תחליף המצאה

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

זאת הסקירה הראשונה, שעוסקת בסדרי הדין האזרחי, אשר מתפרסמת באתר שלי, לאחר שתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות החדשות"), כבר נכנסו לתוקפן (ביום 1.1.2021) – ואף "קנו אחיזה" בפסיקה; אך היא מבוססת, בין היתר, על פסקי דין שניתנו כאשר תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות תשמ"ד") עדיין היו בתוקף (לשם הנוחות, תקנות תשמ"ד והתקנות החדשות תיקראנה להלן יחדיו – "התקנות"). ניתן היה להניח, כי למרות שהתקנות החדשות משקפות "גישה" אחרת מאלו שביסוד תקנות תשמ"ד – יוסיפו בתי המשפט להסתמך, בענינים רבים, על הפסיקה הענפה וארוכת השנים שקיימת בכל הענינים המוסדרים בתקנות (אלא אם מדובר בהבדלים מהותיים בין התקנות); וככל שמדובר ב"המצאה" (בכלל; ולרבות בנושא הספציפי שיִדון בסקירה זאת – "תחליף המצאה"), אף הובעה בפסיקה דעה מפורשת – וארחיב בהקשר זה בהמשך – לפיה מבחינה מהותית אין הבדל של ממש בין התקנות, וממילא, ניתן גם להוסיף ולהסתמך על פסקי דין, שניתנו בעת שתקנות תשמ"ד עדיין היו בתוקף.

המצאה – כללי

בתקנות תשמ"ד היתה התיחסות מפורטת ל"המצאת כתב בי-דין" (ולא "בית דין"… אין זאת טעות). בהתאם לתקנות תשמ"ד, הוגדר "כתב בי-דין – כל מסמך שניתן למוסרו או להמציאו על פי תקנות אלה, לרבות החלטה, פסיקתה, הודעה, דרישה והזמנת בעל דין או עד". בין היתר, נקבע בתקנות 475-477 לתקנות תשמ"ד:

"475. כתב בי-דין יומצא באחת הדרכים האלה: (1) במסירה אישית על ידי פקיד בית המשפט, על ידי עורך דין, פקידו או שליח מטעמו, או על ידי אדם אחר שבית המשפט או מנהל בתי המשפט הסמיכו לכך בכתב, או על ידי שליח מטעמו של אדם שהוסמך כאמור (לכל אחד מאלה ייקרא שליח בי-דין); (2) על ידי מוסד… (3) בדואר… (4) בפקסימיליה… (5) באמצעי אלקטרוני…

476. המצאתו של כתב בי-דין היא במסירתו או בהושטתו של עותק או העתק הימנו, לפי הענין, חתומים כדין, והוא כשאין הוראה אחרת בתקנות אלה.

477. ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

ניתן לאמר, כי העקרון הראשון היה, כי יש להמציא לנמען – אלא אם אפשר (או אם אין ברירה) להכיר בגורם אחר "חלף הנמען" (עורך-דין, "מורשה בהנהלת עסקים", "בן משפחה הגר עמו" ונחזה כבן למעלה מ-18, חבר ועד או מזכיר של מושב וקיבוץ, "מנהל תאגיד", ועוד); העקרון השני היה, כי ההמצאה תתבצע ב"מסירה" (או ב"הנחה") – אך במרוצת השנים, ועם ההתפתחויות הטכנולוגיות (אם כי בדרך כלל באיחור ניכר…) נוספו דרכי המצאה נוספות (כגון המצאה בפקס ובדוא"ל, וכפי שעולה גם מנוסח תקנה 475 הנ"ל), בכפוף לקיומם של תנאים מסוימים {במאמר מוסגר: ביום 8.3.22 פורסם תזכיר של תיקון מוצע בתקנות החדשות, ובדברי ההסבר הנלווים נכתב, בין היתר: "הואיל ודרכי ההתקשרות המקובלות והרווחות היום בציבור נעשות באמצעים דיגיטליים (כגון, דואר אלקטרוני ומסרונים), מוצע להרחיב את השימוש באמצעים אלה, גם כשמדובר בהמצאת מסמכים מבתי המשפט, לבעלי דין שאינם מיוצגים על ידי עורכי דין, ובכך גם להפחית את עלויות הדיוור, הנובעות מהמצאת מסמכים בדואר רשום"…}

בתקנות החדשות ניתן למצוא, בין היתר, הגדרות של "כתב טענות – מסמך שמגיש בעל דין המשמש לטיעון בהליך לפי תקנות אלה"; ושל "מסמך – כל כתב לפי תקנות אלה, ובכלל זה החלטה והזמנת עד". גם בתקנות החדשות ישנה התייחסות מפורטת ל"המצאות", ובתקנה 158 ("מטרת ההמצאה והמצאה כדין") אף נקבע במפורש: "[א] מטרת ההמצאה היא להביא לידיעת הנמען את תוכנו של מסמך שנדרש שיהיה בידיעתו, ולענין כתב הטענות הראשון המוגש – גם להחיל על הנתבע את מרות בית המשפט. [ב] הנמען ייחשב כמי שיודע את תוכנו של מסמך אם הומצא לו לפי תקנות אלה".

אולם – בין אם מדובר בהמצאה לפי תקנות תשמ"ד, ובין אם מדובר בהמצאה לפי התקנות החדשות; בין אם מדובר בהמצאה לנמען עצמו ובין אם מדובר בהמצאה לגורם אחר; בין אם מדובר בהמצאה ב"מסירה" או ב"משלוח" בדרך כלשהי – בכל המקרים הנ"ל מדובר ב"המצאה", ולא ב"תחליף המצאה".

"תחליף המצאה"

סקירה זאת מתמקדת ב"תחליף המצאה". מדובר במקרה שבו לא ניתן, לכאורה, להמציא לבעל דין כתב בי-דין (לפי תקנות תשמ"ד) או מסמך (לפי התקנות החדשות) "בדרך שנקבעה" (כלשון התקנות). כפי שיצוין להלן, בתקנות תשמ"ד אף צוינו "דוגמאות" לאופן ביצוע תחליף המצאה (כגון "פרסום מודעה ברשומות או בעתון יומי") – אך לא היה מדובר, כמובן, ב"רשימה סגורה". אחת מדרכי ביצוע תחליף המצאה שהיו נהוגות באופן שגרתי – וזכורה מן הסתם למי שהרבו לפקוד את מסדרונות בתי המשפט – היתה פרסום מודעה על לוח מודעות ליד מזכירות בית המשפט הרלוונטי… [אולם היא נמחקה בשנת 2012 מנוסח תקנות תשמ"ד – ראו בהמשך]

פסק הדין של בית המשפט העליון בעל"ע 6869/06 עסק אמנם בסיטואציה יחודית (ערעור על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שדחה את ערעור המערער על העונש שהושת על המשיבה – אשר לטענת המערער עזבה את הארץ וכתובתה לא היתה ידועה), אולם כוחו של האמור בו בהקשר זה, יפה לעניננו: "בענין המצאת כתבי בי-דין יש לפעול על פי המדרג המקובל בהסדרים המקבילים [תקנות סדרי הדין האזרחיים והפליליים – ד.ר.] קרי, מסירה אישית למשיב, מסירה בדואר רשום והמצאה לסנגור. רק אם המצאה בדרכים אלה מסתברת כבלתי אפשרית, ורק אז, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לתחליף המצאה. שנית, בשיטת המשפט הישראלית לא קיימת פיקציה לפיה המשיב יודע על המצאת כתב בי-דין אפילו שזה כלל לא נמסר לו. כאשר שופט או רשם מורה על תחליף המצאה, תכלית הפעולה הינה להביא את כתב בית הדין לידיעת בעל הדין". בפסק הדין של בית המשפט העליון בבש"א 7783/15 נפסק, בין היתר: "מטרת תחליף ההמצאה היא להביא לכך שתגיע לידי הנתבעים הידיעה על הגשת התביעה נגדם, ותהא להם האפשרות להגיש כתב הגנה ולהופיע בבית המשפט… בהחלטתו, הרשם עמד על כך שהמודעה מנוסחת באופן החורג מהמקובל ואשר עשוי לעורר תהיות, שכן היא מתייחסת לטענותיהם המהותיות של המשיבים בהליך העיקרי, אך מצא כי אין בו כדי לפגום בהשגת התכלית של פרסום המודעה. קביעה זו מקובלת עלי. אין כל הכרח כי תחליף המצאה יתייחס רק לפרטי התביעה הספציפית, ובלבד שנוסח תחליף ההמצאה הכולל פרטים נוספים יגשים את תכליתו של ההסדר בהבאת התביעה לידיעתם של בעלי הדין הרלבנטיים…"

תחליף המצאה בתקנות תשמ"ד

תקנות 497ו עד 499 (סימן ד' לפרק ל"ב) בתקנות תשמ"ד, עסקו בתחליף המצאה (יובהר כי הנוסח שלהלן היה בתוקף ביום 31.12.2020 – וכולל תיקונים שבוצעו בתקנות תשמ"ד בשנת 2012, וכפי שיפורט בהמשך):

"497ו. בסימן זה, 'מען חלקי' – מען שמציין רחוב או שכונה או עיר או אזור או חבר בני אדם שאיננו תאגיד, בלא פירוט מדויק יותר או סימן מזהה אחר.

498. [א] נוכח בית המשפט או הרשם שאי אפשר להמציא כתב בי-דין למענו של נמען בדרך שנקבעה או שלנמען אין מען או שמענו חלקי, רשאי הוא להורות על המצאת הכתב בדרכים אלה, כולן או מקצתן: (1) בהדבקת עותק שלו במקום שלפי הידוע גר בו או עסק בו הנמען לאחרונה או מקום נראה לעין הסמוך לאותו מקום; (2) בפרסום מודעה ברשומות או בעתון יומי; (3) בכל דרך אחרת שתראה לו. [ב] תחליף המצאה לפי תקנה זו כוחה יפה כהמצאה לנמען גופו. [ג] בית המשפט או הרשם המורה על תחליף המצאה יקבע מועד להגשת כתב טענות, בהתאם לנסיבות.

499. [א] בקשה להוראה על תחליף המצאה תוגש בכתב ויצורף לה תצהיר לאימות הסיבה המונעת את ביצוע ההמצאה בדרך שנקבעה וכן יחולו על המבקש ההוראות שלהלן: (1) אם מדובר בנמען תושב ישראל שאין לו מען או שיש לו מען חלקי, יציין המבקש בתצהיר כי למיטב ידיעתו הנמען נמצא בישראל ולא ידוע לו היכן בדיוק הוא מתגורר, ויצרף תדפיס של הנמען ממרשם האוכלוסין; (2) אם הנמען איננו תושב ישראל, יציין המבקש בתצהיר כי למיטב ידיעתו הנמען נמצא בישראל ויצרף ראיה על כך, וכן יציין את הפעולות שנקט כדי להמציא לו את כתב בי הדין; 3) אם לנמען יש מען אך לא היה אפשר להמציא לו את כתב בי הדין, יציין המבקש בתצהיר כי למיטב ידיעתו הוא נמצא בישראל ויצרף תדפיס ממרשם האוכלוסין, וכן יציין בתצהיר את הפעולות שנקט כדי להמציא לו את כתב בי הדין. [ב] המבקש לא יהיה חייב להתייצב לדיון בבקשה אלא אם כן בית המשפט או הרשם הזמין אותו להתייצב".

תיקון תקנות תשמ"ד ב-2012

כאמור, נוסח תקנות תשמ"ד, אליו מתייחסת סקירה זאת (לעיל ולהלן), הינו זה שהיה בתוקף ביום 31.12.2020 – וכולל תיקונים שבוצעו בתקנות תשמ"ד בשנת 2012. התיחסות מפורטת לתיקונים הנ"ל, ולתכליתם, נכללה בהחלטה בת״א (מחוזי י-ם) 71655-09-16 (פורסמה ב"נבו"):  "…הוראות אלו [של תקנות 498 ו-499 לתקנות תשמ"ד – ד.ר.] כפי שהן היום לאחר תיקון התקנות משנת 2012 – בשונה מהוראותיהן קודם לתיקון – נשענות על חובת תושבי המדינה לעדכן את מענם הרשום, כפי שנקבעה בחוק מרשם האוכלוסין… ובחוק עדכון כתובת… משמעות התיקון… היא כי ניתן להמציא כתב בי-דין בדרך שאינה מבטיחה המצאה בפועל או ידיעה בפועל, אם בעל הדין הפר את חובתו להודיע על מענו הרשום…סעיף 2(א) בחוק המרשם קובע את רשימת הפרטים אשר יירשמו במרשם האוכלוסין 'הנוגעים לתושב וכל שינוי בהם'… פרטי המען שאותם חובה למסור לפקיד הרישום נקבעו בתקנה 2 בתקנות רישום אוכלוסין (רישום מען)… והם כוללים את שם הישוב, שם הרחוב, מספר בית וכדומה… אשר לכתובת למשלוח דואר – בשונה ממען רשום (כתובת מגורים) – הרי שאין מדובר שקיימת חובה לכלול אותה במרשם האוכלוסין…"; אשר ל"תיקון התקנות בענין תחליף המצאה ותכלית התיקון", נכתב בין היתר: "התיקון של תקנות סדר הדין האזרחי משנת 2012 בענין תחליף המצאה, כלל גם תיקון של הגדרת 'מען לענין המצאת כתב בי-דין'… כן נוספה ההגדרה הבאה לצירוף 'מען חלקי'… על פי דברי ההסבר, השינוי של הגדרת 'מען לענין המצאת כתב בי-דין' נועד להשוות בין פרטי המען שחובה לעדכן בהתאם להוראות חוק המרשם וחוק עדכון הכתובת, לבין פרטי המען להמצאת כתבי בי-דין לפי תקנות סדר הדין האזרחי… באשר לנסיבות שבהן יתיר בית המשפט המצאה בדרך של תחליף המצאה (תקנה 498…) וכן באשר לבקשה להתיר תחליף ההמצאה (תקנה 499…) שונו התקנות כמובא להלן….. {לא אביא מן ההחלטה את לשון תקנות 498 ו-499, לפני ואחרי התיקון – ד.ר.] בדברי ההסבר נאמר כי על פי נתונים שהתקבלו ממערך המיחשוב של מרשם האוכלוסין, לרבים מתושבי המדינה אין כתובת או מען רשום במרשם האוכלוסין, זאת למרות הוראות חוק המרשם… מצב זה מקשה על בעלי דין (בעיקר תובעים) ומכביד עליהם… כדי לתת מענה לקושי זה, תוקנו תקנות 498 ו-499(א)… באופן שיקל על בעלי דין בקשת אישור בית המשפט להמצאת כתבי בי-דין באמצעות תחליף המצאה, כך שבית המשפט יהיה רשאי להורות על כך באחד משני מקרים: האחד, אם 'בית המשפט או הרשם נוכח שאי אפשר להמציא כתב בי-דין בדרך שנקבעה', והשני, 'אם הוכח לבית המשפט או לרשם שלנמען אין מען או שמענו חלקי'… על פי דברי ההסבר ובהתאם לתיקון של התקנות, נוסף על ההוראה הכללית בדבר הצורך לתמוך את הבקשה בתצהיר אשר בו תפורט 'הסיבה המונעת את ביצוע ההמצאה בדרך שנקבעה', נדרש פירוט מדויק באיזו משלוש הנסיבות המנויות בתקנה 499(א) מדובר. כן נקבע במדויק מה צריך להיכלל בתצהיר ובאילו נסיבות נדרש צירוף תדפיס פרטי הנמען ממרשם האוכלוסין… לאחר התיקון, השאלה אם תורשה המצאה באמצעות תחליף המצאה, מתמקדת בשאלה אם הנמען – בעל הדין שאליו מבוקש להמציא את כתב בי-הדין – מילא את חובתו מכח חוק המרשם…"; ואשר ל"דרכי ההמצאה באמצעות תחליף המצאה", נכתב בין היתר: "…יש לזכור כי תחליף המצאה הוא חריג לכלל שעל פיו נדרשת המצאה ממש של כתבי בי-דין אל בעלי הדין. אמנם ישנם מקרים שבהם ניתן להסתפק בידיעת בעל הדין על דבר תוכנו של כתב בי-דין שאמור היה להימסר אליו, אך מדובר בנסיבות חריגות… אשר לתחליף ההמצאה עצמו, לאופן שבו יומצא כתב בי-דין אל בעל הדין, הרי שיש לבחור אמצעי יעיל, אשר ככל הניתן יבטיח כי בעל הדין שאליו נעשית ההמצאה בדרך זו, יידע בפועל על כתבי בי-דין שהומצאו אליו… תכלית זו של תחליף ההמצאה אף הובילה לכך, שבמסגרת התיקון של התקנות, נמחקה האפשרות של המצאה בדרך של 'הדבקת עותק… במקום נראה לעין שבבנין בית המשפט'… עוד יש לזכור, כי אין רשימה סגורה של תחליפי המצאה, וכי נוסף על האפשרות של פרסום מודעה בעיתון יומי, או ב'רשומות', ניתן לקבוע כל 'דרך אחרת' אשר עשויה להיות יעילה…"

תחליף המצאה בתקנות החדשות

נכון למועד פרסום סקירה זאת, נוסח תקנה 164 לתקנות החדשות, שחלה על תחליף המצאה, הינו כדלקמן:

"164. [א] נוכח בית המשפט שאי אפשר להמציא מסמך לנמען בדרך שנקבעה, רשאי הוא להורות על המצאתו בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות הענין. [ב] בקשה להוראה על תחליף המצאה תוגש בכתב ויצורף לה תצהיר לאימות הסיבה המונעת את ביצוע ההמצאה בדרך שנקבעה ויחולו ההוראות האלה: (1) אם הנמען הוא תושב ישראל שאין לו מען ידוע, יציין המבקש בתצהיר כי למיטב ידיעתו הנמען נמצא בישראל ולא ידוע לו היכן בדיוק הוא מתגורר, ויצרף תדפיס של פרטי הנמען ממרשם האוכלוסין; (2) אם הנמען הוא תושב ישראל ויש לו מען בתחומי מדינת ישראל אך לא היה ניתן להמציא לו את המסמך, יציין המבקש בתצהיר כי למיטב ידיעתו הוא נמצא בישראל ויצרף תדפיס ממרשם האוכלוסין; כמו כן יציין בתצהיר את הפעולות שבהן נקט כדי להמציא לו את המסמך; (3) אם הנמען אינו תושב ישראל אך נמצא בתחומי המדינה, יציין המבקש בתצהיר כי למיטב ידיעתו הנמען נמצא בישראל ויצרף ראיה על כך, וכן יציין את הפעולות שנקט כדי להמציא לו את המסמך".

תקנות תשמ"ד מול התקנות החדשות

לא אתייחס לכל ההבדלים (או לדמיון) בין תקנות תשמ"ד (בנוסחן ביום 31.12.2020) לבין התקנות החדשות (בנוסחן היום), בהקשר של "תחליף המצאה" (וממילא ניתן להשוות בין הנוסחים, שצוטטו לעיל), אלא רק לחלקם.

לפי תקנה 498(א) לתקנות תשמ"ד, "נוכח בית המשפט או הרשם שאי אפשר להמציא כתב בי-דין למענו של נמען בדרך שנקבעה או שלנמען אין מען או שמענו חלקי, רשאי הוא להורות על המצאת הכתב בדרכים אלה, כולן או מקצתן: (1) בהדבקת עותק שלו במקום שלפי הידוע גר בו או עסק בו הנמען לאחרונה או מקום נראה לעין הסמוך לאותו מקום; (2) בפרסום מודעה ברשומות או בעתון יומי; (3) בכל דרך אחרת שתיראה לו". ואילו תקנה 164(א) לתקנות תשע"ט "מסתפקת" בהוראה "מקוצרת": "נוכח בית המשפט שאי-אפשר להמציא מסמך לנמען בדרך שנקבעה, רשאי הוא להורות על המצאתו בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות הענין". בהמשך אציג דוגמאות מפסקי דין שהורו על ביצוע תחליף המצאה בדרכים שלא היו קיימות בעבר (כגון, משלוח הודעה בווטסאפ); אמנם, גם לפי תקנות תשמ"ד רשאי היה בית המשפט להורות על תחליף המצאה "בכל דרך אחרת שתיראה לו" (יצוין כי חלק מפסקי הדין שהורו על ביצוע תחליף המצאה על ידי משלוח הודעה בווטסאפ או בדוא"ל, למשל, ניתנו בטרם כניסת התקנות החדשות לתוקף), אך עדיפה בעיני גישת התקנות החדשות, הקובעות כך מלכתחילה. מכל מקום, המלים "בכל דרך אחרת" הותירו, ומותירות, לבית המשפט שיקול דעת נרחב; ראו, למשל, רע"א  4171/13 (באותו מקרה אושרה המצאה באמצעות עמיל מכס, נושא שישוב ויעלה בהמשך…) – "לטעמנו תקנה 498(א)(3) מאפשרת לבית המשפט שיקול דעת באשר להמצאה 'בכל דרך אחרת', ובכך נוכל להסתפק לעניננו, בלא שנידרש לנושא העובדתי מעבר לאשר עשה בית המשפט קמא".

אין בתקנות תשע"ט הוראות "מקבילות" להוראותיהן של תקנה 498(ב) ("תחליף המצאה לפי תקנה זו כוחה יפה כהמצאה לנמען גופו") ושל תקנה 498(ג) ("בית המשפט או הרשם המורה על תחליף המצאה יקבע מועד להגשת כתב טענות, בהתאם לנסיבות") לתקנות תשמ"ד. לגבי הבקשה לאישור תחליף המצאה: לפי תקנה 499(א) רישא לתקנות תשמ"ד, "בקשה להוראה על תחליף המצאה תוגש בכתב ויצורף לה תצהיר לאימות הסיבה המונעת את ביצוע ההמצאה בדרך שנקבעה וכן יחולו על המבקש ההוראות שלהלן…"; ותקנה 164(ב) רישא לתקנות תשע"ט קובעת באופן דומה: "בקשה להוראה על תחליף המצאה תוגש בכתב ויצורף לה תצהיר לאימות הסיבה המונעת את ביצוע ההמצאה בדרך שנקבעה ויחולו ההוראות האלה…"

ה"מען"

המען רלוונטי להמצאה – ולתחליף המצאה. הן תקנות תשמ"ד והן התקנות החדשות מבחינות בין נמען שאינו תושב ישראל (אשר לגביו לשון התקנות כמעט זהה), לבין תושב ישראל; לגבי האחרון, מבחינות התקנות בין תושב שיש לו מען (בתקנות החדשות נוסף "בתחומי מדינת ישראל"), לבין תושב ישראל שאין לו מען או שיש לו מען חלקי (כלשון תקנות תשמ"ד) או תושב ישראל שאין לו מען "ידוע" (כלשון התקנות החדשות).

בתקנות תשמ"ד (לאחר התיקונים משנת 2012 – ראו לעיל ההחלטה בת״א (מחוזי י-ם) 71655-09-16) הוגדר "מען, לענין המצאת כתב בי-דין – כתובת לפי סעיפים 2(א)(11) ו-(11א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, לרבות מספרי הטלפון והפקסימילה באותו מען וכן כתובת דואר אלקטרוני, אם ישנם; בהעדר שם לרחוב או מספר לבית – סימן זיהוי אחר" [וכאמור, הוגדר גם "מען חלקי – מען שמציין רחוב או שכונה או עיר או אזור או חבר בני אדם שאיננו תאגיד, בלא פירוט מדויק יותר או סימן מזהה אחר"]; ובתקנות החדשות מוגדר "מען – כתובת של אדם לפי סעיפים 2(א)(11) ו-(11א) לחוק מרשם האוכלוסין, ובהעדר שם לרחוב או מספר לבית – סימן זיהוי אחר, ובלבד שלא יצוין מספר תא דואר בלבד, ואם מדובר בתאגיד…"

עמדת הפסיקה ביחס להבדלים בין תקנות תשמ"ד לבין התקנות החדשות בנוגע להמצאה (בכלל) ולתחליף המצאה

כאמור, למרות שהתקנות החדשות משקפות "גישה" שונה מזו של תקנות תשמ"ד; ולמרות השוני (שנדון לעיל) בין נוסח התקנות בהקשר של "תחליף המצאה" – הובעה בפסיקה דעה, כי מבחינה מהותית אין הבדל של ממש בין התקנות, וממילא, ניתן גם להוסיף ולהסתמך על פסקי דין, שניתנו בעת שתקנות תשמ"ד עדיין היו בתוקף.

כך, למשל, בהחלטה (21.6.21) בת"א (שלום ראשל"צ) 4194-04-20 [אשוב ואצטט בהמשך מהחלטה זאת – כמו גם מחלק משאר ההחלטות שתוזכרנה בהקשר הנדון] הסתמך בית המשפט, בין היתר, על החלטה שניתנה ביום 9.5.21 בת.א. (מחוזי ת"א) 1354-07-20, ועל ספרו של השופט י.שקד, בציינו כי "מרבית הדיון בסוגיה זו, לרבות בפסיקה אליה הפנתה התובעת, עוסק בתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: 'התקנות הקודמות'). במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: 'התקנות החדשות'), החלות בעניננו מכח תקנה 180(ג)(1) לתקנות החדשות [הכוונה ל"הוראות מעבר ותחולה" – ד.ר.], אין תקנה זהה לתקנה 482 לתקנות הקודמות ["המצאה למורשה" – ד.ר.]. עם זאת, בספרו סדר הדין האזרחי החדש, התשע"ט-2019, מתייחס כבוד השופט יעקב שקד אל תקנה 163(ג) לתקנות החדשות, באומרו: 'אמנם, נוסח הסעיפים שונה אך דומה כי אפשר להחיל, בזהירות המתחייבת, את הפסיקה הנוגעת לתקנה 482(א) לתקנות הקודמות על תקנה 163(ג) לתקנות, ואולי אף בהרחבת-מה, ביחס לתקנה 482(א)'. בענין ת.א. (ת"א) 1354-07-20… קבע בית המשפט כי 'מסכימה אני עם עמדתו של כבוד השופט שקד, שכן לטעמי נוסח התקנה החדשה תואם את ההלכות שהרחיבו את תחולת תקנה 482(א) והקלו על סוגית ההמצאה'… בעניננו, על אף שלא ניתן להסתמך בנסיבות המקרה זה על תקנה 163(ג) לתקנות החדשות, אני סבורה כי אין מניעה לקבוע במקרה הנוכחי תחליף המצאה מכח תקנה 164(א) לתקנות החדשות, הקובעת: 'נוכח בית המשפט שאי-אפשר להמציא מסמך לנמען בדרך שנקבעה, רשאי הוא להורות על המצאתו בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות הענין'…"

בהחלטה (21.12.21) בת"א (שלום פ"ת) 67589-08-21, צוין, בין היתר: "עד כניסתן של תקנות אלו [התקנות החדשות – ד.ר.] לתוקף, חלה בענין זה תקנה 498 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ישנם הבדלים מסוימים בנוסח בין התקנות, אולם נראה שלענין המבחנים מתי יש מקום להתיר תחליף המצאה, לא חל שינוי משמעותי, וניתן להוסיף ולהתבסס על המבחנים שנקבעו בפסיקה ביחס לתקנות הקודמות".

ובהחלטה (18.1.22) בת"א (מחוזי מרכז) 65121-10-21, נקבע (שוב, בהקשר של "המצאה למורשה"): "המחוקק בחר לשנות את המינוח בתקנה 163(ג) לתקנות החדשות. יתכן שיש לשינוי זה השלכות פרשניות. ברם, האמור לעיל יפה אף לעניננו והנסיון להיבנות מהוראות תקנה 163(ג) בנסיבות הענין, נראה מלאכותי ומאולץ…"

"הדבקה" – המצאה או תחליף המצאה?

בתקנה 498(א) לתקנות תשמ"ד – שענינה, כאמור, תחליף המצאה – נקבע, בין היתר: "…בית המשפט או הרשם… רשאי הוא להורות על המצאת הכתב בדרכים אלה, כולן או מקצתן: (1) בהדבקת עותק שלו במקום שלפי הידוע גר בו או עסק בו הנמען לאחרונה או מקום נראה לעין הסמוך לאותו מקום…"; מכאן, כי "הדבקת עותק" של כתב בי-דין, לכאורה הינה בגדר תחליף המצאה… ואילו בתקנה 161(4) לתקנות החדשות נקבע, בין היתר: "(4) המצאה במסירה אישית – (א) ההמצאה תהיה במסירת המסמך לידי הנמען שיידרש לאשר את קבלתו בכתב והיא תעשה באמצעות עורך דין או אדם שבית המשפט או מנהל בתי המשפט הסמיכו לכך; יראו את המועד שצוין בהודעת אימות המסירה כמועד ההמצאה; (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), יראו מסמך כמסמך שהומצא כדין, אם הוא הונח במקום נראה לעין בסמוך לדלת ביתו או עסקו של הנמען בהתקיים אחד מאלה: (1) הנמען סירב לקבל את המסמך או סירב לאשר את קבלתו בכתב; (2) לא נמצא שום אדם שניתן להמציא לו את המסמך לפי תקנות אלה על אף שהשולח פעם בשקידה ראויה וסבירה כדי למסרו"; כלומר, לפי התקנות החדשות, עצם ה"הדבקה" אינה תחליף המצאה. מכל מקום, בפועל – וכפי שיודע כל מי ששלח כתב תביעה (או כתב טענות אחר) באמצעות שליח – זה מכבר (וקודם לכניסת התקנות החדשות לתוקף), ככל שלא נמסרת המעטפה ובה המסמך לגורם מתאים, היא מודבקת בביקור השלישי על דלת הנמען (ואף קודם לכן, אם הוא מסרב לקבלה), וזאת כענין שבשגרה (ואישור המסירה, יחד עם תצהיר השליח, מצורפים לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, ככל שמוגשת).

עם זאת, לא ניתנו "הנחיות" – לא בתקנות תשמ"ד ולא בתקנות החדשות – לגבי אופן ומועד ה"הדבקה"; והדבר נעשה בהתאם להנחיות שנקבעו בפסיקה. כך, למשל, בהחלטה (מיום 18.1.21) בת"א (שלום ראשל"צ) 42754-09-20, צוין, בין היתר, כי "בתקנה 161(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, נקבע כי במקרה שבו לא ניתן לאתר אדם שניתן לבצע לידיו המצאה אחר פעולה בשקידה סבירה וראויה, ניתן לבצע המצאה בדרך של הדבקה. בפסיקה פורשה התיבה 'שקידה סבירה וראויה' ככזו הכוללת 3 ביקורים של המוסר במען ההמצאה, ר' לדוגמה רע"א 9526/04… כמו כן פורשה השקידה הסבירה והראויה ככזו שבה בכל פעם מתבצע הביקור בשעה שונה משעות היום, ר' לדוגמה ת.א. (חיפה) 2479-09-11… בנוסף, יש לבצע את הביקור בשעה שניתן לצפות שיימצא בו אדם…"

להשלמת התמונה: תקנות האזרחות (המצאת כתבי בי-דין), התשע"ח-2017 ("תקנות האזרחות"), מסדירות, בין היתר, המצאה ל"משיב" (המוגדר כ"מי שלגביו הוגשה בקשה של שר הפנים לפי סעיף 11(ב) לחוק לביטול אזרחותו"), שנמצא בישראל. לפי תקנה 7 ("המצאה בדרך של מסירה") לתקנות האזרחות, "המצאת כתב בי-דין למשיב תיעשה בדרך של מסירה אישית או בדרך של מסירה בדואר רשום עם אישור מסירה למענו הרשום במרשם האוכלוסין של המשיב וכן לכתובתו למשלוח דואר אשר נמסרה לפי חוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005…"; לפי תקנה 8 ("תחליף המצאה") לתקנות האזרחות, "באין אפשרות לאתר את המשיב ולהמציא לו כתב בי-דין לפי תקנה 7 אף על פי שננקטו פעולות להמצאה כאמור בשקידה ראויה וסבירה, או אם המשיב סירב לקבל את כתב בי-הדין יומצא לו כתב בי-הדין, כמפורט להלן: (1) המצאת כתב בי-הדין לאחד מבני משפחתו של המשיב אשר מתגורר במענו הרשום במרשם האוכלוסין של המשיב שלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים; (2) באין אפשרות להמציא לבן משפחה לפי פיסקה (1) – הדבקת כתב בי-הדין על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין במענו הרשום במרשם האוכלוסין של המשיב"; ולפי תקנה 9 ("תחליף המצאה בהוראת בית המשפט") לתקנות האזרחות, "(א) נוכח בית המשפט, לפי בקשת שר הפנים, כי אי-אפשר להמציא למשיב כתב בי-דין לפי תקנות 7 ו-8, רשאי הוא להורות על המצאתו בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות הענין; (ב) בקשה להוראה על תחליף המצאה כאמור בתקנת משנה (א) תוגש בכתב ויצורף לה תצהיר לאימות הסיבה המונעת את ביצוע ההמצאה לפי תקנות 7 ו-8…"; תקנות האזרחות קובעות איפוא במפורש, כי "המצאת כתב בי-הדין לאחד מבני משפחתו של המשיב", ו"הדבקת כתב בי-הדין על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין במענו הרשום במרשם האוכלוסין של המשיב", הינן (פורמלית) בגדר תחליף המצאה; אולם ניתן לבצען ללא צורך לפניה לבית המשפט, ובלבד ש"אין אפשרות לאתר את המשיב ולהמציא לו כתב בי-דין לפי תקנה 7 אף על פי שננקטו פעולות להמצאה כאמור בשקידה ראויה וסבירה, או אם המשיב סירב לקבל את כתב בי-הדין יומצא לו כתב בי-הדין"… כלומר, גם על פי תקנות האזרחות, "הדבקת עותק" של כתב בי-דין, לכאורה הינה בגדר תחליף המצאה, אך מבלי שתהיה לכך משמעות מעשית.

תחליף המצאה – ו"המצאה מחוץ לתחום"

אתייחס לכך ביתר הרחבה בסקירה עתידית, ובשלב זה, די לציין כי במקרים מסוימים, ניתן היתר ל"המצאה מחוץ לתחום המדינה" – ולעתים, בשילוב "תחליף המצאה"… ראו פסק דין בע"א 8514/02 (שניתן, כמובן, כשתקנות תשמ"ד היו בתוקף): "המשיבה… הגישה לבית המשפט קמא תובענה כנגד המבקש למתן פסק דין הצהרתי לביטול חוזה מכר דירה שנכרת בין השניים. המבקש הוא תושב זר, המתגורר מזה שנים רבות בחוץ לארץ. לשם המצאת כתב התביעה לידיו, ומשכשלו הנסיונות לאתר את מענו, הורתה רשמת בית המשפט, לבקשת המשיבה, על ביצוע תחליף המצאה למשיב בדרך של פרסום בעיתון ערב יומי היוצא לאור בישראל. לא ניתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה. ימים מספר לפני מועד הדיון בתובענה, שלח המבקש פקס מאנגליה בו טען כי משלא ניתן היתר המצאה לחוץ לארץ, הרי שאין לבית המשפט סמכות שיפוט בענינו. אף על פי כן, ניתן כנגד המבקש פסק דין בהיעדר הגנה, בו הורה בית המשפט על ביטול חוזה המכר. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין מן הטעם שלא ניתן צו להיתר המצאה אל מחוץ למדינה. בית המשפט דחה את הבקשה ועל כך משיג המבקש לפני… דין הערעור להתקבל במובן שיובהר להלן. על מנת שתחליף המצאה יוכל לשמש להרחבת גבולות השיפוט הישראלי, אל מעבר למדינה, נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים. ראשית, שמענו של הנתבע בחוץ לארץ אינו ידוע, ושנית, שהענין נשוא התובענה יבוא בגדרה של תקנה 500 [לתקנות תשמ"ד – המצאה מחוץ לתחום – ד.ר.]… מקום שמתקיימים תנאים אלה, דרושה רשות כפולה – הן להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט… והן למתן תחליף המצאה… תחליף ההמצאה צריך להתפרסם באופן שיאפשר לנתבע ללמוד על דבר קיומה של תובענה נגדו. לפיכך, מקום בו אין לתובע כל ידיעה באיזו ארץ נמצא הנתבע, לא יוכל בית המשפט לקבוע תחליף המצאה העשוי למלא את מקום המסירה הרגילה ולהודיע לנתבע כי עליו להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגדו. מאותה סיבה לא יכול פרסום בעיתון ישראלי לשמש תחליף המצאה נאות בכל הנוגע לנתבע זר… בפרשה שלפני לקה הליך ההמצאה בשניים. לא נתבקשה – וממילא לא ניתנה – רשות להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט… בנוסף לכך, לא היה מקום לאשר תחליף המצאה מבלי לדעת באיזו ארץ נמצא הנתבע, וממילא, לא ניתן היה לקבוע תחליף בדרך של פרסום בעיתון המתפרסם בישראל. תחליף ההמצאה הנזכר אינו עונה, אפוא, על הנדרש, ולפיכך, לא קמה לבית המשפט סמכות שיפוט מכוחו".

יצוין, כי לפי תקנות תשמ"ד, "לבקשת רשות להמציא כתב בי-דין לנתבע מחוץ לתחום המדינה יצורף תצהיר המציין כי המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה והמפרש באיזה מקום או באיזו ארץ נמצא, או יתכן שנמצא, הנתבע, וכן נימוקי הבקשה"; ואילו לפי תקנה 167 לתקנות החדשות, "(א) בעל דין המעונין להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, יגיש בקשה בכתב לשם קביעת דרך ביצוע ההמצאה; בתצהיר התומך בבקשה יפורטו העובדות המבססות את עילת התביעה, העובדות המבססות את עילת ההמצאה מחוץ לתחום המדינה ופירוט המקום שבו נמצא הנמען או יתכן שנמצא. (ב) בית המשפט יורה על דרך ביצוע ההמצאה, לרבות הגשת כתבי הטענות, והוא רשאי להורות שבנסיבות הענין אין להמציא את המסמכים מחוץ לתחום המדינה".

להשלמת התמונה: תקנות האזרחות שנזכרו לעיל, מבחינות בין משיב שנמצא בישראל (אשר לגביו חלות תקנות 7-9 לתקנות האזרחות, שצוטטו לעיל), לבין משיב אשר אינו נמצא בישראל, אשר לגביו חלה תקנה 10 לתקנות האזרחות: "(א) המצאת כתב בי-דין למשיב אשר לפי רישומי בקורת הגבולות אינו נמצא בישראל, תעשה לפי הוראת בית המשפט, אשר יורה על המצאתו בכל דרך הנראית לו מתאימה בנסיבות הענין, בשים לב לתקנות אלה; (ב) בקשה להוראה על תחליף המצאה כאמור בתקנת משנה (א) תוגש בכתב ויצורף לה תצהיר שבו יציין המצהיר, בין השאר, כי למיטב ידיעתו המשיב אינו נמצא בישראל".

דוגמאות

החלטה (26.6.19) בת"א (מחוזי ב"ש) 45465-12-18: "מאחר שלא ידועה כתובתה המדויקת של הנתבעת, ביקשה התובעת כי יינתן היתר לתחליף המצאה, כמצוות תקנה 498 לתקנות [תשמ"ד – ד.ר.] על יסוד האמור, אני מתיר לבצע המצאה מחוץ לתחום, בדרך שתפורט להלן: תחליף ההמצאה ייעשה על דרך של פרסום מודעה מתאימה בעיתון יומי נפוץ בישראל בשפה העברית, וכן בעיתון יומי נפוץ בבלגיה בשפה המדוברת שם. זאת, בהתאם לנוסח מודעה שתובא לאישורי… נוסח המודעה יכלול את העובדה כי הוגשה התביעה דנא וכי התובעת עותרת לקבל סעד לרישום הזכויות בדירה על שמה. כן תכלול המודעה את מספר ההליך וכתובת הדירה. בהודעה יצוין כי ניתן לקבל עותק מכתב התביעה במשרדו של ב"כ התובעת, וכן כי יש להגיש כתב הגנה תוך 60 ימים ממועד הפרסום. כן תבחן התובעת האפשרות לפרסם דבר קיומו של ההליך באמצעי אלקטרוני-אינטרנטי, לרבות בהפניה לתיבת הדואר האלקטרונית של הנתבעת, ככל שידועה כזו, או ברשת חברתית מתאימה".

החלטה (12.8.20) בתא"ק (שלום חדרה) 20708-02-20: "שוכנעתי כי לא ניתן היה לבצע מסירה של כתב התביעה למענם של המשיבים בדרך שנקבעה בתקנות; זאת בראש ובראשונה מן הטעם שהם אינם מתגוררים במענם הרשום במשרד הפנים, קרי… לכאורה הפרו המשיבים את חובתם למסור למרשם האוכלוסין עדכון לגבי מענם העדכני, זאת בניגוד להוראות סעיפים 2 ו-17 לחוק מרשם האוכלוסין… והוראות סעיף 2 לחוק עדכון כתובת… בנוסף לא ניתן היה לבצע את המסירה לידי בא כוחם… לאחר שהלה הודיע כי הוא אינו משמש כתובת למסירת כתבי בי-דין עבור המשיבים בהליך דנא. כן לא ניתן היה לבצע את המסירה לידי בנם של המשיבים… גם נסיון לאתר את משיב מס' 1 במענה של חברה בע"מ שבבעלותו לא הועיל, שכן מענה של החברה הינו במענם הרשום של המשיבים… נחה דעתי, איפוא, כי המבקשים נקטו את כל הצעדים הסבירים ואת כל הדרכים הקבועות בתקנות על מנת לנסות ולבצע מסירה כדין של כתב התביעה למשיבים, אך ללא הועיל. לאור זאת, מן הראוי להורות על המצאת כתב התביעה באמצעות תחליף המצאה… בשנים האחרונות, לאור ההתפתחות בתקשורת האלקטרונית-האינטרנטית והמעבר לשימוש בתקשורת זו כדרך התקשרות עיקרית, אין לשלול שימוש בדרך זו גם לצורך המצאת כתבי בי-דין, כדרך חליפית, מקום שהובהר כי לא ניתן לבצע את המסירה אף אחת מדרכי ההמצאה הקבועות בתקנות… ויובהר: לאור הוראות תקנה 497ג, האפשרות להמציא כתב בי-דין ראשון בהליך באמצעות כתובת דוא"ל היא החריג ולא הכלל, והיא תינקט רק במקרים חריגים, בהם, כאמור, הוצגה תשתית ראייתית מספקת לכך שלא ניתן להמציא את המסמכים לנתבע במענו הרשום, מן הטעם שהוא אינו מתגורר בו ולא הודיע על מענו הנוכחי, וכאשר כל שאר דרכי ההמצאה הקבועות בתקנות התבררו כבלתי ישימות או בלתי רלוונטיות. אעיר, כי האפשרות לאשר תחליף המצאה באמצעות דוא"ל, ובדומה, גם באמצעות הוואטסאפ, מבוססת בין השאר על קיומה, על פי רוב, של היכולת לוודא האם הודעת הדוא"ל או הוואטסאפ התקבלו אצל הנמען: במקרה של דוא"ל – על ידי שימוש בכלי מעקב שונים לתיעוד המסירה והקריאה (כגון התוסָף Mailtrack בחשבונות הדוא"ל של Gmail, או בקשת אישור מסירה ו/או אישור קריאה בתוכנת ה – Outlook), ובמקרה של וואטסאפ – על ידי קבלת אישור קריאה (שני סימני 'וי' תכולים), אלא אם כן בחר הנמען לבטל אפשרות זו באפליקציה שלו. אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על המצאת כתב התביעה וההזמנה לדין למשיבים באמצעות תחליף המצאה בשתי הדרכים הבאות, במצטבר: א. שליחה לכתובת הדוא"ל של משיב מס' 1, ממנה נערכה תכתובת בין הצדדים. ב. שליחה כהודעת וואטסאפ למספרי הטלפון של המשיבים, מהם נערכה תכתובת בין הצדדים. יש להשתמש בכלי מעקב לתיעוד מסירה וקריאה של ההודעה על מנת שזה יוצג בהמשך". החלטה דומה ניתנה (ביום 29.9.20) בתא"ק (שלום חדרה) 43013-05-20, שבסיומה נפסק: "אני מורה על המצאת כתבי בי-דין לידי הנתבע באמצעות תחליף המצאה באמצעות הדרכים הבאות, במצטבר: א. המצאה בכתובת מגורי בת-זוגו של הנתבע, לרבות בדרך של הדבקה על הדלת לאחר 3 ביקורים שאינם עוקבים. ב. משלוח הודעת דואר אלקטרוני לכתובת המייל של הנתבע, שבה התנהלו בעבר תכתובות בין המבקש לבין הנתבע. ג. שליחת הודעת וואטסאפ למספר הטלפון של הנתבע, שממנו התנהלו בעבר תכתובות בין הצדדים. ההמצאה תבוצע בתוך 20 יום מהיום ותתועד על ידי המבקש…"

החלטה (21.6.21) בת"א (שלום ראשל"צ) 4194-04-20: "לפני בקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה ובהעדר התיצבות הנתבע 1… ולחלופין להכיר בתחליף המצאה… התובעת הגישה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע, וזאת משהנתבע גר בחברון ולא ניתן להמציא לו את כתב התביעה, ומשכתב התביעה הומצא על ידה, לטענתה כדין, לידי סוכן המכס אשר פעל מטעמו לשם ייבוא הטובין. בהחלטת… נקבע, כי יש להמציא את כתב התביעה לנתבע ולא למי שנטען שפעל מטעמו… התובעת טענה בבקשתה כי הנתבע גר בחברון ולכן לא ניתן לשלוח לו שליח על מנת שימסור לו את כתב התביעה. התובעת טענה כי שלחה את כתב התביעה לעמיל המכס אשר פעל מטעם הנתבע לשם ייבוא הטובין המפרים (וצרפה תצהיר מסירה מטעם השליח). לאחר המסירה פנה לב"כ התובעת אדם אשר הציג עצמו בשם גאד, טען כי הוא נציגו של הנתבע, אשר קיבל את התביעה… ב"כ התובעת אף שלח לאותו גאד את כתב התביעה בשנית, באמצעות דואר אלקטרוני. בנסיבות אלה, טענה התובעת יש ליתן פסק דין כנגד הנתבע ולחלופין יש להכיר בהמצאה שבוצעה לעמיל המכס כהמצאה שבוצעה בדרך של תחליף המצאה… לאחר עיון בטענות התובעת ובכלל החומר שלפני, אני סבורה כי הצדק עם התובעת וכי יש להכיר בהמצאה לעמיל המכס כתחליף המצאה. השאלה, האם ניתן להמציא לעמיל מכס כתב תביעה, כנגד נתבע, שאינו תושב המדינה, בגין טובין החשודים כמזויפים נדונה רבות בפסיקה (ראו למשל: ת.א. (ת"א) 12572-08-12… ענין וליד יאסין. ערעור על פסק הדין נמחק בהסכמה: רע"א 4171/13… ת.א. (ב"י) 49630-07-19… ענין צלאחאת). מרבית הדיון בסוגיה זו, לרבות בפסיקה אליה הפנתה התובעת, עוסק בתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: 'התקנות הקודמות'). במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: 'התקנות החדשות'), החלות בעניננו מכח תקנה 180(ג)(1) לתקנות החדשות, אין תקנה זהה לתקנה 482 לתקנות הקודמות. עם זאת, בספרו סדר הדין האזרחי החדש, התשע"ט-2019, מתייחס כבוד השופט יעקב שקד אל תקנה 163(ג) לתקנות החדשות… בענין ת.א. (ת"א) 1354-07-20… קבע בית המשפט כי 'מסכימה אני עם עמדתו של כבוד השופט שקד, שכן לטעמי נוסח התקנה החדשה תואם את ההלכות שהרחיבו את תחולת תקנה 482(א) והקלו על סוגית ההמצאה'… בעניננו, על אף שלא ניתן להסתמך בנסיבות המקרה זה על תקנה 163(ג) לתקנות החדשות, אני סבורה כי אין מניעה לקבוע במקרה הנוכחי תחליף המצאה מכח תקנה 164(א) לתקנות החדשות, הקובעת: 'נוכח בית המשפט שאי-אפשר להמציא מסמך לנמען בדרך שנקבעה, רשאי הוא להורות על המצאתו בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות הענין' (השוו ענין וליד יאסין וענין צלאחאת, אשר אמנם התייחסו לתקנה 498(א)(3) לתקנות הקודמות, אולם נראה כי התקנות החדשות מרחיבות יותר)… סוף דבר, בהתאם לתקנה 164 לתקנות החדשות, אני מורה, על ביצוע תחליף המצאה בדרך של מסירת כתב התביעה לנתבע, באמצעות עמיל המכס מטעמו. משההמצאה של כתב התביעה כבר בוצעה בפועל, אני מאשרת את ההמצאה לעמיל המכס כתחליף המצאה…"

החלטה (21.12.21) בת"א (שלום פ"ת) 67589-08-21: "לפני בקשת התובע להתיר מסירת כתב התביעה לנתבעים 1-8 בדרך של תחליף המצאה… עם הגשת התביעה ביקש המבקש להתיר לו להמציא את מסמכי התביעה לנתבעים 1-8 בדרך של תחליף המצאה, הואיל ואין במרשם מספרי תעודת זהות של הנתבעים 1-8 ולא צלחו נסיונותיו לאתרם. המבקש לא ציין דרך תחליף המצאה מוצע….. תקנה 164(א)… קובעת… עד כניסתן של תקנות אלו [התקנות החדשות – ד.ר.] לתוקף חלה בענין זה תקנה 498… ישנם הבדלים מסוימים בנוסח בין התקנות, אולם נראה שלענין המבחנים מתי יש מקום להתיר תחליף המצאה לא חל שינוי משמעותי, וניתן להוסיף ולהתבסס על המבחנים שנקבעו בפסיקה ביחס לתקנות הקודמות. תכליתו של תחליף ההמצאה היא להביא לידיעת הנתבע את דבר קיומה של התביעה נגדו, כדי שתהא לו האפשרות להגיש כתב הגנה ולהופיע בבית המשפט. משמע, תחליף ההמצאה נועד לשרת את 'מבחן הידיעה' ולא את 'מבחן ההמצאה', משום שההנחה היא שתחליף כזה יאושר מקום שבו ממילא המצאה בפועל אינה אפשרית, ולכן בלית ברירה יש להסתפק בהבאת דבר קיומה של התביעה לידיעתו של הנתבע… ברע"א (י-ם) 35185-11-17… נדונה ונדחתה בקשת רשות ערעור, על החלטה אשר דחתה בקשה להתיר מסירה בדרך של תחליף המצאה בנוגע לנתבעים בתובענה לפירוק שיתוף, אשר בנסח הרישום לא צוין מספר תעודה מזהה,  נקבע כי: 'כידוע, הכלל הוא שהמצאה תהא ככל האפשר לנמען עצמו… ותחליף המצאה הוא היוצא מן הכלל. זה יינתן רק כאשר בית המשפט השתכנע כי לא ניתן להמציא את כתבי בית דין לנמען בדרכי ההמצאה המקובלות, וכי תחליף ההמצאה המוצע הוא בעל סיכוי סביר להגיע לידיעת הנמען. כאמור, מטרתו של תחליף ההמצאה הוא להביא לכך שהידיעה על הגשת התביעה תגיע בפועל לנתבע, ותינתן לו האפשרות להגיש כתב הגנה ולהתייצב בבית המשפט, ואין מדובר בהמצאה קונסטרוקטיבית… לפיכך, וככל שנתמלאו התנאים למתן היתר לתחליף המצאה, יש לבחור את תחליף ההמצאה בהתאם לפרטיו הידועים של הנתבע באופן שתחליף ההמצאה יהיה בעל היתכנות סבירה להגיע לידיעת הנתבע'. מתוך כל המצוי בפני עולה כי לא נעשה נסיון מספק וממצה לאיתור הנתבעים 1-8, המבקש לא מצא להעזר לצורך האיתור באנשי מקצוע המומחים לדבר… המבקש לא המציא כל פרט ממשי המתייחס לזהות הנתבעים 1-8 ולפיכך גם לא הציע תחליף המצאה בעל היתכנות כאמור. מעבר לדרוש אוסיף, כי המבקש אף לא ציין בתצהיריו, כנדרש, כי למיטב ידיעתו המשיבים נמצאים בישראל, בניגוד לנדרש בתקנה 164(ב) לתקנות. יודגש כי ביצוע תחליף המצאה שאין היתכנות סבירה להגעתו לידיעת הנתבעים, בתביעה לפירוק שיתוף, משמעותו המעשית היא פירוק השיתוף בנכס מבלי שבעלי הקנין בנכס שותפים לתהליך. מדובר בתוצאה קשה המחייבת הקפדה על תהליך ביצוע ההמצאה כדין מהבחינה המהותית. המבקש אינו יכול לנהל תובענה נגד נתבעים אשר זהותם אינה ידועה. אין מקום לאשר תחליף המצאה למי שזהותם אינה ידועה, ועל כן לא ניתן להעריך קיומה של היתכנות סבירה כי תחליף ההמצאה יביא לידיעת הנתבעים את קיומה של התביעה. לאור האמור לעיל, הבקשה למתן היתר לתחליף המצאה לנתבעים 1-8 נדחית".

החלטה (28.12.21) בתאד"מ (שלום פ"ת) 64869-04-21: "לפני בקשה להתיר ביצוע תחליף המצאה של כתב התביעה לנתבע. לאחר שעיינתי בבקשה, על התצהיר התומך בה, שוכנעתי כי התובעת פעלה בשקידה סבירה לביצוע המצאת כתב התביעה לנתבע. לפיכך, הבקשה מתקבלת. אשר על כן, בהתאם להוראות תקנה 164(א)… אני נעתרת לבקשה ומורה על המצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לנתבע באמצעות תחליף המצאה בשתי הדרכים הבאות: 1. התובעת תדביק העתק כתב התביעה במענו הרשום של הנתבע, פעם נוספת. 2. שליחת כתב התביעה וההזמנה לדין כהודעת וואטסאפ למספר הטלפון של הנתבע המצוי בידי התובעת, ככל שקיים בידיה. יש להשתמש בכלי מעקב לתיעוד מסירה וקריאה של ההודעה על מנת שזה יוצג בהמשך. לכתב התביעה ולהזמנה לדין תצורף הודעה בה יצוין כי הוגשה התביעה דנא, כי ניתן לקבל עותק מכתב התביעה במשרדו של ב"כ התובעת, וכי על הנתבע להגיש כתב הגנה בתוך 45 ימים מיום משלוח ההודעה, שאם לא כן יינתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה…"

תוספות ועדכונים

31.1.24

בסקירה המקורית לעיל נזכרה, בין היתר, "המצאה בהדבקה" (לפי תקנות תשמ"ד ולפי התקנות החדשות) – בכך עוסקת החלטה מיום 28.1.24, שניתנה במסגרת רע"א 7653/23: "לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי… בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן פסק דין בהעדר הגנה… ביום… הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי, בה עתרו להורות למשיבה 1 למחוק הערת אזהרה הרשומה לטובתה. במוקד התביעה מקרקעין… המבקשים 1 ו-2 הם הבעלים הרשומים של המקרקעין, והמבקשים 2-12 הם בעלי דירות בבנין שהוקם על המקרקעין; המשיבה 1… היא חברת בניה אשר הקימה את הבנין… המשיב 2 הוא עורך הדין, אשר לפי הנטען ייצג את הצדדים לעסקת הקומבינציה וכן ייצגם בעסקאות מכר בהן נמכרו יחידות דיור שנבנו על המקרקעין. המבקשים טענו בתביעתם, כי המשיבה לא מילאה אחר חובתה לרשום את המקרקעין כבית משותף וכן לייחד את הזכויות בדירות לרוכשיהן. כן טענו כי בשל הערת האזהרה הרשומה לטובתה, נמנע מהם לרשום את זכויותיהם של רוכשי הדירות בפנקסי המקרקעין, אף שאין עוד למשיבה זכויות במקרקעין, ומלוא התמורה בגין הדירות שולמה לה. באשר למשיב 2 נטען, כי הוא מחזיק ביפוי כח מטעם המשיבה לפעול לרישום זכויות רוכשי הדירות… צוין עוד כי המשיבה אינה פעילה, כי בעלי מניותיה הרשומים שהם גם מנהליה… הלכו לעולמם, והדו"ח האחרון מטעמה הוגש לרשם החברות בשנת 1996. משנמצא, על פי תמציות רישום של משרד הפנים שהציגו המבקשים, כי בעלי המניות אכן הלכו לעולמם, הורה בית המשפט המחוזי למבקשים… להבהיר מדוע לא יצורפו יורשיהם של בעלי המניות כצד להליך. למחרת היום, השיבו המבקשים, כי אף שהמשיבה רשומה כחברה פעילה, מדובר בחברה שאין בה כל פעילות למעלה מעשור, וכי לא הוגשו בקשות לצווי ירושה של בעלי מניותיה. עוד טענו המבקשים, כי לבעלי המניות אין זכויות במקרקעין, אלא למשיבה, המהווה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. בנסיבות אלה, שבו המבקשים על בקשתם להורות על מחיקת הערת האזהרה, מבלי שיצורפו יורשי בעלי המניות כצד להליך. בהחלטתו… קבע בית המשפט המחוזי, כי כל עוד נמצאת המשיבה ב'סטטוס' של חברה פעילה, קיימת נפקות לשאלת יורשי בעלי המניות, והורה למבקשים לפעול להמצאת צווי ירושה של בעלי המניות. ביני לביני… הגיש המשיב 2 כתב הגנה תמציתי… [בו] ציין כי שימש בעבר כבא כוחה של המשיבה בעסקת הקומבינציה שבמוקד התביעה, כי מצבו הרפואי התדרדר ומשרדו נסגר, וכי לא הצליח לאתר את התיק שבו מצויים היו יפויי הכח… למיטב זכרונו כל הדירות מושא התביעה נמכרו לפני למעלה מעשרים וחמש שנה, ולא נותרו למשיבה זכויות כלשהן במקרקעין. כן ציין כי המשיבה הפסיקה פעילותה לפני שנים רבות, עם פטירת בעלי מניותיה. לאור כל האמור טען, כי צודקים המבקשים בתביעתם, ויש להורות על מחיקת הערת האזהרה הרשומה לטובת המשיבה. משלא הומצאו צווי הירושה, הורה בית המשפט המחוזי למבקשים… לנמק עד ליום 10.8.2023, מדוע לא תימחק התביעה, ותוגש מחדש עם השלמת הנדרש. ביום 9.8.2023 הגישו המבקשים בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה… נטען בבקשה כי כתב התביעה הומצא למשיבה, בדרך של הדבקת הכתב על דלת כתובתה הרשומה של המשיבה, לאחר ששליח הגיע למקום בשלושה מועדים שונים, ולא נמצא אדם שניתן למסור לו את כתב התביעה. משלא הוגש כתב הגנה על ידי המשיבה, ולאור האמור בכתב הגנתו של המשיב 2, נטען כי יש לקבל את הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. באשר למחיקת ההליך – טענו המבקשים כי אין חובה שבדין לצרף את צווי הירושה לכתב התביעה. המבקשים שבו וטענו, כי אין להם יריבות משפטית עם בעלי המניות המנוחים או יורשיהם, וכי יריבותם היא עם המשיבה בלבד, שהיא ישות משפטית נפרדת. נטען כי בנסיבות הענין, ומשאין חולק על זכויותיהם במקרקעין, אין הצדקה לנהל הליך זה ולהשקיע בו משאבים רבים וזמן שיפוטי יקר, בצירוף צדדים שאינם קשורים להליך ואין להם ענין בו… בית המשפט המחוזי… דחה את בקשת המבקשים למתן פסק דין בהעדר הגנה. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שהתביעה הוגשה נגד המשיבה, המהווה אישיות משפטית נפרדת, קיימת חשיבות לכך שיורשי בעלי המניות יהיו מודעים לסעד המבוקש. בית המשפט המחוזי הוסיף והעיר, כי ככל שיינתן הסעד המבוקש בכתב התביעה, ותבוטל הערת האזהרה הרשומה לטובת המשיבה, יכול ויימכרו המקרקעין לצדדים שלישיים, תוך פגיעה בזכויות הצדדים. כן הודגש כי מדובר בפסק דין In Rem ולכן יש להקפיד הקפדה יתרה בענינם של כל מי שזכותם עלולה להיפגע. לפיכך נקבע, כי ככל שלא יוגשו צווי ירושה של בעלי המניות, עד ליום 1.12.2023, תישקל מחיקת התביעה מחוסר מעש…"

לאחר הצגת טענות המבקשים, נפסק, בין היתר: "…הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. סמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין בהעדר הגנה נקבעה בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות). על פי הקבוע בתקנה האמורה, סמכות זו נועדה למצבים שבהם הנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד, או כאשר כתב ההגנה שהוגש מטעמו נמחק. במקרים אלה רשאי בית המשפט 'לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד'. הפסיקה עמדה על כך כי מתן פסק דין בהעדר הגנה הוא מהלך דיוני חריג, בו מתקבלת הכרעה שיפוטית לגופו של ענין, במעמד צד אחד, מבלי שנשמעה עמדתו של הצד השני. לפיכך, ניהול ההליך השיפוטי תוך מתן הזדמנות לשני הצדדים לקבל את יומם ולהציג את טענותיהם לפני בית המשפט, הוא בהכרח המסלול המועדף… עם זאת, מקום בו ניתנה לבעל הדין שכנגד מלוא ההזדמנות להשתתף בהליך, וזה בחר שלא להתגונן, 'אין לתת בידו את הכח להכשיל את ההליך הדיוני', וניתן לתת פסק דין בהעדרו… תנאי מקדים למתן פסק הדין בהעדר הגנה, הוא עמידת התובע בחובת ההמצאה שנקבעה בדין… תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי חובת ההמצאה נועדה לשרת שתי תכליות עיקריות: הבאת תוכנו של המסמך לידיעת הנמען; וכאשר מדובר בכתב הטענות הראשון שמוגש בהליך, גם רכישת סמכות השיפוט של בית המשפט… תקנות סדר הדין האזרחי מונות שורה של דרכים, שבהן ניתן להמציא מסמכים הנוגעים להליך (ראו: תקנות 161-167 לתקנות סדר הדין האזרחי). הנחת המוצא המונחת ביסוד הוראות אלה היא, כי יש בדרכים אלה כדי להביא את המסמך לידיעתו של בעל הדין… כאשר הנמען הוא תאגיד, מורה תקנה 163(ה) כי 'יומצא המסמך למשרד או למען הרשום של התאגיד, ולתאגיד שהוקם בחוק – למשרדו של מנהל התאגיד'. בעניננו, בחרו המבקשים להמציא את כתב התביעה לכתובתה הרשומה של המשיבה, באמצעות הדבקה על דלת המקום, משלא נמצא אדם שניתן היה להמציא לידיו את כתב התביעה. ואולם, אין בכך כדי למלא אחר חובת ההמצאה. אמנם תקנה 161(4)(ב)(2), מאפשרת לבית המשפט לראות במסמך שהומצא באופן זה כמסמך שנמסר במסירה אישית 'אם הוא הונח במקום נראה לעין בסמוך לדלת ביתו או עסקו של הנמען', כאשר 'לא נמצא שום אדם שניתן להמציא לו את המסמך לפי תקנות אלה על אף שהשולח פעל בשקידה ראויה וסבירה כדי למסרו'. ואולם על דרך המצאה זו נקבע בעבר, כי זו נחותה יחסית לדרכי המצאה אחרות ומעוררת ספקות כבדים שאכן היא בוצעה כדין והגיעה לידי הנמען המיועד….. יתר על כן, בעניננו לא ניתן להניח כי כתב התביעה הגיע למשיבה, מהטעם הפשוט, שלפי דיווחם של המבקשים עצמם, כמו גם תמציות הרישום ממשרד הפנים שהמציאו, המשיבה אינה פעילה, המשרד בו בוצעה הדבקה, ככל הנראה,  אינו משרדה, ומכל מקום אינו משרד פעיל, ובעלי מניותיה אינם עוד בין החיים. בנסיבות אלה, אין בהמצאה האמורה, כדי להביא את כתב התביעה לידיעת המשיבה-הנתבעת. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת המבקשים למתן פסק דין בהעדר הגנה. כפי שציין, כאשר מדובר בהענקת סעדים שבמקרקעין, יפה הזהירות במיוחד, מקום שקבלת התביעה עשויה לשנות את מערך הזכויות הקניניות ואף להוביל ל'תאונות משפטיות', תוך פגיעה בלתי הפיכה בצדדים שלישיים. לפיכך, בתביעות חפצא יש להקפיד הקפדה יתרה, בכל המתייחס להמצאת כתב התביעה. טענת המבקשים, שלפיה היה על בית המשפט המחוזי לקבל את הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, משאין חולק כי למשיבה אין כל זכויות במקרקעין, היא בבחינת הנחת המבוקש. כאמור, התנאי הבסיסי והמקדמי לבקשה כזו הוא כי התביעה הומצאה לנתבע – תנאי זה לא התקיים במקרה דנן. אוסיף כי לא ניתן להסתפק לענין זה בהודאה בזכות, שהוגשה מטעמו של נתבע אחר. המבקשים מוסיפים ומלינים על כך שבית המשפט המחוזי הורה על המצאת כתב התביעה ליורשי בעלי המניות. אלא שבהעדר יכולת להמציא את התביעה למשיבה, מהלך זה נועד 'להציל' את התביעה ממחיקתה. הוראת בית המשפט המחוזי נועדה לקדם את בירור התביעה, תחת מחיקתה, בדרך של איתור חליפיהם של בעלי המניות, על מנת לבחון האם יש מקום לצרפם כצד להליך, ולברר את התביעה לגופה. לאור כל האמור, ובשים לב להלכה הפסוקה, ולפיה ערכאת הערעור לא תתערב ככלל בהחלטות הערכאה הדיונית, שמשמעותן המעשית היא המשך בירור ההליך לגופו, אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור… אשר על כן – דין בקשת רשות הערעור להידחות…"

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.