יפוי כח מתמשך (ואפוטרופסות) – מהם ענינים והחלטות "מהותיים"?

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

כבר פרסמתי באתר זה, בין היתר, סקירה מפורטת, שעסקה ביפוי כח מתמשך (לצד השוואה בין מינוי אפוטרופוס לבין יפוי כח מתמשך; ואף סקירות שהוקדשו לפסקי דין רלוונטיים), ולפיכך, לא ארחיב במסגרת סקירה זאת, לגבי יפוי כח מתמשך (ואף לא לגבי אפוטרופסות). די לציין, בקצרה, וכרקע לסקירה זאת, כי במסגרת תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "תיקון 18" ו"החוק"), נכללו שינויים משמעותיים בחוק – לרבות (אך לא רק) יצירת הסדרים משפטיים חדשים נוספים, מלבד יפוי כח מתמשך (אשר גם להם הקדשתי סקירות ספציפיות באתר זה). בין היתר, נקבע במסגרת תיקון 18, כי אדם בגיר, וכשיר (המכונה בחוק "הממנה"), יכול לערוך יפוי כח מתמשך, אשר ייכנס לתוקף (באופן ובתנאים המפורטים בו ובחוק), אם חלילה יחדל הממנה "להיות מסוגל להבין בדבר, בענין שלגביו ניתן יפוי הכח המתמשך…" – במסגרת יפוי הכח המתמשך, רשאי הממנה למנות מיופי כח (אחד, או יותר), לענינים אישיים, רכושיים, רפואיים – או רק לחלק מהם; למנות מיופי כח "מחליפים"; וכו'.

לפי סעיף 32לא(א) לחוק, "ממנה רשאי לתת ביפוי כח מתמשך הנחיות מקדימות למיופה הכח, שבהן יפרט את רצונו לגבי החלטות עתידיות שיתקבלו בשמו, או פעולות שיינקטו בשמו, על ידי מיופה הכח, בענינים הנכללים ביפוי הכח"; ובסעיף 32ט(ב)(1) לחוק, נקבע, בין היתר, כי "בקבלת החלטות בענינים שבסמכותו, יפעל מיופה כח לפי המפורט להלן: (1) אם נתן הממנה הנחיות מקדימות באותו ענין – בהתאם להנחיות המקדימות…"

במסגרת הנחיות מקדימות, שנכללות ביפויי כח מתמשכים שאני עורך, נעשה לא פעם שימוש בביטויים דוגמת "מתן הוראות בענינים מהותיים", "קבלת החלטות מהותיות", וכיוצא באלו; וזאת, מתוך כוונה להבחין בין התנהלותם ה"שוטפת" של מיופי הכח, לבין ביצוע פעולות מיוחדות, וקבלת החלטות בענינים שאינם שגרתיים – בין אם מדובר במערכת היחסים ה"פנימית", בין מיופי הכח לבין עצמם; בהתנהלותם מול "מיודעים"; או בהתנהלותם מול צדדים שלישיים (כגון בנקים). כפי שיפורט בהמשך – ניתן למצוא גם בחוק עצמו ביטויים דוגמת אלה, בהקשרים שונים.

מובן מאליו, כי הביטוי "מהותי" (על הטיותיו השונות) יכול להיות פתוח ל"פרשנויות" רבות, לעתים שונות מאד זו מזו (ודוגמאות לנפקותן תוצגנה בהמשך). האם בכל זאת ניתן לקבוע, מהם ענינים, פעולות והחלטות "מהותיים" – ולא רק על פי האינטואיציה ו"מבחן השכל הישר"?

כאמור לעיל, בחוק עצמו נעשה שימוש בביטויים דוגמת "ענין אישי מהותי", "ענין רפואי מהותי", "החלטות מהותיות"; זאת, הן בהקשר של יפוי כח מתמשך, והן בהקשר של אפוטרופסות.

לפי סעיף 32ט(ד) רישא לחוק, "ממנה רשאי לקבוע ביפוי הכח במפורש, לענין מסוים או לכלל הענינים שביפוי הכח, כי הוא מבקש שמיופה כח יעדיף את רצונו הקודם, כפי שבא לידי ביטוי בהנחיות מקדימות או באופן אחר שקבע הממנה (בסעיף קטן זה – רצון קודם) על פני רצונו, לאחר שחדל להיות מסוגל להבין בדבר…"; אך לפי סעיף 32ט(ה) לחוק, "על אף האמור בסעיף קטן (ד) – (1) בענין אישי מהותי לא יפעל מיופה הכח בניגוד לרצונו של הממנה, אם הוא מתנגד לכך בשעת המעשה או בסמוך לכך; (2) בענין רפואי מהותי לא יפעל מיופה הכח בניגוד לרצונו של הממנה, אם הוא מתנגד לכך בשעת המעשה או בסמוך לכך".

לפי סעיף 32לא(ב) רישא לחוק, "התעורר צורך לקבל החלטה או לבצע פעולה בשם הממנה, שבקשר אליה נתן הנחיה מקדימה, יפעל מיופה הכח בהתאם להנחיה המקדימה…"; אך בסעיף 32לא(ד) לחוק, נקבע, בין היתר: "על אף האמור בסעיף קטן (ב), מיופה הכח לא יפעל בהתאם להנחיה מקדימה….. (2) בענין אישי מהותי או בענין רפואי מהותי, אם הממנה מתנגד בשעת מעשה לקיום ההנחיה, גם לאחר שמיופה הכח ניסה להגיע עמו להסכמה".

לפי סעיף 32לד(א) רישא לחוק, "מיופה כח ישמור תעוד לגבי החלטות מהותיות שקיבל בשם הממנה, ולגבי פעולות שפעל בעניניו…"

אשר לאפוטרופוס: בסעיף 67ו(ב) לחוק, נקבע, בין היתר: "בקבלת החלטות בענינים שבסמכותו, יפעל אפוטרופוס לפי המפורט להלן….. (4) בענין אישי מהותי או בענין רפואי מהותי, אם האדם מתנגד בשעת מעשה לפעולה, גם לאחר שהאפוטרופוס ניסה להגיע עמו להסכמה; נותרה מחלוקת בין האדם לאפוטרופסו ינסה האפוטרופוס להגיע עמו להסכמה, ואם לא הגיע עמו להסכמה – יפנה לועדת אתיקה… או לבית המשפט בבקשה למתן הוראות, לפי הענין"; לפי סעיף 67ח לחוק, "(א) אפוטרופוס ישמור תעוד לגבי החלטות מהותיות שקיבל בשמו של האדם שהוא אפוטרופסו ולגבי פעולות שפעל בעניניו; (ב) השר רשאי לקבוע הוראות לענין סעיף זה, ובכלל זה הוראות לענין התקופות לשמירת התעוד, בהתאם לסוגי המסמכים שיקבע"; ולפי סעיף 68א לחוק, "בית המשפט ישקול למנות עורך דין… לאדם שאינו מיוצג על ידי עורך דין, בהתקיים אחד מאלה: (1) הוגשה לבית המשפט בקשה בידי אפוטרופוס למתן הוראות לפי סעיף 67ו(ב)(4), לגבי פעולה בענין רפואי מהותי שהאדם שהוא אפוטרופסו מתנגד לה או התנגד לה בסמוך לפני כן; (2) הוגשה לבית המשפט בקשה למינוי אפוטרופוס לצורך טיפול רפואי מהותי והאדם שמבקשים למנות לו אפוטרופוס מתנגד או התנגד בסמוך לפני כן למינוי או לטיפול ואין לו קרוב הנמצא עמו בקשר" {ראו בהקשר זה התייחסות לפסיקה, לקראת סוף סקירה זאת}

לא בכדי, ישנו דמיון ניכר בין הסעיפים לעיל, שענינם יפוי כח מתמשך, לבין הסעיפים לעיל, שענינם אפוטרופסות; כל הסעיפים האמורים נוספו לחוק במסגרת תיקון 18. אגב, בסעיפים הללו ישנה התיחסות מפורשת רק לענינים "אישיים" או "רפואיים" – אך לא לענינים "רכושיים".

מכל מקום, בהעדר הגדרה (מפורשת, ובכלל) בחוק, לביטויים דוגמת "ענין אישי/רפואי מהותי", "החלטה מהותית", "טיפול מהותי" – אין בסעיפים האמורים, כשלעצמם, לסייע בפרשנות הביטוי "מהותי".

הצעת החוק (מטעם הממשלה) הרלוונטית לתיקון 18, פורסמה (ה"ח 890) ביום 27.10.14 (בכותרתה נרשם "תיקון 19"). תיקון 18 פורסם (ס"ח 2550) כעבור כשנה וחצי – ביום 11.4.16. מטבע הדברים, קיימים הבדלים רבים בין הצעת החוק הנ"ל, לבין החוק עצמו; וגם כשניתן "לזהות" בהצעת החוק את מקורה של הוראה מסוימת, שנכללה לימים בחוק עצמו – אין התאמה אפילו במיספור הסעיפים (אלא לכל היותר ב"הקשר" הדברים). למרות זאת, אשווה בין כמה סעיפים, שנכללו בהצעת החוק, לבין "גלגולם" (כפי שניתן לזהות) בחוק – ואפתח בשתי דוגמאות, שענינן אפוטרופסות דווקא:

בדומה להוראת סעיף 67ו(ב)(4) לחוק, שהובאה לעיל, נכתב בסעיף 67ה(9) להצעת החוק: "במילוי תפקידיו והפעלת סמכויותיו יפעל אפוטרופוס שמונה לבגיר בהתאם לעקרונות אלה… (9) בלי לגרוע מהוראות סעיף 15 לחוק זכויות החולה, במקרה שבו מתנגד החסוי להחלטה, לטיפול או לשירות שהאפוטרופוס, לאחר שהתייעץ עם החסוי, סבור כי יהיו לטובתו, ינסה האפוטרופוס להביא את החסוי לידי הסכמה וייעזר לצורך כך בגורמים מטפלים בקהילה ובבני משפחה של החסוי; בענינים אישיים מהותיים שבהם נותרה מחלוקת בין החסוי לאפוטרופוס, יפנה האפוטרופוס לבית המשפט בבקשה למתן הוראות". בדברי ההסבר שנילוו להצעת החוק, ישנה התיחסות כללית בלבד לסעיף משנה (9) הנ"ל (ביחד עם סעיפי משנה נוספים); ואין כל התיחסות לביטוי "ענינים אישיים מהותיים", בפרט.

ובדומה להוראת סעיף 67ח לחוק, שהובאה לעיל, נכתב בסעיף 67ז להצעת החוק: "(א) אפוטרופוס ישמור תעוד לגבי החלטות מהותיות שקיבל בשמו של החסוי ולגבי פעולות שפעל בעניניו; (ב) (ב) השר רשאי לקבוע הוראות לענין סעיף זה, ובכלל זה הוראות לענין התקופות לשמירת התעוד, בהתאם לסוגי המסמכים שיקבע". גם במקרה זה, אין למצוא בדברי ההסבר שנילוו להצעת החוק, כל התיחסות ענינית לביטוי "החלטות מהותיות". אך ראוי להוסיף ולציין, כי להצעת החוק קדם תזכיר (שפורסם ביום 26.1.12), ובין היתר, הוצע בו הסעיף הבא: "אפוטרופוס ישמור על תעוד בנוגע להחלטות מהותיות שקיבל בשמו של החסוי, ובנוגע לפעולות שפעל בעניניו"; ובדברי ההסבר שנילוו לתזכיר, נכתב בהקשר זה, בין היתר: "הן על מנת לאפשר פיקוח על האפוטרופוס בידי בית המשפט, האפוטרופוס הכללי, או כל גורם אחר, והן על מנת לשמור על רצף טיפול בחסוי, מקום שבו האפוטרופוס או הממנה יתחלפו, יש צורך בשמירת תעוד בנוגע להחלטות מהותיות שקיבל אפוטרופוס בשם החסוי, ובנוגע לפעולות שהוא פעל בעניניו…"

מעניינת במיוחד הדוגמא הבאה, שענינה יפוי כח מתמשך, בכלל – והנחיות מקדימות למיופה הכח, בפרט:

בסעיף 32כא(א) להצעת החוק, נכתב: "בית המשפט רשאי, מיוזמתו או לבקשת מי מהמנויים בסעיף קטן (ב), לתת הוראות בכל ענין הנוגע להפעלת סמכויותיו של מיופה כח, וכן רשאי בית המשפט, לבקשת מיופה כח, לאשר פעולה שעשה בענין כאמור, ובלבד שהממנה לא נתן הנחיות מקדימות למיופה הכח, באותם ענינים; נתן הממנה הנחיות מקדימות למיופה הכח בענין מהענינים כאמור, יחולו הוראות סעיף 32כה(ה)…"; ובסעיף 32כה(ה) להצעת החוק נכתב: "מיופה כח רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות, בקשר להנחיה מקדימה שיש קושי בביצועה, או אם סבר כי קיומה יפגע פגיעה של ממש בטובת הממנה" [במאמר מוסגר: בפועל נקבע בסעיף 32כז לחוק, בין היתר: "(א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או לבקשת מי מהמנויים בסעיף קטן (ב), לתת הוראות בכל ענין הנוגע להפעלת סמכויותיו של מיופה כח, וכן רשאי בית המשפט, לבקשת מיופה כח, לאשר פעולה שעשה בענין כאמור, ובלבד שהממנה לא נתן הנחיות מקדימות למיופה הכח באותם ענינים; נתן הממנה הנחיות מקדימות למיופה הכח בענין מהענינים כאמור, יחולו הוראות סעיף 32לא(ו)"; ולפי סעיף 32לא(ו) רישא לחוק, "מיופה כח רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בקשר להנחיה מקדימה, שיש קושי בביצועה, או בבקשה לפעול לפי הנחיה מקדימה, שהממנה מתנגד לביצועה, כדי שבית המשפט יקבע…"]

מכל מקום, בדברי ההסבר נכתב בנוגע לסעיף 32כא(א) להצעת החוק, בין היתר: "מוצע לאפשר למיופה כח לפנות לבית המשפט ולבקש הוראות בנוגע להפעלת סמכויותיו. בקשה כזו נועדה למצבים שבהם מיופה הכח מעונין לקבל את סיועו של בית המשפט בהכרעה מורכבת, או במקרה של החלטה או פעולה בענין אישי מהותי, שהממנה עצמו עומד בהתנגדותו לה, ומיופה הכח סבור כי היא נדרשת לשם שמירת טובתו. יודגש, כי כאשר נתן הממנה הנחיות מקדימות בענין מסוים, בית המשפט אינו רשאי לתת הוראות הסוטות מהנחיות אלה, גם אם הוא סבור כי זוהי טובת הממנה, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות: קושי או העדר אפשרות לביצוע ההנחיות המקדימות, או אם קיומן יפגע פגיעה של ממש בטובת הממנה…"; במקרה זה, הביטוי "ענין אישי מהותי", כלל אינו מופיע בנוסח החוק המוצע עצמו, אלא רק בדברי ההסבר שנלוו להצעת החוק  – ואף זאת, באופן שאינו מסייע בפרשנות הביטוי {וראו בהקשר זה גם התיחסות להלן לישיבות ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת}

גם הצעת החוק כלל אינה מסייעת, איפוא, בפרשנות הביטוי "מהותי".

מעיון בפרוטוקולים מדיוני ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שדנה בהצעת החוק, עולה כי הסוגיה נשוא סקירה זאת, נדונה, במישרין או בעקיפין, בכמה ישיבות – ובחלקן אף התפתח סביב הענין דיון של ממש. להלן יצורפו קישורים לפרוטוקולים (שמקורם באתר הכנסת), של ישיבות ספורות (והעיקריות, לפי בדיקתי), בהן נדונה הסוגיה. אקדים בהקשר זה מספר הערות: (א) אפנה לחלק בלבד מן העמודים הרלוונטיים בפרוטוקולים, וממילא, לא אצטט מהם בהרחבה; (ב) על פי רוב אהיה נאמן לפרוטוקולים המקוריים, למעט מקרים ספורים, בהם תיקנתי (על דעתי) תיקונים קלים, שנראו בעיני בלתי נמנעים; (ג) ההדגשות בציטוטים להלן – נוספו.

ישיבה מס' 68 (מיום 24.11.15), הינה, ככל הנראה, הישיבה הראשונה שבה נדונה הסוגיה נשוא הסקירה – ובוודאי אחת מן הישיבות, בהן נדונה הסוגיה באופן רציני; לא בכדי, מבין המשתתפים בישיבה, היה זה שופט (בדימוס) – פיליפ מרכוס – אשר שב ו"היקשה" בענין, באופן הבולט ביותר (ראו למשל עמ' 14-17 לפרוטוקול). בהתייחס להוראה המוצעת "בענין אישי מהותי לא יפעל מיופה הכח בניגוד לרצונו של הממנה אם הוא מתנגד בשעת המעשה", ציינה היועצת המשפטית (נועה ברודסקי-לוי), בין היתר: "גם אם הוא [הממנה] קבע הוראה כזאת מראש אבל זה ענין אישי מהותי כמו לדוגמה מקום המגורים שלו והוא מתנגד אקטיבית עכשיו, עדיין במקרה כזה הוא [מיופה הכח] לא יפעל בניגוד לרצונו ויש לפנות לבית המשפט. [היו"ר ניסן סלומינסקי: כאשר מראש הוא נתן הנחיה] …נכון, אבל בענין אישי מהותי. זאת אומרת, בדברים באמת הכי חשובים כמו מקום המגורים שלו…"; גם בהתייחס להוראה המוצעת "בענין רפואי מהותי לא יוסמך מיופה הכח לפעול בניגוד לרצונו של הממנה אם הוא מתנגד לטיפול בשעת המעשה, ויחולו לענין זה הוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996", צוין כי "גם כאן חשבנו שבענין רפואי מהותי, הוא [מיופה הכח] לא יוכל לתת הסכמה לטיפול רפואי אם הממנה מתנגד בשעת המעשה. לענין זה יחולו הוראות חוק זכויות החולה, שם יש את המתווה של ועדת האתיקה ושל בית משפט כשצריך למקרה שיש התלבטות אם לכפות טיפול…" [הדברים עוררו בהמשך את השאלה, "בנושא של ענין רפואי מהותי. זה יכול להתפרש כאן ככולל את הנושא של אשפוז כפוי. אני מבין שלגבי אשפוז כפוי יש הסדרה", ואת התשובה "כן, יש סעיף ספציפי").

הדברים לא הניחו את דעתו של השופט בדימ' מרכוס: "באותו צרור של סעיפים לגבי מהותי. אם הדבר לא מוגדר בשום מקום, זה שדה קרב מצוי. לכן ענין אישי מהותי, אם אומרים לעבור דירה, יש לזה הערה כללית, שאולי צריך רמה נוספת של מעורבות של בעל מקצוע. ענין לעבור דירה למסגרת אחרת, זה יכול להיות עם השלכות פסיכולוגיות מאד מאד חשובות, ולא רק כלכליות. גם ענין רפואי מהותי, צריך לדעת מה זה. מהותי למי? או שמפתחים רשימה או שמפתחים איזושהי הגדרה הרבה יותר מדויקת, כי אחרת על זה יריבו". הדברים נענו כך: "קשה להגדיר. אני חושבת שזה ברור, שמצד אחד, זה לא מתן אנטיביוטיקה, ומצד שני, ברור שניתוח הוא ענין רפואי מהותי"; אך השופט מרכוס הוסיף: "הדרך הניסוחית של חקיקה היא מאפשרת כמה אפשרויות. אפשר לעשות רשימה כמו סעיף סל, אבל בענין של מעבר דירה שנועה הזכירה, זה ענין במובהק שמצריך התיחסות מיוחדת. לכן אני חושב שצריך להחריג את זה באיזושהי צורה, כך שיהיה מאד ברור, שהענין של מעבר דירה הוא ענין מהותי עד מאד, והוא יכול להיות מהותי יותר". מנהלת מערך האפוטרופסות באפוטרופוס הכללי: "מהנסיון שיש היום גם בתחום של אפוטרופסות יש תלונות שמוגשות בין אם לאפוטרופוס הכללי ובין אם למשרד הרווחה לעתים… עדיין נשמרת הזכות לפנות גם לבית המשפט ולפעמים פונים ישירות, אם זה עניין מאוד מהותי שרוצים החלטה של בית משפט… יחד עם זאת חשבנו שאם יש התנגדות ממשית לענין אישי מהותי או רפואי מהותי, הוא [מיופה הכח] לא יפעל בניגוד לרצון הנוכחי [של הממנה] גם אם יש הנחיות מקדימות… אמרנו שבכל זאת ההנחיות המקדימות גוברות על הרצון הנוכחי, חוץ מאשר בענינים אישיים מהותיים או רפואיים מהותיים, שאז חשבנו שאי אפשר לפעול בניגוד לרצון של בן אדם על הדברים הכי בסיסיים כמו דירת מגורים, ענין רפואי ואז יחול חוק זכויות החולה".

הסוגיה נשוא הסקירה שבה ונדונה באופן מעמיק בישיבה מס' 81 (מיום 15.12.15) (ראו למשל עמ' 15-16 לפרוטוקול). נועה ברודסקי-לוי: "מה שקבוע בסעיף 32כה(ד) – ואני מקריאה… 'בענין אישי מהותי או רפואי מהותי, אם הממנה מתנגד בשעת מעשה לקיומה של ההנחיה, גם לאחר שניסה מיופה הכח להביא את הממנה להסכים לה'. סיימנו בישיבה הקודמת עם הנקודה הזאת, שעלתה דילמה לגבי הנחיות מקדימות ומה צריך לגבור – הרצון הנוכחי או הרצון הקודם. מה שהצענו פה, הוא שאם האדם מבין באותה שעה באותו נושא, כן יגבר הרצון הנוכחי, ואם הוא לא כבר מבין באותה שעה, תגבר ההנחיה המקדימה. בכל מקרה בענין אישי מהותי או רפואי מהותי, לא יפעלו בהתאם להנחיה מקדימה אם הממנה מתנגד בשעת מעשה לקיומה". היו"ר ניסן סלומינסקי: "נתנו דוגמאות בנוגע למכירת דירה, שגם זה מופיע, אבל אם הוא נתן בהתחלה הנחיה, ועכשיו הוא אומר: לא רוצה". נועה ברודסקי-לוי: "ספציפית לגבי מכירת דירה יש לנו סעיף שאומר שעל זה צריך ללכת בכל מקרה לבית משפט, אבל אם, למשל, אמר למכור את הרכב שלו בשעה מסוימת, ובאותו רגע, אם הוא מחליט כרגע אחרת, זה יגבר, אבל אדם שלחלוטין לא מבין אותו ענין, אז תגבר ההנחיה המקדימה שהוא קבע מראש".

שוב היה זה השופט (בדימוס) פיליפ מרכוס, שהיקשה: "יש כאן הגדרה של מהותי?" נועה ברודסקי-לוי: "לא. דיברנו על זה גם בדיון הקודם, שזו בעיה להגדיר את זה מראש, כי אנחנו לא יכולים לצפות את כל הסיטואציות". השופט מרכוס: "מדובר כאן שוב על בתי המשפט. אתם מצפים למצב שיהיו שנים של פסיקה – מה זה מהותי ומה זה לא מהותי. אני חושב שהמחוקק צריך לתת לפחות הגדרות כלשהן או מסגרות לענין הזה. אדם אחד, לעבור מדירה לדירה – מהותי מאוד. אדם אחר, שכל חייו עבר מדירה שכורה אחת לאחרת, זה לא מהותי. כמובן, ההנחיה לענינים הרפואיים, הרווח הוא גדול מאוד. לא הייתי חושב שהעבודה תהיה מושלמת ללא איזשהו נסיון להגדיר מהו מהותי, גם בענף הרפואה וגם בענף הרכוש"… ערן טמיר (נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות): "אפשר לתת כמה דוגמאות – זה יכול לתת כיוון". היו"ר ניסן סלומינסקי: הרמב"ם תמיד קובע עקרון, ואז נותן כמה דוגמאות… יכול להיות שאם כאן נוכל לתת דוגמאות משלושה סוגי דברים, יתכן שזה יקרין באיזה לבל נמצא הנושא המהותי… מאחר שהשופט, כך אנחנו קוראים לו, אומר שבאמת כשמגיע לפסיקה, יש הרבה מאוד לבטים מה זה מהותי, וכל שופט, יכול שיפרש את זה אחרת, או שבסוף אחד השופטים יפרש, והוא יקבע הלכה, כשבעקרון מי שצריך לקבוע זה המחוקק, אם הוא יכול. לכן אם נוכל לתת דוגמאות, זה גם ינחה את בתי המשפט, לאיזה לבל אנחנו מתכוונים שזה מהותי, ואיזה לבל זה כבר לא מהותי, כי מהותי זה יכול להיות מהדבר הכי מהותי. מכונית – זה מהותי או לא? אצל אדם רגיל יכול להיות שזה לא מהותי…"

אצטט מעט (מבלי לצרף קישור לפרוטוקול) גם מישיבה מס' 149 (מיום 13.3.16), למרות שבניגוד לשתי הישיבות הקודמות שנזכרו לעיל, הסוגיה נשוא הסקירה לא נדונה בה במישרין (אך הדברים עשויים לתרום להבנת הענין). ריבי צוק (עמותת עוצמה): "אני רציתי להציע שנושא הפיקוח והבקרה יסתכלו עליו בכמה רבדים ובכמה מישורים. רובד ומישור אחד שאני חושב שצריך לחזור אליו, זה מה הן החובות שיש על מיופה הכח. יש כרגע סעיף כללי שאומר שהוא צריך לשמור מידע בעניינים מהותיים. כאן אני כן משתתפת עם זה שהוא לא צריך להגיש פרטה ודו"ח כמו במנגנון של האפוטרופסות, אבל אני חושבת שצריך לתת את הדעת מה אנחנו רוצים במקום, כשבמקרה של תלונה אפשר יהיה לבדוק… יש דוגמאות שאני חושבת עליהן אבל אני רוצה שאתם אנשי המקצוע תחשבו עליהן. למשל, שיהיה ברור למיופה כח שהוא חייב לעשות פעולות לא במזומן אלא לנהל את הענינים דרך חשבון בנק שהוא על שם מיופה הכח. אחרת בחיים אי אפשר יהיה לבדוק מה הוא עשה….. בתוך חובות הידוע אני חושבת שצריך ללכת בקונספט אחר או נוסף על הקונספט שהוצע כאן. כאן אנחנו אמרנו שהבן אדם נבחר, איך הוא רוצה שידווח? תמיד אדם יוכל לבחור אבל השאלה מה ברירת המחדל? מה המינימום שאנחנו נותנים בלי שהאדם ועורך הדין שלו היו להם את כל הכלים וחשבו על כל האפשרויות ואז הם בנו משהו. נדמה לי שכדאי לתת מנגנון שאומר לאדם: אתה חייב לפטור אדם או האפוטרופוס הכללי שאותו יידעו באופן שאתה תורה….. אבל שיהיה שגם מי שנבחר כאחד שמיידעים אותו, יוכל ביוזמתו לפנות למיופה הכח ולבקש מידע. לא מדובר בכל מידע אבל במקרים מסוימים. רשמתי לעצמי כמה דברים. זה שצריך ליידע אותו יוכל לפנות למיופה הכח ולהגיד: אני מבקש ממך שאתה תיידע אותי על שינוי במקום מגורים, על שינוי מהותי בדרכי טיפול או תכנית שיקומית, ולגבי הוצאות שחורגות מהוצאות שוטפות. אלה דברים שהם בסיסיים".

ישיבה מס' 166 (מיום 27.3.16), שהתקיימה סמוך לפרסום תיקון 18 (11.4.16), הינה, לדעתי, אחת מן הישיבות החשובות ביותר (לצד ישיבות מס' 68 ומס' 81), בהקשר של סקירה זאת. הסוגיה נשוא הסקירה נדונה בה בעיקר בהיבט הרפואי (ראו למשל עמ' 18-20 לפרוטוקול), ובהיבט של מסירת מידע ל"מיודע" (ראו למשל עמ' 35-37 לפרוטוקול). שרונה עבר הדני (משרד הבריאות): "יכול להיות שחוק זכויות החולה ייכנס לתוקף, יכול להיות שחוק טיפול בחולי נפש ייכנס לתוקף. האמירה הברורה היא שלענין טיפול רפואי מהותי אין די ביפוי הכח". נועה ברודסקי-לוי: "הם יחולו בכל מקרה". שרונה עבר הדני: "הבעיה היותר מורכבת היא שיש משהו עמום במלים 'ענין רפואי מהותי'. לי לא לגמרי ברור מה הוא ענין רפואי מהותי". נועה ברודסקי-לוי: "זה עלה גם בדיונים הקודמים. חשבנו שלא נכון להגדיר את זה, כי אין לזה סוף. אי אפשר לעשות פה הגדרה". מוריה כהן בקשי (משרד המשפטים): "ניסינו להגדיר בתזכיר, אבל לא הצלחנו". שרונה עבר הדני: "המציאות תצטרך ליצוק לזה תוכן" (!) {וראו בעמ' 70 לפרוטוקול התייחסות לאי-הסכמה בין אפוטרופוס לבין אדם שמונה לו אפוטרופוס, בנוגע ל"טיפול רפואי מהותי". אזכיר, כי הסוגיה נשוא הסקירה רלוונטית גם בהקשר של אפוטרופסות}

ריבי צוק (עמותת עוצמה): "אני חושבת שצריך לקבוע כאן שכל עוד לא נקבע אחרת, מיופה הכח ימסור לנמען לידוע לפי בקשתו, ובלבד שתהיה סבירה, מידע על פעולות מהותיות בענינו של הממנה, ובכלל זה מידע אודות שינוי במקום מגורי הממנה, שינוי מהותי בטיפול הרפואי או בתכנית השיקום ככל שיש כאלה, עסקאות החורגות מהוצאות השוטפות של הממנה. הבסיס אומר שלא רק מראש נסתמך על זה שהממנה נורא מתוחכם וקבע חובות דיווח שיתאימו בדיוק למציאות, אלא ניתן סמכות כללית לדווח"… מוריה כהן בקשי: "אם אנחנו מדברים על נמען ידוע לפעולות, צריך עכשיו לעבור מלה מלה על מה שאמרת ולראות אם אנחנו חושבים שזה צריך להיות ברירת המחדל". נועה ברודסקי-לוי: "אפשר אולי לכתוב: אלא אם נקבע אחרת הוא יעביר לו דיווח על פעולות משמעותיות או מהותיות". ריבי צוק: "פעולות מהותיות זה גם בסדר. אפשר לכתוב: מיופה כח ימסור לנמען לידוע לפי בקשתו, ובלבד שתהיה סבירה, מידע על פעולות מהותיות בענינו של הממנה". מוריה כהן בקשי: "זה הדברים שירוצו לנו אחר כך לבית המשפט". ריבי צוק: "הנמען לידוע ילך למיופה הכח ויגיד לו: זה מהותי, אני רוצה. מיופה הכח ייתן לו את המידע, או שהוא יגיד לו שזה לא לענין. זה ייצר את האפשרות לפנות הלאה. אם  הייתי עורכת הדין שמייעצת לגבי חובות ידוע, הייתי נותנת לפי דרישה על ענינים מהותיים. מה יקרה? הנמען לידוע ילך למיופה הכח, יגיד לו: יש כאן ענין מהותי, אני רוצה מידע. מה מיופה הכח יעשה? או שהוא ימסור לו, או שהוא לא ימסור לו, ואז הנמען לידוע יחשוב אם זה מספיק חשוב, אם זה מספיק מהותי". נועה ברודסקי-לוי: "אולי אפשר דברים שהם לא בשגרה היום יומית". ריבי צוק: "זה לגמרי לא בשגרה. הכנסת את כל הסיפור של הנמען לידוע בשביל לגלגל איזו דינמיקה". מוריה כהן בקשי: "אולי נכתוב ששר המשפטים רשאי לקבוע בטופס סוגי פעילות לענין זה". נועה ברודסקי-לוי: "הייתי אומרת משהו כללי. הייתי אומרת פעולות משמעותיות, לא פעולות ביום יום". מוריה כהן בקשי: "זה יעורר שאלות של פרשנות. אפשר לכתוב בסוף הסעיף: לענין זה רשאי השר לקבוע סוגי החלטות שיובאו בטופס לשיקולו של האדם". נועה ברודסקי-לוי: "או שיובאו לידיעתו של נמען ידוע, אלא אם כן נקבע אחרת ביפוי הכח".

כפי שעולה מן הפרוטוקולים הנ"ל, אי-הבהירות (בלשון המעטה) בנוגע למשמעותם של ביטויים, דוגמת "ענין אישי מהותי", "ענין רפואי מהותי" או "החלטות מהותיות", היתה גם נחלתם של הגורמים המקצועיים, שנטלו חלק בדיונים – והיא לא יושבה.

מוסכם היה אמנם, כי מדובר בענינים, בהחלטות ובפעולות "משמעותיים" ו"חשובים" (למשל, "בדברים באמת הכי חשובים כמו מקום המגורים שלו"; "הדברים הכי בסיסיים כמו דירת מגורים") – אך לשם כך, די היה למעשה לפנות להגדרה המילונית של הביטוי "מהותי"… אי-הבהירות אף הובילה להצעות (שלא התממשו), לכלול "דוגמאות", בין במסגרת החוק עצמו, ובין במסגרת תקנות שיתוקנו. חלק מן הדוגמאות שעלו, בנסיון ליצוק תוכן ממשי לביטוי (כגון, בהיבט רכושי "מכירת דירה", בהיבט רפואי "אשפוז כפוי"), היו מיותרות – משום שמדובר בענינים שמוסדרים באופן ספציפי, בחוק עצמו, או בחקיקה אחרת.

עוד אציין, כי הצורך – ובעקבותיו, הנסיון – להגדיר מהם ענינים, החלטות ופעולות "מהותיים", נבע בעצם מכך, שבמקרים מסוימים קיימת חשיבות לעצם האבחנה, בינם לבין ענינים, החלטות ופעולות שאינם "מהותיים"; כך, למשל, התפתח דיון ממושך בנוגע לשאלה, האם ומתי יגבר רצונו הנוכחי של הממנה, על פני הוראות שניתנו על ידו במסגרת הנחיות מקדימות למיופה הכח ("עלתה דילמה לגבי הנחיות מקדימות ומה צריך לגבור – הרצון הנוכחי או הרצון הקודם… בכל מקרה בענין אישי מהותי או רפואי מהותי, לא יפעלו בהתאם להנחיה מקדימה אם הממנה מתנגד בשעת מעשה לקיומה") – וראו סעיף 32ט(ד) רישא לחוק, שצוטט לעיל; וכן, למשל, עלה הענין בהקשר של דיווח ל"מיודעים" ("פעולות מהותיות זה גם בסדר. אפשר לכתוב: מיופה כח ימסור לנמען לידוע לפי בקשתו, ובלבד שתהיה סבירה, מידע על פעולות מהותיות בענינו של הממנה").

מכח החוק תוקנו תקנות שונות, ומהן עשויות להיות רלוונטיות, לעניננו, במיוחד תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (יפוי כח מתמשך, הנחיות מקדימות לאפוטרופוס ומסמך הבעת רצון), התשע"ז-2017; ותקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין וביצוע), התש"ל-1970. לתקנות עשויה להיות רלוונטיות, בהקשר של סקירה זאת, משני טעמים עיקריים: ראשית, תקנות נועדו לשם הוצאה לפועל של הוראות שנקבעו במסגרת חקיקה ראשית (ולפי סעיף 83(א) לחוק, "שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו"); שנית, וכפי שעולה, בין היתר, מדברים שנאמרו בישיבות ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת (שחלקם צוטטו לעיל), נצפתה האפשרות, כי שר המשפטים יתקין, בין היתר, תקנות אשר יסייעו בפרשנות הביטויים "פעולות מהותיות" ו"החלטות מהותיות". אך בפועל, התקנות הנ"ל – אשר הביטוי "מהותי" או איזו מהטיותיו כלל לא מופיעים באיזו מהן – אינן מסייעות. תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (יפוי כח מתמשך, הנחיות מקדימות לאפוטרופוס ומסמך הבעת רצון), עוסקות בהיבטים פרוצדוראליים בעיקרם, בנוגע לעריכתם, להפקדתם, להפעלתם (או פקיעתם) ולביטולם, של המסמכים שנקובים בשם התקנות, במרשם שמנוהל אצל האפוטרופוס הכללי, בהכשרתם ובהסמכתם של עורכי דין, וכיוצא באלו. אשר לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין וביצוע), אלו ענינן אפוטרופסות – והן עוסקות הן בהליך מינוי אפוטרופוס, והן בניהול עניני האפוטרופסות (הגשת פרטה, טופס "סל מחיה" ודו"חות; רישום הערות במרשמים; ניהול חשבון אפוטרופסות; עריכת ביטוחים; ועוד). אמנם, ניתן להסיק מתקנות אלו, כי מחוקק המשנה ייחס חשיבות רבה במיוחד לשמירת נכסיו ורכושו של האדם שמונה לו אפוטרופוס; אך ניתן היה להגיע לאותה מסקנה, גם בלעדיהן… יתר על כן, אזכיר כי הביטוי "מהותי" (על הטיותיו) מופיע בחוק בהקשר לענינים "אישיים" או "רפואיים", ולא "רכושיים". זאת ועוד, בסעיף 67ח לחוק נקבע, כאמור: "(א) אפוטרופוס ישמור תעוד לגבי החלטות מהותיות שקיבל בשמו של האדם שהוא אפוטרופסו ולגבי פעולות שפעל בעניניו; (ב) השר רשאי לקבוע הוראות לענין סעיף זה, ובכלל זה הוראות לענין התקופות לשמירת התעוד, בהתאם לסוגי המסמכים שיקבע"; ניתן היה לקוות, כי תיקבענה, לפחות, "הוראות לענין התקופות לשמירת התעוד, בהתאם לסוגי המסמכים" – מהן ניתן יהיה להסיק, מהן "החלטות מהותיות"… אך אפילו בהקשר זה, כל שנקבע בתקנה 14 לתקנות האמורות, הינו: "(א) אפוטרופוס ינהל פנקסים לפי הכללים המקובלים כפי שפירסם האפוטרופוס הכללי, באופן שיאפשרו עריכת דין וחשבון כספי ופירוט הנכסים והחובות; (ב) הפנקסים האמורים יכללו, בין השאר, רישום שוטף של ההכנסות וההוצאות, ויפורטו לגבי כל הכנסה – מקורה, ולגבי כל הוצאה – יעודה; (ג) אפוטרופוס יקפיד על קיום אסמכתה לכל הוצאה והכנסה חוץ מסכומים קטנים שלפי הנוהג אין להם קבלות; (ד)…"

המקור האחרון אליו פניתי, בנסיון לבחון את הסוגיה נשוא סקירה זאת, הינו פסיקת בתי המשפט; וזאת, למרות שבניגוד להצעת החוק ולדיונים שהתקיימו בועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת – כאשר מדובר בפסיקה, מדובר בפרשנות לחקיקה קיימת. מכל מקום, לא איתרתי, לצערי, פסקי דין רלוונטיים. לכל היותר, ישנם פסקי דין אשר עוסקים, במישרין או בעקיפין, בסעיפים 67ו(ב)(4), 68 ו-68א לחוק (או חלקם) – כלומר, בענין או בטיפול רפואי "מהותי" – ואתייחס להלן, בתמצית רבה, לפסקי דין ספורים (כולם פורסמו ב"נבו"). אקדים ואציין, כי בסעיף 67ו(ב)(4) לחוק נקבע: "[בקבלת החלטות בענינים שבסמכותו יפעל אפוטרופוס לפי המפורט להלן] (4) בענין אישי מהותי או בענין רפואי מהותי, אם האדם מתנגד בשעת מעשה לפעולה, גם לאחר שהאפוטרופוס ניסה להגיע עמו להסכמה; נותרה מחלוקת בין האדם לאפוטרופסו ינסה האפוטרופוס להגיע עמו להסכמה, ואם לא הגיע עמו להסכמה – יפנה לועדת אתיקה… או לבית המשפט בבקשה למתן הוראות…"; בסעיף 68 לחוק נקבע, בין היתר: "(א) בית המשפט רשאי, בכל עת… לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין, ושל אדם שמונה לו אפוטרופוס… (ב) היתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית המשפט אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס, לאחר ששקל את רצונו של האדם, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח חייו ואת סיכויי השיפור באיכות חייו של האדם…"; ובסעיף 68א לחוק נקבע, בין היתר: "בית המשפט ישקול למנות עורך דין… בהתקיים אחד מאלה: (1) הוגשה לבית המשפט בקשה בידי אפוטרופוס למתן הוראות… לגבי פעולה בענין רפואי מהותי, שהאדם שהוא אפוטרופסו מתנגד לה או התנגד לה בסמוך לפני כן; (2) הוגשה לבית המשפט בקשה למינוי אפוטרופוס, לצורך טיפול רפואי מהותי, והאדם שמבקשים למנות לו אפוטרופוס מתנגד או התנגד בסמוך לפני כן למינוי או לטיפול, ואין לו קרוב הנמצא עמו בקשר".

א"פ 12050-06-18 (12.6.18): בקשה בהולה מטעם המבקשת (המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים), "לאשר לה לחתום על ניתוח פרוסטטה חירום בהרדמה מלאה למר ד', בניגוד לעמדתו. בבקשה צוין כי על פי דעת הגורמים הרפואיים, יש לבצע את הניתוח באותו יום ולכל היותר, למחרת היום… [הניתוח] הינו הפתרון היחידי, אשר יוכל להבטיח את שלומו של מר ד' מאחר ובשל מחלתו (סכיזופרניה) ומצבו הנפשי, מסרב לשתף פעולה עם כל טיפול רפואי שהוא… יתר הפתרונות הקיימים לבעייתו הרפואית של מר ד' – אי ספיקת כליות חריפה – אינם תואמים את מצבו, מאחר והוא מתנגד לקטטר, ואינו מסוגל לשתף פעולה כנדרש עם דיאליזה, שתבוצע בתדירות הנדרשת". בית המשפט היפנה לע"א 1354/92 ("בהכריעו לפי סעיף 68(ב) לחוק, על בית המשפט לערוך שקלול של התועלת הטמונה בטיפול מול הנזק האפשרי הכרוך בו. הטיפול הוא 'דרוש'… אם התועלת הצפויה עולה על הנזק האמור"), ולרע"א 5587/97 ("מדובר איפוא במבחן תועלתני-תוצאתי, שעל פיו יש לבחור באותה פעולה, אשר תוצאתה תגדיל במידה הרבה ביותר את רווחתו של האדם שמונה לו אפוטרופוס… עלינו לבדוק אם הטיפול הוא 'מידתי' – היינו, אם יש בו כדי להיטיב את מצבו של המטופל במידה מספקת כדי להצדיק את נקיטתו, במיוחד על רקע כל נזק או הכבדה אפשריים שהוא עלול לגרום, ואם הוא עולה על החלופות העומדות על הפרק"). אמנם מדובר בפסיקה שקדמה לתיקון 18, אולם בית המשפט הסכים עם האמור בא"פ 14206-01-17, וציין כי "תיקון 18 לחוק מעניק מעמד משמעותי לרצון של האדם שמונה לו אפוטרופוס, אולם עקרון העל שנהג עד היום, היינו עקרון טובתו של האדם שמונה לו אפוטרופוס, ממשיך להיות עקרון העל, גם לאחר התיקון, וכאשר יש קונפליקט בין רצונו של האדם שמונה לו אפוטרופוס לטובתו, יש מקום להגביל את הרצון". לפיכך, "על בסיס עמדתו של הצוות הרפואי, הגעתי לכדי מסקנה כי אין בנמצא פתרון אחר, אשר יבטיח כי המצב בו הגיע מר ד' לבית החולים – של אי ספיקת כליות חריפה – לא יחזור על עצמו, למעט בדרך של ביצוע ניתוח הפרוסטטה. אין לי ספק כי ללא ביצוע הניתוח, מר ד' יימצא באופן תמידי בסכנת חיים, אם לא בטווח המיידי, הרי שבטווח הקצת יותר רחוק. גם אחוז הסיכון שבביצוע הניתוח… (סיכון של 1 ל-10,000) קיים אך מתגמד אל מול הסיכון הוודאי… שוכנעתי כי התנגדותו של מר ד' לביצוע הניתוח נובעת מכך שהוא סובל ממחלת הסכיזופרניה…"

12.7.20, א"פ 18522-07-20: פסק הדין נסקר במסגרת סקירה זאת. לפיכך, די לציין כי מדובר היה בבקשה למנות אפוטרופוס לאשה הסובלת ממחלת נפש, לצורך ניתוח כפוי לקיבוע שבר בצוואר הירך. צוין, כי "ברובם המכריע של המקרים שמגיעים לפתחו של בית המשפט מבתי החולים, מדובר במקרים שבהם החולים הם אנשים שמורדמים בבית החולים ומצויים במצב קשה מבחינה בריאותית, עד כדי כך שלא ניתן לתקשר עמהם ולקבל הסכמתם והם לא חתמו על יפוי כח רפואי… או על יפוי כח מתמשך… זהו למשל המקרה של ביצוע פעולה דחופה מסוג פיום קנה לשם גמילה של חולה מהנשמה מלאכותית… במקרים רבים אחרים מדובר באנשים שאינם מורדמים ומונשמים אך עדיין לא מסוגלים לקבל החלטות בשל פגיעות קשות בשיפוט ובקוגניציה (כגון דימנציה ברמה בינונית וחמורה או בשל הנמכה קוגניטיבית מולדת ברמת תפקוד בינונית ומעלה). חולים מסוג אלה, בדרך כלל יתקשו להביע עמדה מדעת ביחס להליך המשפטי, הרפואי ולסיכונים שבפעולה המתוכננת… ההתערבות השיפוטית בענין מינוי אפוטרופוס עבורם למתן הסכמה לטיפול רפואי מציל חיים, הינה קלה יותר יחסית ומבוססת בדין, המבקש להציל חיים באמצעות מינוי אפוטרופוס". הבקשה – נדחתה: "המקרה שלפני לא שייך לאף אחד מסוגי המקרים הללו… מדובר על בקשה לאפוטרופסות ביחס לאשה הסובלת ממחלת נפש, במצב שיפוט תנודתי (לכל היותר) שהתנגדה לניתוח במשך מעל שבועיים, כאשר ככל הנראה הניתוח אינו מציל חיים באופן מיידי, אך אי ניתוח עלול להביא לקיצור תוחלת החיים באופן משמעותי…"

א"פ 47596-07-20 (20.11.20): המבקשת (המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים) עתרה בבקשה למתן הוראות בענין המשיב (מ'), אשר מתמודד עם מחלת הסכיזופרניה, ו"בשל בעיות חוזרות ונשנות בדרכי השתן… עבר ניתוח במסגרתו הוכנס 'סטנט' (תומכן) ל'אורטר' (צינור השופכן) הכליה השמאלית… מאז הניתוח סובל מ' מדלקות חוזרות בדרכי השתן, אשר הביאו בין היתר לאשפוזו… הומלץ על ביצוע הליך רפואי פולשני מסוג RIRS (אורטרוסקופיה) לצורך ריסוק אבנים בכליה והוצאת הסטנט. הגורמים הרפואיים והטיפוליים סבורים כי הליך זה נחוץ לשמירה על שלומו ובריאותו של מ'…" תחילה נפסק, כי "הגם שחוק זכויות החולה וחוק טיפול בחולי נפש הינם חוקים שנחקקו לאחר חקיקת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות… לדידי הם אינם מבטלים את ההסדר המשפטי הקיים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ובכלל זה סעיף 68(ב) לחוק". לגופו של ענין, נפסק בין היתר, כי "אין ספק כי ביצוע הפרוצדורה הרפואית בענינו של מר מ' תיטיב את מצבו הרפואי, אולם נוכח התנגדותו העקבית, שבבסיסה מחלת הנפש ממנה הוא סובל ועוצמת התנגדותו, יכול וייגרם לו נזק נפשי משמעותי, אשר יביא חלילה להתדרדרות מצבו הנפשי, באופן ש'הבא לברך יוצא מקלל'….. ככל שתהא חלילה החמרה במצבו הרפואי של מר מ', וככל שהמבקשת תצטייד בחוות דעת מתאימה בתחום הנפש, בדבר השלכות כפיית הפרוצדורה הרפואית על מר מ', תוכל לחדש בקשתה".

כפי שאין למצוא בסעיפים 67ו(ב)(4), 68 ו-68א לחוק, הגדרה של הביטוי "מהותי" – כך גם אין למצוא הגדרה רלוונטית בפסקי הדין הנ"ל (ובפסקי דין דומים). כל שניתן לאמר – ואף זאת באופן כללי ועקרוני בלבד – הינו כי כאשר לפתחם של בתי המשפט מגיעות בקשות, לכפיית טיפול רפואי (או למינוי אפוטרופוס לצורך זה), השאלה העיקרית שנבחנת הינה, האם אי-כפיית הטיפול תוביל, בסבירות גבוהה, לסכנת חיים (ובפרט – מיידית). עצם הגשת בקשה לבית המשפט, אינה מעידה אלא על כך, כי לדעת המבקש, מדובר בענין רפואי מהותי, או בטיפול רפואי מהותי, לגביהם נדרשת החלטה שיפוטית (ויתכן, כי הבקשה אף הוגשה "לשם הזהירות" בלבד). {ראו להלן תוספת מיום 1.5.23}

בסקירה זאת נבחנו, באופן מפורט ויסודי, מקורות שונים, בנסיון להשיב על השאלה, האם ניתן לקבוע, מהם ענינים, פעולות והחלטות "מהותיים" (בהקשר של יפוי כח מתמשך ושל אפוטרופסות) – ולא רק על פי "מבחן השכל הישר"; ובמיוחד, כדי שתהיה "וודאות" מסוימת בענין (כדי לא לחכות "למצב שיהיו שנים של פסיקה – מה זה מהותי ומה זה לא מהותי", וכדי שלא יהיה מדובר ב"דברים שירוצו לנו אחר כך לבית המשפט", כפי שנאמר בישיבות ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שצוטטו לעיל). אך נראה (שלא "במפתיע", יש לאמר) כי יש להשיב על כך בשלילה, ונותר להסתמך על נסיון החיים ועל הגיון בריא… או על פרשנות בתי המשפט – היה והסוגיה תגיע לפתחם. כפי שעולה מן האמור לעיל – פרשנות שכזו, יכול שתידרש בכדי לבחון אם התקיימו הוראות החוק (למשל, האם שמר מיופה הכח "תעוד לגבי החלטות מהותיות שקיבל בשם הממנה"? האם רשאי היה מיופה כח "לקבל החלטה או לבצע פעולה בשם הממנה, שבקשר אליה נתן הנחיה מקדימה… בהתאם להנחיה המקדימה…" בנסיבות בהן "הממנה מתנגד בשעת מעשה לקיום ההנחיה"? וכו'); או לצורך פרשנות של הוראות שניתנו במסגרת הנחיות מקדימות למיופה כח (לדוגמא, נניח כי הממנה קבע מנגנון קבלת החלטות מסוים, שיחול רק בנוגע לענינים רפואיים "מהותיים", או חובות דיווח שיחולו רק בנוגע לענינים אישיים "מהותיים").

עדכונים ותוספות

1.5.23

ביום 30.4.23 פורסם תזכיר של תיקון משמעותי ומעניין אשר מוצע בחוק זכויות החולה: "מקבל החלטות רפואיות דחופות חלופי זמני"; ככל שהתיקון יבוצע בפועל, אתייחס אליו ביתר הרחבה, ובשלב זה אצטט חלק מדברי ההסבר הנלווים לתזכיר: "מטרת תיקון החוק המוצע היא ליצור מנגנון מסודר, אפקטיבי ומכבד, לצורך קבלת החלטות רפואיות דחופות, עבור מטופלים שאינם כשירים לתת הסכמתם מדעת, לא מונה להם אפוטרופוס לענינים רפואיים, ולא הפקידו יפוי כח רפואי מתמשך, קודם לכניסתם למצב זה, וזאת באמצעות מקבל החלטות חלופי זמני… כיום, כאשר יש מטופל שאיננו כשיר לקבל החלטה מדעת בנוגע לפרוצדורה רפואית דחופה, ולא הותיר יפוי כח כאמור, מופנים בני המשפחה לבית המשפט לעניני משפחה, לצורך מינוי אפוטרופוס רפואי זמני דחוף, ובמקרים מסוימים, מבצעים את הפרוצדורה הרפואית ללא הסכמתו של האדם או מי מטעמו, לפי סעיף 15 לחוק זכויות החולה… [הליך המינוי] כולל פעולות רבות שעל משפחתו של האדם לבצע דווקא בזמנים קשים ורגישים עבורם ועבור המטופל… כמו כן, היא מחייבת את כל המערכת – בני המשפחה המגישים את הבקשות, גורמים רפואיים וסוציאליים, באי כח היועץ המשפטי לממשלה, ובתי המשפט לעניני משפחה עצמם, להידרש לדברים בלוח זמנים קצר מאד… הצעת חוק זו [התזכיר – ד.ר.] מבקשת ליצור מנגנון חלופי מכבד, המתייחס למצבים רפואיים דחופים בלבד, והמבוסס על מעורבות משפחת המטופל בתהליך ההחלטה, מי ישמש כמקבל החלטות זמני, תוך ליווי מקצועי של עובד סוציאלי של המוסד הרפואי המוכשר לכך, והתחקות אחר רצונו, השקפת עולמו ואורחות חייו של המטופל….."

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.