על ביטול צוואה הדדית – לאחר מות הראשון מבני הזוג (סקירת פס"ד)

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

כפי שציינתי בהזדמנויות קודמות (ראו, למשל, הקדמה לסקירה זאת), בסופן של מרבית הסקירות שאני מפרסם באתר זה, נוספים במרוצת הזמן "תוספות ועדכונים" שונים, אשר מוקדשים בעיקר (אם כי לא רק) לפסקי דין ולהחלטות, שפורסמו לאחר מועד פרסום הסקירות המקוריות, ואשר עוסקים בענינים שנדונו בהן. לא אחת, במסגרת ה"תוספות ועדכונים" אני מתייחס בהרחבה רבה לאותם פסקי דין והחלטות חדשים – ואף הרבה מעבר למקום שהיה ביכולתי להקדיש, במסגרת הסקירות המקוריות, לפסקי דין ולהחלטות שכבר היו קיימים באותה עת (וכמובן, גם היו מוכרים לי במועד פרסום הסקירות)…

לעתים, רק לאחר פרסומן של סקירות מסוימות, אני נחשף, לראשונה, לפסקי דין מענינים, אשר אילו היו מוכרים לי קודם לכן, סביר כי הייתי מתייחס גם אליהם באותן סקירות. כך גם במקרה זה – רק לאחר שפרסמתי (ביום 14.9.18) את הסקירה "צוואות הדדיות – היבטים (וקשיים) פרקטיים", נחשפתי לפסק דין מעניין, שניתן כבר ביום 17.2.15 (ופורסם ב"נבו") במסגרת תמ"ש 41725-02-13 ות"ע 39485-04-13; לאחר מועד פרסום הסקירה הנ"ל, התייחסתי לפסקי דין מאוחרים ממועד פרסומה, שעסקו בהיבטים שונים של צוואות הדדיות, בין היתר (אך לא רק) במסגרת "תוספות ועדכונים" לסקירה – אך מכיוון שפסק הדין נשוא סקירה זאת להלן, פורסם לפני פרסום הסקירה הנ"ל, בחרתי להקדיש לו סקירה משלו.

פסק הדין במסגרת תמ"ש 41725-02-13 ות"ע 39485-04-13, ניתן ע"י כב' השופט א. זגורי, עת כיהן כסגן נשיא לעניני משפחה במחוז צפון, במסגרת בקשה לביטול צו קיום צוואה. בפסק הדין נדונו, בין היתר, הורשת נחלה, תנית יורש אחר יורש ויורש במקום יורש, וענינים נוספים; אך כפי שמעידה כותרת הסקירה – היא תתמקד בביטול צוואה הדדית, לאחר מות הראשון מבני הזוג. סעיף 8א(ב)(2) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 ("החוק" או "חוק הירושה"), עוסק בביטול צוואה הדדית "לאחר מות אחד מבני הזוג" (כלומר, הראשון מבני הזוג), וזאת בשני מצבים: האחד, "כל עוד לא חולק העזבון"; והשני, "לאחר חלוקת העזבון" – אך ציינתי בהקשר זה בסקירה הנ"ל, כי "ביטול צוואה הדדית לאחר פטירת בן הזוג הראשון (בשני המצבים הנ"ל) מעורר לא מעט תהיות משפטיות, וגם 'פרקטיות' (למשל: למי ומתי צריך בן הזוג שנותר בחיים למסור 'הודעה', ובאיזה נוסח? כיצד תעשה ה'הסתלקות' מעזבונו של בן הזוג הראשון?)… בהן לא אעסוק…"

בית המשפט פתח בהצגת השאלות הרלוונטיות: "הורים שהינם בני זוג עורכים בחייהם צוואה הדדית על גבי מסמך אחד וקובעים בה, כי עם פטירת אחד מהם יעבור הרכוש לבן הזוג הנותר בחיים, ולאחר פטירתו של זה, יעבור החלק הארי של רכושם, שהינו משק חקלאי, לבתם. אלא שלמרבה הצער ולאחר פטירת האב, וכאשר האם עודה בחיים, נרצחה בתם בידי בעלה, והכל בשעה שהיא הזוכה על פי הצוואה במשק החקלאי של המנוחים. חולפים חודשים ספורים, והאם המנוחה משנה מהוראות הצוואה ההדדית, באופן שבו היא מורישה הזכויות באותו המשק, לנכדה אחרת, שאינה הבת המנוחה (או ילדיה/יורשיה על פי דין). חלוקים הצדדים, כיצד יש לפעול בנסיבות שנוצרו. המחלוקת מצריכה דיון. הדיון מצריך פרשנות ומענה למספר שאלות יסוד: האם הנחלה היא חלק מעזבון המנוחים, וכיצד ניתן, אם בכלל, להחיל הוראות הצוואה עליה? האם בצוואה ההדדית חֵסֵר או שתיקה, שמשמעותם הסדר שלילי, או שמא נפלה בה טעות? אם מדובר בחסר, כיצד יושלם? האם באמצעות ההסדר שנקבע בחוק הירושה בענין יורש אחרי יורש? האם בנסיבות אלו, יכולה הייתה המנוחה לערוך צוואה מאוחרת יותר ללא 'הודעת הסתלקות' מחלקה על פי הצוואה ההדדית? וכפועל יוצא מכל אלה, איזו צוואה תקוים?

רקע עובדתי רלבנטי: המנוחים צ.פ. ומ.פ. ז"ל (להלן: 'המנוחים' ו/או 'ההורים', וכל אחד לחוד ייקרא 'המנוח' או 'המנוחה', בהתאמה) נישאו בשנת 1949, ונולדו להם 3 בנות: א.א., ד.ג. ומ.ק. ז"ל. המנוחים רשומים כבעלי מלוא הזכויות במשק חקלאי מס' ***במושב *** והתגוררו שם כל חייהם (להלן: 'הנחלה' ו/או 'המשק'). בשטח הנחלה ניצבים להם שני בתי מגורים, המהווים יחידות מגורים נפרדות לחלוטין, כאשר אחת מהן מושכרת נכון להיום לצדדי ג'. 3. המנוחים ערכו צוואה הדדית ביום 30/4/2006 במשרדו של ב"כ דאז, עוה"ד *** (להלן: 'הצוואה ההדדית'), במסגרתה קבעו, כי בתם, הגב' מ.ק. ז"ל, תקבל לבדה מלוא הזכויות בנחלה, ובלבד [לשון הצוואה, כפי שהובאה בפסק הדין, היתה "בכפוף לכך" – ד.ר.] שתטפל ותסעד את אחותה גב' א.א. עד אחרית ימיה. כן נקבע, כי לבת א.א. ניתנה רשות מראש לבנות בית על מקרקעי הנחלה, ככל שנהלי רשות מקרקעי ישראל מאפשרים זאת…"

בית המשפט ציטט ("לצורך ההתרשמות, ההתייחסות ופרשנות הצוואה ההדדית, כמבואר בהמשך פסק הדין") את חלקיה העיקריים של הצוואה ההדדית, והוסיף: "המנוח צ.פ. ז"ל נפטר ביום 4/10/2010. לדאבון הלב, חייה של הגב' מ.ק. ז"ל, בתם של המנוחים והזוכה במשק החקלאי על פי הצוואה ההדדית, קופחו אף הם כארבעה חודשים מאוחר יותר על ידי בעלה, וזאת בנסיבות טרגיות (רצח והתאבדות הבעל) שהתרחשו ביום 27/2/2011. לאחר שהמנוח צ.פ. ז"ל נפטר ולאחר רציחתה של הגב' מ.ק. המנוחה, שינתה המנוחה מ.פ. ז"ל את צוואתה, וערכה צוואתה האחרונה ביום 6/4/2011, שהוראותיה שונות מהוראות הצוואה ההדדית דלעיל, ובכלל זה העניקה היא בצוואתה זו את מלוא הזכויות בנחלה (שהינה לב לבו של העזבון) לנכדה אחרת, היא הגב' א.ת. (להלן: 'הנתבעת' ו/או 'א.ת.'). גם הפעם, ההנחלה של המשק הוכפפה לטיפול וסיעוד של הגב' א.ת. באמה הגב' א.א. וזוהי לשון הצוואה האחרונה של המנוחה מ.פ. ז"ל, מיום 06.04.11:

'צוואתי באה במקומן של כל הצוואות שנערכו על ידי בעבר, ובכלל זה צוואתי מיום 30.04.06, והיא מבטלת אותן מכל וכל. הנני מורה כי לאחר שאלך לעולמי יתחלק רכושי באופן הבא: נחלה מס' *** במושב *** שבבעלותי לרבות הקרקעות, הבתים, המבנים והציוד המצוי בה תועבר לנכדתי א.ת. ואני מצווה כי הזכויות יועברו לידיה בכפוף לכך שתטפל ותסעד את אימה א.א. עד אחרית ימיה. אני מורה ומצווה כי לבתי א.א. תעמוד הזכות ככל שתחפוץ בכך לעבור ולהתגורר  באחד הבתים הבנויים על הנחלה. אני מורה ומצווה כי במידה וא.א. תבקש לבנות בית משלה על הנחלה, וככל ונהלי מנהל מקרקעי ישראל יאפשרו זאת, היא תוכל לעשות כן. אני מורה כי הזכויות במשק החקלאי במושב *** לא יעברו לצד שלישי שמחוץ למשפחתי, וככל ונכדתי א.ת. לא תחפוץ להחזיק בזכויות אלו, היא תעביר הזכויות במתנה לבן משפחה אחר…'

הגב' מ.פ. ז"ל נפטרה ביום 17/9/12. התובעים (ה"ה ש.א., ש.ח., ח.ק., וע.ק.) הם ילדיה של גב' מ.ק. ז"ל, ונכדיה של המנוחה מ.פ. ז"ל (להלן: 'התובעים' ו/או 'יורשי מ.ק. ז"ל'). התובעים טוענים, כי סבתם המנוחה לא היתה רשאית לשנות הצוואה ההדדית, באמצעות צוואתה האחרונה, וכי יש בכך פגיעה מהותית במימוש רצונו של סבם המנוח צ.פ. ז"ל, ועל כן, יש לקיים הצוואה ההדדית מיום 30/04/06, ולא את הצוואה האחרונה. מנגד, טוענת הנכדה, גב' א.ת. כי יש לקיים צוואתה האחרונה של המנוחה, באשר זהו רצונה ואין עליו עוררין, מכח הכלל המנחה, כי יש לכבד רצונו האחרון של המת. לבקשת התובעים ניתן עוד ביום 25/02/13 צו מניעה לאיסור דיספוזיציה בנחלה… נסיונות בית המשפט להביא הצדדים להסכמות שתייתרנה הכרעה שיפוטית, לא צלחו. עם זאת, יש לציין כי הצדדים גיבשו הסדר דיוני, ביחס לאופן בו יכריע בית המשפט בתובענה ובגדרו נקבע כי ההכרעה השיפוטית בדבר קיומה צוואתה האחרונה של המנוחה ו/או זכותה לשנות מהוראות הצוואה ההדדית וכן שאלת תוקפן של ההוראות המפורטות בצוואות השונות תיעשה על יסוד  העובדות והטענות בכתבי בי-דין ובחומר שצורף להם ללא דיון הוכחות…"

בית המשפט סקר תחילה את טענות הצדדים – אך לא אצטט מפסק הדין בהקשר זה (על הטענות הרלוונטיות ניתן ללמוד מהכרעת בית המשפט, שתובא בהמשך). לא אצטט מפסק הדין גם את עיקר הדיון ב"שאלת אופן העברת הזכויות בנחלה בעקבות פטירת המנוחים" – ודי לציין, כי בית המשפט הקדים והבהיר, כי הגיע למסקנה, לפיה "ברובד הראשון של העברת זכויות מהמנוח למנוחה, הרי שעולה חד משמעית, כי אף אחד מהמנוחים לא יכול היה שלא להוריש הזכויות בנחלה, בראש ובראשונה לבן זוגו, ואם היו עושים כן, הוראת הצוואה ההדדית בהקשר זה, לא היתה תקפה ולא היתה מחייבת את האגודה [ואת] רשות מקרקעי ישראל, ולא היה בה כדי לגרוע מזכויות בן הזוג שנותר בחיים. הדברים מחזקים הטיעון של הנתבעת, כי אם קיבלה המנוחה הזכויות במשק החקלאי, היא קיבלה אותן, ראש וראשון, מכח סעיף… ל'חוזה הדו צדדי', ולאחר מכן באמצעות הצוואה ההדדית. בכל מקרה היא היתה מקבלת הזכויות במשק במקרה של פטירת המנוח. ברובד השני, ברור שכל תוצאה או פרשנות של הצוואות או [של] ההסדר הנורמטיבי שנוצר בעקבות קיומן, אשר עלולה להביא למסירת זכויות המנוחים בנחלה ליורש אחד (במקרנו אנו – הנכדה), עדיפות, על פני תוצאה של פיצול הנחלה – קרי העברת הזכויות למספר יורשים (בעניננו – יורשי מ.ק. ז"ל)". בהמשך פסק הדין הובאו נימוקי בית המשפט ביתר הרחבה.

אשר ל"פרשנות הצוואה ההדדית ושאלת תחולת תיקון 12 לחוק הירושה לגביה", נפסק, בין היתר: "נקודת המוצא של הצדדים ושל בית משפט זה, כי הצוואה ההדדית דרושה פרשנות שיפוטית, בשעה שלא נצפתה בה האפשרות שהגב' מ.ק. ז"ל תֵרצח ולא תהיה בין החיים, בשעה שמי מהמנוחים עודו בחיים. ראשית, יש לקבוע כי אכן עסקינן בצוואה הדדית, כמשמעות מוסד משפטי [זה] בסעיף 8א לחוק הירושה… מוסד זה של צוואה הדדית מקובל ונפוץ בעיקר בין בני זוג. כך, לדוגמה, בדברי ההסבר להצעת חוק הירושה… צוין כי חמישית מכלל הצוואות הנערכות בישראל הינן צוואות הדדיות. כיוון שכך הכירה הפסיקה משכבר הימים במוסד זה ואף פירשה באופן מצמצם את הוראות חוק הירושה… על מנת להתאימן אליו…

בכותרת הצוואה ההדדית בעניננו נרשם 'צוואה', ללא תוספת הדיבור 'הדדית'. עם זאת, כל יתר הסממנים של הצוואה מלמדים על כך כי מדובר בצוואה משותפת והדדית. ראשית, הצוואה נושאת לשון רבים (המנוחים). שנית, היא נערכה על גבי מסמך אחד, משותף. שלישית, שני המנוחים חתומים עליה (באותו יום) כמצווים. הצוואה כוללת הסתמכות הדדית, ולפיה בפטירת מי מהמנוחים עובר כל העזבון לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר פטירתו מתקיים אותו סדר של הנחלת עזבון, ללא קשר מי נפטר קודם. תיקון מס' 12 לחוק הירושה… קבע הסדר נורמטיבי חדש בענין צוואה הדדית של בני זוג ו/או ביטולה ו/או עריכת צוואה מאוחרת על ידי מי מהמצווים. זו לשון ההוראה בשלמותה… {הערה: ראו את נוסח סעיף 8א לחוק בסקירה זאת} הוראות התיקון חלות על צוואות אשר נערכו לאחר חודש אוגוסט 2005. הצוואה ההדדית בעניננו, נערכה ביום 30/4/2006, כך שהוראות התיקון חלות עליה.

כאמור בראשם של דברים, השאלה המקדמית שעל הפרשן להידרש לה במקרה דנן, היא כיצד משפיעה עובדת פטירתה של מ.ק. ז"ל, בחיי המנוחים, על אפשרות קיום או ביטול הצוואה ההדדית. אירוע מותה של היורשת מ.ק. ז"ל, היה ללא ספק אירוע ששני המנוחים לא צפו אותו בצוואתם ההדדית, ולראיה, שלא כללו בצוואה ההדדית הוראה כלשהי, למקרה שבתם מ.ק. ז"ל לא תהיה בין החיים לאחר לכתם מהעולם. למעשה, לשון הצוואה מלמדנו, כי המנוחים לא צפו כלל אפשרות שלפיה מי מהזוכים על פי הצוואה, לא יהיה בין החיים לאחר פטירתם, ולא כל שכן כאשר מי מהם עודו חי… מלשון הצוואה ההדדית שבפנינו ניתן ללמוד, כי אומד דעתם של המנוחים היה להעביר לאחר פטירת שניהם את זכויותיהם בנחלה לבתם מ.ק. ז"ל, תוך שהדבר כפוף לכך שבתם זו (ולא אף אחד אחר) יטפל וידאג לבת אחרת (א.א. – וראו סעיף 3(א) לצוואה) והכל תוך שימור הבעלות במשק החקלאי, באופן שיתאפשר לבתם א.א. גם לעבור לגור באחת מיחידות הדיור הקיימות במשק (סעיף 3(ב)(3) לצוואה) או אף לבנות בית נוסף בנחלה, אם תחפוץ בכך (סעיף 3(ב)(4) לצוואה). בהליך שלפני, אין כל אינדיקציה ו/או ראיה ו/או עדות ו/או טיעון בעל משקל לפיו, יש לתור אחר אומד דעתם של המנוחים מנסיבות חיצוניות, ואין בכך גם כל צורך, לאור לשונה הברורה של הצוואה. רוצה לומר, גוף הצוואה ונשמתה, היינו הך הם בנסיבות המקרה. אם לשון הצוואה ברורה ומשתמע ממנה באופן חד משמעי אומד דעתם של המנוחים, כיצד ניתן להתמודד עם שאלת פטירתה של הזוכה על פי הצוואה במשק החקלאי – גב' מ.ק. ז"ל? על מנת להתמודד עם שאלה זו, יש להידרש לפרשנות והשלמת חסר בצוואת המנוחים, שכן הצוואה אינה כוללת כל התיחסות למקרה שבו הגב' מ.ק. ז"ל לא תהיה בין החיים לאחר פטירת המנוחים (ואף לא במהלך חיי מי מהם). הצדדים, ובפרט התובעים, לא טענו ולפחות לא שכנעוני, כי פרשנות הצוואה ההדדית במובן הצר (לפי לשון הצוואה כפשוטה) מביאה לכך שיורשי מ.ק. ז"ל אמורים לבוא במקומה. הלכה למעשה טוענים התובעים לקיום אפשרות זו מכח השלמת הצוואה, באמצעות ההסדר הדיספוזיטיבי שבחוק הירושה (הסדר של יורש אחר יורש…) הנתבעת למעשה לא חלקה על כך בסיכומיה, אך מצאה לכך ישום וביטוי שונה, שדוחה כל אפשרות לפיה יורשי מ.ק. ז"ל ייכנסו לנעליה כזוכה בצוואה ההדדית. עולה איפוא, כי אין מחלוקת, כי במקרה שלפני, הצוואה ההדדית מצריכה פרשנות באמצעות 'השלמת חסר' בצוואה, לענין פטירת הזוכה, גב' מ.ק. ז"ל וזהות היורשים שיבואו במקומה, או שמא שאלת בטלות הצוואה מכח סעיף 30 לחוק הירושה….. במקרה שלפני, המנוחים חייבו את מ.ק. ז"ל באופן אישי 'לטפל ולסעוד' את אחותה א.א. בדרך כלל, כאשר בצוואה נקבע תנאי אישי שכזה תוך זיווגו עם הזוכה הספציפי, קשה לראות כיצד אותו תנאי אמור להתקיים כאשר לא אותו זוכה יורש את המנוח. זאת ביחוד, כאשר מדובר בתנאי שענינו ביצוע פעולה אישית. זאת ועוד, במקרה דנן טוענים יורשי מ.ק. ז"ל, כי הם אמורים לבוא במקומה. אם כך, כלפי מי מהם אמורה הגב' א.א. לעתור, שימלא חיובו לטפל ולסעוד אותה מכח סעיף 45 לחוק הירושה? קבלת עמדת התובעים הופכת [את] החיוב של המנוחים, שצמוד לזכות קבלת הנחלה, לבלתי מסוימת [כך במקור – ד.ר.] זאת אף אם היינו נכונים לקבל, כי הטיפול והסיעוד בבתם… ייעשה שלא בידי מ.ק. ז"ל אישית (וכאמור אינני מקבל טיעון זה). פרופ' ברק מזכיר חסר מסוג זה כשתיקה של הצוואה שמשמעותה הסדר שלילי… מכאן שמקום שגב' מ.ק. ז"ל אינה בין החיים, ניתן בהחלט לקבל הטיעון של נכדתה, גב' א.ת. ולפיו הופך ביצוע הצוואה ההדדית למהלך בלתי אפשרי, ועל כן שוב אין לדבר על פגיעה של המנוחה באינטרס ההסתמכות של המנוח, בעצם עריכת הצוואה המאוחרת. מפאת הזהירות אציין, כי אף אם לא היינו רואים בחסר שבצוואה ההדדית של המנוחים משום 'הסדר שלילי', והיינו נדרשים להשלמת החסר באמצעות הדין הדיספוזיטיבי, קרי באמצעות הסדר של יורש אחר יורש… הרי גם אז לא היה ניתן להיענות לעתירתם… גב' מ.ק. ז"ל נפטרה לפני שהגיעה שעת זכייתה (כאשר אמה המנוחה היתה עדיין בחיים). משכך, הוראת הצוואה לטובתה מתבטלת לפי הוראת סעיף 42(ג) סיפא לחוק הירושה, ומוקשה עד בלתי אפשרי לראות כל אפשרות אחרת. בשולי הדברים ייאמר כי התובעים לא טענו, כי יש להחיל את ההסדר של 'יורש במקום יורש'… אך אפילו היו טוענים לכך, הרי שאומד דעת המנוחים מלמד חד משמעית, כי אין מקום להחיל הסדר זה. ההסדר אינו ישים בנסיבות הענין, בהן המנוחים רצו להוריש הנחלה באופן מסוים לבתם מ.ק. ז"ל (ולא לילדיה שנזכרים במקום אחר בצוואה, כזוכים בכספים אחרים)….. זאת ועוד, מדובר במשק חקלאי והמנוחים היו מודעים לאפשרות ההנחלה המוגבלת מכוח החוזה 'הדו צדדי'. 'העברה מוגבלת' כיצד? בכך שהחוזה 'הדו צדדי' ומדיניות רמ"י, קובעים שלא ניתן לאשר העברה לאחר פטירה, של זכויות השימוש בנחלה, ליותר מיורש אחד… כל זאת בה בשעה, שאימוץ ההסדר של יורש במקום יורש היה מביא לכך שילדי/יורשי מ.ק. ז"ל היו נכנסים יחד לנעליה, ואו-אז ממילא לא ניתן היה לקיים רכיב זה בצוואה, המתייחס להעברת הזכויות. הנה כי כן, הסדר זה של יורש במקום יורש אינו ישים ו/או בר ביצוע בנסיבות המקרה, לא רק כפועל יוצא מפרשנות הצוואה, אלא גם כפועל יוצא מהוראות 'החוזה הדו-צדדי' החל על הנחלה. הדברים מחזקים את בית המשפט בגישתו, לפיה פרשנות שכזו של הצוואה אינה יכולה להלום ולהתיישב בקנה אחד עם אומד דעת המנוחים… ועוד יוסף ויושם אל לב, כי אף אם היינו רואים בצוואה ההדדית, שלא התייחסה לאפשרות פטירת מ.ק. ז"ל בטרם פטירת מי מהמנוחים, כ'טעות', לא ניתן היה לתקנה באמצעות פרשנות שיפוטית. ההלכה הפסוקה מקפידה על בירור אומד דעת הנותן לפי הנתונים העובדתיים בשעת עשיית הצוואה, ולא לפי שינויים עובדתיים מאוחרים….."

והעיקר. אשר ל"פרשנות הצוואה והתמודדות עם ההסדר הקבוע בסעיף 8א(ב)(2) לחוק הירושה", נפסק, בין היתר: "ראינו כי מותה של הזוכה במשק, על פי הצוואה ההדדית, הינו אירוע שהמנוחים לא צפו בצוואתם ההדדית. מצאנו, כי הדבר מצריך פרשנות. קבענו, כי בנסיבות המקרה, כל נתיבי הפרשנות מובילים לתוצאה לפיה ישום סעיף 3 לצוואה ההדדית אינו אפשרי או בר ביצוע (בין אם לפי גישת השתיקה בצוואה=הסדר שלילי, בין אם באמצעות השלמת חסר על ידי ההסדר של יורש אחר יורש, בין אם על ידי החלת דיני הטעות). בשעה שמדובר בצוואה הדדית שסעיף 3 שבה אינו ניתן לביצוע, סבור בית המשפט כי אין בנסיבות הענין תחולה להסדר שנקבע בסעיף 8א(ב)(2) לחוק הירושה (הסתלקות יורש מצוואה הדדית לאחר פטירת בן הזוג) או לחלופין, כי יישום הסדר זה מביא לתוצאה בלתי הגיונית, שאינה מתיישבת גם עם הטעמים העומדים בבסיס ההסדר המשפטי האמור, ועל כן, רשאית היתה המנוחה לצוות אחרת את העברת הזכויות במשק, במסגרת צוואתה האחרונה. אסביר דרכי למסקנה זו. נפתח ונאמר, כי על פי ההסדר שנקבע בסעיף 8א(ב)(2) לחוק הירושה, במצב בו אחד מבני הזוג הלך לעולמו, והעזבון טרם חולק בין היורשים, כפי שקרה במקרה הנדון, על בן הזוג הנותר בחיים, ומבקש לבטל את הצוואה ההדדית, לוותר באופן מוחלט על כל חלק בעזבון, שהוא היה אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת. כאמור, לטעמי, אימוץ הסדר זה יחטא לרצון המקורי של המנוחים, ויגרום לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת שאף אחד מהמנוחים לא כיוון אליה. ראשית, ובשעה שמצאנו וקבענו, כי ההוראה המנחילה בצוואה ההדדית את המשק למ.ק. ז"ל, אינה ברת ביצוע ולמעשה מדובר בהסדר שלילי, הרי שלא יכולה להישמע הטענה של התובעים, כי קיום צוואתה האחרונה של המנוחה יפגע באינטרס ההסתמכות של המנוח. לא קיימת הסתמכות של המנוח על המנוחה שתבצע את הצוואה ההדדית, מקום שמ.ק. אינה בין החיים (עוד בחייה של המנוחה). מדובר בטעם כבד משקל ההופך את העקרון והטעם המונחים בבסיס הסדר הקבוע בסעיף 8א(ב)(2) לחוק הירושה, לבלתי הגיוניים, חסרי סבירות ובלתי מתקבלים על הדעת. שנית, הליכה בתלם של ההסדר הקבוע בסעיף 8א(ב)(2) לחוק הירושה, מביאה למעשה לשלילת יכולתה של המנוחה לצוות, ולהותרת הצוואה ההדדית הבלתי אפשרית לביצוע על כנה. כיצד יכול בית המשפט ליתן לכך יד? שלישית, אין כל השפעה בקיום הצוואה האחרונה של המנוחה, על קיום או שלילת קיום של הצוואה ההדדית… המלומד פרופ' קורינאלדי מתייחס לכך בספרו 'דיני ירושה – צוואות ירושות ועזבונות' בעמוד 232, באומרו כי נוסח החוק הקיים אינו ברור, תוך הפניה לועדת טירקל, שהציעה לשנות במסגרת חוק דיני ממונות את ההסדר הקיים, ולאפשר בנסיבות המצדיקות זאת, לפטור את היורש הנשאר בחיים מהסתלקות מחלקו בצוואה ההדדית או [מ]החזר המנה לעזבון, מקום שהוא רוצה לערוך צוואה חדשה (סעיף 703(ב) להצעת החוק…) מקבל אנוכי בכל הכבוד את דברי המלומד קורינאלדי בהקשר זה: 'ריכוך התוצאות המשפטיות של הביטול 'בנסיבות מצדיקות' יכול לשמש פתרון לשינוי נסיבות קיצוני לאחר עריכת הצוואות, אך ראוי לפרט בגוף הסעיף את המבחן ל'נסיבות מצדיקות". על אותה בעיתיות הנובעת מביטול צוואות הדדיות בשל אירוע קיצוני ובלתי צפוי ומאוחר לעריכת הצוואות, עמדו גם המלומדים אילנית שבת ואורן שבת בספרם 'ירושה – עסקאות בירושה עתידה וצוואות הדדיות'… בנסיבות שלפני, אני מקבל איפוא הטיעון של הנכדה, כי דרך הפעולה של המנוחה בעריכתה את צוואתה האחרונה, המאוחרת לצוואה ההדדית, לא זו בלבד שאינה סותרת את הצוואה ההדדית בענין הורשת המשק, אלא באה ליתן פתרון מעשי, לאור העובדה שלא ניתן לקיים הצוואה ההדדית בהקשר זה. בנוסף, אני מקבל הטיעון של ב"כ הנכדה, כי גם בצוואתה האחרונה של המנוחה, נשמר עקרון או אינטרס ההסתמכות השאוב מהצוואה ההדדית, בדמות מציאת בן משפחה, שהמנוחים שניהם סומכים עליו כי ידאג לבתם א.א. (בתה הגב' א.ת.) על כן ומכח דיני תום הלב, מנועים התובעים מלהתנגד לצוואתה האחרונה של המנוחה. יש לזכור עוד, כי אף לא אחד מיורשי מ.ק. ז"ל לא מבקש לעבור ולהתגורר במשק של המנוחים ולדאוג ולסעוד את א.א. והרי מדובר באחד מעיקרי הצוואה ההדדית. הנה כי כן, דווקא קיום הצוואה האחרונה של המנוחה, מתיישב היטב עם אינטרס ההסתמכות של המנוח, ועם אומד דעת שני המנוחים בצוואה ההדדית. קבלת פרשנות התובעים, לפיה הצוואה האחרונה לא תקוים, תחטא לכל אלה. בשולי כל הדברים הללו יש לציין כי ההבדל הבולט ואולי היחידי בין הוראות הצוואה ההדדית לבין הוראות הצוואה המאוחרת, הינו בנוגע לנחלה ומיהות הזוכה בה. יתר ההוראות בצוואה, ובכלל זה חלוקת הכספים… וכן ההוראה, כי יש לדאוג לבת א.א. עד אחרית ימיה, לא השתנו בצוואה האחרונה של המנוחה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה תביעתם ופרשנותם של התובעים, ומקבל עתירותיה של הנכדה, מכח דיני תום הלב, מכח העדפת עקרון חופש הציווי, לאור פרשנותי את אינטרס ההסתמכות של המנוחים בסעיף 3 לצוואה ההדדית, וכחלק מהמאמץ השיפוטי-פרשני, לקיים את אומד דעת המנוחים, בקירוב ככל האפשר לרצונם המקורי המוצהר. כל פתרון אחר, לטעמי יוצר תוצאה בלתי הגיונית או [בלתי] מתקבלת על הדעת, החוטאת גם לאומד דעת המנוחים. כפועל יוצא, ניתן בזה צו קיום לצוואתה האחרונה של המנוחה מ.פ. ז"ל מיום 6/4/11 ואני מורה על ביטול צו קיום צוואתם ההדדית של המנוחים".

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.