על תביעות קטנות… ועורכי דין

לסקירה מקיפה יותר (ובצירוף נספחים) – ראו קובץ ה-PDF בסופה של סקירה זו.

 

בתי משפט שלום מוסמכים מכח חוק בתי המשפט “לשבת כבית משפט לתביעות קטנות”, בו נדונות תביעות אזרחיות שמוגשות על ידי “יחידים” – כלומר, על ידי אנשים פרטיים, ולא ע”י תאגידים ו”ישויות משפטיות” אחרות. מדובר בתביעות בסכום מקסימלי (שמתעדכן מעת לעת) – וכיום עומד על 33,500 ₪; או בתביעות “למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה, כששווי המצרך או התיקון או סכום העסקה, לפי הענין, אינו עולה על הסכום האמור”. כפי שנקבע בפסקי דין רבים, בתי משפט לתביעות קטנות נועדו בעיקר להגשמת “תכלית צרכנית”, ולהקנות “לאזרח הקטן” – “כלי משפטי מהיר, זמין וזול לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית”. במקרים בהם מוקנית סמכות דיון “יחודית” לערכאות אחרות (למשל, בית משפט לעניני משפחה, או בית דין לעבודה), לא ניתן לנהל הליך בבית משפט לתביעות קטנות (ללא קשר לסכום התביעה).

מידת ה”פורמליות” הנהוגה בבתי משפט לתביעות קטנות, נמוכה באופן ניכר, ביחס לבתי משפט “רגילים”. כך, למשל, נקבע בחוק כי “בית משפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר” וכי “בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לענין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה” (אגב, ישנן ערכאות שיפוטיות נוספות, כגון בית משפט לעניני משפחה ובית דין לעבודה, בהן דיני הראיות וסדרי הדין “פחות מחמירים”). גם אגרת התביעה בבית משפט לתביעות קטנות, הינה נמוכה.

היבט נוסף, הראוי לציון בהקשר זה, קשור לסוגית ה”יצוג” בבית משפט לתביעות קטנות. מצד אחד, החוק מתיר לבעל דין (ברשות בית המשפט), “להיות מיוצג על ידי ארגון שקבע לענין זה שר המשפטים” – כשהכוונה הברורה לארגונים “צרכניים” וכדומה (יצוין כי לאחרונה קבע ביהמ”ש העליון, כי בתביעות “ספאם”, מותר לתובעים להסתייע בחברות המתמחות בכך, ואשר נהנות מפירות התביעה – רע”א 7064/17).

כמו כן, “יכול אדם, באישור בית המשפט לתביעות קטנות, לייצג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות” (אלא אם אותו אדם “עוסק בייצוג בדרך קבע”, “אם הייצוג נעשה במהלך הרגיל של עסקיו של המייצג”, ו”אם הייצוג נעשה בתמורה”). יצוין כי מי ש”זכה” להגיש תביעה בבית משפט לתביעות קטנות, כנגד חברת ביטוח, חברת סלולר או כל גוף דומה, נחשף ל”פרקטיקה” של יצוג הנתבעות על ידי “מייצגים מקצועיים”, שזו מומחיותם.

מצד שני, הכלל הינו כי בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות, לא יהיה מיוצג על ידי עורך דין; וכלשון סעיף 63(א) לחוק בתיהמ”ש: “יצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות על ידי עורך דין יהיה רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו”. כלומר, אין מדובר ב”מניעה מוחלטת” – ובהתקיים תנאים מסוימים, עשוי להינתן “היתר” ליצוג על ידי עורך דין בבית משפט לתביעות קטנות.

בפסה”ד בענין “פרטוק” (רע”א 5711/08) קבע ביהמ”ש העליון (אשר דן לעתים רחוקות בתביעות קטנות, משום שנדרשת רשות להגשת ערעור לבימ”ש מחוזי על פסק דין של בימ”ש לתביעות קטנות – ורשות להגשת ערעור לביהמ”ש העליון), כי מטרת סעיף 63(א) “משתלבת עם המטרה הכללית של בתי המשפט לתביעות קטנות שהוזכרה לעיל: הסעיף מאפשר לאזרח מהשורה ולצרכן הקטן לפנות לבית משפט ללא צורך בידע משפטי מוקדם וללא צורך בשכירת שירותיו של עורך דין אשר מייקרת מאוד את ההליך ויוצרת חסם בפני הפונים לבתי המשפט, בוודאי כאשר מדובר על תביעות בסכומי כסף קטנים. הסיפא של הסעיף מלמדת על החשיבות שראה המחוקק באיזון ובשוויון בין בעלי הדין, כך שאם בעל דין אחד מקבל היתר להיות מיוצג על ידי ארגון מסוים, ירשה בית המשפט גם לבעל הדין שכנגד להיות מיוצג כפי שיורה בית המשפט. לסיכום ניתן ללמוד מהסעיף על החשיבות בשמירתם של שני עקרונות בבית המשפט לתביעות קטנות: עקרון העדר יצוג משפטי של בעלי הדין ועקרון האיזון והשוויון בין בעלי הדין”.

מהו ה”יצוג” המדובר?

ברור כי הביטוי “יצוג” חל על יצוגו בפועל של בעל דין, במהלך דיון בפני בית המשפט לתביעות קטנות (וכן על חתימה על כתבי טענות, סיכומים וכיוצ”ב, בשמו של בעל הדין). אולם מעבר לכך, עפ”י המקובל אין מניעה כי יוענק לבעל דין “סיוע חיצוני” על ידי עורך דין – למשל, על דרך מתן יעוץ משפטי לגבי חקיקה ופסיקה רלוונטיים, סיוע בניסוח מסמכים, סיוע בהכנה לדיון וכיוצ”ב (וממילא, אילו היה “איסור”, ספק אם ניתן היה “לאכוף” אותו…) יתר על כן, עקרונית, דומה כי יש לעודד סיוע ויעוץ ממין אלו – שעשויים למנוע הגשת תביעות מיותרות; לצמצם העלאת טענות סרק – מצד התובע או הנתבע – הן בכתבי טענות והן במהלך הדיון; ולקצר הליכים.

יצוין, כי בעבר היה נהוג לציין, בשולי כתבי תביעה וכתבי הגנה שהוגשו בבתי משפט לתביעות קטנות, כי הם “נערכו בסיוע עורך דין” (או נוסח דומה); אך מהתרשמותי, הדבר פחות מקובל כיום.

באילו תנאים יינתן לבעל דין היתר להיות מיוצג על ידי עורך דין?

כאמור, לא מדובר במניעה מוחלטת של אפשרות “יצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות על ידי עורך דין”, אך תידרש לשם כך “רשות בית המשפט… מטעמים מיוחדים שיירשמו”, שתינתן בצמצום רב (ראו פס”ד “פרטוק”: “הלכות אחרות התירו יצוג צד על ידי עורך דין בצמצום רב על מנת לא לפגוע במטרותיו של בית המשפט לתביעות קטנות. כך נקבע כי היותו של הנתבע תאגיד סטטוטורי או עיריה אינו טעם מיוחד… גם ליועץ משפטי המועסק באופן קבע על ידי תאגיד לא הותר לייצג את התאגיד בהיותו נתבע בבית המשפט לתביעות קטנות… אפילו למדינה נקבע כי אין היתר אוטומטי ליצוג על ידי עורך דין או מתמחה ללא טעמים מיוחדים…”)

“אי סימטריה” בין בעלי הדין:

כפי שעולה מהחלטות שיפוטיות רבות, על פי רוב יינתן היתר ליצוג על ידי עורך דין על בסיס “עקרון האיזון והשוויון בין בעלי הדין” (כלשון פס”ד “פרטוק” הנ”ל). דוגמא מובהקת לכך, הינה כאשר עורכי דין נמנים בעצמם (אישית) על בעלי הדין; כך, למשל, נפסק בת”ק (ירושלים) 21257-08-17, כי “התובע, עורך דין בעצמו, סיים לימודי משפטים, עבר מסלול של התמחות ועמד בהצלחה בבחינות הלשכה ובייצגו את עצמו הינו כעורך דין לכל דבר. זאת, בעוד שהנתבעים אינם עורכי דין ואין דרכיו של בית המשפט נהירות ומוכרות להם כפי שמוכרות הן לעורך דין”, ומכאן כי התקיימו לדעת ביהמ”ש “טעמים מיוחדים”, להתיר לנתבעים להיות מיוצגים על ידי עורך דין.

אגב, במקרה האמור נדחתה טענת התובע, כי “אינו עורך דין ותיק ומנוסה”, אך ביהמ”ש ציין כי יתכנו מקרים, בהם לא יהיה די בכך שבעל דין הינו עורך דין בעצמו, להצדיק מתן היתר לצד שכנגד. בפסה”ד בענין “דרייבר ישראל”, אליו אתייחס בהמשך, קבע ביהמ”ש העליון, כי “כאשר אחד מבעלי הדין בהליך של תביעה קטנה הוא עורך דין במקצועו או בהכשרתו, אכן יכול להתעורר חשש לפגיעה בשוויון בין המתדיינים”, אך הוסיף כי “היות אחד הצדדים עורך דין אינה משמיעה – כשלעצמה ובמנותק מנסיבות המקרה – הפרת האיזון הנדרש בין המתדיינים ופגיעה בהגשמת תכליותיו של הליך התביעה הקטנה”. באותו מקרה, התובע אמנם היה עורך דין, אך “לא מתמחה בתחום המשפט נושא התביעה”, ודווקא לנתבעת היה יתרון, לאור “נסיונה בהתמודדות עם תביעות קטנות לפי חוק הספאם”…

עם זאת, בהליך מסוים (ת”ק 12176/01) הוגשה על ידי עורכי דין תביעה שניה כנגד סוכנות טיולים, על יסוד אותן טענות ועובדות כפי שנטענו בתביעתם הראשונה, אשר הסתיימה ב”הסדר פשרה”; למרות הקשר ה”דחוק” בין עילת התביעה לבין עיסוקם המקצועי הספציפי של אותם תובעים, התקבלה בקשת הנתבעת, וניתן לה היתר להיות מיוצגת על ידִי – ויש להניח כי זה מקרה אופייני…

אפשרות נוספת הינה, כי בעל דין (שאינו עורך דין) ביקש, וקיבל, היתר להיות מיוצג על ידי עורך דין – עובדה זו עשויה אף היא להצדיק, כשלעצמה, מתן היתר גם לבעל הדין האחר, להיות מיוצג על ידי עורך דין, אם כי לא בוודאות (למשל, בפס”ד “פרטוק” נקבע כי “כאשר בית המשפט לתביעות קטנות מתיר את היצוג לאחד מהצדדים עליו לעמוד על נסיבות הענין כולו על מנת להחליט האם להתיר את היצוג גם לצד השני”). אך גם במקרה זה, ניתן להניח כי לרוב יינתן היתר גם לבעל הדין האחר, ולו בכדי ש”הצדק גם ייראה”…

גם היתר ליצוג על ידי “ארגון”, עשוי להצדיק מתן היתר יצוג לבעל הדין האחר (ראו פס”ד “פרטוק”: “…אם בעל דין אחד מקבל היתר להיות מיוצג על ידי ארגון מסוים, ירשה בית המשפט גם לבעל הדין שכנגד להיות מיוצג כפי שיורה בית המשפט…”)

ראוי לציין, כי לאחרונה קבע ביהמ”ש העליון, בפסה”ד בענין “דרייבר ישראל” (רע”א 5234/17), כי כאשר אחד מבעלי הדין בהליך של תביעה קטנה הינו עורך דין במקצועו או בהכשרתו, בית המשפט לתביעות קטנות “אינו מחויב להציג לבעל הדין שאינו מיוצג את האפשרות לבקש היתר יצוג, או לבחון – מיוזמתו – אם יש מקום ליתן היתר כאמור” (אגב, באותו מקרה ציין התובע בעצמו בכתב התביעה כי הינו עורך דין – אך הנתבעת נמנעה מלבקש היתר להיות מיוצגת על ידי עורך דין).

סוגיות “משפטיות” מובהקות שעולות במסגרת ההליך עשויות אף הן להצדיק היתר יצוג על ידי עורך דין, אך מדובר במקרים חריגים. אדגים זאת על סמך נסיוני:

כאשר מוגשות תביעות כנגד חברות תעופה (בגין איחורים, אובדן כבודה וכדומה) מועלות כענין שבשגרה טענות הגנה, אשר מושתתות על “אמנות בינלאומיות” (דוגמת “אמנת מונטריאול”), על “חוק התובלה האוירית” וכיוצא באלו טענות “משפטיות” ומורכבות – אשר ניתן להניח כי תובעים (בניגוד לחברות תעופה) אינם בקיאים בהן בדרך כלל, ויתקשו להתמודד עמן בהצלחה.

כך, במסגרת תביעה שהוגשה כנגד חברת תעופה, התקבלה בקשת התובעת להתיר לה להיות מיוצגת על ידִי (ובעקבות כך ניתן היתר דומה גם לנתבעת), לאחר שהתברר בעקבות עיון בכתב ההגנה, כי “עיקר טענותיה של הנתבעת הינן משפטיות, ומתיימרות להיות מושתתות על חוקים, אמנות ופסקי דין שונים”…

הנסיבות שנדונו בפס”ד “דרייבר ישראל” הנ”ל, שניתן בהקשר אחר (“תביעת ספאם”), הובילו בין היתר למסקנה שונה: “עיון בכתבי הטענות שהוגשו בהליך מלמד כי התביעה נושא דיוננו אינה מורכבת… וכי הגנתה של המערערת התבססה – כפי הנראה – על יעוץ משפטי כלשהו (כפי שמעיד נוסח כתב ההגנה מטעמה)”…

חובת גילוי של בעל דין שהינו עורך דין

על בעל דין, שהינו עורך דין, להביא עובדה זו, ביוזמתו, לידיעת בית המשפט והצד שכנגד. בתי המשפט לתביעות קטנות עצמם קבעו, כי על בעל דין שהינו עורך דין, להודיע על כך מראש, על מנת למנוע יתרון בלתי הוגן על פני בעל הדין האחר (למשל, ת”ק (ירושלים) 1698/03). אפילו מתמחה או סטודנט למשפטים, אשר מייצג בעל דין [מובן כי גם “יצוג” כזה חייב להיות כדין, וברשות – ד.ר.] חייב להצהיר על כך בפני בית המשפט (ת”ק (אשקלון) 4043/06).

על קביעות ברוח זו שב גם ביהמ”ש העליון בפסקי דין שונים – ויש לכך ביטוי גם בספרות המשפטית.

גם ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין קבעה זה מכבר, כי למרות העדר הוראה מחייבת בתקנות סדרי הדין, על בעל דין שהינו עורך דין, לגלות עובדה זו ביוזמתו, כדי שלא תישלל מבעל הדין האחר האפשרות לבקש להיות מיוצג על ידי עורך דין.

להורדת הסקירה המקורית המורחבת בקובץ PDF – ליחצו כאן

תוספת (24.9.20): ב-19.8.20 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין בתיק רת”ק 42175-09-19. נפסק, מטעמים שונים (שאינם רלוונטיים לסקירה זאת), כי “המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם קמה עילה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות”. אך בית המשפט המחוזי הוסיף בין היתר כדלקמן: “ענין אחד שאראה להתעכב עליו, הוא סוגית הייצוג. מהחלטת בית משפט קמא… ניתן ללמוד כי בפתח הדיון לא נערך בירור האם הנציגים מטעם העיריה שנכחו באולם הדיונים הם בעלי השכלה משפטית. בירור כאמור נדרש לכאורה, בשים לב לכך שעסקינן בגוף מוסדי שראוי לברר מיהו הנציג שנשלח מטעמו לדיון בבית משפט לתביעות קטנות. ממילא, בירור מסוג זה לא תועד בפרוטוקול הדיון, ולא נכתב במסגרתו כי נוטלת חלק בדיון גם מי שהנה מתמחה בלשכה המשפטית של העירייה. על-פני הדברים, ההתנהלות האמורה אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 63 לחוק בתי המשפט… אשר ככלל אוסר על ייצוג בבית משפט לתביעות קטנות על-ידי בעל השכלה משפטית, אלא אם ניתנה רשות לכך על-ידי בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו. זאת, בשאיפה לשמור על הליך פשוט, מהיר ויעיל ללא פערי כוחות משמעותיים בין הצדדים ותוך שמירה על סימטריה ביניהם בהיבט הייצוג (ראו: רע”א 1868/16… רע”א 5711/08…) אמת, מתמחה אינו עורך-דין. עם זאת, הוא בעל השכלה משפטית. לפיכך, ראוי כי ייצוג על-ידי מתמחה בהליך המתנהל לפני בית משפט לתביעות קטנות יהיה נושא להיתר שיפוטי, על-מנת לברר האם יש בכך כדי ליצור חוסר איזון או א-סימטריה בין הצדדים, והאם מוצדק בגין כך להתיר ייצוג מקביל לצד שכנגד”.

אך בנסיבות הענין הקונקרטיות נפסק כדלקמן: “משאמרנו דברים אלה, יש לזכור כי פגם לחוד ותוצאתו לחוד. בנסיבות המקרה שלפני שוכנעתי כי לא מתעורר חשש ממשי לפגיעה מהותית או לעיוות דין… אף שנאמנים עלי דברי המבקש כי הוא חסר השכלה משפטית פורמאלית, הרי עיון בכתבי טענותיו בערכאה הדיונית וכן בערכאה זו מלמד כי ידיעותיו המשפטיות ומודעותו לזכויותיו הן ניכרות. המבקש הגיש כתבי טענות מפורטים ומסודרים שהועלו בהם טענות עובדתיות לצד טענות משפטיות. הוא הגיש בקשות ביניים שונות. הוא טען את טענותיו באופן עניני בבית משפט קמא. גם בהליך הערעורי הנוכחי המבקש הגיש כתבי-בי-דין סדורים, מפורטים ומנומקים, הכוללים גם הפניה לאסמכתאות משפטיות… למעשה, ניתן לומר כי ההבדל בין כתבי הטענות של המבקש לבין כתבי טענות המוגשים על-ידי בעלי השכלה משפטית אינו הבדל ניכר”.

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ו/או בצרופות ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן