בתי משפט לענינים מקומיים

הנושא שיידון בסקירה זו “נוגע” בי אישית. סבי, שאול עירוני ז”ל, כיהן במשך שנים רבות כ”שופט עיר” ב”בית המשפט העירוני של גבעתיים”. בפרסומים (השנתיים) ב”רשומות”, הופיע שמו של סבי, לצד שמותיהם של עורכי דין מוכרים, ואף של מי שמונו לימים כשופטי בית משפט מחוזי. התפלאתי כיצד כיהן סבי כשופט, למרות שלא היתה לו כל השכלה משפטית. לימים התברר לי, כי בתי המשפט העירוניים (שאינם קיימים יותר), כוננו מכח “פקודת בתי המשפט העירוניים”, שבה נקבע כי “הנציב העליון רשאי למנות בכתב-מינוי אנשים ראויים, בני חינוך ואנשי צורה, להיות שופטי עיר ולהיות בית משפט אשר יכונה בית המשפט העירוני של אותה עיר”. וסבי אכן היה “איש ראוי”…

בשנת 1982 תוקן חוק בתי המשפט, התשמ”ב-1982 (כיום מדובר ב”נוסח משולב” של חוק בתי המשפט), ובין היתר, במסגרת התיקון לחוק הוקמו בתי משפט מקומיים, וכן נקבע (סעיף 14 לתיקון), “פקודת בתי המשפט העירוניים – בטלה”. לפי סעיף 55(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], “כל חיקוק שבו ניתנה סמכות לבית משפט עירוני ייקרא כאילו הסמכות ניתנה לבית משפט לענינים מקומיים”.

להבדיל מבתי המשפט העירוניים ושופטיהם, בחוק בתי המשפט נקבע כי “דין בית משפט לענינים מקומיים כדין בית משפט שלום…” ו”דין שופט בית משפט לענינים מקומיים כדין שופט בית משפט שלום לכל דבר וענין”. לפי החוק, “שר המשפטים רשאי, בצו, לאחר התייעצות עם הרשות המקומית הנוגעת בדבר, להקים בית משפט לענינים מקומיים ולקבוע מקום מושבו ואזור שיפוטו, ורשאי הוא… להסמיך בית משפט שלום לשבת כבית משפט לענינים מקומיים”; “אזור שיפוטו של בית משפט לענינים מקומיים יכול שיהיה שונה מאזור שיפוטו של בית משפט השלום של אותו אזור ויכול שיכלול את תחומן של רשויות מקומיות אחדות…”

בשנת 1983 פורסם צו בתי המשפט (בתי משפט לענינים מקומיים – הקמה והסמכה), התשמ”ג-1983, שקבע את מקום מושבם של בתי משפט לענינים מקומיים, את אזורי השיפוט שלהם ואת דרכי פעולתם. הצו תוקן מאז מעת לעת. ישנם כמה סוגי הסדרים המסמיכים בתי משפט לדון בענינים מקומיים: הקמת בתי משפט לענינים מקומיים (בצו); הסמכתם (בצו) של בתי משפט שלום מסוימים, לכהן כבתי משפט לענינים מקומיים; בישובים שאינם נזכרים בצו, מוסמכים בתי משפט שלום לדון בענינים מקומיים כבכל תיק פלילי אחר.

לפי סעיף 55(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], “בית משפט לענינים מקומיים ידון בעבירות לפי פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, וחוק התכנון והבניה, התשכ”ה-1965, ולפי תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם, וכן בעבירות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השלישית, לרבות תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם”; החיקוקים המנויים ב”תוספת” כוללים, בין היתר, את חוק רישוי עסקים, חוק למניעת מפגעים, חוק לימוד חובה, חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, חוק שמירת הנקיון, חוק המים, חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, ועוד. כפי שעולה על פני רשימת החיקוקים הנ”ל, נדונים איפוא בבתי המשפט לענינים מקומיים ענינים “מוניציפאלים” במהותם (דוגמת רישוי עסקים, רוכלות, עבירות בניה, וכיוצא באלה). יצוין, כי לפי סעיף 58 לחוק, “אין הוראות סימן זה באות לגרוע מסמכות בית משפט שלום לדון בעבירות כאמור בסעיף 55”.

בתי משפט לענינים מקומיים פועלים לפי מודל, שנמתחה עליו בקורת במרוצת השנים, לפיו כפופה פעילותם לשתי מערכות – לרשות המקומית ולרשות השופטת. הכפילות באחריות לתפקוד בתי המשפט לענינים מקומיים, נדונה, בין היתר, בדו”חות מבקר המדינה, ובבג”צ קארשי נ’ עירית ירושלים (בג”צ 8194/05). בית המשפט העליון ציין כי “המדינה, בעמדתה, לא רק שהביעה הזדהות מלאה עם הגישה החותרת לנתק את בתי המשפט לענינים מקומיים מכפיפות כלשהי לעיריות, אלא אף הציגה כלפי עצמה דרישות החורגות הרבה מעבר לענינים המוצגים בעתירה”, וכי “חשוב להבהיר כי הזיקה שהיתה קיימת, ונותרה בצורה מוגבלת, בין בית המשפט לענינים מקומיים לבין הרשות המקומית, מתמקדת במישור המינהלי ואינה חלה כלל על המישור השיפוטי-מקצועי. שופטי בית המשפט לענינים מקומיים נמנים על מערכת השפיטה הכללית, מבחינת מעמדם הם שופטי בית משפט השלום, וחלות עליהם מכלול החובות החלות על כל שופט בישראל. ביצוע הפונקציה השיפוטית בידי שופטי בית משפט זה מתבצעת בלא כל זיקה לכל גורם שהוא, והעצמאות ואי התלות בביצוע תפקידי השפיטה מאפיינים את דרך פעולתה של ערכאה זו ככל ערכאת שיפוט אחרת. יחד עם זאת, מסיבות היסטוריות, בתי המשפט לענינים מקומיים הוקמו תוך זיקה מינהלית מסוימת לרשויות המקומיות שבתחומן הם אמורים לפעול. זיקה מינהלית זו יצרה קושי של תדמית ומראית עין בדבר קשר של תלות וזיקה מינהלית בין ערכאת השיפוט לבין הרשות המקומית. קושי זה הוחמר נוכח העובדה שהרשות המקומית מהווה צד מתדיין בחלק גדול מהענינים בהם עוסק בית המשפט לענינים מקומיים. העובדה כי עובדי המזכירויות של בתי המשפט לענינים מקומיים הם עובדי הרשות המקומית ולא עובדי הנהלת בתי המשפט, גם היא יצרה קושי, ולו של מראית עין; הוא הדין במיקומו של בית המשפט, מקום שהוא שוכן בתוך מבני העיריה, כחלק בלתי נפרד מהתשתית המיבנית העירונית. קשיים אלה לא נעלמו מעיני המדינה ומעיניה של הנהלת בתי המשפט, והם שקדו ושוקדים עדיין על תהליך ארוך שמטרתו לנתק בהדרגה את הזיקה המינהלית הקיימת בין בית המשפט לענינים מקומיים לבין הרשות המקומית”.

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן