חוקי עזר

עיריות, מועצות מקומיות (כולל “תעשיתיות”), ומועצות אזוריות (שגם הן למעשה מועצות מקומיות), כולן “רשויות מקומיות”. באחד מדו”חות מבקר המדינה נכתב בהתייחס לחוקי עזר, בין היתר: “חוקי העזר הם חוקים שמתקינה הרשות המקומית, ואפשר לראות בהם סוג של חקיקת משנה. בעזרת חוקי העזר מתאפשר לרשות המקומית למלא את תפקידיה, לפעול לפי סמכויותיה ולהסדיר את דרכי הפעולה של מחלקותיה במתן השרותים לתושבים. נוסף על כך, חוקי העזר מאפשרים לרשות המקומית להטיל על בעלי נכסים או מחזיקיהם את החובה לבצע פעולות מסוימות בנכסים אלו ולהימנע מפעולות אחרות כדי לשמור על טובת הציבור, בריאותו ובטחונו. חוקי העזר נועדו גם לתת לרשויות המקומיות את הסמכות להטיל על התושבים תשלומים שונים (היטלים, אגרות, דמי השתתפות ותשלומי הוצאות (כדי לממן את פעולותיהן לרווחת תושביהן וכדי לחלק את הנטל באופן הוגן בין התושבים). חוקים אלו נחקקים בדרך כלל בנושאים הקשורים לתחום איכות הסביבה, להסדרת החניה, לתלית מודעות ושלטים, לסלילת כבישים ומדרכות, תיעול וניקוז, להסדרת השמירה, להחזקת מקלטים ולפיקוח על בעלי חיים והחזקתם”.

הסמכויות העיקריות המוקנות על פי חוק לעיריות, מפורטות בסעיף 249 לפקודת העיריות [נוסח חדש]; וכאמור, חוקי עזר נועדו בדרך כלל לסייע בידי עיריות להוציא אל הפועל את סמכויותיהן, לרבות על דרך הקנית סמכויות פיקוח ואכיפה (אם כי יכולה להיות להם לעתים משמעות אף מעבר לכך).

אתייחס להלן בקצרה לחלק מסעיפים 250 ואילך לפקודת העיריות [נוסח חדש]; סעיפים 22 ואילך לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] דומים, בעיקרם, לסעיפים הנ”ל.

לפי סעיף 250 לפקודת העיריות, מועצת העיריה “רשאית להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעיריה ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשותם על פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם, או כדי לדרוש מבעל נכס או מחזיקו לבצע באותו נכס עבודה הנחוצה למטרה האמורה”. בסעיף 251 ואילך לפקודה ישנה התיחסות לסוגי ענינים והוראות שונים, כגון אגרות, היטלים, פיצויים, רשיונות והיתרים, ניקוי מדרכות וסלילתן, שילוט, רישום שכירויות, עניני תכנון ובניה, וכו’. לפי סעיף 259, חוק עזר יכול לכלול הוראות, שהעיריה תראה בהן צורך, בנוגע, למשל, למתן הודעות, הפקדת תכניות, דרכי הפיקוח של עובדי העיריה וסמכויותיהם, רשיונות, אגרות בעד רשיונות ושרותים, וכו’.

עיריה יכולה להסמיך פקחים ותובעים עירוניים (ראו בעיקר סעיף 264 לפקודת העיריות: “פקיד העיריה שנתמנה… רשאי, אם הוסמך לכך על ידי החלטה של המועצה, ועל אף האמור בכל דין אחר, לעשות דברים אלה: (1) להשתמש בסמכויות הנתונות לשוטר בחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)… בנוגע לעבירה המפורשת בהחלטת המועצה שבסמכות בית משפט לענינים מקומיים, כאמור בסעיף 55 לחוק בתי המשפט… [מדובר ברישוי עסקים, רוכלות, שמירת נקיון, וכיוצא באלו – ד.ר.] (2) להתייצב ולתבוע… לפני כל בית משפט, בשל עבירה או בקשה לפי חיקוק מן החיקוקים שבסמכות בית משפט לעניינים מקומיים…” [למעט הליכים מסוימים שענינם תכנון ובניה, בהם “ייצג את העיריה מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לכך”]; לפי סעיף 265(א) לפקודה, רשאי שר הפנים “…להודיע כי עבירה על הוראה פלונית בחוק עזר של עיריה היא עבירת קנס…” (תשלום קנס בעבירות קלות במקום אישום).

אמנם, עקרונית, חוקי עזר תקפים בתחום שיפוט של רשות מקומית, אך לפי סעיף 261 לפקודת העיריות, “רשאית עיריה להתקין חוקי עזר שיחולו בשטח בנין עיר הכולל את תחום העיריה או במקום מיוחד שמחוץ לתחום העיריה, המתנהל על ידי העיריה או המוקנה לה”.

לפי סעיף 258 לפקודת העיריות, “אישרה המועצה חוק עזר, יחתום עליו ראש העיריה וחוק העזר יפורסם ברשומות“. אך חוק העזר לא יפורסם אלא כעבור ששים ימים מהיום שהובא לידיעת שר הפנים – לשר מוקנות סמכויות שונות, כאשר הוא “מסתייג” מחוק העזר, והוא מוסמך אפילו “לפסול את חוק העזר מנימוקים שיפרט”. בשנת 2018 התעוררה סערה ציבורית לנוכח הוספת סעיף 258א, הקובע בין היתר, כי שר הפנים לא ייתן את הסכמתו לחוק עזר שענינו “פתיחתם של עסקים בימי מנוחה”, אלא אם פתיחתם “נדרשת כדי לספק צרכים אשר לדעת השר הם צרכים חיוניים”.

לפי סעיף 262(א) לפקודת העיריות, רשאי שר הפנים “לפרסם ברשומות חוק עזר לדוגמה, ורשאית מועצה, בהחלטה, לאמץ חוק עזר כזה בלי שינויים”.

אמנם פקודת העיריות ופקודת המועצות המקומיות, מהוות את מקור סמכותן העיקרי של רשויות מקומיות, לחוקק חוקי עזר, אולם לא היחידי. כך, למשל, נקבע בסעיף 77(א) לפקודת התעבורה, כי “מועצה של עיריה או של מועצה מקומית רשאית, בהסכמת שר הפנים ושר התחבורה, להתקין חוקי עזר”, בענינים שונים, כגון הסדרי חניה, “האמצעים שיינקטו לגבי רכב החונה במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק”, ועוד. פרט לכך ישנם חוקים נוספים, מכוחם מוסמכות רשויות מקומיות לחוקק חוקי עזר (כגון חוק ליעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע”ו-2016).

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן