על [טיוטות] “תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חוות דעת מומחים)”

במסגרת תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (להלן: “החוק“) נוצרו הסדרים משפטיים, שנועדו לאפשר לאדם לתכנן את עתידו בעודו כשיר ומסוגל לקבל החלטות בעניניו באופן עצמאי (יפוי כח מתמשך ומסמך הנחיות מקדימות למינוי אפוטרופוס); הסדרים שנועדו לאפשר להורה לקטין או לקרוב משפחה המשמש כאפוטרופוס לקטין, וכן לאדם המשמש כאפוטרופוס לקרוב משפחה בגיר, להביע רצונו לגבי מי שימונה בעתיד כאפוטרופוס במקומם, אם הם עצמם לא יוכלו להמשיך לשמש כאפוטרופוס (מסמך הבעת רצון) או לאחר פטירתם (הבעת רצון בצוואה – אפשרות שכבר היתה קיימת לפני תיקון 18, ואשר אף בה חלו שינויים); ואת ההסדר המשפטי של תמיכה בקבלת החלטות. כל אלו לצד שינויים ותוספות משמעותיים גם בענינים הקשורים לאפוטרופסות עצמה (דוגמא מובהקת לכך הינה הוספת סעיף 33א לחוק).

לפי סעיף 32יד(א) רישא לחוק, “יפוי כח מתמשך ייחתם בידי הממנה בפני עורך דין שעבר הכשרה לענין עריכת יפוי כח מתמשך…” – הוראה זו חלה גם על מסמך הנחיות מקדימות למינוי אפוטרופוס (ראו סעיף 35(ה) לחוק) ועל מסמך הבעת רצון (ראו סעיפים 64(ד) ו-64א(ד) לחוק); גם הוראת סעיף 32יד(ב) לחוק חלה על כל המסמכים האמורים: “התעורר ספק אצל עורך הדין בדבר היותו של אדם בעל כשירות, לרבות עקב מוגבלות המשליכה על מסוגלותו להבין את טיבו של יפוי הוח, משמעותו, מטרותיו ותוצאותיו, יפנה אותו עורך הדין למומחה, כפי שיקבע לענין זה השר בהסכמת שר הבריאות ושר הרווחה והשירותים החברתיים, כדי שיחווה את דעתו בדבר היותו של הממנה בעל כשירות”.

אשר לכניסת יפוי כח מתמשך לתוקף, נקבע בחוק, בין היתר: “היתה חוות דעת מומחה תנאי לכניסת יפוי הכח לתוקף, תצורף להצהרה חוות הדעת” (סעיף 32יט(1)(1) סיפא לחוק); “הממנה רשאי לקבוע ביפוי כח מתמשך את הדרך שבה ייקבע כי הוא אינו מסוגל להבין בדבר, בין באמצעות חוות דעת מומחה ובין בדרך אחרת… לא קבע הממנה כאמור, יראו אותו כמי שאינו מסוגל להבין בדבר אם נקבע בחוות דעת מומחה שנמסרה למיופה הכח כי הממנה אינו מסוגל להבין בדבר…” (סעיף 32יט(ג) לחוק).

“חוות דעת מומחה” מוגדרת בסעיף 32א לחוק (שיוזכר גם בהמשך): “חוות דעת, תעודה או אישור מומחה שקבע השר לפי סעיף 83(ב)”.

חוות דעת מומחה יכולה איפוא להיות רלוונטית בשתי סיטואציות: [א] עובר להפקדת יפוי הכח המתמשך, כ”ראיה” לכשירותו של הממנה (“מייפה הכח”). גם בהקשר זה, יש להבחין בין צירוף חוות דעת מומחה ליפוי הכח המתמשך, בדרך כלל כדי “להסיר ספק” בדבר כשירותו של הממנה (וכאמור בסעיף 32יג(ו) לחוק: “הממנה רשאי לצרף ליפוי כח מתמשך חוות דעת מומחה המעידה על היותו בעל כשירות בעת עריכת יפוי הכח”); לבין הפנית הממנה למומחה, בנסיבות האמורות בסעיף 32יד(א) לחוק (“התעורר ספק אצל עורך הדין בדבר היותו של אדם בעל כשירות…”); [ב] בעת כניסת יפוי הכח המתמשך לתוקף – כאשר “ברירת המחדל” (בהעדר קביעה אחרת מצד הממנה) הינה כי יראו את הממנה כמי שאינו מסוגל להבין בדבר אם כך נקבע בחוות דעת מומחה שנמסרה למיופה הכח.

מיהם ה”מומחים” ומהן “חוות הדעת” האמורים? בסעיף 32יד(ב) לחוק עצמו נקבע כאמור: “…יפנה אותו עורך הדין למומחה, כפי שיקבע לענין זה השר בהסכמת שר הבריאות ושר הרווחה והשירותים החברתיים…”; ובסעיף 83(ב) לחוק נקבע: “השר, בהסכמת שר הבריאות ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי – (1) לקבוע כללים למתן חוות דעת מומחה לצורך קביעת היותו של אדם בעל כשירות לענין סעיפים 32יג, 32יד, 32טו ו-32יט או לצורך קביעת היותו מסוגל או לא מסוגל להבין בדבר, לענין יכולתו של אדם להביע את דעתו ורצונו ולענין יכולתו לקבל החלטות או לנהל את עניניו בנוגע להליכים לפי חוק זה; (2) לקבוע סוגי מומחים נוסף על רפואיים שיהיו מוסמכים לתת חוות דעת מומחה בענינים האמורים בפסקה (1), כולם או חלקם, לרבות כללים בדבר הכשרה, מומחיות ונסיון; (3) לקבוע כללים בדבר העמדת רשימת מומחים שיהיו רשאים לתת חוות דעת מומחה בענינים האמורים בפסקה (1); (4)…..” {וכאמור, “חוות דעת מומחה” מוגדרת בסעיף 32א לחוק כ”חוות דעת, תעודה או אישור מומחה שקבע השר לפי סעיף 83(ב)”}

 

ביום 13.5.2018 פורסמה טיוטת “תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חוות דעת מומחים), התשע”ח-2018” (להלן: “הטיוטה הראשונה“). חלקה השני של הטיוטה הראשונה דן ב”סוגי מומחים” – בהתאם למטרת חוות הדעת:

[א] “חוות דעת מומחה המעידה על היותו של אדם בעל כשירות בעת עריכת יפוי כוח וחתימתו עליו, הנדרשת אם התעורר ספק אצל עורך הדין בדבר היותו של אדם בעל כשירות לפי סעיף 32יד(ב) לחוק או לפי בחירתו של אדם לפי סעיף 32יג(ו) לחוק”, תינתן על ידי “רופא בעל תואר מומחה בנוירולוגיה, בפסיכיאטריה, בגריאטריה, ברפואה פליאטיבית, ברפואת משפחה או ברפואה פיזיקלית ושיקום לפי תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל”ג-1973”, או על ידי “פסיכולוג בעל תואר מומחה בפסיכולוגיה קלינית, בפסיכולוגיה שיקומית או בפסיכולוגיה רפואית לפי תקנות הפסיכולוגים (אישור תואר מומחה), התשל”ט-1979”, ולענין אדם עם מוגבלות, גם על ידי “עובד סוציאלי כהגדרתו לפי חוק העובדים הסוציאלים, התשנ”ו-1996, שהוא בעל נסיון של חמש שנים לפחות בטיפול או באבחון אנשים עם המוגבלות הנוגעת לענין”. בכל מקרה, נקבע כי חוות הדעת “תיערך לפי טופס 1 בתוספת”, ו”תתייחס לקביעת מסוגלותו של האדם להבין את יפוי הכח, משמעותו, מטרותיו ותוצאותיו”.

[ב] “חוות דעת מומחה בנסיבות שבהן היא נדרשת לפי סעיף 32יט(א) ו-(ג) לחוק כתנאי לכניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך”, תינתן על ידי “רופא בעל תואר מומחה בתחום הנוירולוגיה לפי תקנות הרופאים”, או על ידי “רופא בעל תואר מומחה בתחום הפסיכיאטריה לפי תקנות הרופאים”, או על ידי “רופא בעל תואר מומחה בתחום הגריאטריה לפי תקנות הרופאים”. בכל מקרה, נקבע כי חוות הדעת “תיערך לפי טופס 2 שבתוספת”, ו”תתייחס רק לשאלת מסוגלותו של האדם להבין בדבר, בענינים שלגביהם ניתן יפוי הכח, ולקבל החלטות בקשר אליהם”.

הטיוטה הראשונה נותרה בגדר טיוטה בלבד. אמנם, ניתן היה להסיק ממנה מיהם בעלי המקצוע המתאימים להיות מומחים ומה אמור להיכלל בחוות דעת מומחה, אך בפועל, לא היה להוראותיה תוקף מחייב.

למעלה משנתיים וחצי לאחר פרסום הטיוטה הראשונה, פורסמה ביום 15.12.2020 טיוטת “תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חוות דעת מומחים), התשפא-2020” (להלן: “הטיוטה המעודכנת“). למרות הדמיון בין הטיוטה הראשונה לבין הטיוטה המאוחרת, יש ביניהן גם הבדלים משמעותיים, שחלקם יפורטו להלן.

[א] לגבי חוות דעת מומחה המעידה על היותו של אדם בעל כשירות בעת עריכת יפוי כח מתמשך וחתימתו עליו, הנדרשת אם התעורר ספק אצל עורך הדין בדבר היותו של אדם בעל כשירות לפי סעיף 32יד(ב) לחוק או הנערכת לפי בחירתו של אדם לפי סעיף 32יג(ו) לחוק” – לא חל שינוי בתחומי ההתמחות הנדרשים מן הרופאים והפסיכולוגים (אם כי נוספה דרישה לעריכת חוות דעת “בהתאם לתחום מומחיותו [של המומחה] ולמצבו הבריאותי של הממנה”); אך במקום התיחסות ל”אדם עם מוגבלות”, נקבע עתה – “לענין מי שאובחן עם מוגבלות שכלית התפתחותית ולענין מי שאובחן עם אוטיזם – גם עובד סוציאלי כהגדרתו לפי חוק העובדים הסוציאליים, התשנ”ו-1996, שהוא בעל  נסיון של חמש שנים לפחות בעבודה סוציאלית בטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית או עם אוטיזם, לפי הענין, או באבחון של אנשים כאמור”.

ובעוד שעל פי הטיוטה הראשונה נדרשה חוות דעת “לפי טופס 1 בתוספת” (טופס “מובנה” ומפורט מאד) – נקבע בטיוטה המאוחרת כי חוות הדעת “תכלול את הפריטים המופיעים בתוספת הראשונה” (ראו התיחסות בהמשך).

[ב] לגבי “חוות דעת מומחה בנסיבות שבהן היא נדרשת לפי סעיף 32יט(א) ו-(ג) לחוק כתנאי לכניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך” – נקבע עתה כי היא תינתן על ידי “רופא בעל תואר מומחה בנוירולוגיה, בפסיכיאטריה, בגריאטריה, ברפואה פליאטיבית, ברפואת המשפחה או ברפואה פיזיקלית ושיקום לפי תקנות הרופאים…” או על ידי “פסיכולוג בעל תואר מומחה בפסיכולוגיה קלינית, בפסיכולוגיה שיקומית או בפסיכולוגיה רפואית לפי תקנות הפסיכולוגים…” – וזאת “בהתאם לתחום המומחיות הרלוונטי למצבו של המטופל הגורם למצב המצריך את הפעלת יפוי הכח”.

גם במקרה זה, בניגוד לטיוטה הראשונה, שבה נקבע כי חוות הדעת “תיערך לפי טופס 2 שבתוספת” (אף הוא מפורט מאד) – נקבע בטיוטה המאוחרת כי חוות הדעת “תכלול את הפריטים המופיעים בתוספת השניה” {* מדובר מן הסתם בטעות סופר, שכן לטיוטה המאוחרת צורפה רק תוספת יחידה, שמתייחסת לשני סוגי חוות הדעת}

התוספת לטיוטה המאוחרת כוללת “רשימת פרטים שייכללו בחוות דעת מומחה לקביעת היותו של אדם בעל כשירות בעת עריכת יפוי כח מתמשך או חוות דעת מומחה לצורך כניסה לתוקף של יפוי כח מתמשך”, ובהם פרטי הבודק והנבדק, פרטי הבדיקה ומטרתה, וכיוצא באלו.

נכון למועד פרסום סקירה זאת, גם הטיוטה המאוחרת טרם נכנסה לתוקף (וממילא, אם וכאשר היא תיכנס לתוקף, אין וודאות כי לא יחולו גם בה שינויים).

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן