על 'תזכיר חוק הירושה' – במלאת שנה מפרסומו…

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

לפני כשנה – ביום 30.3.21 – פורסם (להערות) תזכיר חוק הירושה (תיקון מס'…), התשפ"א-2021 ("התזכיר"), שכולל תיקונים מוצעים רבים, מהותיים ומשמעותיים בחוק הירושה, התשכ"ה-1965 ("חוק הירושה" או "החוק").

הסקירות באתר מתיחסות, מטבע הדברים, למציאות במועד פרסומן, ולכאורה, התזכיר אינו רלוונטי – לא בנוגע לסקירות שפורסמו באתר לפני פרסומו, ולא בנוגע לאלו שפורסמו באתר לאחר מכן (או טרם פורסמו); יתר על כן, התזכיר עודנו בגדר הצעה בלבד (ולא ניתן "להתנבא" מתי, אם בכלל, יקרום עור וגידים, כולו או חלקו, ומהם השינויים שיחולו בו עד אז). יצוין בהקשר זה, כי בין השנים 1999-2006, דנה "ועדה לתיקון חוק הירושה" (בראשות שופט בית המשפט העליון בדימ' יעקב טירקל), ברפורמה נרחבת בדיני הירושה. המלצות הועדה גובשו לנוסח, אשר שולב כחלק מ"הצעת חוק דיני ממונות" ("הקודקס האזרחי"), שיזם משרד המשפטים (ופורסם ביום 15.6.11); אך עד כה, הצעת חוק דיני ממונות נותרה בגדר הצעה בלבד (ובמרוצת השנים בוצעו בחוק תיקונים מעטים – אם כי חלקם בהחלט חשובים).

למרות שגם התזכיר עודנו, כאמור, בגדר הצעה בלבד, בכוונתי לכלול (הן בסקירות שכבר פורסמו באתר – לפני או אחרי פרסום התזכיר – והן בסקירות עתידיות) התיחסות תמציתית לחלק מן התיקונים שהוצעו במסגרת התזכיר, בהיבטים בעלי רלוונטיות לאותן סקירות. כבר התייחסתי לתזכיר, בין היתר, בסקירות "'עקיבה' – ו'תחלוף' נכסי צוואה", "הוכחת צוואה – בהעדר מקור", "מהו עזבון", ו"יפוי כח מתמשך", ועוד (וכאמור, בעתיד אוסיף ואתייחס לתזכיר במסגרת סקירות נוספות, שכבר פורסמו – ובמסגרת סקירות עתידיות). עם זאת, אתייחס להלן לתזכיר, באופן חלקי וכללי, תוך הצגת דוגמאות לשינויים מוצעים – וזאת, בין היתר, על בסיס דברי ההסבר שנלוו לפרסום (פרט לדברי הסבר מפורטים שנלוו לסעיפי החוק המתוקנים או החדשים המוצעים עצמם – "הטיוטה" או "ההצעה" – קדמו להם גם "עיקרי התיקונים המרכזיים המוצעים").

אתייחס תחילה בקצרה למשמעות ה"תזכיר": כאמור באתר החקיקה הממשלתי, "באתר החקיקה הממשלתי מפרסמים משרדי הממשלה טיוטות חקיקה, הנחיות ונהלים לשם קבלת הערות עליהם מן הציבור הרחב. פרסומם המוקדם של המסמכים ומתן האפשרות לציבור להגיב עליהם לפני קידומם לכדי נוסח רשמי, נועד לקדם את השקיפות ולאפשר מעורבות ושיתופיות של הציבור בהליכי החקיקה וקביעת המדיניות של משרדי הממשלה"; וכן, "תזכיר חוק הוא טיוטה ראשונית של הצעת חוק שמשרד ממשלתי מעונין לקדם לכדי הצעת חוק שתונח על שולחן הכנסת. התזכיר מנוסח לשם הפצתו להערות הציבור ומשרדי הממשלה בטרם גיבוש הנוסח הסופי של הצעת החוק… הפצת תזכירי החוק באתר מאפשרת לציבור הרחב לקחת חלק בתהליך החקיקה הממשלתי. הערות שיתקבלו באמצעות האתר יישקלו במהלך ניסוח טיוטת החוק שתובא לדיון בועדת השרים לעניני חקיקה… תזכיר חוק כולל בדרך כלל את הסעיפים הבאים: שם החוק המוצע; מטרת החוק המוצע והצורך בו; עיקרי החוק המוצע; השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה והיבטים מינהליים נוספים; השפעת החוק המוצע על החוק הקיים; הנוסח המלא של החוק המוצע… אחרי תום התקופה למתן הערות… ואם מוחלט לקדם את הצעת החוק, מכין המשרד את טיוטת החוק. הטיוטה מובאת לדיון בועדת השרים לעניני חקיקה ואכיפת החוק… הועדה דנה בטיוטת החוק ומחליטה אם לאשרה, לעתים תוך תיקונים ושינויים… אחרי שהועדה מאשרת את טיוטת החוק והחלטתה מקבלת תוקף של החלטת ממשלה, היחידה להבנית החקיקה במשרד המשפטים מכינה את הצעת החוק לפרסום ברשומות, כהצעת חוק מטעם הממשלה. הצעת החוק מונחת על שולחן הכנסת לקראת הדיון וההצבעה בקריאה הראשונה…"

כפי שיכולים לחול שינויים בין נוסח הצעת חוק שפורסמה, לבין נוסחו של החוק שיתקבל (אם בכלל) בפועל – יכולים לחול, כאמור לעיל, שינויים בין נוסח תזכיר, לבין נוסח הצעת החוק שתתפרסם (אם בכלל) בעקבותיו; וראו לדוגמא סקירה זאת.

בדברי ההסבר בפתח התזכיר, צוין, בין היתר, כי "הצעת חוק זו {למעשה, תזכיר זה…} מבקשת להחיל תיקונים משמעותיים לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. ההצעה כוללת תיקונים מהותיים רבים להוראות החוק הקיים, שנועדו להתאים את חוק הירושה למציאות החיים המשתנה ולהתפתחות המשפטית שחלה בארבעים השנים האחרונות מאז חקיקתו. עם זאת, המבנה של החוק הקיים נשמר, ועמו נשמרו גם חלק מהוראותיו המהותיות, אשר בהתאמות שונות נמצאו ראויות גם לתחולה עתידית….. הצעת חוק זו כוללת את ההמלצות והשינויים העיקריים של ועדת הירושה, תוך שינויים מסוימים המתחייבים משינויי העתים, התאמות נדרשות ותיקוני חקיקה עדכניים (לדוגמא חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018)".

בעקבות פרסום התזכיר, נשלחו הערות שונות (חלקן במכתב מפורט). בקישור לתזכיר ניתן לעיין באותן הערות, ששולחיהן אישרו שתהיינה "גלויות"; גם אני שלחתי הערות, ולשם הנוחות, ניתן לעיין בהן כאן.

שינויים משמעותיים מוצעים במסגרת התזכיר, בכמה היבטים של ירושה על פי דין. לפי סעיף 10 לחוק, "יורשים על פי דין הם: (1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו; (2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש)". ניתן איפוא להבחין בין "ירושה על ידי בן זוג" לבין "ירושה על ידי קרובי המוריש": עקרונית, "בן זוג" הינו מי שהיה נשוי למוריש; ביום פטירת המוריש. על אף שזה המקרה השכיח – בן הזוג אינו בהכרח ההורה של ילדי המוריש (אם ישנם כאלה), לא כולם ואף לא מקצתם. אם לא היה למוריש בן זוג – ביום מותו – ירשו אותו קרוביו (בהתאם לכללי הירושה, שלחלקם אתייחס להלן); ואם היה למוריש בן זוג, חלקו של בן הזוג בעזבון תלוי בתשובה לשאלה, האם המוריש הותיר ילדים (או צאצאיהם) או הורים? ואם לא, האם המוריש השאיר אחריו אחים (או צאצאיהם) או הורי הורים? ואם כן, האם בני הזוג היו נשואים שלוש שנים או יותר, וגרו יחדיו בדירה, שכלולה בעזבון? או שמא לא הותיר המוריש אף אחד מאלה? יתר על כן, כשמדובר בירושה על ידי בן זוג, ישנה בחוק גם התיחסות לזכות הירושה של נכסים ספציפיים (דירת המגורים; מיטלטלין, ומכונית נוסעים, ששייכים למשק בית משותף). אשר לקרובי המוריש: ככלל, זכותם בעזבון המוריש נקבעת לפי "פרנטלות" ("דרגות קירבה" למוריש): בדרגה הקרובה – ילדי המוריש וצאצאיהם (נכדים); בדרגה הבאה – הורים וצאצאיהם (אחים); ובדרגה הרחוקה – הורי הורים (סבים וסבתות) וצאצאיהם (דודים). לכל דרגה עדיפות על פני דרגה מרוחקת יותר (וכלשון סעיף 12 לחוק, "ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי הוריו"); ובכל דרגה, החלוקה שוויונית (וכלשון סעיף 13 לחוק, "ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם, והורי הוריו ביניהם"). השינויים המוצעים רלוונטיים הן ביחס לירושה על ידי בן זוגו של המוריש, והן ביחס לירושה על ידי קרובי המוריש.

אשר לקרובי המוריש, מוצע, בין היתר (וכאמור ב"עיקרי התיקונים המרכזיים המוצעים"), "להוסיף בירושה על פי דין פרנטלה רביעית, לפיה אם לא נותרו למוריש קרובים מבין הפרנטלות הקבועות בחוק כיום, תעבור הירושה למי שהיה בן זוגו של ילדו של המוריש במועד פטירתו…. בחינת אומד דעתו של מצווה סביר תעלה העדפה להעברת נכסיו למי שהצטרף למשפחתו בקשר זוגיות ליוצא חלציו, על פני העברת הנכסים למדינה. עם זאת, מוצע כי עקרון החליפות לא יחול על פרנטלה זו, ולכן ילדי החתן או הכלה שנולדו מנישואים שניים לא יזכו לרשת במקומם" (ובדברי ההסבר המפורטים נכתב, בין היתר: "…יווסף סוג יורש נוסף – כלתו או חתנו של המוריש. הואיל וירושה על פי דין נועדה לאמוד את דעתו של מוריש סביר, נמצא כי ראוי להוסיף סוג יורש זה, באשר יש סבירות גדולה כי מוריש סביר יעדיף להעביר אליו את נכסיו, תחת התוצאה של העברתם למדינה…"); מוצע גם "כי מעמדו של הילד המאומץ ביחס למשפחתו המאמצת יהא זהה למעמדו של ילד טבעי ביחס למשפחתו הטבעית, כאשר קשר הירושה בין הילד המאומץ להוריו הטבעיים יבוטל. יצוין, כי ככל שהורה טבעי יבקש בכל זאת לשמור על קשר הורשה, הוא יוכל לעשות כן באמצעות צוואה"; ועוד.

שינויים משמעותיים מוצעים בנוגע לירושת "בן זוג"; ראשית, הכוונה המוצהרת הינה "חיזוק זכותו של בן הזוג בירושה על פי דין". כפי שצוין לעיל, חלקו של בן הזוג בעזבון המוריש תלוי, בין היתר, בתשובה לשאלה, מיהם קרובי המוריש, שהיו בחיים במותו. כיום, לפי סעיף 11 לחוק, "(א) בן זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון – (1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי; (2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון, יטול בן הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון. (ב) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (א), יורש בן הזוג את העזבון כולו. (ג)…"; במסגרת התזכיר, מוצע, בין היתר, כי "חלוקה שוויונית בין בן הזוג  ובין יורשים אחרים תהא רק אם קיימים יורשים מן הפרנטלה הראשונה – ילדי המוריש או צאצאיהם; זאת בניגוד למצב כיום, שלפיו חלוקה כאמור מתבצעת גם אם המוריש הותיר הורים. כן מוצע כי חלוקה עדיפה לבן הזוג (שני שלישים מהעזבון) תעשה רק אם היורשים האחרים הם מן הפרנטלה השניה – הורי המוריש או צאצאיהם (ולא כפי שהמצב כיום, שלפיו מתבצעת חלוקה כאמור גם אם המוריש הותיר הורי הורים)". ובפועל: בהתאם לתזכיר, תימחקנה המלים "או הורים" מסעיף 11(א)(1) לחוק; ונוסחו החדש של סעיף 11(א)(2) לחוק יהיה "אם הניח המוריש הורים או צאצאיהם – שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה היורש בן זוגו של המוריש שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון, יטול בן הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון" (וראו דעתי ה"מסויגת" ביחס לשינוי מוצע זה, בסעיף 3(א) כאן).

יצוין בהקשר זה, כי כבר חלו בעבר לא מעט שינויים בנוגע לחלקו של בן הזוג בירושה; ארחיב על כך בסקירה עתידית, ולעת עתה אפנה, לדוגמא, לשם השוואה, לנוסח המקורי של סעיף 11 לחוק.

שינויים מוצעים משמעותיים מאד (ומבורכים בעיני) נוגעים ל"הגדרת בני זוג". כאמור ב"עיקרי התיקונים המרכזיים המוצעים": "כיום, קובעים סעיפים 10, 11 ו-55 לחוק את זכותו של בן הזוג לירושה על פי דין. סעיף 11 עוסק, על פי פרשנותו המקובלת, בירושת בני זוג נשואים. סעיף 55 לחוק ('מעין צוואה') מחיל את כללי ההורשה על פי דין החלים על בני זוג נשואים, גם על בני זוג ידועים בציבור {הערה: בסקירה זאת הובהר כי למעשה אין זהות בין בני הזוג נשוא סעיף 55 לחוק, לבין ידועים בציבור…} עם זאת, זכות הירושה של בן זוג הידוע בציבור כפופה לתנאי של העדר סטאטוס נישואין לאחר, של מי מבני הזוג, עובר לפטירת המוריש. על פי הוראות החוק כיום, בני זוג הנשואים זה לזו, ואף אם אינם חיים יחדיו לאורך שנים רבות, יורשים איש את רעהו. על פי המבנה המוצע, ביחס להגדרת בני זוג, הדגש יושם על כוונת הצדדים ליצירת חיי קבע משותפים. ההצעה מבקשת להחיל קביעה מהותית במקום קביעה פורמאלית. על פי ההצעה, אופי מערכת היחסים הזוגית ייבחן גם אם בני הזוג נשואים פורמאלית. מוצע לקבוע חזקה, לפיה חיי משפחה במשק בית משותף לתקופה של לפחות שלוש שנים, יקימו חזקה להיותם של הצדדים בני זוג. מן העבר השני, כאשר בני זוג נשואים נפרדו לתקופה של שלוש שנים רצופות לפחות, תגבר המהות על הצורה, ואף אם בני הזוג לא התגרשו פורמאלית, תישלל מבן הזוג שנותר הזכות לרשת, והוא לא ייחשב עוד בן זוג לצורך ירושה".

למעשה, מדובר בשני היבטים של "הגדרת בני זוג": ראשית, כמפורט בסקירה זאת, סעיף 55 לחוק משווה, למעשה, את זכויות הירושה על פי דין של ידועים בציבור, לזכויות הירושה על פי דין של בני זוג נשואים; בתזכיר מוצע כי "סעיף 55 לחוק יימחק", ובמקום זאת, מוצעת הגדרה, לפיה "בני זוג" הינם "מי שמתקיים בהם אחד מאלה: (1) הם נשואים [ואינם פרודים]; (2) מי שחיים חיי משפחה במשק בית משותף, בשים לב לכוונת הצדדים לקיים חיי משפחה כאמור דרך קבע, ואין לאף אחד מהם בן זוג אחר; לענין זה, חזקה כי מי שחיים חיי משפחה במשק בית משותף במשך שלוש שנים רצופות לפחות, ואין לאף אחד מהם בן זוג אחר, הם בני זוג". שנית, וכמפורט בסקירה זאת, על פי ההלכה הנוהגת, "יש לפרש את המונח 'בן זוג' לענין הוראות סעיפים 10-11 לחוק הירושה כמתיחסות לסטאטוס הפורמאלי שלהם, מבלי שיש ליחס משמעות לטיב מערכת היחסים"; אך בתזכיר מוצע, כי "פרודים" – שהגדרתם המוצעת הינה "נשואים שאינם חיים חיי משפחה במשק בית משותף מתוך כוונה של שניהם או של אחד מהם לנתק את חיי המשפחה כאמור; לענין זה, חזקה כי מי שאינם חיים חיי משפחה במשק בית משותף במשך שלוש שנים רצופות לפחות הם פרודים; כוונת הצדדים תיבחן בין היתר בשים לב למשך הפירוד, התנהגות הצדדים וקיומו של הליך להתרת נישואין" – לא ייחשבו כ"בני זוג".

האם לפי התזכיר, ייחשבו בני אותו מין כ"בני זוג"? בסופה של סקירה זאת, נכתב, בין היתר, "…האם סעיף 55 חל על בני זוג בני אותו מין? הספק נובע מלשונו המפורשת של סעיף 55 לחוק, הנפתח במלים 'איש ואשה…' – לשון שאינה מתיישבת לכאורה עם זוגיות של 'איש ואיש' או של 'אשה ואשה'; מנגד, חוק הירושה הינו משנת 1965 – ומאז חל שינוי ניכר בתפיסה החברתית בנוגע לבני זוג בני אותו מין, שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהשוואת מעמדם, בתחומים שונים, למעמדם של ידועים בציבור שאינם בני אותו מין…"; בתזכיר מוצע, כאמור, כי "סעיף 55 לחוק יימחק" – והמלים "איש ואשה" אינן מופיעות באיזה מסעיפי החוק המוצעים עצמם; אך בדברי ההסבר (אשר "מעמדם הפרשני" נמוך מאד, כמובן) להגדרת "בני זוג", נכתב כי "בדומה לחוק הקיים, גם ההגדרה החדשה מכירה בקיומה של מערכת זוגית שלא נתגבשה לכדי נישואין, ועל פיה איש ואשה החיים יחדיו מתוך כוונה לקיים חיי משפחה במשק בית משותף דרך קבע, ייחשבו כבני זוג לצורך זכויות לירושה"… אין ספק, כי סוגיה זאת תעורר מחלוקת עזה – שכבר התעוררה, למעשה. כאמור, בקישור לתזכיר ניתן לעיין בהערות, ששולחיהן אישרו שתהיינה "גלויות". כך, למשל, במכתב מטעם האגודה לזכויות האזרח בישראל, צוין כי "דברי הסבר אלה עלולים להקים טענה פרשנית כי הזכות לירושה או למזונות לא חלה על בני זוג בני אותו המין, ולפיכך יש לשנות את נוסחם – בין על ידי קביעה מפורשת שהחוק חל על בני זוג בני אותו המין, ובין על ידי שימוש בלשון ניטרלית מבחינה מגדרית"; וגם במכתב שנשלח על ידי חברי סגל בבית הספר למשפטים ע"ש שטריקס, צוין כי "יש לשנות את דברי ההסבר להגדרה החדשה של המונח 'בן זוג' ולהחליפם בשפה ניטרלית מבחינה מגדרית, כמו לשון התיקון עצמו". ואילו במכתב מטעם ארגון "בוחרים משפחה", צוין (בבקורת) כי "…מקריאה מדוקדקת של החוק עולה כי בעוד שבחוק הקיים בני זוג הם תמיד איש ואשה… בהצעת חוק זו נמחק סעיף 55 ובמקומו בהגדרות… הוטען המושג 'בן זוג' במשמעות חדשה… בדרך זו הוכנסו לדיני הירושה גם שני גברים ושתי נשים החיים במשק בית משותף…"

והתיחסות אחרונה לבני זוג, בהקשר שונה (ולא בקשר לירושה על פי דין): במסגרת התזכיר מוצעים גם שינויים בסעיף 8א לחוק, שענינו צוואות "הדדיות" (למעשה, מוצע להחליף את נוסח הסעיף). מבלי להרחיב במסגרת סקירה זאת (ראו סעיף 2 כאן), ראוי היה לדעתי לנצל את התזכיר, ולקבוע דרישות צורניות שיתקיימו בצוואות הדדיות, ויעידו עליהן באופן מפורש וחד-משמעי ככאלה (למשל: כותרת הצוואה תהיה "צוואה הדדית", יתווסף סעיף זהה בשתי הצוואות שיעיד על כך, וכיוצ"ב); וכן לקבוע הוראות ספציפיות, ובעלות משמעות, בנוגע ל"הודעה בכתב", מטעם בן הזוג המעונין בביטול צוואתו ההדדית, אל בן הזוג האחר. יתרה מכך! לפי סעיף 8א(ג) לחוק (הקיים), "הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה". לא אחת נכללת בצוואות הדדיות שאני עורך, הוראה דוגמת "לאחר מותו של הראשון בינינו לא יהיה כל תוקף לביטול ו/או לשינוי צוואתו של מי מאיתנו שיוותר בחיים" – וזאת כאחד מ"אמצעי ההגנה" בנסיבות עתידיות אפשריות (למשל, נישואין "פרק ב" של בן הזוג שיוותר בחיים). הנוסח החדש המוצע בתזכיר לסעיף 8א(ג) לחוק – "הוראה בצוואה הדדית השוללת את הזכות לבטל את הצוואה – בטלה" – הינו שגוי בעיני.

***

לשינויים מוצעים לא מעטים, יש קשר לפסיקת בתי המשפט – חלקם מבוססים (במודע ובמכוון) על הלכה משפטית נוהגת, ואחרים אמורים (במכוון או שלא במכוון), לתת מענה לחילוקי דעות שנתגלעו בפסיקה. אציג דוגמאות לשני הסוגים.

דוגמאות לסוג הראשון: (i) בסעיף 1 לחוק, בנוסחו היום, נקבע כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". במסגרת התזכיר מוצע כי הנוסח הנ"ל יסומן כסעיף משנה 1(א) ואחריו יבוא סעיף חדש: "(ב) ליורש אין זכות בנכס מסוים כל עוד לא חולק העזבון". בדברי ההסבר הנלווים נכתב, בהקשר זה, בין היתר: "סעיף 1 לחוק הירושה מבטא את עקרון הנפילה המיידית של העזבון ליורשים…. מוצע להבהיר את שנפסק לא אחת, כי הנפילה המיידית של העזבון אינה יוצרת בעלות קונקרטית בנכס זה או אחר (ראו למשל ע"א 834/75…) למעשה, הליך ההורשה מורכב משני שלבים: בשלב הראשון אוחזים היורשים באגד זכויות המורכב מנכסי העזבון כולם, כאשר הבעלות הקונקרטית בנכס זה או אחר, היינו מיזוג נכסי העזבון עם נכסיו הפרטיים של כל יורש ויורש, נעשית רק בשלב המאוחר יותר – שלב חלוקת העזבון. עד לשלב אחרון זה יש לעבור הליך של סילוק חובות העזבון והמזונות מן העזבון וכן הליך של חלוקת העזבון בין היורשים…" (ii) לגבי סעיף 20 לחוק ("צוואה בעדים"), נכתב בדברי ההסבר הנלווים, כי "בהשראת הפסיקה וההוראות הנוגעות לצוואה בפני רשות, הוספה לדרישות הצורניות של צוואה בעדים דרישה חדשה, בסעיף 18(ב) המוצע, שלפיה כאשר הצוואה נכתבה בלשון שהמצווה אינו מבין (מוצע לשמר את השימוש במונח המקראי 'לשון שהמצווה אינו שומע'), חייב מי שתרגם אותה למצווה, לציין את דבר התרגום בצוואה גופה. דרישה צורנית זו תיצור נטל ראיה, שהוכר למעשה בפסיקה, באשר לאמיתות של צוואה, שנערכה בשפה שאינה מובנת למצווה – אם לא יצוין דבר התרגום, ייאלץ המבקש לקיים את הצוואה להוכיח לבית המשפט, כי הצוואה אכן אמיתית ומשקפת את רצון המצווה, וזאת בהתאם לסעיף 25 לחוק הירושה הקיים…"

דוגמאות לסוג השני: (i) בסקירה זאת התייחסתי, בין היתר, לשאלה, האם דרישת ה"הרשעה" חלה רק על שתי החלופות הראשונות בסעיף 5(א)(2) לחוק הירושה ("העלמה" ו"השמדה"), ועל החלופה השלישית ("זיוף"), או שמא גם על החלופה הרביעית ("מי שתבע על פי צוואה מזויפת"). במסגרת התזכיר מוצע להחליף את סעיף 5 לחוק, כולו – ולמעשה, תתייתר גם השאלה הנ"ל… הנוסח המוצע של סעיף 5(א) לחוק הינו "הזכות לרשת את המוריש נשללת מכל אחד מאלה: (1) מי שגרם או שניסה לגרום, במתכוון, למותו של המוריש; (2) מי שגרם במתכוון להעלמה או להשמדה של צוואתו האחרונה של המוריש, מי שזייף אותה או מי שתבע ביודעין זכות לרשת על פי צוואה מזויפת". (ii) סקירה זאת עסקה בהסתלקות מירושה – נושא אשר לגביו מוצעים שינויים משמעותיים בכמה מסעיפי החוק. מבלי להרחיב, נכתב בדברי ההסבר הנלווים, בין היתר, כי "כיום קובע חוק הירושה כי מי שהסתלק, רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה. ההצעה תשמר פיקציה זו. עם זאת, מוצע שינוי לענין סוגית תוצאת ההסתלקות (היינו, עתידם של החלק או המנה שהיורש הסתלק מהם). החוק הקיים מבחין בין התוצאות בירושה על פי דין ובירושה על פי צוואה – בירושה על פי דין, ועל פי סעיף 15 לחוק הקיים, מתווסף חלקו של המסתלק לחלקם של היורשים האחרים על פי דין, ובהתאם לחלקם בעיזבון. לעומת זאת, סעיף 50 לחוק הקיים קובע כי מי שהסתלק מחלקו או ממנתו בצוואה – ההוראה לטובתו מתבטלת (ככל שאין בצוואה הוראה אחרת בענין זה), כאשר הסעיף אינו קובע את תוצאת הבטלות. בפסיקה ובספרות ניתנו בענין תוצאות הבטלות תשובות שונות, ואילו בהצעה ניתנה בענין זה תשובה מפורשת (ראו דברי ההסבר לסעיף 54ב המוצע). משכך, מוצע לקבוע הוראה מפורשת שתחול הן לגבי הסתלקות מירושה על פי דין שתחליף את הוראת סעיף 15 לחוק הקיים, והן לגבי הסתלקות מצוואה, שתחליף ותפרש את הוראות סעיף 50 לחוק הקיים; מוצע, כי החלק או המנה שמהם הסתלקו יועברו ליורשים האחרים על פי דין בהתאם לכללי החלוקה שבירושה על פי דין. מובן, כי בכל הנוגע לצוואה תוכל פרשנותה להוביל לתוצאות אחרות, וזאת ככל שהמוריש התייחס לסיטואציה באופן מפורש או במשתמע". (iii) בסעיף 8 לחוק תעסוק סקירה עתידית, ובשלב זה אפנה לדברי ההסבר הנלווים: "[הוראת] סעיף 8 לחוק הירושה, המגבילה את הזכות לעשות עסקאות בירושה, נבחנה רבות בספרות ובפסיקה. בבסיסה של ההוראה קיימת העדפה ברורה של חופש הציווי של המוריש, במובן זכותו להורות מה ייעשה ברכושו לאחר פטירתו, וזכותו לשנות מהוראות אלה עד מותו, על פני חופש החוזים. מוצע לשמור על העדפה זו בכפוף לחריגים. למעשה, הפעולה המשפטית היחידה (פרט לחריגים) המתייחסת להעברה לאחר פטירה ואשר יינתן לה תוקף משפטי היא הצוואה – פעולה משפטית שאין בה התחייבות ושאותה ניתן, כמובן, לשנות בכל עת עד לפטירה… השימוש שנעשה בנוסח המוצע במושג התורתי הכללי – 'פעולה משפטית' – יכסה, כמובן, גם עסקת מתנה באשר גם בה יש התחייבות כלפי המקבל… בסעיף קטן (ב) מוצע להכליל שני חריגים לעקרון האוסר על הגבלת חופש הציווי. חריג אחד נוגע להסכם ממון כמשמעותו בחוק יחסי ממון, אשר יכול להתייחס גם למצבם של נכסים בעת פטירת אחד מבני הזוג שעשו את ההסכם… פעולה משפטית אחרת שעוסקת, פעמים רבות, ברכושו של אדם לאחר פטירתו היא הפעולה של יצירת נאמנות (פרטית או ציבורית). אמנם בדרך כלל נוצר הקדש פרטי או ציבורי בצוואה, אך ניתן ליצור נאמנות גם בהסכם, ומוצע לאפשר יצירה זו גם אם תעשה בניגוד לעקרון איסור כבילת רצון המצווה…" (iv) בתזכיר מוצע להוסיף לחוק את ההוראה "המצווה רשאי לצוות שיורש על פי דין לא יזכה בעזבונו, כולו או חלקו, או במנה בעזבונו". בהקשר זה נכתב בדבר ההסבר הנלווים, "ההוראה החדשה המוצעת נועדה להבהיר, כי המוריש רשאי לצוות 'צוואה שלילית'. השאלה האם יכול מוריש לצוות שיורשיו על פי דין, קרוביו או בן זוגו, לא יירשו אותו, נדונה רבות בפסיקה וניתנו לה תשובות מתשובות שונות (ראו, למשל, ע"א 122/86…) לא נמצאה סיבה מספקת לחסום את דרכו של מוריש לקבוע שפלוני לא יירש אותו, וזאת מתוך שבסוגיה זו נראה שישום עקרון העל של כיבוד רצון המת עדיף על פני שיקולים אחרים המצדיקים ביטול הוראת הדרה. נוכח חילוקי הדעות בפסיקה בענין זה מוצע לקבוע כאמור במפורש". (v) בענין "יורש אחר יורש" נכתב בדברי ההסבר הנלווים, בין היתר: "הפסיקה דנה רבות בזכותו של הזוכה הראשון בעזבון ובהערכת התנהגותו יחסית לזכותו של הזוכה השני. מוצע להרחיב את ההגבלה על מתחם הפעולות ה'מותרות' לזוכה הראשון ולקבוע שלא יוכל לגרוע מזכותו של השני לא רק בצוואה, אלא גם במתן מתנה או תרומה שאינן מקובלות בנסיבות הענין או בהסתלקות. בהקשר של הסתלקות, הכוונה היא להסתלקות הגורעת מזכותו של היורש השני… עוד מוצע להדגיש, כי אם נעשתה פעולה בניגוד להוראת הסעיף, הרי היא בטלה, ומכאן שיחולו הדינים הרלבנטיים לגבי 'בטלות פעולות', לרבות דיני ההשבה". אציין, כי במסגרת הערותי לתזכיר, הצעתי להוסיף גם התיחסות מפורשת ל"מכירה" (בתנאים שאינם סבירים), כדי לא לפתוח פתח לעקיפת כוונת המחוקק (ראו סעיף 5 כאן). (vi) בדברי ההסבר הנלווים לתזכיר נכתב: "הוראת סעיף 77 לחוק, מסמיכה את בית המשפט למנות מנהל עזבון זמני, במידת הצורך. סעיף 78, שכותרתו 'מינוי מנהל עזבון', מסמיך את בית המשפט למנות מנהל עזבון לפי בקשת מעונין בדבר, ואת הרשם למנות מנהל עזבון בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר. לאור העובדה שסעיף 77 מתייחס במפורש לאפשרות של בית המשפט למנות מנהל עזבון זמני, נוצר חוסר בהירות ביחס לסמכות הרשם לעניני ירושה למנות מנהל עזבון זמני. לאורך השנים, הסוגיה של הסמכות עלתה מספר פעמים בפסיקה, והדעה הרווחת היתה שלרשם יש סמכות כאמור, וכך גם פועלים הרשמים שנים ארוכות. עם זאת, קיימת גם פסיקה אחרת, שקובעת שלרשם אין סמכות כאמור. לפיכך, מוצע לתקן ולהבהיר שהסמכות של הרשם למנות מנהל עיזבון מכח סעיף 78(ב), כוללת גם מינוי מנהל עזבון זמני, דבר התואם גם לתקנה 31(א) לתקנות הירושה".

***

חלק מן השינויים שהוצעו במסגרת התזכיר, מקורם בהתפתחויות טכנולוגיות ומדעיות. כך, למשל (וכאמור ב"עיקרי התיקונים המרכזיים המוצעים"), מוצעת "דרך נוספת וחדשה לעריכת צוואה – צוואה חזותית. על פי ההגדרה תיתכן עריכת צוואה באמצעות הקלטה, המשלבת תמונה וקול (כמו הקלטה בוידיאו), כאשר ביחס לצוואה זו יידרש קיומן של מספר הוראות צורניות המאפיינות הקלטה כאמור, ואשר נועדו למנוע אפשרות לזיופים"; כך גם בענין כשרות של ילד שנולד מתאי רביה של המוריש, לרשת את המוריש: "מוצע לקבוע כללים לענין זכאות לרשת לגבי מי שנולד באמצעים טכנולוגיים לאחר פטירתו של המוריש. על פי חוק הירושה לא תיתכן הורשה למי שנולד לאחר 300 ימים מפטירת המוריש, כלומר שהורתו היתה לאחר פטירת המוריש, גם אם נערכה לטובתו צוואה, שכן הוא נתפש כמי שאינו כשיר לרשת. שינויי העתים מחייבים התיחסות מודרנית לסיטואציות הוריות שהמדע מאפשר אותן. לפיכך מוצע לקבוע הוראות שיאפשרו הורשה, בתנאים מסוימים, גם בסיטואציה של ילד שנולד מתאי רביה של המוריש לאחר מותו". אגב, שינוי מוצע גם בנוגע לכשרות לצוות: "מוצע כי גם קטין מעל גיל 16 {הערה: בדברי ההסבר נרשם "15", כנראה עקב טעות סופר – ראו סעיף 4 כאן} יוכל לערוך צוואה, ובלבד שבית המשפט אישר את הפעולה. בעת בחינת הפעולה לא יבחן בית המשפט את סבירות הוראותיה, אלא אך האם מבין המצווה את משמעותה של הפעולה המשפטית שביצע".

***

בתזכיר מוצעים שינויים "פרוצדורליים" שונים, ובין היתר, בנוגע לסמכויות המוקנות (או שיוקנו) לרשם לעניני ירושה (דוגמא לכך כבר הוצגה לעיל, בקשר לסמכות למנות מנהל עזבון זמני). דוגמא נוספת הינה שינויים מוצעים בסעיף 67א לחוק, וכאמור ב"עיקרי התיקונים המרכזיים המוצעים": "העברת סמכויות לרשמים לעניני ירושה – לפי חוק הירושה הקיים, קיימים מצבים שבהם הרשם לעניני ירושה צריך להעביר בקשות מסוימות לצווי ירושה וצווי קיום צוואה לבית המשפט לעניני משפחה. הנסיון שנצבר בשנות פעילות הרשם לעניני ירושה מלמד כי בחלק מן המקרים אין הצדקה להטריח את בית המשפט לעניני משפחה, ולהעביר אליו את הטיפול בבקשה, והדבר מאריך את ההליכים למתן הצו. לפיכך, מוצע להותיר את הטיפול בידי הרשם לעניני ירושה, בחלק מהמקרים המפורטים בהצעה, ובכך להקל את העומס בבתי המשפט לעניני משפחה". וביתר פירוט: לפי סעיף 67א(א)(4) לחוק, תועבר בקשה לבית המשפט כאשר "האפוטרופוס הכללי מייצג בבקשה אדם שמונה לו אפוטרופוס, קטין או נעדר". לפי דברי ההסבר הנלווים, "בפועל אין האפוטרופוס הכללי מייצג אנשים שמונה להם אפוטרופוס או קטינים. לכן, מוצע להחליף את הפיסקה הקיימת בנוסח המשקף את המציאות, אשר יבהיר, כי הרשם יעביר לבית המשפט לעניני משפחה, רק מקרים שבהם על פי הבקשה, אחד היורשים או הזוכים הוא נעדר או אם רכושו מנוהל על ידי האפוטרופוס הכללי". לפי סעיף 67א(א)(5) לחוק, תועבר לבית משפט בקשה לקיום צוואה בעל פה. לפי דברי ההסבר הנלווים, "בפועל, אם קיימת צוואה בעל פה, ויש הסכמה בין היורשים לגבי תוקפה של צוואה זו, ממילא לא מתעורר כל קושי והרשם יכול לבדוק אם הבקשה עומדת בהוראות הדין. אם מוגשת התנגדות לצוואה בעל פה על ידי מי מהיורשים, ממילא הבקשה תועבר לבית המשפט המוסמך בהתאם להוראות פסקה (1). לפיכך, מוצע לאפשר לרשם לדון גם בצוואות בעל פה, שלא הוגשה לגביהן התנגדות. אם יתברר שמדובר בענין סבוך, חזקה שהרשם לעניני ירושה יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף קטן (א)(8) ויעביר את הבקשה לבית המשפט". לפי סעיף 67א(א)(6) לחוק, תועבר בקשה לבית משפט כאשר "בצוואה נושא הבקשה קיים פגם או חסר…" אך לפי דברי ההסבר הנלווים, "הנסיון המצטבר מלמד, כי במרבית המקרים מדובר בפגם או חסר טכני במהותו, למשל סתירה בין תאריכים, השמטת פרטים באישור העדים וכדומה. במקרים אלה, לרוב היורשים על פי דין, או הזוכים על פי הצוואה הקודמת התקינה, אינם מתנגדים לקיום הצוואה הנוכחית, חרף הפגם או החסר. לכן, מוצע לאפשר לרשם לעניני ירושה ליתן צווים גם במקרים האמורים, ולא לחייבו להעביר את הבקשות לבית המשפט". ולפי סעיף 67א(א)(7) לחוק, תועבר לבית המשפט בקשה, כאשר "על הירושה חלות הוראות הפרק השביעי". לפי דברי ההסבר הנלווים, "הפרק השביעי של חוק הירושה עוסק במשפט בין-לאומי פרטי, קרי – מקרים שבהם המוריש לא היה תושב ישראל בעת פטירתו. ככל הנראה, בבסיס הקביעה הזו עומדת התפיסה כי מדובר במצבים מורכבים שיש להעביר להכרעת בית המשפט. יחד עם זאת, הנסיון המצטבר מלמד, שברוב המקרים מדובר דווקא בענינים פשוטים לבירור, ועל פי רוב המבקשים נדרשים להמציא חוות דעת של דין מקום מושבו של המוריש. לאור זאת, נראה כי אין הצדקה ענינית לקבוע דרישה גורפת להעברת כל בקשה מסוג זה לבית המשפט לעניני משפחה, ויש להותיר את הדיון במקרים אלה לסמכותו של הרשם לעניני ירושה. ככל שיהיה מדובר בענין סבוך, חזקה שהרשם לעניני ירושה ייעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף קטן (א)(8) וממילא יעביר את הבקשה לבית המשפט".

דוגמא אחרונה לשינוי מוצע שנוגע לסמכויות המוקנות לרשם לעניני ירושה: סקירה זאת עסקה בנסיבות המאפשרות הוכחת צוואה בהעדר מקור. לפי סעיף 68(ב) לחוק, "צוואה, למעט צוואה בעל פה, טעונה הוכחה בהגשת המקור; הוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהן כדי לבטל את הצוואה, או שאי אפשר להגיש את המקור, רשאי בית המשפט להתיר הוכחת הצוואה בהגשת העתק או באופן אחר". בתזכיר מוצע כי אחרי המלים "רשאי בית המשפט" יבוא "או הרשם לעניני ירושה", וכאמור בדברי הנלווים, "מוצע לאפשר גם לרשם לעניני ירושה לקיים צוואה שאינה במקור, ולא לחייב העברת הענין לבית המשפט לעניני משפחה. ברי כי ככל שתהיה התנגדות של מי מהמעונינים בדבר, יעביר הרשם לעניני ירושה את הבקשה לבית המשפט לעניני משפחה".

כאמור, מדובר בהתיחסות לחלק בלבד מן השינויים המוצעים במסגרת התזכיר – ואף זאת, באופן כללי בלבד.

עדכונים ותוספות

18.6.23

ראו סקירה זאת – שענינה תיקונים שונים שנערכו בחוק הירושה, במסגרת "חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023" (חוק ההסדרים, ס"ח 3046, 6.6.23), אשר מרביתם מבוססים על התיקונים שהוצעו במסגרת התזכיר (ואף זהים לחלקם).

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.