על אילנות (מוגנים) עצים (בוגרים) ויערות

כפי שמעיד עליו שמו, החוק העיקרי העוסק בעצים ובשטחי גידול עצים בישראל, הינו “פקודת היערות” – שריד של חקיקה מנדטורית משנת 1926 (ראו כאן את הפקודה המקורית), אשר נותרו בה סממנים “ארכאיים” לא מעטים, ובין היתר, בכותרת המשנה (“פקודה הבאה להגן על היערות וליצור ולנהל מקומות מיוחדים ליערות”), ובהגדרות השונות. כך, למשל, בהגדרת “תוצרת יער” נמנים (כחלק מן “הדברים דלקמן כשהם נמצאים באדמת יער או כשהם מובאים משם”) “גוטפרשה” ו”ליפים”… לא הכרתי את פירושם של אלה, וחשבתי שהבעיה אולי טמונה בי; אך נתקלתי במאמר של צביקה אבני (בכתב העת “קרקע”, גליון 68, הוצאת קק”ל, 2010), והתברר שגם המחבר הלין (כעדות ל”חוסר הרלוונטיות של הפקודה” באותה עת) על כך ש”בפירושי מושגים, תחת הכותרת ‘תוצרת יער’ אפשר למצוא מילים כגון, ‘ליפים’, ‘נטף’ ו’גוטפרשה’ שמצריכות פתיחת מילון כדי להבינן” (נראה כי אימרת חז”ל, “אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר?” מתאימה כאן במיוחד). אחסוך מכם את החיפוש ואשתף את תוצאות בדיקותי: “ליף” פירושו “סיב, חוט דק בצומח ובחי”; ו”גוטפרשה” (gutta percha) הינו סוג של גומי בעל שימושים תעשיתיים העשוי משרף של עצים מסוימים…

במשך שנים רבות נעשו בפקודת היערות שינויים ספורים. שינויים משמעותיים בפקודת היערות נעשו בשנת 2012 (במסגרת תיקון מס’ 5), ובשנת 2014 נעשו בה מספר שינויים נוספים (במסגרת תיקון מס’ 6), שעל חלקם אעמוד בהמשך.

באופן כללי, עוסקת פקודת היערות בעיקר בהגנה על יערות ושטחי גידול של עצים, ובהגנה על עצים עצמם. כך, למשל, ב”אזור שמור ליער” חל איסור עקרוני (למעט על פי רשיון) “ליטול תוצרת יער”, “לעקור אילן משורשו, לשורפו, להסיר את קליפתו או את עליו או להשחיתו בדרך אחרת”, “לרעות בקר [כלומר ‘פר, שור, פרה, עגל, תאו, סוס, סיח, פרד, חמור, אתון, גמל, כבש, עז, חזיר, הם וולדותיהם’…] או לתת להן להיכנס לגבול האזור השמור ליער”, “לחפור או להבקיע או לחרוש את האדמה”, “לבנות כל סכר על פני כל נהר או לעצור באופן אחר את זרמו של כל נהר או נחל”, “לגור בכל אזור המיוחד ליערו להקים בו כל בנין”, ועוד. אם נראה לשר “כי רצוי לאסור על הקהל להכנס לאזור השמור ליער או לחלק הימנו, לצורך שמירה מעולה יותר על קיומו של היער או לשם הגנה על העצים הרכים או לכל מטרה אחרת”, הוא מוסמך להכריז בצו “את היער, שמקומו ותחומיו יתוארו באותו צו, או כל חלק הימנו, כאזור יער סגור“. ואפילו כשמדובר ב”אדמת יער פרטית“, מוסמך השר “כשהוא מוצא זאת לראוי לטובת הציבור, להרשות בצו לפקיד יערות להעמיד להגנתו אדמות יער שהן קנין פרטי, כשנראה שהשמדת העצים באותן אדמות מפחיתה או עלולה להפחית את הספקת המים או שהיא מזיקה למצב החקלאי של הקרקעות הסמוכות או שהיא מסכנת את ההספקה המתמדת של תוצרת היער לבני הכפרים הנמצאים בשכנות לאותן אדמות”…

בנוסף עוסקת, כאמור, פקודת היערות גם בהגנה על עצים ואילנות (“בכל פרקי גידולם, דקלים, חזרן, שיחים, זרדים וגזעים”). ראשית, במסגרת תיקון מס’ 5 נוספה לפקודת היערות ההגדרה של “אילן מוגן” – “עץ זית, עץ חרוב או אילן המוגן לפי צו כאמור בסעיף 14”. מכאן כי יש שני סוגים של אילנות מוגנים: עצי זית ועצי חרוב – אשר לנוכח חשיבותם התרבותית, מוגנים בפקודה עצמה, כלומר בחקיקה ראשית; ואילנות מוגנים אחרים, המוגנים מכח חקיקת משנה (הכרזתם כאילנות מוגנים לפי צו של שר החקלאות). ב-4.2.1997 פורסם צו היערות (אכרזה על אילנות מוגנים) (מס’ 2), התשנ”ז-1997, שנכללו בו 66 מינים של אילנות מוגנים, חלקם מוכרים יותר (למשל, אורן, ארז, אשל, פיקוס השקמה), חלקם מוכרים פחות (למשל, טטרקליניס מפריק, טבבויה איפה), ולעתים עם “סייגים” (למשל, תמר “למעט במטעים נטועים”, ברוש “למעט ברוש לימוני”). לפי סעיף 14 לפקודת היערות, “השר יבחן מעת לעת את הצורך בעדכון הצו”, אך מ-1997 נעשה תיקון יחידי בצו (גם לצד האקליפטוס נוסף הסייג “למעט במטעים נטועים”). יצוין, כי בסעיף 1 לצו שפורסם ב-4.2.1997 נקבע כי “האילנות הנקובים בתוספת מוגנים בכל שטח מדינת ישראל, במשך עשרים שנים מיום תחילתו של צו זה”, ולכאורה, תוקפו של הצו פקע לפני כמעט 3 שנים.

לצד ההגנה על “אילנות מוגנים”, נוספה לפקודת היערות, במסגרת תיקון מס’ 5, גם הגדרה של “עץ בוגר”, הזוכה אף הוא בהגנה. כיום (לאחר תיקון מס’ 6, כאמור בהמשך) מוגדר עץ בוגר כ”עץ שגובהו שני מטרים לפחות מעל פני הקרקע, וקוטר גזעו, הנמדד בגובה 130 סנטימטרים מעל פני הקרקע, הוא 10 סנטימטרים לפחות, ולענין עץ במגרש שיעודו בתכנית בת-תוקף הוא מגורים – קוטר גזעו הוא 20 סנטימטרים לפחות”. “עץ בוגר” יכול איפוא להיות כל עץ – אפילו בגינה פרטית – בתנאי שמתקיימים בו הקריטריונים (של גובה העץ ושל עובי הגזע) הקבועים בפקודת היערות.

קדמה לתיקון מס’ 5 הנ”ל, הוספת סעיף 83ג לחוק התכנון והבניה: “(א) בסעיף זה – ‘עץ בוגר’ – עץ שגובהו 2 מטרים לפחות מעל פני הקרקע וקוטר גזעו, הנמדד בגובה 130 סנטימטרים מעל פני הקרקע, הוא 10 סנטימטרים לפחות… (ב) בתשריט תכנית יסומנו העצים הבוגרים המצויים בתחומה באופן שיקבע שר הפנים; (ג) היו בתחום התכנית עצים בוגרים, לא יאשר מוסד התכנון את התכנית אלא לאחר שבחן את הצורך בשמירה עליהם במסגרת מכלול השיקולים התכנוניים…”; בדברי ההסבר שנלוו להצעת החוק לתיקון מס’ 5 בפקודת היערות (ה”ח הממשלה 574), נכתב, בין היתר: “פקודת היערות מגנה, באמצעות צו היערות… על 68 מיני עצים אשר נקבעו כחשובים ומשמעותיים ביותר בנופי ארץ ישראל. כל המבקש לכרות או להעתיק מינים אלה, חייב ברשיון מאת פקיד היערות. בעקבות עליה במודעות הציבור בנושא הגנה על עצים, על היבטיו הסביבתיים, הנופיים וההיסטוריים, ובעקבות ההבנה בדבר תרומת העצים להקטנת ההתחממות הגלובלית והקטנת פליטות פחמן דו-חמצני, תוקן בחודש נובמבר 2008 חוק התכנון והבניה… תיקון מס’ 89 לחוק התכנון והבניה כלל גם תיקונים עקיפים בפקודת היערות… שמטרתם הרחבת האיסור לכריתה או להעתקה של עצים, כך שיחול לגבי כל עץ בוגר כהגדרתו בתיקון מס’ 89 לחוק התכנון והבניה…”

במסגרת תיקון מס’ 5 נוספו לפקודת היערות, בין היתר, הגדרות של “אילן מוגן”, “העתקה”, “כריתה”, ו”עץ בוגר” – שהוגדר תחילה באופן דומה להגדרתו בחוק התכנון והבניה; וכן נקבעו בפקודה הוראות חדשות ומפורטות, בין היתר, בנוגע לסמכות להכריז על אילנות מוגנים; לאיסור כריתה, העתקה או הובלה של אילן מוגן או עץ בוגר בלי רשיון; לתנאים למתן רשיון (ותנאים ברשיון); לאחריות נושאי משרה בתאגיד; לסמכות בתי המשפט לענינים מינהליים לדון ב”החלטה של רשות לפי פקודת היערות”; ועוד. ובמסגרת תיקון מס’ 6 נעשו, כאמור, כמה שינויים נוספים בפקודת היערות, ובין היתר, בוטלה הגדרת “עץ פרי”, ובהגדרה של “עץ בוגר” נוספה הסיפא שמצויה בנוסח הפקודה שבתוקף (“…ולענין עץ במגרש שיעודו בתכנית בת-תוקף הוא מגורים – קוטר גזעו הוא 20 סנטימטרים לפחות”).

בפרק ה’ לפקודת היערות (שכותרתו שונתה ל”הגנה על אילנות מוגנים ועצים בוגרים“), ישנן כיום, כאמור, הוראות מפורטות, שענינן לא רק “כריתה” (“חיתוך הגזע המרכזי של אילן מוגן או עץ בוגר בלא הותרת בדים, וכן כל פעולה הגורמת או העלולה לגרום למותו של אילן מוגן או עץ בוגר, לרבות ריסוס, הרעלה, הסרת קליפת העץ, שריפת העץ, חיתוך שורשיו או בניה בתוך תחום קוטר צמרתו או עקירה, למעט עקירה במהלך העתקה”), אלא גם “העתקה” (“עקירה של אילן מוגן או עץ בוגר משורשו ונטיעתו במקום אחר באופן שיבטיח את המשך צמיחתו”) ו”הובלה” של אילנות מוגנים ושל עצים בוגרים. לשם הדוגמא בלבד, בסעיף 15א(ג) לפקודה, נקבע כי “לא ייתן פקיד היערות רשיון להעתיק אילן מוגן או עץ בוגר… אלא לאחר ששקל, בין השאר, את תכלית הבקשה ואת מצבו, גילו, נדירותו, מידותיו, מיקומו וערכו הנופי, הסביבתי, האקולוגי וההיסטורי של האילן המוגן או העץ הבוגר שלגביו מתבקש הרשיון כאמור, ונוכח כי אין להותירו במקומו; ברשיון כאמור יקבע פקיד היערות תנאים להעתקה…”

מיהו “פקיד היערות” אליו יש לפנות בבקשות? ברשויות מקומיות שבהן יש פקיד יערות עירוני, הוא האחראי למתן רשיונות; ברשויות שבהן אין פקיד יערות עירוני, יש לפנות אל פקידי היערות האזוריים של קרן קיימת לישראל. נוסח הטפסים הרלוונטיים, סכום האגרות וכיוצא באלו, מופיעים בתקנות היערות.

תוספת – 29.1.21

ב”תזמון” מעניין פורסמו ביום 28.1.21 (ט”ו בשבט התשפ”א) – יום לאחר פרסום הסקירה המקורית לעיל – שני תזכירים: “טיוטת אכרזת היערות (אזור שמור ליער) (שמורת יער קיסריה) (תיקון)” ו”טיוטת אכרזת היערות (אזור שמור ליער) (שמורת יער ראמה) (תיקון)”. כאמור בסקירה, שר החקלאות מוסמך להכריז על אזורים שמורים ליער. מכח סמכות זו הוכרזו, בין היתר, בשנת 2015, אזורים שמורים ליער – “שמורת יער קיסריה” ו”שמורת יער ראמה” – החופפים באופן חלקי לשטח תכנית מתאר מקומית מס’ 353-0262444 (תכנית אור עקיבא – שכונת אור ים) ולשטח תכנית מתאר מקומית מס’ ג/20377 (תכנית הרחבת הישוב כמון), בהתאמה. כאמור בדברי ההסבר שנלווים לתזכירים, הועברו למשרד החקלאות ופיתוח הכפר בקשות לגרוע את שטחי החפיפה משטחי האכרזות, ולאחר שהבקשות נבחנו “ע”י גורמי המקצוע באגף יער ואילנות במשרד החקלאות ופיתוח הכפר וע”י הוועדה לאזורים שמורים ליער, בה חברים נציגי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, המשרד להגנת הסביבה, רשות מקרקעי ישראל, מנהל התכנון, נציגי קק”ל ונציגי ציבור”, הוצע לתקן את האכרזות ולגרוע את שטחי החפיפה משטחי האכרזות.

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן