הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.
הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).
אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.
***
[סקירת "דיו-מה" זו נכתבת בהמשך לסקירה המקורית בנושא "קביעה ושינוי של גיל"]
ב-3.3.19 התפרסמה באתר YNET כתבה, שכותרתה "כך סייע בית המשפט לאב ובנו לקבל דרכון זר", זאת בעקבות פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט לעניני משפחה, בהליך לפי חוק קביעת גיל, התשכ"ד-1963. פסק הדין (בדומה לפסקי הדין שנוספו בתוספת לסקירה המקורית) מעיד על כך, כי הליכים לפי חוק קביעת גיל, עדיין "אקטואליים"…
על פי המתואר בפסק הדין (קישור לפסק הדין מופיע בסוף הכתבה הנ"ל), עתרו בנו ונכדו של אדם שנפטר, להורות על תיקון פרטי המנוח במרשם האוכלוסין, כך שיירשם כי נולד בשנת 1908, תחת הרישום השגוי לטענתם (1909), וזאת על מנת לאפשר להם לקבל דרכון של האיחוד האירופי, על בסיס אזרחותו היוונית של המנוח.
לפי פסק הדין, "בהתאם למסמכים רשמיים שהוגשו לתיק בית המשפט, עולה כי המנוח אכן נולד ביוון בשנת 1908. כך בתעודת הלידה היוונית של המנוח נרשמה שנת לידתו 1908, כך בדרכונו היווני של המנוח נרשמה שנת לידתו 1908, וכך בתעודת הנישואין שלו נרשמה שנת לידתו 1908". בית המשפט השתכנע, איפוא, על יסוד ראיות ("תעודות ציבוריות") שהובאו לפניו, כי הרישום במרשם האוכלוסין, אכן שגוי, והורה על תיקונו. עד כאן, אין כל דבר "יוצא דופן" בפסק הדין.
מפסק הדין עולה, כי הנתבע (משרד הפנים), לא חלק למעשה על העובדות, אך העלה מספר טענות עקרוניות, אשר נדונו בפסק הדין.
ראשית, הנתבע טען כי "מאחר והסכסוך האמיתי אינו בין המדינה לבין היורשים אלא בין היורשים לבין צד שלישי, שבקשר אליו מתבקשת הכרעת בית המשפט לתיקון גילו של המנוח, הרי שבית המשפט לעניני משפחה אינו מוסמך לדון בבקשה… יש לקיים הדיון בבית המשפט המוסמך [כנראה ביהמ"ש המחוזי – ד.ר.] אשר יהא רשאי להכריע בגררה בשאלת גילו של המנוח".
בית המשפט קבע, "ככלל, בית משפט השלום או בית הדין לעבודה יכול לרכוש סמכות לדון בתביעה עיקרית שבין אדם לבין גוף שאותו אדם עותר לקבל ממנו זכויותיו, כגון המוסד לביטוח לאומי, קרן פנסיה או כל גורם אחר, על יסוד גילו… אותו טריבונל שיהא מוסמך לדון בתביעה כגון הנ"ל, יהא מוסמך להכריע בענין שהתעורר כדרך אגב בירור התובענה – כגון גילו של התובע – כסמכות נגררת על אף שאותו ענין מסור לסמכותו היחודית של טריבונל שיפוטי אחר. באשר למשמעותה של אותה הכרעה 'אגבית'… כוחה יהא יפה 'לצורך אותו ענין' בלבד ולא כלפי כולי עלמא ולכל ענין". בפסיקה (ראו במיוחד פסק הדין בתמ"ש 18460/97, שנזכר בסקירה המקורית, ופסקי הדין של ביהמ"ש העליון עליו הוא הסתמך) אמנם נקבע כי במסגרת הליך, שמתנהל בפני ערכאה אשר מוסמכת לדון בענין מסוים, ניתן לקבוע את גילו של אדם "אגב" ההליך ו"לצורך אותו ענין"; אך כאן מדובר היה בתביעה, שהוגשה לבית המשפט לעניני משפחה, לפי חוק קביעת גיל. שאלת הסמכות, היא בעצם זו שהיתה טעונה הכרעה: אם מדובר בסמכות שמוקנית לבית משפט לעניני משפחה (וכאמור בהמשך פסק הדין, כך סבר בית המשפט; ועם מלוא הענווה, גם אני…) עליו להכריע בה ישירות, ולא "בגררה"; ואם סמכות הדיון מוקנית לערכאה אחרת (למשל, הליך המסור לסמכותו היחודית של בית דין לעבודה), אותה ערכאה עשויה להכריע ("בגררה") בענין גילו של אדם…
בית המשפט הוסיף וקבע, "ככל שעתירה לתיקון גילו של אדם עלולה להשפיע על זכויותיו אצל גוף שלישי, יהא ראוי ונכון להגיש את התובענה גם כלפי אותו גוף שלישי, שהוא הנמען האמיתי בסכסוך שנתגלע ובית המשפט המוסמך הוא שיכריע בשאלת גילו של האדם 'לצורך אותו ענין'. במקרה דנן, הגשת הבקשה לתיקון הגיל איננה פוגעת בצד שלישי כלשהו או משפיעה על היקף זכויותיו של המנוח כלפי אותו צד שלישי או כלפי חובתו של המנוח כלפי אותו צד שלישי… אלא ענינה תיקון גילו של המנוח, כאשר תיקון זה ישפיע על כולי עלמא, כך שהסעד ההצהרתי הנכון הוא כפי שהוגשה התובענה וכנגד הנתבע הנכון, היא המדינה". מן הדברים משתמע לכאורה, כי דווקא במסגרת הליך, שבו תיתכן הכרעה אגבית, ולצורך ענין מסוים, בענין גילו של אדם, הדרישות תהיינה מחמירות יותר מאשר במסגרת הליך, אשר להכרעה שתינתן בו תהיה השפעה "על כולי עלמא". מכל מקום, השאלה נותרה עדיין, מהו ההליך ה"נכון", ולאיזו ערכאה מסורה סמכות הדיון.
בית המשפט קבע, כי "במקרה דנן, הרשויות ביוון אינן צד להליך ואינני רואה כל אפשרות לכרוך את הרשויות ביוון להליך בישראל בענין גילו של המנוח". לטעמי, השאלה שצריכה להישאל בהקשר זה, אינה האם ישנה אפשרות לכרוך את הרשויות ביוון להליך בישראל בענין גילו של המנוח, אלא האם הרשויות ביוון הינן צד נכון להליך – גם (ובמיוחד) אם בעקבות כך יידרש קיום הליך משפטי בפני ערכאה אחרת (כפי שטען הנתבע).
השאלה, האם ניתן להגיש תביעה, ולעתור לקביעה או לשינוי של גיל, בענינו של אדם שנפטר – עומדת בפני עצמה, ואינה משליכה על שאלת הסמכות (למרות שבפועל לא עולה מפסק הדין אבחנה כה ברורה). מכל מקום, בית המשפט השיב על כך בחיוב, בצטטו מה"פ (שלום ת"א) 200496/08, ומע"א (מחוזי חיפה) 179/66. בהסתמך על פסק הדין השני כבר נכתב בסקירה המקורית: "בקשה לקביעת גילו של אדם יכולה להיות מוגשת לא רק על ידי אחר, אלא אף לאחר מותו של אותו אדם; בע"א מחוזי חיפה 179/66 נקבע כי לשונו של סעיף 1 לחוק קביעת גיל 'אינה כוללת כל הגבלה שהיא שהאדם הנזכר בו חייב להיות דווקא אדם בחיים… גילו של אדם מתייחס למצב שהיה קיים בחייו ואינני רואה טעם לקבוע כי מצב זה ניתן לקביעה אך ורק בעוד האיש הנדון בין החיים…'"
למרות הספק שיכול להתעורר, לגבי הרלוונטיות של חלק מן הנימוקים, דעתי האישית הינה כי מדובר היה בהליך נכון, משום שבסופו של דבר, התבקש "תיקון של רישום שגוי במרשם", ותו לא. אך עם כל החשיבות שמייחסות (אולי) מדינות אחרות ל"מרשם האוכלוסין בישראל", יש להניח שהן תערוכנה בדרך כלל בדיקות ויסיקו בעצמן מסקנות לגבי אותן ראיות.
הנתבע "זכה" לבקורת רבה, שלטעמי, אינה מוצדקת. לפי פסק הדין, "לא עלה בידי לרדת לסוף דעתה של הנתבעת באשר לאותם אינטרסים שהיא מבקשת להגן עליהם, ומפני מי. יוזכר כי הבקשה דנן הוגשה למטרה אחת בלבד; קבלת דרכון של האיחוד האירופי. לתובעים אין כל ענין כלכלי בשינוי המרשם או כל ענין אחר, למעשה אין מי שעלול להיפגע משינוי המרשם. בנסיבות אלה, אני מתקשה עד מאד להבחין מהו האינטרס הלגיטימי העומד בבסיס סרובה של המדינה להעתר לתיקון המבוקש". ראשית, לקבלת דרכון של האיחוד האירופי יש "ערך", ואלמלא כן, ספק אם התובעים היו טורחים לעתור לשינוי שנת לידתו של הנפטר, מ-1909 ל-1908… זאת ועוד, תקנות סדר הדין האזרחי קובעות, כי בבקשה לפי חוק קביעת גיל, "יציין המבקש את מטרת הבקשה", והדבר מלמד כי מבחינת המחוקק, יש משמעות למטרת התובעים. מכל מקום, למדינה יש אינטרס מובהק, בכך שגורמים מחוץ לישראל, יכירו בתוקפם של פסקי דין, שניתנים על ידי בתי משפט בישראל, ולא "יחשדו" בהם, כי הם שוקלים שיקולים לא עניניים (כגון רצון "לסייע" למאן דהוא, רק משום ש"אין מי שעלול להיפגע משינוי המרשם"). במקרה זה, לגופו של ענין, הושתת פסק הדין על ראיות, שהוכיחו לדעת בית המשפט, כי הרישום במרשם האוכלוסין היה שגוי.
***
הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.
אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.