"הורות פסיכולוגית" (סקירת פס''ד)

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

ביום 3.1.22 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין (פורסם ב"נבו"), במסגרת עמ"ש 17436-10-21, שענינו "הורות פסיכולוגית" (וסוגיות משפטיות נוספות – כגון אבהות וחוק מידע גנטי – שטרם נסקרו באתר זה). בדומה לסקירות נוספות של פסקי דין, גם סקירה זאת תושתת בעיקר על ציטוט (חלקי) מפסק הדין – בתוספת כמה הערות.

"עסקינן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה… במסגרת פסק  הדין קמא… התקבלה תביעת משיבה 1 להורות למשרד הפנים לרשום את א' כאביה הפסיכולוגי של משיבה 3, ולהוסיף לשם משפחתה של משיבה 3 את שם משפחתו של א'… יוער כי משיבה 3 היתה קטינה בעת הגשת התובענה קמא ומתן פסק הדין, ועד למועד הדיון בערעור הפכה לבגירה…

משיב 4 (להלן גם: 'הגרוש') הוא יהודי, שהתגרש ממשיבה 1 (להלן גם: 'האם') ביום 16.2.03, לאחר שנולדו להם שני ילדים משותפים… משיבה 3 (להלן: 'הבת') נולדה פחות מ-300 ימים לאחר שאמה (משיבה 1) התגרשה ממשיב 4. המשיב 2 (להלן: 'א') הוא בן זוגה של האם מאז גירושיה ממשיב 4. לאחר לידת הבת, נרשם א' כאביה במשרד הפנים, מבלי שניתן פסק דין המורה על רישום כאמור; סעיף 22 לחוק מרשם אוכלוסין… דורש פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך כדי לרשום אדם כאביו של קטין שנולד לאישה, שהיתה נשואה לאחר, בתוך 300 יום שלפני מועד הלידה.

מספר שנים לאחר הולדת הבת, הגיש הגרוש תביעה להצהיר כי הוא אביה של הבת. תביעה זו נדחתה על הסף בפסק דינו של בית משפט לעניני משפחה… לאחר שהוגש תסקיר, בו הובעה הדעה כי בדיקת רקמות לבירור סוגית האבהות עלולה לפגוע קשות בטובת הבת ובמעמדה האישי. בית המשפט קמא קבע שם גם: * כי הגרוש לא גילה כל ענין בבת מאז לידתה; * הבת מכירה אב אחד מאז לידתה (א'); * בירור שאלת האבהות הביולוגית עלול להדביק לבת פגם ממזרות, לפגוע בכבודה וכן בגיבוש הזהות העצמית שלה.

הגרוש הגיש ערעור… פסק הדין בערעור ניתן ביום 28.1.2008 ובו נדחה הערעור… (להלן: 'הערעור הראשון'). נקבע בפסק הדין בערעור הראשון כי: * במתח בין האינטרסים השונים והזכויות הלגיטימיות של האב, הציבור והבת, גוברת זכות הבת שטובתה לא תפגע; * בירור זהות האב הביולוגי עלול להביא לפגיעה בבת (חשש לממזרות); * כאשר הבת תתבגר תוכל לפעול, על פי בחירתה כבגירה, לבירור זהות אביה הביולוגי. ביני לביני, גילה משרד הפנים את הטעות ברישומו של א' כאביה של הבת והוא נמחק, בהתאם לסעיף 22 לחוק המרשם. מאז ועד היום אין לבת אב רשום. ביום 25.11.2020 הגישה הבת (שהיתה קטינה אז) באמצעות האם, את התובענה דנן להורות על רישומו של א' כאביה של הבת במשרד הפנים, וכן להורות על שינוי שם משפחתה של הבת לשם משפחתו של א'…"

על טיעוני הצדדים בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא, ניתן ללמוד מפסק הדין נשוא הסקירה. הגרוש לא התנגד תחילה לסעד שנתבע, אך בהמשך הוא חזר בו, וכן טען כי אינו יודע מי האב הביולוגי של הבת. חשובות מכך טענות היועץ המשפטי לממשלה – שהינו המערער במסגרת ההליך נשוא הסקירה – בפני בית המשפט לעניני משפחה (וכפי שהובאו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נשוא הסקירה):  "טענות וראיות היועץ המשפטי לממשלה בתובענה קמא היו כדלקמן: א. היועמ"ש התנגד לקבלת התביעה. נטען כי הסעד המבוקש הוא חזרה על שאלה עובדתית שבית המשפט המחוזי קבע בפסק דין חלוט (בערעור הראשון) שאין מקום לבררה, כל עוד הבת טרם הגיעה לגיל 18… ב. נטען כי בתי המשפט האזרחיים נהגו בזהירות רבה בכל הנוגע לקביעת ממצאים והכרעה במסגרת הליכי אבהות, בשל החשש כי ממצאים אלו יביאו לפגיעה במעמד האישי של הילד אם זה יתברר בבית הדין הרבני. ג. לגבי ההשלכות של תיקון מספר 3 לחוק מידע גנטי… על בירור תביעות אבהות, שיש בקביעת ממצאים במסגרתן כדי לפגוע במעמדו האישי של קטין, יש שתי גישות בפסיקה. לפי גישה אחת, סעיף 28 לחוק מידע גנטי נועד למנוע בירור תביעות שכאלה גם על דרך הבאת ראיות שאינן בדיקה לסיווג רקמות. לפי הגישה השניה, ניתן להביא ראיות נסיבתיות שאינן בדיקת רקמות, לאחר שבית המשפט השתכנע באמצעות תסקיר או חוות דעת מומחה, כי הבירור משרת אינטרסים הגוברים על הנזק האפשרי למעמדו האישי של הקטין. ד. לגבי בע"מ 7038/12 שהביאה הבת בטיעוניה [ויִדון בהמשך – ד.ר.) מדובר במקרה בו נערכה חוות דעת מומחה אשר המליצה על הכרעה בשאלת האבהות לטובת יציבותה הנפשית של הקטינה. בית המשפט העליון אישר את פסיקת בית המשפט המחוזי לאחר שהשתכנע כי כללי ההכרעה ההלכתיים היו מביאים לתוצאה הפוכה בבית הדין הרבני, ולכן בית המשפט המחוזי הקים חומה בצורה בין ההכרעה האזרחית, לבין כל אפשרות להשתמש בפסק הדין בדיון עתידי בשאלת כשרותה של הקטינה להינשא. ב"כ היועמ"ש סברה כי במקרה דנן, נוכח אמירת הגרוש בדיון, לא קמה 'חומה בצורה' ולכן אין להכיר בא' כאב פסיכולוגי".

{פירוט לגבי פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 7038/12 שנזכר לעיל – ויוזכר לא מעט גם להלן – יובא בהמשך, במסגרת הכרעת בית המשפט המחוזי בערעור נשוא הסקירה}

לדיון שהתנהל בבית המשפט לעניני משפחה גם צורפה, לבקשתה (כ"ידיד בית המשפט"), עמותת 'מרכז צדק לנשים', אשר גם טענותיה (בהליך בבית משפט קמא) הוצגו בפסק הדין נשוא הסקירה: "א. העמותה סבורה כי יש מקום לקבל את התביעה. על בסיס הפניות לפסקי דין של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים נטען כי הכרה בא', האב המגדל, כאביה הפסיכולוגי של הבת, לא צפויה לגרום כל נזק למעמדה האישי ולכשרותה להינשא. ב. העמותה הפנתה לפסיקת כב' השופט שנלר בעמ"ש 24955-03-11 [פורסם בנבו] אשר אושר בבע"מ 7038/12… וטענה כי כל עוד לא מבוקש לבצע בדיקה גנטית, בית המשפט לא מוגבל בסוגיות הלכתיות או בירור ראייתי. ג. האמנה בדבר זכויות הילד מחייבת להגן על זכותה של הבת לאב רשום, ושם משפחה הכולל את שמו של האב הרשום… ד. בית הדין הרבני ממילא יראה בתיק משרד הפנים כי הבת היתה רשומה בעבר כבתו של א'. לכן דחית התביעה לא תיתן לבת הגנה במישור המעמד האישי שלא תהיה קיימת אם התביעה תתקבל".

כאמור בפסק הדין נשוא הסקירה, בית המשפט לעניני משפחה "ניתח את הראיות, העדויות והתצהירים שהוצגו בפניו וקיבל את התובענה קמא, מהנימוקים הבאים: א. התביעה אינה עוסקת בבירור עובדתי מכל סוג שהוא של שאלת האבהות הביולוגית. לכן אין רלוונטיות לפסיקה שהובאה בתגובת ב"כ היועמ"ש בענין זה. האם והבת לא מבקשות מבית המשפט לקבוע כי א' הוא האב הביולוגי של הבת; לא מבוקש לבצע בדיקת רקמות, לא מבוקש להביא ראיות נסיבתיות ולכן אין צורך בתסקיר או בחוות דעת מומחה. ב. כל מה שמבוקש הוא ליצור התאמה בין מציאות החיים של הבת מיום לידתה לפיה היא מכירה אב אחד, הוא א', לבין הרישום במשרד הפנים. קביעה מפורשת שכזו לפיה א' הוא אביה הפסיכולוגי של הבת, מציבה את אותה חומה בצורה עליה דיבר בית המשפט העליון בבע"מ 7038/12, בין התוצאה של פסק הדין בתיק זה, לבין כל השלכה אפשרית על דיון עתידי בבית דין דתי בשאלת כשרותה של הבת להינשא כדת משה וישראל. ג. הסקירה ההלכתית אותה הביאה העמותה, שתוכנה לא נסתר, תרמה לקביעה כי הכרה בא' כאב פסיכולוגי, תוך הדגשה כי אינה מבוססת על כל בירור עובדתי של האבהות הביולוגית, אינה מרעה את מצבה של הבת בכל דיון עתידי בבית הדין בשאלת כשרותה להינשא, לעומת מצבה היום. אין כל תשתית המאפשרת לקבוע כי קבלת התביעה כשלעצמה תגרום נזק לבת. לפיכך, ניתן משקל בכורה לרצונה הברור של הבת כי אביה המגדל יירשם במשרד הפנים כאביה הפסיכולוגי כבר היום, והיא תוכל להוסיף לשם משפחתה את שם משפחתו. רצון זה מתיישב עם אמנות בינלאומיות בכל הנוגע לזכותה של הבת לאב רשום, באופן התואם את מציאות חייה מאז לידתה. ד. העובדה כי בגיל 18 הבת תוכל לברר בעצמה את סוגית האבהות הביולוגית לפי המסלול שנקבע בחוק מידע גנטי, לא היוותה משקל מכריע בפסק הדין. לא היתה כל אינדיקציה לכך שהבת מעונינת ללכת במסלול ארוך, מורכב ומסוכן זה. בנוסף, על בית המשפט קמא לדון בתביעה שהובאה לפניו, ולא לדחות את הסעד המבוקש רק משום שאפשר להגיע לאותה תוצאה בעתיד הקרוב בדרך אחרת. ה. פסק הדין בערעור הראשון אינו יוצר מעשה בית דין. בית המשפט המחוזי מנע בירור המחלוקת דאז בדרך של בדיקת רקמות או בדרך אחרת, ולשיטת הגרוש, המחלוקת בדבר זהות האב הביולוגי של הבת קיימת גם היום. התביעה קמא עסקה בשאלה אחרת, של אבהות פסיכולוגית. אין מחלוקת כי לבת יש אב פסיכולוגי אחד, א'. הגיעה העת כי גם משרד הפנים יכיר במציאות זו. ו. בית משפט קמא לא מצא כל טעם טוב לייחס משקל מכריע לעמדות המשתנות של הגרוש בנוגע לתוצאת ההליך קמא. בית המשפט לא שוכנע כי שינוי עמדת הגרוש נעשה בתום לב… בסוף פסק הדין, הוענקו לבת הסעדים הבאים: [בית המשפט קמא] הורה למשרד הפנים לרשום את א' כאביה הפסיכולוגי של הבת, [ו]הורה כי שמה של הבת יהיה מעתה… במקום… (היינו הוסף שם משפחתו של המשיב 2 כשם משפחה נוסף לבת)".

כאמור, הערעור – שהתקבל – הוגש מטעם היועץ המשפטי לממשלה: "להלן עיקרי טענות המערער, היועץ המשפטי לממשלה, בהודעת הערעור: א. שגה בית משפט קמא כשקבע שפסק הדין בערעור הראשון לא יוצר מעשה בית דין… ב. על אף האמור בפסק הדין, התביעה קמא עסקה גם עסקה בבירור עובדתי בשאלת האבהות הביולוגית… ג. הסעדים שנתן בית המשפט קמא חורגים מתחומיהם הצרים של הצדדים לדיון, והשפעתם היא גם בהיבטים כלליים של מרשם האוכלוסין. מתן הוראה לרשות האוכלוסין לשנות את המרשם, כל שינוי במרשם – אינו נמצא בגדר סמכויותיה של הערכאה קמא. ההחלטה בדבר רישום הורות ביחס לאדם פלוני במרשם האוכלוסין היא החלטה מנהלית של פקיד הרישום. לא ניתן לעקוף או לאיין את ההליך המקדמי של קבלת ההחלטה המנהלית ביחס לשאלת הרישום במרשם, באמצעות צו של בית משפט המורה על ביצוע הרישום, והוא הדין אף ביחס למתן צו לרשום שם משפחה במרשם. תקיפה של החלטת פקיד הרישום תעשה בערכאה מנהלית בלבד. לכן הוראות בית המשפט קמא בסוף פסק הדין, להורות על רישום במרשם, הן של האבהות והן של שם המשפחה, ניתנה ללא כל סמכות ענינית ודי בכך כדי לבטלה. ד. דין ההוראות האופרטיביות שבפסק הדין להתבטל, אף לגופן. חוק המרשם לא מאפשר רישום הורות מסוג מסוים או רישום עם 'תיוג' (כגון 'פסיכולוגי'). לפיכך אין כל משמעות מעשית להוראה לרשום 'הורות פסיכולוגית'. ה. בנוסף, פריט מרשם של הורות במרשם האוכלוסין נרשם ביחס להורות המוכרת בדין הישראלי, והורות פסיכולוגית אינה כזאת. בבע"מ 1118/14… (להלן: 'ענין פלונית'), סיכם כב' השופט ניל הנדל את האדנים המוכרים שעל בסיסם ניתן לקבוע הורות: זיקה גנטית, זיקה פיסיולוגית (נשיאת ההריון), אימוץ וזיקה לזיקה (קרי, מתוקף קשר זוגיות עם בעל/ת הזיקה הגנטית). הדגיש כב' השופט הנדל, כי הורות שאיננה באה בגדרן של אחת מארבע הדרכים הנ"ל, המוכרות כיום בדין, ראוי שתיקבע אך ורק בחקיקה. חרף קביעות אלה, הורה בית משפט קמא למשרד הפנים לרשום 'הורות פסיכולוגית' אשר אינה באה בגדרן של ארבע הדרכים המוכרות כיום בדין, ולא נקבעה בחקיקה… ו. טעה בית המשפט קמא בכך שביסס זכות לרישום במרשם על רצון הבת. ענינו של מרשם האוכלוסין אינו מימוש רצון סובייקטיבי של תושב פלוני, והוא אינו נועד להביא לידי ביטוי תחושות ורגשות – אותנטיים ככל שיהיו, אלא לשקף מצב ביולוגי ו/או משפטי מוכר. המרשם לא עוסק במה שראוי לרשום, אלא בשיקוף המציאות הביולוגית או המשפטית המוכרת. ז. יש לבטל את פסק הדין גם לאור עקרון נכונות המרשם ומשיקולי תקנת הציבור. בעוד שניתן לקבל את המונח 'אבהות פסיכולוגית' בהקשר של היחסים הפנים משפחתיים (דוגמת משמורת של קטינ/ה), לא ניתן לקבל מונח זה בהקשר של שאלת רישום אבהות (של 'האב הפסיכולוגי') במרשם. ח. בשונה מהליכים אחרים (שאוזכרו בעמדת המשיבים בתיק קמא), בית המשפט קמא הורה לרשום אבהות פסיכולוגית כאבהות בפני עצמה, בלא קביעת אבהות ביולוגית. מאחר שהרישום מהווה ראיה לכאורה לנכונות האמור בו, הרי שרישום אבהות שאינה מוכרת בדין, לא עולה בקנה אחד עם עקרות נכונות המרשם ואמינותו ככלי המשקף מצב עובדתי מסוים, שניתן להסתמך עליו. נכון הדבר אף ביתר שאת לעניין הסתמכות צדדי ג' על אמינות המרשם כלפי המשיבים. ט. לענין שינוי שם משפחתה של הבת – מאחר שהבת הפכה לבגירה ביום XXX, לפי סעיף 10 לחוק השמות… היא זכאית לבחור שם משפחה כרצונה, ויכולה להגיש בקשה מתאימה לרשות האוכלוסין לשינוי שם משפחתה. י. בכל הנוגע לבירור אבהות בנסיבות של חשש ממזרות, טובת הבת, שהיתה קטינה עת נדון התיק קמא, היא שעומדת לנגד עיני בית המשפט. לעמדת המערער, אין מקום לספק כי קביעה שעלולה להביא לפגיעה בכשרות היוחסין של פלוני, ולהטלת אות קלון חמור דוגמת ממזור, אינה יכולה להיות טובתו של פלוני. כל ראיה המובאת במסגרת הליך אזרחי וכל קביעה במסגרת הליך אזרחי יכולות לשמש כראיה לחובת הבת בבוא יום בו תבקש להינשא. כך, גם רישום אדם אחר זולת הגרוש כאביה, עלול להעלות סימני שאלה ולהביא לבירורים נוספים. מסיבה זו הורה בית המשפט המחוזי, בפסק הדין בערעור הראשון, להימנע מהמשך כל בירור. יא. קביעת אב אחר לבת, זולת הגרוש, והבאת קביעה זו לידי ביטוי במרשם האוכלוסין, עוקפת הלכה למעשה את מטרת חוק מידע גנטי, ואת התוצאה אותה ביקש המחוקק למנוע – ממזורו של פלוני. המחוקק הגביל באופן חמור את המקרים בהם תותר הבאת תוצאת בדיקה מדעית להוכחת אבהות בענינו של פלוני. יש לנהוג במשנה זהירות על מנת למנוע פגיעה במעמד פלוני מחמת כל החלטה אחרת המצביעה על אבהות על פלוני, זולת בעל האם. יב. אף לפי השיטה שקדמה לחקיקת תיקון מס' 3 לחוק מידע גנטי, 'שיטת המדרגים', נפסק כי יש לבחון את טובת הקטין. על דרך הכלל, מניעת הטלת כתם הממזרות על קטין הינה טובתו הראשונה במעלה, ועדיפה על טובתו בחשיפת זהות האב הביולוגי. במסגרת המדרג, נדרש מבית המשפט לבחון האם בנסיבות הענין קיימת נסיבה מיוחדת המצדיקה חריגה מכלל ההימנעות מבדיקת סוגית האבהות, עת עולה חשש לממזרות. בעניננו, לא נערך כל בירור באשר לטובת הבת, ומהתמונה כפי שעלתה מטענות הצדדים, עלה כי כבר כיום יש לבת אב פסיכולוגי הדואג לצרכיה. יג. מקום בו מוצא בית המשפט כי טובת הקטין מובטחת גם בלא קביעת ממצאים בשאלת האבהות, יש לדחות את התביעה מבלי לבררה, תוך שבית המשפט מציין כי בבוא העת לכשיבגר הקטין, יוכל ככל שיחפוץ ליזום הליך מטעמו בענין. יד. שגה בית המשפט עת קבע, כי קביעת אבהות פסיכולוגית ולא ביולוגית, בהעדר הגשת ראיות, מציבה את אותה חומה בצורה עליה דיבר בית המשפט העליון בבע"מ 7038/12 [פורסם בנבו]… [ש]ניתן בנסיבות יחודיות ושונות מהנסיבות בתיק דנן, ואין להשליך ממנו לעניננו".

אב"ד, כב' השופט ח. שרעבי, פסק: "לאחר עיון בתיק קמא, בהודעת הערעור, בתשובות לה ולאחר שמיעת הצדדים בישיבת הערעור, אמליץ לחבריי להרכב לקבל הערעור, ולהורות על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא… אקדים ואומר כי יש בליבי הבנה מלאה לרצונה של הבת, לרישומו של 'אב' לגביה במרשם האוכלוסין. ברם, כעת משבגרה, אין מניעה כי תוכל לפעול עצמאית לבירור זהות אביה הביולוגי… זאת כשהבת מודעת לאפשרות, כי בדיקה כאמור עלולה לפגוע בכשרותה להינשא בעתיד עקב חשש לממזרות. ברם, זאת בחירה שלה…

לגופם של דברים – השאלה העומדת לפתחנו בערעור, האם 'הורות פסיכולוגית', ללא זיקה גנטית או ביולוגית של האב בהתייחס לבן/בת, יכולה להיות מוכרת בישראל? שאלה זה קיבלה תשובה ברורה בפסק דינו של בית המשפט העליון (כב' השופט הנדל) בענין פלונית, במלים הבאות: 'הקנית מעמד הורות לפי הדין הישראלי – החוק הישראלי אינו מגדיר באופן מפורש וסדור מיהו הורה ומהם הקריטריונים על מנת להכיר באדם ככזה. לדעתי, נכון להיום הדין הישראלי מכיר בהורות על בסיס ארבעה אדנים חלופיים ומשלימים – זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית, אימוץ וזיקה לזיקה (קרי, מתוקף קשר זוגיות עם בעל או בעלת הזיקה הגנטית). שלושת האדנים הראשונים הוכרו בעבר בחקיקה, בפסיקה ובספרות… האדן הרביעי הינו חדש יחסית, ובתקופה האחרונה הוא אף פותח בפסיקה'. לאור פסיקה זאת, לכאורה התשובה לשאלה שבפנינו, אם הורות פסיכולוגית יכולה להיות מוכרת כהורות לצרכי רישום במרשם האוכלוסין, די ברורה. התשובה שלילית. היא אינה נמנית על אחת מאפשרויות הקנית הורות בישראל (זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית, אימוץ וזיקה לזיקה), שהוזכרו בענין פלונית.

שמא נאמר כי אין עסקינן ברשימת מודלי הורות סגורה, וניתן להכיר גם ב'הורות פסיכולוגית' כהורות לצורכי רישום במרשם האוכלוסין בישראל. זאת במיוחד כשיש חשש לממזרות אם תתבצע בדיקה גנטית לבדיקת האב הביולוגי של הבת, ועקרון טובת הילד (הבת), כטענת המשיבים 1-3? גם על שאלה זאת השיב בית המשפט בענין פלונית בשלילה… נצטט רק את דברי הסיכום של כב' השופט הנדל… 'לסיום חלק זה, לא מצאתי ממש בטענת המבקשת לפיה במישור הדין המצוי הכיר בית משפט זה במודלים נוספים של הורות מלבד ארבעת המודלים שצוינו לעיל. כך גם באשר ליתר פסקי הדין אליהם הופנינו על ידי בא כוח המשיבה, אשר בעיקרם עוסקים בהיררכיה המשתנה והדינמית שבין ארבעת המודלים הקיימים, אך אינם חורגים מהם…' בכך למעשה נחסמה הדרך בשלב זה, וכל עוד לא הכיר המחוקק, או נקבעה הלכה אחרת על ידי בית המשפט העליון, באפשרות הכרה של הורות פסיכולוגית, כמודל הורות לצרכי רישום בישראל.

ניסו המשיבים את כוחם בטענה, כי הורות פסיכולוגית כמוה כזיקה לזיקה, וזה מודל הורות מוכר, גם לפי ענין פלונית… סבורני כי הצדק עם ב"כ מערער גם בנקודה זאת, וארחיב מעט. את ההכרה בהורות מכח זיקה לזיקה יש להשתית על שני יסודות: זיקה גנטית של מי מההורים. עמד על כך כב' השופט הנדל בענין פלונית במילים הבאות: 'הזיקה לזיקה – לעתים, אדם יוכר כהורה של הילוד מתוקף קשר זוגיות בו הוא נמצא, עובר להריון וללידה, עם בעל או בעלת הזיקה הגנטית לילוד. הדבר רלוונטי במקרה בו זוג אינו יכול להביא לעולם צאצא מהחומר הגנטי של שני בני הזוג, אלא רק משל אחד מהם. עם זאת בתום ההליך שני בני הזוג מוכרים כהוריו של הילוד: אחד מהם מכוח הזיקה הגנטית והשני כנגזרת מהקשר הזוגי שבינו לבין ההורה הגנטי'… יש צורך בצו הורות פסיקתי, שניתן במצב בו נקבעת הורות משפטית על ידי בית המשפט… במקרה דנן, לכאורה מתקיים היסוד הראשון (זיקה גנטית לאם, בת זוגתו של א') אך לא מתקיים היסוד השני לגבי מודל ההורות הנטען להיות מכח 'זיקה לזיקה', אשר הוא צו הורות פסיקתי. לכן אפשרות זאת שהעלו המשיבים, לרישום ההורות הפסיכולוגית מכח 'זיקה לזיקה', אינו אפשרי במקרה דנן. טענה נוספת בפיהם של המשיבים 1-3 הינה – כי התובענה דנן מבוססת על דוקטרינת 'פיצול  סטטוס'… בית משפט קמא אימץ מודל זה, תוך הסתמכות על בע"מ 7038/12 [פורסם בנבו]… על כך השיב המערער בהודעת הערעור, כי בע"מ 7038/12 [פורסם בנבו]… ניתן בנסיבות יחודיות ושונות מן הנסיבות דנן. באותו מקרה, פלוני, שהיה נשוי לאם הקטינה בעת הורייתה, טען לאבהותו על הקטינה, ותבע את אבהותו בקשר אליה. פלוני לא העלה בשום שלב ספקות באשר לאבהותו על הקטינה והיה עקבי במלחמתו להכרה ביחס אליה. מכאן כי בענין זה לא התקיים חשש ל'דין יכיר', אשר קובע כי לבעלה של אישה נשואה הסמכות להפריך את אבהותו כלפי ילדי אשתו בתנאים מסוימים. בנוסף… אף האם לא התכחשה לאבהותו של בעלה על הקטינה, אף כי במהלך הדיון שינתה לפרקים עמדותיה. נתונים מובהקים אלה, כך טוענת ב"כ המערער בהודעת הערעור, הם שאפשרו לבית המשפט לקבוע כי קיימת 'חומה בצורה' בין הכרעותיה של הערכאה האזרחית לבין הדין הדתי, באופן שימנע את חשש הממזרות של הקטינה בעתיד. כב' השופט רובינשטיין אף הדגיש בפסק הדין שם, כי הוא מותיר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו, אך ורק בשל העובדה, כי הקטינה שבפניו מוגנת מבחינת הדין הדתי… נסיבות המקרה דנן שונות, כאשר הגרוש העלה ספקות באשר לאבהותו על הקטינה, ולא קיימת אותה 'חומה בצורה'… המאפשרת פיצול סטטוס… לאחר שקילת הדברים שוכנעתי כי אין גם בתיאוריה זאת של 'פיצול סטטוס' ליצור מודל חדש לרישום אבהות, שאינו עונה על אחד מארבעת מודלי האבהות המוכרים בישראל, כמפורט לעיל.

בחינת הדברים מלמדת כי צודק המערער בהבחינו את נסיבות בע"מ 7038/12 [פורסם בנבו] מנסיבות המקרה דנן, בו חשש ממזרות הקטינה גבוה יותר… פיצול סטטוס במקרה דנן ורישום אבהותו (הפסיכולוגית) של א' לגבי הקטינה, עלול להקשות בעתיד את הכשרתה על ידי בית הדין ולגרום לבת נזק חמור עד כדי בלתי הפיך. בנדון נזכיר גם את דבריו של כב' השופט הנדל בטענה אחרת שהועלתה בפניו (ומזכירה גם חלק מטענות המשיבים 1-3 בפנינו לענין פיצול הסטטוס) בהתייחס לבע"מ 7038/12 [פורסם בנבו] שאת ההחלטה בו כינה 'החלטה חריגה', כדלקמן: 'פסק הדין השני אליו מפנה בא כוחה של המבקשת הוא… בע"מ 7038/12… אולם אף הוא אינו יוצר מודל חדש (ההדגשה שלי – ח"ש). במסגרת פסק הדין אושר על ידי בית משפט זה כי זהות אביה של הילדה תיקבע ללא בדיקה גנטית אלא על בסיס הסתברותי בלבד, כיאה להליך אזרחי. בבסיס החלטה חריגה זו (ההדגשה שלי – ח"ש) עמד החשש מממזרותה של הילדה וסעיף 28ד(א) ו-28ה לחוק מידע גנטי… לפיו לא תיערך בדיקה גנטית לבירור אבהות במקרים אלו, אלא באישור בית המשפט ולאחר שנשקלו השלכות בדיקה שכזו על טובת הילד. על כן, המניעים והתכליות שעמדו בלב הכרעה זו אינם נוגעים לעניינה של המבקשת בפרט, ולהכרה במודל הורות חדש ככלל. והעיקר, במסגרת פסק הדין נדרש היה להוכיח מיהו אביה הגנטי של הילדה (ההדגשה שלי – ח"ש)'… ודוק – גם אז נדרשת הוכחה מיהו אביה הגנטי של הילדה. במלים אחרות – אין דרך לרישום הורות בישראל, שלא על דרך אחת מארבעת המודלים שהוכרו ונקבעו בענין פלונית. די בכך לטעמי בכדי לקבל הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולקבוע כי לא ניתן ליצור יש מאין מודל הורות חדש לרישום אב בישראל, ללא זיקה גנטית או ביולוגית ושאינו אימוץ, אשר הוא – הורות פסיכולוגית (מונח שהוכר עד כה בפסיקה לצרכים אחרים דוגמת משמורת, אך לא לצורך רישום סטטוס אבהות במרשם האוכלוסין, התופס כלפי כולי עלמא…) משזאת המסקנה שוכנעתי כי אין לנו צורך להכריע בשאלות נוספות שעמדו על הפרק, הנוגעות לסמכותו של בית משפט לעניני משפחה להורות על שינוי מרשם האוכלוסין (הן לענין האבהות והן של שם משפחתה של הבת). יחד עם זאת, באשר לשם משפחתה של הבת – כעת משבגרה, וככל שרצונה הוא כי שם משפחתו של א' יתווסף לשם משפחתה, רשאית היא לעשות זאת עצמאית, תוך הגשת בקשה מתאימה לרשות האוכלוסין…"

כב' השופטת א. אלון הצטרפה לפסק דינו של השופט שרעבי, והוסיפה כי "במצב החקיקתי השורר היום, אין להתיר הקטעה, פילוח או סֶגְמֶנְטַצְיָה של הגדרת 'הורה', הן לגבי אב והן לגבי אם, לכדי חלקים, מקטעים וסוגי האחריות השונים המוטלים ומתחייבים מחובות (וזכויות) ההורות, כדוגמת 'הורה פסיכולוגי', 'הורה רוחני', 'הורה חינוכי', 'הורה לצורכי פרנסה', או הורה לצרכים נוספים וכיו"ב, לצורכי רישום במרשם האוכלוסין. מרשם האוכלוסין הינו מרשם ציבורי הנושא משמעויות נרחבות וכלליות, ונפקות הרישום היא רחבה ממערכת יחסים פרטנית של התא המשפחתי, גם אם עסקינן בדמות מיטיבה ומשמעותית הנמצאת בחייו של אדם". גם כב' השופט נ. סילמן קיבל את פסק דינו של השופט שרעבי, והוסיף: "ראשית – בית המשפט קמא נסמך בפסק דינו על האמור בבע"מ 7038/12 [פורסם בנבו]… עיון שם יעלה כי מדובר בנסיבות שונות מהיסוד מאלו הנדונות כאן. שם – נסמך בית המשפט קמא הן על עמדות מומחים (עיון בפסק יעלה כי הוגשו חוות דעת), אשר לימדו על חשיבות מיוחדת בקביעה ובהכרעה לאותה עת, והן על חוות דעת כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול. אלו גם אלו לא קיימות בעניננו. מסכים אני בכל לב עם הפנית כב' האב"ד לפסק דינו של בית המשפט העליון המציין כי ההחלטה בבע"מ 7038/12 [פורסם בנבו] חריגה, ויפה היא לנסיבותיה המיוחדות, בהתאם לחוות הדעת שניתנו בה. שנית – ככלל, סמכות המרשם היא במישור המינהלי, ואינה מסורה לכב' בית המשפט לעניני משפחה; לצורך זאת אפנה לעמ"ש (חי') 9003-07-20 [פורסם בנבו]… שלישית – לא בכדי נתחמו התנאים בהם ניתן להכיר באבהות ולשנות בהתאם, בהמשך, את המרשם מכח פס"ד הצהרתי; הדברים נובעים מחשיבות המרשם. רישומו של אדם כאב אינו בגדר רישום סתמי; קיימת לו השלכה אפשרית על זכויות בעתיד, על קושיות שתעלינה בנושאים רבים ומגוונים – ירושה, מזונות, ועוד; בנסיבות אלו, יש לנקוט זהירות כפולה ומכופלת טרם יפתח הפתח לקביעת קטגוריות המאפשרות רישום; לעת זו לפיכך יש להתייחס ל-4 הקטגוריות שציין כב' האב"ד, כנומרוס קלאוזוס – רשימה סגורה ומתוחמת. לא בכדי כשנדון נושא האבהות הפסיכולוגית, ראו כותבים רבים לסייגה; בכלל, יש הסוברים כי נוכח משמעות האבהות, ראוי למנוע פתיחת פתח רחב, ולהותיר הנושא לבחינה מדוקדקת של המחוקק… יובהר – איני שולל הכרה באבהות כגון זו, ביחסים בין הצדדים (כאבהות גברא ולא כחפצא) על מנת להקים זכויות לקטין ביחסים בין ההורים; בין כך ובין הכרה במרשם, הדרך ארוכה. סופו של יום, המטה את הכף הנו העובדה כי נוהל הליך בעבר ונפתחה דרך, הסלולה לבת גם היום – הליך עצמאי בו השיקולים שונים ובו יובהרו לה זכויותיה, משמעות התוצאות האפשריות, והיא שתבחר אם לילך בה".

תוספות ועדכונים

22.2.24

פסק דין מיום 14.2.24 (פורסם ב"נבו"), שניתן במסגרת עמ"ש (מחוזי ת"א) 54160-06-23: "לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה… [תמ"ש 48493-07-22] שקבע שהמשיב 1 הוא אבי בתה של המשיבה 2 והורה לרשום זאת במרשם האוכלוסין… הקטינה… נולדה בקנדה… רשומה במרשם האוכלוסין כבתה של המשיבה 2… ללא רישום שם אב. המשיבים הם יהודים והמשיב 1… טוען שהיה בקשר זוגי עם האם, כשבאותה עת היתה האם נשואה לגבר יהודי אחר, שהיא עדיין נשואה לו. בתעודת הלידה הקנדית נרשמו המשיבים כהורי הקטינה. ביום 11.2.20 שבה האם לארץ בגפה, והקטינה נשארה בחזקת המשיב במקום מושבו בקנדה. ביום 26.5.22 עלה המשיב ארצה יחד עם הקטינה, ולטענתו נמסר לו ע"י נציג משרד הפנים, כשביקש לרשום אותו כאבי הקטינה, שעליו לפנות לבית המשפט בתביעת אבהות לצורך רישומו כאבי הקטינה ולקבל פסק דין. ביום 24.7.22 הגיש המשיב בקשה לקביעת אבהות, שבמסגרתה עתר לעריכת בדיקת סיווג רקמות… המערערת [היועצת המשפטית לממשלה] טענה בתגובה, שבשל החשש שעריכת בדיקה גנטית לבירור אבהות עלולה לפגוע בכשרות הקטינה, יש לפעול בהתאם לסעיף 3 לחוק מידע גנטי, התשס"ח-2008 (להלן: החוק) ולפנות לנשיא בית הדין הרבני הגדול לצורך קבלת חוות דעתו. ביום 2.3.23 הוגשה תגובה נוספת מטעם המערערת, לאחר שהתקבלה חוות דעתו של כב' נשיא בית הדין הגדול (להלן: חוות הדעת). בחוות הדעת נאמר כי 'נראה שאין לאשר במקרה זה כל בדיקה ובוודאי לא בדיקת רקמות מוכחת, שעלולה לסכן עוד יותר את מעמד הקטינה. לפיכך דעתי היא כי בנסיבות המקרה, אסור לאשר את הבדיקה הגנטית, כדי שלא לפגוע באפשרות להכשיר את הקטינה… אין מנוס מן המסקנה, כי לא ניתן לאשר עריכת בדיקה מכל סוג שהוא'. לכן, המערערת התנגדה לעריכת בדיקת רקמות או לקיים בירור אחר בכל דרך אחרת, בשל הפגיעה הקשה והבלתי הפיכה העלולה להיגרם לקטינה. ביום 8.5.23 התקיים דיון בתביעה בבית המשפט קמא. בפתח הדיון הודיע בית המשפט, כי לאור העובדה שהמשיבה נשואה לאיש אחר, בכוונתו לקבוע אבהות פסיכולוגית למשיב, ובסיום הדיון ניתנו פסק הדין והחלטות נוספות, שבמסגרתם הוצהר שהמשיב הוא אבי הקטינה, וניתנה הוראה לרישום האבהות במרשם האוכלוסין. המערערת לא השלימה עם פסק הדין והגישה את הערעור…"

לאחר סקירת תמצית פסק הדין נשוא הערעור, וטענות המערערת והמשיב, נפסק, בין היתר: "לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור שיש לקבל את הערעור, ולהורות על ביטולו של פסק הדין, מנימוקים אלו: הנימוק הראשון – סעד של הכרה באבהות פסיכולוגית כלל לא התבקש בתביעה שהמשיב הגיש. בתיאור הסעד שהתבקש בתביעה, נאמר כי 'כבוד בית המשפט מתבקש לתת צו לביצוע בדיקה גנטית… ולקבוע את אבהותו…' המשיב אפילו לא העלה כסעד חלופי עתירה לקביעת אבהות פסיכולוגית, והצעה זו עלתה ע"י בית המשפט מיוזמתו בתחילת הדיון, מבלי שהתאפשר למערערת להגיב ולבחון הצעה זו באופן מושכל וסדור. הנימוק השני – בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, המערערת לא הותירה את ההכרעה האם להכיר במשיב כאב פסיכולוגי לשיקול דעת בית המשפט… טענה ב"כ המערערת כי היא 'מותירה לשיקול דעת בית המשפט לפסוק בהתאם למדרג'. דהיינו, ההסכמה היתה לפעול בהתאם לשיטת המדרג, ולא להכרה באבהות פסיכולוגית. בית המשפט קמא גם כלל לא פעל בהתאם לשיטה זו, ואפילו לא ביצע את השלב הראשון במדרג, שדורש קיום בחינה של טובת הקטין הספציפי ונסיבות חייו, באמצעות תסקיר או חוות דעת מומחה, וזאת מבלי שיובאו ראיות בדבר הורתו של הקטין. הנימוק השלישי – פסק הדין התבסס על כך, שניתן פסק דין בקנדה, המכיר במשיב כאבי הקטינה. ברם, לא ניתן שום פסק דין כזה, וכל מה שהציג המשיב הם תעודת לידה ודרכון קנדי, שבו מצוין שהמשיב הוא אבי הקטינה. ברם, מדובר בתעודות שהתבססו על הצהרת המשיבים בלבד, מבלי שנערך והתקיים שום דיון משפטי בערכאה משפטית בקנדה… הנימוק הרביעי – הקביעות הנחרצות בפסק הדין עלולות לשמש כראיות, שיביאו למימזור הקטינה, ולפגיעה בייחוס שלה. בחוות הדעת קבע כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול, כי 'לא ניתן לאשר עריכת בדיקה מכל סוג שהוא'. למרות זאת, ניסוחי בית המשפט קמא בפסק הדין, עלולים לשמש כראיות בהליך עתידי, שיתברר בבית הדין הרבני בכל הנוגע לכשרותה להינשא ליהודי, והדבר מהווה פגיעה קשה ביותר בטובת הקטינה. כפי שנקבע בע"א 458/78…… בבע"מ 7038/12… הדגיש כב' השופט רובינשטיין, שיש לעשות הכל על מנת למנוע אפשרות שייעשה שימוש בקביעות בית המשפט, בכל הנוגע למעמדה של הקטינה… ראו גם רמ"ש 27412-05-15… [פורסם בנבו]… סעיף 28ה(א)(4) לחוק… קובע כי: 'נוכח בית המשפט, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו הביא לפניו את עמדתו לענין עריכת הבדיקה… כי ממצאי הבדיקה עלולים לפגוע בכשרותו של קטין… וכי אין דרך לערוך את הבדיקה, באופן שימנע את הפגיעה, לא יורה על עריכת הבדיקה, אלא אם כן מצא שיש צורך בעריכת הבדיקה לשם מניעת סכנה לחיי אדם או נכות חמורה בלתי הפיכה לאדם'. המערערת מעלה בערעורה את השאלה, האם לאור התיקון הנ"ל לחוק, עדיין ניתן להפעיל את שיטת המדרג. אין צורך להכריע בשאלה זו בהליך דנן. שהרי כאמור, בעניננו ממילא לא הוגשה תביעה להכרה באבהות פסיכולוגית, ולא התבקש כלל ע"י המשיב להפעיל את שיטת המדרג. בכל מקרה, מסעיף זה נלמד עד כמה צריך להיות רגיש בית המשפט, כשמתעורר חשש לפגיעה בכשרות הקטין. יש צורך לפעול בזהירות רבה ביותר, ולוודא שכל קביעה ואמירה של בית המשפט קמא, לא תעורר בעתיד קושי לקטינה, ותפגע באפשרותה לבוא בקהל ישראל בהתאם להלכה היהודית….. הנימוק החמישי – בית המשפט קמא סבר שהמצב טרם מתן פסק דינו הוא כזה, שלקטינה יש קושי בקבלת שירותים חיוניים, כגון ברישום למוסדות חינוך ובקבלת שירותים רפואיים, ולכן טובתה מחייבת את רישום המשיב כאביה. ברם, אין בסיס לקביעה זו, מאחר שלקטינה אזרחות ישראלית מכח האם, והיא זכאית לקבל את כל השירותים והזכויות כמו כל אזרח אחר, והעובדה שאין לה אב רשום, אינה פוגעת כלל בזכויות אלו. הנימוק השישי – בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון (בע"מ 1118/14… [פורסם בנבו] (1.4.15) (להלן: ענין פלונית)) קיימים רק ארבעה אדני הורות (פיזיולוגית, גנטית, מכוח אימוץ ומכח זיקה לזיקה) ולא קיים אדן של הורות פסיכולוגית. כפי שנקבע בעמ"ש 17436-10-21… {פסק הדין נשוא הסקירה המקורית לעיל – ד.ר.}….. הנימוק השביעי – לבית המשפט קמא לא היתה סמכות לשנות את הרישום במרשם, היות שנושא זה לא נמנה בין הסמכויות שהוקנו לבית המשפט לעניני משפחה… כפי שנקבע בעמ"ש 9003-07-20… [פורסם בנבו]…… כפי שציין כב' השופט רובינשטיין בבג"ץ 6751/04… 'נושא רגיש… הוא הממזרות, שעליו אמרו חכמים (משנה חגיגה א',ז') כי הוא בבחינת דברי הפסוק 'מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות'… ואת צערו של מי שהוכרז כממזר ראו חכמים כ'דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם'… גישת ההלכה היא לחפש דרכים למנוע הכרזת אדם כממזר, שקשה לראות פגיעה גדולה הימנו בכבודו של אדם'. כפי שהוצע למשיב ע"י המערערת, הוא רשאי להגיש תובענה למינויו לאפוטרופוס, ובכך לעגן את סמכויותיו ביחס לקטינה. אין גם מקום להשיב את התיק לביהמ"ש קמא, שעה כאמור, הסעד היחיד בתביעה היה לעריכתה של בדיקת רקמות ולהצהרת אבהות על פי תוצאות הבדיקה…"

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.