בעקבות ת.א 71274-01-17 – על ההבדל בין מחיקת תובענה לדחייתה

סקירת “דיו-מה”: בעקבות החלטת בית משפט השלום (מיום 22.9.19) בת.א. 71274-01-17

כאמור בכתבה זו, ביקשו לשכת עורכי הדין ועו”ד אפי נוה, למחוק (ללא הוצאות) את תביעתם כנגד העתונאית שרון שפורר – אשר מצדה התנגדה לכך, וביקשה כי התביעה שהוגשה נגדה תידחה ולא תימחק, תוך חיוב התובעים בהוצאות. ביהמ”ש הציע לתובעים להסכים לדחית התביעה, תוך הבאת הסכמתם בחשבון בקביעת ההוצאות, והם הסכימו לכך.

מדוע עמדה הנתבעת על כך שהתביעה נגדה “תידחה”, ולא “תימחק”? ומדוע הוצע לתובעים “תמריץ”, כדי שיסכימו לכך?

התשובה טמונה בתקנות סדר הדין האזרחי*, לפיהן “מחיקת תובענה אינה מעשה בית דין ואין בה, כשהיא לעצמה, כדי למנוע את התובע מהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה” (“תובענה” משמעה הליך משפטי, כגון תביעה, בקשה, ערעור). כלומר, בנסיבות ובתנאים מסוימים (למשל, בכפוף לחוק ההתיישנות), ניתן לשוב ולהגיש מחדש תובענה שנמחקה (אך לא תובענה שנדחתה).

תובענה יכולה להימחק או להדחות מטעמים שונים (למשל, “מחיקה/דחיה על הסף”, “מחיקה מחוסר מעש”, וכדומה) – וכן, להימחק או להדחות לבקשת התובע, או בהסכמת כל הצדדים. כאשר תובענה נדונה לגופו של ענין, ואינה מתקבלת – בד”כ היא תידחה, ולא תימחק, במסגרת פסק הדין או ההחלטה (ובמיוחד, כאשר מדובר בתביעה).

ראוי לציון גם הביטוי “הפסקת תובענה”; לפי תקנות סדר הדין האזרחי*, תובע רשאי לבקש “להפסיק” תובענה, וביהמ”ש רשאי להתיר זאת, בתנאים, ואף לפסוק הוצאות כנגד התובע. אם הופסקה תובענה (ברשות ביהמ”ש) והוגשה תובענה חדשה “בשל אותה עילה או בשל עילה דומה לה”, רשאי ביהמ”ש “לצוות על עיכוב התובענה החדשה”, עד תשלום ההוצאות שנפסקו.

[* במועד כתיבת סקירה זאת, עדיין עומדות בתוקף תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984]

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן