החוק לצמצום השימוש במזומן – חלק א – מזומן

בזמן הקצר שחלף מאז נכנס החוק לצמצום השימוש במזומן, התשע”ח-2018 (להלן: “החוק“) לתוקף, נכתב לגביו לא מעט. בסקירת “דיו-מה” קצרה זו אנסה לתרום את תרומתי הצנועה, ואתייחס לכמה היבטים פרקטיים של החוק. 

את עיקר ה”כותרות” תפסו שני ענינים מרכזיים בהם עוסק החוק – “הגבלות על תשלומים במזומן”, בהן תעסוק סקירה זו, ו”הגבלות על שימוש בשיקים והיסבם”, בהן אעסוק בעתיד (לא אתייחס להיבטים אחרים – משמעותיים ונכבדים כשלעצמם – כגון “עיצומים”, “חובת תיעוד אמצעי תשלום”, “חובת הצהרה על אמצעי תשלום לעניין זכויות במקרקעין” וכו’).

הסכומים הנקובים בתוספת הראשונה לחוק

בתוספת הראשונה לחוק נקובים שני סכומים, אשר שיעוריהם כיום הינם: 11,000 ₪ (“פרט (1) לתוספת”) ו-50,000 ₪ (“פרט (2) לתוספת”).

סכומים אלה עשויים, כמובן, להשתנות מעת לעת (בסעיף 33 לחוק אף נקבע כי שר האוצר יהיה “רשאי” ב-1.1.20 להפחית את הסכומים ל-6,000 ₪ ול-15,000 ₪, בהתאמה).

על פי רוב (למעט חריגים) מהווים הסכומים הנ”ל “בסיס” להגבלות על תשלומים במזומן – למשל, “מחיר העסקה עולה על הסכום הנקוב בפרט (2) לתוספת”, או “מחיר העסקה עולה על פי חמישה מהסכום הנקוב בפרט (1) לתוספת”.

“מזומן” ו”תשלום במזומן”

כאמור, החוק עוסק, בין היתר, ב”הגבלות על תשלומים במזומן”.

מהו “מזומן”? לפי החוק, “שטרי כסף ומטבעות שהם הילך חוקי בישראל, וכן מטבע חוץ”.

ומהו “תשלום במזומן”? “סכום המשולם או הניתן במזומןלמעט סכום הנמוך מבין אלה: (1) סכום בשיעור של 10% ממחיר העסקה, מסכום המתנה, מסכום התרומה או מסכום ההלוואה, לפי הענין; (2) הסכום הנקוב בפרט (1) או (2) לתוספת הראשונה, לפי הענין”.

כלומר, עד לסכום הנמוך מבין אלה (10% ממחיר העסקה/המתנה/התרומה/ההלוואה; הסכום הנקוב בפרט (1) או (2) לתוספת הראשונה) לא מדובר ב”תשלום במזומן” (אפילו אם נעשה שימוש במזומן כאמצעי התשלום בפועל).

ה”משתנים” לפיהן נקבעות ההגבלות

עקרונית, ישנם מספר “משתנים” אשר לפיהם ייקבע בד”כ איזה סכום יוכנס ל”נוסחה” המתאימה:

i. לאיזו קטגוריה שייך מקבל התשלום? למשל, “עוסק”; “אדם שאינו עוסק” (לפי החוק, מדובר גם ב”עוסק שלא במסגרת עסקו”); “תייר”; “עורך דין” או “רואה חשבון”; “גוף פיננסי מפוקח”.

ii. לאיזו קטגוריה שייך המשלם? כנ”ל.

iii.    באיזו מסגרת מבוצע התשלום? “עסקה” (“מכירה או קניה של נכס או מתן שירות או קבלתו” – תוך הבחנה בין עסקה “במסגרת עסק” לבין עסקה שלא במסגרת עסק); “שכר עבודה”; “תרומה”; “הלוואה”; “מתנה”.

(יצוין,  כי  כל  עסקה / שכר עבודה / תרומה / הלוואה / מתנה,  כשלעצמם, יכולים להיות מעל מחיר “סף”, או שווים/נמוכים מה”סף”).

סעיף 2 לחוק – “הגבלות על תשלומים במזומן”

2(א) “לא ייתן עוסק ולא יקבל תשלום במזומן בעבור עסקה במסגרת עסקו, אם מחיר העסקה עולה על הסכום הנקוב בפרט (1)…”

כשמדובר ב”עוסק”, וב”עסקה במסגרת עסקו” – אם מחיר העסקה עולה על “סף” של 11,000 ₪, העוסק אינו רשאי לשלם, או לקבל, במזומן יותר מ-10% מסכום העסקה או מ-11,000 ₪, לפי הנמוך.

אם נניח שמחיר העסקה הינו 10,000 ₪, לא מתקיים התנאי לתחולת סעיף קטן (א), וניתן לשלם את הסכום כולו במזומן; אך אם מחיר העסקה הינו 12,000 ₪ – ניתן לשלם במזומן 1,200 ₪ בלבד (10%).

2(ב) “לא יקבל אדם שאינו עוסק תשלום במזומן בעבור עסקה, אם מחיר העסקה עולה על הסכום הנקוב בפרט (2)…”

בעוד שבסעיף קטן (א) מדובר ב”עוסק”, הרי שבסעיף קטן (ב) מדובר ב”אדם שאינו עוסק” (כולל, כאמור, “עוסק שלא במסגרת עסקו”).

2(ג)+2(ד) “לא ייתן אדם שאינו עוסק תשלום במזומן לעוסק בעבור עסקה במסגרת עסקו של העוסק, אם מחיר העסקה עולה על הסכום הנקוב בפרט (1)…”;

“לא ייתן אדם שאינו עוסק לאדם אחר שאינו עוסק תשלום במזומן בעבור עסקה, אם מחיר העסקה עולה על הסכום הנקוב בפרט (2)…”

מדובר בהוראות “משלימות” לסעיפים קטנים (א) ו-(ב) – לגבי משלם שהינו “אדם שאינו עוסק” (במסגרת “עסקה” – או עם “עוסק”, או עם “אדם אחר שאינו עוסק”).

2(ה) “לא יקבל עוסק תשלום במזומן מתייר בעבור עסקה במסגרת עסקו, ולא ייתן תייר לעוסק תשלום במזומן בעבור עסקה במסגרת עסקו של העוסק, אם מחיר העסקה עולה על פי חמישה מהסכום הנקוב בפרט (1)…”

“מחיר העסקה עולה על פי חמישה מהסכום הנקוב בפרט (1)…” – משמע מחיר העסקה עולה על “סף” של 55,000 ₪.

כאשר המשלם הינו “תייר” – החוק מקל. אם נניח שמדובר בעסקה שמחירה הינו 50,000 ₪ (כלומר, הוא אינו עולה על 55,000 ₪) – לא מתקיים התנאי לתחולת סעיף קטן (ה). מובן כי אם מדובר בעסקה שמחירה 60,000 ₪ (למשל) – מוגבל התשלום במזומן ל-6,000 ₪ (10%).

2(ו) “בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), לא יקבל עורך דין או רואה חשבון במסגרת מתן שירות עסקי ללקוח, סכום במזומן העולה על הסכום הנקוב בפרט (1) או (2) לתוספת הראשונה, לפי הענין, לכל שירות עסקי…”

“…הסכום הנקוב בפרט (1) או (2) לתוספת…” – משום שהסכום הרלוונטי ייקבע בהתאם למשלם (“עוסק” – 11,000 ₪).

בסעיף קטן (א) מדובר על “תשלום במזומן” (ראו הגדרת ביטוי זה לעיל); ואילו בסעיף קטן (ו) מדובר על “סכום במזומן“. נשתמש בדוגמא שהובאה לעיל – אם נניח שמחיר עסקה עם עוסק הינו 12,000 ₪, רשאים עורך דין או רואה חשבון לקבל 11,000 ₪ במזומן.

על עורך דין ורואה חשבון חלות חובות מכח חוק “איסור הלבנת הון”. בסעיף 21 לחוק אף מצוינת סנקציה ספציפית בגין הפרת הוראות סעיף קטן (ו). סעיף קטן (ו) חל רק על “שירות עסקי – כהגדרתו בסעיף 8ב לחוק איסור הלבנת הון” (כלומר, קניה ומכירה של מקרקעין או של עסק, ניהול נכסי וכספי הלקוח, וכיוצ”ב).

2(ז) “לא ייתן אדם ולא יקבל תשלום במזומן כשכר עבודה, כתרומה או כהלוואה, אם סכום שכר העבודה, התרומה או ההלוואה עולה על הסכום הנקוב בפרט (1) לתוספת הראשונה; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו לגבי הלוואה שנותן גוף פיננסי מפוקח”.

מדובר בהרחבה של סעיף קטן (א) – ההוראה תחול לא רק על “עוסק” אלא על כל “אדם”, ולא רק על “עסקה” (בין של “עוסק” ובין של “אדם שאינו עוסק”) אלא גם על “שכר עבודה, תרומה או הלוואה”. עם זאת, סעיף קטן (ז) אינו חל על הלוואה מ”גוף פיננסי מפוקח” (תאגיד בנקאי וכו’).

2(ח) “לא ייתן אדם ולא יקבל תשלום במזומן כמתנה, אם סכום המתנה עולה על הסכום הנקוב בפרט (2)…”

כשמדובר ב”מתנה”, החוק מקל יחסית ל”שכר עבודה, תרומה או הלוואה” (50,000 ₪ ולא 11,000 ₪).

מספר הערות נוספות לענין “הגבלות על תשלומים במזומן”

i. לפי סעיף 3 לחוק, הוראות סעיף 2 לא יחולו “על תשלום במזומן בין קרובי משפחה” (“בן זוג, הורה, הורה הורה, בן, בת, אח או אחות וילדיהם, נכד או נכדה ובני זוג של כל אחד מאלה, וכן אדם אחר הסמוך על שולחנו”) – אלא אם מדובר בשכר עבודה.

ii. חשוב לציין, בין היתר, כי “מחיר העסקה” הינו התמורה הכוללת המוסכמת בין הצדדים – לרבות מע”מ, מסים, הוצאות נלוות שסוכמו עם המוכר או עם נותן השירות, ואף אם חלק מהתמורה משולם “בשווה כסף”. “פיצול” של מכר נכסים, של עסקאות וכו’, עלול היה לגרום לכך, שכל מכר או עסקה כשלעצמם לא יעברו את ה”סף”; ולפיכך, במכירת כמה נכסים, לא יראו את המחיר המצטבר של כל הנכסים כמחיר של עסקה אחת, אלא אם כן הוסכם בין הצדדים על מכירתם בעת ובעונה אחת; בעסקה “מתמשכת” לקבלת שירות – יראו כל תשלום שיש לשלם באופן תקופתי מעת לעת, כמחיר העסקה (מדובר, למשל, על “ריטיינר”, ולא על “פריסת תשלומים”).

iii.   הוראות החוק לא יחולו על הסכמי הלוואה ועסקאות (למעט עסקאות מתמשכות לקבלת שירות או מכר של זכות שכירות), שנכרתו לפני 1.1.19.

iv. דובר רבות על כך – ואכן, זו התמונה העולה מסעיף 2, שנדון לעיל – כי עד כה הוטלו עפ”י דין חובות (ואחריות) בעיקר על עוסקים, ובהתאם, האכיפה נעשתה בעיקר מול עוסקים, בעוד שעפ”י החוק, הועברו האחריות (והאכיפה) גם אל המשלמים.

v. באופן כללי בלבד (יש לבחון כמובן כל מקרה לגופו לפי הנסיבות), בעסקאות בין אנשים פרטיים לבין עוסקים, התשלום במזומן מוגבל ל־11,000 ₪ – לכל היותר; ובעסקאות בין אנשים פרטיים, ההגבלה היא עד 50,000 ₪. 

בעסקאות עליהן חלה ההגבלה ל-11,000 ₪: עסקאות עד 11,000 ₪ לא נכנסות כלל למסגרת החוק; אך בעסקאות מעל 11,000 ₪ – לגביהן נכתב באופן שגוי בפרסומים שונים “לא ניתן לשלם במזומן יותר מ־11 אלף ₪” – מדובר למעשה במגבלה על תשלום במזומן בסך של 11,000 ₪ או 10% ממחיר העסקה, לפי הנמוך (למשל, בעסקה של 12,000 ₪ – מותר לשלם רק 1,200 ₪ במזומן…) 

…וישנו סעיף 4 לחוק – “הגבלות על שימוש בשיקים והיסבם”

כאמור, במסגרת סקירה זו, לא אתייחס לנושא זה. אך חשוב לדעת, כי הנושא “כרוך” בנושא שנדון בסקירה זו (הגבלות על תשלומים במזומן) – ובוודאי שלא ניתן “לעקוף” את ההגבלות על תשלומים במזומן (שנועדו בעיקר למנוע העלמות מס והלבנת הון) באמצעות שימוש בשיקים.

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

מחשבה 1 על “החוק לצמצום השימוש במזומן – חלק א – מזומן”

  1. היי דגן
    ברכות חמות על האתר המושקע והמוקפד.
    קראתי בעיון מאמר אחד בנושא חוק במזומן
    ואכן הוא כתוב כפי שהבטחת גם בצורה מקורית וגם מתייחס להבטים הפרקטים.
    שיהיה בהצלחה !

    נתן קלימי

    הגב

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן