"משפט חוזר אזרחי"

{הכותב לא ייצג בהליכים שלהלן}

שני פסקי דין שניתנו לאחרונה (פורסמו ב"נבו") ובסמיכות זה לזה – האחד על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 45339-02-21, 13.12.21), והשני על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 51709-03-21, 20.12.21) – עוסקים ב"משפט חוזר אזרחי".

המושג "משפט חוזר" מוכר בהיבט הפלילי – ומה לנו דוגמא טובה ומוכרת יותר מאשר המשפט החוזר לרומן זדורוב, שמתנהל בימים אלה ממש.

לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, "נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה: (1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון; (2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון; (3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה; (4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".

בניגוד לכך, כאשר מדובר במשפט אזרחי, איןבחקיקה – עיגון למשפט חוזר, ועצם הביטוי "משפט חוזר אזרחי" הינו יציר פסיקה. הכוונה הינה, למעשה, ל"ביטול פסק דין חלוט" – כלומר, פסק דין שאינו ניתן עוד לערעור. ביטול של פסק דין חלוט (או "משפט חוזר אזרחי") מנוגד לכלל של "סופיות הדיון".

אעזר בשני פסקי הדין הנ"ל – ובפסיקה שאוזכרה בהם – כדי לסקור בקצרה את הסוגיה של "משפט חוזר אזרחי" (הציטוטים – החלקיים – לקוחים מפסקי הדין). העובדות והנסיבות הספציפיות, שנזכרו בשני פסקי הדין הנ"ל, ברובן אינן רלוונטיות – והן יאוזכרו רק במידה הדרושה לצורך הסקירה. עוד יובהר, כי הסקירה אינה עוסקת בביטול של פסק דין (או של החלטה) שניתנו "בהעדר הגנה"; ואף לא בביטול של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (נושאים שיידונו בסקירות עתידיות).

ת.א. 45339-02-21

כאמור, מדובר בפסק דין שניתן ביום 13.12.21, על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת עפרה ורבנר); בפסק דין זה התקבלה בקשה לסילוק על הסף של תביעה לביטול פסק דין, שניתן בת.א. 48833-06-17, במסגרתו נדחתה תביעת התובעת לביטול הסכם מכר עם הנתבעים: "המחלוקת נסובה על ראיות חדשות להן טוענת התובעת ועל כוחן (לכאורה) להצדיק ביטול פסק הדין, תוך קיום דיון חוזר בתביעת התובעת לביטול הסכם המכר… התובעת טוענת בתביעה שלפני כי פסק הדין מבוסס על הקביעה שחכמת היה שלוח משנה מטעמה, וכי לאור שתי ראיות חדשות שהובאו לידיעתה לאחרונה, יש לבטל את פסק הדין. האחת, כי חכמת הוכרז כפושט רגל… הדבר מאיין לטענתה את היותו שלוח משנה… ולפיכך הדבר מהווה בסיס לביטול פסק הדין… השניה, תמלול שיחה בין הנתבע… לבין חכמת… ממנו למדה התובעת כי זה הראשון מאשר שלא שולמה לזה השני מלוא התמורה… התובעת מפנה לע"א 4682/92… להלן: 'ענין המנוח סלים') לפיו הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לביטול פסק דין אזרחי, בעילות אחרות מעבר לעילת התרמית, ובראשן העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות, שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם לפסק הדין…"

כאמור, בית המשפט קיבל בקשה לסילוק על הסף של תביעה לביטול פסק דין; בית המשפט היה ער לכך ש"סמכותו של בית המשפט לדחות על הסף תובענה שהובאה לפניו הוכרה בפסיקה כסמכות שיש לנקוט בה בצמצום ובלית ברירה, וכנקודת מוצא שומה על בית המשפט להעדיף בירור עניני וממצה של הפלוגתות המובאות לפניו, על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי… כאשר מדובר בדחיה או במחיקה של תביעה על הסף, אפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תובענתו, אם קיים סיכוי כלשהו, שהתובע יצליח בתביעתו…"; אולם – "יחד עם זאת, ההלכה קובעת כי קבלת תובענה לביטול פסק דין אזרחי חלוט מהווה אף היא צעד חריג ביותר ונדיר ותתקיים במשורה, במקרים מסוימים ובתנאים ייחודיים שנקבעו [ע"א 4958/99…] נמצא איפוא, כי במקרים שבהם נדחית על הסף תובענה לביטול פסק דין חלוט, מדובר בהחלתו של חריג אחד – דחית תובענה על הסף – על חריג אחר: תובענה לביטול פסק דין חלוט [כבוד השופטת ענת ברון בת.א (ת"א) 12584-05-12…]"

אשר למשפט חוזר אזרחי: "ביטולו של פסק דין חלוט, אשר כונה לעתים בפסיקה כ'משפט חוזר אזרחי' אינו מעוגן בחקיקה. ההסדר החקיקתי לקיום משפט חוזר מתייחס למשפט פלילי בלבד… הסמכות להורות על קיומו של משפט חוזר בדין הפלילי, נועדה לאזן בין השאיפה לאמת והרצון לאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, מחד גיסא, לבין השאיפה לסופיות הדיון, מאידך גיסא… לפיכך קובעת ההלכה, כי משפט פלילי חוזר אינו הכלל כי אם החריג, וכי יש ליישמו במשורה ורק בהתקיים חשש ממשי להרשעת חף מפשע… ההלכה הינה שבכדי לבסס עילה לעריכת משפט פלילי חוזר, אין די בהצגת ראיות חדשות, אלא נדרשות ראיות שיש בהן, בהתחשב במערך הראיות שהוצגו בהליך הקודם, כדי להביא לשינוי תוצאת פסק הדין שניתן…

בדומה לאיזון האינטרסים שנקבע במשפט הפלילי, ועל אף החסר בהסדר חקיקתי בעניין משפט אזרחי חוזר, נקבע בעקבות הפסיקה האנגלית, כי לבית המשפט נתונה סמכות טבועה לבטל פסק דין אזרחי חלוט. זאת בהתקיים נסיבות מתאימות, בהן שיקולים של צדק ושל חקר האמת עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין וסופיות הדיון (ענין המנוח סלים…) שימוש בסמכות זו לקיום משפט חוזר אזרחי 'נשקל במשורה ובכפוף לתנאים מחמירים'. במסגרת זו נבחנת השאלה, האם הראיה החדשה שביסוד הבקשה למשפט חוזר אכן היתה עשויה להביא לתוצאה שונה (רע"א 194/07…) בכל הקשור לענין המנוח סלים, שהוזכר על ידי הצדדים, אציין כי שם הוכרה סמכות בית המשפט לבטל פסק דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין, וכן כי מעבר לעילת התרמית, קיימת אפשרות עקרונית לביטול פסק דין חלוט בעילה של גילוי ראיות חדשות שבכוחן לשנות את ההכרעה מיסודה ואשר לא היה ניתן לגלותן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין. הראיות החדשות שנדונו שם היו מסמכים שהאפוטרופוס לנכסי נפקדים גילה את הימצאם לאחר מתן פסק הדין, כאשר במהלך ההליך הוא הגיש הודעה על העדרם באמצעות פרקליטות המדינה, ראיות שאיש מן הצדדים לא יכל, אף בשקידה סבירה, להשיגן במהלך הבירור. הבקשה שם נדחתה. בפסיקה הוכרו שתי טענות עיקריות, שבהן יותר ניהולו של משפט חוזר בהליך אזרחי: האחת, מקום שפסק הדין החלוט הושג בדרכי תרמית, באשר 'אין מעוול נמצא נשכר בעוולתו' [ע"א 254/58…[ והשניה, מקום שהתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני המשפט מיסודו, גם אם אלה היו קיימות בעת התנהלות ההליך הראשון, אלא שלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין [ע"א 238/58…] בע"א 6019/07… (להלן: 'ענין טורג'מן') נקבעו תנאים מחמירים לביסוס עילה לביטול פסק דין בשל מירמה: אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המירמה; חיוניות הראיה, כלומר האם עשויה טענת המירמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה; ראיות חדשות ושקדנות סבירה. בית המשפט העליון עמד שם על התנאי השלישי ודרישת הפסיקה להוכיח כי הראיות מתבססות על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה, סקר את דרישות החוק וסדרי הדין לענין שקדנות סבירה… וקבע כי יש לנקוט בפרשנות מקלה עם הטוען למירמה באשר למידת השקדנות הסבירה הנדרשת ממנו… יש לציין כי הנימוק לפרשנות זו קשור באופיה של טענת המירמה. בעניננו, אין המדובר בטענת מירמה".

לצורך הכרעה בבקשה לסילוק על הסף, קבע בית המשפט, "בעניננו יש לבחון האם יש בכח הראיות החדשות להן טוענת התובעת בכדי לשנות את ההכרעה בתת"א 48833-06-17… והאם לא היה ניתן לגלותן קודם למתן פסק הדין בשקידה סבירה…

התובעת טוענת כי פסק הדין מבוסס על סיווגו של חכמת כשלוח משני שלה שקיבל עבורה את התמורה, וכי משזה הוכרז כפושט רגל אין הוא יכול להיות שלוח… ראשית, ראיה נטענת זו עניינה הליך פש"ר שכנראה היה ידוע לכלל הצדדים והוזכר גם במהלך ההליך… עיון מדוקדק בפרוטוקולים בהליך… מצביע בבירור על-כך שענין היותו של חכמת פושט רגל עמד לנגד עיני הצדדים בהליך זה, ועל כן טענת בא כח התובעת בדיון לפני… כי לתובעת נודע על פשיטת הרגל של חכמת אחיה רק לאחר מתן פסק הדין על ידי השופט בולוס, אינה נכונה… ככל שהתובעת סברה כי היות חכמת פושט רגל (וזאת עוד ממועד קודם לחתימת הסכם המכר) יש בה כדי לשלול ממנו את האפשרות להיות שלוח או שלוח משנה, גם אם היא מסכימה לכך, היה עליה להעלות טענה זו במסגרת סיכום טענותיה בהליך… ודוק. אילו היתה נטענת טענת מירמה, היה מקום למתן פרשנות מקלה במבחן זה, אך משעילת התביעה הינה ראיות חדשות – יש לבחון את השקדנות הסבירה באופן עצמאי, המייצג אמת מידה נכונה לבחינת הנסיבות החריגות והראויות לקיום משפט חוזר אזרחי… מעבר לכך שאין המדובר בראיה שלא ניתן היה להשיגה בשקדנות סבירה ומעבר לכך שענין פשיטת הרגל היה ידוע בהליך שנוהל, אציין כי כוחה של ראיה זו לשנות את ההכרעה מוטל בספק…

נראה על פניו כי הראיה השניה הובאה לידיעת התובעת רק במסגרת התביעה הכספית כנגד חכמת, אחרי מועד מתן פסק הדין. האם יש בכוחה לשנות את ההכרעה בפסק הדין?… המסקנה אותה לומדת התובעת מתמליל ההקלטה אינה בהכרח המסקנה המתבקשת…

לאור האמור לעיל הנני מקבלת את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ודין התביעה בת"א 45339-02-21 לביטול פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט בולוס בת"א 43388-06-17, בנימוק כי קיימות ראיות חדשות, להידחות. תשומת לב התובעת כי פסק הדין עומד בעינו וכי עליה החובה לפעול בהתאם לו. פסק דין זה מתייחס לאותן שתי ראיות אליהן הפנתה התובעת בתביעה שלפני, אולם, ככל שתעלינה ראיות חדשות ונוספות שלא ניתן היה לדעת עליהן במסגרת ההליך שהתנהל, בכל הקשור לתשלום מלוא התמורה, במסגרת התביעה שהגישה התובעת כנגד חכמת, תוכל התובעת לשוב ולשקול האם ראיות אלה עומדות בקריטריונים של הפסיקה בענין ביטול פסק דין אזרחי חלוט, וקיום 'משפט חוזר אזרחי'…"

ת.א. 51709-03-21

פסק דין זה ניתן ביום 20.12.21, על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת יעל בלכר); כאמור בפתח פסק הדין, "השאלה העיקרית הנדונה בהחלטה זו היא האם יש להגיש תובענה ל'משפט חוזר אזרחי' לבית משפט השלום, שדן והכריע בתביעת הפינוי, ונתן פס"ד לפינוי כנגד התובעים, או שמא יש להגישה לבית המשפט המחוזי, שדן בערעור שהגישו התובעים על פסק הדין (ערעור שנדחה)…

…התובעים התבקשו להבהיר את מקור סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה לביטול פסק דין חלוט לפינוי, שניתן ע"י בית משפט השלום, תוך שהערעור נדחה בהסכמה בכפוף להארכת תקופת הפינוי כמפורט לעיל… לטענת התובעים, פסק הדין לפינוי של בית משפט השלום הושג בדרכי תרמית ויש בידם ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פסק הדין מיסודו. לפי הטענה, מדובר בתובענה חדשה שבירור חלק מטענותיה למירמה, תרמית ופגיעה בזכויות קנין, מסור לסמכותו היחודית של ביהמ"ש המחוזי, בשונה מסמכות בית משפט השלום שנתן את פסק הדין לפינוי; וכיוון שמרביתן של הסוגיות מצויות בסמכות ביהמ"ש המחוזי, מסורה הסמכות לבית משפט זה. עוד נטען כי מלכתחילה לא היו אמורים העניינים להתברר בבית משפט השלום אלא במחוזי… לטענת הנתבעים, צריך היה לבקש את ביטולו של פסק הדין בבית משפט השלום. זאת, אף שגם שם, לשיטתם, דינה של התביעה שתסולק על הסף. בית המשפט של ערכאה ראשונה מוסמך לדון בבקשה לקיים משפט חוזר במשפט אזרחי אף שהענין נדון גם בערעור".

נפסק: "כידוע, מוסד המשפט החוזר האזרחי, הוא פרי הכרה פסיקתית ואינו מעוגן בחקיקה (ראו ע"א 6019/07…) הדעה המקובלת בפסיקה ובספרות היא כי בקשה למשפט חוזר אזרחי תוגש ככלל על דרך תובענה חדשה לערכאה הראשונה ולא לערכאת הערעור… בעניננו יפים הדברים ביתר שאת, שכן פסק הדין של בית משפט השלום לא בוטל אלא להיפך, קביעותיו אושררו, בכפוף לאורכה לפינוי שניתנה בהסכמה. יצוין כי בחלק מן המקורות המשפטיים צוין כי אין מדובר בחוסר סמכות של ערכאת הערעור אלא שכלל אין היא הערכאה המתאימה לעסוק בכך. ראו למשל ע"א 4682/92… מכל מקום, גם כך, המסקנה היא כי את התובענה בעניננו לביטול פסק הדין לפינוי, יש להגיש לבית משפט השלום. הטעם לכך הוא שהדיון בבקשת הביטול כרוך מטיבו בהגשת ראיות חדשות ובבירור עובדתי שצריך להעשות בערכאה הראשונה, בעוד שערכאת הערעור פועלת על יסוד התשתית שנפרשה בערכאה הראשונה. העמדה שלפיה יש להגיש את הבקשה לערכאה הדיונית מתבקשת גם ממשמעותה של הבקשה למשפט חוזר, דהיינו: קיום דיון מחודש במה שנדון במשפט הקודם. בעניננו, ניתן פסק דין לפינוי שאושר בערעור, ואם תתקבל הבקשה לביטול פסק הדין לפינוי, הרי שתביעת הפינוי תידון מחדש והדיון בה, נתון לסמכותו של בית משפט השלום. על פסק הדין בתובענה למשפט חוזר ניתן יהא לערער לפי הצורך ולפי הדין לפני בית המשפט המחוזי, על יסוד התשתית העובדתית כפי שתיפרש לפני בית משפט השלום. בבש"א 7364/05… נדונה סוגיה דומה… נקבע כי בקשה לביטול פסק דין בטענה שהושג במירמה יש להגיש בדרך של בקשה לביטולו לבית משפט השלום וכי 'הכתובת הנכונה היא בית משפט השלום'… ביסוד הדברים, כאמור וכפי שהובהר שם, מונח העקרון לפיו ערכאת הערעור דנה על פי המסכת העובדתית שנפרשה בבית משפט קמא. בית המשפט אמנם מוסמך להתיר הגשת ראיות נוספות בערעור, לגבי עובדות שאירעו לאחר מתן פסק הדין, אך זאת, רק כל עוד הערעור תלוי ועומד. התוצאה היא כי את התובענה לביטול פסק הדין לפינוי שאושר בערעור, בטענה שיש הצדקה לביטולו מהטעמים שמקימים זכות למשפט אזרחי חוזר – יש להגיש לבית משפט השלום…"

להשלמת התמונה, בית המשפט המחוזי הוסיף (לאור הסעדים שנתבעו בתביעה שנדונה בפניו), בין היתר: "מן המקובץ עולה, אפוא, כי בידי התובעים, אם רצונם בכך, להגיש בכפוף לכל דין, תביעה מתאימה בעילות של 'משפט חוזר אזרחי', לביטול פסק הדין לפינוי לבית משפט השלום שנתן את פסק הדין. תובענה לסעדים אחרים המבוססים על ביטול פסק הדין ככל שיבוטל, ניתן להגיש בכפוף לכל דין רק לאחר שיבוטל פסק הדין (אם יבוטל). בנסיבות כמפורט ראיתי למחוק את התובענה שלפני ולא להעבירה. יש לנסחה מחדש כבקשה למשפט אזרחי חוזר וזאת בלבד, ומבלי שתכלול גם סעדים נוספים/אחרים כנוסחה היום. אין מקום להעביר את התובענה כפי שהוגשה לבית משפט השלום, גם לאור פגמים נוספים שנפלו בכתב הטענות, כמפורט לעיל בקשר עם הסעדים שנתבעו…"

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן