמעיד, בין היתר, סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 ("החוק"): "אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו…"; לפיכך, נוטריון חייב, בין היתר, לברר "אם הניצב בפניו כשיר לעשיתה של הפעולה מבחינת גילו" (תקנה 4(א) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977 – "התקנות") , ולוודא כי פעולה של קטין או בשמו, נעשית על פי הסכמה או אישור כדין (תקנה 4(ג) לתקנות); לוודא כי מי שחותם בשם "אחר" (לרבות בשם תאגיד) אמנם מוסמך לכך ("נתבקש נוטריון לאשר שפלוני חתם בפניו בשם של יחיד או של תאגיד או בתור אפוטרופוס, נאמן או בתפקיד כיוצא באלה, יבקש תחילה שתוגש לו ראיה בכתב להנחת דעתו בדבר זכותו של פלוני לחתום כאמור" – תקנה 3(א) לתקנות); לפי תקנה 8, "ניצב לפני נוטריון לשם אימות חתימה, קבלת תצהיר או הצהרה אחרת או עריכת מסמך לחתימתו, אדם שהוא אילם, חרש או עיוור, יציין הנוטריון באישורו את עובדה זו וכן את הדרך שבה השתכנע שאותו אדם אמנם הבין את משמעותה של הפעולה…"; ועוד.

סקירה זו תתמקד בחובת הנוטריון לקבל, בנסיבות מסוימות, "תעודה רפואית".

לפי סעיף 18(1) לחוק, "שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות דרכים ותנאים נוספים שבהם יבצע נוטריון פעולה נוטריונית ובין השאר רשאי הוא לקבוע הוראות בדבר – (1) בירור כשרותו המשפטית של המתייצב לפניו לשם ביצוע של הפעולה הנוטריונית ואת היותו מבין אל נכון את משמעות הפעולה…"; לפי תקנה 4(ד) לתקנות, "נוטריון לא יתן אישור על עשית פעולה בפניו, אם בכל נסיבות הענין לא שוכנע שהניצב בפניו פועל מרצונו החופשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה"; ולפי תקנה 4(ה), "לא יתן נוטריון אישור על עשית פעולה בפניו, אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה, שהוצאה ביום עשית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון".

כלומר, מעבר לחובה ה"כללית", שחלה על נוטריון, להשתכנע, כתנאי מוקדם למתן אישור נוטריוני, כי "הניצב בפניו פועל מרצונו החופשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה" – בשני מקרים חלה עליו גם חובה לקבל "תעודה רפואית": כאשר המבקש לבצע את הפעולה "מאושפז בבית חולים"; וכאשר המבקש לבצע את הפעולה "מרותק למיטתו". בפסיקה ניתנה פרשנות מרחיבה בעיקר לביטוי "מרותק למיטתו".

"מאושפז בבית חולים": ניתן היה להניח, כי הביטוי "מאושפז" אינו מותיר מקום רב לפרשנות, וכי הכוונה לאשפוז עקב מחלה/פציעה, משום שבנסיבות שכאלו, יש צורך מוגבר לוודא את כשירותו של מי שמבקש לבצע פעולה נוטריונית, או לשלול את החשש מבני השפעה פסולה עליו (למשל, בשל "תלותו" האפשרית באחרים). עם זאת, די לכאורה ב"אשפוז" – אף אם הוא אינו כרוך, למשל, ב"הגבלת ניידות" וכיוצ"ב – בכדי לחייב קבלת תעודה רפואית. ואכן, הפסיקה התמודדה לעתים עם הצורך "לפרש" את הביטוי.

בת"ע 14508-09-13, למשל, נפסק כי בנסיבות מסוימות, אין הכרח ב"אשפוז" דווקא, ואפשרי שתעודה רפואית תתחייב גם כשמדובר ב"בדיקה": "אין בידי לקבל גרסת הנוטריון, לפיה סבר שאין צורך בתעודה רפואית… ראשית טען, כי המנוחה היתה 'בבדיקה רפואית' ולא ב'אשפוז' ועל כן לא נדרש לקבל תעודה רפואית. אינני מקבל טיעון זה… מקום ש'יש ספק, אין ספק'. כלומר מקום שאדם חותם על צוואתו בבית החולים בפני נוטריון, חובה על הנוטריון לדרוש תעודה רפואית שלפיה המצווה כשיר לחתום. אין זה משנה אם מדובר בבדיקה או באשפוז. הדבר נלמד בבחינת 'קל וחומר' מהפסיקה הדורשת תעודה רפואית שכזו אף מקום שהמצווה מרותק לביתו ואינו יכול להתנייד לבדו…" עם זאת, אין מדובר במצב שבו אדם מתייצב לצורך ביצוע בדיקה "פשוטה", וחוזר לביתו – אחרת כלל לא היתה נדרשת מן הסתם עריכת אישור נוטריוני בבית החולים דווקא… בה"פ 719/05 נדונה "בקשה להצהיר כי יפוי כח כללי נוטריוני עליו חתמה המבקשת… הוא חסר תוקף מעיקרו. הבקשה מנומקת בכך שבעת החתימה היתה המבקשת, אם ל-15 ילדים, מאושפזת בבית חולים, מיד לאחר לידת בנה העשירי. הנוטריון הגיע לחדרה בבית החולים והחתימה על הטופס בלי לקבל אישור רפואי לגבי מצבה ובלי להסביר לה את משמעות יפוי הכח עליו חתמה". נפסק: "במקרה שבפני אין מדובר במצב של מחלה אלא באשפוז עקב לידה. לא נטען… כי המבקשת סבלה ממצב רפואי לא תקין, מפגם כלשהו בצלילות דעתה או בהכרת המציאות. כמו כן לא נטען לקיומו של סיבוך כלשהו או מצב רפואי יחודי מלבד לידה. המדובר בלידתה העשירית של התובעת, כך שאף אם נניח (בדוחק רב) כי לידה ראשונה עשויה להיות טראומטית במידה מסוימת או להשפיע על מצבה הנפשי של היולדת, הרי שאין הדבר כך לגבי לידה עשירית. כידוע, לידה אינה מחלה, ועל כן מלכתחילה נופלת המבקשת לגדר תקנה 4 באופן טכני בלבד, משום שהיתה מאושפזת בבית חולים. לא מן הנמנע שמתקיני התקנה לא נתנו כלל דעתם לעובדה שאשפוז בבית חולים כולל גם אשפוז לאחר לידה תקינה, ואילו היו נותנים דעתם לכך היו מוציאים מצב זה מתחום תחולתה של התקנה. בנסיבות אלו ודאי שאין לנהוג לגבי המבקשת במבחנים מחמירים… הנסיבות שהתקיימו באותם פסקי דין הן של אנשים שהיו מאושפזים עקב מחלה קשה, או שנזקקו לתרופות שהשפיעו על מצבם הנפשי, וקל וחומר שההלכה שנקבעה לגביהם, כי העדר תעודה רפואית אינו מביא לבטלות אלא להעברת הנטל, יפה גם לגבי המבקשת שבפני. העברת הנטל במקרה זה היא תיאורטית בלבד…"

למרבה הצער, לעתים קשה עד בלתי אפשרי (גם על סמך נסיוני האישי), לקבל תעודה רפואית מן הצוות המטפל בבית החולים – דבר המסכל לעתים מתן אישור נוטריוני; ונסיונות שונים לגבש "נוהל" מחייב בענין, טרם צלחו [במקרה שנדון בת"ע 41070-08-10 – שיוזכר גם בהמשך – נכתב בפסק הדין: "יתכן אמנם שיש ממש בדבריה של הנוטריונית בדבר הקושי הלוגיסטי לאתר רופא על אתר שימסור אישור בהתאם לתקנות וכן לדרוש שהרופא יאשר מפורשות כי המצווה כשיר לערוך צוואה, אך בכך אין כדי להביא למילוי החובה האמורה בתקנות הנוטריונים"; אך לעתים לא ניתן לקבל תעודה רפואית כלל, ואף כאשר אין כל חולק לגבי "צלילותו" ו"כשירותו" של המאושפז]

"מרותק למיטתו": כאמור, הפסיקה העניקה פרשנות מרחיבה בעיקר לביטוי זה – וכפי שמעידות דוגמאות אלו: "הפסיקה הרחיבה את המונח 'מרותק למיטתו' וקבעה כי גם במקרים בהם מדובר באדם המתקשה להתנייד או באדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו, יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה" (עמ"ש 13612-12-12); "כאשר אדם מאושפז בבית חולים, יש צורך בקבלת תעודה רפואית אודות מצבו, אף אם הוא יכול ללכת בעצמו ללא כל סיוע… עצם היותו מאושפז, מחייב את הצגת התעודה הרפואית בפני הנוטריון. לא נעשית אבחנה האם המאושפז יכול ללכת בעצמו אם לאו… דרישה זו מלמדת כי יש ליתן פרשנות מרחיבה, אף ביחס למונח 'מרותק למיטתו'. לכן, אדם הנמצא בביתו, והוא  אינו יכול ללכת ללא עזרה והנוטריון יודע כי הוא לא מסוגל להגיע למשרדו, יש צורך כי הנוטריון ידרוש תעודה רפואית אודות מצבו בטרם שיבצע את הפעולה (ת"ע 55650-05-13); "הוכח שהמנוחה הייתה מוגבלת בניידותה, באופן שלא היתה יכולה לצאת מביתה בלא עזרה פיזית של אחרים. כידוע, הפסיקה הרחיבה את משמעות הביטוי 'מרותק למיטתו'… באופן שחל גם על מי שמוגבל בניידותו" (תמ"ש 21371/08); "על הנוטריון שערך את הצוואה, בהתחשב בכך שהמנוח היה מוגבל בניידות וישוב בכיסא גלגלים, הייתה חובה… לקבל תעודה רפואית שהמנוח יכול לחתום על הצוואה – קודם שהמנוח חתם" (ת"ע 41494-06-16); "באשר למונח 'מרותק למיטתו' הרחיבה הפסיקה מושג זה וכללה גם אדם אשר קשה לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו ולפיכך אף במקרים כאלה יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה" (ת"ע 14508-09-13); "מדובר היה במנוחה שהתקשתה בהליכה ונעזרה בהליכון. עצם העובדה שהנוטריון נאלץ להגיע לביתה, היות והמנוחה לא יכולה היתה להגיע למשרדו, מלמדת כי המנוחה היתה בגדר 'מרותקת למיטתה'…" (ת"ע 41360-09); "על הצורך במתן פרשנות מרחיבה לדרישה של הצגת תעודה רפואית, ניתן ללמוד מכך שעל פי התקנה הנ"ל, כאשר אדם מאושפז בבית חולים, יש צורך בקבלת תעודה רפואית אודות מצבו בלא אבחנה האם המאושפז יכול ללכת בעצמו אם לאו… דרישה זו מלמדת כי יש ליתן פרשנות מרחיבה, אף ביחס למונח 'מרותק למיטתו', כך שהכוונה לא תהא כזו שרק אדם שלא יכול לזוז ממיטתו יוגדר כמי שמרותק למיטתו, אלא גם אדם שלא יכול ללכת בביתו ללא עזרה, או אדם שלא יכול לגשת בעצמו למשרד עורך דינו לעריכת הצוואה בשל מגבלותיו הפיזיות, ניתן להגדירו כמי שמרותק למיטתו" (ת"ע 23328-11-09).

גם לפרשנות המרחיבה ישנו גבול הגיוני… וכפי שעולה, למשל, מת"ע 46404-10-14: "מעיון בראיות המונחות לפני לא מצאתי כי מצבו הבריאותי של המנוח עובר לאישור הצוואה בידי הנוטריון הגיע כדי היותו 'מרותק למיטתו', אף לא עפ"י הפרשנות הרחבה שניתנה למונח זה בפסיקה. מן העדויות שהובאו לפני כלל לא שוכנעתי, כי מחלתו וגילו של המנוח יצרו איזשהם קשיים או הגבלות על הניידות שלו, נהפוך הוא: שוכנעתי, כי על אף שלא היה בקו הבריאות, היה המנוח עצמאי בכלל ובתנועתו בפרט…"

לפי תקנה 4(ה), התעודה הרפואית הינה "לפי טופס שבתוספת הראשונה" (ראו כאן נוסח תקף במועד פרסום הסקירה). החלק המהותי בתעודה הרפואית, הינו, כמובן, ההצהרה כי המבקש לבצע את הפעולה הינו "בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראי על מעשיו וכשיר לעשית פעולה בפני הנוטריון" (על התעודה הרפואית להיות "לפי טופס…" – ובמקרים מתאימים ניתן לסטות מנוסח זה; למשל, לא בכל מקרה מתאים השימוש בביטויים "חולה" או "מחלה"…)

מדובר בנוסח פחות "מחמיר" בהשוואה לנסיבות אחרות, בהן יתכן שתידרש חוות דעת רפואית – בדרך כלל של מומחה – לגבי "כשירותו" של אדם מסוים; למשל, כשמדובר בחתימת מצווה על צוואה, יתכן שתידרש חוות דעת שתעיד על כך שהמצווה "ידע להבחין בטיבה של צוואה" (סעיף 26 לחוק הירושה), וכשמדובר בחתימת "ממנה" (מייפה כח) על יפוי כח מתמשך, יתכן שתידרש חוות דעת שתעיד על  כך שהממנה "מבין את משמעות יפוי הכח, מטרותיו ותוצאותיו" (סעיף 32א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות), נושא בו תעסוק סקירה עתידית (יובהר כי לא מדובר בהכרח בחתימה בפני עורך דין שהינו נוטריון או שפועל ב"כובעו" כנוטריון). מכל מקום, אם (למשל) נחתמת צוואה בפני נוטריון, בנסיבות שמחייבות קבלת תעודה רפואית – יתכן כי לא יהיה בכך די, ותידרש גם חוות דעת מומחה, שתעיד על כך שהמצווה "ידע להבחין בטיבה של צוואה".

במקרה שנדון בת"ע 41070-08-10, אחד הפגמים בתעודה הרפואית היה "העדר הלימה בין נוסח תעודת הרופא שנמסרה לנוטריונית לבין נוסח תעודת הרופא שבתוספת… בתעודה שנמסרה לנוטריונית נרשם כי 'הנ"ל מרותק למיטה, מתמצא בזמן ומקום, משתף פעולה עם המטפלים בו, הוא חייב בעזרה מרבית והשגחה צמודה בכל הפעולות'. זאת בעוד שהנוסח בתוספת לתקנות דורש אישור רפואי בדבר צלילות המצווה, הכרתו המלאה והכרזה בדבר היותו אחראי וכשיר לעשית פעולה בפני נוטריון… הסבריה של הנוטריונית נראים סבירים ואף הגיוניים, אך עם כל הכבוד והיקר, הם אינם מתיישבים עם הדין… במידה ואין בידיו [בידי הנוטריון – ד.ר.] אישור רפואי התואם את נוסח … אין הוא יכול או רשאי לערוך צוואה בפני רשות" [על אף האמור, הצוואה קוימה בנסיבות המקרה]

לפי תקנה 4(ה), על הנוטריון לקבל תעודה רפואית "שהוצאה ביום עשית הפעולה". סביר כי יראו תעודה כאילו "הוצאה ביום עשית הפעולה", אף אם באופן פורמלי התאריך שונה (למשל, תעודה רפואית שהוצאה בערבו של יום, ופעולה נוטריונית שנעשתה למחרת בבוקר), שכן יכול להתעורר אפילו קושי "טכני", לערוך תעודה רפואית ולמוסרה באופן מיידי לנוטריון. במקרה שנדון בת"ע 550-11-12, מדובר היה בצוואה נוטריונית שנחתמה בעת שהמנוח היה מרותק למיטתו בביתו. ביום בו נחתמה הצוואה, לא היתה עדיין בידי הנוטריון תעודה רפואית כדין, אלא רק אישור כשירות בעל פה, מהפסיכיאטר שזומן לבדוק את המנוח. התעודה הרפואית נשלחה לנוטריון למחרת, ואת האישור הנוטריוני עצמו הוא ערך שלושה ימים לאחר החתימה, כשהתעודה הרפואית כבר היתה בידיו. נקבע כי הנוטריון קיים אחר הוראת תקנה 4(ה).

בנסיבות מסוימות, גם חלוף פרק זמן ממושך יותר, הינו "פגם שניתן לריפוי". כאמור בפסק הדין שניתן בת"ע 64278-03-16, "לענין נטל השכנוע הסכימו הצדדים שמאחר ובענינו של המנוח נערכה חוו"ד פסיכיאטרית… יומיים טרם עריכת הצוואה ולא באותו היום… פגומה לכאורה הצוואה מבחינת צורנית ועל כן רובץ נטל ההוכחה לגמירות דעתו וצלילותו של המנוח… לפתחה של המבקשת את קיומה"; ובשים לב לכלל נסיבות עריכת הצוואה, נקבע כי הפגם אינו "מאיין" את תוקף הצוואה. במקרה שנדון בת"ע 41070-08-10 הנ"ל, הוכנה התעודה הרפואית כחמישה ימים קודם לחתימת הצוואה על ידי המצווה בבית החולים. נפסק, בין היתר: "על פי הפסיקה, לא זו בלבד שפגם בתעודה הרפואית אינו מאיין את הצוואה אלא שאף מקום שניתן אישור נוטריוני ללא כל תעודה רפואית לא נקבע כי הדבר מאיין את הצוואה, אלא מביא להפיכת הנטל להוכיח את גמירות דעתו וצלילות דעתו של עושה הפעולה, קרי המנוח". בנסיבות הענין, נקבע גם במקרה זה, כי הפגם אינו "מאיין" את תוקף הצוואה.

כפי שעולה מפסקי דין רבים (ובהם גם רוב פסקי הדין שצוטטו לעיל), התוצאה של תעודה רפואית שנפל בה פגם – ואף של העדר מוחלט של תעודה רפואית – בנסיבות המחייבות קיומה של תעודה רפואית כדין, אינו בהכרח "בטלות" או "פסלות" של האישור הנוטריוני (בין אם מדובר בצוואה, ביפוי כח או בכל מסמך אחר). התוצאה הינה העברת נטל השכנוע, בדבר תוקפו של המסמך הרלוונטי, לכתפיו של הטוען לתוקפו של המסמך. אם מדובר, למשל, בצוואה, מדובר בפגם "צורני", שניתן לתיקון על יסוד סעיף 25 לחוק הירושה, המאפשר את קיומה של הצוואה, אפילו נפל בה פגם, ובלבד שהתקיימו בה "מרכיבי היסוד" ההכרחיים (וכאמור בסקירה זאת).

ראו, למשל, ע"א 36/88: "ברור הוא, כי בעת עשית הצוואה לא נתקיימו הוראות תקנה 4(ה)… שהחשובה שבהן נוגעת לקיומה של תעודה רפואית שהוצאה ביום עשיית הפעולה… תעודה אשר כזאת לא הייתה לפני הנוטריון, ובכך הפגם העיקרי שבאישור הנוטריון; פגם זה העביר את הנטל על המשיב להוכיח את גמירות דעתו של המנוח בעת שחתם על הצוואה…"; "פגם בתעודה הרפואית אינו מאיין את הצוואה ואף מקום שניתן אישור נוטריוני ללא כל תעודה רפואית אין הדבר מאיין את הצוואה, אלא מביא להיפוך הנטל להוכחת גמירות דעת וצלילות דעתו של עושה הפעולה…" (ת"ע 54699-10-10); "בהעדר תעודה רפואית במקרים הנ"ל, נופל פגם באישור הנוטריוני של הצוואה, ופגם זה מעביר את הנטל על המבקש לקיים הצוואה, ועליו להוכיח את גמירות דעתו של המנוח בעת שחתם על הצוואה" (ת"ע 14508-09-13); "אף שהדברים נקבעו לעניין צוואה… לטעמי הרציונאל העומד בבסיסם יפה אף כאשר ביפוי כח עסקינן" (עמ"ש 515/09); ועוד.

מובן, כי ככל שהפגם בתעודה הרפואית חמור יותר (ומקל וחומר, בהעדר מוחלט של תעודה רפואית) – כך יכבד נטל השכנוע שמוטל על המבקש לתת תוקף למסמך; אך מעבר לכך, בחינה של הפסיקה מלמדת, כי ככל שישנן נסיבות נוספות, המצביעות לכאורה על פגם בכשירותו או בצלילותו של החותם ו/או שיש בהן לעורר ספק בדבר רצונו החופשי של החותם (וכיוצ"ב) – כך תגדל נטית בית המשפט לשלול גם את תוקפו של האישור הנוטריוני (ולהיפך). ראו, לדוגמא: תמ"ש 21371/08; ת"ע 41360/09 – "במיוחד אמורים הדברים כאשר המדובר בציווי כל רכושה לבחור צעיר שהמנוחה הסבירה שפגשה בו זמן קצר קודם לכן"; עז' 1390/04 – מדובר היה במצווה עיוור ומרותק למיטתו, וזאת בנוסף לראיות בדבר מצבו הרפואי הנפשי והפיזי סמוך למועד עריכת הצוואה, ולממצאים בדבר התנהלותו של המבקש לקיים את הצוואה.

נוטריון חייב לשמור ברשותו עותק (מדובר במקור – ולא ב"העתק") מכל אישור נוטריוני שערך, ללא קשר לצורך (אם קיים) בתעודה רפואית (במאמר מוסגר, יצוין כי בגין עותק זה לא משולם שכר טרחה). לפי תקנה 4(ה), "התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון", אך היא אינה מצורפת לאישור הנוטריוני, שנמסר ללקוח, ואינה מהווה חלק ממנו. האם רשאי נוטריון להציג את התעודה הרפואית לפי דרישת מיופה הכח (או צד שלישי, כגון בנק)? באתר משרד המשפטים ("מנהלת היחידות המקצועיות") נכתב בהקשר זה, לאור סעיף 28(א) לחוק ("נוטריון ישמור בסוד כל דבר שהובא לידיעתו על ידי מי שנזקק לשירותיו שנעשו על פי דין, זולת אם נאמר אחרת בחיקוק או אם ויתר הלקוח בכתב על שמירת הסודיות"), כי "על פי האמור בסעיף 28 לחוק הנוטריונים נראה כי ניתן להעביר את התעודה הרפואית רק במידה והלקוח (מייפה הכח) ויתר בכתב על שמירת הסודיות". בשנת 2004 המליצה ועדת הנוטריונים שליד הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, כי "כאשר מבקש השירות מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, על הנוטריון לציין על גבי האישור הנוטריוני, כי הוצגה בפניו תעודה רפואית כדין".

תוספות ועדכונים

27.11.20

ביום 30.8.20 ניתן פסק דין בת"ע 32201-10-27, 32421-10-17, ממנו יצוטט בהרחבה להלן:

"בקשה לקיום צוואת המנוח א.ע. ז"ל (להלן – 'המנוח')… שהוגשה על ידי שתי בנותיו (להלן – 'התובעות'), והתנגדות לקיום הצוואה שהוגשה בידי אחיהן, בן המנוח (להלן – 'המתנגד'). עסקינן בצוואה בפני רשות, אותה עשה המנוח בפני הנוטריון צ.ש. (להלן – 'הנוטריון') ביום 22.5.14 (להלן – 'הצוואה'), ולפיה ציווה כי רכושו יחולק 'על פי דין, או עפ"י צוואה שאכין, אם אכין'… וזאת לאחר שהורה על ביטולה של '…כל צוואה וכל תוספת צוואה שנעשתה על ידי בין בכתב ובין בע"פ לפני צוואה זו בקשר לרכושי ו/או נכסי, לרבות הצוואה בה הורשתי את כל רכושי לבני י.ע.' … וכן על ביטול 'כל מתנה שנתתי…..שלא הושלמה'… הצוואה למעשה ביטלה צוואה קודמת שערך המנוח… ובה הוריש את כל רכושו למתנגד. ההתנגדות נשענת בעיקרה על שני אדנים: האחד, טענת המתנגד, כי המנוח לא היה כשיר לבצע פעולות משפטיות בעת עריכת הצוואה; האחר, טענתו להשפעה בלתי הוגנת של התובעות על המנוח באמצעות המטפלת שטיפלה במנוח… בכתב התנגדותו ובמהלך ההליך כולו עמד המתנגד על טעם נוסף להתנגדותו, אותו זנח בסיכומיו. עסקינן בעתירת המתנגד לקיים את רצונו האמיתי כביכול של המנוח, כפי שהובע בצוואתו הקודמת משנת 2000, צוואה נוטריונית… בה הוריש למתנגד את כל רכושו; או לחילופין, כפי שהובע בצוואתו בעל פה כביכול של המנוח… טענתו זו לקיומה של צוואת שכיב מרע, נזנחה כאמור על ידי המתנגד בסיכומיו ולא בכדי, באשר היא מערערת מאליה את טענתו הראשונה בדבר אי כשירות המנוח לערוך את צוואתו משנת 2014… למען הסר ספק אציין כי המתנגד ממילא לא הגיש כל בקשה לקיום צוואה אחרת של המנוח…

ככלל, נטל השכנוע מוטל על בעל-הדין המתנגד לקיום הצוואה ככל שלא נפלו בה פגמים צורניים… במקרה דנן, ככל שקיימים פגמים צורניים בצוואה כנטען על ידי המתנגד, ואף אם יש בהם די על מנת להעביר את נטל השכנוע לכתפי התובעות – המבקשות את קיום הצוואה, נדמה כי מידת השכנוע פחותה בנסיבות דנן, כאשר ממילא שוכנעתי באמיתות הצוואה ובכך ששיקפה את רצון המנוח, באופן שניתן להכשירה על אף הפגמים שנטענו, בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק הירושה. זאת עת מהראיות עולה, כי התקיימו מרכיבי היסוד של הצוואה, הן שהצוואה נאמרה או הוגשה על ידי המנוח לנוטריון, הוא הרשות. הלכה מושרשת בפסיקה, כי פגם באחד המרכיבים הצורניים הנדרשים בצוואה יש בו כדי להעביר את הנטל להוכחת אמיתותה אל כתפי המבקש לקיימה. על אף האמור, יש שאי-תקינות חיצונית על פני הצוואה היא כה שולית וקלת ערך, עד שאינה עולה כדי 'פגם', המעורר כשלעצמו חשד ב'אמיתות הצוואה' (ע"א 6198/95…); הפסיקה עמדה על כך שההקפדה על הדרישות הצורניות בצוואה בפני רשות פחות מחמירה מההקפדה על דרישות צורניות בצוואה בפני עדים. ההקפדה על קיום הדרישות הפורמאליות תלויה באופן עריכת הצוואה. ככל שאופן עריכתה מבטיחה ערובה טובה יותר לאמיתותה וגמירות דעת המצווה, ניתן להסתפק בדרישות פורמאליות מועטות יותר. בעצם המעמד בפני הרשות יש מידה רבה יותר של טקסיות ורשמיות המדגישות את רצינות ההחלטה ואת גמירות הדעת הדרושים לצוואה…

נוסף על שני הטעמים המהותיים, אשר פורטו לעיל, להם טען המתנגד, שיש בהם – לו יוכחו – לגרוע מתוקפה של הצוואה ולהם אדרש להלן בהרחבה, העלה המתנגד, טענות בדבר פגמים צורניים שנפלו בצוואה, והם – אי דרישת הנוטריון תעודה רפואית מהמנוח על אף שהחתימו בביתו כשהוא מרותק למיטתו; ורישום הנוטריון כי המנוח קרא את הצוואה, על אף שהמנוח לא ידע קרוא וכתוב. כאשר לענין זה גם אם הקריא הנוטריון למנוח את הצוואה – אין בכך להועיל בנסיבות בהן הוא לא שמע היטב בשתי אוזניו…בכל האמור לטענה השנייה, הודה המתנגד בסיכומיו, כי לא הוכח שהמנוח לא שמע היטב, באופן שמנע ממנו לשמוע את הנוטריון מקריא לו את הצוואה… נוסף לכך, לא עלה בידי המתנגד להוכיח בראיות מספיקות טענתו, לפיה המנוח לא ידע קרוא וכתוב…

על פי תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים נדרשת תעודה רפואית במקרים בהם 'המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו' וזאת לשם תמיכה ובירור גמירת דעת המצווה, ועל מנת להבטיח את חופש רצון המצווה; אין חולק, כי במקרה דנן, הנוטריון החתים את המנוח בביתו ולא ביקש תעודה רפואית קודם לעריכת הצוואה. השאלה המתעוררת במקרה דנן נוגעת לצמד המילים 'מרותק למיטתו'… לטענת התובעות, הנתמכת אף בעדות הנוטריון, המנוח לא היה מרותק למיטתו, והחתמתו על הצוואה בביתו ולא במשרד הנוטריון היתה רק לשם נוחות המנוח, מפאת גילו, וההיכרות המוקדמת – רבת השנים – של המנוח עם הנוטריון וצוות משרדו… במקרה דנן העיד הנוטריון, כי לא היה לו ספק בדבר כשירות המנוח וכי המנוח לא היה מרותק למיטתו…

הפסיקה פירשה בהרחבה את המונח 'מרותק למיטתו' כך שיכלול גם מצב של אדם אשר קשה לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו, וקבעה כי אף במקרים כאלה יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה. אין הכוונה שרק אדם שלא יכול לשבת כלל יוגדר כמי שמרותק למיטתו. אדם שלא יכול ללכת אפילו בביתו ללא עזרה, או אדם שלא יכול לצאת מביתו למשרד עורך דינו לצורך עריכת צוואה, מחמת שהוא זקוק לעזרה בהליכה ומתקשה בירידת מדרגות, יש להגדירו כמי שמרותק למיטתו, וביתר שאת כאשר מדובר במצווים באים בימים הסובלים מבעיות קוגניטיביות ומבעיות רפואיות שונות. ראו: ת"ע (ב"ש) 1390/04… ת"ע (ת"א) 55650-05-13… ת"ע (י-ם) 41360-09… ת"א (מרכז) 18025-06-09… בע"מ 3777/12…) יחד עם האמור, מקום בו עסקינן בפרשנות מרחיבה ללשון התקנה, אשר דומה שאין חולק, שפרשנות זו אינה בבחינת המשמעות הטבעית והרגילה של הלשון, יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו. כך אף נקבע – באשר לצוואה בעדים – כי במקרה בו לא התעורר חשש לצלילות המצווה, לא היה צורך בתעודת רופא (בע"מ 6507/14… עמ"ש (נצרת) 10206-6-12…)

סיכומם של דברים הוא, כי על פי לשון התקנה האמורה, לא היתה חובה לבקש תעודת רופא, כחלק מהדרישות הצורניות החלות על עשית צוואה בפני רשות, עת זו נעשית בפני נוטריון. יחד עם זאת, יש לדרוש תעודה רפואית, מקום בו מתעורר יסוד לסבור, כי קיים חשש באשר לכשירות לצוות – אף שהמצווה אינו מאושפז בבית חולים, ואף אינו מרותק למיטתו – בשים לב לגיל המצווה ויכולותיו הפיזיות. למותר לציין, שכפרקטיקה מומלצת יש להעדיף, כי נוטריונים (ואף עורכי דין שאינם נוטריונים) העורכים צוואה עבור אדם בגיל מתקדם, יבקשו תעודת רופא. השוו: בע"מ 3777/12 הנ"ל… סבורני כי במקרה דנן לא קמה חובה על פי דין לדרוש תעודת רופא, ואין באי קיום תעודה כאמור כדי להוות פגם צורני בצוואה.

אוסיף ואעיר, כי דומה שתכלית הוראת תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים לוודא, שמבצע הפעולה המשפטית אכן כשיר לבצעה. בכל הנוגע לצוואה הרי, שקיימת הוראת חוק מיוחדת – היא הוראת סעיף 26 לחוק הירושה – המתנה תוקפה של כל צוואה בכך שהמצווה היה כשיר לצוות. כפי שיובהר להלן, כלל הראיות מלמדות, כי המנוח אכן היה כשיר לצוות, ולפיכך דומה שהשפעת אותו פגם נטען בצוואה, הוא העדר תעודת רופא (שלטעמי לא נדרשה במקרה דנן), מהווה לכל היותר פגם צורני קל, ובכך יש כדי להשפיע על מידת ההוכחה הנדרשת ממבקשות קיום הצוואה (תוך הנחה, כי עליהן הנטל להוכיח שהצוואה אכן משקפת את אומד דעת המנוח). השוו: עמ"ש (ת"א) 35907-02-12.

לצורכי הדיון אניח, כי נפלו בצוואה שני פגמים צורניים קלים – הם אי ציון שכר הנוטריון על גבי האישור הנוטריוני… וכן העדר תעודת רופא, מזמן אמת, באשר לכשירות המנוח לצוות (על אף שסבורני, כי בנסיבות דנן לא הייתה חובה – להבדיל מכך שהיה רצוי – שתומצא תעודה מעין זו). נוכח הנחה דיונית זו על התובעות הנטל לשכנע, שלא נפל כל פגם בצוואה, והיא משקפת את רצון המנוח (ע"א 36/88…) וכפי שיובהר להלן סבורני, כי הן עמדו בנטל זה…

{הערה: בהמשך פסק הדין הנ"ל נדונו בהרחבה סוגיות נוספות – כשירות המנוח; טענות המתנגד בדבר "השפעה בלתי הוגנת" על המנוח – נושאים שיידונו בסקירות עתידיות}

21.3.23

בפסק דין מיום 2.3.23 (פורסם ב"נבו"), שניתן במסגרת ת"ע 21509-05-21, נדונו סוגיות בהן תעסוקנה סקירות עתידיות (ובין היתר, "הדרה ונישול" בצוואה; צוואה נוטריונית; עילות התנגדות) – אך בתוספת זאת אצטט (באופן חלקי) מפסק הדין, רק בהקשר הרלוונטי לסקירה זאת, קרי; חובתו של נוטריון לקבל – ובמקרה שיידון להלן, זכותו של נוטריון לדרוש לקבל – תעודה רפואית. בתמצית, המנוחה ערכה צוואה (אחרונה) בשנת 2019, בפני נוטריונית, במסגרתה חילקה את עזבונה בין המבקש – רופא אשר טיפל במנוחה, קיים עימה מערכת יחסים חברית קרובה, ואף שכר את דירתה; לבין המבקשת – אחות סיעודית, שגם היא טיפלה במנוחה בשנותיה האחרונות (בתשלום), התגוררה בקרבה למנוחה, השכירה לה יחידת דיור, וקיימה עם המנוחה קשרי חברות ושכנות הדוקים. לצוואה הנ"ל קדמו צוואה משנת 2018, במסגרתה הורישה המנוחה את כל עזבונה למבקשת בלבד; וצוואה משנת 2002, במסגרתה הורישה המנוחה לבתה היחידה (המתנגדת), את כל עזבונה. יצוין, כי בצוואה האחרונה, נכתב, בין היתר: "בתי… לא תקבל מעזבוני דבר בשל התנהגותה הרעה כלפי ומהעובדה שהיא ניתקה אתי כל קשר".

כאמור בפסק הדין, "טענות המתנגדת, לפיהן יש לבטל את צוואת המנוחה – צוואת 2019, ו/או כל צוואה אחרת, וליתן תוקף לצוואת 2002, נשענות על ארבעה אדנים אותם יש לבחון, ואלו הם: פגמים בצוואה – מתוקפו של סעיף 22 לחוק הירושה; אי כשרות המנוחה לערוך צוואה – סעיף 26 לחוק הירושה; השפעה בלתי הוגנת על המנוחה – סעיף 30(א) לחוק הירושה; הצוואה נטולת סבירות ואינה משקפת את רצונה של המנוחה". בית המשפט דן תחילה "בטענת המתנגדת כי אין המדובר בצוואה בפני רשות, ואין לראות בה ככזו, ולנוכח הפגמים אשר נפלו בה, הן הצורניים והן הפורמליים, יש להעביר את נטל ההוכחה אל המבקשים"; בין "הפגמים אשר לטענת המתנגדת נפלו בצוואת המנוחה ובאישור הנוטריוני לעשייתה", נכללה (לצד שלל טענות נוספות, שלא יפורטו) הטענה, לפיה "לא נעשה אישור רפואי לפי תקנה 4ה(ה) לתקנות הנוטריונים, שכן חוות הדעת הרפואית אשר צורפה לצוואה, מיותרת, משהמנוחה לא היתה מאושפזת ולא היה צורך בה"… כאמור לעיל, תוספת זאת תתמקד רק בענין זה:

"אין בידי לקבל הטענה כי לאור משך הזמן שחלף מיום הנפקת החשבונית הראשונה ועד לעשית הצוואה, משך כחודשיים, הדבר יוצר פגם מהותי בהליך הנוטריוני ופוסל את תוקפו. טבעי הוא שפלוני, בבואו לקבל היתר חוקי, והדבר נכון להרבה תחומים, יידרש הוא לבצע הליך מקדמי טרם הפעולה… דומה המקרה לנסיבות המקרה שלפני, שהרי לאחר פגישתה הראשונה של המנוחה [עם הנוטריונית – ד.ר.] נשלחה היא להשלים אישור רפואי לכשרותה לצוות, ורק לאחר שאישור זה היה בידיה של המנוחה, שבה היא לנוטריונית לשם השלמת הצוואה… המנוחה, אשר כפי האמור בתעודה הרפואית מיום זה, נמצאה כשירה, וחתמה על גבי הצוואה באותו יום, גם אם זו הוכנה מבעוד מועד… באשר לאישור הרפואי אשר אינו כפי המתחייב בתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים… ועל כן הוא מיותר, שכן המנוחה לא היתה מאושפזת, אומר: ראשית, אם לא היה בו צורך ובכל זאת צורף, העולה הדבר כדי פגם בצוואה? דומני שהמתנגדת מסכימה גם היא כי התשובה לכך היא בלאו. שנית, תקנה 4(ה) קובעת כי במקרים בהם המצווה מאושפז בבית החולים או מרותק למיטתו, לא ינתן אישור על עשית פעולת המצווה, ללא תעודה רפואית שהוצאה ביום עשית הפעולה. אכן וכפי הנטען, הדין מחייב את הנוטריון לבקש אישור רפואי, רק כאשר המצווה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו. המנוחה לא היתה מאושפזת בעת עריכת צוואתה, אף לא היתה מרותקת למיטתה, והגיעה באופן עצמאי למשרדה של הנוטריונית. מכאן כי הנוטריונית לא היתה מחוייבת, בדין, לצרף אישור רפואי לצוואה. הפסיקה הרחיבה את משמעות הביטוי 'מרותק למיטתו'… וכללה גם אדם אשר קשה לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו, ולפיכך אף במקרים כאלה יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה… סבורני, גם לאור פרשנות זו, גם לנוכח זהירות מוגברת, וגם כי אין הדבר יכול להזיק, טוב עשתה הנוטריונית, ועודנה, כאשר מבקשת ממי הבא בפניה לערוך מסמך משפטי ובפרט צוואה, בהתאם להתרשמותה ולגילו של זה המבקש, כי יצרף הוא אישור על כשרותו הרפואית, ולו למען לא יהיו פעולותיה למבחן באותם מקרים בהם מתעורר סכסוך כזה או אחר המגיע להכרעה משפטית בין כותלי בית המשפט. תעודה רפואית שכזו, אף שאינה מחוייבת על פי דין, יש בה כדי לסייע בהסרת כל ספק, בדבר גמירות דעתו של המצווה ואת חופש רצונו, שהמסמך האחרון בו הורה מה יעשה בעזבונו לאחר לכתו מן העולם, ישמש כצוואה. בבע"מ 3777/12… [פורסם בנבו]… נקבע על ידי כב' השופט י. דנציגר: 'סבורני שצדק השופט י' שנלר כאשר ציין כי מוטב יעשו עורכי דין העורכים צוואה בעדים, אם יבחנו האם מתעורר חשש שהמצווה אינו כשיר לצוות, במיוחד כאשר מדובר במצווים באים בימים הסובלים מבעיות קוגניטיביות ומבעיות רפואיות שונות… בדיקה רפואית מוקדמת כאמור, תסיר את החשש שמא הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה כיוון שהוא אינו כשיר לצוות… עם זאת יודגש, כי כפי שציין השופט י' שנלר, המחוקק לא קבע דרישה להצגת אישור רפואי למצווה בצוואה בעדים, וגם בפסיקה טרם התגבשה דרישה כזו'. מכאן, סבור אני כי לא רק שהנוטריונית נהגה בזהירות יתרה ופעלה מעבר לחובותיה בדין, הרי שלא נפל כל פגם ב[צירוף] תעודת הרופא אשר צורפה אל הצוואה…"

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.