העברת הליך מן המפקח על רישום מקרקעין – לבית משפט

כפי שאני נוהג ביחס לכל הסקירות באתר, כך אני נוהג להוסיף מעת לעת תוספות ועדכונים שונים גם לסקירה "ישוב סכסוכים בבתים משותפים". סקירה זאת "נולדה" בעקבות כוונתי להתייחס, במסגרת עדכון נוסף לסקירה הנ"ל, להחלטה שניתנה ביום 2.8.21 על ידי המפקח על רישום מקרקעין בפתח תקוה, בתיק 6/85/2021, במסגרתה הורה המפקח על העברת הסכסוך שנדון בפניו, לבית המשפט לעניני משפחה. בסופו של דבר, החלטתי כי הנושא של העברת הליכים מן המפקח אל בתי המשפט – מצדיק כשלעצמו סקירה "עצמאית"…

תחילה אתייחס להחלטה בתיק 6/85/2021 הנ"ל – ולאחר מכן, אתייחס לפסיקה קודמת, שדנה בסמכות המפקח להורות על העברת הליך שנדון בפניו, אל בתי המשפט האזרחיים (לאו דווקא אל בית המשפט לעניני משפחה).

תיק 6/85/2021

{הכותב לא ייצג בהליך}

כמתואר בהחלטה, "הצדדים להליך הם קרובי משפחה. מוקד החלטה זו, ענינו בשאלה לאיזו ערכאה הסמכות הענינית לדון בהליך. האם לבית המשפט לעניני משפחה, או שמא למפקח על רישום מקרקעין…" לצורך סקירה זאת, אין צורך להתייחס לפרטי הקשר המשפחתי בין הצדדים, ודי בכך כי כלשון ההחלטה, "ביקשתי מהצדדים את עמדתם 'האם התובעים והנתבעים הם בני משפחה כהגדרת המונח 'בן משפחתו' בחוק בית המשפט לעניני משפחה…'"

תמצית טענות התובעים כמתואר בהחלטה: "אכן הצדדים הם קרובי משפחה, אך הסכסוך בין הצדדים, שחלק ניכר ממנו הוא בענין שימוש במקרקעין, בשטח המשותף, והשתלטות הנתבעים על מרבית השטח המשותף, דומה במהותו לסכסוך שכנים, ולמעשה סכסוך השכנים הוא זה שהוביל לסכסוך המשפחתי ולא להיפך, משכך הקרבה המשפחתית שבין הצדדים, אינה רלבנטית לסכסוך. אמנם התנהל בעבר בין הצדדים סכסוך, שהובא לפתחו של בית המשפט לעניני משפחה, אך סכסוכי עבר בין הצדדים, נשמעו גם לפני המפקח על רישום מקרקעין. לפיכך, הסמכות הענינית לדון בתובענה היא של המפקח על רישום מקרקעין".

תמצית טענות הנתבעים כמתואר בהחלטה: "מדובר בסכסוך משפחתי שנעוץ בחלוקת המגרש שירשו הצדדים. בהתאם לחוק חוק בית המשפט לעניני משפחה… הסמכות הענינית היא של בית המשפט לעניני משפחה. מדובר בסכסוך משפחתי עמוק, שרק בשל היותם בני משפחה, בא הוא לעולם. מדובר למעשה בסכסוך בדבר העזבון, שטרם נרשם. לפיכך, הסמכות לדון בתובענה היא של בית המשפט לעניני משפחה".

נפסק: "בהתאם לפסיקה, שאלת הסמכות הענינית היא שאלה מקדמית הדורשת תשובה ברורה וחדה, וקיומה של אי-בהירות ביחס לחלוקת הסמכויות העניניות בין הערכאות הדיוניות השונות עלולה לפגוע בוודאות המשפטית של בעלי דין ולגרום לבזבוז משאבים של הצדדים ושל המערכת המשפטית כולה… בית המשפט לעניני משפחה הוקם במטרה שמכלול המחלוקות בתא המשפחתי ידונו תחת קורת גג אחת [רע"א 6558/99… להלן 'הלכת חבס'..] ביסודה של תכלית זו נעוצה התפיסה, כי הצדדים לסכסוך המשפחתי ממשיכים לנהל מסגרת חיים משותפת ומשיקה בצל ההליך המשפטי ולאור המתרחש במהלכו…..

סעיף 1(2) לחוק מורה כי לבית המשפט לעניני משפחה תהא הסמכות לדון ב'תובענה אזרחית שבין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא'… למעשה, סמכותו הענינית של בית המשפט לעניני משפחה נרכשת בהתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון – על הצדדים להיות בני משפחה (כמוגדר בסעיף 1(2) לחוק). המבחן השני – קיומה של תובענה 'שעילתה סכסוך בתוך המשפחה'… לפי מבחן זה, אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין סכסוך בתוך המשפחה לצורך סיווגו של הסכסוך והעברת הסמכות העניינית מהערכאה דנן לבית המשפט לעניני משפחה היא, שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. במילים אחרות: סיבת הסכסוך או מקורו, ביחסים המשפחתיים.

אבחן כעת את היסוד הראשון – קרי, האם בין התובעים לנתבעים, קרבת משפחה בהתאם לחוק… אין מחלוקת כי מתקיימת בין התובעים לבין הנתבעים, קרבה משפחתית כהגדרתה בחוק.

אפנה עתה לבחינת היסוד השני – מהות הסכסוך, שקיומם של הקשרים המשפחתיים תרמה תרומה ממשית לסכסוך המשפחתי… התרשמתי כי הפן המשפחתי של הסכסוך לא רק שתרם תרומה משמעותית, אלא הוא זה שהעצים את הסכסוך… אין מדובר בסכסוך 'רגיל' בין שכנים אלא בסכסוך ארוך ומתמשך, אשר כעת, לאחר פטירת אימם וסבתם של הנתבעים והתובעים 4-2, בהתאמה, התווספו למשוואה בני דור חדש…

עולה אם כן, כי מדובר בסכסוך משפחתי סבוך הרבה יותר ממה שתואר בכתב התביעה ואף מאלו שנדונו בין הצדדים בעבר. היסוד הדומיננטי להיווצרות המחלוקת טמון בקשר המשפחתי שבין הצדדים. משכך, ראוי שהמחלוקת תידון במסגרת בית המשפט לעניני משפחה נוכח תכליתו ומומחיותו. ראיה כוללת של השבר המשפחתי תאפשר הכרעה יעילה ואיכותית בסכסוכי המשפחה, תוך מתן פתרון או הכרעה בסכסוך כולו, להבדיל מהכרעה בתביעה הבודדת ותוך שימוש בכל האמצעים והמומחיות הייחודית הנתונה לבית המשפט לעניני משפחה…..

על כן, ומכח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט… אני מורה על העברת התביעה לבית המשפט המוסמך, קרי לבית המשפט לעניני משפחה בכפר סבא…"

פסיקה נוספת

בסקירה זאת עמדתי, בין היתר, על כך, כי בהתאם לסעיף 74 לחוק המקרקעין, "למפקח הדן בסכסוך יהיו כל הסמכויות שיש לשופט בית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית"; וכן, כי ישנם סכסוכים לגביהם מוקנית למפקח סמכות שיפוט יחודית, לצד סכסוכים אשר לגביהם מוקנית למפקח ולבית המשפט "המוסמך" סמכות שיפוט "מקבילה" – ובכל סכסוך אחר, לא מוקנית למפקח סמכות שיפוט כלל.

סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, יִדון ביתר הרחבה בסקירה עתידית; לעת עתה יצוין, כי סעיף זה קובע: "(א) מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם. (ב) בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר ענין כאמור, לא יעבירנו עוד".

בפסיקה הובעו בעבר דעות מנוגדות, בשאלת סמכותו – שמא העדר סמכותו – של המפקח על רישום מקרקעין, להעביר הליך לבית משפט.

ההחלטות הראשונות שמוכרות לי בהקשר זה, הינן החלטת השופט קלינג מבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת ה"פ 2342/95, אשר קבע כי דין המפקח כדין בית משפט, ואף הוא מוסמך להעביר הליך שבפניו לדיון בבית משפט, בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט; והחלטתה (מ-1999) של השופטת חיות (אז בבית המשפט המחוזי בתל אביב), במסגרת ע"א 1730/99, אשר הסכימה עם קביעת המפקחת על רישום מקרקעין, כי אין לה סמכות ענינית לדון בתביעה שבפניה, אך ציינה כי "שגתה המפקחת הנכבדה בקובעה כי אין מקום להעביר את התביעות שהוגשו נגד המשיבים אל בית משפט השלום… ניתן למצוא מקורות נוספים פרט לתקנון ופרט לחוק המקרעין אשר מכוחם יתכן להקים עילת תביעה מצד המערערות כנגד המשיבים… בנסיבות אלה לא היה מקום לדחות את העתירה החלופית שהעלו המערערות והיה זה מן הראוי להיעתר לה ולהעביר את התביעות שבנדון אל בית משפט השלום המוסמך, על מנת שהמערערות תוכלנה להביא את תביעותיהן בפניו, ובמידת הצורך לעותר לתיקונן באופן אשר יעמיד להן עילת תביעה הראויה להישמע…"

בהחלטה מיום 24.4.01, שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט זפט) במסגרת ה"פ 527/01 (בש"א 9822/01), נפסק (תוך אזכור מפורש של ההחלטה בה"פ 2342/95 הנ"ל): "בתובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב להצהיר כי זכות החכירה של המבקשים בחלקה… כוללת הצמדה בשטח של 265 מ"ר ולהורות למפקח על רישום בתים משותפים לתקן את צו רישום הבית המשותף, הזמנתי את בעלי הדין לטעון לענין סמכותו הענינית של בית המשפט אל מול סמכותו של המפקח על רישום המקרקעין. לאחר עיון בטיעוני הצדדים פסקתי… כי למפקח סמכות ייחודית לדון במחלוקת נושא הדיון, ומחקתי את התובענה. נקטתי בדרך של מחיקת התובענה ולא בדרך של העברת התובענה למפקח מפני שסברתי כי סמכות בית המשפט על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט… מוגבלת להעברה לבית משפט או בית דין אחר, והמפקח אינו בית משפט אף לא בית דין (ראה ה"פ (ת"א) 2342/95 בא נקט עמיתי כב' השופט ד"ר קלינג דעה שונה). בעקבות החלטתי האמורה הוגשה בפני המפקח על רישום המקרקעין תובענה זהה בנוסחה לתובענה שנמחקה כאמור. משבאה התובענה בפני המפקחת… בחנה בינה לבין עצמה את שאלת סמכותה, עיינה בהחלטתי האמורה, ונתנה… החלטה בה הסבירה מדוע לדעתה הסמכות הענינית מסורה דווקא לבית המשפט המחוזי. בשולי ההחלטה נאמר כך: 'מאחר שהבקשה המקורית נמחקה, אין מניעה להעביר את הבקשה דנן לבית המשפט המחוזי…' אינני מקבל את העברת התביעה ואני מורה על החזרתה לדיון בפני המפקח. תכליתו של סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט למנוע טלטולים של תיקים ובעלי דין הלוך ושוב מגוף משפטי אחד למשנהו. משנפסק בבית המשפט המחוזי כי הסמכות לדון בסכסוך מסורה למפקח והחלטה זו לא שונתה על ידי בית משפט העליון היה עליו לדון בתובענה בלי להרהר אחרי פסיקת בית משפט המחוזי, בין אם הפסיקה נכונה ובין אם שגויה. העובדה שהתובענה נמחקה והוגשה מחדש הינה טכנית גרידא, ואין לייחס לה כל משקל. התיק יוחזר למפקח[ת], וזו תדון בו לגופו".

אלא שבית המשפט הוסיף: "במאמר מוסגר אעיר כי איני בטוח כלל ועיקר כי סעיף 79(א) הנ"ל מקנה למפקח סמכות להעביר סכסוכים המובאים בפניו לבית המשפט, שכן הסעיף דן בבית משפט [הדגשה במקור – ד.ר.] שמצא שענין שהובא בפניו אינו בסמכותו והוא בסמכות בית משפט או בית דין אחר… לדעתי פירושו הראוי של הסעיף [סעיף 74 לחוק המקרקעין – ד.ר.] הינו לסמכויות הקשורות לניהול הדיון ולסעדים אותם מוסמך המפקח להושיט לבעל הדין. תמיכה בעמדה זו אני מוצא בכותרת הסעיף 'סמכויות המפקח' ובלשון הסעיף המדובר 'במפקח הדן בסכסוך', ולא במפקח שאינו דן בסכסוך כבעניננו. גם הקביעה כי סמכויות המפקח יהיו אלו של שופט בית משפט השלום, ולא של כל שופט, תומכת בפרשנות זו". השופט זפט לא פסק, איפוא, באופן חד-משמעי, כי סעיף 79 לחוק בתי המשפט אינו חל על המפקח – אך "רמז" כי זו עמדתו…

ביום 5.6.02 ניתנה החלטה נוספת על ידי השופט קלינג, במסגרת ת.א. (מחוזי ת"א) 1098/01. כמתואר בהחלטה, "התובעת היא הבעלים של אחת הדירות… בבית המשותף… הנתבעים הם נציגות הבית המשותף, עירית תל אביב, ובעלים של חלקות משנה אחרות באותו בית משותף. התובעת מבקשת להורות על ביטולו של התקנון המוסכם שנרשם לבית המשותף ולקבוע במקומו תקנון אחר, שהוראותיו תהיינה שונות מהוראות התקנון המוסכם שנרשם לבית, בנימוק, שהתקנון המוסכם כפי שנרשם, פוגע בזכויות התובעת ברכוש המשותף. תביעתה של התובעת הוגשה למפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב. ב-2.1.2001 החליטה המפקחת כי על פי הוראות סעיף 72 לחוק המקרקעין… הסמכות שהוענקה למפקח היא לפסוק על פי הרישום הקיים, וכי אין לה סמכות לדון בביטול או בתיקון של תקנון קיים. על פי החלטתה הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי. מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט… הורתה המפקחת להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו".

השופט קלינג לא התייחס להחלטתו של השופט זפט בה"פ 527/01 הנ"ל, ופסק: "…תכליתה של הוראה זו [הוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט – ד.ר.] היא לצמצם את נזקו של בעל דין שמוצא כי תובענתו הוגשה לערכאה שאינה מוסמכת לדון בה. לכאורה ראוי לדחות תובענה כזו על הסף, כאמור בתקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [שהיו בתוקף באותה עת – ד.ר.] אלא שבאה תקנה 101(ב) וקובעת כי "לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט'… למפקחת על רישום המקרקעין סמכות שיפוטית, כאמור בסעיף 72 לחוק המקרקעין… בתי המשפט ראו במפקח 'בית דין' לענינים הנידונים בחוק בתי המשפט…"; בית המשפט הסתמך, בהקשר זה, על פסק הדין בבר"ע 587/83 (שבו נקבע, בין היתר, "קל וחומר הוא במפקח שהוא 'בית דין' למהדרין שסמכויותיו הן כסמכויות בית משפט שלום"), ועל פסק הדין בע"א 44/72 (שבו נקבע, בין היתר, "נמצא, שהמפקח הוסמך לפסוק בסכסוך ולשם כך נתנו לו סמכויות של בית המשפט, אמת לא ניתן לו השם 'בית דין' והוא ממלא גם תפקידים מנהליים"), והסיק כי "נראה שאף לענינו של סעיף 79 לחוק בתי המשפט יש לראות במפקח בית דין, שבכוחו להעביר לערכאה אחרת ענין שאינו בסמכותו"; בהוסיפו כי "בה"פ (ת"א) 2342/95… נקבע שמכוחו של סעיף 79 ניתן להעביר ענין למפקח כמו שמעבירים לבית משפט או לבית דין. מדיוק בלשונו של סעיף 79(א) ניתן ללמוד כי בית הדין נזכר רק לענין קבלת ענין שמועבר אליו על ידי בית משפט, וכי אין בית דין יכול להעביר ענין לבית משפט. אלא שנראה לי שמדיניות שיפוטית ראויה צריכה להוליך לפרשנות שתביא לשויון במעמדן של שתי הערכאות:נ שתיהן תוכלנה לקלוט ולהעביר ענין שהתגלגל אליהן ושאינו בסמכותן. הטעם לעצם הקנית הסמכות להעביר הוא ברצון למזער את נזקו של מי שהגיע לערכאה שאינה מוסמכת. טעם זה יפה הן למי שהגיע לבית משפט והן למי שהגיש ענינו לבית דין". לפיכך, "משהיתה המפקחת מוסמכת להעביר את הענין שבפניה לבית משפט זה, הרי לאור סעיף 79(ב) אין לי להרהר אחרי נכונות החלטתה, ובית משפט שאליו הועבר הענין 'לא יעבירנו עוד'".

ה"פינג פונג" בין השופטים קלינג וזפט נמשך… ובהחלטה מיום 16.10.05, שניתנה על ידי השופט זפט, במסגרת ת.א. (מחוזי תל אביב) 2358/05, הוא התייחס להחלטתו של השופט קלינג בת.א. 1098/01 הנ"ל, והביע דעה הפוכה – הפעם באופן מפורש וחד-משמעי: "תיק זה הועבר לבית משפט זה על פי החלטת מפקחת על רישום מקרקעין מרחובות, שמצאה שהסכסוך שהובא לפניה אינו בתחום סמכותה. את ההעברה ביססה על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט… באסמכתא לסמכותה להעביר את העניין לבית המשפט הציעה את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א 1098/01… בכל הכבוד, עמדתו של השופט ד"ר קלינג בענין זה אינה מקובלת עלי. סמכותו של המפקח על רישום מקרקעין נובעת מחוק המקרקעין… חוק בתי המשפט נועד להסדיר את פעולת בתי המשפט, ואין לראות בסמכות הכרעה בסכסוכים שהוקנתה למפקח בסעיף 72 לחוק המקרקעין… עוגן להחלת הוראות חוק בתי המשפט על המפקח. סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט… מייחד את הסמכות להעביר ענין מחוסר סמכות לבית משפט או לבית דין אחר, לבית משפט. בית משפט מעביר לבית משפט או בית דין אחר. המפקח, בהנחה שמפקח בכלל בית דין, אינו מעביר לבית משפט. כב' השופט קלינג היה ער לכך שעל פי לשון המחוקק סמכות ההעברה יוחדה לבית משפט, אלא שלדעתו 'מדיניות משפטית ראויה צריכה להוליך לפרשנות שתביא לשוויון במעמדות של שתי הערכאות'. תכלית השוויון, להבנת כב' השופט קלינג, 'למזער את נזקו של מי שהגיע לערכאה שאינה מוסמכת'. המפקח אינו חלק מהרשות השופטת, אלא זרוע מזרועות הרשות המבצעת, ואיני מוצא כל אינדיקציה בלשון החוק לכוונה להחיל את הוראות חוק בתי המשפט… על המפקח. לא בכדי, הסמכות שנקבעה בסעיף 79(א) להעביר ענין לבית משפט או בית דין אחר, ניתנה לבית משפט, ולא ניתנה לבית דין. הכוונה לא היתה ליצור סימטריה בין בתי המשפט לבין בתי הדין. מעבר ללשון החוק ולתכליתו, גם מדיניות שיפוטית המפקידה בידי רשויות מנהליות ובתי דין סמכות להעביר לבית המשפט ענינים שהובאו לפניהם, תוך החלת האיסור הקבוע בסעיף 79(ב) 'לא יעבירנו עוד', אינה מדיניות משפטית ראויה. הטירדה המזומנת לאזרח שייאלץ לפנות לבית המשפט לאחר שפנייתו לרשות מנהלית הושבה ריקם בשל חוסר סמכות, או מסיבה אחרת, אינה מצדיקה הסמכת רשויות מנהליות להעביר ענינים לבתי המשפט. לפיכך איני מקבל את העברת התיק מהמפקחת על רישום המקרקעין ומורה על מחיקת רישומה של התובענה בבית המשפט".

החלטותיהם של השופטים קלינג וזפט שהובאו לעיל (או חלק מהן) צוטטו בהחלטות שונות שעסקו בתחולת סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט על המפקח (וכך גם החלטתו של השופט סובל מבית המשפט המחוזי בירושלים, שנוספה להן במרוצת הזמן, כמפורט בהמשך). אציג תחילה החלטות שניתנו בבתי משפט – ולאחר מכן אתייחס, באופן כללי בלבד, גם להחלטות של המפקחים על רישום מקרקעין.

בפסק דין שניתן ביום 4.11.04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת בקשת רשות ערעור (בר"ע 1692/04) על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה, נפסק, בין היתר: "ביום 20.6.02 הגישו המערערים למפקחת על רישום המקרקעין… תביעה שענינה סכסוך שכנים. המערערים טענו כי המשיבים משיגים את גבולם ברכוש משותף, ועתרו למתן צווי מניעה שונים… למקרא כתב ההגנה התברר למפקחת על רישום המקרקעין, כי המערערת 2 והמשיב 1, הם אחים. וכך ביום 17.12.02, ניתנה החלטת המפקחת על רישום המקרקעין, בה קבעה המפקחת כי אין למפקח על רישום המקרקעין סמכות לדון בתביעת המערערים, משהצדדים לתביעה הם בני משפחה… עוד הורתה המפקחת על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן. בית המשפט לעניני משפחה ברמת-גן, בית המשפט ה'נעבר', אליו הועברה התובענה, קבע בהחלטתו מיום 7.7.03 כי המפקחת, שהעלתה מיוזמתה את שאלת הסמכות, איננה 'בית משפט' לצורך סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט… ולפיכך איננה מוסמכת להעביר את הדיון 'לבית משפט  או לבית דין אחר'… משקבע בית המשפט לעניני משפחה, כי המפקחת איננה מוסמכת להעביר את התובענה לבית משפט אחר, החזיר את התובענה לדיון בפני המפקחת לרישום המקרקעין… המפקחת על רישום המקרקעין לא הסכימה עם החלטת בית המשפט לעניני משפחה, ובהחלטה מיום 10.7.03 קבעה כדלהלן: '…בהתאם להחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב על ידי כב' השופט ד"ר קלינג… למפקח על רישום מקרקעין יש סמכות להעביר את התביעה שאינה בסמכותו, לבית המשפט המוסמך, ובית המשפט שאליו הועברה התביעה לא יעבירנו עוד'… המפקחת על רישום המקרקעין הורתה להחזיר את התובענה להמשך הדיון לבית המשפט לעניני משפחה… ביום 16.2.04 פנו המערערים לבית המשפט ב'בקשה לבירור גורל תיק'. בבקשה זו הזכירו המערערים את החלטת המפקחת מיום 10.7.03… לבקשה זו ניתנה החלטת בית המשפט לעניני משפחה מיום 26.2.04 ובה נאמר: 'עם כל הכבוד למפקחת היא עדיין אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטותי… התובענה תתברר לפני המפקחת בהתאם להחלטתי מיום 7.7.03". ביום 9.3.04 נתנה החלטה נוספת של בית המשפט לעניני משפחה ובה נקבע: '"משניתנה החלטתי על החזרת התיק למפקחת, באשר הועבר על ידה לבית משפט זה בחוסר סמכות, היה על המפקחת לקיים דיון בתובענה.ב משהתברר כי המפקחת אינה סבורה כך אין מנוס מבחינה פרוצדוראלית אלא בפניה לערכאת הערעור בין אם בערעור על החלטתי ובין אם בערעור על החלטתה…' בעקבות החלטה זו… הגישו המערערים בקשת רשות ערעור בה עתרו 'להכריע בשאלה איזו ערכאה תדון בתביעת המבקשים…'

