עדים לצוואות

לפי סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965, “במות אדם עובר עזבונו ליורשיו”, ולפי סעיף 2 לחוק, “היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה; הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה”.

ישנם ארבעה סוגי צוואות (סעיף 18 לחוק הירושה): “צוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה”.

צוואה בכתב יד (סעיף 19 לחוק), “תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותחתם בידו”. במהלך כל שנות עיסוקי בתחום, זכור לי רק מקרה בודד של הגשת בקשה לקיום צוואה בכתב יד.

צוואה בעדים (סעיף 20 לחוק), “תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור”. צוואה בעדים הינה הצוואה השכיחה ביותר (לא רק כשמדובר בצוואה “רגילה”, אלא גם כשמדובר בצוואות הדדיות – אשר יכולות להעשות גם בפני רשות, ואפילו בכתב יד).

{* הבהרה: סקירה זו אינה עוסקת רק בצוואה בעדים}

לפי סעיף 22(א) לחוק הירושה, “צוואה בפני רשות תעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי… או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור”; וסעיף 22(ז) לחוק הירושה מוסיף – “לענין סעיף זה, דין נוטריון כדין שופט”.

צוואה בעל-פה הינה הנדירה, והמיוחדת, מבין כל סוגי הצוואות. לפי סעיף 23(א) לחוק הירושה, “שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו”; ולפי סעיף 23(ג) לחוק, “צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים”. מספר הבקשות לקיום צוואות ממין זה הינו זעום, ובכל מקרה, הן מועברות “אוטומטית” מן הרשם לעניני ירושה לדיון ולהכרעה בבית משפט (וכך נקבע בסעיף 67א(א)(3) לחוק הירושה).

מן האמור לעיל עולה כי לגבי כל אחד מארבעת סוגי הצוואות, נקבעו בחוק הירושה דרישות קונקרטיות. אך לפי סעיף 25(א) לחוק הירושה ישנה אבחנה בין “מרכיבי יסוד” – אשר חייבים להתקיים לגבי כל סוג צוואה; בעוד שפגמים בקיום יתר הדרישות, לא בהכרח יובילו לפסילת הצוואה: “התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23, או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור”.

מרכיבי היסוד של כל אחד מסוגי הצוואות מפורטים בסעיף 25(ב) לחוק הירושה, ולעניננו רלוונטיים מרכיבי היסוד של צוואה בעדים: “הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים”. כלומר, “מרכיבי היסוד” שחייבים להתקיים בצוואה בעדים הינם “צוואה”, “בכתב”, אשר “המצווה הביאה בפני שני עדים”. אך ניתן “להכשיר” במקרים מסוימים פגמים אחרים: על הצוואה לא מצוין תאריך; המצווה לא חתם על הצוואה, או שחתימתו לא נעשתה לאחר שהצהיר בפני העדים “שזו צוואתו”; אישורם של שני העדים (או אחד מהם) לא ניתן “באותו מעמד”; חסרים אישור או חתימה (של אחד העדים או של שניהם) “על פני הצוואה”, או שנוסח האישור אינו כאמור בסעיף 20 לחוק; וכו’. כך, למשל, יכולה להתווסף חתימת אחד העדים (או שניהם) במועד מאוחר ממעמד חתימת המצווה.

אולם מדובר בענין המסור לשיקול דעת ביהמ”ש, ומותנה בכך ש”לא היה לבית המשפט ספק כי היא [הצוואה] משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה”. מובן, כי ככל שהפגמים חמורים יותר – או רבים יותר – יקטן הסיכוי לקיום הצוואה. יתר על כן, על אף שפסילת הצוואה מסורה לשיקול דעת בית המשפט, גם לפגמים “קלים” יחסית עלולה להיות משמעות מרחיקת לכת, עקב העברת נטל הבאת הראיות (ולעתים אף נטל השכנוע) אל שכמו של המבקש את קיום הצוואה.

לפי תקנה 26 (“קיום צוואה פגומה”) לתקנות הירושה, “קיים בית המשפט צוואה בכתב יד על אף העדר חתימה או תאריך, או שקיים צוואה על אף פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20 עד 23 לחוק או בכשרותם של העדים… תצוין העובדה בהחלטתו ויפורשו נימוקיה“.

הדרישות המפורטות בסעיף 20 לחוק הירושה, אשר לחלקן יסודות עובדתיים ולחלקן יסודות ראיתיים, נועדו להעמיד את המצווה על חשיבות המעמד, ובעיקר להבטיח כי הצוואה משקפת את גמירות דעת המצווה ביחס לעריכת הצוואה ולתוכנה.

אמנם צוואה בעדים נחתמת לרוב בפני עורך הדין אשר הכין אותה, המשמש בעצמו כ”עד” (ובפני עד נוסף) – אך הדבר אינו הכרחי, ונדרש להקפיד רק שלא תתקיים באף אחד מן העדים הוראת סעיף 24 (“פסלות עדים”) לחוק הירושה: “קטין ומי שהוכרז פסול-דין אינם כשרים להיות עדים לעשיית צוואה לפי סימן זה”. כאמור, סעיף 25(א) לחוק הירושה מתייחס, בין היתר, לפגם “בכשרות העדים” כאל פגם אשר לא בהכרח יפסול הצוואה (זהו הפגם היחידי הנזכר בסעיף 25(א), שמקורו אינו בסעיפים 19, 20, 22 או 23 לחוק).

