על תביעות קטנות… ועורכי דין

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

{יובהר כי בעת פרסום הסקירה המקורית, היו בתוקף תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984}

***

הערה מקדימה: כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכותרת, תתמקד הסקירה בהיבט אחד בלבד הנוגע לבתי משפט לתביעות קטנות…

בתי משפט שלום מוסמכים מכח חוק בתי המשפט "לשבת כבית משפט לתביעות קטנות", בו נדונות תביעות אזרחיות שמוגשות על ידי "יחידים" – כלומר, על ידי אנשים פרטיים, ולא ע"י תאגידים ו"ישויות משפטיות" אחרות. מדובר בתביעות בסכום מקסימלי (שמתעדכן מעת לעת) – וכיום עומד על 33,500 ₪; או בתביעות "למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה, כששווי המצרך או התיקון או סכום העסקה, לפי הענין, אינו עולה על הסכום האמור". כפי שנקבע בפסקי דין רבים, בתי משפט לתביעות קטנות נועדו בעיקר להגשמת "תכלית צרכנית", ולהקנות "לאזרח הקטן" – "כלי משפטי מהיר, זמין וזול לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית". במקרים בהם מוקנית סמכות דיון "יחודית" לערכאות אחרות (למשל, בית משפט לעניני משפחה, או בית דין לעבודה), לא ניתן לנהל הליך בבית משפט לתביעות קטנות (ללא קשר לסכום התביעה).

מידת ה"פורמליות" הנהוגה בבתי משפט לתביעות קטנות, נמוכה באופן ניכר, ביחס לבתי משפט "רגילים". כך, למשל, נקבע בחוק כי "בית משפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר" וכי "בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לענין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (אגב, ישנן ערכאות שיפוטיות נוספות, כגון בית משפט לעניני משפחה ובית דין לעבודה, בהן דיני הראיות וסדרי הדין "פחות מחמירים"). גם אגרת התביעה בבית משפט לתביעות קטנות, הינה נמוכה.

היבט נוסף, הראוי לציון בהקשר זה, קשור לסוגית ה"יצוג" בבית משפט לתביעות קטנות. מצד אחד, החוק מתיר לבעל דין (ברשות בית המשפט), "להיות מיוצג על ידי ארגון שקבע לענין זה שר המשפטים" – כשהכוונה הברורה לארגונים "צרכניים" וכדומה (יצוין כי לאחרונה קבע ביהמ"ש העליון, כי בתביעות "ספאם", מותר לתובעים להסתייע בחברות המתמחות בכך, ואשר נהנות מפירות התביעה – רע"א 7064/17).

כמו כן, "יכול אדם, באישור בית המשפט לתביעות קטנות, לייצג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות" (אלא אם אותו אדם "עוסק בייצוג בדרך קבע", "אם הייצוג נעשה במהלך הרגיל של עסקיו של המייצג", ו"אם הייצוג נעשה בתמורה"). יצוין כי מי ש"זכה" להגיש תביעה בבית משפט לתביעות קטנות, כנגד חברת ביטוח, חברת סלולר או כל גוף דומה, נחשף ל"פרקטיקה" של יצוג הנתבעות על ידי "מייצגים מקצועיים", שזו מומחיותם.

מצד שני, הכלל הינו כי בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות, לא יהיה מיוצג על ידי עורך דין; וכלשון סעיף 63(א) לחוק בתיהמ"ש: "יצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות על ידי עורך דין יהיה רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו". כלומר, אין מדובר ב"מניעה מוחלטת" – ובהתקיים תנאים מסוימים, עשוי להינתן "היתר" ליצוג על ידי עורך דין בבית משפט לתביעות קטנות.

בפסה"ד בענין "פרטוק" (רע"א 5711/08) קבע ביהמ"ש העליון (אשר דן לעתים רחוקות בתביעות קטנות, משום שנדרשת רשות להגשת ערעור לבימ"ש מחוזי על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות – ורשות להגשת ערעור לביהמ"ש העליון), כי מטרת סעיף 63(א) "משתלבת עם המטרה הכללית של בתי המשפט לתביעות קטנות שהוזכרה לעיל: הסעיף מאפשר לאזרח מהשורה ולצרכן הקטן לפנות לבית משפט ללא צורך בידע משפטי מוקדם וללא צורך בשכירת שירותיו של עורך דין אשר מייקרת מאוד את ההליך ויוצרת חסם בפני הפונים לבתי המשפט, בוודאי כאשר מדובר על תביעות בסכומי כסף קטנים. הסיפא של הסעיף מלמדת על החשיבות שראה המחוקק באיזון ובשוויון בין בעלי הדין, כך שאם בעל דין אחד מקבל היתר להיות מיוצג על ידי ארגון מסוים, ירשה בית המשפט גם לבעל הדין שכנגד להיות מיוצג כפי שיורה בית המשפט. לסיכום ניתן ללמוד מהסעיף על החשיבות בשמירתם של שני עקרונות בבית המשפט לתביעות קטנות: עקרון העדר יצוג משפטי של בעלי הדין ועקרון האיזון והשוויון בין בעלי הדין".

מהו ה"יצוג" המדובר?

ברור כי הביטוי "יצוג" חל על יצוגו בפועל של בעל דין, במהלך דיון בפני בית המשפט לתביעות קטנות (וכן על חתימה על כתבי טענות, סיכומים וכיוצ"ב, בשמו של בעל הדין). אולם מעבר לכך, עפ"י המקובל אין מניעה כי יוענק לבעל דין "סיוע חיצוני" על ידי עורך דין – למשל, על דרך מתן יעוץ משפטי לגבי חקיקה ופסיקה רלוונטיים, סיוע בניסוח מסמכים, סיוע בהכנה לדיון וכיוצ"ב (וממילא, אילו היה "איסור", ספק אם ניתן היה "לאכוף" אותו…) יתר על כן, עקרונית, דומה כי יש לעודד סיוע ויעוץ ממין אלו – שעשויים למנוע הגשת תביעות מיותרות; לצמצם העלאת טענות סרק – מצד התובע או הנתבע – הן בכתבי טענות והן במהלך הדיון; ולקצר הליכים.

יצוין, כי בעבר היה נהוג לציין, בשולי כתבי תביעה וכתבי הגנה שהוגשו בבתי משפט לתביעות קטנות, כי הם "נערכו בסיוע עורך דין" (או נוסח דומה); אך מהתרשמותי, הדבר פחות מקובל כיום.

באילו תנאים יינתן לבעל דין היתר להיות מיוצג על ידי עורך דין?

כאמור, לא מדובר במניעה מוחלטת של אפשרות "יצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות על ידי עורך דין", אך תידרש לשם כך "רשות בית המשפט… מטעמים מיוחדים שיירשמו", שתינתן בצמצום רב (ראו פס"ד "פרטוק": "הלכות אחרות התירו יצוג צד על ידי עורך דין בצמצום רב על מנת לא לפגוע במטרותיו של בית המשפט לתביעות קטנות. כך נקבע כי היותו של הנתבע תאגיד סטטוטורי או עיריה אינו טעם מיוחד… גם ליועץ משפטי המועסק באופן קבע על ידי תאגיד לא הותר לייצג את התאגיד בהיותו נתבע בבית המשפט לתביעות קטנות… אפילו למדינה נקבע כי אין היתר אוטומטי ליצוג על ידי עורך דין או מתמחה ללא טעמים מיוחדים…")

"אסימטריה" בין בעלי הדין:

כפי שעולה מהחלטות שיפוטיות רבות, על פי רוב יינתן היתר ליצוג על ידי עורך דין על בסיס "עקרון האיזון והשוויון בין בעלי הדין" (כלשון פס"ד "פרטוק" הנ"ל). דוגמא מובהקת לכך, הינה כאשר עורכי דין נמנים בעצמם (אישית) על בעלי הדין; כך, למשל, נפסק בת"ק (ירושלים) 21257-08-17, כי "התובע, עורך דין בעצמו, סיים לימודי משפטים, עבר מסלול של התמחות ועמד בהצלחה בבחינות הלשכה ובייצגו את עצמו הינו כעורך דין לכל דבר. זאת, בעוד שהנתבעים אינם עורכי דין ואין דרכיו של בית המשפט נהירות ומוכרות להם כפי שמוכרות הן לעורך דין", ומכאן כי התקיימו לדעת ביהמ"ש "טעמים מיוחדים", להתיר לנתבעים להיות מיוצגים על ידי עורך דין.

אגב, במקרה האמור נדחתה טענת התובע, כי "אינו עורך דין ותיק ומנוסה", אך ביהמ"ש ציין כי יתכנו מקרים, בהם לא יהיה די בכך שבעל דין הינו עורך דין בעצמו, להצדיק מתן היתר לצד שכנגד. בפסה"ד בענין "דרייבר ישראל", אליו אתייחס בהמשך, קבע ביהמ"ש העליון, כי "כאשר אחד מבעלי הדין בהליך של תביעה קטנה הוא עורך דין במקצועו או בהכשרתו, אכן יכול להתעורר חשש לפגיעה בשוויון בין המתדיינים", אך הוסיף כי "היות אחד הצדדים עורך דין אינה משמיעה – כשלעצמה ובמנותק מנסיבות המקרה – הפרת האיזון הנדרש בין המתדיינים ופגיעה בהגשמת תכליותיו של הליך התביעה הקטנה". באותו מקרה, התובע אמנם היה עורך דין, אך "לא מתמחה בתחום המשפט נושא התביעה", ודווקא לנתבעת היה יתרון, לאור "נסיונה בהתמודדות עם תביעות קטנות לפי חוק הספאם"…

עם זאת, בהליך מסוים (ת"ק 12176/01) הוגשה על ידי עורכי דין תביעה שניה כנגד סוכנות טיולים, על יסוד אותן טענות ועובדות כפי שנטענו בתביעתם הראשונה, אשר הסתיימה ב"הסדר פשרה"; למרות הקשר ה"דחוק" בין עילת התביעה לבין עיסוקם המקצועי הספציפי של אותם תובעים, התקבלה בקשת הנתבעת, וניתן לה היתר להיות מיוצגת על ידִי – ויש להניח כי זה מקרה אופייני…

אפשרות נוספת הינה, כי בעל דין (שאינו עורך דין) ביקש, וקיבל, היתר להיות מיוצג על ידי עורך דין – עובדה זו עשויה אף היא להצדיק, כשלעצמה, מתן היתר גם לבעל הדין האחר, להיות מיוצג על ידי עורך דין, אם כי לא בוודאות (למשל, בפס"ד "פרטוק" נקבע כי "כאשר בית המשפט לתביעות קטנות מתיר את היצוג לאחד מהצדדים עליו לעמוד על נסיבות הענין כולו על מנת להחליט האם להתיר את היצוג גם לצד השני"). אך גם במקרה זה, ניתן להניח כי לרוב יינתן היתר גם לבעל הדין האחר, ולו בכדי ש"הצדק גם ייראה"…

גם היתר ליצוג על ידי "ארגון", עשוי להצדיק מתן היתר יצוג לבעל הדין האחר (ראו פס"ד "פרטוק": "…אם בעל דין אחד מקבל היתר להיות מיוצג על ידי ארגון מסוים, ירשה בית המשפט גם לבעל הדין שכנגד להיות מיוצג כפי שיורה בית המשפט…")

ראוי לציין, כי לאחרונה קבע ביהמ"ש העליון, בפסה"ד בענין "דרייבר ישראל" (רע"א 5234/17), כי כאשר אחד מבעלי הדין בהליך של תביעה קטנה הינו עורך דין במקצועו או בהכשרתו, בית המשפט לתביעות קטנות "אינו מחויב להציג לבעל הדין שאינו מיוצג את האפשרות לבקש היתר יצוג, או לבחון – מיוזמתו – אם יש מקום ליתן היתר כאמור" (אגב, באותו מקרה ציין התובע בעצמו בכתב התביעה כי הינו עורך דין – אך הנתבעת נמנעה מלבקש היתר להיות מיוצגת על ידי עורך דין).

סוגיות "משפטיות" מובהקות שעולות במסגרת ההליך עשויות אף הן להצדיק היתר יצוג על ידי עורך דין, אך מדובר במקרים חריגים. אדגים זאת על סמך נסיוני:

כאשר מוגשות תביעות כנגד חברות תעופה (בגין איחורים, אובדן כבודה וכדומה) מועלות כענין שבשגרה טענות הגנה, אשר מושתתות על "אמנות בינלאומיות" (דוגמת "אמנת מונטריאול"), על "חוק התובלה האוירית" וכיוצא באלו טענות "משפטיות" ומורכבות – אשר ניתן להניח כי תובעים (בניגוד לחברות תעופה) אינם בקיאים בהן בדרך כלל, ויתקשו להתמודד עמן בהצלחה.

כך, במסגרת תביעה שהוגשה כנגד חברת תעופה, התקבלה בקשת התובעת להתיר לה להיות מיוצגת על ידִי (ובעקבות כך ניתן היתר דומה גם לנתבעת), לאחר שהתברר בעקבות עיון בכתב ההגנה, כי "עיקר טענותיה של הנתבעת הינן משפטיות, ומתיימרות להיות מושתתות על חוקים, אמנות ופסקי דין שונים"…

הנסיבות שנדונו בפס"ד "דרייבר ישראל" הנ"ל, שניתן בהקשר אחר ("תביעת ספאם"), הובילו בין היתר למסקנה שונה: "עיון בכתבי הטענות שהוגשו בהליך מלמד כי התביעה נושא דיוננו אינה מורכבת… וכי הגנתה של המערערת התבססה – כפי הנראה – על יעוץ משפטי כלשהו (כפי שמעיד נוסח כתב ההגנה מטעמה)"…

חובת גילוי של בעל דין שהינו עורך דין

על בעל דין, שהינו עורך דין, להביא עובדה זו, ביוזמתו, לידיעת בית המשפט והצד שכנגד. בתי המשפט לתביעות קטנות עצמם קבעו, כי על בעל דין שהינו עורך דין, להודיע על כך מראש, על מנת למנוע יתרון בלתי הוגן על פני בעל הדין האחר (למשל, ת"ק (ירושלים) 1698/03). אפילו מתמחה או סטודנט למשפטים, אשר מייצג בעל דין [מובן כי גם "יצוג" כזה חייב להיות כדין, וברשות – ד.ר.] חייב להצהיר על כך בפני בית המשפט (ראו למשל ת"ק (אשקלון) 4043/06; באותו מקרה, ה"יצוג" לא היה כדין, אך הדבר אינו רלוונטי לעניננו).

על קביעות ברוח זו שב גם ביהמ"ש העליון בפסקי דין שונים – ויש לכך ביטוי גם בספרות המשפטית.

גם ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין קבעה זה מכבר, כי למרות העדר הוראה מחייבת בתקנות סדרי הדין {במועד פרסום הסקירה המקורית מדובר היה כאמור בתקנות תשמ"ד} על בעל דין שהינו עורך דין, לגלות עובדה זו ביוזמתו, כדי שלא תישלל מבעל הדין האחר האפשרות לבקש להיות מיוצג על ידי עורך דין.

עדכונים ותוספות

24.9.20

ב-19.8.20 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין בתיק רת"ק 42175-09-19. נפסק, מטעמים שונים (שאינם רלוונטיים לסקירה זאת), כי "המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם קמה עילה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות". אך בית המשפט המחוזי הוסיף בין היתר כדלקמן: "ענין אחד שאראה להתעכב עליו, הוא סוגית הייצוג. מהחלטת בית משפט קמא… ניתן ללמוד כי בפתח הדיון לא נערך בירור האם הנציגים מטעם העיריה שנכחו באולם הדיונים הם בעלי השכלה משפטית. בירור כאמור נדרש לכאורה, בשים לב לכך שעסקינן בגוף מוסדי שראוי לברר מיהו הנציג שנשלח מטעמו לדיון בבית משפט לתביעות קטנות. ממילא, בירור מסוג זה לא תועד בפרוטוקול הדיון, ולא נכתב במסגרתו כי נוטלת חלק בדיון גם מי שהינה מתמחה בלשכה המשפטית של העיריה. על פני הדברים, ההתנהלות האמורה אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 63 לחוק בתי המשפט… אשר ככלל אוסר על ייצוג בבית משפט לתביעות קטנות על ידי בעל השכלה משפטית, אלא אם ניתנה רשות לכך על ידי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו. זאת, בשאיפה לשמור על הליך פשוט, מהיר ויעיל ללא פערי כוחות משמעותיים בין הצדדים ותוך שמירה על סימטריה ביניהם בהיבט הייצוג (ראו: רע"א 1868/16… רע"א 5711/08…) אמת, מתמחה אינו עורך דין. עם זאת, הוא בעל השכלה משפטית. לפיכך, ראוי כי ייצוג על ידי מתמחה בהליך המתנהל לפני בית משפט לתביעות קטנות יהיה נושא להיתר שיפוטי, על מנת לברר האם יש בכך כדי ליצור חוסר איזון או א-סימטריה בין הצדדים, והאם מוצדק בגין כך להתיר ייצוג מקביל לצד שכנגד".

אך בנסיבות הענין הקונקרטיות נפסק כדלקמן: "משאמרנו דברים אלה, יש לזכור כי פגם לחוד ותוצאתו לחוד. בנסיבות המקרה שלפני שוכנעתי כי לא מתעורר חשש ממשי לפגיעה מהותית או לעיוות דין… אף שנאמנים עלי דברי המבקש כי הוא חסר השכלה משפטית פורמאלית, הרי עיון בכתבי טענותיו בערכאה הדיונית וכן בערכאה זו מלמד כי ידיעותיו המשפטיות ומודעותו לזכויותיו הן ניכרות. המבקש הגיש כתבי טענות מפורטים ומסודרים שהועלו בהם טענות עובדתיות לצד טענות משפטיות. הוא הגיש בקשות ביניים שונות. הוא טען את טענותיו באופן עניני בבית משפט קמא. גם בהליך הערעורי הנוכחי המבקש הגיש כתבי בי-דין סדורים, מפורטים ומנומקים, הכוללים גם הפניה לאסמכתאות משפטיות… למעשה, ניתן לומר כי ההבדל בין כתבי הטענות של המבקש, לבין כתבי טענות המוגשים על ידי בעלי השכלה משפטית, אינו הבדל ניכר".

19.2.21

מתוך החלטה מיום 28.1.21 שניתנה בת"ק 65991-09-19 על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בנצרת:

"בפני בקשת התובע… לביטול ההחלטה שניתנה בהעדר תשובתו, להתיר לנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) להיות מיוצגת בידי עורכת דין. בקשת הנתבעת להיות מיוצגת, לה נענה בית המשפט בהעדר תשובה, היא בקשה מיום 18.1.2021… התובע טוען כי הליך תביעות קטנות מאפשר דין עניני, ללא הוצאות משפטיות גדולות, ללא פלפולים ובגובה עינים. לטענתו תביעתו היא דרישה אלמנטרית לתמורה מוסכמת לשירותים שניתנו, אשר לא שולמה. הוא טוען כי במשך כמעט שנה הנתבעת דוחה את הדיון מסיבה זו או אחרת אך מעולם לא טענה לחוסר כשירות לייצג את עצמה, והוא אינו רואה סיבה מדוע אינה יכולה לפרוש את טענותיה בפני בית המשפט, מה גם שהנתבע 2 יכול לדבר בשמה אם יש צורך, לנוכח שליטתו בשפה העברית. הנתבעת טוענת כי התובע התמהמה בהגשת תשובה לבקשה להתיר יצוג עד לאחר מתן החלטה בה, וכי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו…

…בית המשפט מוסמך לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד (תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976), בין מחובת הצדק בין משיקול דעת בית המשפט. התובע כאמור טוען כי הוא הגיש תשובה לבקשה במועד, לפני מתן ההחלטה… בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד לפי שיקול דעת בית המשפט, נשקלים שני שיקולים: הסיבה למחדל, וסיכויי ההגנה מפני טענות הצד שכנגד. בכל הנוגע לסיבה למחדל, ראינו לעיל שיתכן כי התובע שלח את תשובתו בטעות למספר המופיע בראש בקשת המבקשת, חלף שליחתה לבית המשפט. בנוגע לסיכויי ההגנה של התובע מפני הבקשה להתיר לנתבעת להיות מיוצגת בידי עורכת דין בתביעה קטנה זו: אלה טובים, כפי שיבואר. לאור הנסיבות בענין המחדל ולאור סיכויי ההגנה מפני הבקשה בענין יצוג, הגעתי למסקנה שיש לקבל את הבקשה לבטל את ההחלטה להתיר לנתבעת ייצוג, שניתנה במעמד צד אחד, ולדחות את בקשת הנתבעת להיות מיוצגת בידי עורך דין (בסייג אחד). הפער הנטען בהשכלה בין הצדדים, אין בו די כדי להצדיק ייצוג הנתבעת בידי עורכת דין בבית המשפט לתביעות קטנות. דוקו: התובע אמנם רופא וטרינר, אולם לא נטען שהוא משפטן. כבר ציינתי בהחלטה מאתמול כי למרות שגיאות כתיב בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים ובשורה של בקשות שהגישה הנתבעת (בשמה ולא בשם שני הנתבעים, להבדיל מבקשות נוספות שהוגשו בידי שניהם), מדובר בכתבי בי דין נהירים ומסודרים, יותר מכתבי בי דין רבים שראיתי בבית המשפט לתביעות קטנות בעבר, ועולה מהם כי הם נוסחו בידי אדם אינטליגנטי היודע לבטא את עמדתו. הנתבעת טוענת לקשיי שפה בעברית. ככל שמדובר בשליטה בעברית בכתב, עולה מטענות הנתבעת לעיל כי היא מקלידה את בקשותיה בעצמה. אמנם כאמור מופיעות בהן שגיאות כתיב, אולם עיון בשורת המסמכים שהגישה הנתבעת בתיק זה מעלה כי אין מדובר במי שאינה מסוגלת להתבטא בצורה נהירה ואף טובה מאד בעברית. ככל שלנתבעת קשיי דיבור בעברית, אמנם מקובל עלי שאין מקום לקבוע בניגוד לרצונה כי הנתבע 2 ידבר בשמה וייצג אותה. אולם הפתרון לענין קשיי השפה הנטענים מצוי בזימון מתורגמן, ואלה אינם מצדיקים להתיר לצד אחד להיות מיוצג בידי עורך דין בבית המשפט לתביעות קטנות.

הנתבעת טוענת כאמור כי היא מרותקת למיטה שאף אינה ניתנת לניוד. התובע – לא חלק על כך בבקשה לביטול ההחלטה. אולם מטעם זה כבר נקבע בתיק זה, בנסיבות הבריאותיות המיוחדות הנטענות של הנתבעת, וכאשר על פי הפסיקה לא ראוי כי בית המשפט יקיים את הדיון בביתה של הנתבעת, כי הנתבעת תשתתף בדיון בהיוועדות מרחוק… אתייחס בהקשר זה לטענת הנתבעת לפיה יש בידיה ראיות שהיא לא צירפה לכתב ההגנה. בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לקבל אותן גם אם לא צורפו לכתב ההגנה (תקנה 5(א1) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)). מאחר שהנתבעת תשתתף בדיון בהיוועדות מרחוק, אתיר לעו"ד לב להגיש במזכירות בית המשפט בנצרת לפני הדיון היום, את המסמכים שמתכוונת הנתבעת להגיש. בדרך זו נפתר הקושי הכרוך ברצונה של הנתבעת להגיש מסמכים בדיון למרות שהשתתפותה בדיון תהיה בהיוועדות חזותית. הנתבעת טוענת כי בגין מגבלותיה הרפואיות היא לא קיימה את החלטת בית המשפט בענין הגשת תמליל של השיחה הנטענת; הנתבעת תוכל להשמיע את הקלטת השיחה בדיון. בקשתה הנוספת של הנתבעת להגשת תביעה שכנגד ולתקן את כתב ההגנה – אשר נטענו דווקא באמצעות עורכת דין מטעמה (נוכח קבלת בקשת היצוג שלה בהעדר תשובה) – הוכרעו בהחלטה מאתמול בערב, ונדחו. כך שאלה ממילא אינן מצדיקות יצוג הנתבעת בידי עורכת דין. סוף דבר, הנני מבטל את ההחלטה מיום 25.1.2021, ודוחה את בקשת הנתבעת להיות מיוצגת בידי עורכת דין בדיון. זאת, למעט זכותה של הנתבעת לכך שעו"ד לב תגיש בשמה במזכירות בית המשפט בנצרת לפני הדיון היום את הראיות שהיא מעוניינת להגיש בדיון…"

26.10.23

החלטה שניתנה ביום 15.10.23 בבית המשפט העליון (השופט י. כשר) במסגרת רע"א 5106/23: "לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה… [שבה] נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות… בגדרו קיבל בית המשפט, באופן חלקי, את תביעת המשיבה, וחייב את המבקשת בתשלום פיצויים בסך 19,621 ש"ח. בתחילת שנת 2021, ביצעה המבקשת עבודות איטום בבנין משותף… נוכח חדירת מים לדירתה של המשיבה, ולדירת השכן, מר אלי כהן, ששימש גם כנציג ועד הבית (להלן: מר כהן). בתמורה לעבודתה, שילם ועד הבית סך של 14,976 ש"ח. ואולם, לטענת המשיבה, המבקשת לא ביצעה כדבעי את עבודתה, ולא ביצעה את מלוא הפעולות אשר התחייבה לבצע לצורך האיטום. לטענת המשיבה, עקב כך, בשלהי שנת 2021, התגלו נזילות מהגג, ונוצרה בעית רטיבות בדירתה של המשיבה ובדירתו של מר כהן. המבקשת נקראה לטפל בנזילות, אך לא הסכימה לטפל בשני מוקדי רטיבות המצויים מעל דירתה של המשיבה. כמו כן, לשיטת המשיבה, התיקון שבוצע על ידי המבקשת מעל דירתו של מר כהן לא הועיל, והנזילות המשיכו. נוכח האמור הגישה המשיבה תביעה כספית לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, על סך של 27,435 ש"ח, בגדרה עתרה להשבה של הסכום ששולם למבקשת, עלות תיקון הגג, הפסדי השתכרות, עוגמת נפש והוצאות משפט. ביום… התקיים דיון הוכחות… במהלכו נחקרו המשיבה, מר כהן, ונציג מטעם המבקשת, מר ששון אלי. במסגרת עדותו, העיד מר כהן כי עובר למתן הצעת המחיר, הוא עלה לגג הבנין לצד הבעלים של המבקשת והראה לו את המקומות שבהם ישנן בעיות באיטום, וכי בעלי המבקשת התחייב בפניו לתקן את כל בעיות האיטום בגג, כולל מעל דירת המשיבה. על כן, ועד הבית, אשר מר כהן הוא נציגה, החליט לקבל את הצעתה של המבקשת ולהזמין את שירותיה. לעומת זאת, מר ששון אלי העיד כי המבקשת לא התחייבה לבצע עבודת איטום מעל דירתה של המשיבה, וכי התיקון שהתחייבה לעשות היה רק תיקון איטום בשטח שמעל דירתו של מר כהן. בתום עדותו של מר ששון אלי, ובמסגרת החקירה הנגדית, שאל אותו מר כהן שתי שאלות קצרות: 'ש. אני משמיע לך הקלטה של השיחה בינינו. האם נכון שאמרת שמה שחשוב לכם זה הפתרון בלבד? ת. נכון. ש. האם נכון שאמרת שלא שמת על הגג שלנו יריעות ביטומניות? ת. נכון. לא שמתי יריעות ביטומניות וגם לא התחייבתי לשים'… ביום… ניתן פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות… במסגרתו נקבע כי המבקשת התרשלה בביצוע עבודתה, ולא תיקנה את האיטום בגג בכל המקומות שבהן היתה נזילה, כפי שהתחייבה לעשות. בית המשפט ביסס את ממצאיו, בין היתר, על עדויותיהם של המשיבה ושל מר כהן, אותן מצא כאמינות. בתוך כך, בית המשפט לתביעות קטנות חייב את המבקשת לשלם סך של 19,621 ש"ח למשיבה…

המבקשת מיאנה להשלים עם פסק הדין, והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי… [בה] טענה המבקשת כי היא לא זכתה ליומה בבית המשפט, שכן הסתבר לה שמר כהן הוא עורך דין בהכשרתו. לשיטתה, בכך נפגעה זכות הייצוג שלה. המבקשת הדגישה כי מעבר לכך שמר כהן העיד, בית המשפט לתביעות קטנות אפשר לו לחקור את נציג המבקשת. כמו כן, חזרה המבקשת על טענתה כי על פי הזמנת העבודה, לא התחייבה לבצע תיקונים בדירת המשיבה. בתגובתה… טענה המשיבה כי בתחילת הדיון, ועל אף שמילא בהליך תפקיד של עד, הכריז מר כהן בפני בית המשפט כי הוא עורך דין לתעבורה, וכי הוא אינו מתעסק בתביעות אזרחיות. עוד נטען כי מר כהן הוסיף והבהיר בתחילת הדיון, שמאז תחילת מגפת הקורונה חדל מלעסוק בתחום. כמו כן, טענה המשיבה כי מר כהן 'שימש כעד בלבד וענה על שאלות בית המשפט ועל שאלות המבקשת ולא שאל שאלות כלל את המבקשת'. בנוסף, לשיטת המשיבה, הואיל והדיון נמשך כשעה וחצי, ניתן למבקשת יומה בבית המשפט. לבסוף, חזרה וטענה המשיבה כי הצעת המחיר הוזמנה ביחס לתיקון כל גג המבנה, ולא רק חלק ממנו, ועל כן יש לדחות את טענת המבקשת, לפיה לא התחייבה בביצוע איטום בגג שמעל דירת המשיבה.

ביום… דחה בית המשפט המחוזי… את בקשת רשות הערעור. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות התבסס, בעיקרו של דבר, על קביעות עובדתיות, וכי המבקשת לא הציגה טעם מבורר המצדיק התערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו. ביחס לטענה כי נוכח עובדת היותו של מר כהן עורך דין במקצועו, לא ניתן למבקשת יומה בבית המשפט, נקבע כי המשיבה לא הפנתה לרישום בפרוטוקול המעיד על כך שעובדת הכשרתו של מר כהן כעורך דין גולתה לבית המשפט לתביעות קטנות ולמבקשת בתחילת הדיון, כך שנקודת המוצא היא שבית המשפט לא ידע עובדה זו. עם זאת, נקבע שאין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להצדיק את קבלתה של בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת. בית המשפט המחוזי הטעים את קביעתו האמורה בציינו כי '…מר כהן שהוא עורך דין הוא גם עד מהותי. משכך, לא היה מנוס אלא לאפשר לו להעיד. כמו כן, מקום בו הסוגיה אינה מורכבת משפטית ובעיקרה עובדתית, רשאי בית המשפט לתביעות קטנות שלא לאפשר ייצוג לצד שכנגד ולקיים את הדיון […] בענין פרטוק [הכוונה היא לרע"א 5711/08… (להלן: ענין פרטוק) – י' כ'] נקבע שמקום בו נמצא שלא נגרם עיוות דין עקב העדר הייצוג, אין מקום לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולפתוח את ההליכים מחדש.  בעניננו, הדיון נמשך כשעה וחצי. כלומר, מעל ומעבר, לנדרש בהליך של תביעות קטנות. בית משפט קמא גילה סבלנות יוצאת מגדר הרגיל למבקשת ואיפשר לה את מלוא יומה. לא נגרם למבקשת כל עיוות דין, שכן המחלוקת שהונחה לפתחו של בית משפט קמא היתה בעיקרה עובדתית והסוגיה המשפטית, אינה מורכבת'…

המבקשת מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והגישה את הבקשה דנן. בבקשתה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי עת התעלם מכך שמר כהן לא מילא תפקיד של עד בלבד, אלא גם ערך את חקירת נציג המבקשת. לשיטת המבקשת, בית המשפט קמא איפשר לבית המשפט לתביעות קטנות, באופן פסול, לאחוז במקל משני קצותיו, נוכח קביעתו כי 'מחד יכול היה בית המשפט לתביעות קטנות להתיר את הייצוג או למנוע מהמבקשת ייצוג, בעוד הוא כלל וכלל לא ידע, כי העד עו"ד במקצועו'. עוד ציינה המבקשת כי ביום 8.4.2023, בטרם ניתנה ההחלטה בבית המשפט המחוזי, שלח לה מר כהן מכתב, ובו נכתב כי הוא מייצג את המשיבה.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה… הלכה היא כי רשות ערעור ב'גלגול שלישי' תינתן במשורה, במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים הישירים להליך, או מקום בו מתעורר חשש מפני עיוות דין… כך ככלל, וכך ביתר שאת כאשר מדובר בהליכים שמקורם בבית המשפט לתביעות קטנות….. הבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה האמורה.

מאפיין מרכזי של הליך התביעה הקטנה הוא הטלת מגבלה על ייצוג משפטי. סעיף 63(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי ייצוג בעל דין על ידי עורך דין יהיה 'רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו'. על הטעמים שבבסיס כלל זה עמד בית משפט זה לא פעם, כך שאין צורך שאחזור על הדברים בהרחבה. די שאציין כי, בעיקרו של דבר, האיסור על נטילת ייצוג נועד לקדם שוויון מהותי בין בעלי הדין, על דרך צמצום הפערים בין בעל דין חזק שיכול ליהנות מייצוג מקצועי, לבין בעל דין שאינו יכול להרשות לעצמו ייצוג מעין זה (ראו, מיני רבים, ענין פרטוק, בפסקה 8; רע"א 6892/13… (להלן: ענין חיימוביץ')). אילו השתתפותו של מר כהן בהליך הסתכמה רק בהיותו עד מטעם המשיבה, לא היתה מתעוררת שאלה מיוחדת ביחס לסוגית הייצוג, שכן מתן עדות אינו עולה כדי ייצוג. ואולם, בעניננו מר כהן לקח חלק פעיל בייצוג המשיבה, וחקר נגדית את העד מטעם המבקשת. הדבר עולה בבירור מנוסח השאלות, ותמוהה בעיני ההתכחשות לענין זה. כמו כן, הגם שמר כהן שאל את העד רק שתי שאלות קצרות, ניתן לקבוע כי השתתפותו בהליך המשפטי עולה כדי ייצוג. בנסיבות אלה, הרי שבוצעה הפרה של האיסור על ייצוג משפטי ללא היתר, וכמו כן היה על המשיבה להביא את עובדת הכשרתו של מר כהן כעורך דין לידיעת בית המשפט לתביעות קטנות והצד שכנגד (ראו והשוו: רע"א 5234/17…) יחד עם זאת, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הלכה היא כי פגם שנפל בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, הנוגע לסוגית הייצוג, אינו מביא לביטול אוטומטי של פסק הדין או ההחלטה שניתנו בתום הליך זה. ברוח דוקטרינת הבטלות היחסית, על ערכאת הערעור לבחון את עוצמת הפגם ואת השפעתו על התוצאה, ובהתאם לכך לקבוע סעד ההולם את תיקונו, לרבות הותרת פסק הדין או ההחלטה על כנם כפי שהם (ראו: ענין פרטוק… רע"א 1868/16… טל חבקין ויגאל נמרודי, התביעה הקטנה 371-372 (2017)). בעניננו, בית המשפט המחוזי קבע כי הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות נמשך 'מעל ומעבר, לנדרש בהליך של תביעות קטנות', וכי 'בית המשפט קמא גילה סבלנות יוצאת מגדר הרגיל למבקשת ואיפשר לה את מלוא יומה', כך שלא נפגעה זכותה של המבקשת לקבל את יומה בבית המשפט לתביעות קטנות. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, מבוסס היטב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידו, על בסיס התרשמותו מהראיות שהוצגו בפניו. מעורבותו של מר כהן, מעבר להיותו עד במשפט (עובדה שאין לה, כאמור, כל משמעות במישור הייצוג המשפטי של הצדדים), הסתכמה בשתי שאלות קצרות שהציג לנציג המבקשת… בנסיבות אלו, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת, משאין היא עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי' על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. זאת, מאחר שלא נגרם למבקשת עיוות דין בנסיבות הענין דנן, וכן מאחר שהבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מענינם של הצדדים: שאלת השלכותיו של פגם הנוגע לסוגית הייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות הוסדרה זה מכבר בפסיקה, כפי שהובהר לעיל, ועל כן טענותיה של המבקשת בהקשר זה הינן בעלות אופי יישומי ופרטני גרידא…"

16.2.24

החלטה מיום 5.2.24 (פורסמה ב"נבו") בת"ק (אשדוד) 49399-06-23: "ענינה של החלטה זו בסוגית העברת הדיון מבית המשפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום, וכן בבקשת הנתבעת 3 למתן היתר ליצוג משפטי… מוסכם כי הנתבע 1 (להלן: הנתבע), בעת שנהג ברכב מעסיקתו (הנתבעת 2), גרם לתאונת דרכים שהסבה נזק… לרכב התובעים. הנתבעת 3 היא מבטחת רכב הנתבעת (להלן: המבטחת). המבטחת טוענת להעדר כיסוי ביטוחי בשל נהיגת הנתבע בפסילה, לכאורה, ומפנה לתעודת עובד ציבור ממשרד הרישוי… שלשיטתה מאששת זאת, ואף את ידיעת הנתבע באשר לנסיבות… התובע הוא עורך דין בהכשרתו ובעיסוקו. המבטחת הגישה בקשה להתיר לה יצוג בידי עורך דין, בטענה כי מדובר בתיק מורכב, וכי לאור עיסוקו של התובע, יש לקיים הליך שוויוני, ולאפשר לה יצוג כאמור. הנתבע טוען כי לא ידע על כך שנהג בפסילה… במסגרת כתב הגנתו, הפנה הנתבע לכך שהתובע הוא עורך דין, וטען כי ההתמודדות מולו בהליך אינה שוויונית. התובע, כאמור עורך דין בהכשרתו, טוען כי אינו עוסק בתיקים בתחום התעבורה, אלא בתיקים בתחום המקרקעין, ובנוסף שהוא ממעט בליטיגציה. התובע מתנגד לבקשה למתן היתר יצוג. לטענתו, העובדה שעיסוקו בתחום אחר, בצירוף נסיונה של המבטחת בתחום, מלמדים על כך שאין לו יתרון על פניה. כן הוסיף, כי מתן היתר ליצוג יפגע באופן בלתי מידתי בנתבעים אשר אינם מיוצגים. התובע הפנה לפסיקה בענין, וכן הוסיף, כי מטרתו של ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות להביא לפישוט ויעול של ההליכים בתיקים בסכומי כסף נמוכים כמו בענין דנא.

בהינתן מכלול הנסיבות לעיל, ובהן טענות ביחס למורכבות המחלוקת, כמו גם ביחס למחלוקות בענין היתר היצוג, ביקשתי את עמדת הצדדים, באשר לאפשרות שהתיק יועבר לבית משפט השלום. התובע התנגד להעברת התיק בשל שלל טענות ובהן: סכום התביעה, הרחבת ההוצאות בשל הסדרת יצוג, חוסר איזון בין זכויות התובע כאדם פרטי אל מול המבטחת, מחלוקת לא מורכבת אשר דומות לה נידונו בעבר בבית המשפט לתביעות קטנות, צמצום המחלוקת לענין הסוגיה הביטוחית בלבד. המבטחת סבורה שיש להעביר את ההליך לבית משפט השלום, וזאת מאחר שמדובר בסוגיה מורכבת, המצריכה מתן צווים והגשת תצהירים.

אדון תחילה בסוגית ההיתר ליצוג למבטחת: הכלל בדבר התרת יצוג בתביעות קטנות קבוע בסעיף 63(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]… הטעמים שבבסיס איסור היצוג של בעלי הדין בתביעות קטנות ע"י עורכי דין נבחנו בפסיקה, ראה למשל רע"א 5234/17… [פורסם בנבו]… בספרם של טל חבקין ויגאל נמרודי, התביעה הקטנה… פורטו השיקולים שיש להביא בחשבון בעת בחינת בקשה להיתר יצוג בידי עורך דין, כשבענין זה נערכה השוואה בין שני מצבים כמפורט: 'האחד, מבקש ההיתר הוא שחקן חד-פעמי, שיידרש לשלם בגין היצוג ועל כן יגדיל את עלויות ההתדיינות בשיעור ניכר. אם הצד שכנגד אינו מיוצג ואינו עורך דין, ההיתר עלול להרתיע אותו מלהמשיך בהליך ויפגע בשוויון המהותי בין בעלי הדין. בעל הדין שכנגד עשוי לבקש יצוג של עורך דין בלי לדעת שתרומתם של עורכי הדין בהליך זה מוגבלת בשל תפקידו הפעיל של בית המשפט. גם המבקש עלול להיפגע. ככלל, בתביעה קטנה אין פוסקים שכר טרחת עורך דין. אם המבקש אינו מודע לכך, עלול להיגרם לו חסרון כיס בהפתעה. על כן ייעתר בית המשפט לבקשה להיתר יצוג על ידי עורך דין במצב הראשון במשורה, ובמקרים חריגים שבהם סירוב להיתר יוביל לתוצאה בלתי מידתית. שיקולים שצריכים לענין הם שווי המחלוקת; חשיבותה; מורכבותה; מידת הסיכון הטמון בה; פערי הכוחות בין הצדדים; תרומת היצוג המשפטי להכרעה ראויה וצודקת. על בית המשפט לבחון אם גם במתכונת דיונית אקטיבית הוא יתקשה לברר את האמת ולדייק בתוצאה. הנטיה להיענות לבקשה תגדל ככל ששווי המחלוקת גדול יותר ושירותיו של עורך דין נדרשים כדי לסייע לבעל דין לאסוף ראיות, לנסח את טענותיו בבהירות ולהציגן בבית המשפט כך שאפשר להבינן. במצב השני, התובע הוא עורך דין הטוען לעצמו והנתבע הוא שחקן חוזר המבקש היתר יצוג. במצב כזה אפשר להיעתר לבקשה ביתר גמישות: העלויות של יצוג מקצועי לשחקן חוזר פחותות בהשוואה לשחקן חד-פעמי; שחקן חוזר מוחזק כמודע למתכונת הדיון ולכך שלא ישופה על שכר טרחה, ולכן חזקה שהחלטתו לבקש יצוג היא מושכלת ומודעת'… לאחר שבחנתי את הנסיבות שלפני, לרבות הכשרתו של התובע, אשר אף אם אינו עוסק בתחום הספציפי, עדיין לטעמי, זוכה ליתרון מובנה, את זהות המבטחת שהיא 'שחקנית חוזרת', אשר מודעת למתכונת הדיון, ולכך שלא תשופה בגין שכ"ט עו"ד, אני מוצאת להתיר למבטחת היתר ליצוג בידי עו"ד. ערה אני לכך שבמצב דברים זה, הנתבע הוא היחיד שנותר ללא יצוג משפטי. עם זאת, הסיבה לכך נעוצה בבחירה מודעת של הנתבע, שלא לקבל יצוג משפטי, אף שבית המשפט הציע לו לעשות כן תוך שהדגיש בפניו את החשיבות בענין. יובהר, כי מתן ההיתר ליצוג משפיע, מכח עקרון השוויון, על זכותו של הנתבע, ולכן הוא רשאי לקבל יצוג. עם זאת, משבחר הנתבע שלא לממש זכותו, אין בכך משום הצדקה, לטעמי, לשלול מהמבטחת את ההיתר. בית המשפט שב ומציע לנתבע, גם כעת, לבחון בשנית את עמדתו, לאור זהות הצדדים וההיתר ליצוג שניתן למבטחת. ככל שיבחר הנתבע לשנות את דעתו, הוא רשאי לעשות כן. בית המשפט אף מוצא להביא לידיעת הנתבע, כי יש באפשרותו לפנות לסיוע המשפטי ולברר אודות זכאותו לקבלת יצוג במימון המדינה, ככל שהוא עונה לתנאים הקבועים בענין".

בית המשפט נדרש גם לסוגית העברת התיק לבית משפט השלום; סוגיה זו חורגת מענינה של סקירה זאת, ואסתפק בציטוט הבא מן ההחלטה: "…בחינת נסיבות התיק מעלה כי נותרה מחלוקת אחת ויחידה לבירור, והיא עובדתית – האם ידע או לא ידע הנתבע אודות פסילת רשיון נהיגתו בעת התאונה. הכרעה במחלוקת זו אפשרית ומקובלת גם בהליך בבית משפט לתביעות קטנות, והצדדים רשאים להביא ראיותיהם בענין זה. סכום התביעה בענין שלפני אינו ברף העליון, והוא נמוך משמעותית (פחות משליש) מהסכום המירבי לבירור בהליך זה. מנגד, העברת התיק לבית משפט השלום, תגרור בהכרח הגדלת המשאבים וההוצאות במידה ניכרת – הן בשל סכום האגרה והן בשל שכ"ט עו"ד. לאחר שהבאתי בחשבון האמור וכן עמדות הצדדים בענין, מצאתי לבכר הותרת התיק בבית המשפט לתביעות קטנות, על פני העברתו…"

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ו/או בצרופות ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.