"משפט חוזר אזרחי"

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

שני פסקי דין שניתנו לאחרונה (פורסמו ב"נבו") ובסמיכות זה לזה – האחד על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 45339-02-21, 13.12.21), והשני על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 51709-03-21, 20.12.21) – עוסקים ב"משפט חוזר אזרחי".

המושג "משפט חוזר" מוכר בהיבט הפלילי – ומה לנו דוגמא טובה ומוכרת יותר מאשר המשפט החוזר לרומן זדורוב, שמתנהל בימים אלה ממש.

לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, "נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה: (1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון; (2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון; (3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה; (4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".

בניגוד לכך, כאשר מדובר במשפט אזרחי, אין – בחקיקה – עיגון למשפט חוזר, ועצם הביטוי "משפט חוזר אזרחי" הינו יציר פסיקה. הכוונה הינה, למעשה, ל"ביטול פסק דין חלוט" – כלומר, פסק דין שאינו ניתן עוד לערעור. ביטול של פסק דין חלוט (או "משפט חוזר אזרחי") מנוגד לכלל של "סופיות הדיון".

אעזר בשני פסקי הדין הנ"ל – ובפסיקה שאוזכרה בהם – כדי לסקור בקצרה את הסוגיה של "משפט חוזר אזרחי" (הציטוטים – החלקיים – לקוחים מפסקי הדין). העובדות והנסיבות הספציפיות, שנזכרו בשני פסקי הדין הנ"ל, ברובן אינן רלוונטיות – והן יאוזכרו רק במידה הדרושה לצורך הסקירה. עוד יובהר, כי הסקירה אינה עוסקת בביטול של פסק דין (או של החלטה) שניתנו "בהעדר הגנה"; ואף לא בביטול של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (נושאים שיידונו בסקירות עתידיות).

ת.א. 45339-02-21

כאמור, מדובר בפסק דין שניתן ביום 13.12.21, על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת עפרה ורבנר); בפסק דין זה התקבלה בקשה לסילוק על הסף של תביעה לביטול פסק דין, שניתן בת.א. 48833-06-17, במסגרתו נדחתה תביעת התובעת לביטול הסכם מכר עם הנתבעים: "המחלוקת נסובה על ראיות חדשות להן טוענת התובעת ועל כוחן (לכאורה) להצדיק ביטול פסק הדין, תוך קיום דיון חוזר בתביעת התובעת לביטול הסכם המכר… התובעת טוענת בתביעה שלפני כי פסק הדין מבוסס על הקביעה שחכמת היה שלוח משנה מטעמה, וכי לאור שתי ראיות חדשות שהובאו לידיעתה לאחרונה, יש לבטל את פסק הדין. האחת, כי חכמת הוכרז כפושט רגל… הדבר מאיין לטענתה את היותו שלוח משנה… ולפיכך הדבר מהווה בסיס לביטול פסק הדין… השניה, תמלול שיחה בין הנתבע… לבין חכמת… ממנו למדה התובעת כי זה הראשון מאשר שלא שולמה לזה השני מלוא התמורה… התובעת מפנה לע"א 4682/92… להלן: 'ענין המנוח סלים') לפיו הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לביטול פסק דין אזרחי, בעילות אחרות מעבר לעילת התרמית, ובראשן העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות, שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם לפסק הדין…"

כאמור, בית המשפט קיבל בקשה לסילוק על הסף של תביעה לביטול פסק דין; בית המשפט היה ער לכך ש"סמכותו של בית המשפט לדחות על הסף תובענה שהובאה לפניו הוכרה בפסיקה כסמכות שיש לנקוט בה בצמצום ובלית ברירה, וכנקודת מוצא שומה על בית המשפט להעדיף בירור עניני וממצה של הפלוגתות המובאות לפניו, על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי… כאשר מדובר בדחיה או במחיקה של תביעה על הסף, אפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תובענתו, אם קיים סיכוי כלשהו, שהתובע יצליח בתביעתו…"; אולם – "יחד עם זאת, ההלכה קובעת כי קבלת תובענה לביטול פסק דין אזרחי חלוט מהווה אף היא צעד חריג ביותר ונדיר ותתקיים במשורה, במקרים מסוימים ובתנאים ייחודיים שנקבעו [ע"א 4958/99…] נמצא איפוא, כי במקרים שבהם נדחית על הסף תובענה לביטול פסק דין חלוט, מדובר בהחלתו של חריג אחד – דחית תובענה על הסף – על חריג אחר: תובענה לביטול פסק דין חלוט [כבוד השופטת ענת ברון בת.א (ת"א) 12584-05-12…]"

אשר למשפט חוזר אזרחי: "ביטולו של פסק דין חלוט, אשר כונה לעתים בפסיקה כ'משפט חוזר אזרחי' אינו מעוגן בחקיקה. ההסדר החקיקתי לקיום משפט חוזר מתייחס למשפט פלילי בלבד… הסמכות להורות על קיומו של משפט חוזר בדין הפלילי, נועדה לאזן בין השאיפה לאמת והרצון לאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, מחד גיסא, לבין השאיפה לסופיות הדיון, מאידך גיסא… לפיכך קובעת ההלכה, כי משפט פלילי חוזר אינו הכלל כי אם החריג, וכי יש ליישמו במשורה ורק בהתקיים חשש ממשי להרשעת חף מפשע… ההלכה הינה שבכדי לבסס עילה לעריכת משפט פלילי חוזר, אין די בהצגת ראיות חדשות, אלא נדרשות ראיות שיש בהן, בהתחשב במערך הראיות שהוצגו בהליך הקודם, כדי להביא לשינוי תוצאת פסק הדין שניתן…

בדומה לאיזון האינטרסים שנקבע במשפט הפלילי, ועל אף החסר בהסדר חקיקתי בעניין משפט אזרחי חוזר, נקבע בעקבות הפסיקה האנגלית, כי לבית המשפט נתונה סמכות טבועה לבטל פסק דין אזרחי חלוט. זאת בהתקיים נסיבות מתאימות, בהן שיקולים של צדק ושל חקר האמת עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין וסופיות הדיון (ענין המנוח סלים…) שימוש בסמכות זו לקיום משפט חוזר אזרחי 'נשקל במשורה ובכפוף לתנאים מחמירים'. במסגרת זו נבחנת השאלה, האם הראיה החדשה שביסוד הבקשה למשפט חוזר אכן היתה עשויה להביא לתוצאה שונה (רע"א 194/07…) בכל הקשור לענין המנוח סלים, שהוזכר על ידי הצדדים, אציין כי שם הוכרה סמכות בית המשפט לבטל פסק דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין, וכן כי מעבר לעילת התרמית, קיימת אפשרות עקרונית לביטול פסק דין חלוט בעילה של גילוי ראיות חדשות שבכוחן לשנות את ההכרעה מיסודה ואשר לא היה ניתן לגלותן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין. הראיות החדשות שנדונו שם היו מסמכים שהאפוטרופוס לנכסי נפקדים גילה את הימצאם לאחר מתן פסק הדין, כאשר במהלך ההליך הוא הגיש הודעה על העדרם באמצעות פרקליטות המדינה, ראיות שאיש מן הצדדים לא יכל, אף בשקידה סבירה, להשיגן במהלך הבירור. הבקשה שם נדחתה. בפסיקה הוכרו שתי טענות עיקריות, שבהן יותר ניהולו של משפט חוזר בהליך אזרחי: האחת, מקום שפסק הדין החלוט הושג בדרכי תרמית, באשר 'אין מעוול נמצא נשכר בעוולתו' [ע"א 254/58…[ והשניה, מקום שהתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני המשפט מיסודו, גם אם אלה היו קיימות בעת התנהלות ההליך הראשון, אלא שלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין [ע"א 238/58…] בע"א 6019/07… (להלן: 'ענין טורג'מן') נקבעו תנאים מחמירים לביסוס עילה לביטול פסק דין בשל מירמה: אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המירמה; חיוניות הראיה, כלומר האם עשויה טענת המירמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה; ראיות חדשות ושקדנות סבירה. בית המשפט העליון עמד שם על התנאי השלישי ודרישת הפסיקה להוכיח כי הראיות מתבססות על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה, סקר את דרישות החוק וסדרי הדין לענין שקדנות סבירה… וקבע כי יש לנקוט בפרשנות מקלה עם הטוען למירמה באשר למידת השקדנות הסבירה הנדרשת ממנו… יש לציין כי הנימוק לפרשנות זו קשור באופיה של טענת המירמה. בעניננו, אין המדובר בטענת מירמה".

לצורך הכרעה בבקשה לסילוק על הסף, קבע בית המשפט, "בעניננו יש לבחון האם יש בכח הראיות החדשות להן טוענת התובעת בכדי לשנות את ההכרעה בת"א 48833-06-17… והאם לא היה ניתן לגלותן קודם למתן פסק הדין בשקידה סבירה…

התובעת טוענת כי פסק הדין מבוסס על סיווגו של חכמת כשלוח משני שלה שקיבל עבורה את התמורה, וכי משזה הוכרז כפושט רגל אין הוא יכול להיות שלוח… ראשית, ראיה נטענת זו עניינה הליך פש"ר שכנראה היה ידוע לכלל הצדדים והוזכר גם במהלך ההליך… עיון מדוקדק בפרוטוקולים בהליך… מצביע בבירור על-כך שענין היותו של חכמת פושט רגל עמד לנגד עיני הצדדים בהליך זה, ועל כן טענת בא כח התובעת בדיון לפני… כי לתובעת נודע על פשיטת הרגל של חכמת אחיה רק לאחר מתן פסק הדין על ידי השופט בולוס, אינה נכונה… ככל שהתובעת סברה כי היות חכמת פושט רגל (וזאת עוד ממועד קודם לחתימת הסכם המכר) יש בה כדי לשלול ממנו את האפשרות להיות שלוח או שלוח משנה, גם אם היא מסכימה לכך, היה עליה להעלות טענה זו במסגרת סיכום טענותיה בהליך… ודוק. אילו היתה נטענת טענת מירמה, היה מקום למתן פרשנות מקלה במבחן זה, אך משעילת התביעה הינה ראיות חדשות – יש לבחון את השקדנות הסבירה באופן עצמאי, המייצג אמת מידה נכונה לבחינת הנסיבות החריגות והראויות לקיום משפט חוזר אזרחי… מעבר לכך שאין המדובר בראיה שלא ניתן היה להשיגה בשקדנות סבירה ומעבר לכך שענין פשיטת הרגל היה ידוע בהליך שנוהל, אציין כי כוחה של ראיה זו לשנות את ההכרעה מוטל בספק…

נראה על פניו כי הראיה השניה הובאה לידיעת התובעת רק במסגרת התביעה הכספית כנגד חכמת, אחרי מועד מתן פסק הדין. האם יש בכוחה לשנות את ההכרעה בפסק הדין?… המסקנה אותה לומדת התובעת מתמליל ההקלטה אינה בהכרח המסקנה המתבקשת…

לאור האמור לעיל הנני מקבלת את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ודין התביעה בת"א 45339-02-21 לביטול פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט בולוס בת"א 43388-06-17, בנימוק כי קיימות ראיות חדשות, להידחות. תשומת לב התובעת כי פסק הדין עומד בעינו וכי עליה החובה לפעול בהתאם לו. פסק דין זה מתייחס לאותן שתי ראיות אליהן הפנתה התובעת בתביעה שלפני, אולם, ככל שתעלינה ראיות חדשות ונוספות שלא ניתן היה לדעת עליהן במסגרת ההליך שהתנהל, בכל הקשור לתשלום מלוא התמורה, במסגרת התביעה שהגישה התובעת כנגד חכמת, תוכל התובעת לשוב ולשקול האם ראיות אלה עומדות בקריטריונים של הפסיקה בענין ביטול פסק דין אזרחי חלוט, וקיום 'משפט חוזר אזרחי'…"

ת.א. 51709-03-21

פסק דין זה ניתן ביום 20.12.21, על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת יעל בלכר); כאמור בפתח פסק הדין, "השאלה העיקרית הנדונה בהחלטה זו היא האם יש להגיש תובענה ל'משפט חוזר אזרחי' לבית משפט השלום, שדן והכריע בתביעת הפינוי, ונתן פס"ד לפינוי כנגד התובעים, או שמא יש להגישה לבית המשפט המחוזי, שדן בערעור שהגישו התובעים על פסק הדין (ערעור שנדחה)…

…התובעים התבקשו להבהיר את מקור סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה לביטול פסק דין חלוט לפינוי, שניתן ע"י בית משפט השלום, תוך שהערעור נדחה בהסכמה בכפוף להארכת תקופת הפינוי כמפורט לעיל… לטענת התובעים, פסק הדין לפינוי של בית משפט השלום הושג בדרכי תרמית ויש בידם ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פסק הדין מיסודו. לפי הטענה, מדובר בתובענה חדשה שבירור חלק מטענותיה למירמה, תרמית ופגיעה בזכויות קנין, מסור לסמכותו היחודית של ביהמ"ש המחוזי, בשונה מסמכות בית משפט השלום שנתן את פסק הדין לפינוי; וכיוון שמרביתן של הסוגיות מצויות בסמכות ביהמ"ש המחוזי, מסורה הסמכות לבית משפט זה. עוד נטען כי מלכתחילה לא היו אמורים העניינים להתברר בבית משפט השלום אלא במחוזי… לטענת הנתבעים, צריך היה לבקש את ביטולו של פסק הדין בבית משפט השלום. זאת, אף שגם שם, לשיטתם, דינה של התביעה שתסולק על הסף. בית המשפט של ערכאה ראשונה מוסמך לדון בבקשה לקיים משפט חוזר במשפט אזרחי אף שהענין נדון גם בערעור".

נפסק: "כידוע, מוסד המשפט החוזר האזרחי, הוא פרי הכרה פסיקתית ואינו מעוגן בחקיקה (ראו ע"א 6019/07…) הדעה המקובלת בפסיקה ובספרות היא כי בקשה למשפט חוזר אזרחי תוגש ככלל על דרך תובענה חדשה לערכאה הראשונה ולא לערכאת הערעור… בעניננו יפים הדברים ביתר שאת, שכן פסק הדין של בית משפט השלום לא בוטל אלא להיפך, קביעותיו אושררו, בכפוף לאורכה לפינוי שניתנה בהסכמה. יצוין כי בחלק מן המקורות המשפטיים צוין כי אין מדובר בחוסר סמכות של ערכאת הערעור אלא שכלל אין היא הערכאה המתאימה לעסוק בכך. ראו למשל ע"א 4682/92… מכל מקום, גם כך, המסקנה היא כי את התובענה בעניננו לביטול פסק הדין לפינוי, יש להגיש לבית משפט השלום. הטעם לכך הוא שהדיון בבקשת הביטול כרוך מטיבו בהגשת ראיות חדשות ובבירור עובדתי שצריך להעשות בערכאה הראשונה, בעוד שערכאת הערעור פועלת על יסוד התשתית שנפרשה בערכאה הראשונה. העמדה שלפיה יש להגיש את הבקשה לערכאה הדיונית מתבקשת גם ממשמעותה של הבקשה למשפט חוזר, דהיינו: קיום דיון מחודש במה שנדון במשפט הקודם. בעניננו, ניתן פסק דין לפינוי שאושר בערעור, ואם תתקבל הבקשה לביטול פסק הדין לפינוי, הרי שתביעת הפינוי תידון מחדש והדיון בה, נתון לסמכותו של בית משפט השלום. על פסק הדין בתובענה למשפט חוזר ניתן יהא לערער לפי הצורך ולפי הדין לפני בית המשפט המחוזי, על יסוד התשתית העובדתית כפי שתיפרש לפני בית משפט השלום. בבש"א 7364/05… נדונה סוגיה דומה… נקבע כי בקשה לביטול פסק דין בטענה שהושג במירמה יש להגיש בדרך של בקשה לביטולו לבית משפט השלום וכי 'הכתובת הנכונה היא בית משפט השלום'… ביסוד הדברים, כאמור וכפי שהובהר שם, מונח העקרון לפיו ערכאת הערעור דנה על פי המסכת העובדתית שנפרשה בבית משפט קמא. בית המשפט אמנם מוסמך להתיר הגשת ראיות נוספות בערעור, לגבי עובדות שאירעו לאחר מתן פסק הדין, אך זאת, רק כל עוד הערעור תלוי ועומד. התוצאה היא כי את התובענה לביטול פסק הדין לפינוי שאושר בערעור, בטענה שיש הצדקה לביטולו מהטעמים שמקימים זכות למשפט אזרחי חוזר – יש להגיש לבית משפט השלום…"

להשלמת התמונה, בית המשפט המחוזי הוסיף (לאור הסעדים שנתבעו בתביעה שנדונה בפניו), בין היתר: "מן המקובץ עולה, אפוא, כי בידי התובעים, אם רצונם בכך, להגיש בכפוף לכל דין, תביעה מתאימה בעילות של 'משפט חוזר אזרחי', לביטול פסק הדין לפינוי לבית משפט השלום שנתן את פסק הדין. תובענה לסעדים אחרים המבוססים על ביטול פסק הדין ככל שיבוטל, ניתן להגיש בכפוף לכל דין רק לאחר שיבוטל פסק הדין (אם יבוטל). בנסיבות כמפורט ראיתי למחוק את התובענה שלפני ולא להעבירה. יש לנסחה מחדש כבקשה למשפט אזרחי חוזר וזאת בלבד, ומבלי שתכלול גם סעדים נוספים/אחרים כנוסחה היום. אין מקום להעביר את התובענה כפי שהוגשה לבית משפט השלום, גם לאור פגמים נוספים שנפלו בכתב הטענות, כמפורט לעיל בקשר עם הסעדים שנתבעו…"

תוספות ועדכונים

8.6.22

פסק דין שניתן בבית המשפט העליון ביום 2.6.22, במסגרת ע"א 2107/22: "ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים… בת"א 40429-06-21 [פורסם בנבו] מיום 26.1.2022, שסילק על הסף את תביעת המערערת להורות על ביטול פסק דין חלוט שניתן בענינה. פסק הדין שביקשה המערערת לבטל, ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים… בע"א 38466-01-15 [פורסם בנבו] ביום 5.7.2015 (להלן: פסק הדין בערעור), שקיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים… בת"א 35201-09-10 [פורסם בנבו] מיום 21.11.2014 (להלן: פסק הדין של בית משפט השלום)…

המשיבה היא עמותה שמפעילה מוסדות חינוך…. בן זוגה של המערערת… עבד בתור מזכיר באחד ממוסדות החינוך של העמותה. בשנת 2010 הגישה העמותה תביעה כספית לבית משפט השלום נגד נתן והמערערת, בטענה כי נתן מעל בתפקידו וגנב מהעמותה כספים בסך 1,850,000 ש"ח, וכי המערערת היתה מעורבת בגניבה ונהנתה מהכספים. בפסק דינו מיום 21.11.2014 קבע בית משפט השלום כי נתן אכן גנב מהעמותה את הסכום הנ"ל… אשר למערערת… נקבע כי אין בראיות שהוגשו כדי להוכיח ברמה הנדרשת שהמערערת ידעה על מעשיו של נתן ועל מקור הכספים שהגיעו לידיה, והתביעה נגדה נדחתה. הן העמותה הן נתן הגישו ערעורים… בפסק דינו מיום  1.7.2015 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של נתן… ביום 5.7.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של העמותה. נקבע, בהתבסס על ממצאי העובדה שקבע בית משפט השלום, כי כספי המעילה הגיעו גם לידי המערערת, אשר נהנתה מהם, ולפיכך הוכחה ביחס אליה עילה של עשית עושר ולא במשפט. בית המשפט הוסיף כי לחיוב המערערת יש גם בסיס בהלכת השיתוף. ביום 20.9.2015 הגישה המערערת לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין בערעור… בהחלטת הרשמת… נקבע כי הבקשה אינה כוללת פירוט הולם, וניתנה למערערת אפשרות להשלים את הנדרש. משלא עשתה כן עד למועד שנקצב לכך, ולאחר שניתנה לה התראה… נמחקה בקשת המערערת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור בענינה אינו פתוח איפוא לשום השגה.

ביום 17.6.2021, למעלה משש שנים לאחר מתן פסק הדין בערעור, הגישה המערערת תביעה לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הדין בערעור שניתן בענינה ולקיום משפט חוזר. המערערת טענה כי בית המשפט המחוזי שגה בהבנתו את פסק דינו של בית משפט השלום, אשר לטענתה כלל לא קבע כי כספי המעילה הגיעו לידיה. עוד נטען כי העמותה פעלה בתרמית, משלא הגישה בהליך גילוי המסמכים בבית משפט השלום דוחות שהגישה לרשם העמותות בשנת 2010… באשר לשיטת המערערת, עיון בדוחות מלמד שלא היתה מעילה בהיקף הנטען. המערערת הוסיפה כי גילתה ראיות חדשות נוספות שמוכיחות כי לא נהנתה מכספי המעילה. מנגד, העמותה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף וטענה כי מדובר בניסיון לערער על פסק דין חלוט שאין עילה לביטולו…

בפסק דין מפורט ומנומק היטב קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת העמותה לסילוק התביעה על הסף וקבע כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהמערערת תזכה בתביעתה. בית המשפט קבע כי המערערת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לביטול פסק דין וקיום משפט חוזר. אשר לטענת המערערת לתרמית נקבע, בין היתר, כי הדוחות אינם בגדר ראיה חיונית, שיש בה כדי להוביל למסקנה כי לא בוצעה מעילה. הודגש כי פסק דינו של בית משפט השלום התבסס על הודאותיו של נתן, שאף הודה בביצוע המעילה במסגרת ההליך הפלילי בענינו. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענת המערערת בדבר קיומן של ראיות חדשות, וקבע כי מדובר בראיות שהיו ברשותה במהלך המשפט. עוד נקבע, בין השאר, כי בית משפט השלום אכן קבע כענין שבעובדה כי כספי המעילה הגיעו לידי המערערת; וכי אין לקבל את טענתה, שלא ידעה במהלך המשפט כי עליה להתגונן מפני טענה שלפיה נהנתה מכספי המעילה… על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו, שמתמקד בטענת המערערת שלפיה הדוחות שהגישה העמותה לרשם העמותות בשנת 2010 הם בבחינת 'ראית זהב'…..

לאחר עיון בערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות בלא צורך בתשובה… האפשרות להגיש תביעה לביטול פסק דין חלוט בשל טענת מרמה נדונה לא אחת על ידי בית משפט זה. בע"א 6019/07… (להלן: ענין טורג'מן) עמד בית משפט זה על כך, שהענות לתביעה כאמור, תעשה במשורה ובכפוף לתנאים מחמירים, שהתגבשו במרוצת השנים בפסיקה שעסקה בסוגיה. התנאי הראשון הוא אמינות לכאורית של הראיות המבססות את טענת המרמה. התנאי השני בוחן אם מדובר בראיות חיוניות, כלומר, אם יש בטענת המרמה כדי להביא לתוצאה שונה, מזו שנקבעה בפסק הדין שמבוקש לבטל. לפי התנאי השלישי, על הראיות המוכיחות את טענת המרמה, להתבסס על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין, או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין, אך לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה במהלך ניהול המשפט… בעניננו, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת, לאחר שניתח אותן באופן מעמיק ומקיף בראי התנאים שנקבעו בענין טורג'מן – ופסק דינו כאמור מקובל עלי. ראשית, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ספק אם היה על העמותה להגיש במסגרת הליך גילוי המסמכים את הדוחות שהגישה לרשם העמותות, משלא ברור כי מדובר במסמכים הנוגעים לענינים השנויים במחלוקת במשפט. שנית ועיקר, אף בהנחה כי היה מקום להגיש את הדוחות כאמור, הרי שלא מתקיים בעניננו תנאי חיוניות הראיה. קביעתו של בית משפט השלום בדבר ביצוע המעילה על ידי נתן, מבוססת בראש ובראשונה על הודאותיו, וטענותיו כי הודאות אלו ניתנו כתוצאה מלחץ שהופעל עליו – נדחו. קביעות אלו אושרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את ערעורו של נתן, שאף הודה במסגרת ההליך הפלילי בענינו בביצוע המעילה, גם אם בסכום נמוך יותר… במסגרת הסדר הטיעון. ואכן, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות אלו, אין להניח כי הבאת ראיה, שלפיה המעילה לא צוינה בדוחות שהגישה העמותה לרשם העמותות, היתה מובילה את בית המשפט למסקנה, כי לא בוצעה מעילה. אוסיף כי מתבקשת אף קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי גם התנאי השלישי לא מתקיים בעניננו, משהדוחות דנן מפורסמים לציבור, וניתן היה להשיגם בקלות בזמן אמת. בשורה התחתונה, בדין הורה בית המשפט המחוזי על סילוק תביעת המערערת על הסף. ואכן, עיון בערעור מעלה כי אין בידי המערערת ולו ראשית עילה לביטול פסק הדין החלוט, שניתן בענינה לפני כשבע שנים, ולפנינו נסיון לערער על פסק הדין הנ"ל, תוך עקיפת סדרי הדין, ולכך אין מקום…"

22.6.22

פסק דין מיום 8.6.22 בע"א 5572/20: "…בתמצית יצוין כי התביעה המקורית בענין זה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים עוד בשנת 2008 על ידי המשיבות, וזאת לאחר שקיבלו הודעת ביטול ביחס לעסקאות מטעם הפטריארכיה… בהמשך לכך, בתום הליך מורכב ומפורט, ביום 30.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי את טענות הפטריארכיה, וקבע כי חרף קשיים שונים ושאלות שנותרו בחלקן ללא מענה, הפטריארכיה לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה להוכחת טענותיה… על פסק הדין… הוגשו ערעורים מטעם הצדדים לבית המשפט העליון. ערעורים אלו נדחו כאמור כבר בשנת 2019… בשנת 2019, לאחר שניתן פסק דינו של בית משפט זה כנזכר לעיל, הגישה הפטריארכיה תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בענין – זו הפעם בדרישה לקיום 'משפט חוזר' אזרחי. בעיקרו של דבר, תביעה זו התבססה על טענה לקיומן של ראיות מהותיות חדשות שיש בהן, כך נטען, להוכיח כי העסקאות הן תולדה של מעשי מרמה ושוחד, ועל כן קיימת הצדקה לנקוט בהליך חריג זה. בהתאמה, התבקש בית המשפט המחוזי להורות על ביטולו של פסק הדין הראשון. באופן קונקרטי, טענותיה של הפטריארכיה נשענו על תצהיר של אדם בשם טד בלומפילד… שנטען כי היה במשך שנים רבות איש אמונן של המשיבות וסייע בידן לרכוש קרקעות… לתצהיר צורפו תמלילים של הקלטות ומסמכים שעל פי הנטען תומכים בטענה. כמו כן, נטען כי יש בדברים ללמד כי המשיבות הסתירו מסמכים שונים מבית המשפט המחוזי ואף הגישו מסמכים מזויפים במסגרת ההתדיינות המקורית בין הצדדים. מנגד, טענו המשיבות כי אין מדובר בתביעה שעומדת באמות המידה המחמירות שנקבעו בפסיקה לצורך קיומו של הליך חריג מסוג 'משפט חוזר' אזרחי… המשיבות אף טענו כי הראיות הנטענות היו ברשותה של הפטריארכיה כבר משנת 2011 או לכל הפחות כי היה באפשרותה להשיגן בשקידה סבירה במסגרת התדיינות הקודמת בין הצדדים. על כן, הוגשה מטעם המשיבות בקשה לדחיה של התביעה על הסף. ביום 24.6.2020 דחה בית המשפט המחוזי (ת"א 9147-08-19 [פורסם בנבו] השופט מ' בר-עם) את התביעה על הסף, בקובעו כי זו אינה מגלה עילה לקיומו של משפט חוזר ולביטולו של פסק דין אזרחי חלוט. בתמצית, בית המשפט המחוזי קבע כי אין בראיות הנטענות, כדי לבסס, ולו לכאורה, טענה לתרמית. בית המשפט המחוזי אף הוסיף וקבע כי לא שוכנע שראיות אלה לא היו ברשותה של הפטריארכיה טרם סיום ההתדיינות הקודמת בין הצדדים, או למצער שלא היתה יכולה להשיגן לו נקטה בשקידה ראויה וסבירה… כעת מונח בפנינו ערעורה של הפטריארכיה… לשיטת הפטריארכיה, בית המשפט המחוזי שגה – הן באופן שבו ניתח הראיות החדשות והן בקביעתו כי אין בהן, ולו ברמה הלכאורית, כדי להוביל לשינוי תוצאתו של פסק הדין הראשון. על כן, לטענת הפטריארכיה היה על בית המשפט המחוזי לכל הפחות לקיים הליך ראייתי מלא, ורק בסופו להכריע אם יש מקום לעריכת משפט חוזר. בהקשר זה נטען כי דחיה על הסף אינה מעשה של יום ביומו ויש לנהוג בזהירות כאשר עושים בה שימוש…

…הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כפי שכבר צוין במוקד ההליך דנן עומדת פרשה מפותלת ורבת שלבים. פרשה זו הובילה בעבר להתדיינות משפטית ארוכה, שהסתיימה בפסק דין חלוט. מטבע הדברים, לא זה המקום לדון בפרשה מראשיתה. ככלל, עם מתן פסק דין חלוט בבית המשפט העליון נחתמים ההליכים המשפטיים, וזאת בגדרו של עקרון סופיות הדיון. אכן, לעקרון זה יש חריג מצומצם המאפשר לקיים משפט חוזר אזרחי במקרים יוצאי דופן, בשל מרמה כלפי בית המשפט או גילוי ראיות חדשות מהותיות שלא ניתן היה להשיגן קודם לכן, הכל כמפורט בהלכה הפסוקה (ראו: ע"א 5010/06… ע"א 8024/17… ע"א 2455/20…) אולם, זאת יש לדעת: מדובר בחריג מתוחם שהחלתו שמורה למקרים נדירים המצדיקים זאת, והרף לקבלת הטענה הוא גבוה. זהו ההקשר להבנת ההליך הנוכחי. על רקע זה, השאלה היחידה שבה התמקדנו היא האם תביעתה של הפטריארכיה לקיומו של משפט חוזר עמדה ברף הלכאורי הנדרש לפתיחתו של הדיון מחדש בשלב זה, במידה המצדיקה את קיום הדיון בתביעה לגופה, להבדיל מדחיה על הסף. בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה אנו משיבים על שאלה זו בשלילה. בנסיבות הענין, נחה דעתנו כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי… [ש]עמד על הזהירות הרבה המתחייבת בעת דחית תביעה על הסף, וחרף זאת מצא כי אין בראיות הנטענות כדי לבסס, ולו ברמה הלכאורית, עילה המצדיקה לנקוט בהליך חריג ונדיר של משפט חוזר אזרחי. ויוער, ההכרה בהיותו של משפט חוזר אזרחי חריג לעקרון סופיות הדיון מחייבת להתייחס ברצינות הנדרשת לאפשרות של דחיה על הסף. שער הכניסה להליך כזה אינו יכול להיות רחב יתר על המידה. פתיחת השער לכך לרווחה עלולה לכרסם באופן ניכר ביציבותו ובסופיותו של ההליך המשפטי. משפט חוזר הוא חריג, וכזה הוא צריך להישאר. בהתאמה, אנו סומכים את ידינו על ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לקושי בהסתמכות על תצהירו של מר בלומפילד, על נספחיו, לצורך פתיחתו של ההליך דנן מחדש… לא למותר לציין כי איננו נוקטים כל עמדה לגוף הדברים. הטענות שהועלו ביחס להתנהלותם של בעלי תפקידים בפטריארכיה, כמו גם להתנהלותם של מי שניהלו איתם משא ומתן, הן טענות קשות ביותר. אולם, לא ניתן להתעלם מכך שאלה לא הוכחו כדבעי בהליך המקורי, בדרך המלך, וכעת לא ניתן לפתוח מחדש את המשפט לכל רוחב החזית…"

14.11.22

פסק דין מיום 3.11.22 (פורסם ב"נבו") שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 26788-02-22) במסגרת "ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט זיו אריאלי) בת"א 52365-06-21 [פורסם בנבו]… לפיו דחה בית משפט קמא 'תביעה למשפט חוזר' שהגיש המערער. המערער משיג על דחית התביעה על הסף מבלי שנשמעו ראיות הצדדים…":

"בעקבות סיום הליכי השותפות בין הצדדים, הגיש המערער כנגד המשיבים כתב תביעה… (להלן: ההליך הקודם)….. פסק הדין בהליך הקודם הוביל למספר הליכים בערכאות שונות…..

ההליך בבית משפט קמא ופסק הדין: בפני בית משפט קמא הניח המערער כתב תביעה שכותרתו: 'תביעה למשפט חוזר – בקשה לביטול פסק דין', שבו עתר לביטול פסק דין בהליך הקודם, וזאת 'בהתגלותן של ראיות חדשות, תרמית והעלמת עובדות'. בכתב תביעתו, העלה המערער שלל טענות כנגד חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לרבות טענות לגבי הדרך שבה נערכה חוות הדעת וניסה להראות שגיאות רבות בחוות הדעת. בנוסף סקר המערער את הראיות החדשות שהתגלו, ואשר יש בהן כדי להצדיק קיומו של משפט חוזר, כמפורט להלן: חשבונות שהוצאו על ידי השותפות בשנת 2010 (דהיינו לאחר סיום השותפות), עבור שירותים שניתנו בשנת 2009, כאשר לטענת המערער הוא ביקש מסמכים אלה במסגרת ההליך הקודם… אולם נדחה על ידי המשיבים… חשבונית… אשר הונפקה עבור לקוחה של השותפות… והועלמה, כך לטענת המערער… הראיה השלישית כונתה 'הסתמכות בית המשפט על רשלנות המומחה מטעם בית המשפט'… הראיה הרביעית: חוות דעת מטעם המערער המוכיחה את טעויות המומחה מטעם בית המשפט. בית משפט קמא דחה את התביעה על הסף, וסבר כי תביעה זו אינה ראויה לבירור לגופה, זאת מאחר והראיות הנטענות אינן מצדיקות קיום משפט חוזר בהליך אזרחי. בית משפט קמא עמד על התנאים לקיום 'משפט חוזר אזרחי', וקבע כי מדובר בסעד נדיר, שיינתן במשורה, על פי אחת משתי עילות: הראשונה היא שפסק הדין הושג בתרמית, והשניה היא כי התגלו ראיות חדשות, שלא ניתן היה להשיגן בהליך הקודם, ואשר גלום בהן פוטנציאל ממשי לשינוי מהותי בפסק הדין החלוט. בית משפט קמא קבע לגבי עילת המרמה, כי יש להבדיל בין תרמית פנימית, אשר גרמה לפגם בהליך השיפוטי כתוצאה ממעשה בלתי חוקי בניהול המשפט, כגון עדות שקר או הגשת מסמך מזויף, לבין תרמית חיצונית, כגון קנוניה עם אחד מב"כ הצדדים. עוד הוסיף בית משפט קמא לגבי טענת התרמית, כי אין בכתב התביעה אזכור של ראיה המלמדת על קיומה של תרמית חיצונית או פנימית, מלבד שכנוע פנימי של המערער, כי הוא מאמין שרומה. בית משפט קמא עמד על הראיות, אשר לטענת המערער מצדיקות קיום משפט חוזר בהליך אזרחי, ומצא כי אף אם תוכחנה ראיות אלה, אין בהן כדי להצדיק קיומו של משפט חוזר….. בערעור שהגיש טען המערער כי שגה בית משפט קמא משדחה את התביעה על הסף ללא שמיעת ראיות… נטען עוד כי המערער מנסה להוכיח באמצעות ראיות חדשות את השגיאות שנפלו בחוות הדעת של המומחה, שכן העובדות שהיו בבסיס פסק הדין היו שגויות, לאור הראיות שמבוקש להגישן. המערער חזר על טענותיו בכתב התביעה שהגיש לבית משפט קמא…"

נפסק, בין היתר: "עיינו בפסק הדין ובטענות הצדדים בכתב, ואנו בדעה כי לא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא. אנו מאמצים את כל הממצאים והמסקנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, ומורים על דחית הערעור… ככלל, משפט חוזר במשפט אזרחי הוא אפשרי, חרף העדר הסדר חקיקתי. הפסיקה הכירה בשני מקרים עיקריים, בהם יכול בית המשפט לבטל פסק דין חלוט ולדון בעניין מחדש: הראשון, הוא מקרה שבו הושג פסק הדין בהליך הקודם במרמה, והאחר הוא כאשר מתגלות ראיות מהותיות, שבכוחן לשנות מן ההכרעה מיסודה, שלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה (ע"א 4682/92…) לגבי עילת המרמה, נפסק כי ביטול פסק דין מחמת עילה זו יינתן במשורה, כאשר יש להבחין בין תרמית חיצונית להליך לתרמית פנימית, ובענין זה נפנה לדברים אותם ציטט בית משפט קמא מע"א 6019/07 טורג'מן… לפיהם: '…תרמית פנימית הינה תרמית שגרמה לפגם בהליך השיפוטי עצמו כתוצאה ממעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט. בגדר זה ניתן למנות עדות שקר או הבאת מסמך מזויף. תרמית חיצונית, לעומת זאת, הינה תרמית המונעת מבעל דין את ההזדמנות להציג לפני בית המשפט כיאות את טענותיו. כך למשל תיכלל בתרמית זו מתן שוחד לבית המשפט, קנוניה עם נציגו המשפטי של בעל הדין שכנגד ועוד. בניגוד לתרמית פנימית, בה נטען למעשה לטעות בפסק הדין שניתן, הרי שתרמית חיצונית עוסקת בנסיבות חיצוניות לפסק הדין, שפגמו בהליכי המשפט ובתקינות התהליך של מתן ההכרעה השיפוטית'. ולגבי העילה של גילוי ראיות חדשות בשל אי הצגתן בהליך הקודם, נקבעו שלושה תנאים לפתיחת שערי בית המשפט מחדש לנוכח גילוי ראיות חדשות: הראשון, הוא אמינות לכאורית של הראיות החדשות; השני הוא שמדובר בראיה חיונית להכרעה; והשלישי, ראיות חדשות שלא ניתן היה לגלותן בשקידה סבירה, כאשר במידה וטענת המרמה עלתה בהליך הראשון, ובית המשפט דחה אותה בשל העדר ראיות, לא ניתן לשוב ולהעלותה מחדש (ענין טורג'מן… לסקירת הפסיקה ראו דעת הרוב בע"א (חי') 55042-12-15… [פורסם בנבו]…) בצדק, דחה בית משפט קמא את התביעה על הסף… שכן אף אם תישמע התביעה ותתקבלנה כל הראיות שמבוקש הגשתן, אין בכך כדי להצדיק ביטול פסק הדין בהליך הקודם…..

נחזור על הדברים שציטט בית משפט קמא… בדבר עקרון סופיות הדיון וחשיבותו, הן לאינטרס הפרטי של בעלי הדין והן לאינטרס הציבורי, ונוסיף עליהם את הדברים שנקבעו ברע"א 83/01… 'שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף, תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד, במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד'. עריכת משפט חוזר במשפט אזרחי מהווה חריגה מכלל סופיות הדיון, ובית המשפט יחרוג מכלל זה במשורה ובנסיבות חריגות מאד; הפסיקה אמנם הכירה באפשרות לבטל פסק דין חלוט שניתן בתבוענה אזרחית, ולערוך משפט חוזר בהליך אזרחי, אולם קבעה כי הדבר ייעשה בנסיבות מיוחדות, ובין היתר מקום שאחד הצדדים השיג את פסק הדין במרמה. במקרה שלפנינו, אף אם נקבל הראיות הנטענות, אין בראיות אלה כדי להוכיח כי מתקיימת עילת מרמה, המצדיקה ביטול פסק דין. המערער שנשא בנטל להוכחת תביעתו בהליך הקודם, לא הגיש תביעה למתן חשבונות ולא הגיש בקשה להורות על המצאת מסמכים ספציפיים, ועתה הוא מנסה, במסגרת בקשתו לקיום משפט חוזר, לשוב ולהגיש ראיות נוספות, שניתן היה להגישן בשקידה סבירה בהליך הקודם, הכל בניגוד לעקרון סופיות הדיון".

9.3.23

פסק דין מיום 20.2.23 (פורסם ב"נבו"), בת"א (מחוזי י-ם) 55631-12-20, במסגרתו התקבלה בקשת הנתבעים, לסלק על הסף את התובענה שהתובע הגיש נגדם, הנושאת את הכותרת 'תובענה לביטול פסק דין מחמת מעשה מרמה'. מדובר בתובענה לביטול פסק דין מיום 9.8.18, שניתן בערעור שהתובע הגיש על החלטה, שניתנה על ידי המשנה למנכ"ל משרד הבריאות דאז, בהתאם לסעיף 44א לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1977 (במסגרתה אומצו מסקנות הועדה המיוחדת שהוקמה לפי הפקודה).

מפסק הדין עולות העובדות הבאות: התובע הוא מומחה ברפואת נשים ומיילדות, שהפעיל במתחם ביתו "מרכז ללידה טבעית". ביום 17.10.17 מינה מנכ"ל משרד הבריאות דאז ועדה מיוחדת לפי סעיף 44א, אשר התבקשה להמליץ למנכ"ל האם לנקוט כלפי התובע באמצעים לפי סעיף זה. הסעיף האמור מעניק למנכ"ל משרד הבריאות, במקרים המנויים בו, סמכות להתלות את רשיונו של רופא או להגביל אותו, עוד לפני שהוגשה נגד הרופא קובלנה לפי הפקודה, או לפני שהדיון בה הסתיים. הועדה הוקמה, בין היתר, בשל הטענה שהמערער ביצע לידות בית בניגוד לחוזר מינהל הרפואה מס' 17/2012 {הערה: בענין חוזר זה, ראו תוספת מיום 1.1.23 לסקירה זאת} בין היתר נטען כלפי התובע, כי הוא גרם לחשיפת יולדות לפגיעה חמורה בבריאותן. עוד נטען כלפי התובע, כי הוא אינו מציית להנחיות משרד הבריאות בעניין החוזר הנ"ל. מנכ"ל משרד הבריאות דאז הטיל על התובע הגבלות שהומלצו על ידי דעת רוב חברי הועדה. ערעורו של התובע לבית המשפט המחוזי – התקבל על ידי מותב אחר, שקבע, בין היתר, כי מה שנטען כלפי התובע היה כי הוא חשף יולדות לפגיעה חמורה בבריאותן, ואולם בכך אין די כדי להקנות סמכות לנקוט כלפיו באמצעים לפי סעיף 44א. ההגבלות שהוטלו על התובע – בוטלו, והוא המשיך בעבודתו במרכז הלידה.

ביום 19.6.18 טיפל המערער ביולדת נוספת, וטיפול זה הביא להקמתה של ועדה מיוחדת נוספת לפי סעיף 44א: התובע ביצע לידת בית ביולדת, שבעברה שני ניתוחים קיסריים, וזאת למרות שחוזר מינהל הרפואה אוסר על ביצוע לידות בית ביולדות שבעברן ניתוחים קיסריים, שכן מדובר בלידות שיש בהן סיכון. לנוכח עברה המיילדותי של אותה יולדת, במהלך הלידה ארע קרע מלא של הצלקת הרחמית, שהביא לאיבוד דם רב. הודות לכך שהיולדת הגיעה בדחיפות לבית חולים ובוצע בה ניתוח דחוף, לא נגרם לה נזק פיזי וגם לא ליילוד. הטענה העיקרית שהתובע העלה לפני הועדה המיוחדת, לא היתה עובדתית או רפואית, אלא משפטית – כי נסיבות אותה לידה אינן נכנסות לגדרו של סעיף 44א, ולכן לא ניתן לנקוט נגדו באמצעים לפי סעיף זה. זאת משום שלפי הטענה, התובע לא התרשל בניהול הלידה ומשום שליולדת ולילוד לא נגרם נזק פיזי. התובע טען, כי התרשלות בניהול הלידה מחד, ונזק פיזי מאידך, הם שני תנאים הכרחיים להפעלת אמצעים לפי סעיף 44א, וכי הם לא התקיימו באותו מקרה. הועדה לא קיבלה את טענות התובע והמליצה לנקוט נגדו באמצעי הגבלה – ומנכ"ל משרד הבריאות דאז, אימץ את ההמלצות, והורה על הגבלת עיסוקו של התובע לתקופה של ששה חודשים, כך שהתובע יהיה רשאי לעסוק כרופא וכמיילד אך ורק במסגרת מוסד רפואי מוכר ובפיקוח רופא בכיר. בפסק דין שניתן בערעורו של התובע לבית המשפט המחוזי (על ידי המותב שנתן את פסק הדין נשוא תוספת זאת), נקבע כי ענינו של התובע נכנס לגדר סעיף 44א, אך למרות ש"לכאורה, הצעד שננקט נגד המערער הוא מידתי ואין הוא מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור", קוצרה תקופת ההגבלה מששה לשלושה חודשים. בקשה למתן רשות ערעור שהגיש התובע לבית המשפט העליון, נדחתה ביום 28.8.18 (רע"א 6064/18).

"כפי שצוין בראשית הדברים, התובענה שהתובע הגיש בתיק זה נושאת את הכותרת 'תובענה לביטול פסק דין מחמת מעשה מרמה'. הסעד המבוקש בתובענה הוא, שבית המשפט יבטל את פסק הדין שניתן על ידו ביום 9.8.18 ויקיים 'משפט חוזר'. התובע מציין בכתב התובענה שהגיש, כי הדרך הנכונה להגשת בקשה לביטול פסק דין מחמת מרמה, היא בהגשת תובענה חדשה לאותו בית משפט שנתן את פסק הדין (בר"מ 2582/06… פורסם בנבו…)….. סעיף 44א(א) לפקודת הרופאים… קובע, כי הועדה המיוחדת שתכונן על פי אותו סעיף תהיה מורכבת משלושה חברים, שאחד מהם הוא 'נציג היועץ המשפטי לממשלה'. בתובענה שהתובע הגיש בתיק זה, הוא מעלה שתי טענות הנוגעות למינויו של נציג היועץ המשפטי לממשלה. טענה אחת היא במישור הכללי וטענה אחת היא במישור הפרטי. בתמצית ייאמר, כי הטענה שהתובע מעלה במישור הכללי היא, שהאנשים הממונים לועדות המשמעת השונות כנציגי היועץ המשפטי לממשלה, אינם בפועל נציגי היועץ המשפטי לממשלה, אלא הם משפטנים שמונו על ידי משרד הבריאות. התובע טוען, כי חברי ועדות אלה מקבלים את שכרם ממשרד הבריאות; הם מחויבים למשרד הבריאות במשרות אמון; הם מקבלים את נהליו כמחייבים; ויש להם תלות תעסוקתית וכלכלית במשרד הבריאות. משכך, התובע טוען בתובענה כי 'באופן בו פעלו הנתבעים התכנסה הנתבעת 1 [הועדה – ד.ר.] שלא כדין'….. בשל טעמים שהתובע מעלה בהרחבה בכתב התובענה שהוגש על ידו בתיק זה, הוא טוען 'כי מבחינה מהותית לא מדובר בנציגי היועמ"ש אלא במשפטנים שמינה משרד הבריאות'… ביום 16.2.21, לאחר שהתובע הגיש את התובענה שלפני, ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין בהליך אחר שהתובע היה צד לו, ואשר בו נדונו בהרחבה טענות התובע במישור הכללי (רע"א 8432/20…) בעקבות פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון, ב"כ התובע הודיע במהלך דיון שהתקיים בתיק זה, כי הטענה במישור הכללי אינה עומדת עוד כטענה עצמאית לביטול פסק הדין, אלא היא ניצבת ברקע לטענה שהתובע מעלה במישור הפרטי, כפי שתפורט להלן…

טענת התובע במישור הפרטי נוגעת לעובדה, שאחת מחברי הוועדה שדנה בענינו של התובע ונתנה המלצה בענינו, עו"ד זמירה גולדנר שהינה נתבעת 3 בתובענה זו, היא קרובת משפחה של מי שהיה בזמנו מנכ"ל משרד הבריאות (ולאחרונה שוב) מר משה בר סימן טוב. התובע טוען, כי במסגרת ההתדיינות שהיתה לו עם משרד הבריאות בקשר לטענה שהעלה במישור הכללי, הוא נחשף להסדר למניעת ניגוד ענינים שעליו חתום מר בר סימן טוב, ולכתב התחייבות שעליו חתומה נתבעת 3. וכך נכתב בכתב ההתחייבות שעליו חתומה נתבעת 3….. {הערה: נוסח כתב ההתחייבות לא יצוטט, משום שבית המשפט התייחס אליו בהמשך} כפי שעולה מכתב ההתחייבות, נתבעת 3 התחייבה, בין היתר, שלא לכהן בועדות הפועלות בהתאם לסעיף 44א לפקודת הרופאים. כפי שתואר לעיל, במקרה שלפנינו הועדה המיוחדת שדנה בענינו של התובע הוקמה ופעלה מכח לסעיף 44א לפקודת הרופאים. משכך טוען התובע, כי החברות של נתבעת 3 בועדה שדנה בעניינו נעשתה תוך 'סטיה חמורה מהסדר ניגוד הענינים עליו חתום מנכ"ל משרד הבריאות ועליו חתומה נציגת היועץ המשפטי לממשלה בועדת המשמעת הרלוונטית'… התובע טוען, כי 'בניגוד חמור להסדר ניגוד הענינים ובניגוד חמור לחובת תום הלב לא גילתה הנתבעת 3 כי מונתה לועדת המשמעת… בניגוד להסדר ניגוד הענינים של הנתבע 2'… התובע אינו חולק על טענת הנתבעים, כי נתבעת 3 התחילה לשמש כחברה בועדות שונות שנוגעות למשרד הבריאות, עוד לפני שמר בר סימן טוב מונה לתפקיד המנכ"ל… התובע ער לכך שהגורם שמינה את חברי הועדה שדנה בענינו הוא המשנה למנכ"ל דאז… התובע ער לכך שהועדה העבירה את המלצותיה למשנה למנכ"ל ולא למנכ"ל, וכי מי שקיבל את ההחלטה בענינו הוא המשנה למנכ"ל ולא המנכ"ל….. לטענת התובע, חברותה של נתבעת 3 בועדה היתה בניגוד להוראות הדין ובחוסר סמכות. התובע טוען כי פועל יוצא מכך הוא, שיש לבטל את פסק הדין שניתן על ידי. לטענת התובע, הדרך הדיונית לביטול פסק הדין היא על ידי עריכת 'משפט חוזר'. התובע ער לכך שהפסיקה קבעה כי בקשה לקיומו של 'משפט חוזר אזרחי', 'תישקל במשורה ובמקרים חריגים וקיצוניים במיוחד'… ברם טענתו היא, כי המקרה הנדון נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים…"

לאחר שהוצגו טענות הנתבעים, נפסק, בין היתר: "כאמור, התובענה שהתובע הגיש בתיק שלפני נושאת את הכותרת 'תובענה לביטול פסק דין מחמת מעשה מרמה'. הסעד שהתובע עותר לו במסגרת התובענה הוא ביטול פסק הדין שניתן על ידי ביום 9.8.18 ועריכת 'משפט חוזר'. התובע אינו כופר בעובדות הנוגעות ללידה, שענינה נדון על ידי הועדה, ואשר נסיבותיה עמדו ביסוד ההמלצה שניתנה על ידה. התובע אינו טוען שבמסגרת ההליך שהתקיים לפני הוועדה נטענו טענות כוזבות לגבי המעשים שהוא עשה, וכי הממצאים העובדתיים שעמדו ביסוד המלצת הועדה היו שגויים. הוא אינו טוען שהובא לפני המשנה למנכ"ל משרד הבריאות מידע כוזב לגבי אירוע הלידה, וכי החלטת המשנה למנכ"ל לנקוט כלפיו באמצעים מגבילים ניתנה על יסוד מידע שגוי. התובע גם אינו טוען שהמידע שהובא לפני בקשר ללידה, במסגרת הערעור שהוא הגיש, היה מוטעה, וכי פסק הדין שניתן על ידי התבסס על מידע שגוי. טענת התובע אינה מתייחסת למעשים שנעשו על ידו, ולקביעות שנקבעו בקשר למעשיו, אלא לעובדה, שאחת משלושת חברי הועדה שדנה בענינו, היא קרובת משפחתו של מנכ"ל משרד הבריאות, מר בר סימן טוב, ושהיא מונתה לועדה והיתה חברה בה, בניגוד להתחייבות שהיא נטלה על עצמה. מתשובת הנתבעים עולה כי טענתם היא, שמבחינה מהותית, ההתחייבות שנתבעת 3 קיבלה על עצמה בכתב ההתחייבות, היא שלא לעסוק בענינים שקרוב משפחתה, מנכ"ל המשרד, מטפל בהם, ובהתחייבות זו היא עמדה. זאת משום שמי שמינה את הועדה בענינו של התובע הוא המשנה למנכ"ל; מי שאליו הופנו המלצות הועדה הוא המשנה למנכ"ל; ומי שקיבל את ההחלטה בענינו של התובע הוא המשנה למנכ"ל. מתשובת הנתבעים עולה, כי טענתם היא, שלענין כתב ההתחייבות, מה שקובע הוא האם מדובר בהליך שהמנכ"ל מטפל בו באופן אישי, ולא מה סוג ההליך. על פניו יש טעם בהסבר זה. ואולם לצורך הדיון בבקשה שלפני, אני מוכן לצאת מנקודת הנחה, שאם התובענה תתברר עד תום, יעלה בידי התובע להוכיח כי נפל פגם בכך שנתבעת 3 היתה חברה בועדה שדנה בענינו. אני מוכן לצאת מנקודת הנחה זו, משום שהלכה פסוקה ומושרשת היטב היא, שבדיון בבקשת נתבע לסלק על הסף את התביעה שהוגשה נגדו, יש לצאת מנקודת הנחה, שאם המשפט יתברר, יעלה בידי התובע להוכיח את העובדות שלהן הוא טוען בכתב התביעה. במצב דברים זה, השאלה שיש לשאול בעניננו היא, מה יקרה אם התובענה שהתובע הגיש בתיק זה תתברר עד תום, ויעלה בידי התובע להוכיח את טענותיו. האם במקרה כזה יהיה מקום ותהיה הצדקה לבטל את פסק הדין שניתן על ידי, ולערוך 'משפט חוזר'? תשובתי לשאלה זו היא, שגם אם כך יהיה – הרי שמהטעמים שעליהם אעמוד להלן, לא יהיה מקום לבטל את פסק הדין… כפי שכתבתי בפסק הדין… השאלה שעמדה על המדוכה ואשר היתה טעונה הכרעה, היתה שאלה משפטית, ולא שאלה עובדתית. השאלה המשפטית היתה שאלת פרשנותו של סעיף 44א לפקודת הרופאים. זוהי שאלה פרשנית כללית, שאינה מתייחסת רק לענינו של התובע. הבאתי לעיל את הפרשנות שאני סברתי שיש לתת לסעיף זה. התובע חולק על הפרשנות שניתנה על ידי, והוא פנה לבית המשפט העליון, שהחליט לדחות את הרשות לערער שהוגשה על ידו, מבלי שהביע עמדה לגופם של דברים. משאלו הם פני הדברים, השאלה שיש לשאול לצורך הכרעה בבקשה לסילוק על הסף שהנתבעים הגישו היא, מה יקרה אם התובענה שהתובע הגיש בתיק זה תמשיך להתברר עד תום, ויסתבר כי נפל פגם במינוי של נתבעת 3. האם יהיה בכך כדי לשנות את דעתי לגבי הפרשנות שיש לתת לסעיף 44א לפקודת הרופאים? התשובה לשאלה זו היא, שאין קשר בין הטענות שהתובע מעלה בשאלת מינויה של נתבעת 3, לבין הפרשנות שאני סבור שיש לתת לסעיף 44א לפקודת הרופאים. ואם כך – מה הטעם בניהול ההליך עד תום? הוא הדין לגבי השאלה הנוספת, שדנתי בה בפסק הדין, והיא שאלת האמצעים שהמשנה למנכ"ל משרד הבריאות דאז החליט לנקוט נגד התובע. אזכיר, שהועדה המליצה להגביל את עיסוקו של התובע לתקופה של ששה חודשים, כך שהוא יהיה רשאי לעסוק כרופא וכמיילד אך ורק במסגרת מוסד רפואי מוכר ובפיקוח רופא בכיר. המשנה למנכ"ל משרד הבריאות אימץ את המלצת הועדה, ובפסק הדין שניתן על ידי כתבתי, כי הגם שלכאורה האמצעי שננקט נגד התובע הוא מידתי, והוא אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, מצאתי לנכון להתערב בהחלטת המשנה למנכ"ל, וקיצרתי במחצית את תקופת ההגבלות שהוטלו על התובע. גם בענין זה, יש לשאול את השאלה, מה יקרה אם התובענה שהתובע הגיש בתיק זה תמשיך להתברר עד תום, ויסתבר כי נפל פגם במינוי של נתבעת 3. האם יהיה בכך כדי לשנות את דעתי לגבי אמצעי ההגבלה שננקט נגד התובע או משכו? וגם ביחס לעניין זה התשובה היא, שאין קשר בין הטענות שהתובע מעלה בשאלת מינויה של נתבעת 3, לבין האמצעים שננקטו נגדו. ואם כך – מה הטעם בניהול ההליך עד תום?

שני הצדדים שותפים לדעה, שהפסיקה קובעת כי יש לאפשר קיומם של משפטים חוזרים, רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן. בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 6019/07… [פורסם בנבו]… עמד בית המשפט העליון על התנאים לעריכתו של משפט חוזר. בין היתר נקבע בפסק הדין, כי 'אחד התנאים החשובים לביסוס עילה המצדיקה ביטול פסק דין חלוט בשל מרמה, הינו תנאי החיוניות. במסגרת זו נבחנת השאלה, האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה, במסגרת משפט חוזר שייערך… ברי כי גם אם היתה מרמה, אך אין בכוחה לשנות את תוצאות ההליך הראשון, הרי שאין מקום לקיומו של משפט חוזר אזרחי'… כפי שקבעתי לעיל, גם אם התובענה שהתובע הגיש תתברר, ובסופו של דבר יסתבר שנפל פגם במינויה של נתבעת 3 כחברת ועדה, לא יהיה בכך כדי להצדיק את ביטול פסק הדין. תנאי נוסף שבית המשפט העליון עמד עליו בפסק הדין הוא, ש'הפסיקה דורשת במקרה כזה להוכיח שהראיות המוכיחות את טענת המרמה, מתבססות על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין, או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין, ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה, או על ראיה החיצונית למשפט עצמו…'… הבאתי לעיל את הטענה שהתובע מעלה… כי מנכ"ל משרד הבריאות לא היה מוסמך להאציל למשנה למנכ"ל את הסמכות המוענקת למנכ"ל בסעיף 44א לפקודת הרופאים. אינני נדרש לדון בגוף הטענה (אך ראו הגדרת 'המנהל' בסעיף 1 לפקודת הרופאים). לעניננו די בכך, שהתובע ידע בזמן אמת כי מי שמינה את הועדה המיוחדת שדנה בענינו, הוא המשנה למנכ"ל, ולא המנכ"ל, ומי שקיבל את ההחלטה בענינו היה המשנה למנכ"ל ולא המנכ"ל. די בכך כדי להביא למסקנה, שטענה זו אינה יכולה לשמש בסיס לבקשה לביטול פסק דין ועריכת משפט חוזר. דומה שלא ניתן להימנע מהשאלה, מה היה קורה, אילו לפני שהתקיים לפני הדיון בערעור, שהוגש על ידי התובע, היה מסתבר לתובע שנפל פגם במינויה של נתבעת 3 כחברת ועדה. בדיון… ב"כ הנתבעים התייחסה לכך ואביא את דבריה: 'מדובר פה באיזה שהיא גם אם זה יוכח בעיה מנהלית או לכאורית אפילו… גם אם נפל פגם בהתנהלות הועדה, ואני לא מאשרת את זה, אבל גם אם נפל פגם, זה לא בהליך המנהלי, אין פה מחלוקת על העובדות ולא היתה מחלוקת. אני יכולה להניח שאם היינו מגלים את זה בסמוך לסיטואציה, היום זה לא רלוונטי, היינו מביאים את זה לבחינה חוזרת. כאן זה לא קרה… אני חושבת שאם היינו מגלים את זה בזמן קרוב לאירוע, היינו מחזירים את זה לועדה לדון בנושא, ככה אנחנו בוחנים את הנושא הזה, אולי לגורם שלישי. אולי היינו מקימים ועדה חדשה…'; אילו היה מתגלה פגם במינוי נתבעת 3 לפני שערעור התובע נדון לפני, ולפני שפסק הדין ניתן על ידי, יתכן שהיה מקום לפעול בדרך שב"כ הנתבעים עמדה עליה. ואולם כאמור, התובע נחשף להסדר למניעת ניגוד ענינים… ולכתב ההתחייבות… רק לאחר שפסק הדין ניתן. משכך, התובע מעלה את טענותיו רק עכשיו. ברם אני סבור, כי לצורך שאלת ביטולו של פסק הדין ועריכת משפט חוזר, מה שעומד למבחן הוא פסק הדין כשהוא עומד לעצמו, היינו תוכנו של פסק הדין ותוצאתו, ולא השאלה האם באחת החוליות שקדמו למתן פסק הדין נפל פגם כזה או אחר. בסופו של דבר, בעת שבוחנים האם יש מקום לנקוט בהליך הנדיר של ביטול פסק דין ועריכת משפט חוזר, השאלה שיש לשאול היא, האם פסק הדין גרם למבקש הביטול עוול. וביחס לשאלה זו אני לא סבור שניתן לומר, כי פסק הדין גרם לתובע עוול. אני ער לכך שהחלטת המשנה למנכ"ל הכבידה על התובע, וכך גם פסק הדין שניתן על ידי. ואולם בענין זה אין לי אלא להפנות לסיבה שבגינה הועדה מונתה, ולמטרה אשר לשמה המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הטיל על התובע אמצעי הגבלה… אזכיר, שהחלטת המשנה למנכ"ל ופסק דיני עמדו למבחן בבית המשפט העליון, אשר דחה את בקשת הרשות לערער שהתובע הגיש.

סוף דבר: כאמור, לצורך הדיון בבקשה לסילוק על הסף המונחת לפני, יצאתי מנקודת הנחה – מבלי לקבוע עמדה לכאן או לכאן – שאם ההליך יתברר עד תום, יעלה בידי התובע להוכיח שנפל פגם במינויה של נתבעת 3. השאלה הניצבת לפני אינה שאלת קיומו של פגם או אי קיומו, אלא האם במקרה שבסופו של יום יוכח שנפל פגם, יהיה מקום לבטל את פסק הדין ולערוך משפט חוזר. מהטעמים שהבאתי לעיל הגעתי לכלל מסקנה, שגם אם התובענה שהתובע הגיש תתברר עד תום, והתובע יוכיח את טענותיו, לא יהיה בכך כדי להצדיק את ביטול פסק הדין ועריכת משפט חוזר. זאת, שכן אין קשר בין הטענות בדבר הפגמים במינויה של נתבעת 3 – גם אם יוכחו – לבין תוצאת פסק הדין, שעיקרו כאמור בהכרעה בשאלה משפטית. במצב דברים זה, אין טעם בבירור ההליך ויש לסלק את התובענה על הסף…"

1.5.23

החלטה מיום 19.4.23 (פורסמה ב"נבו"), שניתנה במסגרת ת"א (מחוזי ת"א) 15192-04-22: "לפני בקשה מטעם הנתבע לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה נגדו. על הפרק 'משפט חוזר אזרחי', והשאלה האם יש לבררו לגופו. התובע היה לקוחו של הנתבע, עורך דין במקצועו. השניים נקלעו לסכסוך. עורך הדין טען כי התובע הוציא דיבתו רעה ושהוא התחמק מתשלום שכר טרחתו. התובע טען כי עורך הדין לא פעל כראוי, וגם לא העריך נכונה את סיכויי ההליך בו ייצג. המחלוקת לובנה בהליך בוררות ["בוררות גיאת" – ד.ר.] במהלכו העידו לקוחות נוספים של עורך הדין, והציגו תמונת דברים שפעלה לטובתו. ניתן פסק בוררות לרעת התובע. במסגרת הדיון סביב אישור פסק הבורר ניתן פסק דין בהסכמה, ולפיו עורך הדין ימשיך לייצג את התובע, והחיוב בשכר הטרחה שנקבע בבוררות יבוטל. והנה, בהמשך הדרך, ההליך בו ייצג הנתבע לא הוביל לתוצאות המיוחלות, ונפסק שלא היה מקום להגישו מלכתחילה. ועוד לפני כן עורך הדין נקלע גם לסכסוכים עם הלקוחות הנוספים, שהפעם טענו טענות נגדו בהליך אחר. האם שינוי גישתם של העדים יכול להצדיק, בנסיבות אלה, את ביטול פסק הדין שניתן בהסכמה? האם תוצאת ההתדיינות הסופית, והקביעה שלא היה מקום לנהלה, יכולה להוביל לכך? והאם יש לבחון את ההצדקות למשפט חוזר אזרחי במסגרת ההליך עצמו, או שמא יש לסלק את התובענה על הסף? אלה הן השאלות המרכזיות הטעונות הכרעה".

לאחר שפורט בהרחבה הרקע העובדתי (ובין היתר, בנוגע לסכסוך בין הצדדים, להליכים בבית המשפט ובבוררות, לפסק הבורר ולבקשה לביטולו, להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין – ולהתפתחויות שחלו בעקבותיו), התייחס בית המשפט לתובענה שבפניו: "מר אליאסי עותר בתביעתו לסעד של ביטול פסק דין הפשרה, ולקיום משפט חוזר (אזרחי) בפרשה. הוא סומך ידיו על שתי טענות עיקריות: הטענה הראשונה היא גילוי ראיות עובדתיות אובייקטיביות חדשות, שלא היו לפני הבורר גיאת ולפני בית משפט זה שעה שניתן פסק דין הפשרה, ושלא היה ניתן להשיגן לפני כן; הטענה השנייה נשענת על שיקולי צדק. נטען שהראיות החדשות מבססות את צדקת טענותיו בכל הנוגע לעו"ד הורוביץ, גם מהבחינה המהותית לגופה של המחלוקת. על רקע זה מוצדק ומתחייב לנקוט בצעד החריג של ביטול פסק דין  הפשרה, וקביעת משפט חוזר. בכל הנוגע במישור יחסי עורך דין-לקוח, טוען מר אליאסי כי התנהלות עו"ד הורוביץ מולו לא היתה יחודית או בגדר אירוע חריג וחד פעמי. נטען כי זו התנהלות המאפיינת אותו באופן כללי, ולראיה באות הקביעות, שנקבעו נגדו בבוררות נוף [הליך מאוחר מהסכם הפשרה – ד.ר] במסגרת בוררות זו, שניים מתוך ארבעת חברי אגד, שהיו צד לה, היו העדים שהעידו בבוררות גיאת לטובת עו"ד הורוביץ. והנה אותם עדים ממש ניהלו לאחר מכן הליך משפטי נגד עו"ד הורוביץ, וטענו שהפר כלפיהם את מחויבויותיו… [ו]טענו לאותן טענות שמר אליאסי טען להן קודם לכן במסגרת בוררות גיאת. למעשה, ניתן לראות בעמדתם בהמשך מעין חזרה מעדותם בבוררות גיאת. עדותם העדכנית מראה כי לא היה מקום לפסיקה נגדו בבוררות גיאת, וגם לא היה מקום לעגן את חלקה בפסק דין הפשרה… בעת ניהול בוררות גיאת היו לעו"ד הורוביץ כ-350 לקוחות בתביעת המניות. באותה העת, מר אליאסי פרסם את הפרסומים, שנקבע כי הם מהווים לשון הרע. עם זאת, בשלב מאוחר יותר, בעת הגשת תביעת המניות היו לעו"ד הורוביץ כ-1,100 לקוחות אותם ייצג. נטען שהוא הרוויח שכר טרחה כולל העולה של מיליון ₪. ולכן, הפרסומים מטעמו לא השפיעו לרעה על עו"ד הורוביץ. הם לא פגעו במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו… מעבר לכך, הראיות החדשות מראות כי היתה עומדת לרשותו טענת 'אמת דיברתי' לגופם של דברים, והדבר היה מוביל לפסיקה שונה מזו שניתנה על ידי הבורר גיאת. מר אליאסי מצביע על התפתחות נוספת שהתרחשה לאחר שניתן פסק הדין של הפשרה. כאמור, בפסק הבורר בנימיני נקבע כי לא היה כל יסוד להגשת תביעת המניות. פסק הבורר הבהיר אפוא שחששו של מר אליאסי התממש לבסוף, ולא היה מקום להערכתו של עו"ד הורוביץ בראשית הדרך כי לתובענה יש סיכוי. הוא פעל כפי שפעל לטובתו האישית ולא לטובת לקוחותיו… בנוסף, עו"ד הורוביץ טען בשעתו כי יש להגיש את תביעת המניות עד סוף אוקטובר 2013, אך בפועל היא הוגשה שנתיים וחצי מאוחר יותר. מכאן מבקש ללמוד מר אליאסי כי עו"ד הורוביץ ביקש להלחיץ לקוחות פוטנציאליים ולגרום להם להצטרף לתביעה המתגבשת, ולשלם את שכר הטרחה. אם הבורר גיאת היה יודע בזמן אמת מתי תוגש התביעה, הרי שהוא היה פוסק לטובתו…

הבקשה שלפני הוגשה על ידי עו"ד הורוביץ (המבקש), והוא עותר לסילוק על הסף של התביעה נגדו… מדובר בתביעת סרק, בה מבוקש סעד חריג שבחריגים – ביטול פסק דין חלוט שניתן בהסכמת הצדדים. אין עילה לקיומו של משפט חוזר אזרחי בעניננו, שכן התנאים לקיומו אינם מתקיימים. ממילא מר אליאסי לא תוקף את עצם פסק הדין בבית משפט זה, אלא את פסק הבורר גיאת שעומד בבסיסו, מבלי שהתקיימו העילות לכך… אשר לראיות החדשות שהוצגו (והמוכחשות) אין בכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה או בכלל, על רקע הכלל האוסר עדות מפי השמועה… מר אליאסי מנצל לרעה הליכים משפטיים והוא מבקש להטרידו בהתדיינות בלתי פוסקת. בענין זה יש להתחשב בהליכים הקודמים שניהל. כמו כן ההליך הנוכחי לוקה בשיהוי כבד. חלפו 6 שנים ממתן פסק הדין בפשרה, ואשר לפסק הדין בבוררות נוף, זה ניתן בשנת 2018. לא ניתן הסבר לשיהוי והוא פועל לחובת התובע. כל אלה מובילים לכך שיש לתת את הבכורה לעקרון סופיות הדיון, ולסלק את התביעה על הסף. מר אליאסי (המשיב) סבור שיש לדחות את הבקשה…..

משפט חוזר אזרחי הוא מנגנון חריג. בניגוד למשפט החוזר הפלילי, הוא פותח בעולם האזרחי כתוצאה של חקיקה שיפוטית, וזאת מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט. יש בו, במשפט החוזר האזרחי, משום הכרה, כי לעתים ערך הצדק צריך שיגבר על עקרון היסוד של סופיות הדיון. ועדיין, ערך סופיות הדיון הוא כבד משקל….. על פי ההלכה הפסוקה, עקרון סופיות הדיון בהליך האזרחי מרכין ראשו בפני שני טעמים – תרמית; והתגלות ראיות חדשות המצדיקות פתיחה מחודשת של הדיון. 'הכוונה למקרים שבהם לאחר שניתן פסק דין סופי, נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין" (ע"א 4682/92…)… ועדיין אין לפרוץ את הגבולות. המשפט החוזר האזרחי לא נועד לקיים הליך נוסף של ערעור… על רקע זה, הפסיקה מגלה פתיחות לשקול בקשות לסילוק על הסף, של תובענות למשפט חוזר אזרחי, וזאת אפילו שעה שמדובר בטענות לתרמית….. בהחלט יש מקום לבחון, בפתח ההתדיינות בתובענה שענינה משפט חוזר, את השאלה, האם יש טעם לקיימה, במקרה בו הנתבע עותר לכך… יש לצפות, כי השימוש באמצעי של סילוק התובענה על הסף יהיה גבוה יותר, שעה שעל הפרק משפט חוזר אזרחי, שממילא אמור להתקיים במקרים נדירים. ויותר מכך; הנטל להצדיק קיומו של משפט חוזר אזרחי גדל, כאשר על הפרק בקשה לביטול פסק דין, שניתן על בסיס הסכמת הצדדים, במסגרת פשרה…..

ומה בנסיבות המקרה הנוכחי?… שעה שמציבים אמות מידה כלליות אלה אל מול המקרה שלפני, מתברר שאין תוחלת בניהול ההליך, ויש להורות על סילוקו על הסף. טענתו המרכזית של התובע היא שחל שינוי בגרסת שני העדים שהעידו לרעתו בבוררות גיאת… טענה מסוג זה מצריכה בחינה חשדנית ומוקפדת. עדים יכולים למסור עמדות שונות בהליכים שונים… לעתים השוני בעדות נובע מנסיבות חדשות. לעתים השוני בעדות משקף אינטרסים כאלה ואחרים העומדים בבסיסו. לעיתים מגבלות הגיל והזכרון עושות את שלהן. מצב בו כל שינוי בעדותם של עדים בהליכים שונים, ואפילו שינוי מהותי, יוביל באופן מקל לפתיחה מחודשת של הליכים, ישקף פגיעה לא ראויה ולא מידתית בערך סופיות הדיון… ויודגש: אין אנו עוסקים בנסיבות מקרה זה בטענה לתרמית, ולפיה פסק הדין שניתן היה תוצר של תוכנית זדונית מירמתית. מסקנה כי פסק דין הושג במרמה מצדיקה ביתר קלות, במקרים המתאימים, את הסגת ערך סופיות הדיון לאחור, וזאת כדי למנוע מצב בו חוטא יוצא נשכר. שונים הם הדברים שעה שעל הפרק טענה לשינוי 'רגיל' בעמדתם של אותם העדים בהליכים שונים….. במקרה הנוכחי אינני סבור כי השינוי בגרסת העדים אמור להוות בסיס איתן דיו לקיומו של משפט חוזר….. על רקע כל אלה אני קובע, כי גם אם נקבל את עמדת התובע כפשוטה, אין בראיות שהוא מבקש להסתמך עליהן, בדבר שינוי עמדת העדים, כדי להצדיק קיומו של משפט חוזר.

תמונת הדברים לא משתנה גם לא נוכח קביעתו של הבורר בנימיני, שלא היה מקום להגיש את תובענת המניות מלכתחילה. התובע, מר אליאסי, אחז כבר בראשית הדרך בטרוניות רבות נגד עו"ד הורוביץ. והנה, ניתן פסק בורר לרעתו. סוגית אישורו או ביטולו הגיעה לבית משפט זה. הדיון התקיים לפני חברתי, כב' השופטת שבח. הוצעה הצעת פשרה. הצעה זו היתה מורכבת מבחינת התובע. היו לה פנים לכאן ולכאן. היה עליו להשלים עם הפיצוי שיהיה עליו לשלם בענין לשון הרע, אך הוא זכה לכך שלא ישלם גם את שכר הטרחה שנפסק לרעתו… מר אליאסי קיבל את הפשרה… למרות שהעריך כי עו"ד הורוביץ הציג תמונה ורודה מדי של סיכויי תביעת המניות… ובכל זאת הסכים לכך שהאחרון ימשיך לייצגו. להסכמה זו היתה תועלת כספית. היה לה גם סיכון. והנה כעת, שעה שהסיכון התממש, מבקש התובע לפתוח הדברים מחדש. כזאת אין לעשות….. יותר מכך. העובדה כי עו"ד הורוביץ טעה בהערכת סיכויי ההליך, אין פירושה שהוא התרשל, או שלא מגיע לו לקבל שכר טרחה בהתאם להסכם שכר הטרחה….. כאשר עו"ד דין מייעץ ללקוח כי התובענה שעל הפרק היא בעלת סיכוי ממשי, אין פירוש הדבר שהתרשל, גם אם בסופה של הדרך נקבע כי לא היה מקום להגיש את התובענה. הדבר תלוי בנסיבות המקרה. ובנסיבות המקרה הנוכחי, התובע החליט במודע, חרף טענותיו כלפי עורך הדין, להמשיך ולהיות מיוצג על ידו. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק הדין. ההתפתחויות שחלו בהתדיינות לגופה לאחר מכן, אינן מצדיקות את פתיחתו מחדש של פסק הדין…"

22.5.23

פסק דין מיום 10.5.23 (פורסם ב"נבו"), שניתן במסגרת ת"א (מחוזי) 4352-09-21: "התובעות הגישו כנגד הנתבעת תביעה לביטול פסק דין, בשל טענת תרמית… פסק הדין  אותו מבוקש לבטל הוא פסק דין של בית המשפט העליון מיום 14.7.2019 בעע"מ 3643/18… בקשה לקיום דיון נוסף נדחתה בפסק דין [פורסם בנבו] מיום 25.8.2020… ענינה של התביעה הוא בשאלת היקף זכויות בניה לניוד. הסעד המבוקש הוא 'להורות על ביטול פסק דין עקב מירמה בהצגת העובדות, שגרמה להטעיה, וזאת לאור טענותיה המטעות של הנתבעת, אשר הציגו תשתית עובדתית שאינה תואמת לעובדות הקיימות בפועל, דבר שהוביל את בית המשפט העליון הנכבד, ליתן פסק דין על בסיס עובדות לא נכונות ושאינן אמת'. עוד מבוקש 'לבחון את התב"עות החלות על המקרקעין נשוא התביעה… ולקבוע כי הן מציגות את המצב הקיים…" הנה כי כן, התביעה במהותה היא תביעה למשפט חוזר אזרחי. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף….."

לאחר סקירה של ההליכים הקודמים, ושל טענות הצדדים בתביעה הנוכחית (לרבות בבקשה לסילוק על הסף), נפסק, בין היתר: "…לא בנקל בית המשפט יורה על סילוק תובענה על הסף טרם שמיעת הראיות… שומה על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו לשקול את הסעד שעניינו סילוק תובענה על הסף, ולהמעיט בנכונות להיעתר לו. בית המשפט מצווה לערוך בירור רציני, מעמיק ומקיף של טענות בעל הדין אשר את תביעתו מבוקש לדחות על הסף, ובכל מקרה של ספק, מן הראוי לדחות הבקשה לסילוק התובענה על הסף, ולהכריע בתובענה לאחר שמיעת הראיות. דא עקא, שונים פני הדברים, עת עומדת על המדוכה תביעה לביטול פסק דין חלוט ולקיום משפט חוזר אזרחי… הטעם לכך נעוץ בטיבו של המשפט החוזר האזרחי…..

תביעה למשפט חוזר אזרחי עומדת במתח שבין שני עקרונות יסוד במשפט: עקרון סופיות הדיון, מול עקרון החתירה לצדק… בשל הצורך לאזן בין שני העקרונות המנוגדים, יש לנקוט משנה זהירות, ולאפשר קיומו של משפט חוזר אזרחי, רק במקרים חריגים ונדירים….. לצד זאת, במצבים חריגים וקיצוניים במיוחד, תתאפשר גם תקיפה של פסק דין חלוט על ידי הגשת בקשה לביטולו. בהתאם להלכה הפסוקה לבית משפט אזרחי נתונה סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט, כאשר קיימות נסיבות בהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין וסופיות הדיון….. הפסיקה הבחינה בין שתי קבוצות מקרים בהם תוכר אפשרות למשפט חוזר אזרחי: הקבוצה הראשונה כוללת מקרים בהם הבקשה לביטול פסק הדין, מתבססת על טענת מירמה ועל עילת התרמית, ובפרט מקרים בהם מתברר כי פסק הדין התבסס על עדות שהתגלתה כעדות שקרית. הקבוצה השניה כוללת מקרים בהם התגלו ראיות חדשות, שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין….. לענין עילת התרמית התייחסה הפסיקה לשתי סיטואציות: 'הפסיקה הבחינה לענין זה בין תרמית פנימית לתרמית חיצונית. תרמית פנימית הינה תרמית שגרמה לפגם בהליך השיפוטי עצמו, כתוצאה ממעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט. בגדר זה ניתן למנות עדות שקר או הבאת מסמך מזויף. תרמית חיצונית, לעומת זאת, הינה תרמית המונעת מבעל דין את ההזדמנות להציג לפני בית המשפט כיאות את טענותיו. כך למשל תיכלל בתרמית זו מתן שוחד לבית המשפט, קנוניה עם נציגו המשפטי של בעל הדין שכנגד, ועוד. בניגוד לתרמית פנימית בה נטען למעשה לטעות בפסק הדין שניתן, הרי שתרמית חיצונית עוסקת בנסיבות חיצוניות לפסק הדין, שפגמו בהליכי המשפט ובתקינות התהליך של מתן ההכרעה השיפוטית…..' (ע"א 6019/07… להלן 'ענין טורג'מן'). ואלה התנאים שצוינו כמצדיקים ביטולו של פסק דין חלוט בשל מרמה: 'אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה; חיוניות הראיה, קרי האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה במסגרת המשפט החוזר שייערך; הוכחת הצד הטוען למרמה כי הראיות המוכיחות את טענתו מתבססות על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין, או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין, ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה……'

ומן הדין אל הנדון: בפתח הדיון, יובהר כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה. לענין קביעת הערכאה המוסמכת לדון בתביעה למשפט חוזר, נקבע כי 'אף שערכאת הערעור מוסמכת לדון בבקשה ל'משפט חוזר' אזרחי, הרי שככלל אין היא הערכאה המתאימה לעסוק בכך' (ע"א 4682/92…) בעניננו, מעלות התובעות טענת 'תרמית פנימית'. משכך יהא עליהן להראות כי מדובר ב'תרמית שגרמה לפגם בהליך השיפוטי עצמו כתוצאה ממעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט' (ר' עניין טורג'מן). סדר הדברים להוכחות תרמית, צריך להיות כדלהלן: 'בשלב ראשון על מבקש הביטול להביא ראיות בעלות אמינות לכאורית המבססות את טענת התרמית. לאחר מכן יכול הצד השני לבקש את סילוק התביעה על הסף. הטענות בשלב זה יכולות להיות כי לא הוכחה תרמית אפילו לכאורה; או כי לא התקיימו תנאים אחרים כגון חיוניות הראיה או היותה חדשה… אם נדחית הבקשה והתביעה נידונה לגופה, יידרש התובע להוכיח את התרמית באופן סופי. רק לאחר מכן, אם אכן הוכחה התרמית, ואף הוכחו יתר התנאים הנדרשים, יינתן האישור להליך המשפט החוזר עצמו… המטרה של תהליך זה הינה לחסוך בעלויות של הצדדים ובזמנו של בית המשפט, ולא לקיים דיונים שלא לצורך' (ענין טורג'מן, לעיל)‏. להלן נפסע בתלם שהותווה לעיל.

ראשית, נפנה אל פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, אותו מבקשות התובעות לבטל. פסק הדין ביטל את פסק הדין שניתן לטובת התובעות בבית המשפט המחוזי, וקבע כי 'קנין לחוד ותכנון לחוד. במקרה דנן, מצאנו כי לא יכולה להיות מחלוקת של ממש כי קיימות מספר תכניות מאושרות, החל מתקופת המנדט ואילך, שבהן מסומן השטח הכולל את המדרכה כ'דרך'. תכניות אלה פורטו בסיכומי המערערת וצורפו כנספחים למוצגיה….. די בארבע תכניות סטטוטוריות אלה, אשר ברצף תכנוני מייעדות כולן את שטח המדרכה כחלק מדרך, כדי לראות את השטח ככזה 'שנועד בתכנית לצורכי ציבור' כאמור בתקנה 3(א) לתקנות חישוב שטחים'. וכן: 'כך או כך, מקום בו התכנית מייעדת את השטח לצורכי ציבור – ובמקרה שבפנינו מדובר לפחות בארבע תכנית סטטוטוריות שייעדו את השטח לדרך – יש לחשב את שטח המגרש 'נטו', לאחר הפחתת השטח 'שנועד בתכנית לצורכי ציבור', כאמור בתקנה 3(א) לתקנות חישוב שטחים'. ובסיום נאמר: 'לבסוף, ולא אחרון בחשיבותו. מבלי להכביר מילים, דומה כי אף במישור הצדק והציפיות הסבירות, התוצאה לפיה שטח שיועד לשמש כמדרכה כבר לפני כ-80 שנה, ואף משמש ככזה, לא יובא בחשבון לצורך זכויות בניה – היא תוצאה מתבקשת'. כאמור, בקשה לקיום דיון נוסף נדחתה, תוך שנקבע כי 'בפסק הדין, יושמה תקנה 3(א) לתקנות חישוב שטחים. תקנה זו, כשמה כן היא, ענינה לחישוב שטחים ואחוזי בניה, הא ותו לא. השטח במוקד הבקשה נועד לצורכי ציבור למשך תקופה של 80 שנה. הואיל וכך, אין צורך להתייחס לטענות הנוגעות להפקעה לכאן או לכאן'. התובעות, אשר מסרבות להשלים עם התוצאה, מבקשות לבטל את פסק הדין, בטענה כי הנתבעת הציגה בפני בית המשפט העליון תשתית עובדתית שאינה תואמת לעובדות הקיימות בפועל, דבר שלשיטתה, הוביל את בית המשפט ליתן פסק דין על בסיס עובדות לא נכונות ושאינן אמת… טענת התובעות, אינה נכנסת בגדר טענת 'תרמית', אשר עשויה להוות הצדקה למשפט חוזר. העובדה שהתובעות סבורות, בניגוד לעמדת הנתבעת, כי התוכניות משקפות מצב קיים, ואינן מהוות 'אישור סטטוטורי לשינוי ייעוד שטח המחלוקת לכזה שנועד לצורכי ציבור', אינה הופכת את טיעוני הנתבעת לטיעוני מירמה. המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת לגיטימית, ותוצאת פסק הדין, אשר דחה את טענות התובעות, אינה מצביעה ולו לכאורה על  תרמית מצד הנתבעת. לא נטען וודאי לא הוכח, כי ניתנה עדות שקר או הוצג מסמך מזויף, ולא עלה בידי התובעות להראות, ולו לכאורה, כי ניתן לייחס לנתבעת 'מעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט, באופן שגרם לפגם בהליך השיפוטי' (כאמור בענין טורג'מן).

כפי שעולה מפסק הדין, בית המשפט העליון קבע את שקבע על יסוד החומר שהוצג בפניו… בית המשפט לא אימץ באופן 'עיוור' את טענות הנתבעת, אלא בחן את הדברים באופן עצמאי, והגיע לתוצאה כפי שנקבעה על ידו בפסק דין מנומק. קביעותיו של בית המשפט העליון בפסק הדין, עומדות בפני עצמן, ואין כל מקום להעלות טענה, ממין זו המועלית על ידי התובעות, כאילו בית המשפט הוטעה בגין טענת הנתבעת… ויודגש, אין חולק כי התוכניות הוצגו לפני בית המשפט כפי שהן, בית המשפט שמע את טיעוני הצדדים… והחליט את שהחליט, תוך שהוא מפרש את התוכניות, את הדין… ואת יישומו. כאמור, יש להקפיד הקפדה יתרה עם בעל דין המבקש לבטל פסק דין חלוט בעילת תרמית… בעניננו, טענת התרמית המיוחסת לנתבעת, מועלת על דרך הסתם, בלא שיש בה מאומה. בכדי להתמודד עם הקשיים הרובצים לפתחן, מנסות התובעות, באופן מאולץ, לדחוק את הסיטואציה ולעטוף אותה ב'עטיפת מירמה', כדי להיכנס בשערי האפשרות למשפט חוזר. אלא, שנסיון זה דינו כישלון חרוץ. טענת התובעות כלפי הנתבעת אינה עולה כדי טענת תרמית, ולא קצה קציה של תרמית. התובעות אינן מציגות ולו בדל ראיה אשר יש בה כדי להצביע על התרמית הנטענת על ידן. כל הטענות המועלות כיום, הן על ידי התובעות והן על ידי הנתבעת, הועלו בפני בית המשפט העליון… הליך חריג זה של משפט חוזר אזרחי, לא נועד לביצוע מקצה שיפורים, ולשכנוע בית המשפט לשנות מתוצאת פסק דין חלוט… במצב הדברים הנוכחי, כאשר אין מדובר בראיה חדשה או במידע שהתגלה, אין הצדקה לחרוג מעקרון סופיות הדיון. דומה כי התובעות הגדילו עשות בהעלותן את הטענה הבאה: 'בית המשפט העליון הנכבד לא ציין ולא קבע שהוא בחן ועיין בתכניות, אלא הסתמך על אופן הצגת הדברים מצד הנתבעת'… משתמע כי לשיטת התובעות, בית המשפט העליון נתן את פסק הדין בלא לעיין בתכניות שהן לב המחלוקת, היא טענה עזת פנים, העולה כדי זילות בית המשפט העליון. בפסק הדין יש התייחסות מפורשת וברורה לתכניות… וטענת התובעות, כאילו בית המשפט העליון נתן את פסק הדין בלא לעיין בתכניות, ראוי היה לו לא הועלתה…

מן המקובץ עולה כי אין זה המקרה החריג המצדיק לפתוח את הפתח למשפט חוזר. לא מוצגת ראיה חדשה, אין גילוי מידע חדש, אין אינדיקציה למעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט, ואין כל תשתית לקיומה של תרמית, אפילו לא  לכאורה. משכך, לא מתקיימים התנאים לביטול פסק הדין, ולקיומו של משפט חוזר… למעלה מהנדרש יודגש, כי אין ממש בנסיון התובעות לטעון כאילו רק לאחר הכרעה בבקשה לקיום דיון נוסף, התבררה לה עילת התרמית הנטענת. בבקשה לדיון הנוסף לא התחדש דבר שלא היה ידוע קודם לכן. כך גם אין ממש בטענת התובעות, כאילו בית המשפט המינהלי… היפנה אותן להגיש תביעה זו. בפסק הדין [של בית המשפט לענינים מינהליים] צוין כי 'ככל שמעונינות העותרות לבטל את פסק הדין של בית המשפט העליון… מחמת שהושג עקב מרמה או הטעיה… הרי שעליהן לנקוט הליך בדרך הדיונית המתאימה לטענות מסוג זה'. אין בדברים אלה משום המלצה להגשת התביעה, וודאי שלא אמירה לענין צידקתה… סוף דבר: תביעה זו מוטב היה לה שלא הוגשה משהוגשה; ומשהוגשה – דינה להידחות על הסף. הנטען בתביעה אינו מבסס את התנאים לביטול פסק הדין של בית המשפט העליון ולקיומו של משפט חוזר. הגשת התביעה מהווה ניצול לרעה של הליכי בית משפט, והטיעונים שהועלו במסגרתה (לרבות בתשובה לבקשה) הן כלפי הנתבעת והן ביחס לבית המשפט העליון… אינם ראויים, ומצדיקים חיוב התובעות בהוצאות משמעותיות".

{עדכון: ביום 13.12.23 נדחה ערעור (ע"א 5210/23) על פסק הדין נשוא תוספת זאת (ת"א 4352-09-21)}

19.7.23

פסק דין מיום 19.6.23 (פורסם ב"נבו") במסגרת ת"א (שלום ת"א) 19854-10-19: "זוהי תובענה ל'משפט חוזר אזרחי', שבמסגרתה מבוקש להצהיר על בטלות שני פסקי דין, שניתנו נגד התובעים – אחד בערכאה דיונית והשני בערכאת הערעור – אשר הורו על פינוים מבית עסק שבו הם מחזיקים משנת 1994. עילת התובענה ואין בלתה: מסמך התומך בטענת התובעת שהיא דיירת מוגנת, ושנתגלה לה, לטענתה, לאחר פסקי הדין האמורים. אין חולק שמסמך זה היה ברשות התובעים בעת ההתדיינות הקודמת, אך לא הוגש במהלכה, לטענתם, עקב נסיבות אישיות. התובעים טוענים שיש במסמך זה כדי לשנות את התוצאה מקצה לקצה, ולמנוע עוול קשה שייגרם להם, המתבטא בשלילת זכות הדיירות המוגנת ופינוים מבית העסק ללא כל פיצוי….."

לאחר סקירת ההתדיינות הקודמת, תוארו טענות התובעים: "…מזל וחיים, כעת התובעים, טוענים כי מזל לא היתה מעורבת בהתדיינות לנוכח מצב בריאותי לקוי, אך כעת, משהוטב מצבה, ותוך שהם נערכים לפינוי הנכס, הם גילו מסמך שלא היה ידוע להם בעבר המוכיח את זכות הדיירות המוגנת שלהם בו. המסמך התגלה במהלך בדיקה מקרית של תיק המסמכים שבוצעה על ידי נציג מטעמם, ועולה ממנו שבשנת 2001 הונפק אישור רשמי מטעם חברת נכסי אריאל בדבר זכות הדיירות המוגנת של התובעת במקרקעין. מפאת חשיבות נראותו הוא יובא להלן בשלמותו {ראו כאן את העתק המסמך שצורף כחלק מפסק הדין}

לאחר סקירת טענות הצדדים, נפסק, בין היתר: "דין התביעה להידחות משום שאין היא עומדת, אף לא בקירוב, בתנאים לקיום משפט חוזר אזרחי. אדרבה: לאחר שהעמקתי בענין, קשה לחמוק מן הרושם שלפיו המסמך שעליו נשענת התביעה זויף, ונסיבות הגשתה וניהולה לכאורה לוקים בחומרה. אבאר:

לתשתית הנורמטיבית תחילה. בע"א 6019/07 טורג'מן… נדונו התנאים לביטול פסק דין חלוט מחמת 'מרמה כלפי בית המשפט'. בית המשפט העליון (השופטת ע' ארבל) מנה שלושה תנאים שעל מבקש הביטול-התובע, לעמוד בהם כדי לגבש עילה למשפט חוזר אזרחי, בעילת מרמה כלפי בית המשפט: התנאי הראשון מתייחס לאמינותן הלכאורית של הראיות לענין המרמה. לא כל טענה בעלמא כי עדות שנשמעה הייתה עדות שקר או כי מסמך שהוגש היה מזויף, יכולה להצדיק ביטול של פסק דין חלוט וקיום משפט חוזר. נדרשת ראיה בעלת אמינות לכאורית שאינה נמוכה. התנאי השני דורש כי מדובר בראיה חיונית, כזו שבכוחה להביא לתוצאה הפוכה מזו שנקבעה בפסק הדין שמבקשים לבטל. אם אכן היתה מרמה אולם אין בה כדי לשנות את התוצאה, לא יתמלא תנאי זה. התנאי השלישי דורש שמדובר בראיות חדשות, שאי אפשר היה להשיג בשקדנות סבירה עובר למתן פסק הדין. לגישת השופטת ע' ארבל, יש לנקוט '[…] פרשנות מקלה עם הטוען למרמה, באשר למידת השקדנות הסבירה הנדרשת ממנו, ולשים דגש בעיקר על שני התנאים האחרים הנדרשים – אמינות לכאורית וחיוניות הראיה'…נבחן אפוא את התקיימות התנאים בעניננו.

התנאי הראשון נוגע לאמינותה הלכאורית של הראיה. בעניננו לא הסתפק בית המשפט בבחינת אמינותה הלכאורית, אלא בחן את הראיה עצמה לעומק, לרבות באמצעות חקירה של מי שלפי הנטען ערך אותה ונסיבות איתורה. לענין זה מן הראוי להקדיש מספר מלים להשתלשלות הדיונית. עיון במכתב עצמו מעורר סימני שאלה גדולים בדבר האותנטיות שלו. כך, למרות שהתאריך שכתוב במסמך הוא 4.1.2004, מוטבעת בו חותמת 'נתקבל' של עירית תל אביב מיום 14.1.2001… קושי שני שעולה מהמסמך הוא שהחתימה של אבי עודד על גביו מוטה הצידה ובפונט אחר מיתר הכתוב במסמך. שילוב זה כשלעצמו מעורר תהיות בדבר מהימנותו. הצורך בישוב אותן תהיות היה ברור מאליו לכל אורך הדרך, מה גם שכדי לתת למכתב את משקלו הראוי, היה צריך לזמן את מי שחתום עליו ליתן עדות, ככל שהדבר אפשרי. כבר בישיבת יום 16.11.2022 התיר בית המשפט לזמן את מר עודד, שנחזה להיות חתום על המסמך, לעדות… חרף החלטות אלו, התובעים לא זימנו את מר עודד לדיון ההוכחות, שתואם עמם מבעוד מועד… בדיעבד מתחוור, שמר אבי עודד עדיין עובד בנכסי אריאל, ולא היה כל קושי לאתרו ולזמנו לעדות. מעדותו של מר עודד עלה, לכאורה, מדוע התובעים לא זימנו אותו: דבריו פעלו לחובת התובעים באופן ברור וחד-משמעי, ונחזה שהתובעים ידעו על כך עוד קודם לדיון….. מדברים אלה של מר עודד, שיש לייחס להם את מלוא המשקל הראייתי בהיותו עד נטול כל אינטרס, עולים שניים אלה: ראשית, מר עודד אמר, במלים אחרות, שהוא סבור שהמסמך שהציגו התובעים מזויף… שנית, וחשוב לא פחות, מר עודד העיד שהיתה לו שיחה עם מאן דהוא על אודות המכתב זמן מה לפני העדות, לאחר שהמכתב נשלח לו בדוא"ל. בעקבות שיחה עם אותו אדם, שבה הבהיר מר עודד שיש לו בעיה עם המכתב, נותק הקשר עם אותו פונה… בדיעבד קשה שלא להסיק כי אי-זימונו של מר עודד לישיבת ההוכחות הראשונה, לא נעשה בטעות כי אם בכוונת מכוון. זימונו של מר עודד נכפה על התובעים לאחר שהובהר להם בדיון שללא זימונו לעדות תביעתם תידחה על אתר….. העובדה שהמסמך מזויף נתמכת בראיות נוספות…..

אף שדי באי-התקיימותו של התנאי הנוגע למהימנות הראיה ומשקלה, כדי לדחות את התביעה, מעל הדרוש אתייחס גם לתנאי המצטבר השלישי, שאינו מתקיים אף הוא. כאמור, תנאי זה דורש שמדובר בראיה שלא ניתן היה לגלותה ולהגישה בשקידה סבירה בעת ההתדיינות הראשונה. תנאי זה לא בוסס כהוא זה. המדובר במסמך שהיה נמצא, לפי הטענה, אצל חיים ומזל כל העת. חיים העיד שמצבה הנפשי של מזל השתפר, והיא הצליחה לאתר מסמכים. מאחר שחיים לא שולט בקריאה ובכתיבה, הוא ביקש מ'גורם חיצוני' לעבור על המסמכים הללו בחודש יולי 2019. לא צוין מיהו אותו 'גורם חיצוני', והוא ממילא לא הובא לעדות… מזל טענה בתצהירה שבתקופת המשפט הקודם היתה במצב נפשי גרוע, לאחר אירוע מוחי משנת 2001, שלאחריו סבלה מדיכאון קשה. היא לא הבינה את ההליכים שהתנהלו קודם לכן. ביולי 2019 היא עשתה בדיקה בבית ואיתרה ארגז ישן, והעבירה אותו לחיים. ברם לתצהירה של מזל לא צורף כל מסמך רפואי התומך בטענותיה, והן נותרו תלויות על בלימה. עולה מן האמור שהמסמך המדובר היה אצל חיים ומזל כל הזמן, לשיטתם הם, ולא בוסס שאת אותו חיפוש שעשו, לפי הטענה לאחר שניתנו פסקי הדין, לא ניתן היה לעשות קודם לכן, בעת שההתדיינות בערכאה הדיונית היתה תלויה ועומדת. הטענה למניעות או למגבלה רפואית לא בוססה, והעדר חיפוש אינו יכול להיחשב לשקידה ראויה בשום אופן. עקרון סופיות הדיון אינו מאפשר זאת. אם לא נאמר כך, הסכר המונע הגשת ראיות נוספות בערעור וניהול משפטים שוב ושוב, היה נפרץ ומציף את בתי המשפט בהתדיינויות רבות ובלתי נגמרות. לא נעלם מעיני שהשופטת ארבל הביעה דעתה בענין טורג'מן שיש להקל בתנאי השלישי. ברם, דבריה התייחסו לנסיבות חמורות של מרמה כלפי בית המשפט. רק אז הכף נוטה לאפשר להתגבר על המרמה ולאפשר לצדק ולאמת לצאת לאור. לא כך הוא כשמדובר בבקשה להציג ראיה שלא אותרה, ולכן לא הוגשה, על אף שאפשר היה לאתרה ולהגישה ללא קושי מיוחד… בנסיבות אלו… הפרשנות המקלה שנזכרה בענין טורג'מן, אינה חלה…..

חיים ומזל נסמכים בסיכומיהם על 'כרטיס הנכס' – מסמך שהתגלה להם לראשונה בדיון….. לטענת התובעים, מקום שכרטיס הנכס התגלה רק עתה, ולא היה באפשרותם לגלותו קודם לכן, יש מקום להתיר 'משפט חוזר אזרחי' גם מטעם זה. אין בידי לקבל את הטענה. ראשית, כרטיס הנכס אינו מעיד על כך שמדובר בדיירות מוגנת… שנית, אין ראיה ששולמו בגין הנכס דמי שכירות מוגנת בשלב כלשהו. שלישית, החזקתה של… ז"ל לא מתועדת… רביעית, לא נמצא בתיק הנכס זכר למסמך שאבי עודד ערך כביכול; חמישית, אין למצוא בכרטיס הנכס או בתיק תיעוד לכך שהנתבעת או נכסי אריאל נתנו הסכמת בעלים לחילופי דיירים בשלב כלשהו. המכתב שלפי הטענה ערך אבי עודד לא נמצא בתיק הנכס, וכאמור נראה שהוא אינו אותנטי. 'כרטיס הנכס', וכן יתר החומר שהתגלה בתיק הנכס, אינו מסייע אפוא לתובעים, ואין בו כדי להצדיק ניהולו של 'משפט חוזר אזרחי'. כך באופן כללי, כך במיוחד שעה שלוז הבקשה לקיים 'משפט חוזר אזרחי' נשען, לבטח במאזן ההסתברויות, אם לא למעלה מכך, על מסמך מזויף. לסיכומי התובעים צורפה פניה אישית של בתם לבית המשפט… במישור האנושי, לבי עם התובעים ועם בתם. עם זאת, לא אוכל לייחס משקל לאמור בפניה זו. למעשה לא היה מקום שאעיין בה. המדובר בצירוף ראיות חדשות לסיכומים, באופן שמנוגד לסדרי הדין, ושבית המשפט העליון כינהו מעשה נפסד (ע"א 5080/90…)… סוף דבר: מכל המקובץ לעיל, התביעה נדחית…"

8.8.23

כפי שעולה מן הסקירה המקורית לעיל, ומן התוספות הקודמות, הסיכוי לבטל פסק דין חלוט, הינו קלוש ביותר. לפיכך, פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה בראשון לציון (מיום 11.7.23, פורסם ב"נבו"), שניתן במסגרת תמ"ש 42350-06-23 (כחלק מן הפרשה העגומה של החלפת העוברים ב'אסותא'); ופסק דינו (מיום 5.8.23, פורסם ב"נבו") של בית משפט מחוזי מרכז, במסגרת עמ"ש 26304-07-23, אשר דחה את הערעור שהוגש כנגד פסק דינו הנ"ל של בית המשפט לעניני משפחה – הינם חריגים מאד, מלכתחילה. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר (כלשון פסק הדין שניתן בעמ"ש 26304-07-23 הנ"ל) ב"ביטול פסק דינו של בית המשפט העליון, מיום 6.3.23, בבע"מ 856/23 [פורסם בנבו], אשר הורה, בדעת רוב, כי אין לבצע בדיקה גנטית לקשרי משפחה לקבוצת מטופלות ובני זוגן, ובכללם המשיבים, וזאת אחר שנקבע בדו"ח בדיקה של צוות בודק מטעם בית החולים אסותא ראשון לציון, כי יש 'סבירות נמוכה אך קיימת' לקשר גנטי בינם לבין הקטינה ס'. ביטול פסק הדין התבקש ביחס למשיבים 1-2 בלבד, ואין מחלוקת כי משמעות ביטול פסק הדין היא עריכת 'משפט חוזר' בסוגיה שבמחלוקת, היינו, האם יש לאפשר עריכת בדיקה גנטית כמתואר לעיל. חריגותה של תביעת המשיבים מתעצמת, נוכח העובדה כי היא באה אחר שבקשה לדיון נוסף בענין, נדחתה על ידי כב' הנשיאה, השופטת א. חיות, מיום 8.5.23 (דנ"א 2140/23) [פורסם בנבו]" (!)

כאמור בפסק הדין שניתן בעמ"ש 26304-07-23 הנ"ל, "המשיבים טוענים כי אחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון התגלו ביחס אליהם עובדות חדשות, אשר לא ניתן היה להביאן לפתחו של בית המשפט העליון קודם מתן פסק דינו, ואשר יש בהן לאושש את הסברה והסיכוי לקשר גנטי בינם לבין הקטינה ס'. המשיבים מפנים בענין זה לדו"ח ועדת הבדיקה של משרד הבריאות שהוקמה לבחינת המחדל באסותא… ממנו עולה כי מירב הסיכויים הם כי ההחלפה שבוצעה באסותא היא בין עוברי המשיבים לעוברי המערערים וכי קיים 'סיכוי גבוה'… שהמשיבים הם בעלי הקשר הגנטי לקטינה ס'. מתוך שכך מתבקש ביטולו של פסק הדין שניתן בענינם, ולצדו עתירה למתן סעד לביצוע בדיקה גנטית לבדיקת קשרי משפחה בינם לבין הקטינה ס'. בית המשפט לעניני משפחה… נענה למבוקש, וביטל את פסק דינו של בית המשפט העליון, ביחס למשיבים בלבד, תוך שהוא מורה על ביצוע בדיקה גנטית לקשרי משפחה בין המשיבים לקטינה ס'. מכאן הערעור שלפנינו, במסגרתו טענו המערערים, האם היולדת ובן זוגה, המגדלים את הקטינה ס' ואף רשומים כהוריה,  כי בית משפט קמא בפסק דינו פעל 'פעולה משפטית לא קיימת, בלתי אפשרית, שאין לה אח ורע', שכן "לא במשפט אזרחי חוזר (שהנו יציר הפסיקה), ולא במשפט פלילי חוזר (המעוגן בחוק הפלילי), מוסמך כב' בית המשפט לעשות את קפיצת הדרך, למסור את הסעד הסופי בידי העותר, מבלי שעמד וביסס עתירתו לביטול פסק דין חלוט'….."

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ארוך ומפורט מכדי שיצוטט יותר מאשר חלק מזערי ממנו (שרלוונטי, כמובן,  לסקירה זאת), ומוטב לעיין בפסק הדין עצמו: "בנדון, כאמור, ביקשו המשיבים להציג ראיה אשר יש בה לשנות, כך לשיטתם, באופן מהותי את בסיס הנתונים העובדתי עליו נשען בית המשפט העליון בפסק דינו… וזאת בשל בכך שהיא משנה לחלוטין את מידרג הסיכוי לקשר גנטי בין המשיבים לבין הקטינה ס'….. מדובר בדו"ח ועדת הבדיקה של משרד הבריאות אשר הוא דו"ח אובייקטיבי, לכאורה, בכך שהוגש על ידי גוף רשמי שאינו קשור לבית החולים או מי מהצדדים….. אין ספק… כי הדבר משנה מקצה לקצה את מסד הנתונים עליו נשען בית המשפט העליון בפסק דינו….."; בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה שתי טענות עיקריות נוספות, שהועלו מטעם המערערים והאפוטרופסיות לדין, "האחת, אין מדובר כלל בראיה חדשה שכן העובדות שצוינו בדו"ח היו בידיעת המשיבים עוד קודם למתן פסק הדין בבית המשפט העליון, אלא שבית משפט קמא לא איפשר למערערים לחקור את המשיבים על היקף ידיעותיהם עובר למתן פסק הדין. והשניה, קיימת מניעה למשיבים לטעון טענותיהם לסיכוי גבוה ביחס למטופלות אחרות, אחר שבחרו להגיש את תביעתם בצוותא עם המטופלות האחרות ובני זוגם… [ו]לא נאותו להמתין עד לקבלת דו"ח ועדת הבדיקה…"; אשר לטענה בדבר "'קפיצת הדרך' אותה עשה בית משפט קמא עת הכריע הן בסוגית ההצדק לקיומו של משפט חוזר, ובאותה נשימה אף הכריע והורה על קיום בדיקה גנטית לקשרי משפחה", נפסק: "לסברתנו, בנסיבות הענין, אין מקום לאיין את פסק דינו של בית משפט בשל הדרך הדיונית הלא שגרתית בה, על אף חריגותה… אין חולק כי פיצול ההליך וניהולו באופן שהתבקש על ידי המערערים והאפוטרופסיות לדין, יוביל להימשכות ההליכים לפרק זמן רב, דבר שיש לו השלכה על עצם תוצאות ההליך, ולטעמנו אף על טובת הקטינה וכן טובת הצדדים עצמם… מעת שנמצא כי יש לבטל את פסק הדין ולהורות על עריכת משפט חוזר, יש לבחון האם התקיימו התנאים… לביצוע בדיקה גנטית לקשרי משפחה ללא הסכמת הנבדק… קיומו של סיכוי סביר לנכונות הטענות שהועלו בדבר קשרי משפחה, ומתן אפשרות לנבדק (ובמקרה של קטין, לאפוטרופוס לדין שלו) להשמיע את התנגדותו לכך….. כפי שציין בית משפט קמא, מסמכותו של בית המשפט לחרוג מהדרך הדיונית המקובלת, מעבר להיותה חלק מסמכותו הטבועה לבחור את הדרך הדיונית בה יהלך, הורתה בהוראת סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה… אמנם אין משמעותו של הסעיף הנזכר, כי דיני הראיות וסדר הדין הרגיל יהפכו לאסקופה נדרסת בבית המשפט לעניני משפחה, ואולם המחוקק הכיר בכך, שאפשר שענינים שבתוך המשפחה, ובוודאי ענינים הקשורים בגורלם של קטינים, דורשים לעתים דרכים עקיפות וקצרות על מנת לעשות משפט צדק… לא נראה כי אי פיצולו של ההליך היה בו לפגוע בענינם של המערערים באופן מהותי, ולא נראה כי היה בפיצול הדיון בכדי לשנות את המסקנות העולות מהעובדות והנסיבות הקשורות בנדון….."

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.