דיון נוסף

סקירת "דיו-מה"

 

לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984: "(א) ענין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר. (ב) לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף. (ג) בהחלטה שניתנה לפי סעיף קטן (א) או (ב) רשאי בית המשפט או השופט לקבוע את הבעיה שתעמוד לדיון נוסף, ומשעשה כן, לא יקויים הדיון הנוסף אלא באותה בעיה".

דיון נוסף יכול שייקבע בכל ענין (פלילי, אזרחי, מינהלי, ואף בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – בג"צ).

דיון נוסף אינו "שכיח", במיוחד בשים לה שמדובר בדיון נוסף בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון, ואף זאת, רק אם בית המשפט העליון פסק "בשלושה" ("מותב תלתא"). הנטיה לאשר דיון נוסף תגבר, מן הסתם, אם פסק הדין המקורי לא ניתן "פה אחד" (לפחות בנוגע ל"בעיה שתעמוד לדיון נוסף").

נשיא בית המשפט העליון (או מי שהוסמך לכך) "רשאים להענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף" (וממילא, בפסק הדין המקורי צריכה להיקבע "הלכה"…)

לא תמיד ייכללו כל חברי ההרכב המקורי, גם בהרכב שיישב בדיון הנוסף (ובמיוחד כאשר פסק הדין המקורי ניתן "פה אחד"). לא אחת, כאשר פסק הדין המקורי ניתן "ברוב דעות", יכלול ההרכב בדיון הנוסף, את השופט שהיה בדעת מיעוט, ואחד מן השופטים שהיו בדעת רוב. יכולה להיות לכך משמעות, בעיקר אם התוצאה תשתנה בדיון הנוסף "על חודו של קול"…

למרות שעל פי רוב, חברי ההרכב המקורי אינם משנים דעתם בדיון הנוסף, כבר היו דברים מעולם…

מספר דוגמאות "טריות" [למועד הסקירה המקורית]:

בפסק דין מיום 26.4.20 (דנג"ץ 6432/19) נדחתה בקשה לקיום דיון נוסף, בעקבות פסק דין שניתן "פה אחד", במסגרתו נדחתה עתירה לבג"צ, לביטול שני חוזרי מנכ"ל שפירסם משרד החינוך: "עיינתי בבקשה ובתשובה לה ובאתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הליך של דיון נוסף, כפי שנפסק לא אחת, הוא נדיר וחריג ותנאי לקיומו הוא כי בפסק הדין נושא הבקשה נפסקה הלכה אשר 'עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה' יש מקום לקיים בה דיון נוסף'… עוד נפסק כי על ההלכה לגלות את עצמה על פני פסק הדין ולהיות ברורה ומפורשת… עיון בפסק הדין מעלה כי לא מתקיימים בו תנאים אלה".

בפסק דין מיום 23.4.20 (דנג"ץ 1294/20) נדחתה בקשה לקיום דיון נוסף, בעקבות פסק דין שניתן "פה אחד", במסגרתו נדחתה עתירה לבג"צ, לביטול ההחלטה שהורתה על סיום כהונתו של רון קובי כראש עירית טבריה: "עיון בפסק הדין בעניננו מלמד כי לא נפסקה בו הלכה ביחס לפרשנות סעיף 206(ב1) לפקודה, ודאי לא כזו המצדיקה קיום דיון נוסף. בית המשפט בחן את החלטת המשיב 1 תוך שהוא מסתמך על ההלכה הנוגעת לשיקול הדעת המסור לשר הפנים בהחלטה לפי הסעיף האמור, ועל ישומה בפסיקה. טענת המבקש בהקשר זה מופנית, הלכה למעשה, כלפי האופן שבו יושמה גם במקרה דנן ההלכה על הנסיבות הספציפיות של עניינו, אך הליך של דיון נוסף אינו מיועד לבירור טענה מעין זו… יתר טענות המבקש הן טענות ערעוריות מובהקות, וכבר נפסק כי בקשה לדיון נוסף איננה ערעור נוסף…"

ואילו בפסק דין מיום 27.4.20 (דנג"ץ 7491/19, 7506/19), התקבלה (חלקית) בקשה לקיום דיון נוסף, וזאת רק בנוגע לשאלה, האם ניתן להורות על הגשת כתב אישום נגד אדם שלא נחקר באזהרה; זאת בעקבות החלטה שניתנה בבג"צ ברוב דעות, להעמיד לדין שוטר שירה למוות באזרח במהלך פעילות משטרתית: "לעומת זאת [יתר הענינים אשר לגביהם נדחתה הבקשה לקיום דיון נוסף – ד.ר.] החלטתי להורות על קיום דיון נוסף, התחום לשאלת הסעד שעליו הורתה דעת הרוב בפסק הדין".

 

תוספת – 27.5.21:

בהחלטה מיום 19.5.21 בדנג"ץ 6571/17 – במסגרתה נדחתה בקשה לקיום הליך של דיון נוסף בפסק דין (שניתן בהרכב מורחב) שבו בוטל הסדר מס שאמור היה למסות את בעליהן של יותר משתי דירות – שב ועמד בית המשפט העליון על כמה עקרונות רלוונטיים, ובין היתר כדלקמן [ההדגשות במקור]:

"בקשה לדיון נוסף על פסק דין שניתן בהרכב מורחב, כבעניננו, מעוררת שאלה מקדמית בדבר תחולתן של הוראות סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 30(א) לחוק בתי המשפט על הנושא, נוכח הקושי הלשוני הקיים לכאורה לגבי האפשרות לקיים דיון נוסף על ענין שפסק בו בית המשפט העליון בהרכב העולה על שלושה… בענין נחמני נפסק בדעת רוב… כי לשון התיבה: 'שלושה' הנזכרת בסעיפי החוק שלעיל מהווה דרישת מינימום, וכי פסק דין של מותב העולה על שלושה שופטים גם הוא נופל בגדרי הוראות הסעיפים הנ"ל. עם זאת, כפי שנקבע, רק במקרים 'חריגים שבחריגים' ניתן לקיים דיון נוסף גם על הלכה שנפסקה בחמישה שופטים ויותר… לפיכך, כבר בענין נחמני נקבע כי נדרשות 'נסיבות יחודיות ויוצאות דופן' כדי לקיים דיון נוסף על פסק דין שניתן מלכתחילה בהרכב מורחב, וזאת בנוסף לתנאים הנוקשים הנדרשים ממילא להוצאת הוראה בדבר עריכת דיון נוסף… מאז ענין נחמני, בית המשפט חזר פעמים רבות על הקביעה כי דיון נוסף על פסק דין שניתן על ידי מותב של חמישה שופטים ויותר – יינתן רק במקרים חריגים שבחריגים… כמו כן, נקבע כי גם במקרים שבהם ראוי היה לכאורה להעניק דיון נוסף אם היה מדובר במותב תלתא, נראה כי עצם קיומו של הרכב מורחב בדיון הראשון עשוי לייתר צורך זה… זאת ועוד – אחרת: במהלך השנים יש מי שחלקו עקרונית על העמדה הפרשנית שמצאה ביטויה בדעת הרוב בענין נחמני וצידדו דווקא בעמדת המיעוט שם… זה המקום להוסיף, מבלי להביע עמדה במחלוקת הפרשנית שנתגלעה והוכרעה בענין נחמני, כי כבר בעצם קביעת הרכב מורחב מלכתחילה יש לכאורה משום מענה למרבית הרציונאלים העומדים מאחורי מוסד הדיון הנוסף, ולכן על פי רוב – אין צורך להרחיב את ההרכב עוד לאחר מתן פסק הדין בהרכב המורחב הראשוני… לעניננו, אין חולק כי פסק הדין, מושא דיוננו, עסק בשאלה עקרונית וחשובה, וזו גם הסיבה שהוחלט מראש על דיון בה בהרכב מורחב…"

"ככלל, הליך הדיון הנוסף לא נועד ליתן פתרון לשאלות תאורטיות… בעניננו, המבקשים מסכימים כאמור כי ההכרעה בדיון הנוסף – לא תחול על הסדר המס, אשר בוטל בפסק הדין. לכן, על פניו, מדובר בסוגיה עיונית. בהקשר זה, המבקשים טוענים כי הסכמתם האמורה לא הופכת את הדיון לתאורטי, היות שלתפיסתם הקביעה המשפטית שבפסק הדין לגבי משמעותם של פגמים בהליך החקיקה, מהווה הלכה חוקתית עקרונית בעלת השלכות על הליכי חקיקה עתידיים. לדידם, ענין כזה יש לראותו, לכל הפחות, בגדר חריג לעקרון לפיו בית המשפט איננו מעניק דיון נוסף בסוגיות תאורטיות. טענה זו אינה מקובלת עלי, בנסיבות. לגישתי, פסק הדין איננו נופל בגדר החריגים לכלל לפיו בית המשפט לא ידון בסוגיות עיוניות בכלל ובמסגרת דיון נוסף בפרט, מה גם שכפי שיובהר בהמשך, להשקפתי אין מדובר פה בהלכה חדשה של ממש, או בשינוי עקרוני של המצב המשפטי הקיים…. המבקשים מפנים לדנג"ץ אמיתי, בגדרו נקבע כי יתכן שבית המשפט ידון בשנית בסוגיה שחדלה להיות אקטואלית, כאשר זו עשויה 'לשוב ולהיות אקטואלית בעתיד'. יחד עם זאת, השופט א' מצא הדגיש שם כי ניתן לפעול לפי חריג זה 'כאשר המדובר בשאלה, שלפי מהותה לא תוכל לעולם להגיע להכרעה בפני הרכב רחב של בית המשפט העליון בעודנה אקטואלית'… הנה כי כן, אם תוגש בעתיד עתירה, בגדרה יטען כי נפלו פגמים בהליכי החקיקה – אין סיבה להניח שהענין לא יוכל להגיע להכרעה בפני הרכב רחב של בית המשפט העליון בעודו אקטואלי, ולכן אין הצדקה להחלת החריג הנ"ל…"

"לגופו של ענין, ואף מבלי לתת משקל מכריע לשתי טענות הסף שנדונו לעיל, נראה לי כי אין מקום לקבל את הבקשה לדיון נוסף… בפסיקה נקבע בהקשר זה [הוראת סעיף 30 לחוק בתי המשפט – ד.ר.] כי לא כל חידוש הלכתי מקים עילה לקיומו של דיון נוסף… אלא שנדרשת לכך קביעה של הלכה חשובה, שיש בה כדי לשנות באורח מהותי נורמות ששררו קודם להכרעה בפסק הדין, מושא הבקשה, המצדיקה סטיה מכלל סופיות הדיון וממספר יושבי ההרכב הרגיל והמקובל… מעבר לכך… יש להראות כאמור כי 'יש מקום לדיון נוסף'… לגישתי, הקביעות בפסק הדין אינן עולות לכדי הלכה המשנה את ההלכה שנפסקה קודם למתן פסק הדין בצורה המצדיקה קיום דיון נוסף. הטעם לדבר הוא כי פסק הדין, מושא הבקשה, יש בו, בעיקרו, יישום של הלכת מגדלי העופות בנסיבות המקרה, ואף שאכן ניכרת בו הרחבת מה וחידוד מסוים של ההלכה שנקבעה שם – אין בהתפתחות זו כדי להצדיק מתן הוראה בדבר דיון נוסף, מה גם שמה שנפסק שם ניתן כאמור מלכתחילה בהרכב מורחב…

זאת ועוד – אחרת. בפסיקתנו נקבע לא פעם כי במסגרת דיון נוסף אין דנים ביישום הספציפי של ההלכה, אלא בשאלה אם נקבעה הלכה חדשה… התשובה לשאלה זו בעניננו היא שמדובר פה בעיקר ביישום ההלכה הקיימת…"

"אין חולק כי פסק הדין עוסק בסוגיה חשובה הנוגעת לביקורת שיפוטית על הליכי חקיקה, אולם, כאמור, חשיבות זו הובילה להרחבת ההרכב מלכתחילה… בהקשר זה יש להזכיר שוב גם את הכלל לפיו חשיבות ההלכה או קשיותה צריכות שיהיו מהותיות ומשמעותיות…"

"לסיכום: הנני סבור כי המקרה דנא איננו נופל בגדר אותם מקרים נדירים שבנדירים, שבהם מוצדק לקיים דיון נוסף על פסק דין, שניתן מלכתחילה בהרכב מורחב (כאן של חמישה שופטים). מעבר לנימוק זה, הרי שעל אף חשיבותו של פסק הדין ופיתוח ההלכה שנעשה בגדרו – אין בו חידוש הלכתי מהותי, והוא איננו מעורר קושי משמעותי העשוי להצדיק חריגה מכלל סופיות הדיון, ומפשוטן של הוראות סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 30 לחוק בתי המשפט".

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן