צוואה בכתב יד

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

הדין בישראל מכיר בארבעה סוגי צוואות: הצוואה הנפוצה ביותר הינה צוואה בעדים, ומלבדה קיימות צוואה בפני רשות, צוואה בעל-פה (יוצאת הדופן, והנדירה מכולן) – וצוואה בכתב יד (שגם היא רחוקה מלהיות "שכיחה". במהלך כל שנות עיסוקי בתחום, זכורים לי מקרים ספורים בלבד של הגשת בקשה למתן צו לקיום צוואה בכתב יד).

לפי סעיף 19 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), "צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותחתם בידו" (במאמר מוסגר: צוואה יכולה להיכתב "בכתב יד", של המצווה או של אדם אחר, אך להיות למעשה "צוואה בעדים". למשל, נפסק בע"ז 2330/00, כי "תנאי סעיף 20 [צוואה בעדים] מתקיימים בצוואה זו, שנכתבה בכתב ידה של עו"ד רבקה פרידמן-כהנא, ושהיתה כוונה להעלותה על הדפוס, אך המנוח לא הספיק לחתום על הנוסח המודפס"…)

סעיף 25(א) לחוק הירושה, מבחין בין "מרכיבי יסוד" – אשר חייבים להתקיים לגבי כל אחד מסוגי הצוואות (לפי הענין); לבין פגמים בקיומן של יתר הדרישות (או חלקן, כמובן), אשר לא בהכרח יובילו לפסילת הצוואה: "התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23, או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור". מדובר בענין המסור לשיקול דעתו של בית המשפט, ומותנה בכך ש"לא היה לבית המשפט ספק כי היא [הצוואה] משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה". מובן, כי ככל שהפגמים חמורים יותר – או רבים יותר – יקטן הסיכוי לקיום הצוואה. יתר על כן, על אף שפסילת הצוואה מסורה לשיקול דעת בית המשפט, גם לפגמים "קלים" יחסית (או "צורניים"), עלולה להיות משמעות ניכרת, עקב העברת נטל הבאת הראיות (ולעתים גם נטל השכנוע) אל שכמו של המבקש את קיום הצוואה (וכפי שיודגם בהמשך).

"מרכיבי היסוד" של כל אחד מסוגי הצוואות, מפורטים בסעיף 25(ב) לחוק הירושה; לעניננו רלוונטיים מרכיבי היסוד של צוואה בכתב יד, המפורטים בסעיף 25(ב)(2) לחוק: "בצוואה בכתב יד כאמור בסעיף 19 הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה". מהשוואת סעיף 19 לחוק הירושה ("צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותחתם בידו") לסעיף 25(ב)(2) לחוק, עולה כי לגבי צוואה בכתב יד, ישנו רק מרכיב יסוד אחד, שחייב להתקיים ("…הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה") אך ניתן לקיים צוואה בכתב יד על אף פגמים בתאריך או בחתימה. למעשה, למרכיב היסוד הנ"ל שני היבטים: האחד, כתב היד חייב להיות "של המצווה"; והשני, הדרישה מתייחסת לצוואה "כולה". כתיבת הצוואה כולה, בכתב ידו של המצווה, יש בה להוכיח את הרצינות וגמירות הדעת של המצווה, וכתב היד מהווה הוכחה חלופית לעדותם של עדים, בדבר אמיתות הוראות המצווה.

נוסח סעיף 25(ב) לחוק הירושה – ובכלל זאת, סעיף 25(ב)(2) לחוק – שצוטטו לעיל, הינו הנוסח התקף כיום. בחוק הירושה המקורי היה קיים סעיף 25, שלשונו: "לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה, רשאי הוא לקיימה אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20 עד 23 או בכשרות העדים". במסגרת תיקון מס' 7 לחוק (מ-1985), סומן הנוסח הנ"ל כסעיף משנה 25(א), ונוסף סעיף משנה 25(ב): "לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה בכתב יד ובדבר גמירת דעתו של המצווה, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות, לקיימה אף בהעדר חתימה או תאריך כנדרש בסעיף 19". ובתיקון מס' 11 לחוק הירושה (מ-2004) הוחלפו סעיפים 25(א) ו-25(ב) הנ"ל, בנוסח התקף כיום.

ניתן לראות כי בנוסח הקודם של סעיף 25 לחוק הירושה, נכללה דרישה יחודית לגבי צוואה בכתב יד: "לא היה לבית המשפט ספק… בדבר גמירת דעתו של המצווה". בע"א 9200/99 נדונה אמנם צוואה בעל-פה (באותו מקרה, עדי הקיום לא רשמו ולא הפקידו זכרון דברים), אך השופט טירקל התייחס לצוואה בכתב יד, וציין כי "בסעיף 25(ב) לחוק [בנוסחו אז] שענינו צוואה בכתב יד, נכללה דרישה מפורשת – שלא נכללה בסעיף 25(א) שענינו גם צוואות בצורות אחרות – '…בדבר גמירת דעתו של המצווה…' דומה כי טעמה של הדרישה בכך שצוואות בצורות אחרות, כמו צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל-פה, יש בעשייתן מידה של טקסיות ורשמיות המעידה על רצינותו של המעמד ועל גמירת דעתו של המצווה. לפיכך לא הוזכר לגביהן הצורך בגמירת הדעת במילים מפורשות. אולם בצוואה בכתב יד – שמן הסתם נכתבת על ידי המצווה בינו לבינו ושלא במעמד טקסי ורשמי – היה צורך בדרישה מפורשת…"

אשר לתאריך: תיקון מס' 7 (מ-1985) לחוק הירושה, היה משמעותי בהקשר זה, שכן עד אז היתה לשון סעיף 25 לחוק הירושה "פגם… או בתאריך הצוואה…"; ובעקבות התיקון נקבע, כאמור, בסעיף 25(ב) לחוק: "…לקיימה אף בהעדר חתימה או תאריך…" בד"נ 40/80 (שקדם לתיקון מס' 7 לחוק), התמקד הדיון הנוסף בשאלה, האם פתקים, שנכתבו בכתב ידה של המנוחה לפני התאבדותה, ואשר לא כללו תאריך וחתימה של המנוחה, יכולים להיחשב כצוואתה, והשאלה המרכזית שנדונה, היתה האם העדר תאריך (וחתימה) יכול להחשב כ"פגם" הניתן לריפוי בהתאם לסעיף 25 לחוק הירושה. נפסק בדעת רוב כי המשמעות הרגילה של המונח "פגם" היא החסרת משהו משלם, ולא "חֶסֶר", וכי סעיף 25 לחוק הירושה (בנוסחו אז) לא הכשיר כצוואה בכתב-יד, מסמך שמרכיבי היסוד של צוואה כזו נעדרים ממנו. עוד נפסק, כי התאריך (והחתימה) חייבים אף הם להיות כתובים "בידי המצווה". כיום, כאמור, גם העדר תאריך אינו שולל, כשלעצמו, את האפשרות לקיים צוואה בכתב יד. מטרת הדרישה "צוואה בכתב יד… תישא תאריך כתוב בידו…" (סעיף 19 לחוק הירושה), הינה לאפשר את זיהוי מועד עריכת הצוואה, ובין היתר, האם מדובר בצוואתו האחרונה של המצווה (וראו בהקשר זה גם להלן, בענין הפקדת צוואה).

מכיוון שכתיבת הצוואה (כולה) "בכתב ידו של המצווה" הינה תנאי מקדמי והכרחי להכיר במסמך כצוואה בכתב יד, על המבקש לקיים צוואה בכתב יד (לכאורה), מוטל נטל השכנוע, להוכיח מעל לכל ספק, כי מדובר במסמך שנכתב כולו בכתב ידו של המצווה (המ"פ חיפה 331/94; ת"ע משפחה באר-שבע 1470/07; תע"ז חיפה 457/87). מובן כי לא בכל מקרה תידרש הוכחה כי מדובר בכתב ידו של המצווה (כך, למשל, בבקשה שהגשתי, כאמור, לקיום צוואה בכתב יד, הזוכים היו בני משפחתו של המצווה, ולא הוגשה התנגדות לקיום הצוואה, ומשכך, ניתן ללא קושי צו לקיום הצוואה).

אם הופקדה צוואה בכתב יד, עשויה להיות לכך משמעות, מקום בו אין הצוואה נושאת תאריך, וזאת לאור הוראת סעיף 21 לחוק הירושה: "(א) מי שעשה צוואה בכתב יד או בעדים רשאי להפקידה אצל רשם לעניני ירושה; ההפקדה תהיה במסירת הצוואה על ידי המצווה עצמו לרשם לעניני ירושה. (ב) צוואה שהופקדה ונשמרה בפקדון לפי סעיף זה עד מותו של המצווה תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה…"

כאמור בסקירה שעסקה בהפקדת צוואה, אם נפלו פגמים בצוואה, או בכשירות המצווה, או בנסיבות עריכת הצוואה, ההפקדה לא "תכשיר" את הפגמים. לדוגמא: בביהמ"ש לעניני משפחה (ת"ע 7201/00) נדונה צוואה, אשר נכתבה בפועל ע"י האשה, והופקדה ע"י הבעל ("המצווה"). נקבע: "אין חולק, כי המנוח הפקיד את הצוואה בביהמ"ש ביום… בשולי טופסי ההפקדה של שני הצדדים רשום פרוטוקול החתום ע"י מזכיר ביהמ"ש בזו הלשון: 'וידאתי את זהותו של המפקיד הנ"ל וקיבלתי את צוואתו המצויה במעטפה סגורה וחתומה בשעווה. המפקיד חתם בנוכחותי על המעטפה והצהיר כי צוואתו מצויה בתוכה'… טענת התובעת, כי בהפקדת הצוואה בביהמ"ש יש כדי לרפא את העדר כתב ידו של המצווה, אין לה כל בסיס. סע' 21 לחוק הירושה שענינו 'הפקדת צוואה' קובע בס"ק ב' מהו כוחה הראייתי של הפקדת צוואה: 'צוואה שהופקדה ונשמרה בפיקדון לפי סעיף זה עד מותו של המצווה תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה'. זאת ותו לא! אין בין הפקדת הצוואה ובין ראיה לאמיתות הצוואה ולגמירות דעתו של המצווה ולא כלום. הפקדת הצוואה בבימ"ש, גם אם יכולה להיות לכל היותר חיזוק ראייתי, אך אין בכוחה להוות תחליף לדרישת כתב ידו של המצווה, שהיא דרישה קונסטיטוטיבית – 'גרעין', שבצוואה מסוג זה, היא המהווה את הראיה לרצון המצווה וגמירות דעתו".

{במאמר מוסגר: נציג הרשם לעניני ירושה אמנם אינו אמור לבחון את "תוכנה" של הצוואה, אך מוכר לי לפחות מקרה אחד, בו הועמד אדם שערך לבדו צוואה בכתב יד, וביקש להפקידה, על פגמים מסוימים שנפלו בה, ונשלח לתקנם…}

כאשר בני זוג עורכים צוואות הדדיות, בכתב יד, כל אחת מן הצוואות חייבת להיכתב, במלואה, בכתב ידו של בן הזוג המצווה.

כאמור, בהתקיים מרכיבי היסוד של צוואה בכתב יד ("הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה"), אפילו נפלו פגמים "בפרט מן הפרטים" האחרים הנזכרים בסעיף 19 לחוק הירושה, רשאי בית המשפט לקיים את הצוואה אם לא היה לו ספק באמיתותה, אך עלולה להיות לכך משמעות ניכרת, עקב העברת נטל הבאת הראיות (ולעתים גם נטל השכנוע) אל שכמו של המבקש את קיום הצוואה. במקרה שנדון בת"ע 10385-07-13, הותיר אחריו הנפטר צוואה בכתב יד מיום 15.7.96, וצוואה נטענת בכתב יד מיום 10.5.11 – אולם התאריך שנרשם היה "10 מאי 1911". המשיבה (שביקשה את קיום הצוואה המאוחרת) טענה כי מדובר בטעות קולמוס בצוואה, המהווה פגם צורני קל (טעות סופר או השמטה קלה), שאין בכוחו להעביר את נטל הבאת הראיות/נטל השכנוע אל כתפיה, מה גם שפגם צורני קל זה תוקן בכתיבה הצוואת על גבי נייר ח-ן נושא תאריך 28.4.11 (יצוין כי נטענו טענות נוספות כנגד הצוואה, כגון שימוש בדיו אחר לכתיבת התאריך). נפסק: "בעניננו, נרשם תאריך שאינו נכון ואינו תואם את מועד חתימת הצוואה. הגם שאין ספק כי הצוואה לא נערכה בשנת 1911 אין לקבל את טענת המשיבה כי מדובר בטעות קולמוס גרידא כפשוטה. יתכן כי העובדה שהמנוח כתב בשגגה כי השנה הינה 1911 ולא 2011 עשויה להעיד על מצבו הקוגניטיבי של המנוח לעת עריכת הצוואה ויתכן כי פגם זה עשוי בהצטרפו לשאר הנסיבות העובדתיות של המקרה להטיל ספק באשר לאמיתותה של הצוואה. מכל מקום, סעיף 25 לחוק הירושה אינו עושה הבחנה בין חומרת הפגמים ובעניננו, לאור קיומו של הפגם בצוואה יש להורות על העברת נטל הבאת הראיות להוכחת אמיתותה של הצוואה על כתפי המשיבה. עם זאת, בנוגע להעברת נטל השכנוע – אני סבורה יש לבחון שאלה זו בהתאם לראיות שיובאו בפני בתום ההליך. לאחר שמיעת הראיות ניתן יהיה לקבוע האם עוצמתו של הפגם היא כזו המצדיקה את העברת נטל השכנוע על כתפי המבקשת את קיום הצוואה, אם לאו".

לפי סעיף 36(א) לחוק הירושה: "המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה". ביטול צוואה אינו חייב להעשות בדיוק באותה צורה שבה נעשתה הצוואה; ניתן, למשל, לבטל צוואה בעדים על ידי צוואה בכתב יד, וכו'.

מעניין לציין, כי אין בחוק הירושה הגדרה למונח "צוואה" (ואף פקודת הפרשנות אינה מסייעת…) ומשמעות המונח "משתמעת" מהוראות שונות בחוק הירושה (וממקורות פרשניים אחרים) – ממילא, ניתן לעתים להכיר במסמך כ"צוואה", למרות שעל פניו הוא לא נחזה ככזו. בנסיבות המקרה שנדון בע"א 27/86, למשל, נקבע כי "אין ספק, כי שני המכתבים עומדים בתנאי הכשירות הצורנית של צוואה בכתב-יד, והם מהווים, על כן, צוואות על פי חוק הירושה" [מובן כי כבכל מקרה אחר, יש לבחון את תוכן המסמך/הצוואה]. ואילו בנסיבות המקרה שנדון בת"ע 1470/07, נקבע כי "במקרה דנן, ספק בעיני האם ניתן בכלל לראות את המסמך שהציגה האחות כבא בגדרי המונח 'צוואה', ולמצער מדובר ב'צוואה סתומה'. המדובר במסמך המנוסח כמכתב לש.. הוא כתוב בכתב יד קשה לפענוח, באופן מקוטע, ללא סימני פיסוק, וללא רצף הגיוני כלשהו. המסמך אינו נושא את הכותרת 'צוואה' ואין בו כל סממן אחר המעיד על כך שמדובר בצוואה, למעט אולי אמירת הכותב כי לא נותר לו הרבה זמן לחיות"; וכן, "הגם שאין מניעה כי צוואה בכתב יד תהיה על דרך של מכתב או פניה, ספק רב בעיני אם כותב המסמך התכוון לערוך צוואה…" {תוספת, 22.3.20: בת"ע 30943-05-17 שב בית המשפט והבהיר, כי קודם שניתן יהיה לבדוק האם מסמך מקיים את הדרישות הפורמאליות לצוואה כשרה, קיימת דרישה להכרה במסמך כ"צוואה"; חוק הירושה אינו כולל, כאמור, הגדרה של המונח "צוואה", אך עולה מהפסיקה, כי יש לבחון האם כלולות במסמך הוראות לחלוקת העזבון, וכי המצווה התכוון כי אותו מסמך ספציפי יוכר כצוואה}

עדכונים ותוספות

 27.11.20

בדומה לפסק הדין שנזכר בתוספת הנ"ל מיום 22.3.20 {בסוף הסקירה המקורית}, גם בפסק דינו מיום 20.10.20 של בית המשפט המחוזי (עמ"ש 1494-01-20), שניתן במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה, נדון מסמך, אשר "לא נחזה כצוואה". מדובר במסמך שנשא את הכותרת "הסכם שותפות של ש' ש' וב' ג'" [ש' ש' היתה באותה עת בת זוגו של המנוח, והיא נפטרה במהלך ההליך שהתנהל בבית המשפט לעניני משפחה]. המסמך (שהוגש לקיום כצוואתו של המנוח ב' ג') נכתב כולו בידיו של המנוח, כלל הוראות מה ייעשה ואיך ייעשה  ברכוש שפורט בו "במות האחד או שנינו יחד", ובסופו הופיע כיתוב שמותיהם, באופן מלא, של השניים.

כמתואר בפסק הדין, "בית משפט קמא בחן את טיבו של המסמך ואת מאפייניו וקבע, כי כותרתו 'הסכם שותפות'; הוא נושא תאריך 14.8.94; נכתב כולו בכתב ידו של המנוח, בלשון רבים; כולל הוראות לאחר פטירה מטעם המנוחים מבלי לנקוט במילים שמורכבות מהשורשים י.ר.ש או צ.ו.ה.; החתימות בתחתיתו, שנחזות להיות החתימות של המנוחים, הינן אכן חתימותיהם 'כפי שנהגו לחתום באותה עת'… בתום ההליכים לפניו, קיבל בית המשפט קמא את התנגדות המשיבות, דחה את הבקשה לקיום המסמך כצוואתו של המנוח והורה על מתן צו ירושה אחר עזבונו…"

הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – התקבל: "אין מחלוקת שהמסמך כולו, מתחילתו ועד סופו, למעט מה שנחזה להיות חתימתה של המנוחה נכתב בכתב ידו של המנוח. בית משפט קמא גם קבע, עובדתית, כי הרישום בתחתית המסמך, שנחזה להיות חתימות השניים, הוא אכן חתימותיהם… לא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא… ס' 19 לחוק שענינו צוואה בכתב יד, לא דורש שהמצווה ישתמש דווקא בחתימתו הרגילה בבואו לחתום על הצוואה. הדרישה היא לחתימה בכתב ידו של המצווה וצורת החתימה לא נמנית עם דרישות החוק…

…הנה כי כן לפנינו מסמך שעונה, מבחינתו של המנוח, על כל הדרישות הצורניות של צוואה בכתב יד. כך למעשה קבע גם בית משפט קמא. בית משפט קמא קבע כי מתקיימות בו, במסמך, מבחינת המנוח 'כל ההוראות הפורמליות של סעיף 19 לחוק הירושה (כתוב כולו בכתב יד, חתום על ידו ונושא תאריך)' (ס' 89 לפסק הדין) וכי הוא, כמסמך אשר הוגש לקיום על ידי המנוח 'מכיל הוראות לאחר פטירה, ולא סתם הוראות כי אם הוראה בזו הלשון 'הוסכם כי לאחר מותנו של האחד או שנינו יחד…' למעשה המנוחים קבעו במסגרת המסמך, כי הוראותיו תיכנסנה לתוקף עם מותו של אחד מהם או במות שניהם יחדיו…' (ס' 38 לפסק הדין). לאור דברים נכוחים אלה, היה על בית משפט קמא לסיים את הדיון, לדחות את ההתנגדות ולקיים את המסמך כצוואתו של המנוח…

…בית המשפט קמא בחר, כזכור, שלא לקיים את המסמך כצוואתו של המנוח. הטעם לכך – בית משפט קמא לא השתכנע, כי התגבשה אצל המנוח כוונה סופית שמסמך זה יהווה את צוואתו (ס' 89 לפסק הדין). לגישתו, בבוא בית משפט לדון בשאלת תוקפה של צוואה בכתב יד עליו לבחון תחילה האם המסמך שלפניו השתכלל לכדי צוואה 'או שמא המדובר במסמך שנכתב בין הכותב לבין עצמו ואשר כלל לא הייתה כוונה לצוות באמצעותו' (ס' 43 לפסק הדין) ובפרט 'במקרה בו נפלו פגמים בביצוע הוראות החוק, ובמיוחד שכמדובר (כך במקור) במסמך שאין נוקטים בו לשון ציווי ומבוקש לרפא את הפגם על פי הוראות סעיף 25 לחוק' שאז 'עצם הפגם מעורר את הצורך לבחון האם הייתה קיימת אותה גמירת דעת הנדרשת לקיומו של המסמך כצוואה' (סעיף 89 לפסק הדין). במקרה שלפנינו, כך בית משפט קמא, 'מהעדויות ומכל החומר שהובא לפני התרשמתי, כי המנוחים לא התכוונו לערוך צוואה משותפת או לראות במסמך שערכו כצוואה' להבדיל מהסכם שותפות ביחס לרכושם לאחר פטירתם, הסכם שמנוגד לדין הקיים (ס' 104 לפסק הדין)…

…האמנם? מהותו של מסמך כצוואה נקבעת על פי מבחנים מהותיים וצורניים שבאים לבדוק אם מקיים הוא את הדרישות הצורניות שקבועות בחוק הירושה, לצורך השתכללותו והפיכתו לצוואה תקפה ואם מבחינת תוכנו בא הוא להסדיר את חלוקת רכושו של אדם לאחר פטירתו להבדיל מהבעת רצון לצוות, מתן הנחיות או טיוטה. בהקשר זה קובע ס' 54(ג) לחוק הירושה כי ההנחלה לאחר מות, על דרך של צוואה, יכולה להעשות בלשון 'מתנה, מחילה או הודעה או בכל לשון אחרת' ובלבד שהלשון תתייחס להנחלה שתיכנס לתוקפה לאחר המוות. בעניננו נוקט המסמך (שעומד כאמור בכל דרישות הצורה שצוואה בכתב יד) לשון ברורה בדבר חלוקת הרכוש של כל אחד מהשניים 'לאחר מות(נ)ו של האחד או שנינו יחד'…

…אכן, המסמך אינו יכול להיות מקוים כצוואה של המנוחה, שכן הוא לא כתוב בכתב ידה. אין בכך כדי למנוע קיומו כצוואה של המנוח…"

15.2.21

ביום 1.2.21 ניתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה בראשון לציון פסק דין במסגרת ת"ע 60360-08-20. כמתואר בפסק הדין, הגישה המבקשת – אלמנת המנוח ואמם של ילדיהם המשותפים – בקשה לקיום צוואת המנוח. מדובר בבקשה לקיום צוואה בכתב יד, שהועברה מן הרשם לעניני ירושה אל בית המשפט, מכיוון שהצוואה אינה נושאת תאריך עריכה. ילדיהם של המבקשת ושל המנוח הגישו תצהירי תמיכה בבקשה (למעט  אחד אשר לא הביע עמדה), וב"כ היועמ"ש הודיע על כוונתו שלא להתערב בבקשה. מדובר במסמך הכתוב בכתב יד, המונה 4 דפים, נושא את הכותרת "צוואה משותפת", וכתוב בכתב יד, אך נעדר, כאמור, תאריך, וכן נעדרת ממנו חתימת המנוח.

נפסק, בין היתר: "בהתאם לפסיקה הרווחת, תוקפה של צוואה שנערכה בכתב יד נעוץ בשאלה האם מדובר במסמך שהשתכלל לכדי צוואה או שמא מדובר במסמך שנכתב ללא כוונה לצוות בפועל. כמו כן, עת מוגש מסמך לקיום צוואה אשר נכתב בכתב יד, על בית המשפט לבחון את כתב היד ולהידרש לשאלה האם מדובר בכתב ידו של המצווה. סעיף 25 לחוק  הירושה מאפשר לבית המשפט לקיים צוואה גם  אם נפלו בה פגמים… ככלל, תכליתו של סעיף 25… הוא ריפוי פגמים בצוואה שנערכה שלא כדין… לענין צורת הצוואה, הפסיקה הבחינה בין מרכיבים 'סטאטיים', ו'קונסטיטוטיביים', המהווים את אותם מרכיבי יסוד בצוואה שבלעדיהם לא יוכל ביהמ"ש לקיים את הצוואה, לבין מרכיבים 'דינמיים' צורניים הניתנים לתיקון… למקרא הוראות סעיפים 19 ו-25 לחוק הירושה במאוחד ניתן ללמוד על שלושה מרכיבי היסוד של צוואה שנערכה בכתב יד והם; הצוואה חייבת להיכתב כולה על ידי המצווה, על הצוואה לכלול תאריך, ובכלל זה קיימת דרישה כי  התאריך ייכתב בכתב ידו של המצווה, על הצוואה להחתם בכתב ידו של המצווה. כפי שעולה מסעיפי החוק, אלו  הן דרישות צורניות יחידות ברם חיוניות, אשר ההגיון המנחה אותן היא העובדה שהצוואה אשר נכתבה בכתב ידו של המצווה מהווה הוכחה חותכת לכך שאכן מדובר בצוואתו של המנוח… בעניננו מדובר במסמך שנעדר תאריך, ברם נושא את הכותרת 'צוואה משותפת בין ש.ל ת.ז… לבין ל.ל, ת.ז…'… יצוין שהמנוח רשם  על גבי המסמך את שמו כמו גם את שם המבקשת וציין את מספרי תעודות הזהות של שניהם. יחד עם זאת, לא קיימת חתימה פורמלית על גבי המסמך, של המנוח או של המבקשת. המנוח כתב בסוף הצוואה 'עד 1 חתימה… עד 2 חתימה… חתימת עו"ד…', לטענת המבקשת כתיבת נוסח זה על ידי המנוח מהווה ראיה לכך שלמנוח היתה גמירות דעת ולאחר ששוחח עם המבקשת ובתם לענין הצוואה, חיפש דוגמאות לצוואות. המנוח לא החתים עדים או חתם בפני עורך דין ואולם לטענתה, עסקינן בצוואה בכתב יד אשר אינה דורשת חתימה בפני עדים או אימות על ידי עורך דין. בע"א 9200/99 נקבע כי נטל ההוכחה של גמירות דעת בצוואה בכתב יד הוא נטל הוכחה כבד יותר מאשר בצוואות אחרות… המבחן לקיומה של גמירות דעת בצוואה בכתב יד הוא מבחן חיצוני-אובייקטיבי, ועל מנת להוכיח כי התקיימה גמירות דעת, יש לבחון האם התקיימו שלושת  התנאים שנמנו לעיל, היינו צוואה שנכתבה בכתב ידו של המנוח, ועליה תאריך וחתימתו של המצווה. התקיימותם של תנאים אלו מצביעים על גמירות דעת.

לאחר עיון בצוואה, בתצהירים שהוגשו על ידי היורשים ולאחר ששמעתי את עדותה של המבקשת, מצאתי לדחות את  הבקשה ואסביר; התרשמתי כי המסמך המדובר אשר נמצא בין מסמכיו של המנוח בחדר עבודתו בבית, היווה טיוטה ראשונה, מסמך זה נעדר תאריך וחתימה ולדידי לא התגבש לכדי צוואה בפועל. לכאורה מדובר במסמך אשר נכתב בכתב ידו של המנוח, כפי שהעידה המבקשת וכפי שהצהירו ילדיהם. ברם וכפי שהעידה המבקשת, בעלה המנוח רצה לערוך צוואה והיא שעצרה בעדו, מתוך אמונתה האישית כי זה מזרז את סוף החיים, ועל פי עדותה הוא החליט לערוך צוואה בעצמו… לאור האמור ועל פי צורתו ותוכנו של המסמך אשר יועד לשאת את חתימת המנוח [ו]חתימת המבקשת, רעייתו, מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן  לא ניתן להתגבר על הפגמים, היות והמסמך שלפני נעדר גמירות דעת, שלא הוכחה במקרה זה, אכן לכאורה בכוונת המנוח היה לערוך צוואה משותפת לו ולמבקשת, והוא ערך בעצמו, בכתב ידו, טיוטה ראשונה של צוואה כזו, ואולם מסמך זה לא השתכלל לכדי צוואה משותפת, המנוח לא ציין תאריך, לא חתם על המסמך ולא החתים את המבקשת על גבי המסמך, שכן וכפי שנאמר המבקשת אשר פרטיה מצויים על גבי המסמך וכתוב[ים] עם פרטיו של המנוח, התנגדה לחתימה… המנוח לא השמיד את הטיוטה הראשונית שהכין  ושמר אותה בין מסמכיו. המנוח אכן בדק את נושא עריכת הצוואה ובדק זאת עם המבקשת… ברם, המסמך האמור לא השתכלל לכדי צוואה, לא לכדי צוואה משותפת וגם לא לכדי צוואתו של המנוח עצמו. השתכנעתי כי לכאורה בכוונת המנוח היה לחתום יחד עם אשתו על צוואה משותפת בפני עדים ובפני עורך דין. מסמך זה שנמצא בין מסמכיו של המנוח היווה במועד עריכתו טיוטה ראשונית הא ותו לא… לא ניתן להכשיר את המסמך הזה כעת ובדיעבד וליתן לו תוקף של צוואה…"

6.8.24

פסק דין מיום 7.7.24 (פורסם ב"נבו") במסגרת ת"ע 51059-02-21 ותיקים נוספים: "התנגדות לקיום צוואה שנערכה בדרך של תיקונים בכתב יד על גבי צוואה קודמת שהודפסה, מחמת פגמים צורניים ומהותיים בצוואה, העדר כשרות, מעורבות בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת"; אצטט מפסק הדין, רק בהקשר של התיקונים בכתב יד על גבי צוואה קודמת מודפסת:

"מר… (להלן 'המנוח') הלך לבית עולמו ביום 00.00.2020, בגיל 64, כשהוא נשוי לגב'… (להלן 'המבקשת'), ואב לשני ילדים… הגב'… היא גרושתו של המנוח ואם שני ילדיו (להלן 'האשה הראשונה'), ומר… היה נהגו של המנוח משך כעשרים וחמש שנים (להלן 'הנהג'). ביום 24.6.2013, טרם נישואי המנוח והמבקשת, ובעת שבתו היתה קטינה, המנוח ערך צוואה בעדים (שני עמודים) וציווה את כל עזבונו לילדיו בחלקים שווים, ובטרם חלוקת העזבון ביניהם, ציווה את המנות הבאות: 500,000 דולר למבקשת, 500,000 דולר לאשה הראשונה, 200,000 דולר לנהג. המנוח ציווה על אופן ניהול הרכוש עבור ילדיו, עד שימלאו להם עשרים וחמש שנים. לצוואה צורף נספח (שני עמודים) 'פירוט הרכוש הידוע בעת עריכת הצוואה' (להלן 'צוואת 2013'). ביום 12.4.2020 המנוח ערך צוואה בכתב יד, באמצעות עריכת התיקונים המפורטים להלן בכתב ידו על גבי צוואת 2013 ועל גבי הנספח… (להלן 'צוואת 2020'): 3.1 ציון תאריך – בסמוך לכותרת המודפסת 'צוואה שנערכה ונחתמה…' בראש העמוד הראשון, המנוח כתב '12.4.2020' וחתם בסמוך. בנספח 'פירוט הרכוש הידוע בעת עריכת הצוואה', המנוח כתב בסמוך לחתימתו בתחתית העמוד את התאריך '12.4.2020'; 3.2 הוספת חתימות – המנוח חתם בראש ובתחתית העמוד הראשון של הצוואה ובתחתית העמוד השני שלה, וכן בעמוד הראשון ובעמוד השני של הנספח… בנוסף המנוח חתם בסמוך לתיקונים בכתב יד של סעיף 2 בצוואה, ולתיקון של סעיף 10 בנספח, ובסמוך למחיקות בסעיף 3 בצוואה ולמחיקות של סעיפים 2, 5, 6, 14, 16, ו-17 בנספח; 3.3 סעיף 2 – ציווי כל רכוש המנוח – במקור נכתב 'הנני מצווה בשלמות וללא כל סייג לשני ילדי בחלקים שווים ביניהם, אשר פרטיהם כדלקמן'. המנוח מחק את המילים 'שווים ביניהם' וכתב במקומן 'של שליש כל אחד', ואחרי פרטי שני ילדיו הוסיף  '[המבקשת] 33%', וכאמור חתם בסמוך; 3.4 סעיף 3 – ציווי מנות – המנוח מחק את תתי הסעיפים וחתם בסמוך לכל מחיקה, וביטל כליל את ציווי המנות למבקשת, לאשה הראשונה, ולנהג; 3.5 הנספח 'פירוט הרכוש הידוע בעת עריכת הצוואה' – המנוח מחק את פרטי הרכוש בסעיפים 2, 5, 6, 14, 16, ו-17, וחתם בסמוך לכל מחיקה, ותיקן את אחוז אחזקותיו בחברה בסעיף 10, על ידי מחיקת הספרות 25% וכיתוב הספרות 100%.

המנוח ערך צוואות נוספות קודם לצוואת 2013: ביום 9.11.2005, עת המנוח היה נשוי לאשה הראשונה, הוא ערך צוואה בעדים, וציווה את עזבונו לילדיו, בחלקים שווים ביניהם, למעט 250,000 דולר שציווה לאשה הראשונה, ככל שלא ייפרדו טרם פטירתו; ביום 13.8.2008 המנוח ערך צוואה בעדים, בה ציווה את עזבונו לילדיו, בחלקים שווים ביניהם, למעט 125,000 דולר שציווה לנהג; על פי המפורט בצוואת 2013, היא מבטלת כל צוואה קודמת, לרבות צוואה ברשות, שהמנוח ערך ביום 30.3.2003, אך הצדדים לא פירטו את תוכנה. שלוש הצוואות האמורות לא נדונו משום קיומן של צוואות מאוחרות להן. להשלמת התמונה… המנוח והאשה הראשונה התגרשו בשנת 2006; המנוח והמבקשת הכירו בשנת 2009, ובשנת 2013 ערכו הסכם ממון, שעיקרו הפרדה רכושית. לאחר עריכת הסכם הממון, המבקשת עברה (יחד עם ילדיה) להתגורר עם המנוח, ובשנת 2015 הם נישאו; המבקשת והמנוח התגוררו יחדיו עד לפטירת המנוח; המנוח פיטר את הנהג בחודש ינואר 2019; ל… בתו הצעירה של המנוח, מלאו 25 שנים, חודשים ספורים טרם עריכת צוואת 2020.

המבקשת עתרה לקיום צוואת 2020, וילדי המנוח הגישו התנגדות לקיומה, ועתרו לקיום צוואת 2013. גם האשה הראשונה והנהג הגישו התנגדות לקיום צוואת 2020, ובנוסף הצטרפו לבקשת ילדי המנוח לקיום צוואת 2013. עיקר טעמי ההתנגדות לקיום צוואת 2020 הוא: פגמים מהותים וצורניים, העדר כשרות, השפעה בלתי הוגנת, ומעורבות המבקשת בעריכתה. לבקשת ילדי המנוח, האשה הראשונה והנהג (יחד להלן 'המתנגדים'), ובהסכמת המבקשת, בית המשפט מינה שני מומחים מטעמו: את הגב' איה שוחט, לשם עריכת חוו"ד, האם צוואת 2020 נכתבה על ידי המנוח, אם לאו; את פרופ' שמואל פניג לשם עריכת חוו"ד, האם המנוח היה כשיר לעריכת צוואת 2020 במועד עריכתה… חוו"ד המומחית הגב' איה שוחט נערכה ביום 18.11.2020 ועל פיה כל החתימות בצוואת 2020 ובנספח לה, וכל הרישומים בכתב יד בצוואה ובנספח, נכתבו על ידי המנוח, וזאת 'ברמת הוודאות הגבוהה ביותר'. לאחר עריכת חווה"ד הצדדים להליך לא חלקו על תוכנה ולא עוררו כל ספק שהצוואה נכתבה בכתב ידו של המנוח. חוו"ד המומחה פרופ' פניג נערכה ביום 28.4.2022 ומסקנותיה הן: 'יש עדות שמצבו הרפואי של המנוח התדרדר בחצי שנה האחרונה לחייו. אין עדות שהמנוח סבל מליקויים קוגניטיביים שפגעו בכשירותו לערוך צוואה. הסבירות שהמנוח היה כשיר לעריכת צוואה גבוהה מהסבירות שהיה בלתי כשיר'. המתנגדים חלקו על תוכן חוו"ד פרופ' פניג, ועל כך יפורט להלן…

המבקשת טענה שצוואת 2020 היא צוואה בכתב יד, עצמאית ונפרדת מצוואת 2013, שהיא צוואה בעדים. צוואת 2020 אינה פגומה מבחינה צורנית, ועל כן הנט[ל] להוכיח שאינה משקפת את רצון המנוח, מוטל על המתנגדים. כשרות המנוח לא נסתרה, במועד עריכתה צוואת 2020 המנוח היה עצמאי לחלוטין, ולא הוכחה השפעה בלתי הוגנת על המנוח שהיה דעתן. בסמוך למועד עריכת צוואת 2020 המנוח הודיע את האשה הראשונה שבדעתו להפסיק לסייע לה כספית, ועל כן ביטול המנה שציווה לה בצוואת 2013 היה הגיוני ומתבקש. כך גם ביחס לביטול המנה שהמנוח ציווה לנהג בצוואת 2013, נוכח פיטוריו כשנה ומחצה טרם עריכת צוואת 2020. המבקשת הוסיפה שיש לזקוף לחובת המתנגדים את הימנעותם מזימון לעדות את עו"ד… עורך דינו ואיש סודו של המנוח, שהיה אחד מעדי הקיום של צוואת 2013, וכן של הצוואה משנת 2005 ושל הצוואה משנת 2008… המתנגדים טענו שבצוואת 2020 נפלו פגמים מהותיים וצורניים: היא לא נכתבה כולה בכתב יד המצווה, ולא נכתב תאריך בסמוך לכל אחד מהתיקונים בכתב יד. בנוסף, יש חוסר התאמה בין לשון הרישא של סעיף זהות היורשים ושיעור חלקם בעזבון לבין תוכן הסעיף; מספר הזהות של המבקשת לא נכתב לצד שמה; מספור הסעיפים לא תוקן על אף מחיקת סעיף 3; בנספח נמחקו סעיפי רכוש, אף שהיו רלוונטיים במועד עריכתה, והושמט חלק מהותי מרכוש המנוח במועד זה. לטענתם יש בפגמים האמורים להעביר את הנטל לכתפי המבקשת, להוכיח שהיא משקפת את רצון המנוח, אך זאת לא הוכח; העדר כשרות… השפעה בלתי הוגנת… מעורבות בעריכת הצוואה…

…הצדדים חלוקים האם יש לקיים את צוואת 2020, צוואתו האחרונה של המנוח. ראשית יש להכריע האם כטענת המבקשת, צוואת 2020 מהווה צוואה בכתב יד… אם לאו. ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית – נכריע בהתנגדות לקיומה… לשם הבנת המחלוקות יצוטטו להלן הוראות סעיף 2 בצוואת 2020, שמפרט את זהות היורשים וחלקם בעזבון, בהתאם לאופן בו נכתבו (הודפסו או נכתבו בכתב יד), לרבות מיקום חתימת המנוח ביחס לתיקונים….." [לא אצטט חלק זה מפסק הדין – ד.ר.]

"…בהתאם לסעיף 19 לחוק הירושה: 'צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותחתם בידו'. נבחן האם שלוש הדרישות הצורניות מתקיימות בצוואת 2020. 'תיכתב כולה ביד המצווה' – התיקונים בכתב ידו של המנוח נעשו על גבי צוואת 2013, שהודפסה ולא נכתבה בכתב ידו, ואין להם משמעות לבדם, אלא רק בצירוף המלל המודפס שלא נמחק מצוואת 2013. הלכה היא שתיקון או ביטול צוואה בדרך של תיקונים בכתב יד על גבי צוואה קודמת, יוצר שתי צוואות נפרדות ועצמאיות מסוגים שונים: הצוואה המקורית, בנדון צוואת 2013 שנערכה בעדים, וצוואת 2020 שנערכה בכתב יד. בנוסף, אף שעיקר הצוואה החדשה מודפס, ורק חלקים ממנה בכתב יד, היא מקיימת את דרישת הכתב, ורואים בה כצוואה שנכתבה כולה בידי המצווה (ראו: ש' שוחט, פגמים בצוואות… ת"ע 42450/99… ת"ע 49232-03-10… ת"ע 21586-02-15… אין מחלוקת שכל החתימות וכל הרישומים בכתב יד בצוואת 2020 ובנספח לה נכתבו על ידי המנוח, וגם אין מחלוקת שהוראות צוואת 2020, הן הנחלת מלוא העזבון למבקשת ולילדי המנוח בחלקים שווים ביניהם, באופן שמשנה את הוראות צוואת 2013 בענין זה. מכאן שדרישה צורנית זו מתקיימת בנדון. 'תישא תאריך כתוב בידו' – כפי שפורט… המנוח כתב בכתב ידו את תאריך עריכתה, הן בכותרת הצוואה בעמוד הראשון, והן בתחתית העמוד השני של הנספח. לפיכך גם דרישה צורנית זו מתקיימת בנדון. 'תחתם בידו' – כפי שפורט… המנוח חתם בידו בראש ובתחתית העמוד הראשון ובתחתית העמוד השני, וכן בעמוד הראשון ובעמוד השני של הנספח. המנוח גם חתם בסמוך לתיקונים ולמחיקות בגוף הצוואה ובנספח. טענת המתנגדים שדרישה זו אינה מתקיימת, משום שהמנוח לא חתם בסמוך לכל תיקון בצוואת 2020 נדחית, הן משום שלא קיימת דרישה כזו בחוק או בפסיקה, והן לגופה, שהרי המנוח חתם בסמוך לתיקונים שביצע, לרבות בסעיף 2, ונוכח מיקום חתימתו, יש לראות בה כמתייחסת לכלל התיקונים בסעיף זה, לרבות הוספת שמה של המבקשת. מכאן שגם דרישה צורנית זו מתקיימת בנדון.

…ככלל על המתנגד לקיום צוואה הנטל להוכיח את טענותיו, ואולם מקום בו נפלו בצוואה פגמים צורניים, על המבקש לקיימה מוטל הנטל להוכיח שהיא משקפת את רצונו האמיתי של המצווה. הפגמים הצורניים הנטענים בצוואת 2020 לאו פגמים צורניים הם, כי אם שגיאות טכניות מינוריות, בבחינת טעויות סופר… בנדון אין מחלוקת בדבר כוונת המנוח, ועל כן טעויות נטענות אלה ניתנות לתיקון מכח הוראות סעיף 32 לחוק הירושה… לפיכך, טענת המתנגדים שעל המבקשת מוטל הנטל להוכיח שצוואת 2020 משקפת את רצון המנוח, נדחית. למעלה מהדרוש נידרש בקצרה לפגמים הנטענים….. המסקנה מהמפורט לעיל היא שצוואת 2020 מהווה צוואה בכתב יד, שמתקיימות בה כלל הדרישות הצורניות, והנטל להוכיח את עילות ההתנגדות לקיומה מוטל על המתנגדים. נפנה כעת לבחינת ההתנגדות……" [כאמור, לא אתייחס לחלק זה של פסק הדין – ד.ר.]

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.