הפקדת צוואות במרשם הארצי

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

{ראו עדכונים ותוספות חשובים בסוף הסקירה המקורית; וכן, ראו גירסה תמציתית יותר של סקירה זאת – בקישור זה}

הרשם לעניני ירושה מנהל מרשם ארצי של "צוואות מופקדות".

הדין בישראל מכיר כיום בארבעה סוגי צוואות (סעיפים 18, 19, 20, 22 ו-23 לחוק הירושה):

בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה (האחרונה יוצאת דופן: היא נערכת בעל פה, על ידי "שכיב מרע ומי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות", בפני שני עדים, ומתבטלת מאליה "כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים").

לגבי צוואה בכתב יד או צוואה בעדים נקבע בסעיף 21 לחוק הירושה ("החוק"): "(א) מי שעשה צוואה בכתב יד או בעדים רשאי להפקידה אצל רשם לעניני ירושה; ההפקדה תהיה במסירת הצוואה על ידי המצווה עצמו לרשם לעניני ירושה. (ב) צוואה שהופקדה ונשמרה בפקדון לפי סעיף זה עד מותו של המצווה תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה. (ג) אין בסעיף זה כדי לגרוע מזכותו של המצווה לקבל בחזרה בכל עת צוואה שהפקיד".

לגבי הפקדת צוואה בפני רשות נקבע בסעיף 22(ה) לחוק: "צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל רשם לעניני ירושה".

ולגבי צוואה בעל פה נקבע בסעיף 23(ב) לחוק: "דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם".

עולה מן האמור, כי ניתן להפקיד צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, וצוואה בפני רשות; ואילו לגבי צוואה בעל פה – ה"מיוחדת" מבין הצוואות – קיימת חובה לערוך זכרון דברים, ולהפקידו בסמוך לאחר מכן.

בתקנות 4 ו-6 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998, מפורטות הנחיות לענין המידע שיישמר במרשם הארצי, ולענין הפקדת (ומסירת) צוואות. ההוראות חלות (בשינויים קלים) גם על הפקדת זכרון דברים (כשמדובר בצוואה בעל פה).

הפקדת צוואה יכולה להעשות רק באופן אישי ע"י עורך הצוואה! המצווה נדרש להתייצב בעצמו בלשכת הרשם לעניני ירושה {* ראו עדכון חשוב מנובמבר 2020}. רק המצווה רשאי למסור את צוואתו להפקדה, לאחר שיזוהה. לא ניתן להפקיד צוואה באמצעות מיופה כח, שלוח, עו"ד וכיוצ"ב. הפקדת הצוואה תעשה בלשכת הרשם לעניני ירושה במחוז שבו מתגורר המצווה. אולם המרשם הוא ארצי, ולכן אין זה משנה אם המצווה שינה את כתובת מגוריו לאחר ההפקדה. ההפקדה כרוכה בתשלום אגרה, בסכום נמוך.

"צוואות הדדיות": לפי סעיף 8א(א) לחוק הירושה, "בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להעשות… בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות)". כאשר צוואות הדדיות נערכות "במסמך אחד", על שני בני הזוג להפקידן, והמסמך (ה"כפול") יישמר תחת פרטי שני בני הזוג. כאשר צוואות הדדיות נערכות "בשני מסמכים", לא חלה חובה על מי מבני הזוג להפקיד את צוואתו (אך הדבר רצוי).

לפי סעיף 75(א) לחוק הירושה, "מי שיש בידו צוואה חייב למסרה, במקור או בהעתק מאושר, לרשם לעניני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה". אין קשר מהותי בין הפקדת צוואה (יהיה אשר יהיה סוג הצוואה) לבין "מסירת צוואה", אך סעיפי החוק והתקנות הרלוונטיים מתייחסים גם ל"מסירת צוואה".

כל עוד מפקיד הצוואה בחיים, יישמרו בסודיות מוחלטת לא רק תוכנה של הצוואה שהופקדה, אלא גם עצם ההפקדה. לאחר הפטירה, רשאי "מעונין בדבר" לבקש לעיין בצוואה שהופקדה.

כאמור, אין בסעיף 21 לחוק "לגרוע מזכותו של המצווה לקבל בחזרה בכל עת צוואה שהפקיד", ולכך מתייחסת תקנה 6(ו) לתקנות הירושה. יודגש, כי החזרת צוואה מופקדת – אינה מבטלת את הצוואה (וההחזרה, כשלעצמה, אינה מעידה על כוונת ביטול בידי המצווה)! עם זאת, במקרים חריגים, ניתן "להסיק" מהחזרת הצוואה שהופקדה, כי הצוואה בוטלה – ולהיפך (ואשוב ודרש לכך בהמשך).

מי שהפקיד בעבר צוואה לא יהיה רשאי להפקיד צוואה נוספת, אלא אם קודם כל לקח בחזרה כל צוואה שהפקיד. יש להביא זאת בחשבון, בעיקר כאשר נערכת צוואה חדשה רק לשם "תוספת", "השלמה" או "תיקון" של צוואה קיימת.

מה קורה לאחר הפטירה? אם יש במרשם הארצי צוואה או זכרון דברים שהופקדו, או צוואה שנמסרה, ותוך שלושה חודשים מיום פטירת המצווה (או מיום מסירת הצוואה) לא הוגשה בקשה למתן צו לקיום הצוואה, יזום הרשם לעניני ירושה בעצמו הליך מתאים (סעיף 76 לחוק ותקנה 9 לתקנות).

יובהר, כי בכל מקרה של הגשת בקשה לצו ירושה או לצו קיום צוואה – בין אם המבקש מודע לקיום צוואה מופקדת, ובין אם לאו – על הרשם לעניני ירושה לערוך בדיקה במרשם הארצי, האם ישנה צוואה מופקדת, ובהתאם ייקבע המשך ההליך (תקנות 14 ו-18). בתקנה 18(ב) נקבע בהקשר זה: "מצא הרשם לעניני ירושה כי מצויה צוואה בקשר לאותו עזבון… ישלח הודעה בדואר רשום על דבר קיומה לזוכים על פיה ועל דבר הגשת הבקשה…"

יודגש, כי הפקדה אינה "מכשירה" פגמים בצוואה! הפקדת צוואה הינה "טכנית", לכאורה (אם כי נעמוד בהמשך על חשיבותה). נציג הרשם לעניני ירושה אינו בוחן את תוכנה של הצוואה. אם נפלו פגמים בצוואה, או בכשירות המצווה, או בנסיבות עריכת הצוואה (למשל – השפעה בלתי הוגנת על המצווה) – הרי שהפקדת הצוואה לא "תכשיר" את הפגמים.

ראו לדוגמא פסק דין בת"ע 7201/00, שענינו צוואה בכתב יד, אשר הופקדה בפועל ע"י המצווה, אך לא היתה "כולה כתובה בכתב ידו". לפי סעיף 25(ב)(1) לחוק הירושה, "מרכיבי היסוד" של צוואה בכתב יד הינם – "הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה". בפסק הדין נקבע, בין היתר: "אין חולק, כי המנוח הפקיד את הצוואה בביהמ"ש ביום… בשולי טופסי ההפקדה של שני הצדדים רשום פרוטוקול החתום ע"י מזכיר ביהמ"ש בזו הלשון: 'וידאתי את זהותו של המפקיד הנ"ל וקיבלתי את צוואתו המצויה במעטפה סגורה וחתומה בשעווה. המפקיד חתם בנוכחותי על המעטפה והצהיר כי צוואתו מצויה בתוכה'… טענת התובעת, כי בהפקדת הצוואה בביהמ"ש יש כדי לרפא את העדר כתב ידו של המצווה, אין לה כל בסיס. סע' 21 לחוק הירושה שענינו 'הפקדת צוואה' קובע בס"ק ב' מהו כוחה הראייתי של הפקדת צוואה: 'צוואה שהופקדה ונשמרה בפקדון לפי סעיף זה עד מותו של המצווה תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה'. זאת ותו לא! אין בין הפקדת הצוואה ובין ראיה לאמיתות הצוואה ולגמירות דעתו של המצווה ולא כלום. הפקדת הצוואה בבימ"ש, גם אם יכולה להיות לכל היותר חיזוק ראייתי, אך אין בכוחה להוות תחליף לדרישת כתב ידו של המצווה, שהיא דרישה קונסטיטוטיבית – 'גרעין', שבצוואה מסוג זה, היא המהווה את הראיה לרצון המצווה וגמירות דעתו".

למרות שהפקדת צוואה איננה "חובה", כאמור (אלא אם מדובר בהפקדת זכרון דברים לגבי צוואה בעל פה), הרי שהיא עשויה להתגלות כבעלת חשיבות, מטעמים שונים:

ראשית, לפי סעיף 21(ב) לחוק הירושה – שענינו צוואה בכתב יד או בעדים, "צוואה שהופקדה ונשמרה בפקדון לפי סעיף זה עד מותו של המצווה תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה". לעתים מתעוררת, למשל, מחלוקת, לגבי מועד עריכת צוואה – ועל אף שאין בהפקדה תשובה חד משמעית בענין, ניתן לדעת לפחות כי "הצוואה נעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה".

שנית, למרות שההפקדה הינה פעולה "טכנית", כאמור, ניתן לעתים לראות בעצם התיצבותו האישית של המצווה, לשם הפקדת צוואתו, ראיה מסוימת לכשירותו (הפיזית, ואף המנטלית) באותה עת, ולרצונו שיינתן תוקף לצוואה המופקדת.

שלישית, למרות שהחזרת צוואה מופקדת לידי המצווה אינה "מבטלת", כאמור, את הצוואה, ניתן לעתים להסיק מהחזרת הצוואה את ביטולה – ולהיפך. למשל, במקרה מסוים ראה ביה"ד הרבני בהחזרת צוואה מופקדת – שלא נמצאה לאחר פטירת המנוחה – ראיה נסיבתית לביטול הצוואה; עצם הידיעה שהצוואה היתה בידי המנוחה לפני פטירתה, והעובדה שהצוואה לא נמצאה עד עתה, מבססת לכאורה את הקביעה כי בוטלה. ואילו במקרה אחר, שנדון בביהמ"ש העליון (בע"מ 11116/08), נקבע בין היתר כי "חסומה בפני המערער האפשרות לטעון להשמדת הצוואה, שכן הצוואה הופקדה בבית המשפט, והיא נותרה שלמה". בת"ע (טבריה) 948-02-09 דן בית המשפט לעניני משפחה, בין היתר, בשאלה "האם הוכח, כי המנוח השמיד הצוואה", ופסק: "אין חולק במקרה דנן, כי לא נמצא בביתו של המנוח העתק מקורי של הצוואה, אלא זה שהופקד בבית המשפט המחוזי. סבורני כי אין ממש בטענה זו של המתנגדים שהרי היעדרה של הצוואה או העתקה המצולם אינו מהווה הוכחה לכך שהמנוח השמיד הצוואה. מה גם שהמתנגדים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי המנוח אכן השמיד הצוואה. יש לציין, כי אף אחד מהיורשים על פי דין לא ידע כלל על קיומה של הצוואה, כך שאף אחד גם לא שמע מהמנוח כי הוא השמידה. העדויות כולן הינן בבחינת עדויות סברה… הפסיקה אכן קובעת כי מקום שלא נמצאה צוואה, האמורה להימצא בחזקתו של המנוח, חזקה היא כי הושמדה על ידו (עמ"ש (י-ם) 8078-06-10…) ברם, אין לראות בהשמדת עותקי הצוואה משום ביטולה כאשר העותק המקורי קיים (ת"א (ת"א) 192/68…) בעניננו, אין חולק כי הצוואה הופקדה בבית המשפט המחוזי ולפיכך, טענת 'השמדת הצוואה' אינה יכולה להתקבל".

חשיבותה העיקרית של ההפקדה טמונה בכך, שהיא עשויה למנוע אובדן של צוואה, נזק שיגרום להשמדת צוואה – שלא מתוך כוונת ביטול (או להפיכתה לבלתי קריאה), "שיכחה" בדבר קיום צוואה, וכיוצ"ב. כאמור באתר משרד המשפטים: "הפקדת צוואה בלשכת הרשם לעניני ירושה מבטיחה שלא יינתן, לאחר מות המצווה, צו ירושה או צו קיום צוואה תוך התעלמות מהצוואה שהשאיר".

גם כשמדובר בצוואה קיימת (ולא רק בצוואה שאבדה או הושמדה בטעות) עשויה להיות חשיבות להפקדתה – כפי שמעיד מקרה שמוכר לי באופן אישי, בו הוסתר, במכוון, ע"י בת זוגו של המצווה, קיומה של צוואה שנערכה על ידו, לטובת ילדיו מנישואיו הראשונים – ואלמלא גילויה האקראי של הצוואה, היתה בת הזוג יורשת עפ"י דין של מחצית מעזבון המצווה! אילו היתה הצוואה מופקדת, היו דבר קיומה ותוכנה מתגלים בכל מקרה, מיד לאחר פטירת המצווה, ולא באקראי…

מובן כי אפילו במקרים "רגילים" – כשלא מדובר בהסתרה מכוונת של צוואה – עלולות להיווצר נסיבות אובייקטיביות, שבגללן לא יתגלה קיומה של צוואה, וניתן להימנע מכך בקלות, ע"י הפקדתה.

עדכונים ותוספות

עדכון – 17.1.19

מסתבר, כי אפילו הפקדה אצל הרשם לעניני ירושה, אינה מספקת "ערובה" לשמירת הצוואה… לפי דברי ההסבר שנלוו לטיוטת תיקון בתקנות הירושה, "במקרים כמו שריפה, הצפה או אסון טבע דוגמת רעידת אדמה, לצוואות אשר מופקדות אצל הרשם לעניני ירושה אין גיבוי"… לפיכך הוצע להקים "מאגר", אליו ייסרקו צוואות המופקדות אצל הרשם לעניני ירושה (וצוואות שתופקדנה). התיקון בתקנות פורסם ביום 3.1.19. התיקון העיקרי נעשה בתקנה 6; בתמצית, נקבע כי לפני הפקדת צוואה במרשם הארצי, תיסרק הצוואה באמצעות סריקה ממוחשבת לשם גיבוי הצוואה המקורית, תוך נקיטת אמצעים סבירים – שיבטיחו את שמירת קובץ המחשב בצורה נאמנה למקור וכי לא יהיה ניתן לשנות את תוכן המסמך לאחר הסריקה; שיבטיחו את המסמך מפני חדירה לקובץ המחשב ושיבוש בעבודת המחשב שעלולים לפגוע בנאמנות הקובץ למקור; ויגנו מפני עיון לא מורשה במסמך בידי אדם שאינו מוסמך לכך. עוד נקבע בתיקון, בין היתר, כי אם המפקיד יבקש לקבל חזרה את צוואתו המופקדת, יימחק לצמיתות גם קובץ המחשב המכיל את הצוואה הסרוקה, ממחשבי הרשם לעניני ירושה. לפי תקנה 9 בנוסחה המעודכן, אם נודע לרשם לעניני ירושה על מות המצווה, ייפתח קובץ המחשב המכיל את הצוואה הסרוקה אם "הצוואה המקורית שהופקדה הושמדה, הושחתה או שלא ניתן לאתרה".

התיקון לתקנות הירושה ייכנס לתוקפו בפועל באוגוסט 2019, ויחול על צוואות שיופקדו לאחר מכן. צוואות שכבר הופקדו אצל הרשם לעניני ירושה (או יופקדו עד המועד האמור), ייסרקו – "אלא אם כן ביקש המצווה שצוואתו לא תיסרק" (את הבקשה יש להגיש בכתב או בדוא"ל, תוך 3 חודשים מהמועד שבו תפורסם הודעה לציבור בענין).

עדכון – 14.5.20

ב-13.5.20 פורסמו "תקנות הירושה (תיקון מס' 2), התש"ף-2020" (קובץ התקנות 8552). בין היתר, נוספה במסגרת התיקון תקנה 6ב לתקנות הירושה, שענינה "הפקדה מרחוק של צוואה", אך זאת כ"הוראת שעה" בלבד (שתעמוד בתוקף למשך 3 חודשים, על רקע מגיפת נגיף הקורונה). בתמצית, בפרק זמן האמור ניתן להפקיד צוואה באמצעות שליחת דוא"ל עם העתק צבעוני סרוק של הצוואה, ובהמשך (תוך פרק זמן מוגדר) תימסר להפקדה הצוואה המקורית (וקובץ המחשב המכיל את העתק הצוואה יימחק ממחשבי הרשם לענייני ירושה). כמו כן נוספה לתקנות הירושה תקנה 6א, שכותרתה "הפקדת צוואה שנחתמה בחתימה אלקטרונית מאושרת", ובה נקבע, בין היתר, בתקנת משנה 6א(א): "המצווה רשאי להפקיד צוואה שנחתמה בחתימה אלקטרונית מאושרת של הרשות, באופן מקוון באמצעות אתר האינטרנט של האפוטרופוס הכללי, בעצמו או באמצעות הרשות". בעתיד אפרסם סקירה, שתעסוק בחתימה אלקטרונית/דיגיטלית, בכלל, ובחתימה אלקטרונית/דיגיטלית של צוואה, בפרט. לעת הזו יצוין, כי בחוק חתימה אלקטרונית ישנה התיחסות ל"חתימה אלקטרונית מאושרת" של צוואה בעדים, צוואה בפני רשות, וזכרון דברים בדבר צוואה בעל פה (והחרגה מפורשת של צוואה בכתב יד).

עדכון – נובמבר 2020

לאחרונה חלו שינויים משמעותיים בנוהלי הפקדת צוואות, להם "תרם" משבר הקורונה תרומה לא מבוטלת (ויתכן כי גם לאחריו יישארו השינויים, כולם או חלקם, בתוקף).

הפקדת צוואה אפשרית כיום לכל אדם, שנרשם במערכת ההזדהות הממשלתית, על דרך "הפקדה מרחוק" (תקנה 6ב לתקנות הירושה), קרי, "באמצעות שליחת מסמך אלקטרוני עם העתק צבעוני סרוק של הצוואה באופן מקוון באמצעות אתר האינטרנט של האפוטרופוס הכללי". את הצוואה המקורית צריך יהיה למסור להפקדה במשרדי הרשם לענייני ירושה, בתוך 45 ימים מיום סיום "הוראת השעה" (ראו סעיף 2 לתקנות הירושה (תיקון מס' 2), התש"ף-2020).

הפקדת צוואה, גם על דרך "הפקדה מרחוק", נותרה מעשה אישי של המצווה, בלבד; כלומר, גם כאשר הצוואה נערכה בידי עורך דין, הוא אינו רשאי להפקיד את הצוואה "עבור" המצווה, אלא אם מדובר בהפקדת צוואה על ידי רשות – לרבות על ידי נוטריון.

עדכון – מרץ 2021

ראו עדכון ממרץ 2021 לסקירה זאת, שענינו תיקון (שפורסם ב-21.2.21) בתקנות הנוטריונים – גם בענינים רלוונטיים לסקירה לעיל.

18.12.22

ראו את פסק הדין, נשוא התוספת מיום 18.12.22 לסקירה זאת, אשר במסגרתו, בין היתר, נדונה חובת הרשם לעניני ירושה, לבדוק, בטרם מתן צו, אם הופקדה צוואה בקשר לאותו העזבון, שאינה נושא הבקשה שלפניו, ועל תוכנה של ההודעה שתישלח לזוכים על פי הצוואה (ככל שהופקדה).

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ו/או בצרופות ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.