דיון נוסף

“סקירת “דיו-מה”

 

לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד-1984: “(א) ענין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר. (ב) לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף. (ג) בהחלטה שניתנה לפי סעיף קטן (א) או (ב) רשאי בית המשפט או השופט לקבוע את הבעיה שתעמוד לדיון נוסף, ומשעשה כן, לא יקויים הדיון הנוסף אלא באותה בעיה”.

דיון נוסף יכול שייקבע בכל ענין (פלילי, אזרחי, מינהלי, ואף בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – בג”צ).

דיון נוסף אינו “שכיח”, במיוחד בשים לה שמדובר בדיון נוסף בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון, ואף זאת, רק אם בית המשפט העליון פסק “בשלושה” (“מותב תלתא”). הנטיה לאשר דיון נוסף תגבר, מן הסתם, אם פסק הדין המקורי לא ניתן “פה אחד” (לפחות בנוגע ל”בעיה שתעמוד לדיון נוסף”).

נשיא בית המשפט העליון (או מי שהוסמך לכך) “רשאים להענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף” (וממילא, בפסק הדין המקורי צריכה להיקבע “הלכה”…)

לא תמיד ייכללו כל חברי ההרכב המקורי, גם בהרכב שיישב בדיון הנוסף (ובמיוחד כאשר פסק הדין המקורי ניתן “פה אחד”). לא אחת, כאשר פסק הדין המקורי ניתן “ברוב דעות”, יכלול ההרכב בדיון הנוסף, את השופט שהיה בדעת מיעוט, ואחד מן השופטים שהיו בדעת רוב. יכולה להיות לכך משמעות, בעיקר אם התוצאה תשתנה בדיון הנוסף “על חודו של קול”…

למרות שעל פי רוב, חברי ההרכב המקורי אינם משנים דעתם בדיון הנוסף, כבר היו דברים מעולם…

 

מספר דוגמאות “טריות”:

בפסק דין מיום 26.4.20 (דנג”ץ 6432/19) נדחתה בקשה לקיום דיון נוסף, בעקבות פסק דין שניתן “פה אחד”, במסגרתו נדחתה עתירה לבג”צ, לביטול שני חוזרי מנכ”ל שפירסם משרד החינוך: “עיינתי בבקשה ובתשובה לה ובאתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הליך של דיון נוסף, כפי שנפסק לא אחת, הוא נדיר וחריג ותנאי לקיומו הוא כי בפסק הדין נושא הבקשה נפסקה הלכה אשר ‘עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה’ יש מקום לקיים בה דיון נוסף’… עוד נפסק כי על ההלכה לגלות את עצמה על פני פסק הדין ולהיות ברורה ומפורשת… עיון בפסק הדין מעלה כי לא מתקיימים בו תנאים אלה”.

בפסק דין מיום 23.4.20 (דנג”ץ 1294/20) נדחתה בקשה לקיום דיון נוסף, בעקבות פסק דין שניתן “פה אחד”, במסגרתו נדחתה עתירה לבג”צ, לביטול ההחלטה שהורתה על סיום כהונתו של רון קובי כראש עירית טבריה: “עיון בפסק הדין בעניננו מלמד כי לא נפסקה בו הלכה ביחס לפרשנות סעיף 206(ב1) לפקודה, ודאי לא כזו המצדיקה קיום דיון נוסף. בית המשפט בחן את החלטת המשיב 1 תוך שהוא מסתמך על ההלכה הנוגעת לשיקול הדעת המסור לשר הפנים בהחלטה לפי הסעיף האמור, ועל ישומה בפסיקה. טענת המבקש בהקשר זה מופנית, הלכה למעשה, כלפי האופן שבו יושמה גם במקרה דנן ההלכה על הנסיבות הספציפיות של עניינו, אך הליך של דיון נוסף אינו מיועד לבירור טענה מעין זו… יתר טענות המבקש הן טענות ערעוריות מובהקות, וכבר נפסק כי בקשה לדיון נוסף איננה ערעור נוסף…”

ואילו בפסק דין מיום 27.4.20 (דנג”ץ 7491/19, 7506/19), התקבלה (חלקית) בקשה לקיום דיון נוסף, וזאת רק בנוגע לשאלה, האם ניתן להורות על הגשת כתב אישום נגד אדם שלא נחקר באזהרה; זאת בעקבות החלטה שניתנה בבג”צ ברוב דעות, להעמיד לדין שוטר שירה למוות באזרח במהלך פעילות משטרתית: “לעומת זאת [יתר הענינים אשר לגביהם נדחתה הבקשה לקיום דיון נוסף – ד.ר.] החלטתי להורות על קיום דיון נוסף, התחום לשאלת הסעד שעליו הורתה דעת הרוב בפסק הדין”.

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן