שמירת צוואות (ב’) – אצל נוטריונים

בסקירה קודמת נדונה שמירת צוואות אצל עורכי דין. בין היתר, עמדתי על כך, כי עורכי דין כפופים ל”כללי לשכת עורכי הדין (שמירת חומר ארכיוני במשרדי עורכי דין)”, החלים על “כל מסמך שבידי עורך דין עקב טיפולו בענין לקוחו, בין שערך אותו ובין שנמסר למשרדו”; אך כאשר מדובר בצוואות, נקבע בכלל 5 – “כללים אלה לא יחולו על צוואות…” אשר לגביהן חלים על עורכי דין חיובים “מיוחדים” (ראו, בין היתר, את החלטות ועדות האתיקה השונות שנזכרו בסקירה האמורה).

בסקירה “משלימה” זו, אתייחס לשמירת צוואות אצל נוטריונים. אך תחילה, אסביר בקצרה את משמעות המונח “נוטריון”:

כל נוטריון הוא עורך דין – אך לא כל עורך דין הוא נוטריון… עורך דין שנתקיימו בו תנאי “כשירות” הקבועים בחוק הנוטריונים (כגון – ותק) ואשר התקיימו לגביו הדרישות המחייבות על פי החוק (כגון – השתתפות בהשתלמות, והעדר הרשעה “בישראל או מחוצה לה בעבירה פלילית שיש בה משום קלון”), זכאי ל”רשיון נוטריון” – ובעקבות כך, הוא רשאי לבצע פעולות, אשר רובן המכריע (אם כי לא כולן) מצויות תחת סמכות הביצוע של נוטריונים בלבד (כגון, אימות חתימה, אישור העתק, אישור תרגום, אימות הסכם ממון לפני נישואין, ועוד); ולצד זאת, חלים עליו חיובים שונים, שאינם חלים אלא על נוטריונים.

בין הסמכויות המוקנות על פי דין לנוטריונים, מצויה עריכת צוואות המוכרות כ”צוואות נוטריוניות”. אתייחס לנושא בסקירה עתידית, אך לצורך סקירה זו, יצוין כי הדין מכיר בארבעה סוגי צוואות (סעיפים 18, 19, 20, 22 ו-23 לחוק הירושה), ושלושת העיקריים הינם “בכתב יד“, “בעדים” ו”בפני רשות” (הסוג הרביעי – צוואה “בעל-פה” – יוצא דופן: צוואה זו נערכת בעל פה, על ידי “שכיב מרע ומי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות”, בפני שני עדים, ומתבטלת מאליה “כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים”).

סעיף 22 לחוק הירושה, דן בצוואה “בפני רשות”. לפי סעיף 22(א) לחוק הירושה, “צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי… או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור”; ולפי סעיף 22(ז) לחוק הירושה, “לענין סעיף זה, דין נוטריון כדין שופט”. כלומר, לצד גורמי “רשות” מובהקים (“שופט”; “רשם של בית משפט”; “רשם לעניני ירושה”; “חבר של בית דין דתי”) הוקנתה גם לנוטריון סמכות (“כדין שופט”) כי תערך בפניו (כ”רשות”) “צוואה נוטריונית”. בהמשך אתייחס בקצרה להוראות דין ספציפיות הנוגעות לכך.

בסקירה שעסקה בשמירת צוואות אצל עורכי דין, התיחסתי לחובה שמוטלת על עורכי דין, לשמור מסמכים (לרבות צוואות) תוך נקיטת אמצעים סבירים, כדי שהמסמכים לא יינזקו (אם כי ברור, כי לא בכל מקרה של נזק למסמכים, תוטל על עורך הדין אחריות, ועל כל מקרה להִבַּחֵן לגופו). כאשר מדובר בנוטריונים – הדברים אפילו “פשוטים” יותר:

לפי תקנה 26 לתקנות הנוטריונים, חייב נוטריון לשמור מסמכים נוטריוניים (וחומר נוסף) ב”ארון מתכת נעול” במשרדו, נאסר עליו להוציאם מן המשרד, ותקנה 26(ה) אף קובעת: “נוטריון יעשה סידורים סבירים בנסיבות הענין כדי לשמור על משרדו בפני סכנת שריפה, נזקי מים ופריצה”. ניתן אמנם להניח, כי גם מעורך דין מצופה “לשמור על משרדו בפני סכנת שריפה, נזקי מים ופריצה”, אך כשמדובר בנוטריונים, אין צורך ב”הנחות”, שכן הדברים כתובים במפורש בתקנות…

יובהר, כי תקנה 26 לתקנות הנוטריונים, אינה “מבחינה” בין צוואות לבין כל מסמך נוטריוני אחר; כל מסמך נוטריוני שהוא, חייב להישמר על ידי הנוטריון ב”ארון מתכת נעול”, ובמשרד מוגן “בפני סכנת שריפה, נזקי מים ופריצה” (ולמעשה, הדברים נכונים לא רק לגבי מסמכים נוטריוניים, אלא גם לגבי פנקסים/ספרים שנוטריון חייב בניהולם, ואפילו לגבי “חותמו”…) זאת ועוד, אין זה סביר כי נוטריון “יפריד” בין צוואות נוטריוניות לבין צוואות אחרות, ששמורות בידיו ב”כובעו כעורך דין” – אלא ישמור את כל הצוואות יחדיו, ובאותה “הקפדה”…

כאשר נערכת “צוואה נוטריונית” (בפני נוטריון כ”רשות”), נחתמת הצוואה עצמה על ידי המצווה, ונוסף לה אישור של הנוטריון, בנוסח טופס 13 לתוספת השניה לתקנות הנוטריונים (ויש לרשום גם “על פני הצוואה” אישור בנוסח המופיע בטופס). על הנוטריון למסור למצווה את המקור (“ימסור הנוטריון את מקור הצוואה לידי המצווה”) – ולשמור אצלו עותק.

תקנה 23(א) לתקנות הנוטריונים קובעת: “נעשתה צוואה בפני נוטריון לפי סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965, ימסור הנוטריון את מקור הצוואה לידי המצווה; סירב המצווה לקבלה, תופקד הצוואה על חשבונו של המצווה, אצל רשם לעניני ירושה שבאזור פעולתו נעשתה”; לפי תקנה 23(ב) לתקנות הנוטריונים, “נוטריון ינהל פנקס צוואות וירשום בו את מועד עריכת הצוואה, שם המצווה, המספר הסידורי של האישור הנוטריוני, אזור הפעולה ושם הרשם לעניני ירושה שאצלו הופקדה הצוואה ומועד הפקדתה“; ולפי תקנה 23(ג), “הופקדה צוואה שתקנה זו חלה עליה, יצרף הנוטריון לעותק האישור על עריכת הצוואה שישמור בידיו, את אישור הרשם לעניני ירושה על הפקדתה וימציא למצווה, לפי דרישתו, העתק מאושר ממנו”.

לפי סעיף 21(א) לחוק הירושה, “מי שעשה צוואה בכתב-יד או בעדים רשאי להפקידה אצל רשם לעניני ירושה; ההפקדה תהיה במסירת הצוואה על-ידי המצווה עצמו לרשם לעניני ירושה” – כלומר, כאשר מדובר בצוואה “בכתב יד” או בצוואה “בעדים”, ההפקדה אצל הרשם לעניני ירושה, הינה מעשה אישי, של המצווה בלבד. אולם סעיף 21(א) הנ”ל אינו מתייחס לצוואה “בפני רשות” (הכוללת, כאמור, “צוואה נוטריונית”), וכל שנקבע (בסעיף 22(ה) לחוק הירושה) לגבי צוואה ממין זה, הינו “צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל רשם לעניני ירושה”.

מלבד “כללי לשכת עורכי הדין (שמירת חומר ארכיוני במשרדי עורכי דין)”, חלה על נוטריון הוראת תקנה 22 לתקנות הנוטריונים, לפיה, בין היתר, “נוטריון ישמור בידיו לתקופה של שבע שנים עותק אחד של כל אחד מאישוריו…” אך בדומה לחיוב המוטל על עורכי דין, כשמדובר בצוואות, חובת השמירה אינה מוגבלת בזמן.

לפי תקנות הנוטריונים (ארכיון מרכזי), התשל”ז-1977, אמור היה להיות מוקם “ארכיון מרכזי למסמכים נוטריוניים”; ולפי תקנה 1(א) לתקנות הנוטריונים (עותקים שייגנזו בארכיון המרכזי), התשל”ז-1977, “המסמכים שעותק מהם בצירוף עותק האישור הנוטריוני שניתן לגביהם יישלח לארכיון המרכזי למסמכים נוטריוניים, הם מסמכים שחתם עליהם אדם בפני נוטריון, והם – (1) יפויי כח; (2) חוזים; (3) צוואות; (4) שטרי משכון; (5) כתבי התחייבות; (6) הודאות חוב; (7) מסמכים אחרים שיש בהם בגלל האמור בהם כדי ליצור זכויות או חובות, לשנותן או לבטלן”. בפועל, לא הוקם “ארכיון מרכזי”…

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן