עיכוב יציאה מן הארץ של אדם שמונה לו (או שמבוקש למנות לו) אפוטרופוס (סקירת פס"ד)

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

ביום 27.7.22 ניתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה בתל אביב (כב' השופטת ענת הלר-כריש), פסק דין (פורסם ב"נבו"), במסגרת א"פ 26592-06-22, אשר במסגרתו נדונה, בין היתר, בקשה לעיכוב יציאתה מן הארץ, של אשה (אמן של המבקשת ושל המשיבה הנוספת בבקשה), אשר לגביה תלויה ועומדת בפני בית המשפט בקשה אחרת של המבקשת – להתמנות כאפוטרופסית לעניני גוף ורכוש של אמה.

ההליך נשוא פסק הדין מהווה דוגמא נוספת – ונראה כי כלל לא חריגה, למרבה הצער – להליכים שמתנהלים "על גבם" של הורים מבוגרים, על רקע סכסוך קיים (או כ"הכנה" לקראת סכסוך עתידי…) בין ילדיהם, לעתים "סתם" בשל מערכת יחסים עכורה, והעדר אמון, בין הילדים/האחים; ולא אחת, כאשר לנגד עיני הילדים/האחים עומדת הירושה העתידית מן ההורים {למשל: ראו סקירה זאת; וכן, בסקירה זאת, את פסקי הדין השלישי והרביעי נשוא התוספת מיום 27.11.20, ואת פסק הדין נשוא התוספת מיום 13.1.22}

סקירת פסק דין זאת – בדומה לסקירות נוספות של פסקי דין באתר זה – תושתת בעיקר על מובאות מתוך פסק הדין הנ"ל, לצד מעט הערות משלי.

רקע תמציתי

{להרחבה, ראו בין היתר סקירה זאת, וסקירות שונות אליהן היא מפנה}

אפוטרופוס הינו אדם או תאגיד, שתפקידו לדאוג לעניניו של מי שאינו מסוגל (או מתקשה) לנהל בעצמו כראוי את עניניו (כולם או חלקם). הנושא מוסדר בהרחבה ובפירוט בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ("החוק" או "חוק הכשרות"). במסגרת תיקון 18 (מאפריל 2016) לחוק ("תיקון 18"), נערכה רפורמה מקיפה, ונוספו חלופות, מלבד אפוטרופסות, שנועדו לאפשר לכל אדם (העומד בתנאים מסוימים), לממש את רצונו ובחירותיו, ככל הניתן תוך מימוש האוטונומיה של הפרט, וצמצום ההתערבות הכפויה בחייו {ראו גם סקירה זאת}. בין היתר, נוצרו במסגרת תיקון 18, הסדרים משפטיים חדשים: כל אדם בגיר, רשאי לקבוע במסגרת "יפוי כח מתמשך" (בתנאי שהוא מבין את המשמעות, המטרות והתוצאות של מתן יפוי כח מתמשך), כיצד ועל ידי מי יטופלו עניניו בעתיד, כאשר לא יוכל לטפל בהם בעצמו; כל אדם בגיר רשאי לפרט, במסגרת "הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס", את שמו של מי שהוא מבקש כי ימונה לו כאפוטרופוס (בהתקיים התנאים על פי חוק הכשרות), וכן לתת "הנחיות מקדימות שבהן יפרט את רצונו לגבי החלטות עתידיות שיתקבלו בשמו או פעולות שיינקטו בשמו על ידי האפוטרופוס שימונה לו כאמור"; הורה של קטין, ואפוטרופוס (לרבות "אפוטרופוס למעשה") שהוא קרובו של קטין או בגיר, רשאים לערוך "מסמך הבעת רצון", ולציין שם של אפוטרופוס מחליף, שימונה בנסיבות בהן לא יוכלו להמשיך לקבל החלטות בענינו של אותו קטין או בגיר, וכן לתת "הנחיות" לאפוטרופוס המחליף (וזאת בנוסף לאפשרות "הבעת רצון בצוואה" – שכבר היתה קיימת לפני תיקון 18, ואף בה הוכנסו שינויים); ההסדר של "תמיכה בקבלת החלטות" מיועד לאדם אשר מסוגל לקבל החלטות, אך מתקשה בקבלת מידע או בהבנתו (בהעדר סיוע) – ומאפשר לו להסתייע, בין היתר לשם איסוף מידע רלוונטי ובהתאמתו להבנתו, ב"תומך בקבלת החלטות", וכך לממש בפועל את זכותו לקבל בעצמו החלטות, בתחומים שונים שנוגעים לחייו, ולהוציאן אל הפועל.

גם בענינים הקשורים לאפוטרופסות עצמה – שחלקם כבר באו לידי ביטוי בחוק הכשרות לפני תיקון 18 – נערכו במסגרת התיקון שינויים (ותוספות) משמעותיים. דוגמא מובהקת לכך, נוגעת למינוי אפוטרופוס – לחוק הכשרות נוסף סעיף 33א, אשר קובע, בין היתר, כי אפוטרופוס ימונה על ידי בית המשפט רק אם "לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו, לאחר שבחן את החלופות בנסיבות הענין, לרבות האפשרות למנות תומך בקבלת החלטות…"; ומנחה את בית המשפט לצמצם ככל האפשר את הענינים שימסרו לאפוטרופוס, את תקופת המינוי, ועוד. זאת ועוד, לפי סעיף 33א לחוק הכשרות, אחד התנאים למינוי אפוטרופוס הינו כי "לא הופקד אצל האפוטרופוס הכללי יפוי כח מתמשך שערך האדם בענינים שלגביהם מתבקש המינוי" (ענין שנזכר בפסק הדין, וכפי שיפורט בהמשך). ניתן למנות אפוטרופוס לענינים רפואיים, לענינים אישיים ולעניני רכוש (או לחלק מאלו), אף שעדיין רווח השימוש בביטויים "אפוטרופוס לגוף" ו"אפוטרופוס לרכוש".

פסק הדין

"לפני בקשה למתן צו לעיכוב יציאת המשיבה 1 מן הארץ, אשר הוגשה במסגרת בקשת המבקשת למנות למשיבה 1 אפוטרופוס לעניני גוף ורכוש. המשיבה 1 תקרא להלן האם או גב' א'. המבקשת והמשיבה 2 (להלן: המשיבה) הן שתי בנותיה של גב' א' ושל בעלה המנוח (להלן: האב המנוח; יחד עם האם: ההורים). המבקשת מתגוררת בישראל, ואילו המשיבה מתגוררת ב-ב' ושוהה כעת בישראל יחד עם האם. ההורים עלו לישראל בשנת —, ומאז חילקו את זמנם בין ישראל ל-ב'. ביום… נפטר האב המנוח. ביום 07.04.22 חתמה הגב' א' על יפוי כח מתמשך, במסגרתו הורתה על מינוי המשיבה כמיופת כוחה לקבל החלטות בעניניה הרכושיים, האישיים והרפואיים. ביפוי הכח המתמשך נכתב: 'יפוי הכח המתמשך ייכנס לתוקפו עם מתן חוות דעת מומחה עשויה בהתאם להוראות חוק הכשרות… לפיה חדלתי מלהבין בדבר'. ביום 14.06.22 הגישה המבקשת בקשה למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה של האם. המבקשת ביקשה להתמנות כאפוטרופסית לבדה, או יחד עם המשיבה, בכפוף להסכמתה, ולחלופין וככל שהמשיבה תתנגד למבוקש, 'בשים לב להיקף הכספים הגדול של הגב' א'… למנות לגב' א' אפוטרופוס חיצוני לרכוש מאחד ממשרדי רואי החשבון המובילים בארץ'… לבקשת המבקשת צורף מסמך רפואי חתום על ידי ד"ר — מיום 09.05.22, על פיו הגב' א' אינה כשירה לקבל החלטות וזקוקה למינוי אפוטרופוס. ביום 14.06.22 הגישה  המבקשת 'בקשה בהולה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ', בה עתרה למנוע יציאתה של האם ל-ב'. לטענת המבקשת, ביום 12.06.22 נודע לה כי המשיבה הגיעה בהפתעה לביקור בישראל, והאם מסרה למבקשת כי המשיבה מתכוונת לקחת אותה עמה ל-ב'. לטענת המבקשת בבקשה, שעה שמן הראיות שצירפה עולה כי נדרש מינוי אפוטרופוס לאם, עולה חשש ממשי כי המשיבה תפעל להוציא את האם מהארץ, וזאת בניגוד לטובתה. בהחלטה מיום 15.06.22 התבקשו תשובות גב' א', המשיבה וב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה לבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ, וניתן צו ארעי במעמד צד אחד בכפוף להפקדת בטוחות שנקבעו שם. ביום 30.06.22 הוגשה תשובת הגב' א' לבקשות המבקשת. לדברי גב' א', היא אינה זקוקה לאפוטרופוס וממילא אין למנוע ממנה לצאת את גבולות ישראל. לתגובה צורף סרטון בשפה — בו מביעה גב' א' התנגדותה למינוי אפוטרופוס ולעיכוב יציאתה מהארץ, יחד עם תמליל הסרטון בעברית. גב' א' ביקשה בתגובתה כי ככל שאין די במצורף לתגובה כדי לדחות בקשות המבקשת, בית המשפט יקיים דיון דחוף במסגרתו תביע ישירות עמדתה. בהחלטה מיום 30.6.22 נקבע דיון במעמד ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה, גב' א', המבקשת והמשיבה… [לטענת המשיבה בתשובתה] מאז עלייתה לישראל, לגב' א' שני מרכזי חיים – הן ב-ב' והן בישראל, והיא מחזיקה בתים בשתי המדינות. לטענת המשיבה, גב' א' חתמה על יפוי כח מתמשך, בו מינתה את המשיבה כמיופת כוחה, ואין מקום למינוי אפוטרופוס. לדבריה, לנוכח מצבה של גב' א' אין מקום לעת הזו להפעיל את יפוי הכח המתמשך. המשיבה העלתה טענות נגד המסמך הרפואי שצורף לבקשה למינוי אפוטרופוס. לטענתה, הטעם בשלו נקטה המבקשת בהליכים הוא ניסיון להשתלט על רכוש האם לנוכח מחלוקות שנתגלעו לאחר פטירת האב המנוח. ביום 10.7.22 ביקשו המבקשת והמשיבה לדחות את מועד הדיון שנקבע משום שהאם חלתה בוירוס הקורונה, וביום 11.7.22 הגישה גב' א' הודעה בענין זה מטעמה, אליה צורפו מכתב סיכום רפואי מבית החולים — מיום 7.7.22 ודו"ח פרמדיק מאותו מועד. לטענת גב' א', על פי מסמכים אלה, הצוות שטיפל בה התרשם מצלילותה והיא עברה בהצלחה בדיקה נוירולוגית. ביום 20.7.22 התקיים דיון במעמד המבקשת ובאות כוחה, המשיבה ובאת כוחה, האם ובא כוחה, ובאת כוח היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה. בדיון נשמעו ב"כ הצדדים באריכות, ובסופו עמדה המבקשת על בקשתה לעיכוב יציאת האם מן הארץ, האם והמשיבה ביקשו לדחות את הבקשה, וב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה הביעה עמדתה כי אין מקום להורות על עיכוב יציאת גב' א' מישראל ופרטה נימוקיה".

בית המשפט עמד תחילה על סמכותו לדון ולהכריע בבקשה: "סמכות בית המשפט לעניני משפחה לעכב יציאתו מן הארץ של אדם שמונה לו אפוטרופוס, מעוגנת בהוראות סעיף 68(א) לחוק הכשרות… הקובע כדלקמן: 'בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעונין ואף מיוזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין, ושל אדם שמונה לו אפוטרופוס, אם על ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית המשפט לעשות, אם הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס פנה אליו בעצמו'. על פי סעיף 68(ג) לחוק הכשרות, המונח 'אדם שמונה לו אפוטרופוס', מתייחס גם לאדם שבית המשפט רשאי למנות לו אפוטרופוס, והוא אף אם עדיין לא הוברר אם התקיימו התנאים למינוי. הנה כי כן, בית המשפט רשאי להורות על עיכוב יציאה מן הארץ של אדם, שהוגשה בקשה למנות לו אפוטרופוס, מקום בו הדבר דרוש לשם שמירה על עניניו. בפסיקת בית המשפט העליון הובהר כי על בתי המשפט להקפיד לעשות שימוש בסמכות זו בזהירות, בשים לב לחשיבותה ולמעמדה הרם של זכות היציאה מישראל, שהיא חלק מחופש התנועה. נפסק, כי אין בסמכות הנתונה לבית המשפט כדי 'להקל כהוא זה בחשיבות חופש התנועה של אדם, בין אם חסוי ובין אם לאו, שהוכרה כזכות חוקתית ראשונה במעלה. נקודת המוצא העקרונית הינה, כי לכל אדם הזכות לצאת את גבולות ישראל… ועל אף הסמכות שניתנה לבתי המשפט לפגוע בזכות זו, כאמור לשם הגנה על זכותו ואינטרסים אחרים, טוב יעשו אם ישתמשו בסמכות זו במשורה ובזהירות' (בע"מ 3458/07… [פורסם בנבו]…) בסעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נקבע: 'כל אדם חופשי לצאת מישראל', ובכך ניתן לזכות היציאה מישראל מעמד של זכות יסוד חוקתית. לנוכח מעמדו הרם של חופש התנועה, בפסיקה ענפה נקבע ביחס לצווי עיכוב יציאה מן הארץ, המבוקשים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, כי יש לפרש את יסודות התקנה, מכוחה מבוקש הצו, בדווקנות ובצמצום… אף כאשר מבוקש צו עיכוב יציאה מן הארץ מכח סעיף 68(א) לחוק הכשרות, יש לפרש את הוראת החוק המאפשרת לבית המשפט לתת צו כאמור בדווקנות, שכן משמעות הצו היא הגבלת זכות יסוד. צו עיכוב יציאה מן הארץ בהתאם להוראות סעיף 68(א) לחוק הכשרות יינתן איפוא במשורה. אף מקום בו בית המשפט כבר שוכנע כי יש למנות לאדם אפוטרופוס, עדיין בכך אין כדי להצדיק מתן צו לעיכוב יציאת אותו אדם מן הארץ. אלא, צו עיכוב יציאה מן הארץ יינתן אך ורק אם הוא נחוץ לשמירה על עניניו של האדם שמונה לו אפוטרופוס, או שמבוקש למנות לו אפוטרופוס. זכות היסוד לצאת מישראל אינה נשללת מאדם עם מינוי אפוטרופוס לעניניו, וודאי שאין היא נשללת מעצם הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס, והעלאת ספק בשאלת יכולתו לדאוג לעניניו בעצמו.

בית המשפט התייחס לחומר הרפואי שעמד בפניו – על אף שציין, כפי שיפורט בהמשך, כי "המוקד בהחלטה זו אינו בשאלה האם יש למנות לגב' א' אפוטרופוס אם לאו, אלא בשאלה האם נדרש לעכב את יציאתה של גב' א' מן הארץ לשמירה על עניניה". בהקשר זה, יצוטט להלן מפסק הדין באופן חלקי: "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושקלתי בכובד ראש טיעוניהם כפי שנשמעו בדיון, בכלל זה, התרשמותי מדבריה של הגב' א' שנשמעו בפני, לא מצאתי כי עיכוב יציאתה מן הארץ נחוץ על מנת לשמור על עניניה, ואנמק. כאמור, המבקשת צירפה לבקשה למינוי אפוטרופוס מסמך רפואי חתום על ידי ד"ר —, מומחית לנוירולוגיה קוגניטיבית, מיום 9.5.2022. צוין כי הבדיקה נערכה בשפה האנגלית. בפרק הדיון וסיכום נכתב: 'בת 76. הופנתה להערכה ע"י משפחתה בשל תהליך של ירידה קוגניטיבית, שינויים התנהגותיים וירידה תפקודית במהלך מתקדם…. מצב מתאים לדמנציה, ככל הנראה על רקע משולב – וסקולרי וניווני'.  בפרק ההמלצות הומלץ בין היתר כדלקמן: 'הגב' א' זקוקה לעזרה בכל תפקודי היום יום וכן לליווי והשגחה 24 שעות למניעת תאונות ונפילות… גב' א' סובלת ממצב של דמנציה מתקדמת, יש פגיעה ביכולת השיפוט והתובנה. להערכתי אינה כשירה לקבל החלטות בנוגע לעניני גוף ורכוש וזקוקה למינוי אפוטרופוס'. אמנם מדובר במסמך רפואי החתום על ידי נוירולוגית קוגניטיבית. אולם, אין להתעלם מן העובדה כי הגב' א' הגיעה לבדיקה בליווי המבקשת, אשר כעולה מהמסמך הרפואי עצמו, פרטים רבים אודות מצבה של גב' א' נמסרו לרופאה שערכה את המסמך מפיה של המבקשת. כך, נכתב: 'הבת מתארת ירידה קוגניטיבית בשנים האחרונות, מהלך מתקדם, יש קשיים בזיכרון לטווח קצר. הבת מתארת כי שוכחת דברים שנאמרים לה, חוזרת על אמירות ושאלות… יש תיאור של מתח, לעיתים יש מחשבות שווא עם גוון של חשדנות. הבת מתארת כי לעיתים יש מנח 'לא טבעי' של אצבעות הידיים… הבת מתארת כי מאז הניתוחים ואפילו לפני כן היה צמצום של התפקוד היומיומי…' בנוסף יש להביא בחשבון את העובדה שד"ר — היא קרובת משפחה של המבקשת מצד בעלה. זאת ועוד, הבדיקה נערכה בשפה האנגלית, אולם גב' א' דוברת את השפה ה— ולא הובהרה מידת שליטתה בשפה האנגלית. בדיון הציגה המבקשת שני מסמכים רפואיים נוספים…" {מדובר היה ב"תשובת יועץ גריאטריה" מטעם מכבי שרותי בריאות, לגביה נקבע כי "ספק אם יש במסמך האמור כדי להוות אינדיקציה ברורה למצבה העדכני של הגב' א', עת עסקינן במסמך שנערך… לפני כשנתיים וחצי…"; בהמסמך שנערך על ידי מומחה למחלות נוירולוגיות, "בו לא נקבעו קביעות לענין הצורך במינוי אפוטרופוס"} בית המשפט לא ייחס איפוא משמעות רבה למסמכים שהגישה המבקשת – אך גם לא למסמכים שצרפה גב' א': "הנה כי כן, הוגשו מסמכים לכאן ולכאן, אשר בשלב זה אין בהם כדי להוביל לקביעות חד משמעיות בשאלת הצורך במינוי אפוטרופוס לגב' א', בהתאם לסעיף 33א(א) לחוק הכשרות".

כפי שצוין בפתח הסקירה, לפי סעיף 33א לחוק הכשרות, אחד התנאים למינוי אפוטרופוס הינו כי "לא הופקד אצל האפוטרופוס הכללי יפוי כח מתמשך שערך האדם בענינים שלגביהם מתבקש המינוי". בהקשר זה נכתב בפסק הדין: "בהערת אגב, יוזכר כי גב' א' חתמה על יפוי כח מתמשך לטובת המשיבה, כך שממילא ספק רב אם יש מקום לברר הליך שענינו בקשה למינוי אפוטרופוס (ראו בענין זה דברי ב"כ היועמ"ש בדיון), וכן יצוין כי ביום 25.07.22 הגישה המבקשת בקשה לביטול יפוי הכח המתמשך".

כאמור לעיל, בית המשפט אמנם התייחס לחומר הרפואי שעמד בפניו, אך קבע: "כך או כך, המוקד בהחלטה זו אינו בשאלה האם יש למנות לגב' א' אפוטרופוס אם לאו, אלא בשאלה האם נדרש לעכב את יציאתה של גב' א' מן הארץ לשמירה על עניניה. בנסיבות שבפני, לא מצאתי שהונחה תשתית מספקת לקביעה מרחיקת לכת המצדיקה פגיעה בחירותה של הגב' א', או כי עיכוב יציאתה של הגב' א' מן הארץ נחוץ לשם שמירה על עניניה, כאמור בהוראות סעיף 68(א) לחוק הכשרות. עיון בבקשה עצמה מעלה כי אין בה די. כל שטענה המבקשת בעניין הטעם לנחיצות עיכוב יציאת האם מן הארץ הוא כי: 'בנסיבות אלה, קיים חשש ממש, לפיו אחות המבקשת, המשיבה 2, תפעל בצורה חד צדדית ותנסה להוציא מן הארץ את הגב' א', שאינה כשירה, וזאת בניגוד לטובתה של הגב' א'. הגב' א' במצב של העדר כשירות וטובתה להישאר בישראל – בה מצויה המבקשת הדואגת לה, בה מצויה לה מטפלת צמודה, בה מצויים רופאיה ושגרת יומה, ולבטח שאין זה מטובתה להתנתק משגרת חייה ולנסוע על דרך 'מחטף' ובאופן פתאומי ל-ב". בטענות אלה אין די. שהרי, כאמור, אף אם גב' א' זקוקה לאפוטרופוס, ואיני קובעת כך כעת, הרי שאין בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק צו לעיכוב יציאתה מישראל. גם אנשים להם יש אפוטרופוס יוצאים מישראל, ויציאתם מן הארץ איננה מעוכבת אלא מקום בו הדבר נחוץ לשמירה על טובתם. אשר לטענת המבקשת בבקשה כי היא זו המטפלת באמה, ולכן יציאת האם מישראל תפגע בה… כפי שיפורט להלן, מדברי גב' א' עצמה עולה כי הדברים אינם מדויקים, בלשון המעטה. לעת הזו, המשיבה מתגוררת עם גב' א' בביתה בישראל ומסייעת לה, וגב' א' עצמה מסרה כי יש לה מטפלת בישראל, ואף בביתה ב-ב' היא מסתייעת בעזרה. משעה שגב' א' מסוגלת להשמיע דעתה ורצונה, בהתאם לבקשתה, וכן בהתאם להוראות סעיף 36 לחוק הכשרות [לשון הסעיף הינה: "לפני מינוי האפוטרופוס ישמע בית המשפט את דעת האדם אם הוא מסוגל להבין בדבר וניתן לברר דעתו" – ד.ר.] נשמעו דבריה של גב' א' באופן בלתי אמצעי בבית המשפט, כאשר באולם בית המשפט נכחו אך גב' א' עצמה, ב"כ היועמ"ש, ובית המשפט, וגב' א' השיבה לשאלות בית המשפט וב"כ יועמ"ש באמצעות מתורגמנית… גב' א' השיבה באופן מסודר לשאלות שנשאלה, דיברה בצורה רהוטה וללא קושי והביעה רצונותיה בקול ברור. גב' א' תיארה שעוד מאז עלתה לישראל יחד עם האב המנוח, מחלקת היא את חייה בין ישראל ל-ב' ומחזיקה בתים בכל אחת מהמדינות, בהם היא מתגוררת עם מטפלת… אין מחלוקת כי מחודש דצמבר 2019 לערך ועד לחודש נובמבר 2021 שהו ההורים ב-ב', למעט ביקור בן מספר שבועות בישראל. גב' א' הבהירה כי היא רואה ב-ב' כביתה, מבקשת לשוב לביתה לשהות בחיק משפחתה, כי ב-ב' מתגוררים רבים מחבריה וכן גיסה וגיסתה אליהם היא מרגישה קירבה… לשאלת בית המשפט השיבה גב' א' כי המשיבה הגיעה לישראל לבקשתה עובר לפטירת האב המנוח, 'היא רוצה להיות איתי כי אני מאוד עצובה'… וכי מאז הגעתה לישראל שוהה המשיבה בביתה, ומסייעת לה בנוסף לסיועה של המטפלת המתגוררת עמה בביתה בישראל. נמצא אם כן כי לגב' א' מקום מגורים מסודר וקבוע ב-ב', וכן מערך תמיכה.

לסיכום, הזכות לצאת מישראל היא זכות חוקתית והיא לא נשללת כל אימת שממונה לאדם אפוטרופוס, קל וחומר כאשר הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס, ועדיין קיים ספק בדבר הצורך במינוי. אפילו הונחו בפני בית המשפט ראיות המלמדות על נסיגה כזו או אחרת במצבו הקוגניטיבי של אדם, עדיין נדרשות נסיבות חריגות כדי להצדיק עיכוב יציאתו מן הארץ, שמשמעותו היא פגיעה בחירותו. בעניננו, אין המדובר במצב בו קיימות נסיבות המצדיקות מניעת יציאת האם מן הארץ ופגיעה בחירותה, בניגוד לרצונה כפי שהושמע בקול ברור בבית המשפט. בשלב זה עלה לכאורה כי גב' א' מתגוררת הן ב-ב' והן בישראל, וזוכה בשתי המדינות למערך משפחתי תומך. הדעת נותנת איפוא, כי ככל שיעלה הצורך, ניתן יהיה לנקוט באמצעים המתאימים לשמירה על עניניה ב-ב', כדי ליתן מענה לצרכים עתידיים שיתעוררו, ככל שיתעוררו. גב' א' הביעה באופן מפורש וקוהרנטי כי רצונה לשוב ל-ב', רואה ב-ב' כ'בית', מתגעגעת לבני משפחת בעלה, עמם היא לדבריה בקשר קרוב, תיארה את מערכת התמיכה המשפחתית ב-ב', והסבירה נימוקיה לרצונה.

בטרם חתימת החלטה זו, יצוין כי בדיון נדונה גם סוגית המפגשים של גב' א' עם המבקשת ועם ילדיה של המבקשת, וזאת לאחר שהמבקשת הגישה בקשה בענין זה, וטענה כי המשיבה מונעת ממנה לפגוש את האם. המבקשת טענה כי המשיבה איננה מאפשרת לאם לשוחח עמה, כמו גם עם ילדיה, וכי המשיבה מחזיקה את הטלפון הנייד של האם, ואינה מאפשרת לה גישה אליו. גב' א' עצמה תיארה בדיון כי מאז נפטר האב המנוח, המבקשת אינה מגיעה לפגוש אותה, היא תארה געגוע רב לשני נכדיה, ילדיה של המבקשת, ורצון עז לפגוש בהם. לשאלת בית המשפט בענין היכולת לעמוד עמה בקשר, השיבה גב' א' 'יש לי טלפון, הוא ברשותי. הוא אצלי בתיק שלי. יש לי אותו תמיד עלי. אם אני רוצה להתקשר למישהו אני יכולה. זו זכותי, אני מתקשרת למי שאני רוצה מתי שאני רוצה'. הצדדים הגיעו להסכמות בענין מפגשים בין המבקשת וילדיה לבין האם, אשר יתקיימו שלא בנוכחות המשיבה, ולהסכמות אלה ניתן תוקף של החלטה. בית המשפט מקווה כי יעלה בידי בנותיה של גב' א' לשים מאחוריהן את המחלוקות, אשר דומה כי הן נסבות סביב נושאים כספיים, או לכל הפחות להתעלות מעל המחלוקות המשפחתיות, ולנהוג באמן בכבוד, תוך שמירה על קשר בינה לבין כל בני משפחתה כפי רצונה. לנוכח כל אשר פורט לעיל, הבקשה לעיכוב יציאת גב' א' מישראל נדחית. בהתאם, הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד מבוטל. לבקשת המבקשת, מורה על עיכוב ביצוע החלטה זו. שעה שעסקינן בהגבלת החירות לצאת מישראל, עיכוב הביצוע ל-5 ימים…"

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.