קביעה ושינוי של גיל

גילו של אדם אמור להיות בבחינת “עובדה” – אם כך, מדוע יכולים להיות מצבים, בהם נידרש בכלל ל”קביעת גיל” של אדם? כיצד הדבר ייעשה, האם מדובר בקביעה “מדויקת”, ולאילו צרכים היא תשמש?

אי-ידיעת גילו (תאריך לידתו) המדויק של אדם, יכולה לנבוע מסיבות שונות. ישנם מצבים, בהם האדם עצמו אינו יודע בבירור את גילו (למשל, מי שהתייתמו במהלך השואה כילדים והגיעו לארץ ללא קרובים ומסמכים); יתכן שאדם, או בני משפחתו, ידעו את תאריך לידתו, אך לא היתה בידיהם תעודת לידה רשמית; יתכן שאדם הגיע לארץ ממדינות בהן אין כל רישום (או שאין רישום מהימן) של תאריכי לידות; יתכן כי לאדם שהגיע לארץ היה ענין בהסתרת גילו האמיתי; ועוד.

מטבע הדברים, מקרים של אי-ידיעת גיל (או של גיל לא-מאומת) היו נפוצים יחסית לפני קום המדינה (תעודות הזיהוי המופיעות בצילום הנלווה לסקירה זו, שייכות לנשים שהגיעו בהיותן תינוקות עם הוריהן לא”י-פלשתינה, בשנות ה-30′ של המאה העשרים, האחת ממזרח אירופה והשניה מעירק); בתקופות של גלי עליה ממדינות עם רישום לא מסודר (או על רקע “בריחה” חפוזה ממדינה עוינת, בלי מסמכים); וכיום, גם על רקע הגעת פליטים או מהגרי עבודה.

חוק קביעת גיל, התשכ”ד-1963 (חוק קביעת גיל) מעניק לביהמ”ש את “הסמכות ליתן פסק דין הצהרתי בבקשה לקביעת גילו של אדם”. כיום מדובר בבימ”ש לעניני משפחה, אך בעת קבלת החוק, היה מדובר בבימ”ש שלום, וגם בכך היה טמון שינוי ביחס למצב שקדם לחוק: לפי דברי ההסבר שנלוו להצעת החוק (ה”ח 544, 21.1.63), “הבקשות לקביעת גיל נדונות כיום בבתי המשפט המחוזיים. מאחר שבענינים אלה אין בדרך כלל בעיות משפטיות והדיון הוא בעיקר בשאלות שבעובדה – מוצע להעביר את סמכות הדיון לבתי משפט השלום, שם גם תתברר הבקשה במיעוט של זמן. גם בית הדין לביטוח לאומי מתבקש לעתים קרובות לקבוע את גילם של אנשים לענין זכותם לביטוח לאומי, אלא שקביעתו אינה משמשת הוכחה לכל דבר אחר…”

לפי חוק קביעת גיל, ניתן לבקש “קביעת גיל”, או “שינוי גיל”. את הבקשה יכול להגיש כל אדם, ולא רק האדם שגילו הינו נשוא הבקשה. לפי החוק, “נקבע גילו של אדם לפי חוק זה, יהא זה גילו לכל ענין“. החוק מוסיף וקובע, “לענין חוק זה ‘גיל’ – לרבות גיל מינימלי, גיל מכסימלי ומתח-גילים” [כלומר, טווח גילאים].

בחוק קביעת גיל יש התיחסות ספציפית ל”חוק שירות בטחון” ול”חוק הביטוח הלאומי”, והוראות קונקרטיות מצויות בחוקים אלה עצמם (עמם אפתח); אך קביעת גיל יכולה להידרש גם במקרים נוספים (ונדירים יחסית).

חוק שירות בטחון (נוסח משולב), התשמ”ו-1986 (“חוק שרות בטחון“)

מבלי לדון בהוראות חוק זה לגופן, הזיקה בין “שירות בטחון” לבין גילו של אדם, מובנת מאליה…

בסעיף 2 לחוק זה (שכותרתו “חישוב גילים”) נקבע: “לענין חוק זה – (1) חישוב גילים ייעשה לפי הלוח העברי…” (ככל הידוע לי, זהו חריג יחידי בדין, לקביעת גיל לפי הלוח העברי).

הוראות (ו״חזקות״) בדבר קביעת גיל, בפועל, מצויות בתוספת לחוק שרות בטחון (אשר הוראותיה “אינן גורעות מסמכויות בית המשפט לפי כל דין אחר”), והעיקריות שבהן הן אלו:

“כתאריך לידתו של אדם לצורך חוק זה ייחשב התאריך הרשום במרשם האוכלוסין, אם קיים רישום כזה… פוקד רשאי לקבוע לפי חוק זה את גילו של אדם לפי ראיות שהובאו לפניו… לא הובאו ראיות כאמור או שלא שוכנע הפוקד בנכונותן של ראיות כאמור, או מצא הפוקד כי תאריך הלידה של אדם שונה מהתאריך הרשום במרשם האוכלוסין, יבקש מתן הצהרה על גילו בהתאם לחוק קביעת גיל…”

“אדם שברישומי מרשם האוכלוסין לגביו לא נרשם החודש שבו נולד… יורה הפוקד בכתב לנהוג כאילו נולד בחודש הראשון של השנה שבה נולד… אדם שברישומי מרשם האוכלוסין לגביו לא נרשם היום בחודש שבו נולד… יורה הפוקד בכתב לנהוג בו כאילו נולד ביום הראשון של החודש שבו נולד… נקבע לאדם מתח גילים לפי חוק קביעת גיל… רשאי הפוקד להורות בכתב לנהוג בו כאילו נולד באמצע התקופה של מתח הגילים…”

“רשאי פוקד… לצוות עליו, בצו אישי, להתייצב לפני ועדה רפואית לשם בדיקת גילו מבחינת התפתחותו הגופנית, השכלית והנפשית, בזמן ובמקום שיקבעו הוא או הועדה הרפואית, ואותו אדם חייב להתייצב לפני הועדה הרפואית בזמן ובמקום האמורים, להיחקר בידיה ולהיבדק כל בדיקה רפואית או אחרת שהועדה תמצא לנחוצה לשם קביעת גילו…”

חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ”ה-1995 (“חוק הביטוח הלאומי“)

החשיבות שיכולה להיות טמונה בגילו של אדם, באספקטים רבים של חוק הביטוח הלאומי, באופן כללי, ולרבות בהקשרים שונים הנוגעים לדיני עבודה, מובנת מאליה. פסקי דין רבים עוסקים בבקשות שענינן המועד הקובע לזכאות לקצבאות מן המוסד לביטוח לאומי, ולקבלת תשלומי פנסיה. בין דיני העבודה, אשר מעוררים לעתים סוגיות שקשורות לגיל, ניתן לציין, בין היתר, את “חוק גיל פרישה”, מצד אחד, ואת “חוק עבודת הנוער” (לפיו “נער” הינו ילד או צעיר, “ילד” הינו בן פחות מ-15, ו”צעיר” הינו בן 16-18), מצד שני…

סעיף 385 לחוק הביטוח הלאומי קובע: “(א) לא הוכח יום לידתו של אדם, חזקה עליו, לענין חוק זה, שנולד בחמישה עשר לחודש לידתו, ואם לא הוכח החודש – חזקה כאמור שנולד באחד באפריל של שנת לידתו. (ב) לא נקבע גילו של אדם אך נקבע לו מתח גילים, יהיה גילו, לענין חוק זה, הגיל שבתחום אותו מתח שהמבוטח או הזכאי לגמלה, לפי הענין, הצהיר עליו כעל גילו“.

בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (עב”ל 516/05 מולאיוף נ’ המוסד לביטוח לאומי), ולהנחיות הפנימיות של המוסד לביטוח לאומי, שינוי גיל של אדם, לא ישפיע רטרואקטיבית על זכאותו לקצבאות וגמלאות, אלא ממועד תיקון הגיל ואילך, וגם לא ייצור חיוב רטרואקטיבי (“כל הזכויות והחובות הנובעות מגילו של אדם, נקבעות בהתאם לו, רטרוספקטיבית ופרוספקטיבית”). {ראו התיחסות לפסק דין “מולאיוף” בתוספת שבסוף סקירה זאת}

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (“חוק הכשרות“)

הוראות שונות בחוק הכשרות, מתייחסות ל”קטין” או ל”בגיר” (למשל, “פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו”; “ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים”). לפי סעיף 3 לחוק הכשרות, “אדם שלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר”.

לפי סעיף 11 לחוק הכשרות, “כל מקום שמדובר בו, בניב כל שהוא, באדם בגיל פלוני, ייחשב גילו מתחילת היום בו הוא נולד, והוא כשאין כוונה אחרת מפורשת או משתמעת; יום מתחיל עם שקיעת החמה של היום שלפניו ונגמר עם שקיעת החמה של אותו יום”.

גם בסעיף 12 לחוק הכשרות קבועות “חזקות”: “ידועה שנת לידתו של אדם ולא ידוע יום לידתו, חזקה שנולד באחד בניסן של אותה שנה; ידוע חודש לידתו של אדם ולא ידוע יום לידתו, חזקה שנולד ביום החמישה עשר של אותו חודש“.

חוק גיל נישואין, התש”י-1950 (“חוק גיל נישואין“)

חוק גיל נישואין קובע, בין היתר, “מי שעשה אחד מאלה – (א) נשא קטינה או נשאה קטין; (ב) ערך נישואין, או סייע בכל תפקיד שהוא בעריכת נישואין, או בקשר לעריכת נישואין, של קטינה או של קטין; (ג) השיא קטינה או קטין שהם בתו או בנו שהם נתונים לאפוטרופסותו, דינו – מאסר שנתיים או קנס…”

חוק גיל נישואין עוסק גם בענינים נוספים (ובעיקר “עילת תביעה להתרת קשר נישואין”, “היתרי נישואי קטינה או קטין”), ובכל המקרים נעשה שימוש בהגדרה: “קטין – כמשמעותו בסעיף 3 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות”.

אגב, במקרים מסוימים, מתייחס חוק גיל נישואין ספציפית לגילאים אחרים (ולא לגיל 18). למשל, “אין נזקקים לתביעה להתרת קשר נישואין על יסוד… אלא אם… הוגשה התביעה על ידי מי שנישאה בהיותה קטינה או מי שנישא בהיותו קטין לפני שמלאו להם תשע עשרה שנים תמימות…”; “לא יכריע בית המשפט לעניני משפחה בבקשה להיתר נישואין של קטין או קטינה שמלאו להם שש עשרה שנים אך טרם מלאו להם שבע עשרה שנים, אלא לאחר שקיבל תסקיר מאת עובד סוציאלי…”

חקיקה נוספת

ישנם עוד חוקים ותקנות רבים, שעשויים להיות רלוונטיים בהקשר של “גיל”, ובהם חוקים מתחומי: החינוך (כגון, “חוק לימוד חובה”, “חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות” וכו’); הבריאות (למשל, בקשר לביטוח בריאות, בדיקות, הפסקת הריון); התחבורה (למשל, בקשר לרשיון נהיגה); פלילים (למשל, בקשר לגיל האחריות הפלילית); זכויות אזרחיות (למשל, בקשר לזכות ההצבעה לכנסת ולרשויות מקומיות); ועוד. אך בפועל, כמעט אין למצוא פסקי דין שקשורים אליהם, שענינם קביעת גיל או שינויו.

ההליך בביהמ”ש לעניני משפחה:

אמנם כיום, כאשר ביהמ”ש המוסמך הינו בית המשפט לעניני משפחה, ממילא חל סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ”ה-1995 (“בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק“); אך כבר בחוק קביעת גיל, נקבע כי “בדונו בקביעת גיל או בשינוי קביעת גיל לפי חוק זה רשאי בית המשפט לסטות מדיני הראיות אם, מטעמים שירשום, ראה לעשות כן לשם גילוי האמת“.

בתקנות סדר הדין האזרחי {ההפניה הינה לתקנות תשמ”ד, שעדיין בתוקף} קבועים סדרי דין ספציפיים, שחלים על בקשה “לקביעת גילו של אדם, לרבות גיל מזערי, גיל מרבי ומתח גילים – או לשינויה”. הבקשה מוגשת לבימ”ש שבאיזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו של האדם, שאת גילו מבקשים לקבוע (ובאין מקום מגורים בישראל – לביהמ”ש בתל אביב). בבקשת אדם, המבקש את קביעת גילו שלו, המשיב יהיה היועמ”ש; בבקשת אדם, לקבוע גילו של אחר, המשיבים יהיו האדם שמבקשים לקבוע את גילו, והיועמ”ש. פרט לכך, יש לצרף תמיד כמשיב, כל אדם שעלול “להיפגע על ידי החלטת בית המשפט”; וניתן להורות על צירוף משיבים נוספים.

בבקשה “יציין המבקש את מטרת הבקשה, ואם הוגשו לבית משפט בקשות לקביעת גילו לפני שהוגשה הבקשה הנדונה יפרט אותן ואת ההחלטות שניתנו בהן”. הבקשה תיתמך בתצהיר, ויצורפו אליה אסמכתאות לגיל (ככל שישנן), דוגמת תעודת לידה, דרכון, תעודת נישואין וכיוצא באלה.

בקשה לקביעת גילו של אדם יכולה להיות מוגשת לא רק על ידי אחר, אלא אף לאחר מותו של אותו אדם; בע”א מחוזי חיפה 179/66 נקבע כי לשונו של סעיף 1 לחוק קביעת גיל “אינה כוללת כל הגבלה שהיא שהאדם הנזכר בו חייב להיות דווקא אדם בחיים… גילו של אדם מתייחס למצב שהיה קיים בחייו ואינני רואה טעם לקבוע כי מצב זה ניתן לקביעה אך ורק בעוד האיש הנדון בין החיים…”

יצוין, כי ניתן לתקן רישום מוטעה במרשם האוכלוסין, בדבר תאריך לידתו של אדם, בין היתר על בסיס “תעודת לידה מקורית מאושרת ומאומתת המאשרת את הבקשה לתיקון או דרכון זר איתו התבצעה העלייה לישראל”. אך “במקרה שאין בידכם תעודת לידה או דרכון שאיתו עליתם ארצה, יש להמציא פסק דין מבית משפט הפוסק לגבי תאריך הלידה“. במקרים בהם מבוקש להשלים רק יום וחודש לשנת הלידה, “יש להביא תצהיר שאומת בפני עורך דין או רשם בית המשפט על תאריך הלידה, או להצהיר על כך בפני מנהל הלשכה, סגן מנהל הלשכה או מרכז מרשם ודרכונים. תצהיר זה יבוא במקום תעודה הלידה המקורית הנדרשת”.

אשר לבסיס לקביעת/שינוי הגיל: כפי שראינו, על פי התקנות, קביעת גיל יכולה להתבצע על יסוד תצהיר ואסמכתאות (תעודות) שונות. בחוק שירות בטחון מדובר בין היתר על ועדה רפואית ל”בדיקת גילו [של האדם הנבדק] מבחינת התפתחותו הגופנית, השכלית והנפשית”. נייר עמדה של ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, משנת 2012, עסק בבקשות מטעם המדינה, לפענוח בדיקות “גיל עצמות” של קטינים, שוהים לא-חוקיים, לקביעת גילם הכרונולוגי (במטרה לקבוע כיצד תנהג לגביהם המדינה).

פסיקה – לדוגמא:

בתמ”ש 18460/97 נדונה טענת המבקשת, כי נולדה ב-1.1.1935 וכי שנת הלידה הרשומה במרשם האוכלוסין – 1937 – איננה נכונה. נקבע כי נטל ההוכחה מוטל על המבקשת לסתור את הרישום, אך היא לא עמדה בו. למרות שנקבע כי קרוב לודאי שהמבקשת לא נולדה ב-1937, היה עליה להוכיח לא רק שלא נולדה בתאריך הרשום, אלא אף להוכיח את תאריך הלידה הנכון. עם זאת, נקבע כי “בכך לא נסתיימה כנראה דרכה של המבקשת לקבל קצבת זיקנה מהמוסד לביטוח הלאומי ויתכן כי המבקשת רשאית להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה שיקבע בגררה ולצורך תביעתה לקבלת קצבה זמנית כי היא נולדה בתאריך כלשהו לפני 1937…” – ברע”א 2193/93 ערוסי נ’ אסף, עמד ביהמ”ש העליון על האפשרות לקבוע גיל “בגררה”, לענין מסוים (נזיקי באותו מקרה), ולא “כלפי כל העולם” (“יש לדחות את טענת המבקשת שחוק קביעת גיל… מונע קביעה אינצידנטאלית של גילו של אדם בגדר תובענה לנזיקין ולצורך אותו ענין”). ברע”א 2193/93 פסרו נ’ שר הפנים נקבע שבית דין דתי מוסמך להכריע “בגררה” בענין גיל. הסמכות בענינים הקשורים לחוק הביטוח הלאומי, מסורה לבתי הדין לעבודה.

בת”ג 52651-06-11 דן ביהמ”ש לעניני משפחה בבקשה להצהיר על גיל המבקשת, שנימקה את הצורך בכך, בהיותה מבוטחת בקרן הפנסיה של ‘מבטחים’. מכיוון שענינה של הבקשה היה מערכת היחסים עם הקרן, והסמכות הייחודית לדון בסכסוך בין המבקשת לבין הקרן מוקנית לבית הדין לעבודה, נדחתה הבקשה על הסף.

בס”ע 15044-05-09 דן בית הדין לעבודה בתביעה כנגד המעסיק, במסגרתה טען התובע כי הוא זכאי לפנסיה תקציבית, על פי גילו האמיתי. התובע טען כי נולד ב-1/2/51, אך במרשם התושבים רשומה רק שנת הלידה (1951), ובמסמכים שונים מצוין כתאריך לידה 15/5/51. באותו מקרה כבר הוגשה בעבר ע”י התובע, בקשה לביהמ”ש לעניני משפחה (שהינו בעל הסמכות הייחודית לקביעת גילו של אדם על פי חוק קביעת גיל), ותביעתו נדחתה, וכך גם ערעור שהגיש. מדובר היה איפוא בקביעה מחייבת לכל דבר וענין בקשר לגיל התובע, אשר היתה תקֵפה “כלפי כל העולם”, ובית הדין לעבודה לא ראה עצמו מוסמך לשנותה.

בת”ג 20950-11-10 דן ביהמ”ש לעניני משפחה בבקשתו של יליד עיראק, שעלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951, וכתאריך לידתו נרשם 00.00.1944, לתקן את הרישום לתאריך 00.12.1945. להלן מובאות מפסה”ד: “כידוע על המבקש לתקן את גילו הרשום, להרים את נטל ההוכחה באשר לשניים אלו: ראשית עליו להוכיח כי הגיל הרשום במשרד הפנים אינו נכון. שנית עליו להוכיח מה הוא הגיל הנכון. המבקש לא עמד בנטל האמור… אין מחלוקת כי בתקופה בה עלה המבקש ארצה, אירעו תקלות רבות ואי דיוקים רבים ברישום תאריכי לידה של העולים החדשים. יחד עם זאת אף אם הגיל הרשום במשרד הפנים אינו נכון, לא הצליח להראות המבקש מה הוא תאריך לידתו (יום-חודש-שנה), או למצער שנת לידתו, הנכונה… המבקש… לא הציג כל ראיה, שיש בה כדי להראות כי הגיל הרשום במשרד הפנים אינו נכון… יחד עם זאת… לא מצאתי כי נסתרה טענת המבקש כי נולד בסביבות חג החנוכה בשנת לידתו… אני קובעת כי מקום בו המבקש מעונין לתקן את החודש הרשום כחודש גילו, ירשם… כי המבקש נולד בחודש דצמבר 1944″.

בת”ג 48254-02-12 דן ביהמ”ש לעניני משפחה בבקשת המבקשת, שעלתה בשנת 1947 מרומניה, לתיקון גילה מ-67 ל-65. לטענת המבקשת, לאורך השנים לא הייתה חשיבות לתיקון, אך היא זקוקה להשתלת כליה, ומכיוון שקביעת תור להשתלת כליות בישראל מתבצעת לפי גילו של החולה, על פי גילה הרשום אין כמעט סיכוי כי תזכה להשתלה. ביהמ”ש עמד על כך, שנטל ההוכחה ה”כפול” בתביעה שכזו (כלומר, כי הרישום שגוי, ומהו תאריך הלידה הנכון), אינו שונה ביחס לכל תביעה אזרחית אחרת (“מאזן הסתברויות”), ולכך יש להוסיף את סמכותו המיוחדת של בית המשפט לעניני משפחה לסטות מסדרי דין וראיות לשם עשית צדק (לפי חוק בית המשפט לעניני משפחה) ולצורך גילוי האמת (לפי חוק קביעת גיל). ביהמ”ש נעתר לבקשה, בציינו כי “האינטרס העומד ביסוד תביעתה לשינוי גיל הינו אינטרס בריאותי… הנה כי כן שילבו להם ידיים אינטרס עשיית הצדק וגילוי האמת וחברו להם בנסיבות לצורך תיקון גילה של המבקשת”.

תוספות {ראו גם סקירה זאת}

ת”ג 14995-06-19: במקרה שנדון בפסק דין, שניתן ב-22.10.19, עתר המבקש לתיקון תאריך לידתו הרשום – 7.11.45, שהינו גם תאריך הלידה הרשום של אחיו – לתאריך 9.9.44. מראיות המבקש עלה, כי אחיו והוא אינם תאומים, ולא יכולים היו להיוולד באותו תאריך… המדינה טענה בתגובתה, כי יש לדחות את התביעה, שכן המבקש לא עמד בנטל הכפול שחל עליו – להוכיח שגילו הרשום שגוי (הוכחה נגטיבית), ומהו גילו הנכון (הוכחה פוזיטיבית); אך הותירה בתום הליך ההוכחות את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט – בכפוף להתחייבות המבקש (שניתנה), כי לא יעתור לקבלת הטבות כספיות, אם יתוקן תאריך לידתו. בנסיבות אלו, התקבלה עתירת המבקש, בכפוף להתחייבותו הנ”ל.

בג”צ 4913/18: ב-19.4.20 ניתן פסק דין בבג”צ 4913/18. העותר החל לקבל קצבת אזרח ותיק במועד שבו הגיע לגיל 67, על פי גילו כפי שהיה רשום באותה עת. כעבור 4 שנים עודכן גילו של העותר, באופן ש”נוספו” לגילו שנה וארבעה חודשים, ובעקבות כך הוא דרש מן המוסד לביטוח לאומי הכרה בזכאותו לגמלה, מהמועד “האמיתי” בו הגיע לגיל 67 (כלומר, תשלום רטרואקטיבי בגין שנה וארבעה חודשים), ודרישתו נדחתה. תביעת העותר לבית הדין האזורי לעבודה, נדחתה על יסוד הלכת מולאיוף (לפיה אין לשלם קצבה רטרואקטיבית עבור התקופה שטרם תיקון גיל וכי שינוי גיל חל ממועד השינוי והלאה). בהלכת מולאיוף נקבע בדעת רוב כי תחולה למפרע של פסיקה שינוי גיל, משמעה שבתקופה שקדמה לכך, היו לאדם שני פרטי גיל, דבר שעל פניו הוא בלתי אפשרי. ערעורו של העותר נדחה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, ובעקבות כך הוא עתר לבג”צ (אשר במקרים חריגים ביותר עשוי להתערב בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה).

בית המשפט העליון מצא קושי מסוים בהנמקת הרוב בהלכת מולאיוף, שנשענה על טעמים פורמליסטיים. לאדם יש אמנם גיל אחד ויחיד לאורך כל חייו, בהתאם ליום היוולדו, וטעות ברישום הגיל אינה משנה עובדה זו; ממילא, גם פסק דין המשנה את “גילו” (הרשום) של אדם, אין משמעו כי לאותו אדם היו שני פרטי גיל במועד כלשהו. אך למרות זאת, נותרה הלכת מולאיוף בתוקפה: “הנימוק הראשון הוא המרכזי מבין השלושה, והוא נוגע לתכליותיהן של הקצבאות הניתנות לזכאים להן על ידי המוסד לביטוח לאומי… תכליתן של הקצבאות היא לממן ולספק את הצרכים המיידים והשוטפים של הזכאים… ברי כי בתשלום רטרואקטיבי של קצבאות יש כדי לפגוע בתכלית זו. מתן קצבאות למפרע יביא לתשלום סכומי כסף גדולים עבור תקופות ארוכות בעבר, ללא קשר הכרחי לצרכים של הזכאים בהווה, אשר להם נועדו הקצבאות לתת מענה… תכלית נוספת שעליה עמדה הפסיקה, המשלימה את זו הראשונה, היא שמירה על איזון תקציבי וייחוד המשאבים של המוסד לביטוח לאומי… הנימוק השני נוגע להבחנה בין הזכאות לקצבה לבין הזכאות לתשלום קצבה. הזכאות לקבלת קצבה נוצרת עת התובע עונה על התנאים הקבועים בחוק ושהם המזכים בקצבה. לדוגמה, בענין קצבת אזרח ותיק, הזכאות לקצבה תלויה בהגעה לגיל שקבע המחוקק. הזכאות לתשלום שונה היא ודורשת עמידה בתנאים נוספים אותם קובע חוק הביטוח הלאומי… הנימוק השלישי והאחרון העומד בבסיס ההכרעה שאליה הגעתי נוגע לתמריצים השליליים שקבלת העתירה עלולה ליצור. כאשר יהיה ידוע שניתן בכל עת לקבל באופן רטרואקטיבי את תשלום הגמלה, יש חשש שזכאים לא יעשו מאמץ לנקוט הליך לשינוי גיל במועד המתאים על מנת להגיש את תביעת הגמלה בזמן… נימוק זה… נכון במיוחד עת אנו עוסקים במקרה כמו זה של העותר, אשר ידע במשך כל חייו כי תאריך הלידה הרשום בתעודת הזהות שלו אינו נכון…”

ק”ג 34615-10-17: במקרה שנדון בפסק דין, שניתן ב-22.3.20, בביה”ד האזורי לעבודה בתל אביב, עתר התובע לתיקון תאריך הלידה שלו ברישומי קרן הפנסיה “מבטחים”, כך שיירשם ברישומיה כי הוא יליד 26.11.1948, ולא כפי הרשום היום -1951; ולקבוע את מועד זכאותו לפנסיה בהתאם לתאריך המתוקן. התובע, יליד עירק, עלה לבדו לישראל ב-1971, כחודשיים לפני אחיו הבכור, ונרשם בתעודת הזהות הראשונה שהוצאה לו תאריך לידה 00.00.1951 (על סמך רישום בתעודת מעבר שקיבל במעבר מעירק לאירן). ב-1977 הצטרף התובע לקרן ובטופס ההצטרפות נרשם כי תאריך לידתו הוא 7.6.1951.

ב-1977 הגיש התובע לבית משפט השלום בקשה לשינוי גיל ולהצהרה כי נולד ב-1948, וכך נקבע בצו שניתן בסיום ההליך. ב-2016 פנה התובע למשרד הפנים וביקש לתקן את גילו הרשום; בהתאם להנחיות משרד הפנים, שב התובע ועתר לבית משפט השלום, ופסק דין שניתן בתום דיון, נקבע כי הצו מ-1977 “עומד בתוקפו”. התובע פנה לקרן וביקש לעדכן את תאריך לידתו בהתאם. בעקבות דרישות הקרן (ובין היתר, להמצאת “צילום תעודת זהות (עדכנית) – עם תאריך הלידה המבוקש”), פנה התובע למשרד הפנים, והונפקה לו תעודת זהות חדשה, בה נרשם כי תאריך לידתו 26.11.1948. כל אלו לא סייעו בידי התובע והקרן לא שעתה לבקשתו, והוא נאלץ לעתור לביה”ד האזורי לעבודה.

בית הדין עמד על ההלכות הנוהגות – ובמיוחד, כי הסמכות הענינית להכרעה בשאלת גילו של תובע לצורך שינוי גיל ברישומי קרן פנסיה, מסורה לבית הדין האזורי לעבודה, וכי למרות שבית משפט לעניני משפחה הוא שמוסמך לתת פסק דין הצהרתי בדבר גילו של אדם, אין בכך כדי למנוע דיון בשאלת גילו של אדם בבית הדין לעבודה; כי על התובע שינוי גיל, להוכיח (ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי) כי קיימת טעות ברישום הגיל, וכן את הגיל המדויק והנכון בו נולד (או כי לא יתכן שנולד לאחר שנה מסוימת); וכי כאשר לתובע אינטרס כספי בשינוי גילו, אשר עומד ביסוד תביעתו, נטל ההוכחה המוטל עליו – הינו מוגבר; וקבע על רקע אלו: “הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובע להרים את הנטל המוגבר המוטל עליו ולהוכיח את טענתו לפיה נולד הוא בתאריך 26.11.1948… עדי התובע הותירו עלי רושם מהימן… פרט לעדות התובע ואחיו שיכולות להיחשב כעדויות מגמתיות הביא התובע כאמור עדות של עד נוסף שאינה עדות מפי השמועה”. בניגוד לנטען על ידי הקרן (“אם ידע התובע מאז ומתמיד על תאריך לידתו המדויק מדוע זה לא פעל להשלמתו בכל השנים”), נקבע כי “העובדה שהתובע הגיש תביעה לבית משפט השלום בשנת 1977 מעידה על כך כי התובע יזם והחל בהליכים לשינוי גילו שנים רבות טרם פרישתו לפנסיה… התרשמנו כי לא מדובר בשיהוי ונוכח ההסברים ניתן ללמוד מהתנהגות התובע כי לא ויתר או מחל על זכותו. לכך יוסף, כי התובע העיד שעלה ארצה מבלי שהשפה העברית הייתה שגורה בפיו… העובדה שהתובע החל בנקיטת הליכים לצורך שינוי גילוי שנים רבות לפני פרישתו לפנסיה ושש שנים לאחר עלייתו ארצה מטה לטעמי את הכף לטובתו זאת בצירוף העדות של העד מטעמו ובהלימה לעדויות התובע ואחיו… בנסיבות אלו, עולה כי התובע הרים את הנטל המוגבר המוטל עליו לצורך הוכחת מועד לידתו. אי לכך אני קובעת שהתובע נולד בתאריך 26.11.1948 בהלימה לרישום בתעודת הזהות המאוחרת שהוצאה לתובע”.

ת”ג 59644-12-19: במקרה שנדון בפסק דין, שניתן ב-21.4.20, עתרה המבקשת, לשינוי שנת לידתה הרשומה במשרד הפנים (1944) ל-1941: “בעתירתה טוענת המבקשת כי בהיותה תינוקת בת כחצי שנה נשלחה עם משפחתה למחנה ריכוז. אמה הצילה אותה ומסרה אותה לזוג בלארוסי, מבלי לדעת מה יעלה בגורלה של הפעוטה (היא המבקשת). ביום מסירת התובעת לידי בני הזוג, על ידה היה מוטבע קעקוע המעיד על מספרו של מחנה הריכוז שפעל בשנת 1941. בפרוץ מלחמת העולם השניה היתה המבקשת תינוקת ולכן מבססת את גילה האמיתי על המסמכים שאספה במהלך השנים. משפחתה הביולוגית כולה הושמדה בשואה. המבקשת צרפה לתובענה החלטת בית הדין הרבני מיום 1/4/92 לפיה נולדה למשפחה יהודית. עוד הגישה תצהירים מטעם מכרים של הוריה המאמצים ובתם מבלארוס… התומכים בגרסתה בדבר שנת הלידה הנטענת…”

ב”כ היועמ”ש (אשר הכיר בכך שאין אינטרס כלכלי העומד בבסיס הבקשה) הותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. נקבע: “סעיף 4 לחוק קביעת גיל… מאפשר לבית המשפט את מרווח שיקול הדעת הנדרש בכל הקשור להיבט הראייתי של התובענה. הלכה פסוקה היא לפנינו כי נטל ההוכחה רובץ על המבקש לתקן גילו, ועליו להוכיח לשם כך שתיים אלה: האחת – כי גילו הרשום שגוי, והשניה – כי גילו הנטען נכון. עוד נפסק כי בהעדר אינטרס כלכלי, נטל ההוכחה קל יותר…” [הדגשה שלי – ד.ר.] לנוכח הראיות שעמדו בפניו, סבר בית המשפט כי המבקשת עמדה בנטל, ופסק: “התביעה מתקבלת ולכן נקבע כי התובעת נולדה בשנת 1941 ולא  1944, כפי שצוין בשוגג”.

ת”ג 2265-07-19: ב-10.6.20 ניתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה בחיפה, פסק דין, לפיו: “לפני בקשת המבקש לתיקון גיל… כך ששנת לידתו, המופיעה במרשם מיום עלייתו כ-1952, תתוקן ל-1954. יום הלידה, XX, הוסף על ידי המבקש בשנת 2011 ועליו אין מחלוקת. מטרת ההליך הינה כלכלית. המבקש מבקש לדחות את יציאתו לגמלאות… וכך להשתכר משכורת מלאה ולצבור הפקדות לפנסיה. המרשם זוכה לחזקת התקינות… על המבקש לסתור את המרשם, ולשנות את גילו, מוטל נטל הבאת הראיות לשכנוע בית המשפט באמיתות גרסתו… עוד נקבע כי ההוכחה שהגיל הרשום בתעודת הזהות אינו נכון אינה מספקת ואינה פוטרת את התובע מלהוכיח את גילו המדויק… בנוסף מקובל לפסוק כי כאשר לתובע אינטרס כספי כלשהו בשינוי גילו, ואינטרס זה הוא שעומד ביסוד בקשתו, נטל ההוכחה המוטל עליו הינו נטל מוגבר… …נקבע בפסקי דין רבים כי אין להלין על אזרחים, המציינים במסמכיהם את שנת הלידה המופיעה במרשם. אין לצפות מהם אחרת. גם בקשה להוספת תאריך לידה מדויק לעולים, שלא נרשם להם תאריך לידה אלא רק שנה, הינו הליך, שהוטמע בחוק בשנת 2011, אך אין בינו לבין תיקון שנת לידה ולא כלום…”

אשר לאינטרס הכלכלי של התובע, נקבע בין היתר, כי “אין האינטרס של המשיב עדיף על זה של המבקש, וככל שיצליח המבקש להוכיח את טענותיו ברף הנדרש במשפט אזרחי, תוך תוספת חומרה, יזכה ביתרון אותו ביקש עת יצא למסע הגשת הבקשה תיקון גיל”; ולגבי טענת השיהוי שהועלתה, נקבע, בין היתר: “צר לי להזכיר כי רוב מבקשי תיקון הגיל מבקשים להחשב מבוגרים יותר על מנת לקבל גמלאות זקנה או פנסיה מוקדם יותר, ואילו המבקש מבקש להמשיך לעבוד על מנת לקבל הכנסה גבוהה יותר גם בשנות העבודה שנותרו וגם בעתיד בפנסיה, ולא להישען על גמלאות המוסד לביטוח לאומי. טעם זה מסביר את ההשתהות בהגשת הבקשה לפי התפיסה הישנה לפיה הקדמת קבלת הגמלאות עדיפה. השינוי בתוחלת החיים והסדרי הפנסיה הצוברת מלמדים כי העלאת הגיל אינה משתלמת”. סיכומו של דבר, נפסק כי “התובע הרים את נטל הראיה והשתכנעתי כי גרסתו עדיפה על זו של המרשם… גרסתו נתמכה במסמכים ועדויות, המשתלבים אלה באלה, לפיהם שנת הלידה המופיעה במרשם, 1952, אינה נכונה, ועוד כי שנת הלידה המבוקשת, 1954, נכונה ועולה בקנה אחד עם מהלך חייו, מעלייתו ארצה ועם מסמכים אותנטיים, שנמצאו בארכיון הבנק. אני מקבלת את התביעה…”

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן