ניסויים בבעלי חיים

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

{הסקירה המקורית נכתבה [בין היתר] לפני התיקון (מיום 30.4.24, ק"ת 11269) ב'כללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)' – ראו עדכון מיום 2.5.24}

***

סקירה זאת תעסוק בעקרונות הכלליים, ובמסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, בנוגע לביצוע ניסויים בבעלי חיים. הסקירה לא תעסוק (בוודאי שלא במישרין) בסוגיות של מוסר או של אתיקה, וכמובן שגם לא בהיבטים מדעיים, מחקריים ורפואיים מקצועיים.

ביסוד ביצוע ניסויים בבעלי חיים, עומדת ההנחה, כי מדובר ב"רע הכרחי"; "רע" – משום שפרט לשלילת חירותם של בעלי חיים, שישמשו בביצוע הניסויים, הם עלולים לחוות כאב וסבל, הן בשל תנאי החזקתם, וכמובן כתוצאה (לא אחת בלתי נמנעת) מביצוע הניסויים עצמם; "הכרחי" – משום שהדעה הרווחת, בקהילה המדעית, הינה כי ניסויים בבעלי חיים עשויים (במקרים מתאימים, כמובן) להיות יעילים, לצורך פיתוח טיפולים רפואיים ותרופות, למטרת מניעת מחלות וריפוי מחלות, מחד גיסא; וכי מטעמים מדעיים ואתיים כאחד, יש לערוך ניסויים בבני אדם (אליהם אתייחס בסקירה עתידית) רק בשלב האחרון, לפני אישור הטיפול או התרופה, מאידך גיסא. במקרה שנדון בבג"צ 30/82, מדובר היה בעותר, חולה בסרטן ריאות, שלא הגיב לטיפולים ולתרופות המקובלים באותה עת, וביקש להיות מטופל בתכשיר שפותח, לפי הנטען, על ידי רופא שעסק בפעילות מחקרית – אולם התכשיר לא היה מאושר לשימוש בארץ, ומשרד הבריאות לא הסכים להתיר את השימוש בו; לעניננו, צוין בפסק הדין, בין היתר: "מדי שנה נבדקים אלפי חומרים כימיים, שהחוקרים תולים בם תקוות לריפוי המחלה, אך רק בודדים מגיעים לשלב הניסוי בבני אדם, שאין להתירו לפני שעברו את שלב הניסויים ההכרחי בבעלי חיים, כדי לאפשר הערכה זהירה של הסיכויים הטמונים בם לעומת היעילות המצופה מהם"; ובאופן ספציפי, "התכשיר הנדון נבדק כבר בשנת 1980 על ידי ועדה של משרד הבריאות לצורך בקשה לאשרו לצורכי מחקר, ודעת הוועדה לא נחה שיש לאשרו, בהעדר נתונים מספיקים מניסויים מעבדתיים וניסויים בבעלי חיים, שהם הכרחיים לפני שניתן לאשר תכשיר לשימוש נסיוני בבני אדם".

חוקי צער בעלי חיים

חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק ההגנה"), עוסק באופן כללי, בעיקר באיסור התעללות והתאכזרות בבעלי חיים {לפי סעיף 2(א) לחוק ההגנה, "לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו, ולא יתעלל בו בדרך כלשהי"; בפסק דין שניתן ברע"א 1684/96, במסגרתו נאסר לקיים (בחמת גדר) "קרב תנין באדם", נכתב בהקשר זה: "'עינוי' פירושו גרימת סבל, כאב ויסורים… 'להתאכזר' לאדם או לחיה, פירושו להרע להם, לנהוג בהם ברוע לב, לנהוג שלא ברחמים, לנהוג בקשיחות לב… 'התעללות' פירושה התנהגות קשה ואכזרית כלפי הזולת, השפלתו של הזולת, עשיית רע לזולת… כל אחד משלושה מעשים אסורים אלה… קנה לו תחום משלו, והגם שהתחומים אינם זהים לחלוטין… לעתים קשה להבחין בין מעשה רע מסוג אחד, לבין מעשה רע מסוג אחר"}. בבג"צ 9232/01 נדונה עתירה שענינה חוקיות הליך פיטום אווזים, או הלעטתם, לשם ייצור כבד שומני למאכל אדם. השופטת שטרסברג-כהן (שכתבה את פסק הדין שהיה בדעת רוב) ציינה, בין היתר, כי "עמדת המוצא לדיוננו היא קיומה של חובה להגן על בעלי חיים. חובה זו מושרשת בהלכה היהודית ומוטמעת בשיטתנו המשפטית מימים ימימה… חוק צער בעלי חיים [חוק ההגנה – ד.ר.] קובע שורה של איסורים, שהראשון שבהם הוא איסור כללי, ולפיו 'לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי'… בהמשך, מכיל החוק איסורים פרטניים על התעללות בבעלי חיים, כגון איסור על שיסוי בעל חיים בבעל חיים אחר… ארגון תחרות קרבות בין בעלי חיים… העבדת בעל חיים שאינו מסוגל לעבוד עקב מצבו הגופני… העבדת בעל חיים עד אפיסת כוחות… ועוד. האיסור הכללי אינו עומד בפני עצמו ואינו מוחלט. לעומת קביעת מערכת האיסורים האמורה מוציא החוק מתחולתו שימושים מסוימים בבעלי חיים לצורכי האדם. בהקשר זה קובע סעיף 22(1) כי החוק לא יחול 'על המתת בעלי חיים שנעשתה לצורכי מאכל אדם'. מהוצאת התחולה האמורה, אף שהמתת בעל חיים היא פגיעה באינטרס שהחוק נועד להגן עליו, עולה כי המחוקק שיקלל אינטרס זה עם צורכי הקיום של האדם, והגיע למסקנה כי צורכי מאכל אדם גוברים על הזכות לחיים של בעלי החיים…"

לעומת זאת, חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: "החוק" או "חוק הניסויים") – כפי שמעיד עליו שמו – הינו חוק ספציפי (lex specialis) שמסדיר ניסויים בבעלי חיים. ברע"א 1684/96 הנ"ל נכתב כי "במהלך החקיקה נתפצלה ההצעה לשני חוקים והם: חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)… ולאחיו, הלא הוא חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)"; ובבג"צ 9232/01 הנ"ל נכתב: "החוק החל בעניננו הוא חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)… מבין דברי החקיקה הרבים הקשורים לבעלי חיים, הקרוב ביותר לעניננו הוא חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)… ואכן, המחוקק מצא לייחד דברי הסבר משותפים לשני החוקים שהיו אמורים – בתחילת הדרך – להיות חוק אחד, והופרדו לשניים. בדברי ההסבר נאמר כי ההסדר הישראלי לענין ניסויים בבעלי חיים הוא 'פרי פשרה בין גורמים המתנגדים לניסויים כלשהם בבעלי חיים, לבין גורמים הסבורים כי ניתן לבצע ניסויים כאלה ללא כל פיקוח. הפתרון המוצע מאפשר עריכת הניסויים תוך פיקוח, ונסיון למזער ככל האפשר את הסבל'…"; ואכן, בסעיף 22(2) לחוק ההגנה נקבע, כי חוק ההגנה גם לא יחול "על ניסויים בבעלי חיים הנערכים על פי חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994". בבש"א (שלום ראשל"צ) 320/08 (ת.א. 293/08) טענה המבקשת, כי ניסויים בקופים, שנערכו במכון ויצמן, "מפרים את הוראות חוק ההגנה, במובן זה, שיש בהם עינוי, התעללות והתאכזרות לקופים", וכן את הוראות חוק הניסויים; בית המשפט קיבל את טענת המשיבים, "כי בית משפט זה נעדר סמכות ענינית… באשר מדובר בניסויים מדעיים המבוצעים בקופים מכח דבר חקיקה ספציפי, הוא חוק הניסויים. הואיל וחוק הניסויים, הוציא במפורש את תחולת חוק ההגנה לגבי ניסויים בבעלי חיים, אין תחולה לסעיף 17א(א) לחוק ההגנה [שענינו פניה "לבית משפט השלום, בבקשה כי יוציא צו, שיאסור על ביצועם או המשך ביצועם של המעשים נושא הבקשה, או צו שיחייב את הבעלים של בעל חיים, או מחזיקו, לנקוט את הפעולות הנדרשות בנסיבות הענין, להפסקת ביצוע העבירה, או למניעת ביצועה" – ד.ר.] המקנה את הסמכות הענינית לבית משפט השלום"; לאחר שבית המשפט ציטט מפסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן בבג"צ 9232/01 הנ"ל, הוא הוסיף כי "חוק הניסויים אכן מהווה מסגרת נורמטיבית נפרדת ומקבילה מזו של חוק ההגנה. לא בכדי, הצעת החוק כללה את שני החוקים יחד [הצ"ח 2127], אולם בסופו של דבר נחקקו שני חוקים נפרדים. כך, בחוק ההגנה, השר הממונה על ביצוע החוק הוא שר החקלאות. לעומת זאת, השר הממונה על חוק הניסויים הוא שר הבריאות. כך, נקבעו הוראות עונשין שונות בתכלית בכל אחד מהחוקים… [ראו בהקשר זה התיחסות בסוף הסקירה – ד.ר.] באופן דומה, קבע המחוקק הסדרים שונים, כמנגנוני בקרה ומניעה, לכל אחד מהחוקים. בחוק ההגנה, הקנה המחוקק סמכות לבית משפט השלום ליתן צו כנגד ביצוע מעשים המפרים את הוראות סעיפים 2 או 4 לחוק… לעומת זאת, בחוק הניסויים לא הוקנתה הסמכות לבקר את הניסויים ותנאיהם לבית משפט השלום, אלא לבעלי תפקידים מינהליים שונים…"; ראוי לציין, כי בהעדר תחולה לחוק הניסויים, עשויות לחול הוראות חוק ההגנה (וראו גם התיחסות בהמשך לבג"צ 9374/02 – שיוזכר להלן בכמה הקשרים נוספים…)

יצוין כבר עתה, כי בהתאם לחוק הניסויים, הוקמה "מועצה לניסויים בבעלי חיים" (להלן: "המועצה"), אשר בהתאם לסמכותה מכח החוק, התקינה את כללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשס"א-2001 (להלן: "הכללים") – אשר ארחיב לגביהם בהמשך. חוק הניסויים והכללים (לצד פסקי דין שניתנו לאורך השנים), מהווים את המסגרת הנורמטיבית העיקרית, להסדרת ניסויים בבעלי חיים בישראל.

הביטוי "ניסויים בבעלי חיים" מופיע בשם החוק, ובכותרת סקירה זאת, ומן הראוי לעמוד על משמעות המונחים "ניסויים" ו"בעלי חיים"… בסעיף 1 לחוק הניסויים (ובסעיף 1 לחוק ההגנה), מוגדר (בין היתר) "בעל חיים – בעל חוליות למעט אדם". על "בעלי חוליות" – יונקים, עופות, דו-חיים, זוחלים ודגים – ראו כאן [במאמר מוסגר, בה"פ 484-04-08 נדחתה עתירת סטודנטית, להצהיר כי נתיחת גוויות של בעלי חיים – וחיובה לקחת בכך חלק – אינם חוקיים; נפסק, בין היתר, כי החוק חל רק על יצורים חיים]. בסעיף 1 לחוק מוגדר גם "ניסוי בבעלי חיים – ניסוי בבעלי חיים, שנועד לאחד מאלה: (1) קידום הבריאות, הרפואה ומניעת סבל; (2) קידום המחקר המדעי; (3) בדיקה או ייצור של חומרים או חפצים; (4) חינוך והוראה". קל להיווכח, כי כלל לא מדובר, למעשה, בהגדרה ברורה ומפורשת של המונח "ניסוי בבעלי חיים" (עצם העובדה כי המלים "ניסוי בבעלי חיים" כלולות ב"הגדרת" המונח "ניסוי בבעלי חיים", מדברת בעד עצמה…) ובעצם, מדובר רק ברשימת מטרות (אליהן אתייחס ביתר הרחבה בהמשך), שלשמן נערכים ניסויים (וראו גם התיחסות בהמשך לבג"צ 9374/02). לעת עתה יצוין, כי יש להבחין, לדעתי, בין המטרה הראשונה ("קידום הבריאות, הרפואה ומניעת סבל") לבין יתר המטרות: פיתוח טיפולים רפואיים ותרופות – ענין חשוב וראוי כשלעצמו – נופל תחת "קידום הבריאות, הרפואה ומניעת סבל", וממילא, מדובר במטרה שעשויה להצדיק, במקרים מסוימים, גם ביצוע ניסויים בבעלי חיים; בעוד שהדברים מוטלים בספק, בנוגע ליתר המטרות, או למרביתן.

חוק הניסויים

כותרתו של הפרק השלישי לחוק הינה "ניסויים בבעלי חיים", ובו, בין היתר, סעיפים 8 ו-9, לפיהם: "8. (א) לא ייערכו ניסויים בבעלי חיים אלא על פי חוק זה; (ב) מספר בעלי החיים בניסוי יוגבל למספר הקטן ביותר הדרוש לביצוע הניסוי; (ג) ניסויים בבעלי חיים ייערכו תוך הקפדה על מיזעור הכאב והסבל שייגרמו להם; (ד) ניסויים בבעלי חיים ייערכו כאמור בתוספת. 9. לא יינתן היתר לעריכת ניסויים בבעל חיים אם ניתן להשיג את מטרת הניסוי בדרכים חלופיות סבירות". אתייחס בהמשך (במסגרת התיחסותי לכללים), ביתר פירוט, לתוספת לחוק (שנזכרת בסעיף 8(ד) שצוטט לעיל).

"הגדרת" המונח "ניסוי בבעלי חיים" כוללת, כאמור, בין היתר, "בדיקה או ייצור של חומרים או חפצים". מלכתחילה, ספק עד כמה מטרה כללית ממין זה, היתה מוצדקת (וכך גם לגבי "חינוך והוראה"; אך ראו גם התיחסות בהמשך לבג"צ 9374/02). מכל מקום, נוסחו כיום של סעיף 10 לחוק, הינו: "לא ייערך ניסוי לבדיקת מוצרי קוסמטיקה, שאינם לצורכי בריאות, ולחומרי ניקוי". הנוסח המקורי היה: "לא ייערך ניסוי לבדיקת מוצרי קוסמטיקה, שאינם לצורכי בריאות, ולחומרי ניקוי, אלא על פי היתר ממליאת המועצה" – אך בתיקון לחוק משנת 2007 (ס"ח 2096) נמחקה הסיפא ("אלא על פי היתר ממליאת המועצה"), והאיסור הפך למעשה מוחלט (עם זאת, חוק הניסויים עודנו חל למעשה, פורמלית לפחות, כאשר מדובר, בין היתר, בניסוי שנועד לצורך "בדיקה או ייצור של חומרים או חפצים").

בתמצית ולהשלמת התמונה: בהתאם לחוק, "ניסויים בבעלי חיים ייערכו רק על ידי חוקר מוסמך במוסד שאושר על ידי המועצה ובהתאם לכללים שהיא קבעה" – בחוק קבועים תנאים למתן היתר למוסד ["מוסד מדעי, מחקרי, רפואי, תעשייתי, חינוכי או להשכלה גבוהה שנערכים בו ניסויים בבעלי חיים, לרבות בית חיות"; "בית חיות" הינו "המקום והמתקנים שבהם מחזיקים בעלי חיים לפני, בעת ואחרי ביצוע ניסויים" – להבדיל מ"בית גידול – מקום שבו מגדלים בעלי חיים למטרות ניסויים"], הוראות בענין פיקוח על מוסדות, וכדומה; בהתאם לחוק, "המועצה תמנה מבין חבריה ועדה, המוסמכת להתיר ניסויים בבעלי חיים…"; ועוד. יצוין, כי הפרק הרביעי לחוק, מסדיר באופן ספציפי "ניסויים בבעלי חיים במערכת הבטחון" (וראו גם התיחסות בהמשך לבג"צ 9374/02).

מכח חוק הניסויים הוקמה המועצה, שמונה 23 חברים (ובהם, בין היתר, "ששה נציגי האקדמיה הלאומית למדעים, מהם שניים מתחום מדעי החיים או הרפואה וארבעה מתחום מדעי החברה, הרוח, המדעים המדויקים והמשפטים, אחד מכל תחום"; "מנהל בית ספר לרפואה וטרינרית"; "נציג התאחדות התעשיינים"; נציגי מועצות מדעיות ונציגי שרים; ו"שלושה נציגים שהומלצו על ידי ארגון הגג של הארגונים למען בעלי חיים, ואם לא קיים ארגון גג – מקרב מומלצי ארגונים למען בעלי חיים"). לפי סעיף 4 לחוק, "המועצה ממונה על נושא הניסויים בבעלי חיים; ומבלי לגרוע משאר תפקידיה – (1) תקבע כללים, באישור השר, למתן היתרים לעריכת ניסויים בבעלי חיים, ודרכי עריכת הניסויים, והכל כדי להבטיח מיזעור הסבל הנגרם לבעל החיים ומניעת עריכת ניסויים מיותרים; (2) תקבע כללים, באישור השר, בדבר ההכשרה בתחום מיזעור הסבל לחיות מעבדה; (3) תיזום תכניות הסברה בנושאים שבתחום פעילותה ותכניות השתלמות והדרכה לחוקרים בנושאים הקשורים בניסויים בבעלי חיים; (4) תקבע כללים, באישור השר, לענין מספר מרבי של ניסויים שייערכו בבעל חיים אחד; (5) תהיה רשאית לקבוע, באישור השר וועדת הכספים של הכנסת, אגרות לבקשות ולהיתרים הניתנים על פי חוק זה; סכומי האגרות ישמשו לפעולות המועצה ולפעולות אחרות לפי חוק זה, ויוצאו לפי החלטת המועצה".

הפרק החמישי לחוק כולל הוראות עונשין, כנגד מי ש"(1) ערך ניסויים בבעלי חיים ללא היתר, או חרג מהיתר שניתן לו; (2) גילה ידיעה או תוכנו של מסמך בניגוד לסעיף 22" [לפי סעיף 22 רישא לחוק, "מי שממלא תפקיד מכח חוק זה, לא יגלה ידיעה או תוכנו של מסמך שהגיעו לידיו מכח תפקידו, אלא על פי היתר בכתב מאת יושב ראש המועצה…"] דומה כי פסקה (1) לעיל מובנת מאליה; ואילו לפסקה (2) אתייחס לקראת סוף הסקירה.

ראוי להדגיש, כי לפי סעיף 26 לחוק הניסויים, "לענין חוק זה דין המדינה כדין כל אדם".

הכללים

בהתאם לסמכותה מכח החוק, התקינה המועצה את הכללים – אשר כפי שיפורט בהמשך, מתייחסים לענינים שמפורטים בסעיפים 4(1), 4(2) ו-4(4) לחוק (ראו לעיל); בפתח הכללים ישנה התיחסות מיוחדת לענין שנזכר בסעיף 4(1) לחוק ("בתוקף סמכותה לפי סעיף 4(1), (2) ו-(4) לחוק… מתקינה המועצה… כללים אלה, כדי להבטיח מיזעור הסבל הנגרם לבעלי החיים ומניעת ניסויים מיותרים"). בכלל 1 מוגדרים, בין היתר, "ניסוי – רצף הפעולות הקטן ביותר בבעל חיים ההכרחי להשגת מטרת הניסוי"; ו"ניסוי הכרוך בסבל מועט – כל אחד מאלה: (1) לקיחת ביופסיה או ניתוח קטן אחר בלא כאב משמעותי לאחריו; (2) החזקת בעלי חיים ערים בכלוב מגביל תנועה עד עשר דקות; (3) ניסויי התנהגות המלווים עקה מזערית; (4) השתלת צנתרים קבועים קטנים; (5) פעולות אחרות שרמת הסבל הנגרם בהן אינה עולה על זו הנגרמת מפעולות כאמור בפסקאות (1) עד (4)".

בכלל 1 לכללים מוגדרים גם "כללי NRC – החוברת Guide for the Care and Use of Laboratory Animals שמפרסמת המועצה הלאומית למחקר של ארצות הברית (NRC), והמצויה לעיון הציבור בספרית משרד הבריאות בירושלים, ובאתרי האינטרנט של המועצה הלאומית למחקר בספרית משרד הבריאות בירושלים, ובאתרי האינטרנט של המועצה הלאומית למחקר של ארצות הברית ומשרד הבריאות של ממשלת ישראל, כעדכונה מזמן לזמן". לפי כלל 4, "בעלי החיים בבית חיות [ראו לעיל הגדרת המונח – ד.ר.] יוחזקו בתנאים כמפורט בכללי NRC"; ולפי כלל 5, "כללי NRC יחולו על הפעולות המפורטות להלן: (1) רכישה והובלה של בעלי חיים; (2) ריסון פיזי של בעל החיים; (3) זיהוי כאב; (4) הרגעה והרדמה; (5) המתת חסד של בעלי החיים".

מטרתם המוצהרת של הכללים – בהתאם לחוק הניסויים – הינה, כאמור, בעיקר "להבטיח מיזעור הסבל הנגרם לבעלי החיים ומניעת ניסויים מיותרים". לא מדובר במניעה מוחלטת של סבל מבעלי החיים – אלא רק ב"מיזעורו"; וכן, אין למעשה איסור על עריכת ניסוי שכרוך בסבל ש"אינו מועט". לא זאת בלבד, כי אין בחוק הניסויים עצמו (ובכללים) איסור מפורש ופוזיטיבי, על עריכת ניסוי שכרוך בסבל ש"אינו מועט" – אלא שדווקא משתמע מהם אחרת: כך, למשל, בתוספת לחוק (שנזכרת בסעיף 8(ד) לחוק, שצוטט לעיל), נקבע: "(1) לא יבוצעו ניסויים שיש עמם גרימת כאב או סבל, אלא בהרדמה כללית או מקומית או באִלחוש (Analgesia). ביצוע ניסוי תוך הרפית שרירים היקפית אסור אלא בליווי הרדמה כללית, אלא אם כן השימוש בחומרי ההרדמה נוגד את עצם הניסוי, או כאשר ההרדמה תגרום לסבל גדול מהצפוי בניסוי; במקרים כאמור, יינקטו אמצעים חלופיים למיזעור הכאב והסבל; (2) סוג בעלי החיים בניסוי יוגבל לנמוך ביותר בסולם הפילוגנטי המאפשר את הניסוי בלי לפגום במטרותיו; (3) נתחייבה המתת בעל חיים לאחר ניסוי, תעשה ההמתה, ככל הניתן, בטרם שובו להכרה; בעלי חיים הצפויים או החשופים לכאב עז או לסבל ממושך לאחר הניסוי, יומתו גם אם לא הושגו מטרות הניסוי".

עם זאת, וכפי שנכתב על ידי השופטת שטרסברג-כהן בבג"צ 9232/01 הנ"ל: "חוק הניסויים אינו מונע עריכת ניסויים בבעלי חיים, עם זאת קובע הוא שורת הגבלות על אופן עריכתם והתנאים לעריכתם. תכליתן של הגבלות אלה היא למזער סבלם של בעלי החיים המשמשים לניסויים. בין היתר הוגבל מספר בעלי החיים המשמשים לצורך ניסוי; נקבע הצורך בהיתרים לעריכת ניסויים מסוימים ולמטרות מסוימות וכן נקבע כי 'לא יינתן היתר לעריכת ניסויים בבעל חיים אם ניתן להשיג את מטרת הניסוי בדרכים חלופיות סבירות' (סעיף 9). נקבעו במסגרת החוק כללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)… המכילים הסדרים מפורטים לענין תנאי החזקת בעלי החיים, דרכי עריכת הניסויים, תנאים להסמכת עובד כחוקר מוסמך, הכוללים הכשרה בתחום מיזעור הסבל של בעלי חיים, ועוד. נקבע כי לא יינתן היתר לניסוי נוסף בבעל חיים 'בשל כך בלבד ששימוש בבעל חיים נוסף כרוך בהוצאה כספית ניכרת' (כלל 7), ועוד…"

ואכן, הכללים נועדו להגשים את העקרונות שביסוד חוק הניסויים – לרבות התוספת לחוק; בין היתר, לפי כללים 6 ו-7: "6. הועדה לא תיתן היתר לניסוי נוסף בבעל חיים שכבר נעשה בו ניסוי, זולת אם התקיים אחד מאלה: (1) הועדה שוכנעה כי הניסוי שכבר נערך היה כרוך בסבל מועט; הוגשה בקשה להתיר ניסוי נוסף בבעל חיים שכבר נערך בו יותר מניסוי אחד, תשקול הועדה אם בהצטברות הניסויים הקודמים שנערכו בבעל החיים אין כדי להצדיק דחית הבקשה; (2) בעל החיים יורדם בתחילת הניסוי הנוסף ויומת בסופו בלי שיתעורר במהלכו. 7. הועדה לא תיתן היתר לניסוי נוסף בבעל חיים בשל כך בלבד ששימוש בבעל חיים נוסף כרוך בהוצאה כספית ניכרת".

כפי שעולה מן האמור לעיל, לא זו בלבד, כי חוק ההגנה וחוק הניסויים חלים מלכתחילה רק על בעלי חוליות (למעט אדם) – ולא על בעלי חיים אחרים – אלא בהתאם לפסקה (1) לתוספת לחוק הניסויים, "סוג בעלי החיים בניסוי יוגבל לנמוך ביותר בסולם הפילוגנטי המאפשר את הניסוי בלי לפגום במטרותיו" (לגבי המונח "פילוגנטיקה" – ראו כאן). כך, למשל, ככל שהדבר אפשרי מבלי לפגום במטרות הניסוי – יש להעדיף עריכתו על עכברים, ולא על קופים.

בהתאם לסעיף 4(2) לחוק, מתייחסים הכללים גם לעריכת הכשרה "בתחום מיזעור הסבל לחיות מעבדה, שהיא תנאי להסמכת עובד מוסד כחוקר מוסמך בידי מנהל מוסד" (ביטוי נוסף לחשיבות המיוחסת לענין); בהתאם לכללים, "הקורס יכלול נושאים אלה לפחות: (1)… (2)… (3) פירוט כללים אתיים בשימוש בבעלי חיים – התרומה למחקר המדעי, עקרונות היסוד בדבר צמצום מספר בעלי החיים בניסוי, מציאת חלופות לניסוי בבעלי חיים, ועידון דרכי הניסוי, עקרונות החוק, והמערך האתי הנהוג בארץ ובמוסד; (4)… (5)… (6)… (7) פירוט חומרים, מינונים ושיטות, למיזעור הסבל, לשיכוך כאבים, להרדמה והמתת חסד; (8) פירוט שיטות הזרקה ולקיחת דגימות דם" (במאמר מוסגר, לצד זאת נקבע בכללים כי "מנהל מוסד רשאי, במקרים חריגים, לתת הסמכה לעובד המוסד, אם שוכנע כי לאותו עובד ניסיון רב שנים בעריכת ניסויים בבעלי חיים, ולפיכך הוא בקי בתחום מיזעור הסבל לחיות מעבדה").

למרות ש"חוק הניסויים אינו מונע עריכת ניסויים בבעלי חיים", בכלל – ואף לא ניסויים שכרוכים בכאב עז או בסבל ממושך –  הרי שבפועל, כדי לקבל אישור לביצוע ניסויים בבעלי חיים, על הבקשה לעמוד בתנאים, שחלקם כבר פורטו; ובנוסף, במסגרת הבקשה יש להתייחס לקיומן (ובעצם – להעדרן) של "חלופות". כאמור, בהתאם לחוק, "המועצה תמנה מבין חבריה ועדה, המוסמכת להתיר ניסויים בבעלי חיים…" – לפי סעיף 13(ב) לחוק, "פניה לועדה בבקשה לאישור ניסוי תכלול בין היתר – (1) מידע כללי על מטרת הניסוי ומהלכו המתוכנן; (2) הצעה מפורטת של תכנית הניסוי; (3) טעמים לצורך בביצוע הניסוי וחלופות אפשריות, אם קיימות כאלה"; ולפי סעיף 13(ד) לחוק, "הועדה תהיה מוסמכת להתיר ניסוי בבעלי חיים, לאחר ששקלה ומצאה כי הניסוי עומד בדרישות סעיפים 8, 9 ו-11 ובכללי המועצה". לפי כלל 3(א), "בקשה להיתר לעריכת ניסוי בבעלי חיים תוגש לועדה לפי הטופס שבתוספת" (להלן: "הטופס")* – הטופס נפתח ב"דברי הסבר למגיש הבקשה" (ובין היתר, לצד התייחסות לעיקרי החוק, נכתב "ד. החוק קובע כי לא ייערכו ניסויים בבעלי חיים, אם יש לניסויים אלה חלופות מתאימות. הואל נא לאשר בחתימתך כי אין חלופות לחיות בניסוי המוצע"); על המבקש לפרט בבקשה, בין היתר, לגבי "מטרת השימוש בבעלי חיים במחקר", "הנימוק לבחירת בעלי החיים והכמות המבוקשת", תיאור מהלך הניסוי בבעלי החיים, הטיפול בהם וגורלם בתום הניסוי, שיטות ההרדמה וההמתה", "אם צפויים כאב וסבל לבעלי החיים בזמן הניסוי ואחריו, ציין את השיטות והפעולות למיזעורם" – ובנוסף, עליו להצהיר "כי לניסוי המוצע אין חלופה" (וכי הוא עבר הכשרה כאמור).

{* הטופס הנ"ל בוטל במסגרת תיקון לכללים, שפורסם ביום 30.4.24, ק"ת 11269; ראו עדכון מיום 2.5.24}

בג"צ 9374/02 כבר נזכר לעיל בכמה הקשרים… באותו מקרה, נדונה עתירה שהגישה עמותת "תנו לחיות לחיות" כנגד קצין רפואה ראשי בצה"ל (ואחרים), וכאמור בפתח פסק הדין, "חיל הרפואה של צה"ל עושה שימוש בכלבים במסגרת קורס לטיפול בנפגעי טראומה. המשתתפים בקורס מתאמנים על הכלבים, המצויים בתרדמה. כתוצאה מכך מתים כלבים אלה. האם פעילות זו היא כדין? זו השאלה הניצבת לפנינו". העותרת טענה, כי "השימוש בכלבים בקורס מפר את הוראות חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)… משום שקיימת חלופה סבירה להשגת מטרת הניסוי. החלופה שעליה מצביעה העותרת היא סימולטור המדמה בני אדם… ועדת משנה של ה-ACS האמריקני החליטה… להוסיף את הסימולטור לרשימת החלופות הלגיטימיות לביצוע אימונים. לטענת העותרת, נעשה שימוש גובר והולך בסימולטורים בקורסים בארצות-הברית, והם מחליפים את הצורך להתאמן בבעלי חיים. כמו כן היא טוענת כי אין כל מניעה לשווק את הסימולטור בישראל, וכי עלותו הכלכלית תהיה נמוכה באופן משמעותי מעלויות השימוש בכלבים לשם האימון. בנוסף, טוענת העותרת כי גוברת ההערכה בקרב גורמים שונים כי האימון בכלבים ממילא אינו יעיל לאור השוני במבנה האנטומי והפיזיולוגי שלהם ושל בני-האדם. היא מצביעה על כך כי לפני תעסוקה מבצעית מתבצעים אימונים בסימולטורים, ולא בבעלי חיים. לאור כל אלה טוענת העותרת כי חוסר ההתייחסות לקיומה של האפשרות להחליף את האימון בכלבים באימון בסימולטור, הופך את המשך השימוש בכלבים במסגרת הקורס ללא סביר. טענתה החלופית של העותרת היא כי אין מדובר כלל בניסוי על-פי חוק ניסויים בבעלי חיים, לכן יש לבטל את ההיתר לשימוש בכלבים בקורסים". לטענת קצין רפואה ראשי, "השימוש בכלבים במהלך הקורס הוא כדין. לטענתו, נבחנה האפשרות לשימוש בחלופות לכלבים, אך חלופות אלה לא נמצאו. גם ועדת הניסויים… לאחר ששקלה מחדש את ההיתר לעשות שימוש בכלבים לאור קיומו של הסימולטור, החליטה לחזור ולאשר את השימוש בכלבים… מומחים רבים תומכים בנחיצות השימוש בכלבים במהלך הקורס… הסימולטור אינו יכול להיות תחליף נאות לאימון בגוף חי… בעניין זה מדגיש המשיב את חשיבותן של ההתמודדות של המתאמנים עם דם אמיתי הפורץ מהורידים ושל התחושה של עור אמיתי ושל הדופק….. [המשיב] בוחן את אפשרויות הרכישה של הסימולטור, אך כל עוד לא ייצבר ניסיון בהפעלתו, אין להורות על הפסקת השימוש בבעלי החיים במסגרת הקורס"; העמותה לקידום הטיפול בטראומה, טענה, בין היתר, כי "ניתן להסביר את השימוש בסימולטור בקורסים בארצות הברית כתחליף לשימוש בבעלי חיים, בכך ששם יש ממילא יכולת לעשות שימוש בגופות של בני אדם, שהן כלי האימונים המועדף. העמותה מצביעה על כך כי הכלבים שמגיעים לקורס הם כלבים שממילא מיועדים להמתה. הם עוברים הרדמה ואינם סובלים סבל כלשהו, על-כן לטענתה השימוש בהם בקורס הינו כדין"; ואילו "משרד הבריאות מדגיש את חשיבות ההתנסות של רופאים אזרחיים, ולא רק של רופאים צבאיים, בטיפול בנפגעי טראומה – בייחוד בעת הזו". נפסק, בין היתר, כי "השאלה אם קיימת חלופה סבירה לשימוש בכלבים במסגרת הקורסים היא שאלה שבמומחיות רפואית מקצועית. המשיב וועדת הניסויים בחנו את השאלה אם ניתן להשיג אותה רמה של מיומנות רפואית באימון בסימולטור או בתחליפים אחרים. תשובתם, לאחר ששמעו את עמדתם של גורמים רפואיים בכירים והתחשבו בה, ולאור העובדה כי לא ניתן לעשות שימוש בגופות של בני-אדם לצורך זה, היתה בשלילה. לא מצאנו בעמדה זו פגם המצדיק את התערבותנו… אכן, הביאה העותרת עמדת מומחים סותרת, שלפיה הסימולטור יכול להיות תחליף נאות לשימוש בכלבים, אולם אין די במחלוקת בין מומחים כדי לפסול החלטה מינהלית המבוססת על בחינה מעמיקה של גורמי מקצוע…"; בית המשפט הוסיף ודן ב"טענתה החלופית של העותרת, כי אין מדובר בניסוי לפי חוק ניסויים בבעלי חיים… טענתה של העותרת היא כי לפנינו אימון בבעלי חיים ולא ניסוי בבעלי חיים, ואין הרי אימון כהרי ניסוי. לעומתה טוען המשיב כי החוק אינו קובע את תוכנו של המונח ניסוי, אלא הוא עשה שימוש במונח תכליתי – מכוון מטרה. בעניננו, הקורס מקדם את מטרות קידום הבריאות והרפואה… ואת מטרות החינוך וההוראה… על-כן לטענתו מדובר בניסוי לכל דבר. השאלה אם לפנינו ניסוי במובנו של חוק הניסויים בבעלי חיים אינה פשוטה כלל ועיקר. בנסיבות המקרה לא יהיה צורך להכריע בה, משום שגם אם אין מדובר בניסוי כאמור, עדיין לא יהיה בכך ליתן לעותרת את מבוקשה. בהעדר תחולה לחוק ניסויים בבעלי חיים, חל על עניננו חוק הגנה על בעלי חיים, האוסר על עינוי בעל חיים, התאכזרות אליו או התעללות בו… בית משפט זה עמד בהרחבה על משמעות האיסור (רע"א 1684/96…) השאלות החשובות לעניננו הן אם קיים הצדק למעשה גרימת הסבל לבעל החיים… 'האם יש שקילות בין הסבל והיסורים שבעל החיים נושא בהם לבין התכלית והאמצעים, האם נתקיים מבחן ה'מידתיות'?'… התשובה לכל אלה היא בחיוב. המטרה העומדת לנגד עיני המשיבים היא לשפר את המיומנות של הרופאים הכירורגיים בטיפולם בנפגעי טראומה. זוהי מטרה חשובה ביותר. היא חשובה במיוחד בעת הזו, שבה מספרם של נפגעים אלה בישראל עולה. כפי שראינו, הנחת המוצא המקצועית, שבה לא מצאנו לנכון להתערב, היא כי האימון בכלבים הינו חיוני לשם שיפור המיומנויות של הרופאים. בנוסף, המשיבים מקפידים על צמצומו של הסבל הנגרם לכלבים ככל הניתן. הכלבים מורדמים לפני יציאתם את הטכניון, וטרינר מפקח על השימוש בהם במהלך הקורס (שהינו מפקח על פי סעיף 21 לחוק ניסויים בבעלי חיים). בכל אלה יש כדי לשלול את הטענה כי לפנינו פעילות האסורה מכוחו של חוק הגנה על בעלי חיים. לכן גם אם נקבל את טענת העותרת, לא יהיה בכך כדי למנוע מהמשיבים לעשות שימוש בכלבים לצורכי האימון בקורס. נראה כי קבלת טענתה רק תפגע בשמירה על בעלי החיים, שכן לא יהיה הכרח לנקוט מנגנוני בקרה, הקיימים מכוחו של חוק ניסויים בבעלי חיים. ודאי כי לא זו מטרתה של העותרת שלפנינו".

חוק חופש המידע

כאמור לעיל, חוק הניסויים כולל הוראות עונשין, לא רק כנגד מי שערך ניסויים בבעלי חיים ללא היתר (או חרג מהיתר שניתן לו), אלא גם כנגד מי שממלא תפקיד מכח החוק, ומגלה ידיעה או תוכנו של מסמך שהגיעו לידיו מכח תפקידו, ללא היתר. יש יסוד להניח (גם על יסוד פסקי דין, שדנו בעתירות לפי חוק חופש המידע, אליהן אתייחס להלן), כי הוראה זאת נובעת, בין היתר, עקב חשש מ"דליפת" מידע "רגיש", ומן ההשלכות שעלולות להיות טמונות בחשיפתו, מבחינת המוסדות בהם מתבצעים ניסויים בבעלי חיים – ובמיוחד מבחינת החוקרים. נזכיר גם כי בהתאם לחוק, נמנים בין חברי המועצה "שלושה נציגים שהומלצו על ידי ארגון הגג של הארגונים למען בעלי חיים, ואם לא קיים ארגון גג – מקרב מומלצי ארגונים למען בעלי חיים".

בעת"מ (ת"א) 1428/02 נדונה "עתירה שענינה מסירת מידע על ניסויים הנערכים בבעלי חיים ושמות חברי הוועדות העוסקים בכך". העותרת פנתה לממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות, וביקשה לקבל "מידע הנוגע לפעילות המועצה… ומידע על ניסויים הנערכים בבעלי חיים בארץ. המידע התייחס גם לאיוש ועדות פנימיות המאשרות ניסויים במוסדות שונים, מידע סטטיסטי על סוגי ניסויים הנערכים בארץ, ומידע על חלופות לניסויים שאישרה המועצה". לאחר שהעותרת לא קיבלה את כל המידע שביקשה, ובעקבות העתירה, הצטמצמה המחלוקת בבית המשפט לארבעה תחומים: "רשימת החברים החיצוניים – נציגי ציבור בוועדות הפנימיות"; "רשימת החלופות לניסויים"; "מספר בעלי החיים בהם נערכו ניסויים מפולגים על פי תחום הניסוי"; "מספר העכברים בהם נעשה ניסוי ע"י גידול היברידומות בגוף החי". נפסק כי "המשיבים העבירו לעותרת כל מידע שהיה ברשותם לגבי חברי הועדות הפנימיות, והעתירה בראש פרק זה נדחית"; "לא נסתרה טענת ועמדת המשיבים כי לא קיימת רשימת חלופות… מעיון בחוק, לא מחויב המציאות שתהיה דווקא רשימה של חלופות, אלא אפשר שיהיה דיון לגופו של ענין, לפני אישור או דחיה של ניסוי כזה או אחר. רצוי כמובן שתהיה רשימה מעין זו, שתהיה מבוססת על נסיון עבר ומחקר הן בארץ והן בעולם, כדי למזער אפשרות של ניסוי לא חיוני בבעלי חיים… אני דוחה את העתירה בראש פרק זה"; אשר ל"מספר בעלי החיים בהם נערכו ניסויים, מפולגים לפי תחום הניסוי": "טוענים המשיבים כי יש בידם מידע כזה ברם הוא אינו מפולג לפי תחום הניסוי, וכי פילוג כזה יצריך שני חודשי עבודה… כדי לקבוע מהו ניסוי ואם הוא למטרות החוק ואינו חורג מהן, אזי תפקיד משרד הבריאות כמפקח ומבצע החוק, 'לפלג' את ההצעות המוגשות אליו לפי סוג הניסויים.ב.." – לאחר שבית המשפט עמד על הוראות שונות מן החוק (והתוספת), צוין כי "צא ואמור: העולה מהאמור לעיל הוא כי חובת משרד הבריאות לסווג כל בקשה שמוגשת לפי מהות הניסוי. כמו כן על משרד הבריאות לדעת מהו המספר של בעלי החיים בהם נעשה הניסוי, כשמה שמנחה אותו זה מינימום בעלי החיים במינימום הסוג, אם ניתן לכנות זאת כך. אילו היה המשרד פועל בדקדקנות עפ"י הוראות החוק – היה מידע זה נמצא בידיו. מאחר והעותרת אינה מבקשת את המידע בהקשר לשירות הבטחון, ומאחר ואין חובה למסור לעותרת את שמות עורכי הניסוי אלא רק תחום הניסוי עפ"י הפירוט שבחוק – אין בכך משם פגיעה בסוד מסחר או בצדדים שלישיים… יתכן שטוב עושה עתירה זו של העותרת, בכך שהיא תמריץ את המשיבים למלא את חובתם במלואה, כפי שנקבעה ע"י המחוקק… אני קובעת שעל המשיבים למסור מידע זה לעותרת"; כך נפסק גם לגבי "מספר העכברים בהם נעשה ניסוי ע"י השתלת היברידומות בגופם". למיטב ידיעתי, הוגש ערעור (עע"מ 8689/03) בגין פסק הדין בעת"מ 1428/06 – במסגרתו  ניתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין – אך לגבי תוצאת הליך הערעור עצמו, אין בידיעתי אלא את שנכתב לימים בעת"מ (י-ם) 14037-05-12 (אליו אתייחס ביתר הרחבה בהמשך): "בשנת 2006 הקימה המועצה מערכת ממוחשבת אשר מרכזת את המידע שברשותה לגבי בקשות שאושרו לקבלת היתרים לביצוע ניסויים בבעלי חיים בישראל לפי החוק… במסגרת ערעור שהוגש על פסק דין זה… [הכוונה לעת"מ 1428/02 – ד.ר.] הגיעו הצדדים להסכמה שאוזכרה לעיל בדבר הקמת המערכת הממוחשבת כאמור". יצוין, כי בעת"מ 1145/03 (עתירה מינהלית שנדונה בפני אותו מותב שדן בעת"מ 1428/02 הנ"ל), סבר בית המשפט כי אין בסמכותו לדון בהשגה על החלטת יושב ראש המועצה, לפי סעיף 22 לחוק הניסויים; לימים הוגשה עתירה לבג"צ (בג"צ 3728/11), אשר במסגרתה נפסק, כי סמכות בית המשפט לענינים מינהליים, לדון בעתירה מכח חוק חופש המידע, "שרירה וקיימת אף אם בהחלטת המשיבה 2 [הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות – ד.ר.] שלובה גם החלטת המשיב 1 [יושב ראש המועצה לניסויים בבעלי חיים – ד.ר.], החלטה אשר השגה עליה כשלעצמה איננה בגדר סמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים".

בעת"מ (י-ם) 14037-05-12 הנ"ל, נדונה עתירה נוספת לפי חוק חופש המידע, וזאת בהמשך להליכים המשפטיים הקודמים, שהתנהלו בין הצדדים (שתמציתם הובאה לעיל, ואשר פורטו ביתר הרחבה בעת"מ 14037-05-12). כפי שעולה מפסק הדין, "בשנת 2006 הקימה המועצה מערכת ממוחשבת אשר מרכזת את המידע שברשותה לגבי בקשות שאושרו לקבלת היתרים לביצוע ניסויים בבעלי חיים בישראל לפי החוק… משרד הבריאות הורה על הקמת המערכת הנ"ל, אשר תאפשר הפקת מידע סטטיסטי על בקשות לאישור ניסויים בבעלי חיים, והצגת הנתונים תוך פילוח סטטיסטי בהתאם לעילות לאישור ניסויים כאמור על-פי חוק הניסויים… ענינה של העתירה בבקשה לקבלת מידע מהמערכת הממוחשבת שהקימה המועצה, בדבר בקשות שהגישו חברות ומוסדות שונים… לביצוע ניסויים בבעלי חיים, שאושרו על-ידי הוועדות שהוקמו לפי סעיפים 13 ו-14 לחוק הניסויים. יודגש כבר עתה, כי העתירה אינה עוסקת בכלל הבקשות שהוגשו או במידע אודות בקשות שנדחו; אלא שעניינה הוא במידע סטטיסטי אודות ניסויים שאושרו לביצוע"; כאמור בפסק הדין, במסגרת בג"צ 3728/11 הנ"ל, נמסרה החלטה חדשה, לפיה הסכימה המדינה "לחשוף נתונים נוספים, אודות כל ניסוי שאושר לביצוע, ונתוניו נאגרו במערכת הממוחשבת, ובכללם… השנה שבה החל כל ניסוי (או לחלופין, השנה שבה דווח), מספר בעלי החיים שבהם נעשה שימוש בכל ניסוי, מינם הביולוגי, מטרת הניסוי, רמת הסבל הנגרמת מהניסוי וכן פירוט בדבר העברת בעלי החיים להמתה או לשיקום בסוף הניסוי; אולם הוחלט שלא לחשוף את שם המוסד עורך הניסוי, וכן שלא לסמן ניסויים שנעשים בשיטת היברידומות (להלן – המידע שבמחלוקת). החלטה זו, אשר עומדת ביסוד העתירה דנן [עת"מ 14037-05-12 הנ"ל – ד.ר.] נשענה על מספר אדנים: חשש מפני פגיעה בזכויות יוצרים, סודות מסחריים או פגיעה בעלת ערך כלכלי במוסדות המחקר או גופים העוסקים במחקרים מאושרים בעלי חיים בישראל, לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע; ההנחה לפיה מדובר במידע שנמסר למועצה מתוך ציפיה שלא יפורסם… חשש לפגיעה בעבודת המועצה… וכן חשש מפגיעה בעבודתם השוטפת של מוסדות המחקר, הטרדת החוקרים ופגיעה בפרטיותם…"; בסופו של פסק דין מפורט נפסק: "העתירה מתקבלת, ועל המדינה לחשוף לעותרים את כלל המידע שהתבקש לגבי ניסויים שנערכים בבעלי חיים בישראל, המצוי במערכת הממוחשבת – הן כל המידע שהמדינה הסכימה למוסרו, והן שני הנתונים שבמחלוקת – קרי: שם המוסד, והאם הניסוי הוא ניסוי היברידומות…"; אצטט מפסק הדין (ואף זאת באופן חלקי מאד) רק בנוגע לחשש שהובע מפני הטרדת החוקרים ופגיעה בפרטיותם: "בעניננו סוברת המדינה, כי אין למסור את המידע שבמחלוקת, מחמת התקיימותן של שתי העילות האמורות. היא מדגישה, כי ארגוני זכויות בעלי חיים בישראל פועלים בתדירות גוברת והולכת לפגיעה חמורה במוסדות מחקר ובחוקרים… מידע שגוי אודות פגיעה כביכול בבעלי חיים במסגרת ניסויים… פורסם בעתונות וברדיו, באופן שהוביל לבסוף לפרסום התנצלויות, פיצוי ואף תביעת דיבה שנסתיימה בפשרה; כי לחוקר שערך את הניסוי הנ"ל נשלחו איומים אלימים ביותר; וכי בידי המדינה מצוי אף מידע אודות הפגנות והפרעות קשות לחוקרים ולמוסדות מחקר שנתפסו כמי שמתעללים בבעלי חיים… המדינה סבורה, כי גילוי כל המידע המבוקש יאפשר הצלבת נתונים פשוטה בין מוסד פלוני לבין מחקר ספציפי וכן למידע שכבר הוחלט על פרסומו, אשר תביא בנקל לגילוי ודאי של שמות החוקרים, באופן שעלול להוביל להטרדה ולאיומים בפגיעה פיזית ובפגיעה בשם הטוב… כפי שצוין לעיל, רשימת המוסדות אשר ניתן להם היתר כללי לערוך ניסויים בבעלי חיים… מפורסמת וגלויה לכל… המידע שהתבקש, לרבות המידע שבמחלוקת – אינו מכיל כל פרט מידע הקשור בחוקרים, שלא ניתן לגלותו כבר היום….. ומכאן לבחינת השאלה, האם יש במסירת המידע שבמחלוקת להביא  לפגיעה בשלומם או בביטחונם של חוקרים במוסדות המחקר… טענה בדבר פגיעה בבטחונו או שלומו של אדם כתוצאה ממסירת מידע, יש לבדוק ב'מאזן הסתברויות'… סבורני, כי הטעמים שמסרה המדינה בעניין זה מלמדים על 'תוחלת סיכון' נמוכה, אם בכלל, לפגיעה בשלומם או ביטחונם של החוקרים במוסדות המחקר… טעמיה של המדינה בהקשר זה נשענים, למעשה, על סיכוי להתרחשותו של סיכון קיצוני ביותר… אולם הנחת המוצא היא, שהעותרים, ופעילים למען זכויות בעלי חיים ככלל, ינקטו (ככל שיראו צורך בכך) פעולות מחאה לגיטימיות, בכפוף לכל דין…"

בעקבות פסק הדין בעת"מ 14037-05-12 הוגשו ערעורים (עע"מ 1704/15, 1924/15, 1957/15); יצוין כי במועד שבו ניתן פסק הדין בערעורים, "נותרה… מחלוקת נקודתית בין הצדדים, וזו היא: האם מכח חוק חופש המידע, יש להורות על פרסום שם החברה או המוסד שבו נערך ניסוי מסוים בבעלי חיים, וזאת לצד יתר הנתונים שהוסכם לפרסמם ביחס לכל ניסוי שאושר?" נפסק, בין היתר: "הוראת שמירת הסודיות המעוגנת בחוק הניסויים בבעלי חיים אינה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול תכליות חוק חופש המידע. עם זאת, באיזון הכולל של תכליות החקיקה, הזכויות והאינטרסים העומדים על הפרק, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטה שלא לגלות את שם המוסד או החברה שערכו את הניסוי, לצד יתר הנתונים שהוחלט לפרסמם ביחס לכל ניסוי… אין לשכוח כי נקודת המוצא שבסעיף 22 היא חיסיון המידע… בהינתן נקודת מוצא זו, שעה שמרבית הנתונים שנתבקשו – פורסמו זה מכבר, הרי שניתן להצדיק את ההחלטה שלא לגלות את שם המוסד או החברה, בשל החששות מפני פגיעה אפשרית בחוקרים או בסודות מסחריים, כמו גם תוך הגנה על הציפיות הסבירות של מוסדות המחקר… ודוק: את ההחלטה שלא לגלות את שמות המוסדות יש לקרוא על רקע ההסכמה לחשוף את יתר הפרטים שנתבקשו על ידי המשיבות. המכלול יוצר איזון. איזון זה מביא להגשמת התכליות, הן אלה העומדות בבסיס חובת הסודיות, הן אלה שביסוד חוק חופש המידע. כלל המידע שנמסר, פרט לשם המוסד, יגשים את זכות המשיבות לקבלת המידע ויאפשר לציבור לפקח על פעילות המועצה והוועדות המוסדיות בפרט. כך יובא לידיעת הציבור כל ניסוי וניסוי שאושר עם הפרטים שהוסכם לפרסמם, וזאת לצד יתר המידע ברמה ההפשטה הגבוהה, הכלל ארצית, המפורסם לציבור; ניתן יהיה לאתר ניסוי מסוים המעורר קושיות, לדרוש פרטים נוספים אודותיו, בכפוף להוראות הדין; כך ראוי שיהיה. ועדיין, נותרת הגנה מינימלית על האינטרסים של מוסדות המחקר, אשר לא מצאנו כי ראוי להתערב בה". בקשה (דנ"מ 6492/17) לקיום דיון נוסף – נדחתה.

תוספות ועדכונים

14.11.22

{הערה: ראו להלן תוספות מיום 7.5.23 ומיום 27.11.23, שענינן בקשות רשות ערעור (שנדחו), לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון, בעקבות ההחלטה נשוא תוספת זאת}

כפי שהובהר בפתח הסקירה המקורית לעיל, ענינה חוק הניסויים בלבד, ולא חוק ההגנה; למרות זאת, אתייחס להחלטה מעניינת, מיום 3.11.22 (פורסמה ב"נבו"), שניתנה על ידי בית משפט השלום בת.א. (ב"ש) 34641-10-19 – אף שהתמקדה במחלוקת לתקנות שתוקנו מכח חוק ההגנה (שכונה בהחלטה – "חוק צער בעלי חיים"), תוך התיחסות (לא מעטה) גם לחוק הניסויים:

"התובעת, עמותה להגנת בעלי חיים ["תנו לחיות לחיות" – ד.ר.] הגישה תביעה… בטענה כי הנתבעים מחזיקים חזירים בתנאים קשים ואכזריים… הנתבעת 1 היא עמותה המחזיקה ומפעילה חוות חזירים ומכון מחקר… הצדדים חלוקים ביניהם בענינים רבים, ואולם מחלוקת בסיסית נוגעת לשאלה, אילו תקנות חלות על החזקת החזירים על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, חלות תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה שלא לצרכים חקלאיים), התשס"ט-2009 (להלן: התקנות הלא חקלאיות). לטענת הנתבעת, חלות תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (גידול חזירים והחזקתם לצרכים חקלאיים), התשע"ה-2015 (להלן: התקנות החקלאיות). לשאלה זו משמעות מעשית, שכן קביעה אילו תקנות חלות, תקבע את תנאי ההחזקה של החזירים, הואיל וקיים שוני בין התנאים הקבועים על פי כל אחד מההסדרים שבתקנות השונות. לטענת התובעת, התקנות הלא חקלאיות מחמירות יותר, כלומר מגינות יותר על רווחת בעלי החיים. כמו כן, ההכרעה בשאלה אילו תקנות חלות, דרושה טרם בחינת השאלה, האם הנתבעת עמדה בתנאים הקבועים בתקנות…. מאחר שהרשות המוסמכת – משרד החקלאות ופיתוח הכפר, באמצעות השרותים הוטרינריים (להלן: הרשות), היא הגורם המפקח, הוריתי על צירופה להליך, וקבלת עמדתה בענין זה…..

תמצית טענות התובעת: הנתבעת מחזיקה בחזירים לצורכי מחקר, וכתוצר לוואי מהפעילות המחקרית נעשה שימוש מסחרי ברבים מהם. טענת הנתבעת כי בג"ץ החיל את התקנות החקלאיות על כל החזירים, תוך הסתמכות על בג"צ 927/18… אינה רלבנטית, שכן העתירה ופסק הדין כלל לא עוסקים בסוגיה זו. בבג"צ 11597/04… (להלן: בג"ץ המגדלים), אישר בית המשפט לנתבעת לעשות שימוש מסחרי בחזירים, אך זאת, בהתבסס על טענת הנתבעת, לפיה החזירים מגודלים אך ורק לצורכי מחקר, והשימוש המסחרי הוא רק תוצר לוואי… המבחן לתחולת התקנות הלא חקלאיות, הוא מבחן המתרכז בהגדרת 'בעל חיים' בתקנות הלא חקלאיות – 'למעט חיית משק המוחזקת לשם הפקת תוצרת חקלאית לשיווק, ממנה או מתולדתה'. מאחר שלטענת הנתבעת, החזירים מוחזקים אך ורק לשם ביצוע מחקרים, הגם שחלקם הגדול משמש לבסוף לצרכים מסחריים, די בכך כדי להראות כי התקנות הלא חקלאיות חלות על החזירים המוחזקים במכלאות הנתבעת. החוק לא הגדיר חזיריה כמקום שמחזיק חזירים ומופקת מהם או מתולדתם תוצרת חקלאית לשיווק, אלא כמקום שבו מוחזקים חזירים לשם הפקת תוצרת חקלאית לשיווק. יסוד התכליתיות הוא מרכיב יסודי ולא מקרי, והוא נגזר מהעקרונות הכלליים של חוק צער בעלי חיים. מכל תכלית נגזרים האמצעים הקונקרטיים ההולמים אותה ושיקולי המידתיות. הגדרת בעל חיים בתקנות הלא חקלאיות, מוציאה מגדרה מפורשות חיות משק, המוחזקות לשם הפקת תוצרת חקלאית. התקנות החקלאיות מוציאות מגדרן חזירים, שלא מגודלים לשם הפקת תוצרת חקלאית… אילו הנתבעת היתה מחזיקה חזיריה, כהגדרתה בתקנות החקלאיות, לא היתה יכולה להחשב למוסד מחקר, המוחרג מאיסור גידול חזיר, לפי סעיף 2(2) לחוק איסור גידול חזיר… התקנות הלא חקלאיות עוסקות במגוון גדול מאוד של בעלי חיים וצורות החזקה, אך בשום מקום לא מצוין כי התקנות נועדו לחול על מספר קטן של בעלי חיים דווקא. חזירים שאינם מוחזקים לשם הפקת תוצרת חקלאית לשיווק, כלולים בהגדרת 'בעל חיים' שבתקנות אלו. השאלה הקובעת היא מה מטרת ההחזקה של החזירים, ולא אילו פעולות נעשות במקום באופן אגבי. חוק איסור גידול חזיר משחרר מכוני מחקר וגני חיות מאיסור על נחירת חזירים, אך הוא אינו מאפשר להם לגדל חזירים למטרה זו, ולהפוך למשקים חקלאיים… תנאי הגידול נגזרים מתכלית הגידול, ולא ממה שנעשה בחזירים כתוצאת לוואי של גידולם…

תמצית טענות הנתבעת: הנתבעת מגדלת חזירים בחוות החזירים לצורכי מחקר, כולל מחקרים לצרכים חקלאיים, כגון בדיקת תוספי מזון הניתנים לחזירים, ומעקב אחר החזירים מבחינת נתוני גודל, משקל וכיוב'. בנוסף, בחלק מהחזירים נעשה שימוש מסחרי של ייצור ושיווק מוצרי בשר, לאחר שהם משמשים למחקר, או אם נמצא, לאחר מיון, שהם אינם מתאימים למחקר. בהסתמך על בג"ץ המגדלים, נטען כי בית המשפט העליון אישר שמספר ניכר של חזירים שהנתבעת מחזיקה בחוות החזירים, יכולים לשמש גם לצרכים מסחריים וחקלאיים, ולכן יש להחיל עליהם את התקנות החקלאיות, שהן תקנות ספציפיות. לטענת הנתבעת, בבג"צ 927/18… נקבע כי יש לאכוף את חוק צער בעלי חיים על כל החזיריות בארץ, לפי התקנות החקלאיות, מבלי שהוציא את החזיריה של הנתבעת מכלל זה… המסקנה לפיה על חוות החזירים חלות התקנות החקלאיות, מבוססת על מהותן, מטרתן, תוכנן ולשונן של התקנות. התקנות החקלאיות הן תקנות ספציפיות, החלות על החזקה וגידול של חזירים, לעומת התקנות הלא חקלאיות, אשר חלות על בעלי חיים בדרך כלל, ולאו דווקא על חזירים. בית משפט עליון בבג"ץ המגדלים קבע כי חוות החזירים של הנתבעת עונה להגדרת חזיריה. הגדרת 'חזיריה' בתקנות החקלאיות, אינה מגבילה למקום שבו מוחזקים חזירים אך ורק לשם הפקת תוצרת חקלאית, והמילים 'אך ורק' שמוסיפה התובעת, לא מופיעות בהגדרה שבתקנות. על כן, התקנות חלות גם על חזיריה, בה מוחזקים חזירים גם לצרכים מסחריים. התקנות הלא חקלאיות, על פי מהותן, מטרתן, תוכנן ולשונן, נועדו לחול על החזקת בעלי חיים בהיקף קטן יחסית כגון בגני חיות, חוות סוסים, פינות ליטוף, חנויות לממכר בעלי חיים וכיוב', ולא נועדו לחול על החזקת בעלי חיים בהיקפים גדולים, כמו בחזיריה של הנתבעת. מאחר שעסקינן בטענות לביצוע עבירות פליליות של הנתבעת, ככל שיש ספק לגבי תחולת התקנות, יש לפרש את הוראות החוק והתקנות באופן המחיל את התקנות החקלאיות ולא את התקנות הלא חקלאיות. על מחקרים שמבצעת הנתבעת בחזירים שבמכון המחקר חל… חוק הניסויים בבעלי חיים…

עמדת הרשות: על הנתבעת חלות התקנות החקלאיות, ולא התקנות הלא חקלאיות. הנתבעת היא 'מוסד' ו'בית גידול' כהגדרתם בחוק הניסויים בבעלי חיים, ועל כן חל חוק הניסויים… התקנות הלא חקלאיות אינן חלות על מתקן של 'מוסד' ועל 'בית גידול', כהגדרתם בחוק הניסויים… עם זאת, נפתח פתח לתחולת חוק צער בעלי חיים גם על 'בית גידול', מקום שהותר למוסד מחקר גם לנחור חזירים… על כן, כאשר גידול חזירים נועד גם למטרת נחירתם, לצורך הפקת בשר חזיר ושיווקו למאכל אדם, המקום בו מוחזקים החזירים עד לנחירתם עונה גם על הגדרת 'חזיריה' שבתקנות החקלאיות. במצב זה יחולו הוראות חוק צער בעלי חיים [חוק ההגנה – ד.ר.] והתקנות החקלאיות, לצד הוראות חוק הניסויים בבעלי חיים, החלות ככלל על אותו מוסד. גידול החזירים על ידי הנתבעת, כמוסד מוכר לעריכת ניסויים בבעלי חיים, נעשה למטרות ניסוי, ועונה על הגדרת 'בית גידול', כהגדרתו בחוק הניסויים בבעלי חיים. בבג"ץ המגדלים נקבע כי הגידול של חזירים ע"י הנתבעת נעשה בהיקף המתאים לצרכי מחקר, ומותר לנתבעת לעשות שימוש מסחרי בעודפי החזירים ולשווק את בשרם, והודגש כי השימוש המסחרי הוא תוצאת לוואי של צורכי המחקר. מעת שהותר לנתבעת לנחור חזירים ולעשות שימוש מסחרי בבשרם, הרי שבמקביל לפעילותה כמוסד לעריכת ניסויים בחזירים, הנתבעת מפעילה גם 'חזיריה', לפי התקנות החקלאיות. הנתבעת איננה מגדלת חזירים למטרות שאינן חקלאיות, למעט ניסויים, עליהם חל חוק הניסויים, ולכן התקנות הלא חקלאיות לא חלות עליה. על החזירים המוחזקים על ידי הנתבעת חלה הגדרת 'בית גידול' שבסעיף 1 לחוק הניסויים בבעלי חיים – 'מקום שבו מגדלים בעלי חיים למטרות ניסויים', ולא הגדרת 'בית גידול' שבתקנה 1 לתקנות הלא חקלאיות, המתייחסת למקום שעיקר פעילותו ריבוי בעלי חיים, שלא לצרכים חקלאיים. על כן, התקנות הלא חקלאיות אינן חלות על קבוצת החזירים המיועדת למטרות ניסוי. התקנות הלא חקלאיות חלות רק מקום שבעלי חיים מוחזקים שלא לשם (גם או בכלל) הפקת תוצרת חקלאית לשיווק כגון גני חיות, פינות חי, בתי מחסה, חנות, פנסיון, מקום הסגר, פינות ליטוף וכיוב'…

דיון והכרעה: אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בכתובים ובדיונים לפני, אני סבורה כי בנסיבות הענין חלות על הנתבעת התקנות החקלאיות… אין מחלוקת כי החזקת החזירים על ידי הנתבעת, נעשית לצורך ביצוע ניסויים. מהתצהיר מטעם הנתבעת נלמד כי החזירים כולם מיועדים למחקר וכעתודה למחקר, כאשר בחלק מהחזירים ניתן לעשות שימוש מסחרי לאחר ששימשו למחקר, ואינם נפסלים למאכל אדם, או אם נותרו לאחר מיון של התאמה לצורכי מחקר… בפועל… נעשה שימוש בכ-20% מהחזירים לצורך ניסויים…

חוק הניסויים בבעלי חיים מגדיר 'בית גידול' – כ'מקום שבו מגדלים בעלי חיים למטרות ניסויים'. כ'בית חיות' – מוגדר 'המקום והמתקנים שבהם מחזיקים בעלי חיים לפני, בעת ואחרי ביצוע ניסויים'. 'מוסד' מוגדר כ'מוסד מדעי, מחקרי, רפואי, תעשייתי, חינוכי או להשכלה גבוהה, שנערכים בו ניסויים בבעלי חיים, לרבות בית חיות'. יצוין כי על אף האמור בסעיף 25(ב) לחוק הניסויים בבעלי חיים, לא הותקנו תקנות בענין דרך ההחזקה והטיפול בבעלי חיים בבתי גידול. חוק איסור גידול חזיר קובע כדלקמן: '1. לא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם. 2. הוראות סעיף 1 לא יחולו – (1)… (2) על גידול, החזקה ונחירה של חזירים במוסדות מדע ומחקר ובגני חיות ציבוריים'. הצדדים מסכימים כי על החזירים בהם נערכים ניסויים, חל חוק הניסויים בבעלי חיים. המחלוקת היא בנוגע לחזירים שאינם נכללים בחוק הניסויים בבעלי חיים… מוסכם הן על הצדדים והן על הרשות, כי על חזירים שאינם משמשים לניסויים (לרבות חזירים שהשימוש המחקרי בהם הסתיים), חל חוק צער בעלי חיים [חוק ההגנה – ד.ר.] המחלוקת היא, כאמור, אילו תקנות, מכוח חוק צער בעלי חיים, חלות על החזירים שאינם משמשים לניסויים. בסעיף 1 לתקנות החקלאיות מוגדרת 'חזיריה' כ'מקום שבו מוחזקים חזירים לשם הפקת תוצרת חקלאית לשיווק, מהם או מתולדתם'. בסעיף 1 לתקנות הלא חקלאיות מוגדר 'בעל חיים' לצורך התקנות 'למעט חית משק המוחזקת לשם הפקת תוצרת חקלאית לשיווק, ממנה או מתולדתה'. הנתבעת עושה בחזירים שאינם משמשים, מסיבות שונות, למחקר או בחזירים שהשימוש המחקרי בהם הסתיים, שימוש של הפקת תוצרת חקלאית לשיווק… השימוש המסחרי של הפקת תוצרת חקלאית מהחזירים, הותר לנתבעת בבג"ץ המגדלים….. מטענות התובעת נלמד כי לגישתה, יש ללמוד על תכלית התקנות מהמילה 'לשם' המופיעה בהן. על כן, על פי עמדת התובעת, מאחר שהחזירים אינם מוחזקים לשם הפקת תוצרת חקלאית, אלא למטרות ניסוי, כאשר הפקת התוצרת החקלאית היא תוצר לוואי בלבד, הרי שהתכלית אינה הפקת תוצרת חקלאית. למעשה, התובעת מתייחסת למילה 'לשם' ככוללת במשתמע את הקביעה 'אך ורק לשם'. מנגד, הנתבעת והרשות מתייחסות למילה 'לשם' ככוללת גם שימוש של הפקת תוצרת חקלאית, לצד השימוש לצורכי ניסוי. בבוא בית המשפט לפרש דבר חיקוק, בשלב ראשון על בית המשפט לבחון את לשון החיקוק. ככל שבחינת לשון החיקוק מעלה שהיא יכולה לשאת יותר מפרשנות אחת, יש לבחור את הפרשנות שמגשימה את תכלית החיקוק באופן מיטבי… בעניננו, לשון התקנות יכולה לשאת יותר מפרשנות אחת, ועל כן יש לבחון מהי הפרשנות המגשימה את תכלית החיקוק, מתוך הקשר הדברים ועל פי הגיונם. מאחר שהותר לנתבעת, בבג"ץ המגדלים, לעשות שימוש מסחרי בחזירים, בין אם לאחר שימוש בהם לניסויים, ובין אם נותרו לאחר מיון של התאמה לצורכי מחקר, הרי שבשלב זה, החזקתם היא 'לשם' הפקת תוצרת חקלאית. שהרי אין כל תכלית אחרת בנמצא. על כן, משעה שהחזירים אינם משמשים עוד לעריכת ניסויים, לאור ההיתר שניתן לשימוש חקלאי כאמור בבג"ץ המגדלים, נכנסים החזירים לגדרן של התקנות החקלאיות, והמקום בו הם מוחזקים נכנס תחת הגדרת 'חזיריה'. ויובהר, העובדה כי לכתחילה הוחזקו החזירים למטרת ניסוי, אינה מספקת כדי לקבוע כי לאחר מכן ולמשך כל תקופת החזקתם, חלות עליהן התקנות הלא חקלאיות. פרשנות זו אינה מתיישבת עם ההיתר שניתן לשימוש חקלאי לצורך שיווקם. שהרי, התקנות הלא חקלאיות אינן חלות על החזקת חזירים לצורך שיווק בשרם. לפיכך, עצם ההיתר שניתן לנתבעת לעשות שימוש חקלאי בחזירים בשיווק בשרם, מכניסה אותם לגדר התקנות החקלאיות, ומוציאה אותם מגדרי התקנות הלא חקלאיות. העובדה שהשימוש המסחרי מותר לנתבעת כתוצר לוואי של הגידול למטרת מחקר, אינה מחריגה אותו מהגדרת התקנות החקלאיות…

יתרה מזו, לצורך קביעה מהי הפרשנות התכליתית, יש משמעות להיקף גידול החזירים. הנתבעת נדרשת להחזיק חזירים בהיקף נרחב, הרבה מעבר לשיעור שישמש לבסוף לצרכי ניסוי, וזאת בהתאם למתווה שנקבע בבג"ץ המגדלים. החזקה בהיקף כזה, מתיישבת יותר עם החלה של התקנות החקלאיות, מאשר עם החלה של התקנות הלא חקלאיות על הנתבעת. התקנות הלא חקלאיות, על פי נוסחן ותכליתן, נועדו להחזקת בעלי חיים בהיקפים קטנים יותר, כגון גני חיות, פינות ליטוף, פנסיון, חנות, בתי מחסה וכיוב', ולא למקום המשמש להפקת תוצרת חקלאית מהם, גם אם כתוצר לוואי. טענת התובעת, לפיה משמעות פרשנות זו היא כי גם גן חיות שישלח חזירים לנחירתם לצורך שיווק בשרם, חוסה תחת התקנות החקלאיות, אינה מקובלת עלי. ראשית, לא סביר כי גני חיות ישתמשו בחיות המצויות בהם שימוש חקלאי מסחרי, וישווקו את בשרן למאכל אדם. שנית, מדובר בהיקפים שונים לחלוטין. ממילא, לנתבעת ניתן היתר מפורש לעשות שימוש חקלאי מסחרי בחזירים במסגרת בג"ץ המגדלים, מה שאין כן במקרה של גני חיות. לאמור יש להוסיף, כי התקנות החקלאיות, מתייחסות באופן בלעדי אך ורק לגידול חזירים, ולא לחיות אחרות. כמו כן, התקנות החקלאיות מתייחסות למילוי צרכים ספציפיים של החזירים. בין היתר יש קביעה של התשתית הנדרשת להחזקת חזירים, לרבות התייחסות למרחב, צפיפות, מקום רביצה, רצפת החזיריה, תנאי אוורור, רעש ותאורה וכיוב'. קיימת התייחסות מפורטת גם לאופן הטיפול בחזירים, לרבות מזון, מים, המלטה, העשרה סביבתית, תנאים להחזקה בבידוד, איסור קשירה הכאה ופציעה, התייחסות לתנאים לקיטום זנב, שיוף ניבים וסירוס, ועוד. זאת, בעוד שהתקנות הלא חקלאיות כוללות תנאים כלליים, הנוגעים להחזקת מגוון בעלי חיים, בהם בעלי כנף, ואין בהן התייחסות ספציפית לתנאי החזקה של חזירים. גם בכך יש כדי ללמד כי התקנות החקלאיות מתאימות יותר לחול על הנתבעת….."

7.5.23

החלטה מיום 23.3.23 (פורסמה ב"נבו"), שניתנה במסגרת בקשת רשות ערעור (רע"א מחוזי ב"ש 17802-12-22) על ההחלטה בת.א. 34641-10-19 {ראו תוספת מיום 14.11.22 לעיל}.

לאחר סקירת החלטת בית משפט קמא, וטענות הצדדים, נפסק: "החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולדחותה. חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן – 'חוק הניסויים') מגדיר התנאים לביצוע ניסויים בבעלי החיים, בהגדירו את הניסוייים המותרים, כאשר הניסויים מאושרים על ידי המועצה שהוקמה למטרה זו, בהתקיים התנאים לכך המפורטים בחוק, והכל בכפוף לדיווח בכתב אחת לשנה. הניסויים נערכים ב'בית גידול', מקום בו מגדלים בעלי חיים, למטרה זו… וזאת להבדיל מהגדרת בית גידול בתקנות צער בעלי חיים (החזקה שלא לצרכים חקלאיים), בו מוגדר בית גידול 'מקום שעיקר פעילותו ריבוי בעלי חיים'. חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994, נועד להגן על בעלי חיים, למנוע התעללות בהם ו[קובע] החובה לטפל בהם. סעיף 22 לחוק מגביל התחולה, וקובע ש'חוק זה לא יחול – (1) על המתת בעלי חיים שנעשתה לצורכי מאכל אדם; (2) על ניסויים בבעלי חיים הנערכים על פי חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)…'; חוק איסור גידול חזיר, התשכ"ב-1962, מחריג בסעיף 2(2) את '…גידול, החזקה ונחירה של חזירים במוסדות מדע ומחקר ובגני חיות ציבוריים' (סעיף 8 לחוק קובע ש'נחירה' היא 'כל המתה לשם אכילה'). אין מחלוקת שהמשיב הינו מוסד מדע ומחקר, ומכח האמור בבג"צ המגדלים, רשאי הוא לעשות שימוש בעודפי החזירים, ולשווק בשרם. תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (גידול חזירים והחזקתם לצרכים חקלאיים), התשע"ה-2015, חוקקו מכח סעיף 19 לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), שם מוגדרת חזיריה – 'מקום שבו מוחזקים חזירים לשם הפקת תוצרת חקלאית לשיווק מהם או מתולדותם', וגם הוגדרו התנאים להפעלת חזיריה. מטרת התקנות באה לידי ביטוי בסעיף 2 ונועדה '…לקבוע תנאים בסיסיים להחזקת חזירים בחזיריה כדי לצמצם את הפגיעה ברווחתם, תוך התחשבות בצורכי החקלאות ומניעת הפצת מחלות בעלי חיים', דהיינו, המטרה בתקנות אלה היא חקלאית… אלה תקנות ספציפיות, הנוגעות להחזקת חזירים, בהם מבוצעים ניסויים, תוך פירוט לפרטי פרטים [של] המותר והאסור, והתנאים שניתן להחזיק חזירים בהם.

תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה שלא לצרכים חקלאיים), התשס"ט-2009, אינן נוגעות לחזירים בהם מתבצע ניסוי, וקובעות את התנאים להחזקת בעלי חיים במתקנים שונים, כמפורט בסעיף ההגדרות. תקנות אלה אינן כוללות חזיריה. מטרת תקנות אלה זהה למטרה שבתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (גידול חזירים והחזקתם לצרכים חקלאיים), והן נועדו לקדם את רווחת בעלי החיים. גם התקנות הלא חקלאיות, מטרתן לשמור על רווחת בעלי החיים, אך התקנות הלא חקלאיות מתייחסות ספציפית לגידול חזירים. תקנות אלה אינן דנות בבעלי חיים להפקת תוצרת חקלאית, כפי הגדרת בעל חיים בסעיף 1, שם הוגדר 'בעל חיים – למעט חיות משק המוחזקות לשם הפקת תוצרת חקלאית לשיווק…'; החזירים, נשוא הדיון, נועדו למטרות ניסוי בעיקרם, ולכן טענת המבקשת, לפיה אותם חזירים המוחזקים למטרת ניסוי, חלות עליהם התקנות הלא חקלאיות, נעדרת בסיס, מה גם שהניסוי הרי מוצא מתחולת חוק  צער בעלי חיים. הטענה כי ההחרגה חלה רק על שלב הניסוי – אין בה ממש, כיוון שהניסוי כולל בחובו גם את הגידול למטרה זו, עריכת הניסוי והתוצאות של הניסוי, שהן חלק בלתי נפרד מהניסוי עצמו.

בבג"צ המגדלים נקבע – 'הוברר כי מספר החזירים שמגדלים במכון הוא בשיעור המתאים במידה משמעותית לצרכים ולשימוש שנעשה במסגרת הדרישה למחקרים במוסדות מחקר. מהתשובות שקיבלנו מכל המשיבים, ומהטיעון המפורט ביותר שהתקיים בפנינו, מצטיירת תמונה לפיה הגידול אכן נעשה בהיקף המתאים לצורכי מחקר, אך עם זאת נותר מספר ניכר של חזירים, אשר ניתן לעשות בהם שימוש מסחרי, בין אם לאחר שנלקחו מהם חלקים למחקר, בין אם אופי סוג המחקר לא פוסל אותם למאכל אדם, ובין אם הם נותרים לאחר מיון של התאמה לצורכי המחקר. אין ספק, שהאפשרות של המשיבים לקיים עיסוק מסחרי כתוצאה מהגידול הנעשה לצורכי מחקר, עשוי להיות בעל היקפים נרחבים, אם כי אין לפנינו נתונים על היקפו. עם זאת שוכנענו ממכלול הנתונים, כי בעיקרו משמש הגידול של המכון, בהיקף בו הוא נעשה, לצרכים מחקריים, והפעילות המסחרית היא תוצאת הלוואי של צרכים אלה. נוכח הפתח שעיסוק זה מותיר לאפשרות של עקיפת החוק לצרכים מסחריים, שלא במסגרת צורכי המכון, ושביחס אליו מעלים העותרים טענות, אף כי אינן מוכחות, רשמנו לפנינו את הצהרת בא כח המדינה, שהתחייב כי תערך בדיקה תקופתית… לצורך פיקוח ומעקב שיבטיח כי מספר החזירים שמגדלים במכון, אינו עולה על הצורך בגידול למחקר, למעט מספרים בשוליים, שכן מדובר בהערכת הצורך השנתי בלבד. פיקוח כאמור ייערך לפחות פעמיים בשנה'. עת נקבע בבג"צ המגדלים, שקמה למשיבה הזכות לשימוש מסחרי, בתום הניסוי, הנסיון להחריג זאת, אין לו מקום, ודינו לדחיה, שכן כאן חלות התקנות החקלאיות, שענינן גידול חזירים והחזקתם לצרכים חקלאים. הפרשנות של המבקשת, לפיה האמור בהגדרת החזיריה בתקנות החקלאיות – מקום שבו מוחזקים חזירים לשם הפקת תוצרת חקלאית לשיווק, היא רק לאותם חזירים שאינם מתאימים יותר לניסוי, והשימוש בהם הוא לשיווק, אין בה ממש, ואין לי אלא להסכים עם ביהמ"ש קמא, שההחזקה בשלב זה, היא רק לגידול חקלאי, ומכל מקום, לא הוכח שההחזקה של החזירים על ידי המשיבה, שלא למטרת ניסויים, אינה ביעוד שאינו חקלאי. מכל מקום, יש ממש בטענת משרד החקלאות, שאם ייקבע שהחזירים כולם מוחזקים לצורך ניסוי בלבד, התוצאה המשפטית היא חלות חוק הניסויים, ועל כן יוחרגו הם מחוק צער בעלי חיים והתקנות שהותקנו על פיו".

27.11.23

החלטה מיום 21.11.23 (השופטת ד. ברק-ארז) במסגרת רע"א 4620/23, בעקבות ההחלטה ברע"א (מחוזי ב"ש) 17802-12-22 {ראו תוספת מיום 7.5.23 לעיל}: "…הבקשה נסבה על אחד ההיבטים של נושא גידול החזירים בישראל. כידוע, מחלוקות בנושא זה חזרו והגיעו אל פתחו של בית המשפט מאז ימיה הראשונים של המדינה, מטעמים של דת ומסורת… על רקע זה, חוק איסור גידול חזיר, התשכ"ב-1962, הסדיר את הנושא על דרך קביעת איסור כללי על גידול חזירים, ומספר חריגים בצדו. אחד מחריגים אלה – גידול בהקשר של 'מחקר' – הוליד את ההתדיינות שבפנינו. זו עוסקת בסוגיה רחוקה מן המחלוקות שליוו בעבר את נושא גידול החזירים, והיא ממוקדת בתקנות החלות על גידול חזירים, מן ההיבט של צער בעלי חיים. ממילא, רק בכך אעסוק בהמשך הדברים. באופן יותר ספציפי, מכוחו של חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: חוק צער בעלי חיים) הותקנו שתי מערכות תקנות. מערכת אחת כוללת תקנות הנוגעות לגידול חזירים לצרכים חקלאיים – תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (גידול חזירים והחזקתם לצרכים חקלאיים), התשע"ה-2015 (להלן: התקנות לצרכים חקלאיים). מערכת שניה נסבה על תקנות שענינן גידול בעלי חיים באופן כללי לצרכים אחרים – תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה שלא לצרכים חקלאיים), התשס"ט-2009 (להלן: התקנות לצרכים אחרים). באופן כללי, הרגולציה החלה על גידול חזירים לפי התקנות לצרכים חקלאיים, היא מקלה יותר בהשוואה לרגולציה לפי התקנות לצרכים אחרים. השאלה שהתחדדה במקרה זה, היא אילו משתי המערכות הרגולטיביות צריכה לחול ביחס למכון מחקר אשר, לצד השימוש המחקרי בחזירים שאותם הוא מגדל, עושה בהם גם שימוש חקלאי-מסחרי. זהו מקורה של המחלוקת שבפנינו, שהתגלעה בין עמותת 'תנו לחיות לחיות', היא המבקשת (להלן: העמותה) הטוענת כי במקרה דנן חלות התקנות לצרכים אחרים, שקובעות סטנדרטים מחמירים יותר, לבין 'מוסד ומכון למדע ומחקר החי', המשיב 1 (להלן: המשיב), ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, המשיב 2 (להלן: משרד החקלאות), שמצדדים בעמדה ההפוכה".

לאחר סקירה של הרקע הכללי ושל המסגרת הנורמטיבית; של ההליכים (וההחלטות) הקודמים; ושל טענות הצדדים בהליך זה; נפסק: "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ביחס לתחום רגולציה מורכב זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, מאחר שאינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי'… בקשתה של העמותה מוצגת כבעלת אופי עקרוני, בשל כך שהיא מעמידה במרכזה שאלות פרשניות הנוגעות לחוק צער בעלי חיים ולחוק הניסויים. עם זאת, לאמיתו של דבר, הבקשה עוסקת כולה בשאלות הנוגעות לתחולתו של הדין על המסכת העובדתית היחודית של המשיב. אף לא מצאתי כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות מעלות חשש לעיוות דין. למעלה מן הצורך, מצאתי לנכון להוסיף כי אף לגופו של עניין אינני סבורה שנדרשת התערבות בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. ראוי לציין כי בענין המגדלים, עמדת המדינה היתה ש'מספר החזירים שמגדלים במכון, הוא בשיעור המתאים במידה משמעותית לצרכים ולשימוש שנעשה במסגרת הדרישה למחקרים במוסדות מחקר', ולא מעבר לכך. עוד חשוב להבהיר, כי גידולם של חזירים בחוות הגידול ה'רגילות' בצפון הארץ, כפוף לתקנות לצרכים חקלאיים. מן הפרספקטיבה של רווחת בעלי החיים – ככל שלטענת העמותה, התקנות לצרכים חקלאיים אינן קובעות סטנדרטים מספקים, ואיני נוקטת כל עמדה באשר לכך – הרי שזהו ענין להליך משפטי נפרד, שלא בגדרה של תביעה המוגשת לפי סעיף 17א לחוק צער בעלי חיים. מכל מקום, לכאורה, משזהו הסטנדרט החקלאי, שנקבע ביחס לגידולם של חזירים, העמותה לא הציגה טעם משכנע לכך שיש מקום להקפיד על סטנדרט שונה בכל הנוגע למשיב…"

עדכון – 2.5.24

ביום 30.4.24 פורסם (ק"ת 11269) תיקון לכללים. במסגרת התיקון, בוטל הטופס (שנכלל בתוספת לכללים) – ונקבע כי בקשות לעריכת ניסויים תוגשנה "באמצעות הטופס העדכני שבמערכת המקוונת של המועצה לניסויים בבעלי חיים, המופיעה באתר האינטרנט של משרד הבריאות, והחוקר הראשי יפרט בה פרטים בנושאים שלהלן, ויצרף אליה הצהרה שלו, כמפורט במערכת, בדבר עמידה בחובות לפי החוק, ובכלל זה לפי כללים אלה, ולפי הנחיות שהמוסד קבע לפי סעיף 12 לחוק, וכן התחייבות כי יפנה לועדה לקבלת אישורה לגבי כל שינוי באמור בבקשה…"

יצוין, כי בדברי ההסבר שנלוו לתזכיר של התיקון הנ"ל (שפורסם להערות ביום 24.5.23), נכתב כי "מטרת התיקון המוצע… היא לפשט את אופן הגשת הבקשות למתן היתרים לניסויים בבעלי חיים, לייצר אחידות בהגשת הבקשות, ולאפשר איסוף המידע במערכת ממוחשבת, וביצוע פיקוח ורגולציה על ניסויים בבעלי חיים המבוצעים בישראל, באופן יעיל ומיטבי".

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.