פרט להוראת סעיף 24 לחוק הירושה, חלות על העדים הוראות נוספות, ובמיוחד הוראת סעיף 35 לחוק: “הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה” (במקרה זה לא מדובר על “כשרות העדים”).

כשמדובר בצוואה בעל-פה, קובע כאמור סעיף 23(א) לחוק הירושה, כי “שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו”; בסעיף 23(ב) נקבע, “דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם”. רק לגבי צוואה בעל-פה ישנה חובת הפקדה. למרות שמדובר באותו מונח, קיים שוני מהותי בין עדים ל”צוואה בעדים”, לבין עדים לצוואה “בעל-פה” (ולא בכדי, “מוחרגת” צוואה בעל-פה, מטעמים ברורים, מהוראת סעיף 24 לחוק הירושה, שצוטטה לעיל) וגם במהות ה״הפקדה״. מכל מקום, מדובר כאמור בצוואות נדירות מאד.

בכתבה שפורסמה נכתב כי צוואה נפסלה לאחר שעדה “ציינה שלא נכחה בכל הטקס, לא הייתה עדה לכתיבה, לא קראה את הצוואה ולא דיברה עם המנוחה”; ניתן להניח כי בכתבה לא הובאו פרטים מדויקים לגבי פסה”ד הנזכר בה: אמנם, העדים חייבים להיות נוכחים בעת חתימת המצווה על הצוואה (או לפחות בעת שהמצווה “הביא בפניהם״ את צוואתו), אך הם כלל אינם צריכים להיות “עדים לכתיבת הצוואה” ואף לא “לקרוא את הצוואה”.

לעתים ישנה עדיפות לחתימה על צוואה בפני נוטריון יחיד, על פני חתימה בפני שני עדים; למשל, אם המצווה אינו מעונין כי איש מלבד הנוטריון יידע כי ערך צוואה; כאשר ישנו קושי לאתר עד כשיר נוסף; וכו’. בניגוד לעדים ל”צוואה בעדים” (אשר כלל אינם צריכים לדעת מהן הוראות הצוואה), צוואה בפני “רשות” (לרבות נוטריון) כרוכה ב”אמירת דברי הצוואה בעל-פה” או ב”הגשת דברי הצוואה בכתב”. באישור נוטריוני בדבר עשיית צוואה בפני הנוטריון, מצוין בין היתר כי המצווה הצהיר מרצונו החופשי כי זו צוואתו.

תוספת – 19.11.19:

ביום 25.7.19 ניתן במסגרת ת”ע 48931-03-19, פסק דין מעניין, אשר עסק בשאלה, “האם ניתן לתת צו קיום צוואה למסמך הנושא כותרת ‘צוואה’, אשר נחתם לפני עד אחד בלבד, ואשר אודות תוכנו וחתימתו סיפרה המצווה לאחר מכן לאדם נוסף לו מסרה עותק מהמסמך?”

על פי העובדות המתוארות בפסק הדין, המנוחה נפטרה בעת שהיתה אלמנה ואם לארבעה ילדים. בתה של המנוחה הגישה בקשה למתן צו לקיום צוואה, עליה חתום כעד עורך דין פלוני, בלבד. על פי המסמך, אשר כותרתו “צוואה”, ציוותה המנוחה לבתה, את כל הרכוש הרשום על שמה בלשכת רישום המקרקעין. שניים מבניה של המנוחה הגישו התנגדות לבקשה לקיום צוואה, וטענו כי המסמך אינו עונה על הגדרת “צוואה בעדים”, הואיל והוא לא נחתם בפני שני עדים כנדרש.

הבת טענה, כי הצוואה הובאה בפני שני עדים, בסמוך לחתימת המנוחה, ועל כן מדובר בצוואה העומדת בדרישות הדין. נטען כי מיד לאחר חתימת האם בפני עורך הדין, היא מסרה את הצוואה לבנה הרביעי, ביקשה ממנו לקרוא את הצוואה ואף הבהירה לו כי זו צוואתה (עובדות אלו אושרו בתצהיר של אותו בן), ולפיכך “במועד עריכת הצוואה היו קיימים שני עדים לקיומה של הצוואה ולרצונה של המנוחה כי זו הצוואה שברצונה לקיימה”. לטענת הבת, העדר חתימה של עד על צוואה, אינו פוסל את הצוואה, ויש לקיימה, ככל שבית המשפט שוכנע כי זה היה רצון המצווה. הצוואה אמנם נחתמה בפני עד אחד, אך היא הובאה מיד לידיעתו של עד נוסף (הבן הרביעי), אשר ברור מתצהירו של אותו עד, כי ראה את הצוואה מיד ובסמוך למועד עריכתה, וכי אמו המנוחה הבהירה לו כי זה רצונה, ומשכך, ניתן לטענת הבת “לרפא” את הפגם ה”צורני” שנפל בצוואה.

לעומת זאת, טענו הבנים המתנגדים, לא מדובר בצוואה, שכן המסמך אינו עומד בתנאי סעיף 20 לחוק הירושה. העדר שני עדים שאישרו בכתב באותו מעמד כי המנוחה חתמה בפניהם, הוא פגם מהותי, שלא ניתן לריפוי. יתר על כן, לא היה חולק, כי עורך הצוואה הסביר למנוחה כי ללא חתימות שני עדים, אין מדובר בצוואה כלל, וחרף זאת לא רצתה המנוחה שינכח עד נוסף במועד החתימה, וממילא אין מדובר בצוואה. להשלמת התמונה, הוסיפו המתנגדים וטענו, כי תצהירו של הבן הרביעי הוגש בשיהוי ניכר, והוא אף נמנע מלהצהיר כי שימש כ”עד לצוואה” (וציין רק כי אמו המנוחה סיפרה לו בדיעבד על הצוואה שערכה כביכול).

בית המשפט הדגיש בפתח הכרעתו, כי הוא אינו רשאי לתת תוקף של צוואה, למסמך אשר לא מתקיימים בו מרכיבי היסוד, בהתאם לסוג הצוואה הרלוונטי (במקרה זה, נטען כי מדובר ב”צוואה בעדים”). בנסיבות המקרה, אין חולק כי לא מתקיימות במסמך כל הדרישות המפורטות בסעיף 20 לחוק הירושה, משום שלא חתומים עליו שני עדים, אלא עד אחד בלבד. השאלה היא, האם מתקיימים במסמך מרכיבי היסוד של צוואה בעדים, המאפשרים קיום צוואה, בנסיבות המתאימות, למרות פגמים שנפלו בה; ובאופן ספציפי (בהנחה שתתקבלנה כל הטענות העובדתיות שנטענו על ידי הבת) – האמנם הביאה המנוחה את המסמך הנחזה להיות צוואה “בפני שני עדים”?

בית המשפט בחן את ספרות המלומדים ואת הפסיקה, אשר עמדו על כך, שקיומם של שני עדים מהווה בסיס לצוואה בעדים; וכי דרישות החוק, בכל הנוגע להצהרת המצווה ואישור העדים, באות להפנות את תשומת לב העדים, לכך שעליהם לוודא, ולדעת, במעמד החתימה על הצוואה, וכחלק מרצינות המעמד וחשיבות המסמך – כי המצווה מבין היטב שזו צוואתו, ורוצה בה. בית המשפט קבע, כי בנסיבות המקרה הנדון, כלל לא נטען (לא על ידי הבת ולא על ידי הבן הרביעי), כי אמם המנוחה ביקשה מבנה לשמש כ”עד” לצוואתה, והוא עצמו כלל לא סבר – “בזמן אמת” – כי נטל חלק במעמד עשית הצוואה. השאלה, האם האם עד לצוואה מבין את תפקידו, צריכה להיבחן “בזמן אמת”, ולא בדיעבד. מהעובדות אף עלה, כי האם המנוחה עצמה, לא התכוונה, במעמד עשית הצוואה, כי בנה ישמש כעד (ובאותו מעמד היא לא חפצה בהבאת המסמך בפני עד נוסף, ואף התנגדה לנוכחות עד נוסף, למרות שהוסבר לה, כאמור, כי על פי הדין, בהעדר עד נוסף, לא ניתן יהיה לתת למסמך תוקף של צוואה).

לסיכום, נקבע כי למרות שניתן, במקרים מתאימים, להורות על קיום צוואה למרות העדר חתימת עדים, ואף לקיים צוואה שהובאה בפני העדים במועד מאוחר למועד החתימ, ברור שיש חובה להביא את הצוואה בפני שני עדים. יש לדרוש כי במעמד עשית הצוואה, המצווה יתכוון להביא את צוואתו בפני שני עדים, וכן כי העדים יבינו מה מעמדם ותפקידם. מקום בו לא התבקשו שני עדים לשמש כעדים לצוואה, המצווה לא התכוון להביא את צוואתו בפני שני עדים, ולא נכחו במעמד עשית הצוואה שני עדים (אשר הבינו את תפקידם) – לא מתקיימת הדרישה “והמצווה הביאה בפני שני עדים”. בוודאי שלא ניתן לקבל גישה, לפיה שיחה בין מצווה למאן דהוא, במהלכה מציג המצווה את הצוואה לבן שיחו, ומספר לו אודותיה, יהא בה כדי לענות על הדרישה הנ”ל. קבלת גישה זו תחטא לתפקידם של עדי הצוואה, ולא יהיה בה כדי להלום את דרישת רצינות מעמד הצוואה.

 

{עדכון: ראו סקירה זאת לענין ת”ע 34556-05-18, שענינו ביטול צוואה בפני עד אחד בלבד}

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן