יפוי כח מתמשך VS מינוי אפוטרופוס

[ראו עדכון חשוב בסוף הסקירה]

במסגרת תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (להלן: “חוק הכשרות“) הותוותה התשתית המשפטית שמאפשרת לאדם לתכנן את עתידו, בעודו כשיר ומסוגל לקבל החלטות בעניניו באופן עצמאי. בסקירות קודמות נדונו “הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס” ו“יפוי כח מתמשך”; וכן הסדרים משפטיים נוספים, שנוצרו במסגרת תיקון 18: “מסמך הבעת רצון”“הבעת רצון בצוואה” – אפשרות שכבר היתה קיימת לפני תיקון 18), ו“תמיכה בקבלת החלטות”.

בניגוד לכל יפוי כח אחר (אפילו “נוטריוני”, אך למעט יפוי כח “בלתי חוזר”), אשר מאבד תוקף חוקי, כאשר “נגרעת כשרותו” של מייפה הכח – יפוי כח מתמשך נערך על ידי מייפה כח (המכונה בחוק “הממנה”) בעודו כשיר, והוא ייכנס לתוקף (באופן ובתנאים המפורטים ביפוי הכח המתמשך ובחוק) אם חלילה בעתיד הוא “חדל להיות מסוגל להבין בדבר, בענין שלגביו ניתן יפוי הכח המתמשך…” לפי חוק הכשרות, “הוראות חוק השליחות יחולו, בשינויים המחויבים, על יפוי כח מתמשך, ככל שאין הוראה אחרת לפי פרק זה” (סעיף 32ו) – אך “על אף הוראות חוק השליחות והוראות כל דין, שליחות לפי יפוי כח מתמשך לא תסתיים רק משום שהממנה חדל להיות בעל כשירות” (סעיף 32ז).

בסקירה זו (שאינה ממצה, כמובן) יוצגו כמה קווי דמיון ושוני, בין אפוטרופסות לבין יפוי כח מתמשך; וכמה מן היתרונות שיש ליפוי כח מתמשך, ביחס לאפוטרופסות (הן מבחינת הממנה, והן מבחינת מיופה הכח).

במסגרת תיקון 18 נוסף לחוק הכשרות סעיף 33א, שקובע כי בית משפט ימנה אפוטרופוס רק אם “בלא מינוי עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם”, אם “לא הופקד אצל האפוטרופוס הכללי יפוי כח מתמשך שערך האדם בענינים שלגביהם מתבקש המינוי”, ואם “לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו, לאחר שבחן את החלופות בנסיבות הענין…” (ומנחה את בית המשפט לצמצם ככל האפשר את הענינים שימסרו לאפוטרופוס, ואת תקופת המינוי). העובדה כי אחד התנאים למינוי אפוטרופוס, הינו כי “לא הופקד אצל האפוטרופוס הכללי יפוי כח מתמשך שערך האדם בענינים שלגביהם מתבקש המינוי”, מעידה כי בעיני המחוקק, ישנה עדיפות ברורה ליפוי כח מתמשך, לעומת מינוי אפוטרופוס. ברמ”ש 21463-01-19 נקבע כי “תיקון מס’ 18 קובע כי יש להימנע ממינוי אפוטרופוס כאשר הופקד יפוי כח מתמשך. הוראה זו מבהירה כי אפוטרופוס ויפוי כח מתמשך הם מוסדות שאינם יכולים להתקיים זה בצד זה. אם הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס, והופקד יפוי כח  מתמשך, יפוי הכח גובר”.

חשוב לציין, כי לפי סעיף 32כ לחוק הכשרות, “אין בכניסתו לתוקף של יפוי כח מתמשך, כשלעצמה, כדי לשלול את כשרותו המשפטית של אדם”. הפגיעה הפוטנציאלית (ואף בפועל) באוטונומיה של הפרט, עלולה להיות משמעותית ומובהקת יותר, כאשר מדובר במינוי אפוטרופוס.

בדומה לאפוטרופוס, שיכול להתמנות לענינים רפואיים, לענינים אישיים ולעניני רכוש (בדרך כלל הביטויים השגורים הינם “אפוטרופוס לגוף” ו”אפוטרופוס לרכוש”) – יפוי כח מתמשך יכול לחול על ענינים “רכושיים”; על ענינים “אישיים” (על פי ההגדרה בחוק הכשרות, ענינים “אישיים” אינם כוללים ענינים “רכושיים”; ההגדרה כוללת אמנם ענינים “רפואיים”, אך בפועל, יש אבחנה בין ענינים אלה); ועל ענינים “אישיים-רפואיים” (כאמור, ישנה אבחנה בין אלו לבין ענינים אישיים “רגילים”). בכל מקרה (ובדומה לאפוטרופסות), יפוי הכח המתמשך יכול שיחול על “כל” או על “חלק” מן הענינים הרלוונטיים; מובן כי מידת ה”גמישות” רבה יותר, כשמדובר ביפוי כח מתמשך.

כך גם לגבי זהות האפוטרופוס או מיופה/י הכח. אמנם ניתן למנות כאפוטרופוס “יחיד” או “תאגיד” – בעוד שרק “יחיד” יכול להתמנות כמיופה כח לפי יפוי כח מתמשך; אך בניגוד למינוי אפוטרופוס, האפשרויות בנוגע למינוי מיופה כח הן כמעט אינסופיות: למשל, הממנה רשאי למנות מיופה כח אחד – או כמה מיופי כח; למנות מיופה כח לענינים אישיים, רכושיים, רפואיים – או רק לחלק מענינים אלה (ואפילו מיופה כח מסוים לכל ענין); לפי סעיף 32ה לחוק הכשרות, “הממנה רשאי לקבוע ביפוי הכח מיופה כח מחליף שיבוא במקומו של מיופה הכח אם מינויו יפקע; פקע מינויו של מיופה הכח, יהיה המחליף מיופה הכח” (מינוי מיופי כח מחליפים הינו חשוב ומומלץ מאד); ועוד. יתר על כן, הבחירה באפשרות זו או אחרת, נתונה לשיקול דעתו (מראש) של הממנה.

לפי סעיף 46 לחוק הכשרות, ניתן למנות “שני אפוטרופסים או יותר במשותף”, ובמקרה זה, “יחולו ההוראות הבאות, זולת אם הורה בית המשפט אחרת: (1) האפוטרופסים חייבים לפעול תוך הסכמה; בענין שדעותיהם חלוקות, יפעלו כפי שיחליט בית המשפט; (2) פעולה של אחד או של אחדים מן האפוטרופסים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע; (3) בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מהאפוטרופסים לפעול על דעת עצמו; (4) האפוטרופסים אחראים לאדם יחד ולחוד; (5) נתפנה מקומו של אחד מן האפוטרופסים או שחדל לפעול, זמנית או לצמיתות, חייבים האחרים להודיע על כך מיד לבית המשפט, והם חייבים ומוסמכים להמשיך בתפקידיהם כל עוד לא קבע בית המשפט אחרת”. סעיף 32ד לחוק הכשרות מחיל על מיופי כח שמונו “במשותף” ביפוי כח מתמשך, את הוראות סעיף 46 לחוק הכשרות הנ”ל: “מינה אדם לפי סימן זה שני מיופי כח או יותר שיפעלו במשותף, יחולו על מיופי הכח הוראות סעיף 46(1) עד (4), בשינויים המחויבים, אם לא קבע הממנה אחרת ביפוי הכח; התפנה מקומו של אחד ממיופי הכח או שחדל לפעול, באופן זמני או לצמיתות, ימשיכו מיופי הכח האחרים לפעול בהתאם ליפוי הכוח ולהוראות לפי פרק זה, כל עוד לא קבע הממנה אחרת ביפוי הכח”; אך הוראות אלו הן “ברירת מחדל” בלבד, והן יחולו “אם לא קבע הממנה אחרת ביפוי הכח”.

מינוי אפוטרופוס מחייב בכל מקרה החלטה של בית משפט, גם כאשר ניתנו “הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס” (לגבי אותו אדם שנתן את ההנחיות), או “מסמך הבעת רצון” (לגבי אפוטרופוס חלופי). אמנם בית המשפט יתן משקל נכבד למבוקש במסמכים אלה (ובהעדר טעמים מיוחדים ינהג על פיהם), אך עדיין שיקול דעת בית המשפט הינו המכריע. למותר לציין, שלא תמיד יהיו בפני בית המשפט “הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס” או “מסמך הבעת רצון”… יתר על כן, בכל מקרה של מינוי אפוטרופוס – בין אם יש ובין אם אין “הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס” או “מסמך הבעת רצון” – יש לשמוע את דעת בני המשפחה הקרובים, וגורמים נוספים. לעומת זאת, לפי סעיף 32יג(ט) לחוק הכשרות, “על אף האמור בכל דין, יפוי כח שנערך לפי חוק זה אינו טעון אישור אחר”. יפוי כח מתמשך ייכנס איפוא לתוקף בכפוף להוראות חוק הכשרות (שעיקרן, מסירת הודעה לאפוטרופוס הכללי על ידי מיופה הכח, בצירוף חוות דעת רפואית מתאימה), ובהתאם להוראות נוספות, ככל שניתנו על ידי הממנה, ופרט למקרים חריגים (למשל, לפי סעיף 32כח(א) רישא לחוק הכשרות, “בית המשפט רשאי להגביל את הענינים ביפוי הכח שלגביהם יוסמך מיופה כח לפעול או לקבוע תנאים לפעולותיו, כתנאי להמשך פעילותו, אם ראה כי בהעדר הגבלות ותנאים כאמור תיגרם לממנה פגיעה של ממש או אם שוכנע כי מיופה הכח אינו פועל בהתאם להוראות סעיף 32ט וכי הדבר מוצדק בנסיבות הענין”) – ללא “מעורבות” כלשהי מצד בית המשפט (לא כתנאי לכניסת יפוי הכח המתמשך לתוקף, ולא לאחר מכן).

הן כשמדובר ביפוי כח מתמשך והן כשמדובר במינוי אפוטרופוס, נדרשת הסכמה של “בעל התפקיד” (מיופה הכח במקרה הראשון, ושל האפוטרופוס במקרה השני).

לפי סעיף 32לא(א) לחוק הכשרות, “ממנה רשאי לתת ביפוי כח מתמשך הנחיות מקדימות למיופה הכח, שבהן יפרט את רצונו לגבי החלטות עתידיות שיתקבלו בשמו או פעולות שיינקטו בשמו על ידי מיופה הכח בענינים הנכללים ביפוי הכח“. ל“הנחיות מקדימות למיופה הכח” יכולה להיות חשיבות רבה, יהיו אשר יהיו הענינים הנכללים בהן ורמת הפירוט שלהן. גם כשמדובר במינוי אפוטרופוס לאדם שערך “הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס” (או במינוי בהתאם ל“מסמך הבעת רצון” או “הבעת רצון בצוואה”, שכללו הנחיות לאפוטרופוס החלופי), על האפוטרופוס לפעול, עקרונית, בהתאם לאותן הנחיות; עם זאת, על הנחיות לאפוטרופוס (כמו עצם מינויו) לעבור, מראש, בקורת שיפוטית, וגם לאחר המינוי, אין להניח כי מעמדן יכול “להשתוות” למעמדן של הנחיות מקדימות למיופה כח (ובין היתר, לאור החובות החלות על אפוטרופוס).

כאשר מתמנה אפוטרופוס, חלות עליו חובות שונות, ובין היתר, להגיש לאפוטרופוס הכללי “פרטה”, ודיווחים תקופתיים, והוא נתון לפיקוח (שיעילותו אמנם מוטלת בספק) מצד האפוטרופוס הכללי. אמנם, גם על מיופה כח (לפי יפוי כח מתמשך) חלות חובות מסוימות (למשל, לפי סעיף 32לד (א) לחוק הכשרות, “מיופה כח ישמור תיעוד לגבי החלטות מהותיות שקיבל בשם הממנה ולגבי פעולות שפעל בעניניו וכן ישמור את חוות דעת המומחה לענין הכניסה לתוקף”), אולם באופן ובהיקף יותר מצומצמים.

כאשר יש לאדם, אשר מונה לו אפוטרופוס, זכויות במקרקעין, על האפוטרופוס לדאוג לרישום הערה בדבר המינוי, במרשם הרלוונטי (לשכת רישום המקרקעין, רשות מקרקעי ישראל, חברה משכנת). זאת על מנת ליידע צדדים שלישיים, וכמובן, להגן על נכסיו של האדם אשר מונה לו אפוטרופוס.  לפי תקנה 10א לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדרי הדין וביצוע), התש”ל-1970:  “(א) משנודע לאפוטרופוס שיש בנכסי האדם שמונה לו אפוטרופוס מקרקעין או נכסים אחרים שמתנהלים לגביהם לפי כל דין פנקסים המשמשים לרישום זכויות בעלות, ידאג שתרשם בהם הערה על מינוי אפוטרופוס. (ב) הממונה על הרישום ירשום הערה כאמור משהוגש לו צו המינוי”. נכון להיום, אין עדיין בחוק הכשרות (או בתקנותיו) התיחסות דומה, למקרה של כניסת יפוי כח מתמשך לתוקף, למרות שלכאורה, ה”רציונל” דומה… אמנם, לפי סעיף 129 לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969, “הוכח לרשם בצו של בית משפט או בתעודה ציבורית… כי כשרותו המשפטית של בעל מקרקעין או של בעל זכות במקרקעין נשללה או הוגבלה על פי חוק, ירשום הרשם, לפי בקשת צד מעונין או לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, הערה על כך”, ולפי סעיף 131 לחוק המקרקעין, “נרשמה הערה לפי סעיפים… 129… לא תרשם עסקה הסותרת את תוכן ההערה, כל עוד לא נמחקה ההערה”. אולם אין בכך לסייע בהכרח, ולו משום שלפי סעיף 32כ לחוק הכשרות, “אין בכניסתו לתוקף של יפוי כח מתמשך, כשלעצמה, כדי לשלול את כשרותו המשפטית של אדם”… רישום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, יכול להעשות על-פי הסכם (או התחייבות) בכתב, וכן על-פי “יפוי כח בלתי חוזר”. בשלב זה, אין למיטב ידיעתי נוהל מחייב, לגבי יפוי כח מתמשך, אך מהרצאתו של רשם המקרקעין בפתח תקוה, במסגרת השתלמות נוטריונים שהתקיימה בשנת 2019, מסתמן כי ניתן לרשום הערה, לפחות במקרה שעולה מהוראותיו של יפוי הכח המתמשך, כי הוא “בלתי חוזר”. יש להניח כי לא ירחק היום, שהענין יוסדר באופן מפורט ומחייב, בין בחוק הכשרות או בתקנותיו, ובין בחוק המקרקעין, בתקנות או בנוהלי רשם המקרקעין {* ראו עדכון בסוף הסקירה}.

הבדל משמעותי בין יפוי כח מתמשך לבין אפוטרופסות, נובע מן ההוראות לגבי ניהול חשבונות בנק. לפי סעיף 50 לחוק הכשרות, “כספי האדם שמונה לו אפוטרופוס, במידה שאינם דרושים לצרכיו השוטפים, חייב האפוטרופוס להחזיקם או להשקיעם כדרוש לשם שמירת הקרן והבטחת פירות באחד הדרכים שקבע לכך שר המשפטים בתקנות או בדרך שהורה בית המשפט”. לפי תקנה 15 לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדרי הדין וביצוע), התש”ל-1970, “אפוטרופוס יחזיק את כספי האדם שמונה לו אפוטרופוס בחשבון נפרד בבנק על שם האדם שמונה לו אפוטרופוס ויפקיד בו כספים שקיבל מכוח תפקידו, בתכוף ככל האפשר לאחר קבלתם”. בנוסף, תוקנו תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (דרכים להשקעת כספי חסוי), התש”ס-2000, שענינן “השקעת כספי החסוי, שאינם דרושים לצרכיו השוטפים”. הוראות אלו (ואחרות) מקשות לא אחת על התנהלות האפוטרופוס (ועל בני משפחתו של האדם שמתבקש שימונה לו אפוטרופוס), אף (ובמיוחד) בטרם המינוי (או במקביל לכך). לא אחת “מוקפא” על ידי הבנק חשבונו של אותו אדם (עד לקבלת החלטה שיפוטית מתאימה), למרות שיש בחשבונו “שותפים” (כגון בן/בת זוג), ואף כשמדובר בכספים חיוניים (ואף הכרחיים) לרווחתו של אותו אדם, או לטיפול בו. לעומת זאת, יפוי כח מתמשך אינו מחייב כל “שינוי” בחשבונו של הממנה, דוגמת “הפרדת” חשבונות וכיוצא בכך (למרות “חבלי הלידה” בחלק מן הבנקים, שיש לקוות כי ייעלמו בקרוב לגמרי).

***

עדכון – 27.12.19:

לאחרונה פורסם על ידי הנהלת הרשות לרישום והסדר זכויות מקרקעין במשרד המשפטים, נוהל רישום הערות וביצוע פעולות, שענינו יפוי כח מתמשך (וכן מינוי תומך בקבלת החלטות). בין היתר נקבע בנוהל, כי עם אישור יפוי הכח המתמשך כתקף (על ידי האפוטרופוס הכללי), ניתן יהיה לרשום הערה במרשם בדבר קיומו של יפוי הכח המתמשך, לבקשת נציג האפוטרופוס הכללי, מייפה הכח, מיופה הכוח, או אדם אחר שיוכיח כי יש לו ענין בדבר (וממילא, לא מדובר בחובת רישום הערה, בניגוד למקרה של מינוי אפוטרופוס). נרשמה הערה בדבר קיום יפוי כח מתמשך, לא תבוצע כל עסקה או פעולה במקרקעין, למעט פעולה שאינה “רצונית”, ללא  אישור בית המשפט המוסמך. את ההערה ניתן יהיה למחוק לפי צו מבית המשפט המוסמך, או לפי אישור האפוטרופוס הכללי, בדבר ביטול תוקפו של יפוי הכח המתמשך.

תוספת – 24.9.20:

ב-26.7.20 ניתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה פסק דין במסגרת תיק א”פ 37163-04-20: “לפני בקשה שהגיש המבקש, למינוי כאפוטרופוס לעניניו הרפואיים של המשיב 1 – בן זוגה של אמו מזה כ-30 שנה… בן 64, רווק, ללא ילדים וללא בני משפחה נוספים. למעשה היוזמה לבקשה היתה דווקא של המשיב 1, וזאת בשל חששו מהדרדרות במצבו הרפואי, והוא זה שפנה למבקש על מנת שיגיש את הבקשה בשמו. מהמסמכים הקיימים בתיק כמו גם מהתסקיר, עולה כי המשיב 1 סובל משלל בעיות רפואיות. הוא מתנייד בכסא גלגלים… בשנת 2013 עבר תאונת עבודה ומאז החלה נסיגה במצבו הבריאותי… בשנה וחצי האחרונות סבל מאיבודי הכרה שלאחר בדיקות ההערכה היתה כי מדובר באירועים פסיכוגניים או נרקולפסיה, כן סובל מרעד בידיים, מתקשה להירדם בלילה, מדווח על ירידה בזכרון, אסטמה, יתר לחץ דם, סכרת שחמת הכבד וחולשה בגפיים תחתונות. יחד עם זאת, אין חולק כי המשיב 1 צלול, מדבר באופן שוטף וקולח ומסוגל להביע דעתו בצורה ברורה וענינית… עוד צוין בתסקיר כי המשיב 1 מנהל בעצמו את חשבונות הבנק שלו, שולט בהוצאותיו ואינו מעונין במינוי אפוטרופוס על רכושו. יחד עם זאת, בכל הנוגע לעניניו הרפואיים עומד המשיב 1 כי המבקש ימונה כאפוטרופוס… העו”ס ציינה בתסקיר כי מצבו הקוגניטיבי תקין לחלוטין, הוא מודע היטב למצבו ולמגבלותיו הרפואיות, מנהל את עניניו הכספיים, ולפיכך לא ראתה לנכון להמליץ על מינוי אפוטרופוס. העו”ס הציעה למשיב 1 לערוך יפוי כח מתמשך אולם הוא סרב להצעה זו בכל תוקף, חרף סירובו המליצה העו”ס שהמשיב 1 יחתום על יפוי כח מתמשך. האפוט’ לדין של המשיב הסבירה למשיב 1 ארוכות מדוע מצבו אינו מצדיק מינוי אפוטרופוס, הסבירה לו את הפרוצדורה לשם חתימה על יפוי כח מתמשך, וסברה כי בשלב זה אין מקום למינוי אפוטרופוס. זו היתה אף עמדת ב”כ היועמ”ש שהוגשה לתיק.

במהלך הדיון שהתקיים בפני התרשמתי מאדם צלול, נעים ביותר, נחוש בדעתו למנות את המבקש כאפוטרופוס לעניניו הרפואיים. המשיב 1 נימוק בצורה ברורה את הטעמים לסירובו לחתום על יפוי כח מתמשך, או על יפוי כח רפואי וביקש להתחשב בדעתו ובעמדתו. המשיב 1 הדגיש כי הוא סומך על המבקש שמסייע לו בכל הדרוש… והביע חשש אמיתי מהידרדרות במצבו ומהנקודות בהן הוא מאבד את הכרתו, דבר שקורה מספר פעמים ביום… כן הביע חשש כבד שכאשר לא יוכל להביע עמדתו, תבוצענה פעולות רפואיות בגופו על דעת הרופאים, שללא מינוי רשמי של המבקש – לא יהיו מודעים לכך שיש לפנות למבקש לקבלת עמדתו.

כידוע, מינוי אפוטרופוס לאדם הינו מהלך דרמטי…. על בית המשפט לבחון האם האדם שמבוקש למנות לו אפוטרופוס, “איננו יכול, דרך קבע, או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם ואין מי שמוסמך או מוכן לדאוג להם במקומו”… אין כל ספק כי המשיב 1 מסוגל לקבל החלטות בנוגע לעניניו הרפואיים והליך המינוי מבוקש למעשה כדי להקדים תרופה למכה למקרה של הידרדרות במצבו. תיקון מס’ 18… מציב, שתי מסננות מרכזיות לאורן יש לבחון את הצורך במינוי אפוטרופוס: עקרון הצורך – קביעה כי ללא המינוי ייפגעו הזכויות, האינטרסים והצרכים של האדם. עקרון השימוש באמצעי הפחות מגביל – הגבלה מינימאלית ככל האפשר, של השליטה בחיי האדם, וקביעה כי לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס באמצעות חלופות המגבילות פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו של האדם. במקרה שלפני, היחיד שסבור שיש צורך במינוי תחת שימוש באמצעים המגבילים פחות את עצמאותו של המשיב 1 – הוא המשיב 1. ב”כ היועמ”ש, האפוט’ לדין, ואפילו ב”כ המבקש ניסו להסביר למבקש שכיום אין צורך במינוי, אולם דעתו לא היתה נוחה מכך. גם נסיונותיו של המבקש עצמו לדבר על ליבו לא הועילו… בנסיבות אלה שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצריכות מתן מענה למצוקתו של המשיב 1.  גם אם אין מקום כיום למנות אפוטרופוס, אינני רואה לנכון לדחות את הבקשה. תחת זאת יש לתת מענה ראוי למצב יחודי זה… יש במינוי אפוטרופוס לאדם משום פגיעה והצרה של האוטונומיה הנתונה לאדם, וזו לא תעשה בנקל. אולם הרציונל של קביעה זו הינה שמירה על כבודו של האדם. במקרה זה שמירה על כבודו של המשיב 1 וכיבוד רצונו של המשיב 1, מחייבים מתן מענה ראוי לחששותיו… תחת פתרון דיכוטומי של מינוי אפוטרופוס או אי מינוי – מאפשר כיום החוק לתפור לכל אדם ‘חליפת הגנה’ יחודית ומתאימה לצרכיו וטובתו במובן הרחב, תוך שמירה מירבית על עצמאותו. לטעמי, זהו אחד היתרונות הגדולים ביותר שמאפשר כיום תיקון 18 לחוק. המשיב 1 הצהיר בפני על רצונו במינויו של המבקש, והתרשמתי כי מדובר ברצון חופשי. לפיכך אני קובעת כי במידה ובעתיד תחול הדרדרות במצבו הרפואי של המשיב 1, יוכל המבקש לפנות לבית המשפט בצירוף תעודה רפואית מתאימה, המעידה על הדרדרות במצבו הרפואי-קוגניטיבי ועל העדר יכולת לקבל החלטות בעניניים רפואיים, והמבקש ימונה לאלתר כאפוטרופוס לעניניו הרפואיים של המשיב. המשיב 1 סירב בכל תוקף לחתום על יפוי כח מתמשך או על יפוי כח רפואי, ולא ראיתי לנכון לחייבו לפעול באופן זה. תחת זאת המנגנון שנקבע לעיל, יהווה תחליף לפרוצדורה הקבועה בחוק ליפוי הכח המתמשך”.

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן