על "הסדר דיוני" – מהותו וביטולו (סקירת פס"ד)

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

ביום 6.10.22 ניתנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת י. בלכר) החלטה, במסגרת ת"א 41080-03-21 (פורסמה ב"נבו") (ההחלטה), אשר במסגרתה נדחתה בקשה "לביטול הסדר דיוני שניתן לו תוקף של החלטה". בהחלטה קצרה, אך מעניינת, עמד בית המשפט, בין היתר, על האבחנה בין "הסדר דיוני" (אשר, כלשון ההחלטה, "נוגע לאופן בירור המחלוקת או לדרך יישוב הסכסוך ולדרכי ההוכחה"), לבין הסדר שענינו סיום המחלוקת (כולה או חלקה) לגופה; ועל אף שסבר, כי "בעניננו, על פניו, ההסדר הוא 'הסדר מעורב' ואינו כולל רק ענינים דיוניים", דן בית המשפט בבקשה, לגופה, וכאמור, דחה אותה, בעומדו על השיקולים הרלוונטיים לביטול "הסדר דיוני":

"לפני בקשת הנתבעת (מנורה) לביטול 'הסדר דיוני' שאליו הגיעו הצדדים בישיבת קדם המשפט… בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ואשר ניתן לו תוקף של החלטה (ההסדר). זאת, כך לפי הטענה, 'בשל שינוי נסיבות מהותי השומט את הרציונל הכלכלי ואת שיקולי העלות-תועלת אשר עמדו ביסוד החלטתה של מנורה להעתר לאותו הסדר דיוני'. השאלה אם יש מקום לבטל את ההסדר מטעם זה, היא העומדת להכרעה בבקשה זו".

בתמצית, וכמתואר בהחלטה, המשיב (אסולין) היה בעל רשיון 'סוכן יחיד', אשר בשנת 2004 או בסמוך החל לעבוד עם מנורה (שהינה "מבטח") ולשווק פוליסות ביטוח שלה; בשנת 2021 הגיש אסולין, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, תביעה כנגד מנורה, על סך של כ-13.5 מליון ₪ (תביעת אסולין), אשר הוכחשה במלואה על ידי מנורה. לתביעת אסולין קדמה תביעה שהגישה נגדו מנורה, לבית המשפט המחוזי בתל אביב, גם כן על סך של כ-13.5 מליון ₪, אשר טרם הוכרעה (תביעת מנורה). נוכח תביעת מנורה, עם הגשת תביעת אסולין עתרה מנורה (גם) לעיכוב ההליכים בה, מחמת "הליך תלוי ועומד". במסגרת ההסדר (נשוא ההחלטה), שקיבל תוקף של החלטה, הוסכם כי תביעת אסולין תועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לצד הסכמה על עיכוב ההליך, וחידושו בתנאים מסוימים בלבד (ראו להלן). יצוין, כי בשנת 2017 פתחו אסולין ורעייתו לשעבר בהליכי פשיטת רגל, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (הליך הפש"ר), וביום 26.11.17 ניתן צו לכינוס נכסי אסולין. הליך הפש"ר בוטל לפי בקשת מנורה, שהתקבלה ביום 23.1.22 – מספר שבועות לאחר שנערך ההסדר וקיבל תוקף של החלטה. לשיטת מנורה, ביטול הליך הפש"ר מהווה "שינוי נסיבות" אשר מצדיק את ביטול ההסדר.

לגבי ההסדר, ולגבי בקשת מנורה לביטולו, נכתב בהחלטה:

"זו לשון ההסדר כמובא בפרוטוקול הדיון: 'א. התביעה בתיק זה תעוכב עד אשר יסתיים הדיון בתא"ק 25898-02-16 (להלן: 'תביעת מנורה'). ב. התביעה בתיק הנוכחי תועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בהתאם לתניית השיפוט בהסכמים בין הצדדים. ג. היה ומנורה תזכה בתביעת מנורה, יעמוד לזכותה שיעבוד על כספים המגיעים לתובע ממנה. במקרה זה, ורק במקרה זה, ולצורך החישוב של יתרת חובו של התובע כלפי מנורה, יעמוד הסכום המשועבד על 8,000,000 ₪. ד. היה ומנורה תפסיד בתביעת מנורה או שהסכום בו היא תזכה יהיה נמוך מ-8,000,000 ₪, יחודש הדיון בתיק הנוכחי על מנת לקבוע אם וכמה חייבת מנורה לתובע, כאשר כל טענות וזכויות הצדדים עומדות להם'.

כדי להבין את המנגנון הקבוע בסעיפים ג' ו- ד' לעיל הובהר, כחלק בלתי נפרד מההסדר שפורט בפרוטוקול הדיון, בזו הלשון: '1. היה ומנורה תזכה בתביעת מנורה בסכום העולה על 8,000,000 ₪, משמעות הדבר תהיה שחובו של התובע למנורה יעמוד על סכום הזכייה בהפחתת 8,000,000 ₪. 2. היה ומנורה תפסיד בתביעת מנורה או תזכה בסכום הנמוך מסכום ש[ל] 8,000,000 ₪, אזי ינוהל התיק הנוכחי, וזכויות וחובות הצדדים האחד כלפי משנהו, ייקבעו בהתאם לפסקי הדין בשני התיקים'.

כאמור, ביום 23/1/22, מספר שבועות לאחר שהסכימו הצדדים על ההסדר הנ"ל שקיבל תוקף של החלטה, הורה בית המשפט של פשיטת רגל על ביטול הליך פשיטת הרגל שנפתח לבקשת אסולין, וצו הכינוס שניתן לנכסיו, בוטל. בכך, קיבל בית המשפט את בקשת מנורה לביטול ההליך (בקשת מנורה לביטול הליך פשיטת הרגל). בקשת אסולין לעיון מחדש בהחלטה על ביטול ההליך נדחתה (החלטות כבוד השופט דניאל מיום 23/1/22 ומיום 6/2/22… להלן, יחדיו: החלטת בית המשפט של פשיטת רגל על ביטול ההליך).

בקשת מנורה לביטול ההסדר וטענות הצדדים: בבקשה שלפני התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו מכח תקנה 176(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (התקנות) ולהורות על ביטול ההסדר, שכונה בפי המבקשת 'הסדר דיוני', 'בשל שינוי נסיבות מהותי השומט את הרציונל הכלכלי ואת שיקולי העלות-תועלת אשר עמדו ביסוד החלטתה של מנורה להיעתר לאותו הסדר דיוני, שהוצע לצדדים ע"י כב' בית המשפט המחוזי בבאר-שבע […]'. שינוי הנסיבות המהותי הנטען הוא החלטת בית המשפט של פשיטת רגל על ביטול ההליך. לטענת מנורה, בשל כך 'חל שינוי נסיבות משמעותי ביותר, אשר יש בו כדי לשנות לחלוטין את השיקולים הנוגעים ליכולת הפרעון של מנורה מאת אסולין, מחד, ולהצדקת המשך מימון עלויות ניהול הגנתה בתיק זה, מאידך'. לטענת מנורה, הסיבה לכך שנתנה הסכמתה להסדר היא 'הקטנת עלויות ניהול הגנתה מפני תביעת אסולין'. זאת, משום שהעריכה כי 'כל עוד אסולין מצוי בהליכי פשיטת רגל, לא תהא נפקות אמתית לסכום שיפסק לטובתה (להערכתה), שכן לא נצברו כספים משמעותיים בקופת הכינוס לעומת מצבת חובותיו'. עוד ציינה מנורה בבקשתה כי 'אמנם במועד אישור ההסדר הדיוני הייתה תלויה ועומדת לפני בית המשפט של פשיטת רגל בקשתה (השניה) של מנורה לביטול צו הכינוס, אולם הח"מ הסכים בשם מנורה להסדר הדיוני, מכיוון שלא היה ניתן לדעת באותו מועד כיצד תוכרע בקשה זו ומה ייקבע במסגרתה'. בנוסף, לאחר אישור ההסדר, ביום 6/1/22, הגיש אסולין במסגרת תיק פשיטת הרגל תצהיר שאליו צורפה בקשתו בהליך פלילי (בקשה להחזרת תפוס), וזה כלל נתונים חדשים, שלא היו בידיעתה של מנורה קודם לכן, על אודות ניהול חברה והעסקת עובדים מצדו.

כאמור, מנורה מבקשת להסתמך על הוראת סעיף [צ"ל תקנה] 176(א) לתקנות, הקובעת כי 'בית המשפט רשאי לתת בכל עת הוראות לכל ענין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לרבות בענין שהוכרע לפי תקנה 33(ד) אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה'. עוד טוענת מנורה, כי על הסדר שענינו אופן בירור התביעה, ובכלל זה, הסכמה על עובדות, הגשת ראיות, קיזוז וכו', חלות הוראות חוק החוזים (חלק כללי)… בשינויים המחויבים מטיבו וטיבעו של הסכם על דרכי הדיון, כשאחד מהם הוא כי ניתן לשחרר צד מהסכמה כזו ברשות בית המשפט, בהתקיים שינוי נסיבות מהותי, או עילה אחרת שבדין, אשר מצדיקה את ביטולו. לשיטת מנורה, זהו המקרה שבו על בית המשפט להפעיל את סמכותו, שכן במועד זה יכול ותהא נפקות לקבלת פסק דין כספי מלא בתביעת מנורה, אשר לאחריו היא תוכל לפעול בהליכי גבייה כנגד אסולין ללא הגבלות שבדין, ומתוך ידיעה, כי ניתן יהיה להיפרע ממנו סכומים מסוימים בשל עיסוקיו השונים… ההסדר נועד כמתווה לסייע לצדדים לאזן בין שיקולי העלות והתועלת בהמשך ניהול תביעת אסולין, אך זאת, כל עוד אסולין תחת צו כינוס והצדדים היו כפופים לדיני פשיטת הרגל. ההסדר נערך כהליך וולונטרי, ואין מקום לכבול את הצדדים או מי מהם להסכמות הדיוניות".

לאחר הצגת טענות אסולין (והמענה מטעם מנורה), נפסק, בין היתר: "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני דוחה את הבקשה….. אין מדובר בשינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק ביטולו של ההסדר. לכל היותר, מדובר בחוסר כדאיות כלכלית של ההסדר מנקודת המבט (המאוחרת) של מנורה. ביטולו של הליך פשיטת הרגל הוא סיכון, שמנורה נטלה על עצמה במודע, שהרי לעת גיבוש ההסדר ומתן תוקף של החלטה להסדר על ידי בית המשפט, היתה תלויה ועומדת בקשתה-שלה לביטול הליך פשיטת הרגל. משהתקבלה בקשתה, אין מנורה יכולה להיתלות בהחלטה על ביטול הליך פשיטת הרגל של אסולין כדי לבטל את ההסדר. על אחת כמה וכמה, כשהחלטה זו נשענת ביסודה ובעיקרה על בקשתה של מנורה ועל המידע שמסרה היא בבקשתה".

בטרם נימק בית המשפט החלטתו, ביתר הרחבה, הוא עמד על מהותו של "הסדר דיוני", ועל ההבדלים בין "הסדר דיוני" לבין "הסדר שענינו סיום המחלוקת, כולה או חלקה, לגופה": "תחילה אעיר, כי הבקשה הוכתרה כ'בקשה לביטול הסדר דיוני', אך נדמה כי אין מדובר בהסדר דיוני 'טהור'. ככלל, ניתן לומר, כי הסדר דיוני, הוא כזה הנוגע לאופן בירור המחלוקת או לדרך יישוב הסכסוך ולדרכי ההוכחה; זאת, להבדיל מהסדר שענינו סיום המחלוקת, כולה או חלקה, לגופה. ככלל, בקשות לאישור או לביטול הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, הן חלק בלתי נפרד מההליך ומתבררות בגדרו, בתוקף סמכותו ושיקול דעתו של בית המשפט, שההליך מתנהל לפניו (ככל שלא מדובר בפגם ברכיב השיפוטי, המצדיק הליך ערעורי). משכך, לבית המשפט שיקול דעת ביחס לאישור ההסדר שאליו הגיעו הצדדים, או ביטולו, וההחלטות בענין זה הן בבחינת 'החלטות ביניים'. כשמדובר בבקשה לביטול הסדר דיוני, על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בהסדר הדיוני כדי למנוע מבית המשפט למלא את תפקידו. לעומת זאת, בקשה לביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, מתבררת ככלל, כתובענה עצמאית לביטול ההסכם (אם ענינה בפגם חוזי), או על דרך ערעור (אם הפגם בהיבט השיפוטי). קו הגבול בין הדיוני למהותי, בהגדרת טיבה של ההסכמה שאושרה על ידי בית המשפט, אינו תמיד חד וברור. הסכמות הצדדים, המגדרות או מצמצמות את המחלוקת, עשויות לשקף גם ויתור או פשרה מהותית, ולא רק הסדר דיוני. בעניננו, על פניו, ההסדר הוא 'הסדר מעורב' ואינו כולל רק ענינים דיוניים (כגון עיכוב הליכים או העברת הדיון מבית המשפט המחוזי בבאר שבע לבית משפט זה). ההסדר אף דומה במהותו לפסק דין מותנה. להזכיר, על פי ההסדר שקיבל תוקף של החלטה, אם מנורה תזכה בתביעתה בסכום העולה על 8,000,000 ₪, חובו של אסולין למנורה יעמוד על סכום פסק הדין בתביעת מנורה, בהפחתת 8,000,000 ₪, ובכך יסתיים הליך זה (תביעת אסולין). רק אם מנורה תפסיד בתביעתה, או תזכה בה בסכום הנמוך מ-8,000,000 ₪, תתנהל תביעת אסולין.

עם זאת, משעה שלא מצאתי כי בנסיבות הענין יש לסיווג ההסדר משמעות ביחס לשאלה, אם יש לאפשר למנורה לחזור בה מן ההסדר ולבטלו, ומשעה שאסולין לא חלק על סיווגו של ההסדר או על המתווה הנורמטיבי הרלבנטי לבחינת הבקשה, והדבר לא לובן בטענות הצדדים – אתייחס לבקשה כבקשה לביטול הסדר דיוני. כאמור, כך או כך, לא מצאתי שחל שינוי נסיבות המאפשר את ביטול ההסדר".

אשר לשיקולים הרלוונטיים לביטולו של "הסדר דיוני", נפסק, בין היתר: "אין חולק כי גם להסדר דיוני היבט הסכמי, וכי ביטולו בהיתר בית המשפט, הוא בבחינת החריג לכלל, המחייב כיבוד ההסכמות שניתן להן תוקף של החלטה; וכי (כלשון הפסיקה להלן) דרושים 'עילה של ממש', 'טעמים של צדק', 'טעם מבורר', 'שינוי נסיבות מהותי היורד לשורש ההסכמה"', או עילה חוזית מבוררת (כגון פגם ברצון או העדר גמירות דעת), שיצדיקו את ביטולו על ידי בית המשפט. בטיעוניה הפנתה מנורה לפסק הדין בע"א 595/78… באותו ענין הסכימו הצדדים שלא לחקור את הרופאים שערכו חוות דעת מטעמם. בית המשפט העליון קבע כי משלא ניתנה החלטה המבטלת את ההסכמה, הרי שהיא מחייבת; ולא היה מקום שבית המשפט קמא יתעלם מחוות דעת המומחה, מהטעם שהוא לא התייצב לחקירה. נקבע כי 'ההסכם, שעליו מדובר, היה בדבר דרכי הדיון בבית המשפט, ואם כי רשאים בדרך כלל בעלי הדין להסכים על דרך הדיון בעניינים אזרחיים, הרי כל הסכם כזה מטבעו נתון לפיקוחו ולבקורתו של בית המשפט, שבפניו מתבררת התביעה. אותו בית משפט רשאי להרשות לצד לחזור בו מההסכם, אם קיים טעם לכך. גם אם על הסכם מעין זה חל חוק החוזים (חלק כללי)… הרי תחולת אותו חוק יכולה להיות מבוססת אך ורק על הוראת סעיף 61(ב), שבו נאמר, שהוראות החוק '…יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה'. אחד 'השינויים המחויבים' מטיבו ומטבעו של הסכם על דרכי הדיון הוא, כי ניתן לשחרר צד מהסכם כזה ברשות בית המשפט'. ודוק: 'השינויים המחויבים' נדרשים מזווית הראיה של בית המשפט, בשל 'טיבו וטבעו של הסכם על דרכי הדיון'. עם זאת, כפי שגם נקבע ברע"א 5256/17… הכלל הוא כיבוד ההסכם על דרכי הדיון, וביטולו הוא חריג… 'הסדר דיוני עשוי ליעל את בירור המשפט. לכן ככלל יש לברך על הסדר כזה; כל עוד אין בו כדי לגרוע מיכולתו של בית המשפט לעשות משפט, בעלי הדין זכאים לצפות ולדרוש שההליך ינוהל על פי המתכונת שנקבעה בהסדר שעליו הסכימו מראש […] כלל וחריג לצדו. אם אין המדובר בפגיעה באינטרס הציבורי, בחוסר צדק כלפי אחד הצדדים או בהסדר המונע מבית המשפט למלא את תפקידו – אל לו לבית המשפט לסטות מן ההסדר הדיוני שאליו הגיעו הצדדים…'… דברים דומים נקבעו גם בפסקי דין נוספים שעסקו בדבר…..

כך גם בעניננו, סבורני כי אין מאומה כדי להצדיק חזרה מן ההסדר. לא חל שינוי נסיבות שיצדיק זאת, אין טעמים של צדק או טעמים הנעוצים באינטרס הציבורי או ביכולת של בית המשפט למלא את תפקידו, שיש בהם כדי להביא לביטולו; ואין טעמים שבהיבט ההסכמי שמצדיקים זאת. מהחלטת בית המשפט של פשיטת רגל, עולה כי מנורה הפנתה בבקשתה לביטול צו הכינוס לדו"ח חקירה כלכלית סמויה שנערכה, לפי בקשתה, לגבי אסולין (בהיותו חייב בתיק פשיטת הרגל). החקירה העלתה כי אסולין רשום כמנהל תיק עצמאי וכי הוא מכהן כדירקטור בחברות שונות, המשיך לעבוד כסוכן ביטוח באמצעות סוכנות הביטוח שבבעלותו, וכן באמצעות גופים אחרים שפורטו בבקשת מנורה. לדו"ח החקירה שהגישה מנורה צורפו תצלומים המתעדים את אסולין כשהוא נוהג ומשתמש ברכב יוקרה חדש; ומחשבון הפייסבוק שלו עלה כי הוא נוהג לנפוש בבתי מלון וצימרים שונים. עוד טענה מנורה בתיק פשיטת הרגל כי אסולין נעצר במהלך שנת 2020 על ידי המשטרה, בחשד למעורבות בעבירות זיוף ומרמה, במסגרת חקירה רחבה בפרשת הנפקת ערבויות הנדרשות להשתתפות גורמים במכרזים. בבקשתה לביטול ההליך אף הצביעה מנורה על כך שכנגד אסולין התנהלו מספר הליכים משפטיים, בעודו תחת צו הכינוס ומבלי שהוא דיווח על כך לבית המשפט של פשיטת רגל. בית המשפט של פשיטת הרגל ציין עוד בהחלטתו בבקשת מנורה לביטול ההליך, כי מנורה הגישה בקשה מפורטת שבה העלתה 'שורה ארוכה מאד של נושאים אשר לעמדתה מצדיקים את ביטול צו הכינוס. כך נטען, כי החייב מסתיר את עיסוקיו השונים, לרבות כעצמאי, הכנסותיו, כהונתו כדירקטור בתאגידים, התנהלותו הכלכלית, מקום מגוריו, ניהול הליכים פליליים ואזרחיים נגדו לאחר צו הכינוס, נהיגה ברכב יוקרה ועוד'… וכי 'המבקשת חשפה את התנהלותו של החייב ולנוכח הראיות שהוצגו, התגלה כי מדובר במי שהמשיך בעיסוקים שונים תוך הפקת רווחים, אותם הסתיר, בשיתוף פעולה עם גורמים שונים'… משכך נקבע כי 'מדובר בחייב אשר פעל בשורה ארוכה של פעולות מרמה חמורות בהליך פשיטת הרגל. החייב המשיך לפעול בעיסוקים שונים, תוך מתן דיווח כוזב לגבי עיסוקיו, וכן העלים שורה ארוכה של עניינים מהותיים בקשר להתנהלותו הכלכלית. רשימת הנושאים אשר מצביעים על חוסר תום ליבו של החייב היא כה ארוכה, עד כי אין עוד טעם למנותה. די בכל אחד מהנושאים שהוצגו לעיל על מנת להביא למסקנה בדבר ביטול צו כינוס…'… אין חולק, איפוא, כי נושאים אלו היו בידיעתה של מנורה עובר לאישור ההסדר בתיק זה. משמע – במועד כריתת ההסדר ביום 16/12/21, שמנורה עותרת כעת לביטולו, היא ייחסה לאסולין מעשים של הסתרת עיסוקיו והכנסותיו, הסתרת נכסים ומרמה אשר, לשיטתה שלה, הצדיקו את ביטולו של צו הכינוס; והפנתה לעובדות וראיות התומכות בטענתה. מסיבותיה והערכותיה, בחרה מנורה להגיע להסדר האמור, חלף המתנה למתן החלטה בבקשה שהגישה לביטול הליך פשיטת הרגל. כפי שצוין בבירור בבקשת מנורה… לשיטתה ההחלטה המבטלת את הליך פשיטת הרגל היא בבחינת שינוי הנסיבות שמצדיק חזרה מן ההסדר וביטולו, שכן במועד גיבוש ההסדר לא היה בידה לדעת אם תתקבל בקשתה לביטול ההליך. כפי שמציינים המלומדים דניאל פרידמן ונילי כהן… 'מקום שצד ער לכך שאין לו ידיעה לגבי נתון מסוים בעל חשיבות או שידיעתו היא בלתי מושלמת, והוא מחליט למרות זאת לכרות את החוזה, אין הוא זכאי להעלות טענת טעות בקשר לנתון זה, שכן הוא נטל על עצמו את הסיכון לגביו […]'….. אעיר כי לצד שינוי הנסיבות הנטען בדמות ביטול הליך פשיטת הרגל, ציינה מנורה גם… כי בתצהיר שהגיש אסולין בחודש ינואר 2022… יש מידע חדש שלא היה ידוע לה… אולם איני רואה כיצד יש בתצהיר כדי לשנות את מצב הדברים, ובוודאי שאין התצהיר כשלעצמו בבחינת עובדה או נסיבה חדשה שמצדיקה את ביטול ההסדר… אוסיף עוד כי בקשתה של מנורה לביטול ההסדר (וגם התגובה לתשובה) לא נתמכו בתצהיר. הטענה כי העובדות שנלמדו מהתצהיר [של אסולין – ד.ר.] 'אודות ניהול חברה והעסקת עובדים' לא היו ידועות למנורה… היא טענה עובדתית שיש לתמוך בתצהיר… גם הטענות בענין זה נטענו בכלליות ובעלמא, ללא כל פירוט או הסבר…

קיצורם של דברים, מנורה ידעה בוודאי על האפשרות שבית המשפט של פשיטת רגל יבטל את הליך פשיטת הרגל של אסולין, על יסוד הבקשה, שהיא עצמה הגישה לביטולו. לא ניתן לראות בכך שבית המשפט נעתר לבקשתה והורה על ביטול ההליך, כשינוי נסיבות המצדיק את ביטול ההסדר. ההחלטה על ביטול ההליך היא התפתחות מאוחרת, שמצויה בלב ליבה של הקצאת הסיכונים על ידי הצדדים, המעוגנת בהסדר שקיבל תוקף של החלטה. אכן, מנורה לא ידעה מה תהיה ההכרעה בבקשתה לביטול ההליך, אך למרות זאת היא החליטה להגיע להסדר, ולא להמתין עד שתתקבל החלטה ובכך, היא 'נטלה על עצמה סיכון' שבקשתה תתקבל. גם אם טעתה מנורה, הרי שטעותה היא לכל היותר טעות בכדאיות העסקה, אשר אינה מקימה עילה לביטול ההסדר… על יסוד כל האמור לא מצאתי, איפוא, כי בנסיבות הענין שלפני חל שינוי מהותי בנסיבות, או כי מתקיימות עילות אחרות שבדין, המצדיקות את ביטול ההסדר… גם לא הוכחו טעות או פגם ברצון, להבדיל (אולי) מטעות באשר לכדאיות גרידא; ומנורה אף לא הצביעה על פגיעה באינטרס ציבורי כלשהו. התוצאה, שלפיה מנורה מחויבת לפעול על פי ההסדר, שהסכימה לו בהיותה מיוצגת, ובעוד בקשתה לביטול צו הכינוס על דו"ח החקירה שהוגש במסגרתה ומכלול טענותיה (שהתקבלו), תלויה ועומדת ובטרם התקבלה החלטה – ודאי שאינה בבחינת 'חוסר צדק' כלפיה. ברי גם כי אין מדובר בהסדר המונע מבית המשפט למלא את תפקידו, ולא הוצגה כל מניעה מלפעול על פי ההסדר, ובאופן שהליך זה יתברר כהלכתו אך ורק בהימלא התנאים שהוסכמו וניתן להם תוקף של החלטה…"

עדכונים ותוספות

28.7.23

ראו תוספת מיום 28.7.23 לסקירה זאת (במסגרתה נדונה החלטה, שענינה היה בשאלה, "אם יש להתיר למערער לחזור בו מהסכמתו להסדר דיוני, לפיו יפסוק בית משפט זה באחת מהמחלוקות מושא הערעור על דרך הפשרה לפי הוראות סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]…")

21.11.23

פסק דין מיום 15.11.23, שניתן במסגרת רע"א 7760/23 (השופטת ר. רונן): "לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי… בת"א 10840-08-21 מהימים 20.6.2023 ו-28.6.2023, בהן קבע בית המשפט כי הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה, מבוטלת; ודחה את בקשת המבקש לביטול ההחלטה, בהתאמה. לצד בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט מיום 20.6.2023, בה נקבעו מועדים להגשת ראיות הצדדים…..

ביום 15.6.2023 התקיים דיון מקדמי בתיק. בתום הדיון, לאחר שהעלו ב"כ הצדדים את טענותיהם ושמעו את הערות בית המשפט ואת הצעתו – הם הודיעו כי 'לאחר ששקלנו את הצעתו אנו מסכימים להמלצת בית המשפט לפיה יינתן פסק הדין בתובענה ובתובענה שכנגד, על דרך הפשרה, ללא נימוקים ועל פי הקבוע בסעיף 79א לחוק בתי המשפט, בתנאים כדלקמן: הצדדים יהיו רשאים להגיש ראיות במועדים ובתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט. לאחר הגשת הראיות ייקבע מועד להגשת סיכומים. בית המשפט [ייתן] את פסק הדין בפשרה, וללא נימוקים. אנו נבקש ליתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים'… בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים שלעיל, וקבע כי 'פסק הדין יינתן בתובענה על דרך הפשרה, ללא נימוקים ובתנאים כדלקמן'. בהמשך, קבע בית המשפט מועדים להגשת ראיות הצדדים… מספר ימים לאחר מכן, הגיש המשיב ביום 20.6.2023 בקשה שכותרתה 'בקשה למתן נימוקים'. בבקשה צוין, כי בנוסח ההצעה לה הסכימו הצדדים בדיון מיום 15.6.2023 נקבע כי פסק הדין לא ינומק, ואולם המשיב 'שקל את הענין והגיע למסקנה כי יהיה זה לא נכון ולא הוגן ביחס לצדדים, אם פסק הדין לא ינומק, ומוטב לתקן את הדבר כבר בשלב מוקדם זה, בטרם עשו הצדדים פעולה כלשהי, ולא ידוע להם מה בכוונת בית המשפט הנכבד לפסוק'… בו ביום, נתן בית המשפט החלטה המבטלת את ההסדר הדיוני לו הסכימו הצדדים, וקובעת כי התיק יידון במתכונת רגילה. בהחלטה צוין כי 'המלצת בית המשפט היתה לפסיקה בפשרה, ולכך ניתנה הסכמת הצדדים, כפי שנרשם בפרוטוקול. עם זאת, למקרא הבקשה, בשעה שהתובע (המשיב – ר.ר.) חזר בו למעשה מהסכמתו לפשרה, בסמוך לאחר הדיון, ומשטרם נעשתה פעולה כלשהי בענין, הנני מבטל את החלטתי לפסיקה בפשרה'… ביום 28.6.2023 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 20.6.2023. לטענת המבקש, לא היה מקום לבטל את ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, אשר אף קיבל תוקף של החלטה. זאת, הן מאחר שהמשיב לא ביקש את ביטול ההסדר הדיוני, אלא אך ביקש שיינתנו נימוקים לפסק הדין; והן מאחר שכלל לא ניתן לבטל הסדר דיוני באופן חד-צדדי לפי בקשת אחד הצדדים, לא כל שכן לאחר שקיבל תוקף של החלטה, אלא באמצעות הליך נפרד ומתאים. מעבר לכך, הוסיף המבקש, כי כפי שהובהר במהלך הדיון, יש בפיו טענות מקדמיות, לרבות ביחס להעדר סמכותו הענינית של בית המשפט לדון בתיק. טענות אלה לא התבררו בשל ההסדר הדיוני שהושג, ומטבע הדברים, יש לדון ולהכריע בהן בטרם בירור התיק לגופו. כבר באותו יום דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לביטול ההחלטה. הוא ציין כי ההסדר הדיוני בוטל לנוכח עמדת המשיב בסמוך לאחר הדיון, כאשר לכאורה טרם נגרם נזק דיוני למבקש; ובשל העקרון, כי בית המשפט אינו נוהג בנסיבות שכאלה לכפות הסדר דיוני שהוצע על ידיו. בית המשפט הוסיף, כי לאחר עיון בבקשות המקדמיות של המבקש, לא נמצא טעם משכנע להידרש לבקשות אלה, המצריכות בעיקרן בירור עובדתי, והן יתבררו בהמשך הדיון. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני……"

לאחר סקירת טענות הצדדים, נפסק, בין היתר: "…הגעתי למסקנה כי יש מקום לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה… כפי שיפורט להלן, דין הערעור להתקבל. מושכלות יסוד הן כי צדדים להליך אזרחי רשאים להגיע להסכמות דיוניות ביחס לאופן ניהול ההליך. הסכמות אלה נערכות לרוב לאחר פרוץ הסכסוך, מתוך הערכה רציונלית של עלויות ניהול ההליך המשפטי ושל הסיכויים והסיכונים הכרוכים בו… בכלל זה רשאים בעלי דין להסכים כי בית המשפט יפסוק בעניין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה… ככלל, על בית המשפט לכבד הסכמה דיוניות אליה הגיעו הצדדים ולהימנע מלהתערב בה, כל עוד אין היא כרוכה בפגיעה בחוק, בתקנת הציבור, בזכויות מי מהמתדיינים, או ביעילות ההליך השיפוטי ותקינותו… ודוקו, על אף שהסכמות דיוניות אינן בגדר חוזים במובנם המשפטי הרגיל, הרי שכפי שציינתי בעבר, 'משהגיעו הצדדים להסכמה דיונית, הם זכאים לצפות ולדרוש כי ההליך ינוהל בהתאם למתכונת עליה הוסכם. בעל דין אינו רשאי בדרך כלל לחזור בו מהסכמה דיונית או לסטות ממנה אלא בהסכמת הצד השני, או אם בית המשפט התיר לו לעשות כן'… אכן, ייתכנו מקרים בהם רשאי בית המשפט להתיר סטיה מהסדר דיוני שהושג בין הצדדים, או אף להורות על ביטולו. עם זאת, לו היו בתי המשפט מתירים כענין שבשגרה לאחד מהצדדים לחזור בו מהסכמה דיונית ככל שיחפוץ, הדבר היה מביא לפגיעה – הן בציפיות הלגיטימיות של בעלי דין, כי ההליך יתנהל בהתאם להסכמות שהושגו; והן ביכולתו של בית המשפט לנהל את ההליך ביעילות ותוך הסתמכות על הצהרות והסכמות הצדדים… הדברים הללו מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהסכמות המבוססות על המלצת בית המשפט, שאף קיבלו תוקף של החלטה. על כן, מן הראוי כי השימוש בסמכות בית המשפט לאפשר לצד לחזור בו מהסכמה אליה הגיע במסגרת הסדר דיוני, ייעשה רק במקרים חריגים, בהם ישתכנע בית המשפט כי קיימת עילה של ממש, המצדיקה להתעלם מהסכמות מפורשות וברורות אליהן הגיעו הצדדים, כאשר כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו… כך למשל, במקרים בהם מתברר שניהול ההליך על פי ההסדר הדיוני לא יאפשר לבית המשפט להכריע במחלוקת האמיתית בין הצדדים… או במקרים בהם השתנו באופן מהותי הנסיבות אשר על בסיסן הגיעו הצדדים להסכמות הדיוניות…

בעניננו כזכור, בדיון שהתקיים ביום 15.6.2023 הסכימו הצדדים, בהמלצת בית משפט קמא, כי….. הסכמות אלה קיבלו תוקף של החלטה, שנוסחה באופן דומה. אלא שבחלוף מספר ימים נמלך המשיב בדעתו, וביקש – מסיבותיו שלו – כי פסק הדין יינתן עם נימוקים. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט כי משחזר בו המשיב מההסכמות שהושגו, יבוטל ההסדר הדיוני בין הצדדים. אני סבורה, כי לא היה מקום למסקנתו זו של בית משפט קמא. לא יכול להיות חולק, כי המשיב לא הציג כל עילה ממשית או טעמים המצדיקים לאפשר לו לחזור בו מההסכמות הדיוניות המפורשות שהוא הסכים להן, או לסטות מהן… כל שנטען על ידי המשיב בבקשתו הוא כי הוא 'שקל את הענין והגיע למסקנה כי יהיה זה לא נכון ולא הוגן ביחס לצדדים, אם פסק הדין לא ינומק'. ואולם, למשיב היתה הזדמנות לשקול את עמדתו ביחס להצעת בית המשפט, ולהסכים לה או לסרב לקבלה, וזאת במהלך הדיון מיום 15.6.2023. במועד זה ולאחר ששקל את הדברים, החליט המשיב להסכים לכך שיינתן פסק דין בדרך של פשרה ללא נימוקים. בפרוטוקול אף צוין מפורשות מפי ב"כ הצדדים כי 'לאחר ששקלנו את הצעתו אנו מסכימים…'… משנתן המשיב הסכמתו כאמור, לאחר שניתנה לו הזדמנות לשקול את הדברים, אין לאפשר לו לחזור בו, רק מהטעם שהוא שקל את הדברים פעם נוספת, שינה את עמדתו, והעדיף כי פסק הדין ינומק. אמנם, כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, חזרתו של המשיב מהסכמתו נעשתה ימים בודדים לאחר הדיון, ובטרם נעשתה פעולה כלשהי. השאלה האם נעשתה פעולה כלשהי על סמך ההסכמה, עשויה להיות רלוונטית בבחינת השאלה, האם מן הראוי לאפשר לצד להסדר דיוני לחזור בו מהסכמתו. אולם, אין די בנימוק זה כשלעצמו, כדי להצדיק תשובה חיובית לשאלה זו. אין די בעצם העובדה שחלף פרק זמן קצר מאז ההסכמה, ושלא בוצעו פעולות בהסתמך עליה, כדי להוביל אוטומטית לתוצאה, שבעל דין רשאי לחזור בו מהסכמתו, מבלי שיש טעם ממשי נוסף כלשהו המצדיק זאת. בעניננו, כפי שהובהר לעיל, לא הציג המשיב כל טעם המצדיק ביטול של ההסדר הדיוני, לא בבקשתו בהליך קמא ולא במסגרת הבקשה שלפני, ולכן לא היה מקום לקבל את בקשתו. משכך, אני סבורה כי לא היה מקום להורות על ביטול ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, רק מן הטעם שהמשיב חזר בו מהסכמתו". להשלמת התמונה, בפסק הדין צוין כי "טענה נוספת של המשיב שהועלתה בתשובתו לבקשת רשות הערעור, היא שכבר במועד הדיון ביום 15.6.2023, הוא הודיע כי הוא מוכן לקבל את הצעת בית המשפט 'ובלבד שפסק הדין ינומק'…" – אולם גם טענה זאת נדחתה.

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.