…אתחיל ואומר כי החלטת המפקחת על רישום המקרקעין מיום 17.12.02, בדין יסודה, במובן זה שרשאית היתה המפקחת להעביר את הדיון לבית המשפט לעניני משפחה. מקובלת עלי לחלוטין קביעת המפקחת לפיה  למפקח על רישום מקרקעין סמכות להעביר תביעה שאיננה בסמכותו, מכח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט… בענין זה, נקבע על ידי  כב' השופט ד"ר ג' קלינג בת.א. (ת"א) 1098/01… בכל הכבוד הראוי, קביעות כב' השופט ד"ר קלינג מקובלות עלי, לחלוטין. אכן, מדיניות משפטית ראויה מחייבת שוויון ביכולותיהן של ערכאות שיפוטיות לקבל ולהעביר ענין שהגיע לפתחן ואינו בסמכותן. כך באשר לבית משפט, לבית דין וגם למפקח על רישום המקרקעין במשמע… נראה לי, איפוא, כי החלטתה של המפקחת על רישום המקרקעין מיום 17.12.02, בדין יסודה, ומשהעבירה המפקחת על רישום המקרקעין את הדיון לבית המשפט לעניני משפחה, בין אם צדקה בהעברת הדיון ובין אם לאו, היה על בית המשפט לעניני משפחה לדון בתובענה שבפניו, בבחינת 'לא יעבירנו עוד', ולא להחזיר את הדיון למפקחת על רישום המקרקעין…"

בת.א. (שלום כפ"ס) 2327/04 (בש"א 3050/04) נאלץ בית המשפט להחליט "אם לאמץ את דעתו של כב' השופט זפט… ולמחוק את התביעה, או שמא [לנהוג] כדעתו של כב' השופט קלינג" [הכוונה לה"פ 527/01 ולה"פ 2342/95, בהתאמה – ד.ר.] בית המשפט אימץ את עמדת השופט קלינג, בקובעו: "קטונתי מלהכניס ראשי הקטן בין שני הרים אלו של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, אולם נוכח האמור בסעיף 20 לחוק יסוד השפיטה, ובכל הענווה והצניעות המתבקשים לערכאת הערעור שמעלי, אני מבקש להפנות את ב"כ הצדדים לאילן גבוה וכוונתי לפסה"ד של ביהמ"ש העליון… ברע"א 587/83… הקובע… כי המפקח הינו בית דין למהדרין…"

{במאמר מוסגר,לפי סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, "(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו. (ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון"}

בהחלטה מיום 29.4.07, שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סובל) במסגרת ת.א. 9037/07, הובעה עמדה דומה לעמדתו של השופט זפט, דווקא (ואף ההנמקה היתה דומה) – אולם בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי שנדון בפניו, לא נדרש בית המשפט להביע עמדה חד-משמעית: בית המשפט הזכיר את החלטת השופט קלינג בת.א. 1098/01 הנ"ל, אך ציין כי "אף אם נראה בסעיף זה [סעיף 74 לחוק המקרקעין – ד.ר.] בסיס לראיית המפקח כ'בית משפט' גם לצורכו של סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט… עדיין ההליך אותו המפקח מעביר לבית המשפט צריך להיות תביעה שהוגשה למפקח לפי סעיף 72 לחוק המקרקעין, ולא הליך שמרבית הזיקות (גם אם לא כולן) מקנות עדיפות לסיווגו כבקשה לפי סעיף 145 לחוק, כפי שהדבר הוא בעניננו…"

ביום 6.2.11 ניתנה החלטת בית משפט השלום בתל אביב במסגרת תא"מ 48999-07-10: "ביום 13.7.00 הגישו התובעים את תביעתם למפקח על רישום מקרקעין… ובאותו היום הורתה כבוד המפקחת… על העברת התובענה לבית משפט השלום בתל אביב בהתאם לסעיף 79(א)… וזאת מאחר ואין בסמכות המפקח להכריע בזכויות הקניניות נשוא התובענה…" בית המשפט היפנה להחלטותיו של השופט זפט בה"פ 27101 ובת.א. 2358/05 הנ"ל, וציין: "לטעמי, ניתן לראות במפקח כ'בית משפט' לצרכי סעיף 79(א) רק באותם ענינים שהובאו בפניו במסגרת סמכויותיו השיפוטיות, ולא המינהליות. על פי אבחנה זו, המפקח לא רשאי להעביר ל'בית משפט או לבית דין' עניינים שהובאו בפניו במסגרת סמכויותיו המינהליות, ואילו 'בית המשפט' רשאי להעביר למפקח גם ענינים שהובאו בפני בית משפט והם בסמכותו המינהלית של המפקח. האבחנה האמורה מתיישבת לטעמי עם 'חוסר הסימטריה'… אשר אוזכר גם על-ידי כבוד השופט זפט בהחלטותיו"; זאת ועוד: "אבחנה דומה נעשתה בת.א. (מחוזי ירושלים) 9037/07… אמנם בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט סובול) נמנע מלהכריע בסמכות המפקח לפי סעיף 79(א), שכן זו לא עמדה במישרין לדיון, אולם מהחלטת בית המשפט עולה כי קיימת אבחנה ברורה בין המקרים בהם המפקח מפעיל את סמכויותיו המנהליות ואז יש לראות בו 'בית דין', לבין המקרים בהם מופעלות סמכויות שיפוטיות… שאלה דומה הובאה בפני כבוד השופט קלינג בת.א. (מחוזי תל אביב) 1098/01… יוער כי כבוד השופטות עדנה בקנשטיין ונאוה ברוורמן תומכות אף הן בגישה זו, כפי שהבהירו במאמרן 'הלא יעבירונו עוד?', עלי משפט, כרך ה', התשס"ו… אמנם כבוד השופט קלינג לא ערך אבחנה בין סמכויותיו השיפוטית והמנהליות של המפקח, אולם דומני כי אבחנה שכזו עולה בקנה אחד גם עם גישת כבוד השופט קלינג, אשר דיבר על העברה הדדית בין שתי ערכאות. חיזוק נוסף לגישה האמורה ניתן למצוא גם בע"א (תל-אביב) 1730/99… לאור האמור, מאחר ובמקרה הנדון התובענה הוגשה למפקח בהתאם לסעיף 72 לחוק המקרקעין, היה המפקח מוסמך להורות על העברת הדיון לבית משפט בהתאם לסעיף 79(א)".

בהחלטת בית משפט השלום בהרצליה מיום 31.10.11, במסגרת תא"מ 34233-08-10, הובעה דעה דומה: "השאלה המשפטית הראשונה אותה יש לבחון בנסיבות העניין, הינה האם בדין הועברה הבקשה מאת מפקחת על רישום המקרקעין, אל בימ"ש זה; היינו, האם היה בסמכות המפקחת להעביר הבקשה, על פי תנאיו של סעיף 79(א)…" בית המשפט היפנה להחלטות בת.א. 1098/01 ובת.א. 9037/07 הנ"ל, וקבע: "עיינתי ובחנתי ארוכות את שתי הדעות המובאות לעיל, שתיהן מפי שופטי בית משפט מחוזי, וסבורני שהמקרה שבפני מתאים יותר בנסיבותיו לקביעתו של כב' השופט קלינג. וזאת במיוחד מאחר ופסק דינו  של כב' השופט סובל עוסק במקרה בו דן המפקח בבקשה מכח סמכויותיו המינהליות… ואילו בפסק הדין של כב' השופט קלינג ההתיחסות היא לתביעה שהוגשה למפקח מכח סמכותו השיפוטית… במקרה הנדון היתה למפקח הסמכות להעביר את התיק לבית משפט…"

בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.4.18 (ת.א. 37285-03-18) נקבע: "המפקחת על רישום המקרקעין… קבעה כי לב התביעה הינה טענה שהנתבעת עושה שימוש ברכוש משותף בניגוד להסכמים שבין הצדדים, וכן כי התובעים טוענים שרישום הבית המשותף היה שגוי, וכי יש לתקנו בהתאם להסכמים שבין הצדדים. המפקחת ציינה כי סעיף 145 לחוק המקרקעין מאפשר תיקון צו רישום בית משותף על ידי המפקח על רישום המקרקעין, ובהקשר לכך המדובר בסמכות מינהלית… המפקחת סברה כי ככל שהמדובר בסכסוך משפטי העומד בבסיס הבקשה לתיקון צו רישום הבית המשותף, אין היא מוסמכת לדון בתיקון צו הבית המשותף…. [ו]הורתה על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי… השאלה הרלוונטית הינה האם הדרך הנכונה לפעול, כאשר המפקחת סבורה כי התביעה והסעדים שהתבקשו בהתאם לסעיף 145 לחוק המקרקעין – תיקון צו רישום בית משותף, אינם בסמכותה, הינה העברת ההליך כמו שהוא לבית המשפט המחוז"; בית המשפט היפנה להחלטות בת.א. 9037/07 ובת.א. 2358/05 הנ"ל, וכן להחלטת השופט סובל בת.א. 9037/07 הנ"ל: "…נפסק מפי כב' השופט משה סובל, כי המפקח על רישום המקרקעין… אין בסמכותו להעביר בקשה שהוגשה אליו במסגרת סמכויותיו המינהליות לפי סעיף 145 לתיקון צו רישום בית משותף, אל בית המשפט… בפסק דינו של כב' השופט סובל קיימת הבחנה בין תביעה למפקח המוגשת לפי סעיף 72 לחוק המקרקעין, לבין בקשה לפי סעיף 145 לחוק המקרקעין…"

בהחלטת בית משפט השלום בנצרת, במסגרת ת.א. 35507-02-19, מיום 6.4.19, אוזכרו פסקי הדין השונים שניתנו כאמור לעיל בבתי המשפט המחוזיים: "השאלה העומדת להכרעה הינה האם המפקח על רישום המקרקעין (להלן: 'המפקח') מוסמך להעביר לבית משפט זה תביעה שהוגשה לפניו, בנימוק, כי התביעה אינה בסמכותו הענינית, או שמא עליו, במקרה כגון דא, להורות על מחיקת התביעה על הסף… על פי כתב התביעה, שהוגש לפני המפקח, התובעת והנתבעים מתגוררים בבית משותף… התביעה הוגשה בגין בניה בלתי חוקית על ידי הנתבעים, וגרימת נזקים ממוניים ולא ממוניים לתובעת… הנתבעים הגישו בקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות ענינית. לאחר קבלת תגובת התובעת ניתנה החלטת המפקח… שקיבל את הבקשה והורה על העברת התביעה לנשיא בתי-משפט השלום במחוז הצפון, לשם קביעת המותב שידון בתיק… לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי המפקח אינו מוסמך להעביר את התביעה לבית המשפט השלום. אנמק…

…בהחלטתו קבע המפקח כי הוא מוסמך להעביר את התיק לבית משפט השלום, מכח הוראת סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, תוך שהוא מסתמך על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א 1098/01… שניתן ע"י כב' השופט ד"ר קלינג. פסיקה אחרת מזו של כב' השופט קלינג קבעה את ההיפך.  עם כל הכבוד, הנני מצדד בעמדתו של כב' השופט יהודה זפט בת"א (מחוזי תל-אביב) 2358/05… על עמדה דומה חזר בית המשפט המחוזי בירושלים מפי כב' משה סובל בת"א 9037/07… לאור המקובץ, ומשהגיע המפקח למסקנה, כי התביעה אינה בסמכותו הענינית, היה עליו להורות על מחיקת התביעה, ולא על העברתה… כאשר בפני התובעת פתוחה הדרך להגשת תביעה חדשה לבית משפט השלום. למיותר לציין, כי בנסיבות שנוצרו, כלל 'לא יעבירנו עוד' לא חל. פועל יוצא, הנני מורה על מחיקת רישומה של התביעה בבית המשפט, ועל החזרת התיק למפקח".

בחלק מן ההחלטות הנ"ל אומצה איפוא גישת השופט קלינג, ובהחלטות אחרות אומצה גישת השופט זפט; אך נראה כי בסופו של דבר, התקבלה בדרך כלל גישת השופט סובל – אשר הבחין בין סמכותו המינהלית לבין סמכותו השיפוטית של המפקח.

אשר להחלטות נוספות שניתנו על ידי המפקחים על רישום מקרקעין, מוכרות לי לפחות 10 החלטות, אשר ברובן – אם לא בכולן – נקבע כי יש למפקח סמכות להעביר הליך לבית משפט, בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. מעניין לציין, כי באופן שגרתי – ואפילו כשמדובר בהחלטות שניתנו לא מכבר – מושתתות ההחלטות על פי רוב דווקא על פסקי דינם של השופטת חיות בע"א 1730/99, ושל השופט קלינג בת.א. 1098/01 (ועל המאמר 'הלא יעבירונו עוד?' שנזכר אף הוא לעיל); למרות (ואולי בגלל) קיומן של החלטות מאוחרות יותר (ובהן החלטותיו של השופט זפט, שצוטטו לעיל…)

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן