פיצול סעדים (ועילות)

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

{הסקירה המקורית נכתבה בטרם נכנסו לתוקפן תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018}

סקירה זו תעסוק באופן תמציתי, בעיקר ב"פיצול סעדים" (וכן ב"פיצול/איחוד עילות"). סוגיות אלו מוסדרות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות תשמ"ד"), אשר תקפות עדיין במועד פרסום סקירה זו. סוגיות אלו מוסדרות (באופן מעט שונה) גם בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), אשר אמורות היו להחליף את רובן המכריע של תקנות תשמ"ד (אך מועד כניסתן ה"מקורי" לתוקף – 5.9.19 – כבר נדחה מספר פעמים; והן תיכנסנה לתוקף – לאחר שינויים מסוימים – רק ביום 1.1.21). סקירה זו מבוססת על תקנות תשמ"ד, הן משום שעודן בתוקף, כאמור, והן משום שהפסיקה שתוזכר להלן, ניתנה על רקע תקנות תשמ"ד (אך במקרים מסוימים, אתייחס בקצרה גם לתקנות החדשות – ואף זאת, כפי נוסחן במועד כתיבת הסקירה המקורית).

המונח "עילה" לא הוגדר בתקנות תשמ"ד. הוא מופיע לא אחת, לא רק בתקנות תשמ"ד, אלא בחוקים ובתקנות רבים נוספים. לפרשנות המונח יש משמעות רבה, בין היתר, בהקשרים של "התישנות" ("תקופת ההתישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה"), "השתק עילה", "איחוד דיון" או "איחוד ענינים", ועוד – אך כפי שנקבע בפסיקה, המונח אינו מתפרש באופן זהה, אלא לפי ההקשר הספציפי (ואפילו באופן כללי, התקשתה הפסיקה להעניק למונח משמעות ברורה; ראו למשל, ע"א 477/68: "כל אשר בלשון בני-אדם נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה או התביעות שהוגשו"…) לצורך סקירה זו, נעזר בהגדרת "עילת תביעה", המופיעה בתקנות החדשות: "מסכת העובדות הנדרשות כדי לזכות את התובע בקבלת הסעד שהוא מבקש" (למרות שברור כי גם זו הגדרה פשטנית למדי).

את המונח "סעד" קל יותר, לכאורה, להבין באופן "אינטואיטיבי", ובין היתר, לאורן של תקנה 44(א) לתקנות תשמ"ד ("תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה…") ושל תקנה 25(א) לתקנות החדשות ("תובע יכלול בכתב תביעה את מלוא הסעד שלטענתו הוא זכאי לו בשל עילת התביעה…"), בהן נעסוק בהמשך. עילה של הפרת הסכם, למשל, יכולה להצמיח סעדים שונים, ובין היתר זכות לאכיפת ההסכם (או לביטולו), וגם זכות לפיצויים.

להלן ייסקרו בקצרה מספר עקרונות בסיסיים, בקשר ל"פיצול סעדים".

[א] הכלל: בתובענה אשר מושתתת על עילה מסוימת – על התובע לתבוע את כל הסעדים הנובעים מאותה עילה.

עקרון זה בא לידי ביטוי בתקנה 44 לתקנות תשמ"ד: "(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט. (ב) תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה"; ובתקנה 25 לתקנות החדשות: "(א) תובע יכלול בכתב תביעה את מלוא הסעד שלטענתו הוא זכאי לו בשל עילת התביעה ולא יוכל להגיש תביעה בשל החלק שלא תבע. (ב) תובע יכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים בשל עילת תביעה אחת…"

הרציונל הינו כי יש לשאוף "לריכוז כל התביעות הנובעות מעילה אחת למהלך דיוני אחד, ולמנוע ריבוי התדינויות סביב אותה עילה" (ע"א 532/86); ול"ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה" (ע"א 372/85).

[ב] החריג: תובע רשאי, במקרים מסוימים, שלא לתבוע את כל הסעדים הנובעים מעילת (או מעילות) התביעה, מבלי לאבד את זכותו לתבוע את יתר הסעדים, ובלבד שביקש מבית המשפט, וקיבל, "רשות לפיצול סעדים".

עקרון זה בא לידי ביטוי בתקנה 45 לתקנות תשמ"ד: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו"; ובתקנה 25 לתקנות החדשות: "(א) … (ב) תובע יכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים בשל עילת תביעה אחת, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט או הדין מתיר שלא לתבעו במסגרת אותה תביעה; רשות מבית המשפט לא תינתן אלא במסגרת בקשה לפיצול סעדים, שנכללה ברשימת הבקשות לפי תקנה 49(ג). (ג) בית המשפט יכריע בבקשה לפיצול סעדים עד תום קדם המשפט".

אקדים ואציין, כי בהקשר זה ישנו הבדל בין תקנות תשמ"ד לבין התקנות החדשות: בתקנות תשמ"ד לא הוגבל מועד הגשת בקשה לפיצול סעדים, והפסיקה קבעה כי ניתן להגיש את הבקשה כל זמן שהתביעה הראשונה תלויה ועומדת בפני בית המשפט; ואילו לפי תקנה 25(ג) לתקנות החדשות, "בית המשפט יכריע בבקשה לפיצול סעדים עד תום קדם המשפט". מובן כי אם מתקבלת בקשה לפיצול סעדים, אפשר להגיש את התביעה השניה לאחר סיום ההליך הראשון, בכפוף ל"התישנות" וכדומה [בכל מקרה, בהגשת תביעה שכוללת רק חלק מהסעדים, עלול להיות כרוך סיכון מסוים, היה והבקשה לפיצול סעדים תידחה; במקרה זה, מלבד האפשרות לבקש רשות ערעור על החלטת הדחיה, ניתן לשקול הגשת בקשה לתיקון התביעה, ואפילו לבקש את מחיקת התביעה לשם הגשת תביעה חדשה – אך היתר לפיצול סעדים עדיף בדרך כלל על פני אפשרויות אלו].

לגופו של ענין, הנטל על מבקש פיצול הסעדים להצביע על טעם מוצדק לכך (למשל, ע"א 2821/90). יצוין, כי בפסיקה נקבע, כי כאשר נתבע סעד "הצהרתי" בלבד (למשל, כי "הסכם בוטל כדין"), אין למעשה צורך בפיצול סעדים (עם זאת, יש לבחון האם אכן מדובר בסעד "הצהרתי" אמיתי, או ב"מסווה" לסעד כספי), וזאת אף אם בזמן שנתבע סעד הצהרתי, כבר התגבשה לתובע עילה לפיה ניתן לתבוע סעד מהותי. ישנם מקרים מובהקים, בהם עשויה להיות הצדקה לפיצול סעדים, למשל, כאשר לצד סעד שאינו כספי (למשל, "צו עשה", "השבה", "אכיפה" וכו') עשויים לצמוח גם סעדים כספיים. דוגמא אופינית הינה תביעה ל"פינוי מושכר", הכרוכה בסעדים כספיים. לעתים קרובות ביקשו תובעים, שטענו להפרת הסכם שכירות מצד שוכר, ולקיומו של חוב כספי, רשות לפיצול סעדים – באופן שתחילה ייתבע פינוי המושכר, ולאחר מכן תוגש תביעה כספית. סיכויים של בקשה ממין זו להתקבל – היו גבוהים (אך ראו המשך פסקה זו, וכן פסקה ג' להלן).

בתקנות תשמ"ד קבועים סוגי תובענות "מיוחדים", כגון תביעה "בסדר דין מקוצר" ו"המרצת פתיחה" (שלא  קיימים על פי התקנות החדשות), המחייבים התקיימותם של תנאים מסוימים בכדי שניתן יהיה לתבוע באמצעותם – ואשר יכולים להקנות לתובע "יתרונות דיוניים" מסוימים (שלא כאן המקום לפרט לגביהם); הפסיקה קבעה, כי במקרים מתאימים, אין לשלול מתובע את היתרונות הדיוניים הטמונים בסוגי תובענות "מיוחדים" אלה, כאשר רק מקצת מן הסעדים להם הוא זכאי לכאורה ממלאים אחר התנאים הנדרשים – ויתכן ומטעם זה תינתן רשות לפיצול סעדים בגין יתר הסעדים.

כפי שצוין לעיל, לעתים ניתנה לתובעים, שהגישו תביעה לפינוי מושכר, רשות לפיצול סעדים (שאפשרה הגשת תביעה כספית עתידית) – הן כאשר הוגשה תביעה "רגילה" לפינוי מושכר, ובמיוחד אם התביעה לפינוי מושכר הוגשה "בסדר דין מקוצר" (ואילו את הסעדים הכספיים לא ניתן היה לתבוע כך, מטעמים שלא יפורטו כאן). ב-2008 נוסף לתקנות תשמ"ד פרק ט"ז4 (תקנות 215ז-215יג) – "תביעה לפינוי מושכר"; בין היתר, נקבע במפורש בתקנה 215ז(ב): "תביעה לפינוי מושכר לפי פרק זה לא תכיל סעדים נוספים בשל אותה עילה, והתובע יהא רשאי לתבוע סעדים נוספים, בשל אותה עילה, בהליך נפרד ובלא צורך בקבלת רשות מאת בית המשפט"…

[ג] לא ניתן לפצל "סעד" ל"סעדי משנה" ולתבוע רק חלק מהם.

כאמור לעיל, סעד הינו, למשל, זכות כספית נטענת שמקורה בעילת תביעה מסוימת. בע"א 532/86 נקבע כי לא ניתן לקבל היתר ל"פיצול סעד אחד לסעדי משנה" (להגיש תביעות נפרדות בגין סכומי כסף נפרדים; באותו מקרה היה נסיון "לאבחן" בין תביעה לסכום מסוים אשר היתה מושתתת על "הודאה", לבין תביעה עתידית של סכום "במחלוקת"). אם נגרם לתובע נזק כספי שבמקורו בעילה מסוימת, עליו לתבוע את כולו בתביעה אחת {וראו, למשל, פסק דין מיום 3.10.19 בת.א. 48821-01-15}.

בהקשר זה, מתעוררת לעתים טענה, בדבר נזק כספי ש"טרם התגבש". נשוב לדוגמא של הפרת הסכם שכירות (ונתעלם מפרק ט"ז4 שנוסף לתקנות תשמ"ד…) – נניח שתובע ביטל הסכם שכירות עקב הפרתו הנטענת. יתכן שקיים חוב כספי שמקורו באי-תשלום דמי שכירות, שנוצר לפני הביטול (ויתכן אף שהביטול נבע מסיבה אחרת, ולא היה קיים חוב כספי). אם המושכר לא פונה על אף הביטול, סביר כי נוצר חוב כספי ("פיצוי מוסכם", "דמי שימוש ראויים") עד מועד הגשת התביעה. כל אלה חובות ש"התגבשו", שלכאורה יש לתובעם. עם זאת, הגשת התביעה אינה "עוצרת" הצטברות חובות נוספים עד לפסק הדין (שלא ניתן לדעת בכמה יסתכמו), יתכן כי לאחר פינוי המושכר יתגלו נזקים שלא היו ידועים לפני הגשת התביעה, וכיוצא באלה – לגבי אלה, האפשרויות המקובלות תהיינה לבקש בעתיד תיקון של התביעה, או להגיש בקשה לפיצול סעדים.

{בקשר ל"פיצול סעד" – ראו להלן תוספת מיום 25.8.22}

להשלמת התמונה, מספר מלים לגבי עילות – "פיצולן" או "איחודן":

ראשית, מן האמור עולה כי "פיצול עילה" הינו חסר משמעות. אם עומדות לתובע עילות תביעה שונות, יתכן שיוכל להגיש בגינן תביעות נפרדות (ולא יידרש לשם כך להיתר לפיצול סעדים); אך אם מדובר בעילה אחת, על התובע לתבוע את כל הסעדים, או לקבל רשות לפיצול סעדים, היתר לתיקון התביעה וכו'.

ענין אחר הינו "פיצולן" או "איחודן" של עילות תביעה (שונות) כנגד נתבע או נתבעים, ושל עילת תביעה (אחת) בידי כמה תובעים או כנגד כמה נתבעים… גם בהקשר זה, ישנו הבדל מסוים בין תקנות תשמ"ד לבין התקנות החדשות. לפי תקנה 46 לתקנות תשמ"ד: "(א) תובע רשאי לאחד לתובענה אחת כמה עילות, בין נגד נתבע אחד ובין נגד כמה נתבעים יחד, תובעים אחדים רשאים לאחד לתובענה אחת כמה עילות שהם מעונינים בהן יחד, בין נגד נתבע אחד ובין נגד כמה נתבעים יחד; והכל כשאין הוראה אחרת בענין זה. (ב) תביעותיהם של תובעים יחד מותר לאחד בתובענה אחת עם תביעותיהם הנפרדות של אותם תובעים, כולם או מקצתם, נגד אותו נתבע. (ג) אוחדו עילות, יהא שיפוטו של בית המשפט באותה תובענה תלוי בסכום או בשווי של כלל נושאי התובענה ביום שהוגשה"; ואילו לפי תקנה 24 לתקנות החדשות: "תובע יאחד בכתב תביעה אחד את כל עילות התביעה כלפי נתבע בשל אותה מסכת עובדתית, ורשאי הוא לאחד בכתב תביעה אחד גם עילות תביעה אחרות כלפי אותו נתבע, והכול בכפוף לסמכותו הענינית של בית המשפט". כלומר, תקנות תשמ"ד משתמשות בלשון "רשאי" ו"מותר" ("תובע אחד" אינו "חייב" לאחד לתובענה אחת כמה עילות, נגד נתבע אחד, או נגד כמה נתבעים; כך גם לגבי "תובעים אחדים"; וכו'). לעומת זאת, התקנות החדשות נוקטות לשון "ציווי", כאשר מדובר בעילות התביעה כלפי נתבע בשל אותה מסכת עובדתית ("תובע יאחד בכתב תביעה אחד את כל עילות התביעה…")

עדכונים ותוספות

27.12.21

אקדים הערה: כפי שנכתב במפורש בפתח הסקירה לעיל, היא נכתבה טרם כניסתן לתוקף (ביום 1.1.21) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות החדשות"); והיא מבוססת על תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות תשמ"ד"), שהיו באותה עת בתוקף (למרות שבמקרים מסוימים, נזכרו בה בקצרה התקנות החדשות – אף זאת, בהתאם לנוסחן במועד כתיבת הסקירה המקורית, שיתכן שהשתנה עד למועד כניסתן לתוקף…) פסק הדין אליו תתייחס תוספת זאת (ת.א. 2660-03-21, המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב) ניתן ביום 14.12.21 – כאשר התקנות החדשות כבר אינן כל כך "חדשות"… אך לא אסקור במסגרת התוספת את ההסדרים הנוכחיים בנוגע לפיצול סעדים. יתר על כן, בפסק הדין נזכרים הסדרים (דוגמת "רשימת בקשות"), שנוצרו במסגרת התקנות החדשות (ולא היו קיימים קודם לכן) – אשר גם הם לא יִדונו ספציפית במסגרת התוספת. עם זאת, מפסק הדין ניתן ללמוד, בעיקר, לגבי היבטים פרוצדוראליים מובהקים, שבתוקף כיום [התובעת תיקרא "קבין" והנתבעת תיקרא "קסם"]:

"לפני בקשה לפיצול סעדים שהוגשה מטעם התובעת… בתמצית, בבסיסה של המחלוקת בין הצדדים בנוגע להסכם ניהול הקרן [שנוהלה על ידי קסם – ד.ר.] ניצבת שאלות פרשנות ההסכם, ובפרט האופן בו ניתן לבטלו… לעמדת קבין, הסעדים המבוקשים בכתב התביעה (צו עשה לאכיפת ההסכם ופיצוי כספי) אינם כוללים את הנזקים שנגרמו לערך הקרן בגין ניהולה של קסם… מדובר, לשיטת קבין, בנזקים שטרם התגבשו במלואם ובשלמותם באופן סופי, ולכן לא ניתן היה לכלול אותם בין הסעדים המבוקשים בהליך דנא במועד הגשת כתב התביעה. זאת ועוד, הדיון בנזקים אלו צפוי לחייב השקעת משאבים לא מבוטלים, והכל בשל אופי הנזקים והצורך בכימותם… לצד זאת הובהר, כי העדרה של בקשה לפיצול סעדים ברשימת הבקשות נובע משני טעמים: האחד, היות שבקשה כאמור נכללה במסגרת כתב התביעה במועד בו פגיעתה של קסם בערך הקרן עדיין הוטלה בספק… כך, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות לגבי יתר הבקשות המקדמיות – בשלה העת, לשיטת קבין, לדון בבקשה כאמור; והשני, נוכח העובדה כי רק לאחרונה, עם הורדת דירוג הקרן בבנקים, הפכו הנזקים שגרמה קסם לערך הקרן למוחשיים, ברורים ועקביים, וכך לא נותר מנוס מהגשת תביעה בנדון… וממילא, טוענת קבין כי בשים לב לעובדה שהנזקים בגינם הוגשה הבקשה טרם התגבשו באופן סופי, הרי שכלל אין צורך בקבלת היתר לפיצול סעדים – אולם הוחלט מטעמי זהירות להגיש בקשה בנדון…"

נפסק, בין היתר: "תקנה 25 לתקנות סדר הדין האזרחי [התקנות החדשות – ד.ר.] קובעת כדלהלן: '(א) תובע יכלול בכתב התביעה את מלוא הסעד שלטענתו הוא זכאי לו בשל עילת התביעה ולא יוכל להגיש תביעה בשל החלק שלא תבע. (ב) תובע יכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים בשל עילת תביעה אחת, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט או הדין מתיר שלא לתבעו במסגרת אותה תביעה; רשות מבית המשפט לא תינתן אלא במסגרת בקשה לפיצול סעדים. (ג) בית המשפט יכריע בבקשה לפיצול סעדים עד תום קדם-המשפט'. וכך קובעת תקנה 49(ז) לתקנות סדר הדין האזרחי: 'בקשה שלא נכללה ברשימת הבקשות, לא ניתן יהיה להגישה במועד מאוחר יותר אלא ברשות בית המשפט, למעט….. רשות כאמור לא תינתן, אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי לא היה ניתן לציין את הבקשה ברשימת הבקשות או כי לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; אישר בית המשפט הגשת בקשה במועד מאוחר יותר, רשאי הוא להורות על דרך הדיון בה'. מלשון תקנה 25… כולה כי על התובע לפעול למיצוי מלוא הסעדים הנובעים מעילת תביעה יחידה, אחרת יחול כלל 'השתק העילה' – ואותו התובע ייחשב כמי שהחליט לוותר על מלוא הסעדים, ועל-כן יהיה מנוע מלתבוע אותם בהמשך… בבסיסו של הכלל בדבר פיצול סעדים, ניצב אינטרס סופיות הדיון והרצון להפיג את החשש בקרב נתבעים בדבר התמודדות רב-פעמית פוטנציאלית עם תביעות המוגשות בגין מסכת עובדתית זהה, כמו גם למנוע את בזבוז הזמן השיפוטי הכרוך בהטרדתה של מערכת המשפט… ואולם, המחוקק הכיר, בדמות מתן רשות לפיצול סעדים, בכך שעשויים להתעורר מקרים בהם ראוי יהיה למנוע טענה של מעשה בית דין הנובעת ממיצוי העילה… בין מקרים אלו, ניתן למנות מקרים בהם מתן רשות לפיצול סעדים תתרום ליעילות הדיונית והמערכתית, וכן מקרים בהם קיים למבקש אינטרס לגיטימי המצדיק פיצול התביעה למספר תביעות שונות… במרוצת השנים הכיר בית המשפט העליון במגוון מקרים כאינטרסים לגיטימיים המצדיקים העתרות לבקשה לפיצול סעדים… למשל, כאשר טרם התגבשו במלואם הסעדים בגין עילת תביעה, ואילו המתנה להתגבשותם עשויה לקחת זמן רב, וכן כאשר בין הצדדים קיימת מערכת יחסים מתמשכת אשר עשויה לסבול מנזק בלתי הפיך באם תוגש תביעה בגין מלוא הסעדים האפשריים…

בהתאם להסדר הקבוע בתקנה 25… על מנת שבית המשפט ידון בבקשה לפיצול סעדים, עליה להיכלל במסגרת 'רשימת הבקשות' המוגשת מטעם בעלי הדין… ואילו ההכרעה בבקשה כאמור תתקבל עד תום קדם-המשפט. זאת, אלא בהתקיים החריג הקבוע בתקנה 49(ז)… הכפופה לקיומו של 'הצדק סביר' לאי-הכללת הבקשה לפיצול סעדים ב'רשימת הבקשות'. בכך, הוקדם מועד ההכרעה בבקשה מסוג זה, שכן ערב התקנתה של התקנה כאמור, התובע היה רשאי להגיש בקשה לפיצול סעדים כל עוד ההליך הראשון עודנו תלוי ועומד…

…באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה שלפני. אבאר. הבקשה דנא הוגשה ביום 15.11.2021, היינו כחודש וחצי לאחר ישיבת קדם המשפט… ולמעלה משמונה חודשים לאחר הגשת כתב התביעה. עיכוב זה עומד בניגוד למסגרת הזמנים הקבועה בהוראות תקנה 25(ג)… במסגרת כתב התביעה, קבין אמנם מתייחסת לצורך העתידי שעשוי לקום בדבר הגשת תביעה בגין נזקים שייגרמו… אולם אין בכך כדי לעמוד בהוראותיה של תקנה 25(ב)… לפיהן על התובע להגיש 'בקשה לפיצול סעדים'. זאת, נוכח העובדה כי קבין לא הגישה בקשה נפרדת לפיצול סעדים במקביל להגשת כתב התביעה, אלא הסתפקה בהתייחסות לאקונית בת שורות בודדות בלבד – אשר אף לא בוססה כדבעי, והיא גם נעדרת הסבר ברור ביחס לאופי אותם הנזקים שטרם התגבשו לכאורה. למותר לציין, כי קבין לא צירפה חוות דעת לתמיכת בטענות אלו, ואף לא נקבה בסכום משוער לסך היקפם. יתרה מכך, אף לו הייתי מקבל את הטענה לפיה ניתן לראות בהתייחסות התובעת בכתב התביעה כ'בקשה לפיצול סעדים'… בנסיבות הענין כאן, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי זו לא נכללה במסגרת 'רשימת הבקשות' שהוגשה מטעם קבין… שהוגשה עובר למועד קדם המשפט בתיק. טענה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי אף לשיטתה של קבין עצמה, היה עליה להגיש את הבקשה במסגרת 'רשימת הבקשות'… זאת ועוד, בחינת טענותיה השונות של קבין מעלה כי אלו אינן מתיישבות זו עם זו במלואן, ודומני כי אף יש בהן משום נסיון של קבין לאחוז את החבל משני קצותיו. כך, טוענת קבין כי ההתייחסות הקיימת בכתב התביעה מהווה בקשה לפיצול סעדים מחד גיסא; אולם לצד זאת, ובד-בבד, כי רק בעת האחרונה הפכו הנזקים למוחשיים, ברורים ועקביים, באופן שמחייב הגשתה של בקשה כאמור, מאידך גיסא…" [יצוין כי בית המשפט קבע "למעלה מן הצורך" כי גם "בחינת הבקשה לגופה, מביאה לכלל מסקנה דומה" – אך לכך לא אתייחס במסגרת תוספת זאת]

28.7.22

פסק דין מיום 12.7.22 (פורסם ב"נבו") במסגרת רע"א 49659-04-22 (מחוזי תל אביב, כב' סה"נ א. כהן); כאמור בפסק הדין, "התביעה בעניננו הוגשה טרם כניסת התקנות החדשות לתוקף וחלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984"; פסק הדין קצר, ואצטט ממנו בהרחבה:

"לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום… בת"א 27075-09-18 [פורסם בנבו] (להלן: 'תיק קמא') לפיה התקבלה בקשת המבקשים-התובעים למתן היתר לפיצול סעדים. למען הסדר הטוב, אציין כי בקשת רשות הערעור הוגשה בנוגע להחלטה נוספת שניתנה באותו יום בתיק קמא בענין אחר; אולם בהתאם להחלטתי… יש לראות את ההליך דנן כבקשת רשות ערעור על ההחלטה בדבר היתר לפיצול סעדים בלבד.

ביום 16.9.18 הגישה נציגות הדיירים של בנין… את התביעה בתיק קמא נגד 5 נתבעות… [חברות בניה – ד.ר.] נטען כי הנתבעות בנו שני מגדלי מגורים ממזרח ומדרום לבנין התובעת ועבודות החפירה, הבניה והדיפון של הנתבעות, ושאיבת מי תהום בשטחים הגובלים, גרמו לבנין של התובעת לנזקים חמורים. לכתב התביעה צורפו שתי חוות דעת מומחים… עילות התביעה נזיקיות: רשלנות והפרת חובות חקוקות. הנזקים שפורטו בכתב התביעה כוללים: סדקים ושברים במבנה, בקירות בעמודים תומכים; שקיעה של עמודים, גדר ושבילים. הסעד המבוקש כספי: עלות תיקון הליקויים… ביום 17.6.19 הוגש כתב תביעה מתוקן בו נוספו שמות בעלי הדירות כתובעים…..

לאחר שהתקיימו מספר קדמי משפט, הושלמו ההליכים המקדמיים והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, לרבות חוו"ד מומחים, ובימ"ש קמא הבהיר כי בכוונתו למנות מומחה מטעם בימ"ש ונקבע מועד לדיון הוכחות, ביום 21.2.22 הגישו התובעים… 'בקשת היתר לפיצול סעדים'… התובעים… טענו בבקשה כי בשל תלונות כי הבנין נוטה על צידו, הוזמן לבניין אינג' ויקטור בורביע שקבע בחוות דעתו מיום 20.2.22 כי הבנין נוטה על צידו לאור הבניה הרשלנית, לרבות חפירה, דיפון ושאיבת מי תהום ע"י הנתבעות. נטען כי עפ"י ממצאי חווה"ד… לא ניתן לדעת אם הנזק של נטית הבנין התגבש במלואו, האם נטית הבניין פסקה או ממשיכה ומחמירה. עפ"י ממצאי חווה"ד והמלצות המומחה, יש לבצע מעקב שקיעות בבנין משך 16 חודשים הבאים, ולאחר מכן לקבוע ממצאים בהתאם לדו"ח השקיעות. לטענת המבקשים, במועד הגשת התובענה וגם כיום אין אפשרות לאמוד את הנזקים הנוספים שנגרמו ונגרמים לבנין בשל נטייתו. התובעים ביקשו היתר לפיצול סעדים להגשת תובענה לאחר קבלת דו"ח השקיעות ולאחר שיתבררו ויתגבשו במלואן תוצאות המעשים והמחדלים של הנתבעות…

נתבעת 1 (מבקשת 1) בתגובתה טענה כי לא מדובר בבקשה לפיצול סעדים אלא בבקשה לפיצול נזקים בניגוד להוראות הדין והפסיקה. נתבעת 1 הפנתה לתקנות 44-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: 'תקסד"א'). נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, וכן  נושא השקיעות הנטען עלה עוד בחוות דעת המומחה מטעם התובעים ובכתב התביעה בשנת 2018 והתובעים לא הציגו הצדק סביר לאי צירופם הנטען של מלוא הסעדים מלכתחילה. נתבעת 2 (מבקשת 2) בתגובתה לבקשה התנגדה לבקשה לפיצול סעדים. נטען כי היות ובקשת התובעים נוגעת לסעד אחד (כספי), בהתאם להוראת תקנה 25(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: 'התקנות החדשות') התובעים אינם זכאים לפצל את הסעד. נטען כי דרך המלך במקרה דנן היא מחיקת התביעה והגשתה מחדש או הפסקת התובענה עד לסיום מעקב השקיעות עליו המליץ המומחה וחידוש ההליך בהתאם לממצאיו או הגשת בקשה לתיקון התביעה לאחר התגבשות הנזק. עוד נטען כי יש לדחות את התביעה נוכח מועד הגשתה בשלב מתקדם של ההליך, במיוחד בשים לב לכך שהתובעים יכלו להגיש את הבקשה עם הגשת כתב התביעה. נתבעת 3 (משיבה 11) טענה כי אין מדובר בבקשה לפיצול סעדים אלא בבקשה לפיצול אותו סעד. אין בבקשה או בתצהיר התומך בה הסבר מדוע הבקשה הוגשה רק כעת. התובעים ידעו אודות השקיעה הנטענת מהיום הראשון לביצוע העבודות אולם רק כעת בוצעה בדיקה מדעית ע"י המומחה מטעמם… נתבעות 4-6 (מבקשות 3-5) אף הן התנגדו לבקשה. נטען כי מדובר בפיצול הסעד. התובעים היו צריכים לכלול בתביעתם הנזיקית את מלוא הסעד הכספי. הם לא רשאים להגיש תביעה נזיקית נוספת ולתבוע סעד כספי נוסף בגין אותן פעולות. כמו כן, אין מדובר בהפתעה. מדובר בנושא שהיה ידוע עם הגשת התביעה. התובעים לא הביאו כל נימוק מדוע לא הגישו את בקשתם טרם סיום קדם המשפט בהתאם לתקנה 149(ב) לתקסד"א. צוין כי נתבעות 4-6 עומדות על חקירת המצהיר והמומחה מטעם המבקשים. צד ג' 1 (מבקש 7) התנגד לבקשה מהטעמים שפורטו לעיל…

בימ"ש קמא נעתר לבקשה לפיצול סעדים. נקבע כך: '(א) תיק זה נמצא בשלב מתקדם של ההליך ואף קבוע לשמיעת ראיות ליום 18.5.2022. על כן וככל שאכן מדובר בנזק שהתגבש לאחר הגשת כתב התביעה הרי שבוודאי ניתן לאפשר לתובעים להגיש את התביעה הנפרדת ומכאן – ניתן צו לפיצול סעדים. (ב) לצד זאת, יודגש כי אין בכך כדי לקבוע דבר ביחס לשאלה האם אכן מדובר בנזק שנגרם לפני הגשת כתב התביעה או לאחריו וחזקה על כך צד שיעלה טענותיו בתביעה הנפרדת ביחס לכך. בנוסף חזקה גם על המותב שישב בדין בתביעה הנפרדת שיתייחס לכך. (ג) בשלב זה בוודאי שלא יתקיים הליך הוכחות ביחס לרכיב שאינו חלק מההליך. (ד) באשר להוצאות, הגם שהוגשו התנגדויות לבקשה ואלה נדחו, הרי אין מקום לחייב בהוצאות. זאת הן בשל העובדה שלא התבקשה תשובה לתגובה וממילא כזו לא הוגשה.

תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור שלפני: א. לא ניתן לחלק תביעה לנזקים שהתגבשו לפני הגשת התביעה לנזקים שהתגבשו לאחר הגשתה, בשל אותו מעשה עוולה נטען ומוכחש. מדובר בתביעה נזיקית כך שלא ניתן לתבוע את הנזקים העתידיים בתביעה נפרדת וכל הנזקים, כולל סיכונים להחמרת מצב, נכללים בתביעה אחת. ככל שיתגבשו נזקים לאחר הגשת התביעה יש  להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה או לנקוט פתרון משפטי אחר. ב.         בקשת התובעים אינה לפיצול למספר סעדים הנובעים מאותה, כי אם פיצול הסעד הכספי בגין אותה עילה. פיצול זה אינו אפשרי עפ"י דין. כמו כן, הנזק הנטען בבקשה לפיצול סעדים ובחוות הדעת הינו אותו נזק שכבר נטען בכתב התביעה המקורי, כך שאין מדובר בנזק חדש ולכל היותר בהחמרת אותו נזק. ג. המבקשים מפנים לתקנה 149(ב) לתקסד"א וטוענים כי הואיל ומדובר בנושא שהיה ידוע עם הגשת התביעה, אין בסיס לבקשה להיתר לפיצול סעדים. התובעים לא הביאו נימוק או הסבר מדוע לא הגישו את הבקשה טרם קדם המשפט, ודאי שלא 'טעם מיוחד' להגשת הבקשה באיחור ולאי-הכללת הסעדים הנדרשים לטענתם בבקשה לפיצול סעדים בכתב התביעה המקורי. ד. בימ"ש קמא טעה שלא איפשר את חקירת עדי המשיבים, שתצהיר וחוות דעת מטעמם צורפו לבקשה לפיצול סעדים.

תמצית טענות משיבים 1-10 בתשובה לבקשת רשות הערעור: א. נזקי המשיבים טרם התגבשו שהרי אין לדעת אם בנין המשיבים ממשיך בנטיה מדי יום או שהנטיה פסקה. לכן, אין הצדקה לקבלת בקשת רשות הערעור. ב. בקשה לפיצול סעדים ניתן להגיש בכל עת כל עוד התיק מתנהל, קל וחומר כאשר המשיבים גילו את הנטיה הפיזית של דירותיהם וסמוך לכך הוזעק המומחה לבנין, שהגיש את חוות דעתו בחודש פברואר 2022. ג. טענת המבקשים כי נטית הבנין על צידו היתה ידועה למשיבים עם הגשת התביעה, אינה נכונה. בחוות הדעת נכתב שעמודי קורות הבטון שקעו, אך לא נכתב ולא נטען כי בשל כך הבנין נטה על צידו. עובדה זו לא נטענה בכתב התביעה או בראיות המשיבים. נטית הבנין נודעה למבקשים רק עם המצאת חוות דעת מומחה אינג' בורביע מיום 20.2.22. ד. בימ"ש קמא השתמש בסמכות שהוקנתה לו בדין ובחר שלא לחקור את המצהירים על תצהיריהם…

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערעור, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור לגופו, מהנימוקים כדלקמן: א. דחית הדיון בהשגה על החלטת ביניים זו לשלב הערעור בנוגע לשאלת פיצול סעדים, עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי. לפיכך מצאתי לנכון ליתן רשות לערער ולהידרש לענין כבר עתה (ראה: רע"א 7913/14… פסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט זילברטל [פורסם בנבו]…) לגופו של ענין, אני סבורה כי לא היה מקום להעתר לבקשה לפיצול סעדים, ולפיכך יש לקבל את הערעור. ב. התביעה בעניננו הוגשה טרם כניסת התקנות החדשות לתוקף וחלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה 44 לתקסד"א דנה באיסור פיצול סעד אחד לחלקים, וקובעת כי תובענה תכיל את מלוא הסעד, ואם התובע אינו ממצה את זכותו למלוא הסעד, רואים אותו כמוותר על החלק שלא כלל בתביעתו והוא מנוע מלתבוע חלק זה, לאחר מכן, בתובענה נפרדת. בענין זה יפים דבריו של א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי… 'כשם שנאסר לפצל סעדים שונים לתביעות נפרדות – כך גם אין לפצל סעד אחד לסעדי משנה אחדים (בתביעות נפרדות). אם נניח שנגרם לתובע נזק כספי, הנובע מעילה אחת, אין התובע יכול לתבוע חלק מהסכום בתביעה אחת ואת יתרת הנזק – בתביעה שניה, נוספת'. כל עוד לא הסתיים הדיון בתביעה הראשונה רשאים התובעים לעתור לתיקונה של התביעה הראשונה על ידי הכללת הפיצוי הנוסף (ראה א'  גורן…) תקנה 45 לתקסד"א קובעת כי הזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת ותובע רק אחד או אחדים מהם, אינו יכול לאחר מכן להגיש תביעה נפרדת בשל הסעד או הסעדים אשר אותם טרם תבע, אלא לאחר שקיבל לכך רשות מביהמ"ש. ביסוד התקנה עומד הכלל של מעשה בית דין, ובכללו עקרון השתק העילה, שנועד בעיקרו להגן על הנתבע ועל בית המשפט מפני התדיינות כפולה. הסיפא לתקנה, המעניקה לבית המשפט סמכות לאפשר לתובע לפצל את תביעותיו בשל עילה אחת, מהווה חריג לכלל (רע"א 1399/11… סעיף 14 לפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור [פורסם בנבו]…) ג. עיינתי היטב בחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה המקורי והמתוקן וכן בחוות הדעת הנוספת שהוגשה ביום 20.2.22 ולא מצאתי כי סעד של פיצוי כספי בשל נטית הבנין כתוצאה משקיעת היסודות של הבנין, בשל עבודות בניה רשלניות של הנתבעות, הינו בגדר סעד שונה ונפרד שניתן לבקש בגינו רשות לפיצול סעדים. אני סבורה כי סעד כספי בגין נזק שנגרם בשל הטית הבנין כתוצאה משקיעת יסודות של הבנין, הינו בגדר אותו סעד כספי שנתבע בכתב התביעה, ועל התובעים [היה] לכלול את מלוא הסעד הכספי בכתב התביעה בתיק קמא. שקיעת היסודות היא בהחלט אחד הנזקים העיקריים והדומיננטיים שחוזרים בחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה המקורי והמתוקן, ועל כך מבוססת התביעה. משכך, התובעים לא יכולים לתבוע חלק מהנזק הכספי שנגרם בשל שקיעת היסודות בתביעה בתיק קמא, ואת יתרת הנזק שנגרם בשל שקיעת היסודות בתביעה נוספת נפרדת. ד. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צורך להידרש לטענות הנוגעות למועד הגשת הבקשה לפיצול סעדים בתיק קמא. לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל. החלטת בימ"ש קמא שניתנה בבקשה לפיצול סעדים ביום 20.3.22 מבוטלת".

25.8.22

החלטה מיום 8.8.22 ברע"א 7617/21: "לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי… בת"א 9062-12-19… אשר דחתה בקשה לפיצול סעדים במסגרת תביעה כספית… ביום 3.12.2019 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבים על סך של 3,123,470 ש"ח… סכום זה כולל פיצוי מוסכם בסכום הגבוה מ-2 מיליון ש"ח…; אובדן דמי השכירות בעבור הדירה; הוצאות חשמל ומים ששילמה המבקשת בניגוד להסכם, ועוד. יוער כי בסופו של כתב התביעה, ביקשה המבקשת היתר לפצל את הסעדים אשר תבעה, בהינתן שטרם התבררו מלוא הנזקים שנגרמו לה מהתנהלות המשיבים. בחלוף כחודש… הגישה המבקשת בקשה נפרדת שענינה פיצול סעדים, תוך הפניה לטענותיה אשר מופיעות בשלהי כתב התביעה. לדברי המבקשת, היא תבעה רק סעדים שהיו ברורים בעת הגשת התביעה, אך מטבע הדברים, בפרוייקטים שעוסקים בבניה, סך ההוצאות הסופי עודנו בגדר סימן שאלה, ואין בידיה יכולת לאמוד אותו עד להשלמת הפרוייקט. בנוסף נטען שבחודש שחלף מהגשת התביעה ועד למועד הגשת הבקשה, התגבשו נזקים חדשים. מנגד, המשיבים התנגדו לבקשה והסבירו שמדובר בניסיון לפתוח פתח לתביעת סעד עתידי בגין אותה מסכת עובדתית, ולא בפיצול של סעדים שונים. על כן, המשיבים טענו שככל שהמשיבה מעוניינת לשנות את גובה הפיצוי, עליה לעתור לתיקון כתב התביעה. בתוך כך, הדגישו המשיבים את זכותם שטענות המועלות נגדם ונעוצות באותה מסכת עובדתית יתבררו בהליך אחד, מבלי להטרידם בהליכים נוספים… ביום… דחה בית משפט קמא את הבקשה, בנמקו כי לא ניתן לפצל סעד כספי אשר נובע מעילת תביעה אחת, ועל כן יש לתבוע את הסעד במלואו בגדרי אותה תביעה. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה התרופה המצויה בידי המבקשת היא עתירה לתיקון כתב התביעה, וככל שהיא אינה יכולה לנקוב בהיקף הנזק המדויק, עליה לנסות להעריכו. תרופה אחרת אשר הציע בית משפט קמא למבקשת היא לעתור להפסקת התובענה, תוך חידושה עם התגבשות הנזק באופן סופי. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה טוענת המבקשת כי היא אינה חולקת על העובדה שמדובר בעילת תביעה אחת, אלא שלשיטתה עילה זו מגבשת מספר סעדים שונים, הניתנים לפיצול. תחת סעדים אלה היא מונה את המרכיבים השונים של הפיצוי המבוקש – פיצוי מוסכם, הפסדי הכנסות משכירות, הוצאות חשמל ומים וכן השבת כספים ששילמה בעקבות התנהלות המבקשים. לדבריה, 'הפרשנות הפרוצדורלית' שנוקט בית משפט קמא לתקנות הרלוונטיות, לפיהן כלל המרכיבים מתגבשים לסעד כספי אחד, אינה הולמת את לשון התקנות ואת רצון המחוקק. אשר לקביעתו של בית משפט קמא, לפיה מוטב היה לפנות בבקשה לתקן את כתב התביעה, טוענת המבקשת כי אין ביכולתה לנקוב בהיקף הנזק אפילו בדרך של אומדן, כיוון שהעבודות בפרויקט טרם הסתיימו, ועל כן רשימת ההוצאות אינה ידועה. יתרה מזאת, טוענת המבקשת כי תיקון כתב התביעה בטרם הושלמו העבודות, יגרור גם תיקונים חוזרים ונשנים של יתר כתבי הטענות והתצהירים, ובכך יעוכב ההליך וייגרם לה עינוי דין…

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית משפט קמא, סבורני כי דין הבקשה שלפניי להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים… כידוע, תקנות 44-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (אשר חלות על הבקשה שלפני, לאור מועד הגשת התביעה; להלן: התקסד"א הישנות), מורות לתובע לכלול את כל הנזקים אשר נגרמו לו בגין עילת תביעה מסוימת במסגרת תביעה אחת, אחרת הוא יהיה מנוע מלשוב ולתבוע בגין הנזקים שהחסיר. בבסיס התקנות עומד הרצון למנוע הטרדה של נתבע בתביעות שונות אשר נובעות ממעשה אחד, וכן למנוע בזבוז זמן ומשאבים (ע"א 512/08… רע"א 1399/11… רע"א 3402/18…) חריג לכלל האמור מופיע בסיפה של תקנה 45 לתקסד"א הישנות, המאפשרת לתובע לבקש מבית המשפט היתר לפיצול של סעדים שונים. עם זאת, היתר כזה לא יינתן עת עוסקים בפיצול של אותו סעד (ע"א 211/91… ע"א 1020/06… רע"א 7437/13…) כללים דומים קבועים כיום בתקנה 25 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א החדשות). יישום של כללים אלה על הענין שלפני אינו מעלה סיבה מבוררת להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. בעניננו, הכל מסכימים כי התביעה עוסקת בעילת תביעה אחת, והמחלוקת נעוצה במספר הסעדים המבוקשים בה. סבורני כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי עסקינן בתביעה שענינה סעד אחד – פיצויים בגין הפרת חוזה. כידוע הדין מותיר לבית המשפט שיקול דעת לתת היתר לפיצול סעדים, באופן שבגין אותה עילת תביעה יהיה הנפגע רשאי להגיש שני הליכים משפטיים נפרדים, שכל אחד מהם עוסק בסעד שונה (כגון תביעה לאכיפה ותביעה לפיצויים); ואולם, אין הדין מאפשר לבית המשפט לתת היתר לפיצול הסעד, דהיינו לאפשר ניהול שני הליכים נפרדים בגין אותה עילה תביעה אשר במסגרתם נתבעים שני חלקים של אותו סעד משפטי (ראו גם: ע"א 532/86… ע"א 2035/03… רע"א 6581/19…) באופן ספציפי, אשר לטענת המבקשת, לפיה טרם התגבשו מלוא הנזקים בגין ההפרה, בעטיים היא זכאית לשיטתה לסעד הפיצויים, הרי שאף אם הדבר מעורר קושי ראייתי בעת הנוכחית, אין בכך כדי לאפשר מתן היתר לפיצול תביעות ביחס לסעד אחד. על הקושי האמור ניתן להתגבר במגוון דרכים: החל מעיכוב הגשת התביעה עד להתגבשות הנזקים (בכפוף לדיני ההתיישנות); עובר בשימוש בחוות דעת מומחים שיעריכו את הנזקים העתידים להתרחש בעתיד בעקבות ההפרה; דרך בקשה לתיקון כתב התביעה לאור התפתחויות שחלו במהלך ניהול ההליך, והמשליכות על היקף הנזק שגרמה ההפרה; וכלה, במקרים מתאימים, בסעד הצהרתי המתייחס לנזקים שטרם התגבשו (לאפשרות זו ראו ע"א 8854/06…) לבסוף, במאמר מוסגר יוער כי תוצאה זו, האוסרת על פיצול של סעד כספי, הולמת גם את עקרונות היסוד של תקנות סדר הדין החדשות, אשר נכנסו לתוקף לאחר מועד הגשת התביעה, ובהן מחוקק המשנה הדגיש את האינטרס הציבורי ב'חסכון במשאבי זמן ועלות'…"

1.1.23

החלטה מיום 18.12.22 (פורסמה ב"נבו"), בבקשת התובעים (ת"א (מחוזי מרכז) 17150-09-22) לפיצול סעדים: "על פי כתב התביעה, המבקשים היו בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כ… ביום… התקשרו המבקשים עם המשיבה בהסכם, במסגרתו רכשה המשיבה את הזכויות במקרקעין (להלן: הסכם המכר). המשיב שימש כבא כוחה של המשיבה בעסקת המכר, ולטענת המבקשים… היה אמון על העברת הזכויות במקרקעין על שם המשיבה. לטענת המבקשים, עד מועד הגשת התביעה לא הועברו הזכויות במקרקעין משמם אל שמה של המשיבה, ומשכך… הגישו תביעה זו… במסגרתה טענו כי המשיבה הפרה את הסכם המכר, בכך שלא השלימה את רישום הזכויות על שמה, וכי בשל אי העברת הזכויות נשלחו אליהם… דרישות תשלום בגין אי תשלום חוב ארנונה… [ו]בגין חובות היטלי פיתוח (תיעול) הרשומים על המקרקעין. נוכח האמור, עתרו המבקשים… כי בית המשפט יורה על מתן סעד הצהרתי (כך בכותרת כתב התביעה), ואילו בגופה עתרו כי בית המשפט יורה על רישום הזכויות במקרקעין על שם המשיבה, וכי המשיבים יחויבו לשלם למבקשים, בגין חוב היטל הפיתוח, סך של… ולחלופין, צו עשה המחייב את המשיבים לשלם עבור כלל החובות שנוצרו בגין הנכס… ביום… הגישו המבקשים את הבקשה שלפני, להתיר את פיצול סעדיהם, על מנת שיוכלו להגיש בעתיד תביעה כספית כנגד המשיבים. המשיבים מתנגדים לבקשה ומכאן החלטתי זו…"

לאחר סקירת טענותיהם העיקריות של הצדדים, נפסק, בין היתר: "המסגרת הנורמטיבית: תקנה 25(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) קובעת כי על תובע לפרט במסגרת תביעתו את כל הסעדים הנובעים מעילת התביעה, שאם לא כן, תחסם דרכו מהגשת תביעה בגין הסעד שלא נתבע. התכלית העומדת מאחורי תקנה זו נועדה למנוע הטרדה של הנתבע ושל מערכת המשפט הנובעת מהגשת תביעות שונות המבוססות על עילה זהה… תקנה 25(ב) לתקנות קובעת חריג לענין זה, לפיו, בהינתן אישורו של בית המשפט לבקשת תובע לפצל את סעדיו, יוכל תובע שלא לכלול בתביעתו את כל הסעדים הנובעים מאותה עילה. אותם מקרים המצדיקים פיצול סעדים, הם, בין היתר, מקום בו הפיצול האמור יתרום ליעילות הדיונית, מקום בו טרם התגבשו במלואם הסעדים בגין עילת התביעה, והמתנה להתגבשותם עלולה לארוך זמן רב, מקום בו למבקש הפיצול אינטרס לגיטימי המצדיק פיצול כאמור, ועוד… בבוא בית המשפט לבחון בקשת תובע לפיצול סעדים, עליו לאזן בין אינטרס הנתבע ומערכת המשפט, למניעת התדיינות כפולה, לבין אינטרס התובע, שלא לכלול לעת הזו את מלוא סעדיו בכתב התביעה, וזאת נוכח נימוקי בקשתו והטעמים המופיעים בה. בית המשפט ייעתר לבקשת התובע לפיצול סעדיו, רק מקום בו התרשם כי יש ממש בנימוקי התובע, וכי הם מעידים, על כי יש להעדיף את האינטרס הלגיטימי של התובע על פני אינטרס הנתבע וטובת הכלל (ראו רע"א 1399/11…) כן יתחשב בית המשפט בעקרונות היסוד המנחים, אשר נקבעו בחלק א' לתקנות, ובכללם, בין היתר, באמור בתקנה 5 לתקנות, בדבר קיומו של דיון משפטי מהיר ויעיל, וחסכון במשאבי זמן ועלויות.

מן הכלל אל הפרט: בכותרת התביעה, הוכתרה התביעה כתביעה למתן סעד הצהרתי, ברם בגוף התביעה התבקשו שני סעדים, 'הסעד הראשי' (כהגדרתו בכתב התביעה) בו התבקש בית המשפט לחייב את המשיבים להעביר את הזכויות במקרקעין על שמה של המשיבה, וה'סעד המשני', סעד כספי המחייב את המשיבים לשלם את חוב התיעול. לחילופין התבקש צו עשה, המחייב את המשיבים לשלם את כלל החובות החלים על המקרקעין… יש לקבוע איפוא, כי אין מדובר בתביעה לסעד הצהרתי, אלא תביעה לשני סעדים אופרטיביים; צו עשה וסעד כספי. המבקשים לא פירטו בבקשתם מדוע, לטענתם, סבורים הם כי נזקיהם טרם התגבשו, או מדוע סבורים הם, כי אין ביכולתם לתובעם כבר עתה. על פניו, פורטו בכתב התביעה שני חובות, ארנונה והיטלי פיתוח, כאשר האחרון אף נתבע במסגרת כתב התביעה, וככל ששולמו על ידי המבקשים סכומים אחרים, בוודאי יכולים היו לפרטם ולתובעם. יתרה מכך, על מנת לבסס טענה או בקשה לפיצול סעדים, שומה היה על המבקשים לפרט את אותם נזקים, שלטענתם, טרם התגבשו, או איזה סוג נזקים אינו ידוע, ומדוע לא ניתן לבררם, או להעריכם, לפרט מדוע, בשונה מאותם נזקים כספיים ידועים, שפורטו על ידם, לא ניתן לתובעם כעת, ואף לתמוך טענות אלה בתצהיר. זאת לא עשו. אוסיף על אלה, כי פיצול סעדים אינו פיצול אותו הסעד. ראו למשל רע"א 7617/21… היינו, רשאי צד לבקש פיצול סעדים שונים (כך למשל, לתבוע סעד אכיפה, ולבקש לפצל, בנימוקים המתאימים, את סעד הפיצויים). אך לא ניתן לתבוע את אותו הסעד, ולעניננו, סעד כספי, לשיעורין. כאמור, הדברים מקבלים משנה תוקף, מקום בו ההפרה הנטענת התרחשה בשנת 2014, ואין כל פירוט, מה ההבדל בין הנזקים הכספיים שנתבעו, לבין נזקים כספיים אותם לא ניתן לתבוע כעת. לאור כל האמור לעיל, איני נעתרת לבקשה לפיצול הסעד הכספי. תוצאה זו, האוסרת על פיצול סעד כספי, הולמת אף את עקרונות היסוד של התקנות, ואת הקבוע בתקנה 5 לתקנות…"

10.1.23

החלטה מיום 25.12.22 (פורסמה ב"נבו"), שניתנה בת"א (מחוזי מרכז) 50537-10-22, במסגרת "בקשה למתן היתר לפיצול סעדים, שהוגשה על ידי התובעת… (להלן: 'המבקשת' או 'הגב' בן משה') במסגרת תביעה שהוגשה על ידה, כנגד אחד עשר נתבעים. הנתבעים 1-2… (להלן: 'המשיבים' או 'בני הזוג נאור') התנגדו למתן ההיתר המבוקש. יתר הנתבעים אינם מתנגדים לבקשה… על פי כתב התביעה, המבקשת היתה בעלת הזכויות במקרקעין… (להלן: 'המקרקעין' או 'הנכס'). ביום 20.3.22 התקשרו המשיבים בהסכם לרכישת הזכויות במקרקעין עם אשה, אשר לטענת המבקשת התחזתה לה, ומכרה להם את זכויותיה במקרקעין ללא ידיעתה (להלן: 'הסכם המכר' ו-'עסקת המכר', בהתאמה). במועד החתימה על הסכם המכר, נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבים, וביום 8.8.22 נרשמו הם כבעלי הזכויות במקרקעין. כעבור יום ממועד רישום הזכויות בנכס על שם המשיבים, נרשמה הערת אזהרה ביחס למחצית מזכויות הנכס לטובת אחרים… רק ביום 18.10.22… התברר לגב' בן משה, כי הזכויות במקרקעין אינן רשומות על שמה, אלא על שם בני הזוג נאור, וכי קיימת הערת אזהרה ביחס למחצית מזכויותיהם במקרקעין, אשר נרשמה לטובת הנתבעים 3-4… עוד התברר… כי אחת, שזהותה אינה ידועה, התחזתה לה, תוך שזייפה מסמכים לשם מכירת זכויותיה ללא ידיעתה, וזאת בשיתוף פעולה עם אחרים, שזהותם המלאה אף היא אינה ידועה לה. נוכח האמור, הגישה הגב' בן משה, ביום 30.10.22, בקשה למתן צו איסור דיספוזיציה ביחס למקרקעין מושא הבקשה. צו ארעי שניתן על ידי בית המשפט שדן בבקשה, הפך זמני וזאת לאור הודעת המשיבים כי הם מסכימים להותרת צו המניעה הארעי על כנו, וזאת מבלי לפגוע בכלל טענותיהם לגוף הענין. ביום 17.11.22 הגישה המבקשת את כתב התביעה, במסגרתו עתרה כי בית המשפט יורה על מתן פסק דין הצהרתי, לפיו, המבקשת הינה בעלת הזכויות במקרקעין, על מתן צו עשה המורה על ביטול עסקת המכר ועסקאות אחרות שבאו בעקבותיה, על רישום הזכויות במקרקעין לטובת המבקשת, ועל מחיקת כל רישום אחר הנוגד לו ו/או מגביל אותו, וכן על מתן סעד של פינוי ו/או סילוק יד, ככל שיעלה הצורך בכך. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה המבקשת את הבקשה דנן, להתיר לה לפצל סעדיה, על מנת שתוכל, ככל שיהיה בכך צורך, להגיש בעתיד תביעה כספית כנגד מי מהנתבעים בתיק הנדון ו/או כנגד צד ג', בגין עסקת המכר שלטענתה בטלה מעיקרה, לאור היותה 'עסקת מרמה'. לטענת הגב' בן משה… אין בידיה היכולת לתבוע סעד כספי בשלב זה, נוכח העדר ידיעתה את שיעורו, היקפו והעילות המצמיחות אותו, הנובעת מהעובדה שטרם ניתנה הכרעה בתביעתה, ונוכח העובדה שאין בידיה את מלוא המידע, אודות זהות הגורמים הקשורים לעסקת המרמה הנטענת, ואף לא מידע בנוגע לאופן ביצועה. בהחלטתי מאותו יום, נעתרתי לבקשה, תוך שהתרתי למי מהצדדים המבקש להתנגד לה לעשות כן, וכי אם תוגש התנגדות כאמור, תינתן החלטה מחודשת בבקשה. ביום 18.12.22 הגישו המשיבים תגובתם, לפיה, הם מתנגדים למתן היתר לפיצול סעדים, ומכאן החלטתי זו".

לאחר סקירת עיקרי טענות הצדדים, נפסק, בין היתר: "תקנה 25(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: 'התקנות') קובעת כי על תובע לפרט במסגרת תביעתו את כל הסעדים הנובעים מעילת התביעה, שאם לא כן, תחסם דרכו מהגשת תביעה בגין הסעד שלא נתבע. התכלית העומדת מאחורי תקנה זו נועדה למנוע הטרדה של הנתבע, ושל מערכת המשפט, הנובעת מהגשת תביעות שונות המבוססות על עילה זהה. תקנה 25(ב) לתקנות קובעת חריג לענין זה, לפיו, בהינתן אישורו של בית המשפט, לבקשת תובע לפצל את סעדיו, יוכל תובע שלא לכלול בתביעתו את מלוא הסעדים הנובעים מאותה עילה. אותם מקרים המצדיקים פיצול סעדים, הם, בין היתר, מקום בו הפיצול האמור יתרום ליעילות הדיונית, מקום בו טרם התגבשו במלואם הסעדים בגין עילת התביעה, והמתנה להתגבשותם עלולה לארוך זמן רב, מקום בו למבקש הפיצול אינטרס לגיטימי המצדיק פיצול כאמור, ועוד….. פיצול סעדים יוכל להינתן אף לשם מניעת הסרבול, הכרוך לעתים בבחינתם של מספר סעדים במאוחד, ועל מנת שלא לנהל דיון בסעד, אשר עשוי להתייתר בעקבות הכרעה בהליך אחר….. בבוא בית המשפט לבחון בקשת תובע לפיצול סעדים, עליו לאזן בין אינטרס הנתבע ומערכת המשפט למניעת התדיינות כפולה, לבין אינטרס התובע שלא לכלול לעת הזו את מלוא סעדיו בכתב התביעה, וזאת נוכח נימוקי בקשתו והטעמים המופיעים בה. בית המשפט ייעתר לבקשת התובע לפיצול סעדיו, רק מקום בו התרשם כי יש ממש בנימוקי התובע, וכי הם מעידים, על כי יש להעדיף את האינטרס הלגיטימי של התובע, על פני אינטרס הנתבע וטובת הכלל….. כן יתחשב בית המשפט בעקרונות היסוד המנחים, אשר נקבעו בחלק א' לתקנות, ובכללם, בין היתר, באמור בתקנה 5 לתקנות, בדבר קיומו של דיון משפטי מהיר ויעיל, וחסכון במשאבי זמן ועלויות.

מן הכלל אל הפרט… הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות כאן, האינטרסים שבמניעת כפל התדיינויות, נסוגים בפני אינטרס המבקשת בפיצול, ויש להיעתר לבקשתה. הלכה היא, כי בית המשפט מוסמך, בהתאם לשיקול דעתו, ליתן היתר לפיצול סעדים שונים בגין אותה עילה, מקום בו הדבר דרוש ונכון, כדוגמת מקרה בו מתבקשת אכיפה, ואילו הסעד הכספי שפיצולו התבקש הינו סעד של פיצויים….. סבורני, כי בנסיבות המקרה כאן, כאשר על פי הנטען בכתב התביעה, הרקע לעסקת המכר הינו פעולות מרמה, ובכל הנוגע לאופן ביצועה של עסקת המכר, רב הנסתר על הגלוי, יש ממש בטענות המבקשת, כי אין היא יכולה לגבש את סעדיה הכספיים כעת. נראה, כי ניהול ההליך המשפטי עשוי לשפוך אור על המסכת העובדתית, כמו גם על זהות האחראים לנזק כספי, ככל שנגרם ולשיעורו. יתרה מכך, המבקשת אף הטעימה, כי ככל שתתקבל תביעתה העיקרית, יכול שלא יהיה צורך בתביעה כספית, ואף מטעם זה נראה, כי אין טעם לסרבל את ההליך בניהול תביעה כספית, חלופית, שבשלב זה הינה תיאורטית. הסעדים להם עתרה המבקשת, שיוכרעו בהתאם למסד העובדתי שיתברר במסגרת ההליך, יבהירו את התמונה אף ביחס לאותה תביעה כספית שיהא על המבקשת להגיש, ככל שיהא עליה להגישה, להיקפה הכספי, לעילותיה ולזהות הנתבעים בה. תוצאה זו, המתירה את פיצול הסעד הכספי, שבשלב זה אינו וודאי, הולמת לטעמי, אף את עקרונות היסוד של התקנות, ואת הקבוע בתקנה 5 לתקנות… נתתי דעתי אף לטענת המשיבים, לפיה הבקשה הוגשה ללא תצהיר, אך לטעמי אין בכך בכדי להביא, בנסיבות הענין, לדחית הבקשה. חוסר הבהירות העובדתית עליו מבוססת הבקשה לפיצול סעדים, נתמך בתצהיר בתה של המבקשת בבקשה לצו מניעה זמני, והטעמים המקימים את הצורך בפיצול סעדים בנסיבות אלו, הינם טעמים משפטיים, שאינם מצריכים תצהיר…"

החלטה מיום 7.2.23 (פורסמה ב"נבו"), בבקשת התובעת לפיצול סעדים, במסגרת ת"א (מחוזי ת"א) 17238-03-22. התובעת (המבקשת), חברה יזמית, הגישה תביעה נגד עירית בת-ים, במסגרתה עתרה למתן סעד הצהרתי ולאכיפת הסכם, אשר נחתם בעקבות זכיה במכרז. לטענת המבקשת, העיריה הודיעה חד צדדית ובניגוד לדין על כוונתה להפעיל את 'הלכת ההשתחררות' מההסכם, והיא עותרת, בין היתר, כי בית המשפט יורה על בטלותה של ההודעה. כן ביקשה המבקשת היתר לפיצול סעדים [לפרטי הבקשה לגופה – ראו בהמשך].

נפסק, בין היתר: "הכלל הנוהג בשיטתנו הוא, כי על תובע לכלול במסגרת תביעתו את כל הנזקים אשר נגרמו לו בגין עילת תביעה מסוימת במסגרת תביעה אחת, אחרת הוא יהיה מנוע מלשוב ולתבוע בגין הנזקים שהחסיר. בבסיס כלל זה עומד הרצון למנוע הטרדה של נתבע, כמו גם של מערכת בתי המשפט, בתביעות שונות אשר נובעות ממעשה אחד… לכלל זה, המעוגן בהוראת תקנה 25(א) לתקנות, חריג המאפשר לתובע לבקש מבית המשפט היתר לפיצול של סעדים שונים, באופן שבגין אותה עילת תביעה, יהיה הנפגע רשאי להגיש שני הליכים משפטיים נפרדים, שכל אחד מהם עוסק בסעד שונה [תקנה 25(ב) לתקנות]. בית המשפט ייטה להתיר פיצול סעדים, במקרים בהם יתרום הפיצול ליעילות דיונית ומערכתית. כך למשל, פיצול סעדים יוכל להינתן לשם מניעת הסרבול הכרוך לעתים בבחינתם של מספר סעדים במאוחד או על מנת למנוע דיון בסעד אשר עשוי להתייתר בעקבות הכרעה בהליך אחר או מקום בו טרם התגבשו במלואם הסעדים בגין עילת התביעה והמתנה להתגבשותם עלולה לארוך זמן רב… היתר כאמור יוענק מקום בו האינטרסים של נתבע במניעת כפל התדיינויות, נסוגים בפני אינטרס של תובע בפיצול, באופן שאין לחסום את דרכו מלקבל סעד בגין נזקיו הנטענים, קרי מקום בו יש אינטרס לגיטימי בפיצול, וכאשר נמצא כי הכלל של מעשה בית דין עלול לפגוע במימוש זכויותיו המהותיות של התובע, באופן שגובר על הטעמים שביסוד הכלל….. אני סבורה כי ניתן לראות בנסיבותיו של המקרה הנדון, בגדרי המקרים החריגים בהם יש לאפשר את פיצול הסעדים המתבקש… כאמור, בעניננו עסקינן בתובענה לאכיפת הסכם. המבקשת בעניננו מבקשת לשמור לעצמה הזכות לתבוע פיצויים, הן מקום בו תביעת האכיפה תתקבל, והן מקום בו תביעת האכיפה תידחה… בסופו של יום, לאחר ששקלתי מכלול השיקולים ובנסיבות הספציפיות של המקרה דנן, הגעתי למסקנה כי מבחינת יעילות דיונית, אין מקום לדון כבר עתה בתביעת פיצויים, בין אם תביעת האכיפה תידחה ובין אם תתקבל, הן מחמת העובדה כי קיימת חשיבות רבה לנימוק שיבוא בבסיס הקבלה או הדחיה של סעד האכיפה המבוקש, לצורך בחינת האפשרות על ידי המבקשת, באם יהא מקום להגיש תביעת פיצויים, והן מחמת העובדה, כי בנסיבות המקרה דנן, תביעת פיצויים הינה תביעה לסכומים גבוהים ביותר, אשר בירורה יכול ויהא מורכב ויקר. כך, נראה, כי ניהול ההליך המשפטי עשוי לשפוך אור על המסכת העובדתית, כמו גם על הפרשנות המשפטית להסכם ולהודעת הביטול, וכפועל יוצא, המסקנות מפרשנות זו ישליכו על יתכנותה של תביעת פיצויים, בין אם תידחה התובענה ובין אם תתקבל [בהקשר זה ראו אך לאחרונה את ת"א (מחוזי מרכז) 50537-10-22…] {ראו לעיל תוספת מיום 10.1.23} המבקשת מבססת טיעונה על פסיקת בתי המשפט, שלפיה מקום בו המחלוקת העיקרית בין צדדים נסבה סביב השאלה, האם גם במקרה בו התובע היה יכול במקביל לסעד ההצהרתי לתבוע גם סעד אופרטיבי, חל הכלל לפיו בתביעה לסעד הצהרתי אין צורך בהיתר לפיצול סעדים. ואכן, עם השנים השתרשה הגישה, שלפיה אף אם בעת שהתבקש הסעד ההצהרתי כבר התגבשה לתובע עילה לפיה ניתן לתבוע סעד מהותי, לא נדרש לקבל היתר לפיצול סעדים על מנת לתבוע את הסעד המהותי בנפרד….. ואולם, בעניננו, הגם שהתביעה הוכתרה כתביעה לסעד הצהרתי, עסקינן בתביעת אכיפה לכל דבר וענין, מכאן שדומה כי נדרש לבקש היתר פיצול סעדים לצורך הגשת תביעה כספית. לגופה של בקשה, המבקשת אמנם אינה מפרטת בבקשתה אילו נזקים כספיים בכוונתה לתבוע, ואולם מציינת כי הנזקים אינם ברי כימות בשלב זה, שכן מדובר בעסקה משותפת מורכבת, אשר נועדה להתפרש על פני 15 שנה לכל הפחות ממועד ייזום וקידום התוכנית, ועד לסיום שיווק יחידות המגורים והמסחר. משכך, לשיטתה, כל עוד אין הצהרה שיפוטית בדבר חבות המשיבה כלפיה על פי ההסכם, לא יהיה זה נכון מבחינת יעילות, להיכנס לתחשיבים שמאיים וכלכליים מורכבים, אשר יתכן ולא יהיה בהם צורך, ככל ויינתן צו הצהרתי לאכיפתו. אמנם על הקושי הנטען בדבר כימות נזקים 'ניתן להתגבר במגוון דרכים: החל מעיכוב הגשת התביעה עד להתגבשות הנזקים (בכפוף לדיני ההתישנות); עובר בשימוש בחוות דעת מומחים שיעריכו את הנזקים העתידים להתרחש בעתיד בעקבות ההפרה; דרך בקשה לתיקון כתב התביעה לאור התפתחויות שחלו במהלך ניהול ההליך, והמשליכות על היקף הנזק שגרמה ההפרה; וכלה, במקרים מתאימים, בסעד הצהרתי המתייחס לנזקים שטרם התגבשו' [רע"א 7617/21…] יחד עם זאת, אף אם נחזה כי אין מניעה מצידה של המבקשת להעריך את שוויים של נזקיה, בין אלו המשלימים את תביעת האכיפה, ובין אלו שייתבעו על ידה ככל שתביעת האכיפה תידחה, ולשלם אגרה בהתאם להערכה זו, אני סבורה כאמור, כי בנסיבותיו היחודיות של המקרה הנדון, מבחינת יעילות דיונית, יש מקום להכליל המקרה דנן בגדרי המקרים החריגים, בהם יש לאפשר את פיצול הסעדים המתבקש….. באופן כללי יוער, כי במקרים בהם עתר בעל דין לאכיפת הסכם, ובד בבד עתר לחלופין לפיצויי קיום, אזי בית המשפט ייעתר לבקשה לפיצול הסעדים (רע"א 1399/11…)… הגם שדומה כי הדברים נאמרו בהקשרם של סעדים חלופיים, ולא סעדים הכרוכים זה בזה או משלימים זה את זה, דומה כי הרציונל העומד בבסיס דברים אלו, רלוונטי לכל תביעה לפיצויים… ובבסיסו הרצון שלא להאריך את הדיון שלא לצורך… בעניננו, נוכח אופיו, מורכבותו ועלותו של הסכסוך שלפני, כמו גם מורכבות בכימות הנזק, יש מקום לאפשר למבקשת לתבוע את נזקיה הכספיים מכל סוג שהוא, לאחר הכרעה בסוגית האכיפה… לסיכום נקודה זו. בעניננו, היעילות הדיונית – המהווה השיקול העיקרי – מורה כי יש מקום לדון תחילה בסוגית פרשנות ההסכם, תקפותה של הודעת הביטול, והאם יש מקום לאכיפתו, ולאפשר בעתיד למבקשת הגשת תביעה כספית נוספת, הנובעת מאותה עילה, ככל שתמצא לנכון. דברים אלו יפים ביתר שאת בהינתן עקרונות היסוד של התקנות, שעה שהודגש בהן האינטרס הציבורי בדבר קיומו של דיון משפטי מהיר ויעיל, וחסכון במשאבי זמן ועלויות… תוצאה זו, המתירה את פיצול הסעד הכספי, הולמת לטעמי, עקרונות יסוד אלו…"

8.10.23

פסק דין שניתן ביום 15.8.23  על ידי בית המשפט העליון (רע"א 2299/23), במסגרתו הוגדרה השאלה המרכזית שהונחה לפני בית המשפט, כך: "האם בשלה העת להעמיד את ההלכה עתיקת היומין, הידועה במקומותינו כ'הלכת פיצול הסעדים', לבחינה מחודשת?"; פסק הדין העיקרי – במסגרתו בוטלה "הלכת עקריש" – נכתב על ידי השופטת ג. כנפי-שטייניץ (בהסכמת השופטים י. עמית ו-י. וילנר):

"תמצית הרקע הרלוונטי: ביום 5.1.2022 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה נגד המשיבה, לסעד המצהיר כי נכרת בין הצדדים הסכם מכר מחייב, וכן להורות על אכיפתו (ת"א 10192-01-22)… לצד הסעדים שהתבקשו, ציין המבקש בכתב תביעתו, כי הוא שומר על זכותו לתבוע מן המשיבה פיצויים מוסכמים, וכן פיצויים בגין נזקיו והוצאותיו, וכי מאחר '[ש]סעדים אלו טרם התגבשו במלואם, ובחלקם אינם ראויים להיתבע בהליך זה', התבקש בית המשפט המחוזי להתיר לו לפצל את סעדיו, ולתבוע סעדים אלה בתובענה נפרדת. לאחר שבקשה ראשונה לתיקון כתב תביעה, שהוגשה עת שלא היה מיוצג, נדחתה, ועם נטילת ייצוג מחודש, הגיש המבקש… בקשה שניה לתיקון כתב התביעה, על דרך של הוספת סעדים כספיים. בבקשתו עתר להוספת סעד של פיצוי מוסכם על סעד האכיפה, ולחלופין, ככל שלא תעתר תביעתו לאכיפת ההסכם, עתר לסעד של פיצויים בגין הפרת ההסכם ולפיצוי מוסכם, ולחלופי חלופין עתר לסעד של פיצויים בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב. בהחלטתו מיום 17.1.2023 דחה בית המשפט המחוזי… את הבקשה. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי 'יש לדחות את הבקשה במתכונתה הנוכחית. משלא פורט בה באופן מספק מהו גובה הסעד הכספי שמבוקש להוסיף לכתב התביעה'. כן הוסיף כי 'דברים אלה נאמרים בשים לב לדין הקיים בנוגע לבירורם של סעדים כספיים בבית המשפט המחוזי, וכן בשים לב לאמור בענין זה בהחלטתי בפרוטוקול מיום 4.7.22'. בהחלטה האמורה ציין בית המשפט המחוזי 'כי במסגרת תביעת אכיפה בבית המשפט המחוזי, לא ניתן ל[ת]בוע סעד כספי ולו כסעד חלופי, ממילא סעד כאמור לא יינתן ולא ייפסק בהליך זה'. לנוכח קביעותיו אלה, לא ראה בית המשפט המחוזי צורך להכריע בשלב זה בטענות הצדדים לגופן, וקבע הוראות לקידום ההליך. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו….."

לאחר סקירת טענות הצדדים, נפסק, בין היתר: "בטרם הכרעה, אקדים ואציין כי אכן מוטל היה על המבקש לנקוב בבקשתו לתיקון כתב התביעה, בגובה הסעדים הכספיים אותם ביקש להוסיף לתביעתו. עם זאת, המבקש הבהיר כי סעדים אלה באים בגדרי סמכותו הענינית של בית משפט השלום, ובהתאם לכך ציין בית המשפט המחוזי, בצדק, כי הדין הקיים באשר לחלוקת הסמכויות בין בית משפט השלום לבין בית המשפט המחוזי, אינו מאפשר לברר סעדים אלו במסגרת ההליך דנן. בנסיבות אלה, ניתן אפוא לבחון את טענותיו העקרוניות של המבקש באשר לחלוקת הסמכויות בין הערכאות; ולצד זאת, ככל שטענות אלה יתקבלו, יוחזר הדיון בבקשה לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון בה לגופה, לאחר שהמבקש ינקוב בסכומי הפיצויים להם הוא עותר. אפנה אפוא לבחון את הלכת פיצול הסעדים והתפתחותה מאז הולדתה, וכן אבחן האם יש מקום לשינויה. אקדים מסקנה לדיון ואציין כבר עתה, כי מצאתי שיש מקום להעמיד את הלכת פיצול הסעדים לבחינה מחודשת, ולפיכך החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עוד אקדים ואציין כי לטעמי יש לשנות מהלכה זו, באופן שייקבע כי לבית המשפט המחוזי, הדן בתביעה הנוגעת למקרקעין, המצויה בתחום סמכותו הענינית, מסורה הסמכות לדון גם בסעד כספי שבתחום סמכותו של בית משפט השלום, הנובע מאותה עילת תביעה. ועתה ביתר פירוט…"

בית המשפט סקר בפירוט את "התפתחותה של הלכת פיצול הסעדים בפסק הדין שניתן בענין עקריש לפני למעלה מששה עשורים. הרקע להלכה זו הוא אופן חלוקת הסמכות הענינית, בין בית המשפט המחוזי לבין בית משפט השלום בתחום האזרחי, המוסדר כיום בסעיפים 40 ו-51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), אשר הוסדר באותה עת בסעיף 28(3) לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957, שנוסחו כמעט זהה. על פי סעיף 51(א)(3) ידון בית משפט השלום, בין היתר, ב-'תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן, שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין'. בית משפט המחוזי, לו מסורה הסמכות השיורית, מוסמך לדון, על פי הוראת סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט, בין היתר, ב'כל ענין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום'. אם כן, באותו מקרה שהיווה בסיס להלכת פיצול הסעדים, הגיש מר עמרם עקריש תביעה לבית המשפט המחוזי, ובה עתר לשני סעדים – האחד, סעד שענינו חזקה ושימוש במקרקעין, והשני, סעד כספי בסכום שהיה מסור באותה העת לסמכותו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי סבר כי הסעד הכספי מאפשר לו לדון בתביעה כולה, ובכלל זאת בסעד הנוגע למקרקעין, על אף שהאחרון היה מסור לסמכותו של בית משפט השלום, אילו נתבע לבדו. בהתבסס על ההנחה האמורה, העניק בית המשפט המחוזי לעקריש סעד זמני הנוגע למקרקעין. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר דן בה כבערעור, וקבע כי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון בסעד שבמקרקעין. נקבע בפסק הדין כי 'תביעות הנוגעות לחזקת מקרקעין והשימוש בהן מסורות לשיפוטו הייחודי של בית משפט השלום, ושווי נושא הסכסוך אינו קובע כלל לענין הסמכות. אף אם צירפת תביעה כזאת לתביעה כספית, אי-אתה יכול לקבוע באיזה סכום עלה שווי התביעה הכספית עקב הצירוף'. על כן נקבע, כי במצבים כגון דא "אין לתובע ברירה אלא לפצל תביעתו ולהגיש מקצתה בבית משפט אחד ומקצתה בבית משפט אחר". במלים אחרות, בית המשפט קבע כי מאחר שהסמכות לדון בסעד הכספי נקבעת על פי גובהו, ואילו הסמכות בנוגע לסעד במקרקעין שנתבקש אינה תלויה בשוויו הכספי, לא ניתן במסגרת החוק הקיים 'לסכום' את הסעדים ולדון בהם לפני ערכאה אחת (יוער כי קביעה זו באה על רקע תקנה 53(3) לתקנות הדיון האזרחי 1938 שחלה באותה עת, אשר קבעה שאם אוחדו עילות תביעה אחדות בכתב תביעה אחד, תיקבע הסמכות לפי 'הסכום הכולל' של כל העילות…) הלכת פיצול הסעדים יושמה על ידי בתי המשפט אף במקרים החורגים מנסיבותיו של ענין עקריש. כך, הלכה זו לא גודרה למקרים בהם נתבע סעד במקרקעין המצוי בתחום סמכותו של בית משפט השלום, לצד סעד כספי בסכום המסור לסמכותו של בית המשפט המחוזי, אלא הוחלה בשורה של פסקי דין, על מגוון תביעות בהן נתבעו סעדים כספיים לצד סעדים במקרקעין, ובהן תביעות לאכיפת חוזי מכר במקרקעין, לצד סעד של פיצויים בסכום המצוי בתחום סמכותו של בית משפט השלום, כבעניננו….

…כך הלכה והשתרשה הלכת פיצול הסעדים במשפט הישראלי. ואולם, במקביל להתבססותה של הלכה זו, נקבעו במקרים אחרים כללים אשר צמצמו את היקף תחולתה. צמצום משמעותי של הלכת פיצול הסעדים נערך כבר מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין בענין עקריש, במסגרת הפרשה שנדונה בענין קלקודה. באותו מקרה, מדובר היה בתביעה אשר כללה סעד הצהרתי על זכויות שכירות הטעונות רישום בספרי האחוזה, סעד המסור לסמכותו הענינית של בית המשפט המחוזי, וכן סעד של מסירת חזקה בנכס, המסור לסמכותו של בית משפט השלום. על פני הדברים, הגיונה של הלכת פיצול הסעדים עשוי היה לחול אף במצב האמור, שכן עסקינן בתביעה לשני סעדים במקרקעין, שהסמכות לדון בהם אינה נקבעת על פי שוויים, והמסורים לסמכותן הייחודית של ערכאות שונות. ואולם, בענין קלקודה, מצא בית משפט זה לקבוע הלכה שונה, בכל הנוגע לתביעות הכוללות מספר סעדים הנוגעים למקרקעין. במסגרת פסק הדין נקבע כי בתביעות מעין אלו 'ילך הטפל אחר העיקר', והסמכות לדון בתביעה תהא נתונה לערכאה המוסמכת לדון בסעד העיקרי (להלן: הלכת העיקר והטפל). בדרך זו התגבר בית המשפט על הצורך בפיצול התביעה, הנובע מחלוקת סמכות הדיון בסעדים במקרקעין בין הערכאות האזרחיות. כפי שניתן להתרשם, הלכת העיקר והטפל נקבעה במסגרת מלאכתו של בית המשפט בבואו ליישם את כללי הסמכות הענינית, שנקבעו בחוק היבש, על המקרים המורכבים שמזמנת המציאות היומיומית, ודומה כי הטעם העיקרי העומד בבסיסה הוא הצורך להימנע מפיצול הדיון בעילה אחת בין שתי ערכאות. יוער כי יש הקוראים להחלת הלכת העיקר והטפל על כלל התביעות האזרחיות המערבות מספר סעדים המסורים לסמכותן הענינית של ערכאות שונות, ובדרך זו להימנע מהחלת הלכת פיצול הסעדים….. צמצום נוסף בהיקף המקרים בהם תחול הלכת פיצול הסעדים, נערך על ידי צמצום סוגי הסעדים שלא ניתן לשום את שוויים בכסף – וכפועל יוצא מכך, הרחבת קשת המקרים בהם הסמכות לדון בתביעה תיקבע על פי שוויים הכולל של הסעדים שנתבעו בה, באופן המאפשר להימנע מפיצול התביעה. כך, בעבר נטו בתי המשפט לראות בתביעות לסעדים הצהרתיים, לצווי מניעה, או לצווי עשה, כתביעות לסעדים שלא ניתן לשום את שווים, וכפועל יוצא, כתביעות אשר הסמכות לדון בהן מסורה לבית המשפט המחוזי מכח סמכותו השיורית… בתפיסה זו חל שינוי במהלך השנים. כך, בהתייחס לסעדים הצהרתיים נקבע, כי לא כל תביעה לסעד הצהרתי תחשב ככזו שלא ניתן לשום את שוויה – אלא יש לבחון את תוכן הסעד ההצהרתי המבוקש, וככל שההצהרה מכוונת כלפי זכות הניתנת להערכה כספית, הסמכות לדון בתביעה תיקבע לפי שוויה… באופן דומה, בכל הנוגע לצווי מניעה וצווי עשה קבועים, נקבע כי פעמים רבות מטרתו של סעד שאינו כספי בהליך אזרחי הוא להגן על אינטרס כלכלי כלשהו. לפיכך, ככל שניתן לאמוד את שוויו של אותו אינטרס כלכלי ולהעריך האם זה נופל לגדרי סמכותו של בית משפט השלום או של בית המשפט המחוזי, הדבר ישמש כבסיס לקביעת סמכות הדיון באותו הסעד… המגמה של צמצום סוגי הסעדים שלא ניתן לשום את שוויים בכסף, באה לידי ביטוי אף בתביעות במקרקעין. כך למשל, נקבע כי הסמכות לדון בסעדים הנוגעים לזכויות במקרקעין, שאינן מנויות בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, תיקבע בהתאם לשווי הכספי של הזכויות, זאת בהיותן זכויות אובליגטוריות ולא זכויות במקרקעין… צעד נוסף בהקשר זה נעשה במספר מקרים בהם נקבע כי תביעה לסעדים הנוגעים לזכויות במקרקעין שאינן רשומות במרשם המקרקעין, תיבחן אף היא כתביעה לזכות אובליגטורית, שהסמכות לדון בה נקבעת על פי שוויה של הזכות, ולא כתביעה במקרקעין. זאת מן הטעם שהזכות הקנינית משתכללת אך עם הרישום, ועד לאותו שלב היא בבחינת זכות אובליגטורית גרידא… עם זאת, ההבחנה בין מקרקעין רשומים לבין כאלה שאינם רשומים, ככלי ליישום חלוקת הסמכויות בין הערכאות האזרחיות, לא התבססה, ואף נשמעו קולות החולקים על המגמה האמורה… בהקשר זה אעיר, כי בע"א 510/82 חסן נ' פלדמן… הציע הנשיא מ' שמגר למחוקק לתקן את אופן חלוקת הסמכויות בין בתי משפט השלום לבתי המשפט המחוזיים, באופן שזו תתבסס על שווי התובענה, ובכך יימנעו מחלוקות בסוגיות סמכות ופיצול הסמכויות הקיים בכל הנוגע לסעדים במקרקעין… צמצום נוסף להלכת פיצול הסעדים נעשה שלא על ידי בתי המשפט, אלא על ידי המחוקק. בשנת 2003, בעקבות פסק הדין שניתן בענין הפדרציה, נדרש המחוקק לנושא פיצול הסעדים שבין ערכאות השיפוט האזרחיות, בכל הנוגע לענינים שבקנין רוחני (כמו למשל, תביעה לסעד כספי ולצו מניעה נגד המשך הפרת הזכויות) וחוקק את הוראת סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט. הוראה זו עיגנה את סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון ב'תביעה בעניני קנין רוחני, הכרוכה בתביעה בעניני קנין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2) […]', ובכך פתרה את בעית פיצול הסעדים בתביעות אלו. מצאנו, אם כן, כי הגם שהלכת פיצול הסעדים קנתה לה אחיזה בשיטת משפטנו, תחומיה גודרו, בחוק או בפסיקת בית משפט זה, באופן שהמקרה הטיפוסי בו נכפה על הצדדים לנהל שני הליכים נפרדים, הנסובים על אותה מסכת עובדתית ואותה עילת תביעה, הוא כאשר נתבע[ים] סעד במקרקעין וסעד כספי, אשר כל אחד מהם נתון לסמכותה הענינית של ערכאה אזרחית שונה….."

בית המשפט דן עתה בפירוט בבקורת על הלכת פיצול הסעדים, בתכליתם של כללי הסמכות הענינית, הנוגעים לחלוקת הסמכויות בין הערכאות האזרחיות (ובישומם בפסיקה), ובסוגיות נוספות, בטרם שב לענין הנדון: "…מקום בו דן בית המשפט המחוזי בתובענה שאחד מסעדיה בא בגדרי סמכותו הענינית, משקיע משאבים בבירורה ומכריע בשאלות שבמחלוקת, אין זה יעיל כי הדיון בסעדים אחרים הנובעים מאותה עילה, יתקיים לפני בית משפט אחר, באופן המכביד הן על בעלי הדין, הן על מערכת בתי המשפט, והן על ציבור המתדיינים כולו. כאמור, אף אין הצדקה לקבוע כי בית משפט השלום הוא בעל הכשרה ייחודית לדון בסעדים אלו. לפיכך, אני סבורה כי בשים לב לתכליות שתוארו, יש ליישם את כללי הסמכות הענינית, באופן המאפשר לבית המשפט המחוזי לדון בתובענה כולה. אוסיף, כי אין במסקנה זו כדי לסתור את שנקבע בענין עקריש, ועיון בפסק הדין מלמד כי הלכת פיצול הסעדים, באופן בו פורשה והורחבה, אינה מתחייבת מן ההלכה שנפסקה בו… מן הטעמים שפורטו, אני סבורה כי יש להעדיף גישה פרשנית המצמצמת את היקף המקרים בהם נאלצים בתי המשפט לקיים התדיינות כפולה באותו ענין, בשתי ערכאות שונות, אף שהרקע לשני ההליכים נובע מאותה מסכת עובדתית. כך נעשה בענין קלקודה, בנוגע לסעדים במקרקעין, המסורים לסמכותן של שתי הערכאות, על מנת למנוע פיצול ההתדיינות, וכך לטעמי יש לעשות גם בעניננו… המבקש סבור כי יש להחיל על תביעתו את מבחן העיקר והטפל, שנקבע בענין קלקודה. ואולם, מבחן העיקר והטפל אינו ברור דיו ומעורר קשיים אחרים… יישום מבחן זה פותח פתח להתדיינות מקדמית מורכבת, העלולה לעכב את בירור ההליך ולגזול משאבים רבים; ואף להוביל להכרעה שרירותית.. מטעמים אלה, איני סבורה כי יש להחילו על עניננו. יש לקבוע איפוא, כי בית המשפט המחוזי מוסמך לדון גם בסעדים כספיים, בסכום המסור לסמכותו של בית משפט השלום, אם אלו נלווים לתביעה לסעד במקרקעין הנתון לסמכותו. זהו הכלל המתבקש מתכלית חלוקת הסמכות הענינית בין שתי הערכאות האמורות – כלל אשר ייצור ודאות, יקדם יעילות דיונית, ואף לא יחטא לתפיסה, על פיה יש להקצות תיקים מורכבים לשופטים בעלי מומחיות וניסיון. זהו המבחן המתבקש אף בשים לב להוראות הדין, הנוגעות לסמכותן הרחבה של הערכאות האזרחיות לדון בסעדים הנתבעים במסגרת תביעה שכנגד. בכך, ניתן יהיה למנוע את פיצול הדיון בין הערכאות השונות, למנוע בזבוז של משאבי הצדדים וזמן שיפוטי יקר, לאיין את החשש מהכרעות סותרות, ולשפר את זכות הגישה לערכאות; זאת מבלי להיגרר להתדיינות מקדמית מסורבלת בשאלת הסמכות לדון בתביעות מהסוג בו עסקינן. יוער, כי אין לשלול החלת המהלך האמור אף ביחס לתביעות דוגמת זו שעליה נסוב ענין עקריש, באופן שיאפשר לבית משפט השלום, הדן בסעד במקרקעין המסור לסמכותו, לדון גם בסעד כספי הנובע מאותה עילה, המצוי בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי. ואולם משעה שענין זה אינו דורש הכרעה במקרה שלפנינו, והמקרה העיקרי והנפוץ בו נכפה על הצדדים לנהל שני הליכים נפרדים, הוא המקרה בו נתבע סעד במקרקעין שבסמכות בית המשפט המחוזי, וסעד כספי שבסמכותו של בית משפט השלום, אותיר סוגיה זו לעת מצוא.

הערה לפני סיום בענין פיצול סעדים: כידוע, ככלל על תובע לכלול בכתב תביעתו את מלוא הסעדים הנובעים מאותה עילת תביעה, והוא יהא מושתק מלתבוע סעדים שלא תבע בתביעתו הראשונה בהליך נפרד, אלא אם קיבל מבית המשפט היתר לפיצול סעדיו… ואולם, מקום בו נכפה התובע להגיש את תביעותיו לשתי ערכאות שיפוט שונות, אין הוא מחויב לפנות בבקשה להיתר לפיצול סעדים, ותביעתו המאוחרת לא תחסם בהשתק עילה. כך, למשל, במקרים בהם הלכת פיצול הסעדים מחייבת נתבע לתבוע חלק מסעדיו בבית משפט השלום, ואת חלקם האחר בבית המשפט המחוזי… ואולם מעתה, ככל שתתקבל עמדתי, תובע העותר לסעד הנוגע למקרקעין המסור לסמכותו של בית המשפט המחוזי, יחויב לעתור אף למלוא סעדיו הכספיים לפני בית המשפט המחוזי, גם אם אלה באים, כשהם לבדם, בגדרי סמכותו של בית משפט השלום. תובע אשר לא יעתור למלוא הסעדים הנובעים מאותה עילה, כמשמעותה בדין, בתביעות מהסוג בו עסקינן, יהא מושתק בהשתק עילה מלתבוע אותם בהליך נפרד, אלא אם קיבל היתר לפיצול סעדים… למותר לציין כי הוראה זו לא תחול על תביעות שבעת הגשתן לא ניתן היה לרכז את מלוא הסעדים כאמור לפני ערכאה אחת….."

26.10.23

החלטה מיום 3.10.23 (פורסמה ב"נבו") שניתנה במסגרת ת"א (מחוזי ת"א) 2378-4-22: "לפני בקשה לפיצול סעדים. הסעד המבוקש במסגרת התובענה הוא אכיפה, ולחלופין סעד הצהרתי, ומבוקש להתיר פיצול סעדים בכל הנוגע בסעדים הכספיים. מהם השיקולים שיש לשקול בבוא בית המשפט לבחון בקשה שכזו, וכיצד משפיעה העובדה שנדרשת הכרעה מהירה על מאזן השיקולים?….. התובענה שעל הפרק היא תביעת המשך לתובענה קודמת שהגישה התובעת. בת"א (מחוזי ת"א) 37363-09-13… נדון הסכם שחתמו התובעת ומר וינברגר (ביום 20.9.04) עם חברת קלמטיס אוברסיז בע"מ (להלן: 'חברת קלמטיס' או 'החברה'). על פי ההסכם, התובעים רכשו מהחברה זכויות במקרקעין שיאפשרו בניה… בפרוייקט במקרקעין המצויים במתתיהו מזרח, שלגביהם טרם אושרה תב"ע (במועד ההסכם). בכתב התביעה נטען כי מר חמיאל (הנתבע 2) הוא מנהלה של החברה, ומר ברודשנדל (הנתבע 3) הוא מיופה כוחו של מר חמיאל, וחתם על ההסכם בשם המוכרת. בסוף ההסכם הוא אף חתם כערב להתחייבויותיה. עוד נטען שחברת הקרן לגאולת הקרקע, תכנון פיתוח ויישובים בע"מ (הנתבעת 6; להלן: 'הקרן') היא המחזיקה בזכויות במקרקעין בנאמנות עבור החברה. כל הרישומים שנעשו במקרקעין מושא התביעה בוצעו אצלה, וזאת באמצעות נתבע 7, עו"ד גליק (להלן: 'עו"ד גליק'). הקרן שימשה למעשה כחברה משכנת. התמורה שולמה ודירות אין. תוואי גדר הבטחון, שהוחלט להעבירה במקום, שיבש את תוכניות המעורבים במימוש הפרוייקט, וגב' הקר [התובעת] טענה כי למדה שזכויותיה נרשמו במגרש בו לא ניתן היה לבנות נוכח הקמת הגדר כאמור. על רקע זה תבעה גב' הקר (יחד עם מר וינברגר) את הפיצוי המוסכם… וכן פיצוי בגין מניעת רווח… לאחר הגשת התביעה נחתם (ביום 1.6.14) הסדר פשרה בין התובעים לבין הקרן ועו"ד גליק. לפי ההסכם, הצדדים אישרו את תוקפו של הסכם הרכישה; עו"ד גליק התחייב לרשום את זכויות התובעים ב-16 יחידות דיור, בהתאם לפירוט שבסעיף 4(א) להסכם הפשרה. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין… על ידי המותב הקודם שטיפל בתיק… התביעה המשיכה להתברר נגד שאר הנתבעים, שכן ענינה היה, כאמור, בפיצוי מוסכם בגין ההפרה ובמניעת רווח. התביעה הקודמת נדחתה. כך, נדחתה טענת התובעים שם, כי ההסכם כלל התחייבות המאפשרת בניה של יחידות הדיור תוך זמן קצר. התובעים יכלו לבקש להעביר את זכויותיהם לקרקע בעלת תב"ע, וזאת בחלוף שנתיים ימים ממועד חתימת ההסכם, אך גם אז איש לא הבטיח כי היתר בניה יתקבל בסמוך. עוד נפסק שהתובעים גם לא פנו כדי לממש את האופציה להעביר זכויותיהם לקרקע החלופית. לאחר דחית התביעה, באו התובעים לממש את הסכם הפשרה ואז נתקלו בהתנגדות. הנתבעים 1-3 ציינו כי אין הם מחויבים בהסכם הפשרה, שכן הוא לא נכרת עמם. התובעים טענו כי יש לפעול בהליך של בזיון בית משפט, אך בהחלטתי מיום 11.7.21 ציינתי כי הדרך הנאותה בה יש להתקדם, היא בהגשת תובענה נפרדת בענין הסכם הפשרה, ומכאן התובענה הנוכחית. גב' הקר הגישה את התובענה… במסגרתה טענה כי גם הנתבעים 1-3 מחויבים בהסכם הפשרה, ועליהם לממשו. הסעדים הנתבעים בתביעה הם סעד אכיפה, קרי אכיפת הסכם הפשרה, ולחלופין סעד הצהרתי, כי הזכויות בדירות הן של התובעת, גב' הקר… עוד התבקש צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לבצע דיספוזיציה בדירות…

בכתב התביעה ביקשה התובעת היתר לפצל סעדיה לפי תקנה 25 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: 'התקנות'). בישיבת קדם המשפט הראשונה… הוריתי כי על התובעת להגיש בקשה נפרדת בנושא, וזו הבקשה שלפני. ועוד יש לציין, כי במסגרת אותה ישיבה, התייצב גורם מטעם קבוצת הרכישה הפועלת בקרקע החלופית (מושא הסכם הפשרה), וטען כי הליכי הבניה למעשה החלו. על רקע זה ציינתי בפרוטוקול הדיון כי 'ענין זה ממחיש את הצורך בקבלת הכרעה מהירה במחלוקת שעל הפרק לכאן או לכאן'… התובעת מבקשת איפוא לפצל סעדים. היא מצביעה על כך שטענתם המרכזית של הנתבעים 1-3 היא שהם פטורים מקיום הסכם הפשרה, שכן לא היו צד לו. טענה זו יש לדחות, בין השאר, משום שבהסכם המכר נקבע שהאחראי לקביעת המקום הסופי של זכויות התובעת הוא עו"ד גליק, וגם הסכם הפשרה העניק לו כח זה. מכאן שהוראות הסכם המכר קושרות את הנתבעים 1-3 להתחיבויות הצדדים להסכם הפשרה. בנוסף, מועלית כעת הטענה מצד הקרן, כי עו"ד גליק חרג מסמכותו, שעה שהתחייב בשמה ביחס להסכם הפשרה. גם טענות אלה דינן דחיה. פיצול הסעדים נדרש כדי לאפשר לתובעת לתבוע את השבת התמורה ששילמה, ככל שהתובענה הנוכחית תידחה, וכן לאפשר לה להגיש תביעה כספית נגד הנתבעים 6-7, ככל שיתברר שהציגו מצגי שווא במסגרת הסכם הפשרה. בנסיבות הענין, טרם התגבש הסעד הכספי, והתקיימו התנאים הקבועים בדין לפיצול המבוקש. הנתבעים 1-3 מתנגדים לבקשה. במסגרת ההליך הקודם לא נתבע סעד ההשבה, הגם שניתנה לתובעים ההזדמנות לתקן את כתב התביעה שלהם. את סעד ההשבה היה מקום לתבוע אז, או להגיש בקשה לפיצול סעדים במסגרת ההליך הקודם. מכל מקום, סעד זה התיישן זה מכבר. התובעת מנועה מלעמוד על סעד זה כעת. אין לאפשר לתובעת להטריד את הנתבעים שוב ושוב בגין אותן עילות. הקרן מתנגדת לבקשה. לטענתה יש לתת היתר לפיצול סעדים רק במקרים יוצאי דופן. בעניננו לא ברור מהו אותו סעד כספי שמבקשת התובעת לקבל בעתיד, ומהי העילה שבגינה היא מבקשת לשמור לעצמה את הזכות להגיש תובענה עתידית. על התובעת לאחד בכתב תביעה אחד, את כל עילות התביעה כלפי נתבע בשל אותה מסכת עובדתית. בעניננו, המסכת העובדתית הכוללת ידועה, ועל התובעת למצות טענותיה. וככל שהתובעת מעונינת לבסס תביעתה על נימוקים משפטיים חדשים, שטרם נולדו, הרי שגם לכך לא נועדה בקשה לפיצול סעדים. מכל מקום, אין מניעה להגיש את כתב התביעה, כך שיכלול גם את הסעד הכספי כבר כעת. פיצול התביעה לא ייעל את בירור הסכסוך אלא להיפך. התובעת מבקשת למעשה רשות לנהל הליך שלישי בגין אותו ענין. היא בחרה לנהל כאן הליך אכיפה לא ישים, שהרי היא מתעקשת לקבל דירות ממי שמעולם לא היתה בעלים שלהן. לכן יש לברר כבר כעת את הסוגיה הכספית, ככל שהתובעת עומדת עליה. זאת ועוד; הקרן נמנעה מלהגיש הודעת צד ג' נגד עו"ד גליק, היות שהתביעה שעל הפרק אינה כספית. הענות לבקשת התובעת תפגע אפוא בזכויותיה הדיוניות של הקרן. גם עו"ד גליק מתנגד לבקשה. אין כל סיכוי כי סעד האכיפה כלפיו יתקבל, משום שהקרקע אינה שלו, והוא לא יכול ולא רשאי לתת לתובעת את מבוקשה. מכל מקום, בקשת הפיצול באה רק לאחר הטענה השקרית של הקרן, כי הוא חרג מסמכותו שעה שפעל בשמה. מכאן שהיא נשענת על הרחבת חזית. ממילא, לאור דחית התביעה בהליך הקודם, הסכם הפשרה הפך לחסר ערך, ובתובענה הנוכחית אין כל תכלית…

…מצאתי להעתר לבקשה. זהו מקרה מתאים לעשות שימוש בשיקול הדעת העומד לרשות בית המשפט, ולהורות על פיצול הסעדים, כך שהסעדים הכספיים העומדים לתובעת, ככל שעומדים לה, לא יבוררו במסגרת התובענה הנוכחית. התובענה במתכונתה הנוכחית פשוטה לבירור, ויש לבררה במהירות. זהו צו השעה לא רק מבחינת הצדדים הישירים להליך, אלא גם מבחינת צדדים שלישיים, המעונינים לדעת מיהם בעלי הזכויות בפרוייקט הדיור שכבר החל להיבנות. נקודת המוצא מצויה בדין החקוק, ובמוקד הדיון עומדת תקנה 25 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כך: '(א) תובע יכלול בכתב תביעה את מלוא הסעד שלטענתו הוא זכאי לו בשל עילת התביעה ולא יוכל להגיש תביעה בשל החלק שלא תבע. (ב) תובע יכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים בשל עילת תביעה אחת, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט או הדין מתיר שלא לתובעו במסגרת אותה תביעה; רשות מבית המשפט לא תינתן אלא במסגרת בקשה לפיצול סעדים. (ג) בית המשפט יכריע בבקשה לפיצול סעדים עד תום קדם המשפט". התקנות החדשות [תקסד"א תשע"ט – ד.ר.] הביאו עמן חידוש דיוני בענין בקשה לפיצול סעדים. 'על פי התקנות הישנות, התובע היה רשאי להגיש בקשה לפיצול סעדים כל עוד ההליך הראשון תלוי ועומד, קרי עד למועד מתן פסק הדין בתובענה הראשונה. תקנה 25 לתקנות החדשות מקדימה את המועד שבו על בית המשפט להכריע בבקשה לפיצול סעדים לקדם המשפט'… אם כי עדיין שמורה האפשרות לדון בבקשה לפיצול סעדים, בנסיבות המתאימות, גם בשלבים מאוחרים יותר… ועדיין, גם בהתאם לדין החדש, האצבע אינה צריכה להיות 'קלה על ההדק' בכל הנוגע להעתרות לבקשות לפיצול סעדים. זאת משום שנתבע זכאי שלא להיות מוטרד בהליכים משפטיים חוזרים ונשנים… נקודת המוצא עוינת איפוא את הבקשה… את הדין בדיני פיצול הסעדים סיכמה כב' השופטת וילנר ברע"א 3402/18…..

לטעמי, יש מקום להזדקק להבחנה הבאה (עליה עמדתי בת"א (מחוזי ת"א) 59825-12-17… [פורסם בנבו]…) היכולה לסייע בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי, נוכח בקשה לפיצול סעדים. במקרה מהסוג הראשון מתבקש סעד, שאם יינתן כלל לא ברור שתבוא בעקבותיו תביעת המשך. זהו למשל מקרה בו אם תינתן אכיפה בגין התביעה הראשונה, אין זה ברור כלל ועיקר שתוגש בעקבותיה תביעת פיצויים; במקרה מהסוג השני מתבקש סעד, שברור כי בכוונת התובע להגיש תביעת המשך במידה והדין ייפסק לטובתו. זהו למשל מקרה בו אם תוכר הפרת פטנט, בכוונת התובע יהיה לעמוד על הנזקים הנגרמים בגין כך ולדרוש פיצוי; או מקרה שבו אם יתברר שפורסם לשון הרע, בכוונת הנפגע לעמוד על נזקיו. ומה בין המקרה הראשון למקרה השני? במקרה הראשון ניתן יהיה לשקול ביתר חיוב להעתר לבקשות לפיצול סעדים, במיוחד כשההכרעה בסעד האחד היא פשוטה יחסית, ואילו הכרעה בסעדים האחרים היא מורכבת ומסובכת. במקרה שכזה גדל משקלו של אינטרס היעילות מבחינת המערכת, ומוצדקת התחשבות בתובע המבקש לפצל סעדיו. לעומת זאת, במקרה השני, שעה שברור שהמחלוקת בין הצדדים יחייב בירור גם באשר לסעדים האחרים, הכף נוטה שלא לפצל את הדיון, ולברר את המחלוקת בפעם אחת. ומה עם שורת היעילות? זו תוכל לקבל את שלה במתכונת הדיונית שתיקבע, כך שתחילה תוכרע, למשל, שאלת האחריות ולאחר מכן שאלת הסעדים. כך או כך, אין המדובר בהבחנה קשיחה. לעולם נשמר שיקול הדעת השיפוטי להכריע בהתאם לנסיבות הענין, בין אם המקרה נופל לקבוצה הראשונה ובין אם לשניה. לעתים, גם במקרה הראשון יכריע את הכף האינטרס של הנתבע לנהל את ההתדיינות כולה בהליך אחד, שיהיה ממצה….. בנוסף, ניתן לשקול, לעתים, שיקולים החורגים מענינם הישיר של הצדדים להליך. זה הדין במקרה שבו הכרעה מהירה יחסית תשרת צורך בהבהרת התמונה ביחס לצדדים שלישיים, המושפעים ישירות מההתדיינות, גם אם הם לא צד ישיר לה. בנסיבות אלה יכול לגדול משקל הצורך להגיע להכרעה מהירה במחלוקת כפי שנוסחה בכתב התביעה, ופיצול סעדים יכול לקדם צורך זה…

במקרה הנוכחי, מכלול השיקולים מצדיק העתרות לבקשה. ראשית, התובענה שלפני היא ממוקדת. ענינה באכיפה, ולחלופין בסעד הצהרתי ביחס לזכויות. ההכרעה בה יכולה להיות מהירה יחסית. כמו כן, ככל שיתקבלו טענות התובעת, הרי שאין זה ברור כלל ועיקר כי יבוא בהמשך הדרך שלב ההתדיינות הכספית. שנית, הכרעה מהירה היא בגדר צו השעה. זאת משום שהבניה הנוגעת ביחידות מושא המחלוקת, כבר מצויה בשלבים מעשיים. בנסיבות אלה קיים אינטרס עז של צדדים שלישיים, לדעת את מצב הזכויות בפרוייקט. על רקע זה, הצורך לברר גם תובענה כספית עלול יהיה לעכב משמעותית את ההליך, ולפגוע באינטרסים של צדדים אלה. זאת משום שיהיה מקום להכריע בשאלות כספיות העלולות להיות מורכבות. יהיה צורך להיזקק, ככל הנראה, לחוות דעת מומחים. יהיה מקום לתקן את כתבי הטענות, והדבר עלול גם להכביד על שלב ההליכים המקדמיים. שלישית, גם מבחינת יעול ההליך, יתכן שייקבעו במסגרת ההתדיינות הנוכחית ממצאים עובדתיים, שיוכלו לפשט התדיינות עתידית, ככל שיהיה בה צורך; זאת נוכח גיבושם של השתקי פלוגתה כאלה ואחרים במסגרת ההליך הנוכחי. בנסיבות אלה, הכף נוטה לטובת הפיצול, וכך אני מורה…"

5.11.24

פסק דין מיום 30.10.24 (פורסם ב"נבו"), שניתן במסגרת ע"א (מחוזי ת"א) 14903-01-24: "קודם לתביעה נושא פסק הדין של בית משפט קמא, עליו הוגש הערעור דנן (ת.א. 73522-01-23, להלן 'התביעה הנוכחית'), הגישו המערערות תביעה אחרת נגד המשיבים, לתשלום פיצויים בגין ליקויי בנייה ואי-התאמות, שהתגלו לטענתן בבנינים שנבנו על ידי המשיבה 1 (שהמשיבים 2 ו-3 הם בעלי השליטה בה) במסגרת עסקת קומבינציה שנערכה ביניהן, וכן בגין איחורים במסירה, ודברים נלווים נוספים (ת.א. 61420-02-17 [נבו] להלן 'התביעה הקודמת'). התביעה [הקודמת – ד.ר.] נדחתה ברובה והתקבלה בחלקה (פסק דינו של כב' השופט שילה, מיום 7.4.2022, להלן 'פסק הדין הקודם'). ערעור שהוגש על פסק הדין הקודם לבית המשפט העליון… נדחה בעיקרו, למעט תיקונים אחדים, שאינם נוגעים לעניננו… בפסק הדין הקודם נקבע (בפסקה שלפני האחרונה): 'אין מקום להתיר לתובעות פיצול סעדים. התובעות תיקנו פעמיים את כתב התביעה המתוקן, והתיקון האחרון נעשה בתחילת שנת 2021. התובעות היו יכולות לבקש להוסיף סעדים לכתב התביעה המתוקן, והן בחרו שלא לעשות כן. אין לאפשר לתובעות להטריד את הנתבעים בתביעות חדשות, שמקורן באותו הסכם'. יצוין, כי המערערות לא ערערו על קביעה זו במסגרת הערעור בבית המשפט העליון. בחודש ינואר 2023, היינו, לאחר שניתן פסק הדין הקודם, הגישו המערערות נגד אותם משיבים, את התביעה הנוכחית, הנוגעת לאותו הסכם קומבינציה שנעשה ביניהם, שהסעד המבוקש בו הוא 'לחייב את הנתבעים לבצע עבודות חיזוק כנגד רעידות אדמה בבנינים', בטענה כי 'לאחרונה, במהלך בדיקה שנעשתה על ידי מהנדס קונסטרוקציה, התברר לתובעות לתדהמתן, כי בבנין דנן לא בוצע חיזוק נגד רעידות אדמה, והכל בניגוד להיתר הבניה ובניגוד להתחיבויות הנתבעים בהסכם'… המשיבים הגישו כתב הגנה, במסגרתו הם הכחישו את הטענות שהועלו, וכן הגישו בקשה לדחית התביעה על הסף, משום שבפסק הדין הקודם לא ניתן היתר לפיצול סעדים, ועל כן המערערות מנועות מלהגיש את התביעה הנוכחית. בית המשפט קמא (כב' השופט דלוגין) קיבל את בקשת המשיבים, והורה על דחית התביעה על הסף, וכך כתב: 'בית המשפט המחוזי קבע במפורש בפסק הדין וברחל בתך הקטנה, כי אין מקום להתיר לתובעות פיצול סעדים… הסיפא של ההחלטה ברורה כשמש. היא סוגרת את הדלת סופית מפני תביעות חדשות, שמקורן בהסכם, והרי התביעה דנא מקורה בהסכם, ונוגעת להתחייבות של הנתבעים לחזק את הבנין מפני רעידת אדמה. די בקביעה זו של בית המשפט המחוזי, כדי להביא לדחית התביעה על הסף…'…

בערעור זה מעלות המערערות שלל טענות נגד מסקנתו ופסק דינו של בית המשפט קמא, אולם אף אחת מהן איננה מתמודדת עם המסקנה המשפטית הפשוטה, שעמדה ביסוד פסק הדין, ולפיה, לא ניתן היה להגיש את התביעה הנוכחית, כאשר לא ניתן היתר פיצול סעדים, ואף נקבע במפורש כי המערערות מנועות מהגשת תביעה חדשה, שמקורה באותו הסכם. במיוחד אמורים הדברים, כאשר, כאמור לעיל, המערערות לא ערערו על קביעה זו בערעור שהגישו לבית המשפט העליון (ב"כ המערערות הודתה בכך בדיון לפנינו והוסיפה 'אולי טעינו'), כך שמדובר בקביעה חלוטה. אני סבור שבית המשפט קמא צדק במסקנתו ובקביעתו. תקנה 25(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן 'התקנות') קובעת: 'תובע יכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים בשל עילת תביעה אחת, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט, או הדין מתיר, שלא לתובעו במסגרת אותה תביעה; רשות מבית המשפט לא תינתן אלא במסגרת בקשה לפיצול סעדים'. 'עילת התביעה' הוגדרה בתקנה 6 לתקנות כך: 'מסכת העובדות הנדרשות כדי לזכות את התובע בקבלת הסעד המבוקש'. כך נכתב בספרו של השופט ד"ר יעקב שקד, סדר הדין האזרחי החדש, מהדורה שלישית, עמ' 162: 'המבחן לבחינתה של עילת התביעה, הוא מבחן רחב, ולא מבחן צר הבוחן את עילת התביעה המשפטית העומדת בבסיס כתב התביעה בלבד. יש לבחון את עילת התביעה ולא את הסעד. כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה בשל עילות תביעה זהות, המבחן לו נזקק בית המשפט חורג מן הבחינה הפרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה. הוא בוחן אם על פי מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו ענין עצמו, ואם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעה זהים. כמו כן בוחן בית המשפט את מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים. כמו כן, נבחן המונח עילת תביעה, במה שנחשב בלשון בני אדם לסיבה הדומיננטית, שבעטיה הוגשה התביעה'… בעניננו, אין ספק ששתי התביעות, זו הקודמת וזו הנוכחית, עוסקות באותה מסכת עובדתית, הסכם הקומבינציה שנחתם בין הצדדים, ובשתיהן הועלו טענות על הפרתו. גם האינטרס הפרטי של הנתבע, וגם האינטרס הציבורי הנוגע למשאבי השיפוט, אינם יכולים לסבול התדיינויות חוזרות ונשנות, הנוגעות לאותה מסכת עובדתית.

מעבר לנדרש אתייחס להלן לטענות העיקריות של המערערות. המערערות הפנו להחלטת הביניים של כב' השופט שילה בתביעה הקודמת, מיום 12.2.2021, שבה הוחלט כי 'בנוגע לכל ליקוי בניה, שהמבקשות יודעות על קיומו היום, או שהן צריכות לדעת עליו, רשאיות המבקשות להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בתוך 15 ימים מהיום', וכן כי 'כל ליקוי בניה נוסף, שלא יהיה ידוע במועד הגשת כתב התביעה המתוקן ולא ניתן היה לגלותו… ניתן לגביו היתר פיצול סעדים', וטענו כי בהתאם להחלטה זו, הן היו רשאיות להגיש את התביעה הנוכחית. יצוין, כי המערערות לא מימשו את האפשרות שניתנה להן, ולא הגישו כתב תביעה מתוקן. מכל מקום, ברור שהחלטת הביניים נבלעת בתוך פסק הדין, הכולל כאמור את ההחלטה הדוחה את בקשת המערערות לפיצול סעדים, והיא המחייבת. המערערות הפנו עוד להחלטה קודמת עוד יותר של כב' הרשם (כתוארו אז) עודד מאור, מיום 20.7.2017, שדחה בקשה קודמת של המשיבים לסילוק התביעה הקודמת על הסף, בקובעו כי 'גם חוזה אחד יכול להקים עילות תביעה שונות, המקימות את הזכות להגשת תביעה נפרדת', ולפסק דינה של כב' השופטת שרה דותן ב-ע"א 5902-07-17, שדחה ערעור שהוגש על החלטת הרשם מאור, וטענו כי בהתאם להחלטה ולפסק דין אלה, הן היו רשאיות להגיש את התביעה הנוכחית. אין בטענה זו כל ממש. החלטת כב' הרשם מאור ניתנה אף היא כהחלטת ביניים, עד למתן פסק הדין הסופי בתביעה הקודמת, ונבלעה בתוכו, ובהתאם לכך גם פסק דינה של כב' השופטת דותן, המתייחס להחלטת הביניים. המערערות טוענות, כי היה על בית המשפט קמא לתת להן את ההזדמנות, להראות כי הן לא ידעו על עילת התביעה הנוכחית במשך ההליך הקודם, אולם המבחן הנדרש לשם מתן היתר לפיצול סעדים, אינו מועד הידיעה בפועל של עילת התביעה, אלא המועד שבו היה יכול התובע לדעת עליה בשקידה סבירה. בכתב התביעה שהוגש, לא הוסבר ולא נומק, מה מנע מהמערערות לדעת על הליקוי נושא התביעה הנוכחית, עד להגשת התביעה הקודמת, ולפחות עד למועד מתן החלטת הביניים, שהתירה הגשת כתב תביעה מתוקן, על הליקויים שהתגלו עד אותה עת (דבר שלא נוצל, כאמור, על ידי המערערות), או למצער, עד מתן פסק הדין בתביעה הקודמת…"

2.3.25

החלטה מיום 29.2.25 (פורסמה ב"נבו"), שניתנה במסגרת ת"א (מחוזי ת"א) 29032-07-22: "תובע טוען כי הוא בעל זכויות במקרקעין. הוא הגיש תובענה, בה הוא עותר לסעד הצהרתי על אודותיהן. ועוד ציין, כי בכוונתו לתבוע פיצוי בגין דמי השכירות שנמנעו ממנו. היש להעתר לבקשתו לפיצול סעדים, בין הסעד ההצהרתי ובין הסעד הכספי?… מר… הוא התובע בתובענה שעל הפרק. לטענתו, שני אחיו – הנתבעים 1-2… רימו אותו, בכך שרשמו מקרקעין… על שם חברת… בכך פעלו שלא כדין, היות שהקרקע אמורה להיות בבעלות המשותפת שלו ושל אחיו. לפיכך עתר התובע בפתח כתב התביעה כך: א) להצהיר שהוא זכאי לכל הפחות ל-20% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה… ב) להורות על צו למתן חשבונות ולקבלת מידע בקשר למקרקעין. התובע ציין, בתחילת כתב תביעתו, כי 'מהות התביעה' היא 'הצהרתית, מתן חשבונות'. כבר בפתח התביעה… ציין התובע, כי הוא שומר על זכותו 'להגיש בהמשך תביעה, במסגרתה יתבקש בית המשפט הנכבד להורות לנתבעים לשלם לתובע את חלקו בדמי השכירות. בכוונתו להגיש תביעת המשך על סמך החשבונות שיקבל, ובה יעתור לתשלום חלקו בדמי השכירות במבנים שעל המקרקעין […] לאחר עיון במסמכים ובחשבונות האמורים, בצירוף ריבית והצמדה כדין'. לפיכך ביקש התובע… שבית המשפט יתיר לו לפצל סעדיו, כך שיוכל בעתיד להגיש תביעה נוספת 'לסעדים כספיים ו/או אחרים'… התובע הוסיף והגיש בקשה עצמאית לפיצול סעדים, היא העומדת להכרעה כעת. הוא טוען כי הרכיב הכספי הפוטנציאלי העומד על הפרק, אינו ידוע לו בשלב זה. אחיו מדרו אותו, וניהלו ביניהם סכסוכים שונים ותביעות ללא מעורבותו, בין השאר סביב הנכס הרלוונטי. לכן יש לאפשר לו לפצל הסעדים. רק לאחר שיזכה בתביעתו, ורק אחרי שיקבל את החשבונות שהתבקשו בתביעה שבנדון, יוכל להגיש תביעת המשך בגין חוב דמי השכירות. לשיטתו, בהתאם לפסיקה, כאשר התביעה הראשונה היא הצהרתית, אין חובה להגיש בקשה לפיצול סעדים, אלא רשאי התובע להגיש תביעה חדשה, לסעד אופרטיבי, בהתאם להצהרה שקיבל בתביעתו הראשונה. מכאן שבקשה זו מוגשת אך ורק למען הזהירות. בנסיבות הענין, מתן רשות לפיצול סעדים יתרום ליעילות הדיונית והמערכתית. זאת שעה שהסעדים בכל אחת מהעילות שונים מהותית זה מזה. התובע גם לא יכול מבחינה מעשית לברר את שיעור והיקף נזקיו, שעה שאין הוא מוכר כבעל מניות בחברה. אין לתובע ידיעה אילו חלקים מהמקרקעין מושכרים לצדדים שלישיים, אם בכלל, מה קובע הסכם השכירות, ומהן ההוצאות המשולמות וכיו"ב. בדיוק לשם כך הוא עתר במסגרת התביעה הנוכחית לסעד של מתן חשבונות. זו הסיבה שבתי המשפט נעתרו לבקשות מסוג זה, שהוגשו במקרים אחרים הדומים לעניננו. מנגד, טוען הנתבע 1… (להלן: המשיב) כי התובע לא הראה אינטרס לגיטימי בפיצול הדיון. וכיוון שכך יש לאחד את כל הסעדים הרלוונטיים בתביעה הנוכחית, בשל הצורך ביעילות הדיון. נטען, שהעובדה שהתובע יכול לתבוע סעד מלא וממשי, עומדת בעוכרי בקשתו לסעד הצהרתי. הוא יוכל להסתפק בתביעת סעד הצהרתי, רק אם יצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק זאת, וכזה אין בנמצא. נהפוך הוא; קבלת בקשת התובע, תוביל לריבוי הליכים ולהטרדת הנתבעים בהליכים שונים. התובע מנסה, למעשה, לעשות שימוש פסול בסדרי הדין, להתיש את הנתבעים, ולהתחמק מתשלום אגרה כדין, בגין סעדים כספיים שהתגבשו כבר עתה. בנסיבות הענין, ובניגוד לטענות המבקש, הוא יכול להעריך בנקל את שווי דמי השכירות שהניבו המקרקעין, וזהו סעד המוערך במליוני ₪. כך, התובע הודה שנחשף לכתבי הטענות שהוחלפו בין האחים בהליכים אחרים ביניהם, ובהליכים שם פורטו דמי השכירות שהתקבלו בגין השכרת הנכס בין השנים 2012-2008. הוא גם יכול לעמוד על דמי השכירות שהתקבלו בפועל, על ידי עיון בתביעה נגזרת שהוגשה בשם החברה. על רקע זה יכול התובע לכל הפחות להעריך את שוויה הכלכלי של עילת התביעה שלו, על דרך האומדן…

…נחה דעתי שיש לדחות את בקשת פיצול הסעדים. למעשה, בידי התובע האפשרות לכמת, ולו בדרך האומדן, את הרכיב הכספי של תביעתו כבר עתה (תוך שמירה על האפשרות לבצע עדכונים בהמשך). הוא ציין כי בכוונתו לעמוד עליו בכל מקרה, ומכאן שבכוונתו להגיש תביעת המשך. בנסיבות אלה אין מקום לפיצול, וזאת כדי למנוע כפל הליכים וסרבול מיותר… נקודת המוצא של הדיון מצויה בתקנה 25 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018… נקבע בפסיקה כי ברירת המחדל היא שלא לאשר פיצול סעדים שנובעים מאותה העילה, אלא אם כן התובע מציג 'אינטרס לגיטימי' ו'טעם טוב' לפיצול הדיון לשתי תובענות נפרדות. זאת משום שהדין מכיר בכך שנתבע זכאי שלא להיות מוטרד בהליכים משפטיים חוזרים ונשנים… נקודת המוצא עוינת איפוא את הבקשה. כפי שציינתי בענין אחר, 'היתר לפיצול סעדים 'אינו ניתן כענין שבשגרה. בתי המשפט אינם ששים להענות לבקשה לפיצול סעדים, והרשות לא תינתן אלא בהתקיים נסיבות המצדיקות את הענקתה' […] זאת משום שעל הצדדים לשאוף לבירור ממצה של המחלוקות ביניהם במעמד ההתדיינות ביניהם……'… מנגד, 'לעתים יינתן הפיצול דווקא מטעמי נוחיות או יעילות'…… לטעמי, יש מקום להזדקק להבחנה הבאה (כאמור בת"א (מחוזי ת"א) 59825-12-17…) היכולה לסייע בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי… במקרה מהסוג הראשון מתבקש סעד, שאם יינתן, כלל לא ברור שתבוא בעקבותיו תביעת המשך. זהו למשל מקרה בו אם יינתן סעד של אכיפה בגין התביעה הראשונה, אין זה ברור כלל ועיקר שתוגש בעקבותיה תביעת פיצויים; במקרה מהסוג השני מתבקש סעד, שברור כי בכוונת התובע להגיש תביעת המשך, במידה והדין ייפסק לטובתו. זהו למשל מקרה בו אם תוכר הפרת פטנט, בכוונת התובע יהיה לעמוד על הנזקים הנגרמים בגין כך ולדרוש פיצוי; או מקרה שבו אם יתברר שפורסם לשון הרע, בכוונת הנפגע לעמוד על נזקיו. ומה בין המקרה הראשון למקרה השני? במקרה הראשון ניתן יהיה לשקול ביתר חיוב להעתר לבקשות לפיצול סעדים, במיוחד כשההכרעה בסעד האחד היא פשוטה יחסית, ואילו הכרעה בסעדים האחרים היא מורכבת ומסובכת. במקרה שכזה, גדל משקלו של אינטרס היעילות מבחינת המערכת, ומוצדקת התחשבות בתובע המבקש לפצל סעדיו. לעומת זאת, במקרה השני, שעה שברור שהמחלוקת בין הצדדים תחייב בירור גם באשר לסעדים האחרים, הכף נוטה שלא לפצל את הדיון, ולברר את המחלוקת בפעם אחת. ומה עם שורת היעילות? זו תוכל לקבל את שלה במתכונת הדיונית שתיקבע, כך שתחילה תוכרע, למשל, שאלת האחריות, ולאחר מכן שאלת הסעדים. כך או כך, אין המדובר בהבחנה קשיחה. לעולם נשמר שיקול הדעת השיפוטי להכריע בהתאם לנסיבות הענין, בין אם המקרה נופל לקבוצה הראשונה, ובין אם לשניה. לעתים, גם במקרה הראשון יכריע את הכף האינטרס של הנתבע, לנהל את ההתדיינות כולה בהליך אחד, שיהיה ממצה. בנוסף, ניתן לשקול, לעתים, שיקולים החורגים מענינם הישיר של הצדדים להליך. זה הדין במקרה שבו הכרעה מהירה יחסית, תשרת צורך בהבהרת התמונה, ביחס לצדדים שלישיים, המושפעים ישירות מההתדיינות, גם אם הם לא צד ישיר לה. בנסיבות אלה, יכול לגדול משקל הצורך להגיע להכרעה מהירה במחלוקת, כפי שנוסחה בכתב התביעה, ופיצול סעדים יכול לקדם צורך זה.

על רקע כל אלה אפנה לבחון את הבקשה שלפני… אין מקום לפיצול, שעה שברור שהתובע עתיד להגיש תביעת המשך, והוא יכול לגבש את הסעד הכספי הרלוונטי, ולו על דרך האומדן. מהמתואר בכתב התביעה, עולה שברור שבכוונת התובע לדרוש סעד כספי, ככל שתוכרנה זכויותיו בנכס. לשיטתו, מבעלותו במניות החברה, קמה זכותו לקבל חשבונות, ולפיצוי כספי בהתאם להם. על רקע זה, המקרה שלפנינו נמנה על סוג המקרים השני שמניתי, בו ברור כי המחלוקת בין הצדדים תחייב בירור גם באשר לסעדים האחרים, ואז הכף נוטה שלא לפצל את הדיון, ולברר את המחלוקת בפעם אחת. התובע טוען, מנגד, כי אין הוא יודע את הסכום המדויק של דמי השכירות הנתבעים. אלא שצודק המשיב בטענתו, כי לפי הפסיקה, גם אומדן מספיק בשלב זה, וניתן יהיה לתקן את סכום התביעה כשיתקבלו החשבונות… ובהתאם לענין 'אלזו השקעות', במקום בו ניתן להגיע לאומדן, באופן שאינו מורכב יתר על המידה, לא יהיה מקום לאפשר בירור של סעד הצהרתי בלבד, כאשר ברור שתבוא בעקבותיה תובענת המשך. גישה זו הגיונה בצידה, והיא באה למנוע כפל הליכים, שיצריכו מותבים שונים ללמוד את אותה תשתית ראייתית, ולחסוך כפל התדיינות לנתבעים. ואכן, במקרים רבים מוגשים לבתי המשפט הליכים שבהם מתבקשים חשבונות, ועדיין לצדם נתבע סעד כספי, תוך שהתובע שומר לעצמו את הזכות לתקן את סכום התביעה, בהתאם לנתונים שאליהם ייחשף… בנסיבות המקרה הנוכחי המשיב טוען, ובצדק, כי קיימים נתונים שיאפשרו כבר כעת לתובע לכמת את הסעד הכספי, ולו על דרך האומדן, וזה אפשרי בהחלט….. התובע מנסה להדוף את המסקנה המתגבשת. הוא נשען על מספר החלטות שניתנו בבתי משפט שונים, כדי לבסס את הצידוק שבפיצול, אך אינני סבור שהן דומות לנסיבות של עניננו……

כמובן שחשוב לשוב ולהדגיש, לקראת סיום, את ההבדל שבין פיצול סעדים בין שתי תובענות (כאמור בתקנה 25 לתקנות), ובין פיצול הדיון בין סוגיות שונות המתעוררות במסגרת אותה תובענה (תקנה 63(ב)(5) לתקנות). אין זה מן הנמנע, שבמסגרת הדיון בתובענה האחת הנוכחית יפוצל הדיון, כך שתחילה תתברר שאלת זכאות התובע למניות, ורק לאחר מכן שאלת הסעדים הכספיים הנלווים. לא אנקוט עמדה בענין זה, ועדיין גם אם כך, המחלוקת בכללותה תתברר במסגרת אותו הליך, באופן מרוכז, ולפני אותו מותב…"

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.