עוד בענין מינוי אפוטרופוס – בעקבות א”פ 58088-06-19

{ראו תוספת בהמשך הסקירה}

בסקירה קודמת נדון מינוי אפוטרופוס לאדם בגיר, בעקבות תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962. ב-27.11.19 ניתן פסק דין מעניין, במסגרת א”פ 58088-06-19, על ידי בית המשפט לעניני משפחה בנצרת (כב’ סגן הנשיא אסף זגורי), אשר בפניו עמדו שתי שאלות, בנוגע לאשה שמבוקש למנות לה אפוטרופוס (“האשה“, או “פלונית“): האם למנות את בנה כאפוטרופוס שלה? והאם יש להורות על העברתה למוסד סיעודי – בניגוד לרצונה?

הרקע על פי פסק הדין:

מדובר באשה כבת 67, פנסיונרית, גרושה + 1, המתגוררת עם בנה בדירת עמידר, המתקיימת מקצבת זקנה עם השלמת הכנסה מביטוח לאומי. לאשה רקע פסיכוטי, היא אובחנה (לאחר אשפוז כפוי, בעקבות החמרה במצבה, כחצי שנה לפני מתן פסק הדין) כסובלת מסכיזופרניה. בתעודת רופא נרשם על ידי פסיכיאטר, כי האשה סובלת מהזנחה עצמית קשה, ומהזנחת דירתה, היא נתונה להתעללות ולאלימות מצד שכניה, בשל ריבוי החתולים שהיא מחזיקה, והיא אינה מסוגלת לטפל בעניניה. לאור ההחמרה בהתנהגותה והעדר תובנה ושיפוט, הומלץ על מינוי אפוטרופוס קבוע לכל עניניה. בביקור עו”ס בביתה של האשה, היא נמצאה מוזנחת, מבולבלת, בעלת תובנה חלקית, כושר שיפוט לקוי, פגיעה ניכרת בזכרון, חוסר מודעות למצבה והתנהגות לא צפויה. גם העו”ס היתה משוכנעת לחלוטין, כי האשה אינה מסוגלת לנהל את עניניה ולדאוג לצרכיה בעצמה. בית המשפט מינה אפוטרופא לדין, אשר דיווחה בעקבות ביקור בביתה, כי האשה מוזנחת ברמה מעוררת דאגה, הבית מדיף צחנה (עד כדי העדר אפשרות כמעט להיכנס לבית), מרובה חפצים וחתולים. גם להערכת האפוטרופא לדין, האשה סובלת מבעיה נפשית קשה ואינה מטופלת, אין ספק כי אינה מסוגלת לנהל את עניניה, וכי יש למנות אפוטרופוס על כל עניניה. האפוטרופא לדין דיווחה, כי לדברי הבן, אמו ניתקה קשר עם כל בני משפחתה בשל מחלת הנפש בה לקתה, לא עולה בידיו לשכנעה ליטול תרופות, אין לו כל סמכות (מולה או מול גורמים רפואיים או ממשלתיים) ולפיכך נדרש המינוי כאפוטרופוס. גם בפן הרכושי, לטענת הבן אמו נהגה למשוך כספים מהחשבון ולבזבזם. האפוטרופא לדין המליצה על מינוי הבן כאפוטרופוס לגוף של אמו, ולמנותו כמקבל קצבה.

בהמשך הוגשה עמדת ב”כ היועמ”ש, אשר עמדה על חוסרים בתסקיר העו”ס ובעמדת האפוטרופא לדין – הן בנוגע לרצונה של האשה, הן בנוגע ליחסיה עם בנה, ובפרט ביחס לשאלה האם מעבר לבית אבות ישרת את האינטרסים שלה. לפיכך הוגש תסקיר משלים, ממנו עלה, כי הבן מעונין ברכישת הדירה בה הוא מתגורר עם אמו, ולאור יחסיו עם אמו הרצופים חילוקי דעות, הועלה ספק לענין התאמתו למינוי. במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט, הועלו טענות הן לענין הצורך במינוי אפוטרופוס לאשה (ויותר ביחס לשאלה האם הבן הוא המתאים לכך), “אך גם בשאלה החשובה לא פחות והיא האם יש להורות על העברתה למוסד סיעודי בניגוד לרצונה”. כאמור בפסק הדין, “התסבוכת לכאורה עלתה לאור המחלוקת בענין עתיד דירתה של פלונית באם היא תעבור למוסד סיעודי, שכן המבקש [הבן – ד.ר.] הסביר, כי הוא מעונין לנצל הזכאות של אמו ולרכוש הדירה ולשפצה לצורכי השכרה תוך ניצול זכאות של 80% הנחה שמגיעים לאמו כדיירת הדיור הציבורי. עם זאת עלה החשש כי במקרה של עזיבת הבית על ידי פלונית, היא תאבד את הזכות לרכוש את הדירה בהנחה לעיל. עמדת כל הגורמים בדיון זה היתה כי טובתה של פלונית היא מינוי המבקש כאפוטרופוס על כל עניניה (או גורם אחר לאור חלק מסימני השאלה) וכי יש לנקוט בצעד דרמטי של הוצאתה מהבית למוסד סיעודי. האפוט’ לדין והמבקש הסבירו כי פלונית בוודאי לא תסכים למהלך זה ויהיה צורך אף להסתייע באמבולנס ו/או המשטרה כדי לכפות עליה את המהלך, אם יוחלט עליו… בהמשך ניתנה החלטתי לענין בירור מול חברת עמידר לענין רכישת הדירה… ממנה עולה כי הזכאות להטבה בגובה 80% ברכישת הדירה קיימת כל עוד פלונית מתגוררת בדירה”.

מכיוון שבית המשפט “עדיין התקשה לשקול מתן החלטה כה דרמטית בדבר הוצאתה [של האשה – ד.ר.] מביתה למוסד, בניגוד לרצונה, ללא שישנה התרשמות בלתי אמצעית ממנה, וכן מתגובתה לאפשרות מהלך שכזה”, הוסמכה העוזרת המשפטית לערוך ביקור בביתה של האשה, ואף היא התרשמה כי “בכניסה לדירה היו צחנה וריחות חזקים ולא נעימים בלשון המעטה. בביקור בבית לא ניתן היה להתעלם מתופעת האגרנות של המבקשת אשר מצא ביטוי מפושט בכל הבית; חדר שלם מלא בזבל, אשפה וחפצים שנאספו במהלך שנים… עוד בדירה מספר רב של חתולים בכל מקום אפשרי, מה שגורם לריח החריף בבית ולהיגיינה ברמה נמוכה מאוד… אין מחלוקת כי נוכח מצבה הנפשי והרפואי, גם כעולה מהשיח עמה היא זקוקה למינוי אפוטרופוס… כאשר נשאלה לענין אפשרות המעבר למוסד סיעודי, פלונית הביעה עמדה נחרצת לגבי חוסר רצונה לעבור לבית אבות, ואף נראה כי הדבר הזה מבחינתה הוא ‘העונש החמור ביותר’, היא חזרה וביקשה להישאר בבית שלה מבלי שיש לה דרישות נוספות כלשהן. ברור שאם הדבר תלוי בפלונית היא לא תעשה כל שינוי בחייה. היא אינה מודעת כלל לסכנות לבריאותה מאופן התנהלותה. כשהוסבר לה שעל מנת להישאר בביתה ולקיים שגרת חיים שלא תפגע בה, יתכן ותידרש להיפטר מחלק ניכר מהאשפה והגרוטאות שבבית אשר נאספו משך השנים וכי יש להגביל את כמות החתולים – נתנה את הסכמתה, אף שיכול וניתנה רק כדי שלא יוציאו אותה מהבית…”

ההכרעה – מתוך פסק הדין:

“אין ספק לאחר התרשמות מפלונית, שלא היה כלל מקום לשקול הוצאה למוסד סיעודי בוודאי לא לפני שמיעתה, אך גם אין ספק שהיא זקוקה לסיוע בדמות מינוי אפוטרופוס. פלונית היא קשישה תשושת נפש (לפי הגדרות משרד הבריאות – קשיש מתהלך הסובל מירידה בתפקודי המוח (ירידה קוגניטיבית, כגון בזכרון, או בשיפוט ומירידה קשה בתפקודי היום יום הבסיסיים, רחצה, אכילה, לבוש ועוד)). ככזו ניתן היה לטעון כי היא מועמדת מתאימה לאשפוז מוסדי… בהתאם לתיקון 18… רק בהתקיים תנאים אלה [המפורטים בסעיף 33א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – ד.ר.] ניתן למנות אפוטרופוס וגם אז יש לשקול לאיזה תחום, לאיזה היקף, לאיזו תקופת זמן? באופן אירוני, אחת המגרעות של ההליך השיפוטי בעניני האפוטרופסות הינה… שיפוטיות במובן הביקורתי והיחסי של המילה… מחויב אני להיזהר משיפוטיות כלפי אורח חייה… אמנם לבית משפט סמכות למנות אפוטרופוס, אך זו אינה צריכה להיות ברירת מחדל ראשונה רק בשל אורח החיים של פלונית ‘שהינו שונה’… רוב האנשים אינם אגרנים. אז מה? האם בשל כך יש לקבוע כי יש להתערב באוטונומיה שלה ולהחליט מה תחזיק בביתה? אלמלא הסכנה לבריאותה של פלונית לא הייתי מתערב כלל באורח חייה, ברם ניכר כי הדבר חיוני בנסיבות שלפני. כשאני בוחן נסיבות מקרה זה, אני מגיע למסקנה שמעבר לתנאים שנקבעו בתיקון 18 בדבר מינוי אפוטרופוס לבגיר, יש לקרוא אל תוכם תנאי נוסף של היעדר שיפוטיות כלפי אורח החיים של האדם שענינו נדון. אמור מעתה, הצלת חיים ושיפור איכות החיים של האדם, כן ובזהירות רבה, רמיסת חייו רק כיוון שהאחר (עו”ס, אפוט’ לדין, ואף בימ”ש) חושב אחרת, ממש לא. מינוי אפוטרופוס או הגבלת זכויות אחרת בהליך זה צריכה להיעשות לשם הצלת חיים, שמירת החיים והבריאות, שמירת איכות החיים, ולא לשם אכיפת סגנון החיים שהחברה בוחרת עבור האדם. האדם הוא הריבון על עצמו, כל עוד אינו מהווה סכנה לעצמו ולאחר… אחרי כל אלה וגם בעין אובייקטיבית ולא שיפוטית כלל, אין ספק, כי פלונית אינה יכולה לנהל את חייה לבדה… מכאן שפלונית זקוקה  למינוי…. בנה מסור לה, אוהב אותה  ודואג לה ופועל בשיקול דעת. על כן, עם כל הצער באשר לנקודת המבט של פלונית, לא יהיה מנוס גם במסגרת הכרעתי זו להתערב בחייה ובאוטונומיה שלה, אך זאת אעשה ראשית מתוך הבנה שאני פוגע באוטונומיה שלה, ושנית מתוך הכרה שאני עושה זאת באמצעים המגבילים פחות את חירותה, ושלישית, אני עושה זאת כדי להמשיך ולאפשר לה ליהנות מזכויותיה, מהאוטונומיה שלה, מביתה ומחייה לעוד שנים לא מעטות…

אך באשר לשאלת מקום שהותה של פלונית, כאן איני מקבל את עמדת כל הגורמים שסבורים שיש להעבירה למוסד סיעודי ועוד בכפיה תוך שימוש בכח סביר… ראשית, פלונית מבינה את המשמעות של להילקח מהבית. היא מבינה מה זה מוסד. שנית, פלונית מביעה רצון נחרץ להישאר בביתה. אם יש אפשרות לקיים את רצונה תוך שמירה על חייה, זו האפשרות הראשונה והיחידה שיש לבחור בה… לאור כל האמור לעיל, אני בהחלט רואה לנכון לקבוע כי פלונית זקוקה למינוי אפוטרופוס, אך בה בעת מבהיר, כי לא ייעשה שינוי במקום שהייתה ללא פניה לבית המשפט וללא קבלת חוות דעת מתאימה לענין ההשלכות של מהלך שכזה עליה, וככלל מהלך שכזה כלל לא יינקט לפני שמוצו כל הנסיונות בקהילה לשפר את תנאי ואיכות חייה עם מינימום פגיעה בה… אני רואה  לנכון להורות בזה לאפוטרופוס של פלונית ולשרותי הרווחה שיסייעו לו בכך להפוך את דירת פלונית לראויה למגורים. במסגרת המינוי על המבקש לפעול להבאת חברה חיצונית לפינוי כל הפסולת מהדירה ובפרט מהחדר שלא ניתן להיכנס אליו, הגם אם לצורך הענין יהא עליו לקחת את פלונית לפנסיון למספר ימים… הנני מורה למח’ התברואה… לעזור גם בהרחקת ופינוי החתולים… אני מחייב המבקש לבחור עם פלונית 2 חתולים שהיא מעוניינת להמשיך לטפל בהם… פלונית אינה מסוגלת ככל הנראה להבין הכרעתי זו, למרות שביקשתי לכתוב אותה בראש ובראשונה עבורה. אני תקוה כי בעשותי כן, יישמרו לה חייה של פלונית והאוטונומיה שלה, עם מינימום פגיעה, וכי למעט נקיון ביתה של פלונית והפחתה במספר החתולים שישכנו בו, היא כמעט לא תשים לב שהתערבתי בהם”.

תוספת (2.4.20):

ב-25.12.19 ניתן במסגרת א”פ 55180-01-19 (בית המשפט לעניני משפחה בחיפה, השופטת גילה ספרא-ברנע), פסק דין ב”רוח” פסק הדין א”פ 58088-06-19 הנ”ל (שאף הובאו ממנו מובאות). לפי המתואר בפסק הדין, התבקש מינויו של המבקש, גיסו של פלוני (“פלוני” או “מר ע’“), כאפוטרופוס לעניניו האישיים, הרפואיים והרכושיים של פלוני, אשר אובחן מגיל צעיר כבעל מוגבלות שכלית התפתחותית, ומתגורר לבדו בבית הוריו, מאז פטירתם. המבקש הינו הדמות המשמעותית בקשר עם פלוני, דואג לחשבונותיו, לשיפוץ ביתו ולנקיונו, אך פלוני תואר על ידו כמי שאינו משתף פעולה, מסכן את עצמו ואת הסביבה, צועק, בעל קושי בשליטה והבנת מצבים חברתיים, טורק דלתות, הניף סכין, שותה, חסר תעסוקה וזקוק להשמה במסגרת חוץ ביתית. המבקש מתקשה להמשיך לטפל בפלוני ללא מינוי כאפוטרופוס.

בפני בית המשפט עמדו תסקירים סוציאליים ודו”ח של אפוטרופא לדין שמונתה לפלוני. מהתסקירים והאבחונים עלה, בין היתר, כי פלוני הולך לחוף הים, עורך קניות, מזהה כסף אך מתקשה עם חישוב עודף, לא רכש מיומנויות קריאה וכתיבה, משתמש במכשירי חשמל, מחזיק בטלפון נייד, חוצה כביש, ומשתמש במשאבי הקהילה. עם זאת, הוא מוזנח בעצמו ומזניח את ביתו, אינו מקפיד על נקיון, אינו זורק מזון מקולקל, אינו מתקלח בבית באופן קבוע, אינו מקבל טיפולי שיניים סדירים, מסרב לקבל עזרה בתספורת ובגילוח, ובקבלת ארוחות באופן סדיר; הוא גם אינו משתף פעולה בקבלת זכויותיו, מאבד סבלנות בתור, מתקשה לשתף פעולה עם גורמי טיפול, ואף מסרב לכניסת מנקה לביתו, ולתעסוקה קבועה. פלוני מתנגד בתוקף ליציאה ממגורים בביתו, וסירב להופיע בבית המשפט – אך הוא אוהב קשרים חברתיים, קשור למבקש, ויצר קשר ושיתוף פעולה חלקי עם חונכת ומדריכה שנשלחו אליו.

בחוות דעת עו”ס לסדרי דין צוין כי פלוני זקוק למגורים במסגרת חוץ-ביתית, אך מתנגד לכך בתוקף. האפוטרופא לדין הדגישה אף היא את סירובו הנחרץ למינוי אפוטרופוס וליציאה מביתו, והביעה דעתה, כי על אף מגבלתו השכלית הוא עצמאי ומסוגל להביע את דעתו לענין המינוי, וכי מינוי אפוטרופוס לא יפתור את בעיות התנהגותו וחוסר שיתוף הפעולה מצדו – וכי המענה המתאים לו הינו במסגרת מערך חברתי כולל מסגרת סביבה תומכת, לענין קבלת זכויות, מזון סדיר, בריאות, נקיון ושילוב במסגרת תעסוקתית. בתעודת רופא (שלא הוגשה לתיק) צוין כי לא ניתן לקבוע אם יש צורך במינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש. כל הגורמים הסכימו כי מינוי תומך בקבלת החלטות אינו רלוונטי.

הכרעת בית המשפט: “לאחר שסקרתי את עמדות הצדדים… אני קובעת כי מינוי המבקש כאפוטרופוס אינו עומד באמות המידה של החוק והפסיקה, ויהיה בו יותר כדי לפגוע במר ע’, מאשר להיטיב עמו. אין חוות דעת עדכנית, הקובעת כי מר ע’ אינו מסוגל לדאוג לעניניו… אף אם דעתנו אינה נוחה מהאופן בו מר ע’ מתנהל, אין הדבר משמיע דווקא כי יש למנות לו אפוטרופוס. יפים לענין זה דברי כב’ השופט סגן הנשיא אסף זגורי בא”פ (נצרת) 58088-06-19… ‘…הדעת והחובה להיזהר במתן הכרעות נמהרות ובלתי מבוססות דיין בעניני אפוטרופסות; לעתים מזומנות מדי, קריאת המסמכים הרפואיים, התסקיר ואף קיום דיון עם אותם גורמים במעמד הצדדים מחזקים נטיה מוקדמת לעבר מינוי אפוטרופוס לאדם מתוך אותה נקודה שיפוטית כי בכך אנו החברה, מסייעים לאותו אדם, שומרים עליו, מגנים עליו מפני ניצול, מאריכים את חייו, משפרים את איכותם…’ …יצוין כי שם מונה אפוטרופוס, אך נקבע כי הוצאת האשה מביתה תהיה רק בקבלת אישור בית המשפט. יש גם לאבחן את פסק הדין שם מעניננו, עת שם נקבע על ידי בית המשפט על בסיס מסמכים רפואיים כי האשה קשישה תשושת נפש. איני סבורה כי התיאור שקול למצבו של מר ע’. אני קובעת כי לא מתקיימים תנאי סעיף 33א לחוק הכשרות המשפטית למינוי אפוטרופוס לבגיר, בוודאי לא במצטבר, כנדרש… אני מוצאת כי ניתן להשיג את מטרת הבקשה ולשמור על טובתו של מר ע’ במסגרת חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית)… לא נסתרו מעיני קשיי המבקש, להמשיך ולדאוג לגיסו כפי שהוא עושה מזה שנים במסירות, אך אין בכך כדי לשנות את מסקנתי כי מינויו כאפוטרופוס אינו המענה לקשיים של המבקש ושל מר ע’. אני מקבלת את חוות דעת האפוטרופא לדין כי מינוי אפוטרופוס למר ע’ לא מהווה מענה לקשיי ההתנהגות שלו, ומפנה שוב לדברי כב’ השופט זגורי בדבר הפגיעה באדם ורמיסת ריבונותו על עצמו: ‘כשאני בוחן נסיבות מקרה זה, אני מגיע למסקנה שמעבר לתנאים שנקבעו בתיקון 18 בדבר מינוי אפוטרופוס לבגיר, יש לקרוא אל תוכם תנאי נוסף של היעדר שיפוטיות כלפי אורח החיים של האדם שעניינו נדון בפני…’ …כפית יציאת מר ע’ מביתו, שלהבנתי הוא הבית בו גדל מאז לידתו, עם הוריו כל עוד היו בחיים… טרם הדבר יהיה הכרחי, תהווה להבנתי פגיעה אנושה בכבודו ובמשמעות חייו. כל הצדדים ציינו את סרובו הנחרץ של מר ע’ לעבור מהבית, והנסיון מלמד כי מעבר כזה ללא הסכמה עלול להיות טראומטי… אני סבורה ששינוי המסגרת המוכרת, אף שאין דעתנו נוחה ממנה, והיא אינה בריאה למר ע’, עלולה להזיק לו, כולל לבריאותו ונפשו, יותר מתועלתה”.

{הכותב לא ייצג בהליכים הנ”ל}

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן