הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.
הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).
אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.
***
ביום 6.6.23 פורסם (ס"ח 3046) "חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023" (להלן: "חוק ההסדרים 2023"). כאמור באתר הכנסת, "חוק ההסדרים נבדל מרוב החוקים הנחקקים בכנסת בכך שהוא מקבץ חוקים ותיקוני חקיקה בנושאים שונים".
במסגרת חוק ההסדרים 2023, בוצעו, בין היתר, תיקונים בחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), תחת הכותרת "הפחתת רגולציה" (ראו כאן עמודים רלוונטיים בלבד מחוק ההסדרים 2023). חלק מן התיקונים נכללו בתזכיר חוק הירושה שפורסם (להערות) ביום 30.3.21 (להלן: "התזכיר"; לגבי התזכיר, ראו סקירה זאת) – או עולים בקנה אחד עם "רוח" התזכיר. יתכן אמנם כי מדובר בתיקונים ראויים, לגופו של ענין (ובנימה אישית: זו אכן דעתי, לכל הפחות לגבי מרביתם) – אך ניתן גם לטעון, כי אין זה ראוי לבצע תיקונים משמעותים בחוק הירושה, במסגרת חוק ההסדרים. בהקשר זה, נכתב (באופן מפתיע למדי, אך גם ראוי לציון) באתר הכנסת, כי "חוק ההסדרים מעורר בקורת נוקבת בכנסת ומחוצה לה. מבקרי החוק טוענים כי הוא צופן בחובו חקיקה ממשלתית הנוגעת לרפורמות מרחיקות לכת במשק וחקיקה שאינה הכרחית להעברת התקציב. עוד נטען כי החוק מתקבל בהליך חפוז, שאינו מאפשר לחברי הכנסת לנהל דיון מעמיק וממצה ולגבש עמדה מבוססת על כל אחד מנושאיו".
מכל מקום, משנערכו במסגרת חוק ההסדרים 2023, תיקונים בחוק הירושה, אתייחס אליהם בקצרה. יצוין, כי חלק מן התיקונים קשורים לנושאים, שכבר נדונו בסקירות שפרסמתי באתר זה (לפירוט ראו להלן); וענינם של יתר התיקונים, בנושאים בהן תעסוקנה סקירות עתידיות.
התיקונים בחוק הירושה, שנערכו במסגרת חוק ההסדרים 2023, יהיו בתוקף החל מיום 1.7.23.
התיקון הראשון נערך אמנם בסעיף 25(א) לחוק הירושה – אך אליו אתייחס בהמשך.
סעיף 66(א) לחוק הירושה, קובע כי "הרשם לעניני ירושה רשאי להצהיר על זכויות היורשים: בירושה על פי דין – על ידי צו ירושה; בירושה על פי צוואה – על ידי צו קיום צוואה…"; אולם לפי סעיף 67א(א) רישא לחוק הירושה, "על אף האמור בסעיף 66(א), בקשה לצו ירושה או לצו קיום, שהוגשה לרשם לעניני ירושה תועבר, לבית המשפט בכל אחד מאלה…" – מדובר [היה] בשמונה פסקאות, אשר מתוכן נותרו ללא שינוי, ארבע הפסקאות הבאות: "(1) הוגשה התנגדות לבקשה; (2) המדינה או מוסד ממוסדותיה הם צד לבקשה; (3) היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו ראו לנכון ליזום הליך לענין הבקשה או להצטרף להליך…… (8) הרשם לעניני ירושה ראה לנכון להעביר את הבקשה לבית המשפט"; ואילו ארבע פסקאות תוקנו או בוטלו, כמפורט להלן.
נוסחה המתוקן של פסקה 67א(א)(4), שלשונה היתה "האפוטרופוס הכללי מייצג בבקשה אדם שמונה לו אפוטרופוס, קטין או נעדר" – יהיה עתה "האפוטרופוס הכללי מייצג בבקשה אדם שהאפוטרופוס הכללי מנהל את עניניו או נעדר". בדרך כלל, אדם שמונה לו אפוטרופוס, ייוצג על ידי אפוטרופסו, ובמקרה של קטין, על ידי הורהו – אפוטרופסו הטבעי (אלא אם מונה לו אפוטרופוס בנוסף להורה, או במקומו). יצוין, כי במסגרת התזכיר, הוצע להחליף את נוסח פסקה (4) הנ"ל, לנוסח: "כאשר על פי הבקשה מי מבין היורשים או הזוכים הוא נעדר או אם רכושו מנוהל על ידי האפוטרופוס הכללי"; ובדברי ההסבר הנלווים צוין, כי "בפועל, אין האפוטרופוס הכללי מייצג אנשים שמונה להם אפוטרופוס או קטינים. לכן, מוצע להחליף את הפסקה הקיימת בנוסח המשקף את המציאות, אשר יבהיר, כי הרשם יעביר לבית המשפט לעניני משפחה, רק מקרים שבהם על פי הבקשה, אחד היורשים או הזוכים הוא נעדר, או אם רכושו מנוהל על ידי האפוטרופוס הכללי". בהקשר זה, ראו גם בהמשך, במסגרת ההתיחסות לניהול עזבון.
פסקה 67א(א)(5), שלשונה היתה "הצוואה נושא הבקשה היא צוואה בעל פה כמשמעותה בסעיף 23" – תימחק. בסקירה זאת נכתב: "צוואה בעל פה, הינה הנדירה מבין כל סוגי הצוואות המוכרים בישראל. מספר הבקשות לקיום צוואות בעל פה הינו זעום, ובכל מקרה, הבקשות מועברות 'אוטומטית' מן הרשם לעניני ירושה לדיון בבית משפט – וכך נקבע במפורש בסעיף 67א(א)(5) לחוק הירושה…"; עם ביטולה של פסקה (5) הנ"ל, במסגרת חוק ההסדרים 2023 – תבוטל, כמובן, העברתן ה"אוטומטית" של בקשות לקיום צוואות בעל פה, מן הרשם לעניני ירושה לבית המשפט. גם ביטול פסקה (5) הנ"ל, הוצע במסגרת התזכיר – ובדברי ההסבר הנלווים צוין, כי "בפועל, אם קיימת צוואה בעל פה, ויש הסכמה בין היורשים לגבי תוקפה של צוואה זו, ממילא לא מתעורר כל קושי והרשם יכול לבדוק אם הבקשה עומדת בהוראות הדין. אם מוגשת התנגדות לצוואה בעל פה על ידי מי מהיורשים, ממילא הבקשה תועבר לבית המשפט המוסמך בהתאם להוראות פסקה (1). לפיכך, מוצע לאפשר לרשם לדון גם בצוואות בעל פה, שלא הוגשה לגביהן התנגדות. אם יתברר שמדובר בענין סבוך, חזקה שהרשם לעניני ירושה יעשה שימוש בסמכותו, לפי סעיף קטן (א)(8), ויעביר את הבקשה לבית המשפט. לפיכך מוצע למחוק פסקה זו. יודגש, כי האמור תואם את המלצות ועדת הירושה של הקודיפיקציה, אשר עוגנו בהצעת חוק דיני ממונות…"
בשולי האמור, ספק בעיני האם תיקון ממין זה אמנם נופל תחת גדר "הפחתת רגולציה" (וכך גם לגבי מרבית התיקונים שלהלן).
פסקה 67א(א)(6), שלשונה היתה "בצוואה נושא הבקשה קיים פגם או חסר כמשמעותו בסעיף 25" – תימחק. כאן המקום לשוב אל התיקון הראשון במסגרת חוק ההסדרים 2023 – שנערך, כאמור, בסעיף 25(א) לחוק הירושה. לשונו של הסעיף הנ"ל היתה, "התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור"; בעקבות התיקון, במקום "לבית המשפט", יבוא "לרשם לעניני ירושה או לבית המשפט, לפי הענין". משמעות התיקונים הנ"ל הינה, כי במקרים בהם קיים אמנם, באופן "פורמלי", פגם או חסר בצוואה המוגשת לקיום – אולם עובדה זאת אינה מעוררת מחלוקת – לא תועבר הבקשה באופן "אוטומטי" לבית משפט. ואכן, במספר מקרים בהם הגשתי לקיום צוואה "פגומה" (על פי רוב מדובר היה בפגם, משמעותי, ב"הצהרת העדים" – ראו דוגמא) – קוימה בסופו של דבר הצוואה, לאחר העברת ההליך לבית המשפט, ללא כל התנגדות, והמשמעות היחידה של ההעברה לבית המשפט, היתה התמשכות ההליך. גם ביטול פסקה (6) הנ"ל, הוצע במסגרת התזכיר – ובדברי ההסבר הנלווים צוין, כי "כאשר קיים פגם או חסר בצוואה, נדרשת עמדתם של כל הנוגעים בדבר, קרי – הזוכים על פי הצוואה וכן היורשים על פי דין, או הזוכים על פי צוואה אחרונה שלא נפל בה פגם, אם קיימת. זאת, משום שאם לא תקוים הצוואה הפגומה, יהיה מקום ליתן צו ירושה או צו קיום לטובתם, בהתאמה. הנסיון המצטבר מלמד, כי במרבית המקרים, מדובר בפגם או חסר טכני במהותו, למשל, סתירה בין תאריכים, השמטת פרטים באישור העדים, וכדומה. במקרים אלה, לרוב היורשים על פי דין, או הזוכים על פי הצוואה הקודמת התקינה, אינם מתנגדים לקיום הצוואה הנוכחית, חרף הפגם או החסר. לכן, מוצע לאפשר לרשם לעניני ירושה ליתן צווים גם במקרים האמורים, ולא לחייבו להעביר את הבקשות לבית המשפט".
פסקה 67א(א)(7), שלשונה היתה "על הירושה חלות הוראות הפרק השביעי" – תימחק. כותרתו של הפרק השביעי (סעיפים 135-144) לחוק הירושה, הינה "משפט בין-לאומי פרטי" (נושא שיידון בהרחבה במסגרת סקירה עתידית). גם ביטול פסקה (7) הנ"ל, הוצע במסגרת התזכיר – ובדברי ההסבר הנלווים צוין, כי "כאשר 'על הירושה חלות הוראות הפרק השביעי', יש להעביר הבקשה לבית המשפט לעניני משפחה. הפרק השביעי של חוק הירושה עוסק במשפט בין-לאומי פרטי, קרי – מקרים שבהם המוריש לא היה תושב ישראל בעת פטירתו. ככל הנראה, בבסיס הקביעה הזו עומדת התפיסה, כי מדובר במצבים מורכבים, שיש להעביר להכרעת בית המשפט. יחד עם זאת, הנסיון המצטבר מלמד, שברוב המקרים מדובר דווקא בענינים פשוטים לבירור, ועל פי רוב המבקשים נדרשים להמציא חוות דעת של דין מקום מושבו של המוריש. לאור זאת, נראה כי אין הצדקה ענינית לקבוע דרישה גורפת להעברת כל בקשה מסוג זה לבית המשפט לעניני משפחה, ויש להותיר את הדיון במקרים אלה לסמכותו של הרשם לעניני ירושה. ככל שיהיה מדובר בענין סבוך, חזקה שהרשם לעניני ירושה יעשה שימוש בסמכותו, לפי סעיף קטן (א)(8), וממילא יעביר את הבקשה לבית המשפט. לפיכך מוצע למחוק פסקה זו. יודגש כי גם המוצע לעיל תואם את המלצות ועדת הירושה של הקודיפיקציה, ועוגן אף הוא בהצעת חוק דיני ממונות, וכן שהצו שניתן בחוץ לארץ לא תוקן או בוטל" [כך במקור – ד.ר.]
עם זאת, כפי שצוין אף בדברי ההסבר שנלוו לתזכיר (וצוטטו לעיל), למרות ביטולן של פסקאות 67א(א)(5) עד 67א(א)(7) לחוק הירושה (ו"צמצום" המקרים שנופלים תחת פסקה 67א(א)(4) לחוק) – נותרה, כאמור, על כנה, הוראת פסקה 67א(א)(8) לחוק הירושה ("הרשם לעניני ירושה ראה לנכון להעביר את הבקשה לבית המשפט"); ובמקרים מסוימים – למשל, אם תוגש התנגדות, או כשמדובר בהליך מורכב שמחייב בירור (ואף שמיעת עדויות בבית משפט) – ניתן להניח כי ההליך יועבר לבית המשפט.
***
נוסח סעיף 68(ב) לחוק הירושה – שנדון בפירוט בסקירה זאת – היה "צוואה, למעט צוואה בעל פה, טעונה הוכחה בהגשת המקור; הוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהן כדי לבטל את הצוואה, או שאי אפשר להגיש את המקור, רשאי בית המשפט להתיר הוכחת הצוואה בהגשת העתק או באופן אחר"; במסגרת חוק ההסדרים 2023 נערכו שני תיקונים בסעיף הנ"ל:
ראשית, במקום "רשאי בית המשפט" יבוא עתה "רשאי בית המשפט או הרשם לעניני ירושה". תיקון זהה הוצע במסגרת התזכיר (בדברי ההסבר הנלווים, צוין, בין היתר, "מוצע לאפשר גם לרשם לעניני ירושה לקיים צוואה שאינה במקור, ולא לחייב העברת הענין לבית המשפט לעניני משפחה. ברי כי ככל שתהיה התנגדות של מי מהמעונינים בדבר, יעביר הרשם לעניני ירושה את הבקשה לבית המשפט לעניני משפחה").
שנית, בסוף הפסקה המקורית, יתווסף "ואולם, היה המקור מחוץ לישראל ולא ניתן להגישו, וניתן צו קיום על ידי ערכאה שיפוטית או רשות מוסמכת מחוץ לישראל – לא תהיה הצוואה טעונה הוכחה בהגשת המקור לפי סעיף זה, אם הוכח צו הקיום האמור בדרך של הוכחת תעודת חוץ לפי סעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971" {סעיף 30 לפקודת הראיות ("תעודות חוץ") קובע: "יפוי כח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר בכל משפט או ענין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה: (1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו; (2) נוטריון ציבורי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו"} תיקון זה דומה (אם כי אינו זהה) לתיקון שהוצע במסגרת התזכיר.
בסקירה זאת ("הוכחת צוואה – בהעדר מקור") נכתב (לפני לפרסום התזכיר): "מקרה שכלל אינו 'נדיר' הינו המצאותה של צוואה מקורית בידי ערכאה שיפוטית מוסמכת בחו"ל, לאחר שהוגשה אליה לקיום (או היותה מופקדת אצל גורם מוסמך בחו"ל). בת"ע 7292/01 הנ"ל צוין בין היתר כי 'לעתים מקור הצוואה אינו בר הגשה בישראל משום שימוש שנעשה בו בחו"ל (תושב חוץ). במקרה שכזה יכול ביהמ"ש לאפשר הגשת הצוואה לקיום באמצעות העתק צילומי שלה (מתאים למקור), בהתאם לפקודת הראיות, ובלבד שהוגשה תובענה מתאימה בענין זה. ר' פרשת רענני…'; יצוין כי לא ניתן לאכוף או להכיר בצו קיום צוואה או בצו ירושה זרים מכח חוק אכיפת פסקי חוץ (ע"א 897/93) ודינם להתברר בהליך לפי החוק". במסגרת התזכיר, הוצע להוסיף סעיף חדש – שיסומן 68(ג) – כדלקמן: "(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), בית המשפט או הרשם לעניני ירושה רשאי לתת צו קיום צוואה לגבי צוואה שמצויה בחוץ לארץ ולא ניתן להביאה בפניו, אם הובא בפניו העתק מן הצוואה, מאושר בהתאם לקבוע בסעיף 30(1) לפקודת הראיות, או צו קיום צוואה בבית משפט בחוץ לארץ, מאושר כאמור; המבקש יתמוך הגשת העתק כאמור בתצהיר, שלא ניתן להביא את הצוואה המקורית שמצויה בחוץ לארץ בפני בית המשפט [או] הרשם, לפי הענין, ומדוע לא ניתן לעשות כן, וכן שהצו שניתן בחוץ לארץ לא תוקן או בוטל". על פי דברי ההסבר שנלוו לתזכיר: "קיימים מקרים שבהם הצוואה מצויה בחוץ לארץ, ולא ניתן מבחינה מעשית להביא את הצוואה בפני הרשם או בית המשפט. נוכח הקושי האמור, מוצע להקל על המבקשים ולאפשר להמציא העתק של הצוואה המקורית, המאומת בחותמת של נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי…"
חלק ניכר מן התיקונים שבוצעו בחוק הירושה, במסגרת חוק ההסדרים 2023, קשורים לניהול עזבון. מדובר בנושא מורכב ורחב, אשר יידון בסקירה עתידית, ולפיכך אסתפק בהתיחסות כללית וחלקית בלבד לתיקונים אלה.
אקדים ואציין, בתמצית רבה, כי בסעיף 78(א) לחוק הירושה, נקבע כי "בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעונין בדבר, למנות, בצו, מנהל עזבון"; ולפי סעיף 78(ב) לחוק, "היתה הבקשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, תוגש הבקשה לרשם לעניני ירושה. הוגשה בקשה כאמור, רשאי הרשם לעניני ירושה למנות בצו מנהל עזבון, ויהיו לו, לענין המינוי, הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי סעיף 89" (ענינו של סעיף 89 לחוק ב"שעבוד נכסים" או ב"ערובה" של מנהל העזבון). לפי סעיף 82 לחוק הירושה, "מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקויימת". אשר למנהל עזבון זמני: לפי סעיף 77 לחוק הירושה, "בכל עת לאחר מות המוריש וכל עוד לא נתמנה מנהל עזבון רשאי בית המשפט, לפי בקשת מעונין בדבר או מיוזמת עצמו, לנקוט אמצעים הנראים לו לשמירת העזבון או לשמירת זכויות בעזבון, לרבות עיכוב זמני של פעולות בנכסי העזבון, מתן צו למכירתם של נכסים פסידים שבעזבון ומינוי מנהל עזבון זמני". לפי תקנה 37(א) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998, "ראה הרשם לעניני ירושה או בית המשפט כי יש צורך במינוי מנהל עזבון או מינוי מנהל עזבון זמני (להלן – מנהל עזבון), ימנה מנהל עזבון בצו ערוך לפי טופס 10; לא צוינה בצו תקופת המינוי, תהא תקופת מינויו של מנהל עזבון שנתיים, ושל מנהל עזבון זמני שישה חודשים" (ולפי תקנה 37(ג), "על פי בקשת מנהל העזבון, רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופות האמורות בתקנת משנה (א)").
במסגרת חוק ההסדרים 2023, נערך תיקון בסעיף 78(ב) לחוק הירושה, כך שבמקום "…רשאי הרשם לעניני ירושה למנות בצו מנהל עזבון…" יבוא "…רשאי הרשם לעניני ירושה למנות בצו מנהל עזבון, לרבות מנהל עזבון זמני לפי סעיף 77…"
אך עיקר השינויים הנוגעים לניהול העזבון, קשורים לפיקוח ולבקורת על מנהל העזבון – ואלו אכן נופלים, לדעתי, תחת גדר "הפחתת רגולציה". מבלי לפרט, יצוין באופן כללי, כי בעוד שעד כה, היתה מסורה לאפוטרופוס הכללי האחריות לפיקוח ולבקורת על מנהלי עזבון – בעקבות התיקונים, תהיה עיקר האחריות על היורשים. כך, למשל, היה על מנהל העזבון להגיש "פרטה של נכסי העזבון ושל חובותיו" (ושל "תוספת פרטה") לאפוטרופוס הכללי – ומעתה הם יוגשו ליורשים (אשר יוכלו להסכים להאריך את התקופות להגשת פרטה או תוספת פרטה, הקבועות בחוק הירושה), וכך גם לגבי "שומת נכסי העזבון". יצוין כי הפרטה ותוספת הפרטה יימסרו גם לאפוטרופוס הכללי – אך זאת "לשם תיעוד בלבד". במקום הנוסח הקודם של סעיף 86 לחוק הירושה ("מנהל עזבון חייב, בכל עניני העזבון, לנהל חשבונות, להגיש לאפוטרופוס הכללי דין וחשבון כפי שיורה ולפחות אחת לשנה ובפקיעת משרתו, ולמסור לאפוטרופוס הכללי ידיעות מלאות לפי דרישתו") נקבע כי החשבונות יוגשו ליורשים (וכן, כי שר המשפטים, באישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי יהיה להתקין תקנות בענין). וכן נקבע, כי ערובה (לפי סעיף 89 לחוק הירושה) תינתן על ידי מנהל העזבון ליורשים – אשר "יהיו מוסמכים לפעול למימושה בהתאם להוראות בית המשפט" (אך ראו גם להלן).
אילו היו התיקונים מסתכמים בהעברת האחריות אל היורשים, כאמור לעיל, בהחלט היה מקום להסתיגות רבה מכך; אך גם בעקבות התיקונים, יישאר האפוטרופוס הכללי "בתמונה". סעיף 87 הקודם הוחלף – ולחוק הירושה נוספה תוספת שניה – ועתה נקבע בסעיף 87(א) רישא לחוק: "במקרים המנויים בתוספת השניה וכל עוד מתקיימות הנסיבות המפורטות בהם, יגיש מנהל עזבון את הפרטה, השומות והדוחות האמורים בסעיפים 84, 85 ו-86, בהתאמה, גם לאפוטרופוס הכללי לשם בדיקתם…"; בתוספת השניה מפורטים, כאמור, "מקרים שבהם חלה חובת דיווח של מנהל עזבון לאפוטרופוס הכללי": "(1) היה בין היורשים אחד מאלה: (א) נעדר; (ב) מי שאינו יכול דרך קבע או דרך ארעי לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ובלבד שאין גורם המוסמך על פי דין לדאוג לעניניו {השוו לנוסח סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 – ד.ר} (ג) קטין שיש לו אפוטרופוס שאינו אחד מהוריו. (2) היתה בצוואה הוראה על הקמת הקדש ציבורי או המייעדת את נכסי העזבון, כולם או מקצתם, לקידום ענין ציבורי… (3) חלפו ששה חודשים מיום מינוי מנהל עזבון, טרם ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה, ולא הוגשה התנגדות… (4) מצא בית המשפט, לבקשת האפוטרופוס הכללי או מי מטעמו, כי הגשת המסמכים לאפוטרופוס הכללי נדרשת לשם הגנה על זכותו של יורש בהליך". בנוסף, האפוטרופוס הכללי יהיה רשאי, לבקשת יורש אחד או יותר, לייצג את היורשים בבקשה למימוש ערובה, "אם מצא האפוטרופוס הכללי או בית המשפט כי בנסיבות הענין יש צורך בכך".
***
הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.
אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.