ביטול צוואה על ידי המצווה

סקירה תמציתית זו, תעסוק בביטול צוואה על ידי המצווה. היא לא תעסוק בצוואות חסרות תוקף מלכתחילה ("צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה"); היא לא תעסוק בהוראות צוואה "בְּטֵלות" (כגון, "הוראת צוואה התולה תקפה ברצונו של אדם שאינו המצווה – בטלה", "נקבע בצוואה דבר בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי כתנאי לזכיה או כחיוב… בטל התנאי או החיוב"); והיא גם לא תעסוק בביטול הוראות צוואה, על ידי בית משפט (כגון, ביטול "הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות", כאשר אי אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות).

הדין בישראל מכיר בארבעה סוגי צוואות: צוואה בכתב יד "תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותחתם בידו"; צוואה בעדים "תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו…"; צוואה בפני רשות "תעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי… או בהגשת דברי הצוואה בכתב…" (ניתן לערוך צוואה כזו גם בפני נוטריון); צוואה בעל-פה משמעה רישום דבריו של "שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות… בפני שני עדים השומעים לשונו" (צוואה זו אינה רלוונטית במסגרת סקירה זו, לא רק משום שהיא נדירה ביותר, אלא בעיקר משום שלפי סעיף 23(ג) לחוק הירושה, ממילא "צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים").

לפי סעיף 36(א) לחוק הירושה: "המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה".

הזכות לבטל צוואה הינה זכות יסוד, ולא ניתן להתנות עליה. לפי סעיף 27(ב) לחוק הירושה, "הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה – בְּטֵלָה" (עקרונית, מוענק בחוק הירושה יחס דומה, לעריכת צוואה, לשינוי צוואה ולביטול צוואה; לפי סעיף 27(א) לחוק, גם "התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה, או שלא לעשות אחת מאלה – אינה תופסת").

ביטול צוואה אינו חייב להעשות בדיוק באותה צורה שבה נעשתה הצוואה. ניתן, למשל, לבטל צוואה בעדים על ידי צוואה בכתב יד, וכו'.

במקרה שנדון בע"א 719/97 ובדנ"א 7818/00, ערכו בני הזוג המנוחים צוואות הדדיות, וכל אחד מהם חתם על צוואתו בנוכחות שני עדים. כעבור מספר שנים פנו בני הזוג לעורך הדין שערך את צוואותיהם, הודיעו כי ברצונם לבטלן, וכי אין ברצונם לערוך צוואות חדשות, שכן עתה רצונם הוא שרכושם יחולק על פי דין. עורך הדין ניסח שני תצהירים זהים, וכל אחד מבני הזוג חתם בפניו על תצהירו, לביטול צוואתו. המחלוקת התעוררה בשאלה, האם הצוואות בוטלו כדין, או שמא, מאחר שהתצהירים נערכו בפני עד אחד, הצוואות מוסיפות לעמוד בתוקפן. בית המשפט פסק, כי הפגם שנפל בתצהירים בשל עריכתם בנוכחות עד אחד בלבד, ניתן לריפוי מכוח סעיף 25(א) לחוק הירושה (על פי נוסחו באותה עת); וכי "הצהרת ביטול" הינה פעולה משפטית חד צדדית, בדומה לצוואה – אך להבדיל מביטול על ידי עריכת צוואה חדשה, הצהרת ביטול אינה צוואה; צוואה פועלת את פעולתה המשפטית לאחר מות המצווה, בעוד שפעולתה המשפטית של הצהרת ביטול הינה מיידית. על הצהרת ביטול לקיים את הדרישות המהותיות של צורת הביטול, מבלי לדקדק בצורות הפורמאליות, ובלבד שבית המשפט שוכנע בגמירת דעתו של המצווה להצהיר על בטלות הצוואה, ובאמיתות הצהרת הביטול.

אך לרוב, בניגוד למקרה האמור, גם מי שמעונין בשינוי או בביטול של הוראות צוואתו הקיימת, או חלקן, עדיין יהיה מעונין להוריש את עזבונו במסגרת צוואה (אחרת), ולא "על פי דין". ביטול "מוחלט" של צוואה, בהתאם לסעיף 36(א) לחוק הירושה, יוביל למצב שבו הירושה תהיה "על פי דין", ולכן, מסמך שכל כולו "ביטול צוואה" (בלבד), אינו נפוץ.

בדרך כלל, די בעריכת צוואה חדשה, שכן הצוואה האחרונה היא הקובעת… אך בצוואה חדשה, ככל שתערך, רצוי לציין כי "כל צוואה קודמת שערכתי מבוטלת" (גם כשאין וודאות כי אמנם נערכה צוואה קודמת, רצוי לציין "כל צוואה קודמת, ככל שערכתי, מבוטלת"). לפי סעיף 36(ב) לחוק הירושה, "צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת". כלומר, בהעדר "ביטול מפורש של צוואה קודמת" במסגרת הצוואה החדשה, עלול להיווצר מחמת חוסר תשומת לב, מצב בו ימשיכו להתקיים מקצת מהוראות הצוואה הקודמת, לצד הוראות הצוואה החדשה, מבלי שהמצווה התכוון לכך – דבר שיימנע בקלות, אם הצוואה החדשה פשוט תכלול ביטול מפורש של "כל צוואה קודמת, ככל שערכתי".

[במאמר מוסגר: כאשר המצווה מעונין רק בעדכון מסוים להוראות צוואתו הקודמת, בשינוי של חלקן או בהוספה עליהן, בפניו אפשרות נוספת – עריכת "תוספת צוואה", אשר לא תבטל לחלוטין את הצוואה הקודמת; ולכתוב בתוספת, למשל – "נוסף על האמור בצוואתי מיום xxx ומבלי לגרוע מהוראותיה…"; "במקום האמור בסעיף xxx לצוואתי מיום xxx יבוא  xxx ולא יחול כל שינוי נוסף…"; וכדומה].

בסקירה שעסקה בהפקדת צוואות, צוין כי אין בסעיף 21 לחוק הירושה ("מי שעשה צוואה בכתב יד או בעדים רשאי להפקידה אצל רשם לעניני ירושה…"), בכדי "לגרוע מזכותו של המצווה לקבל בחזרה בכל עת צוואה שהפקיד"; אולם החזרת צוואה מופקדת – אינה מבטלת את הצוואה (וההחזרה, כשלעצמה, אינה מעידה על "כוונת ביטול" של המצווה). עם זאת, במקרים חריגים, ניתן "להסיק" מהחזרת צוואה שהופקדה, כי הצוואה בוטלה – ולהיפך… למשל, ביה"ד הרבני האיזורי בתל אביב (תיק 1082582/1) ראה בהחזרת צוואה מופקדת (שלא נמצאה לאחר פטירת המנוחה) ראיה נסיבתית לביטול הצוואה; עצם הידיעה שהצוואה הייתה בידי המנוחה לפני פטירתה, והעובדה שהצוואה לא נמצאה עד עתה, מבססת לכאורה את הקביעה כי בוטלה. ואילו במקרה אחר, שנדון בביהמ"ש העליון (בע"מ 11116/08), דווקא נקבע, בין היתר, כי "חסומה בפני המערער האפשרות לטעון להשמדת הצוואה, שכן הצוואה הופקדה בבית המשפט, והיא נותרה שלמה". בת"ע (טבריה) 948-02-09 דן בית המשפט לעניני משפחה, בין היתר, בשאלה "האם הוכח, כי המנוח השמיד הצוואה", ופסק: "אין חולק במקרה דנן, כי לא נמצא בביתו של המנוח העתק מקורי של הצוואה, אלא זה שהופקד בבית המשפט המחוזי. סבורני כי אין ממש בטענה זו של המתנגדים שהרי היעדרה של הצוואה או העתקה המצולם אינו מהווה הוכחה לכך שהמנוח השמיד הצוואה. מה גם שהמתנגדים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי המנוח אכן השמיד הצוואה. יש לציין, כי אף אחד מהיורשים על פי דין לא ידע כלל על קיומה של הצוואה, כך שאף אחד גם לא שמע מהמנוח כי הוא השמידה. העדויות כולן הינן בבחינת עדויות סברה… הפסיקה אכן קובעת כי מקום שלא נמצאה צוואה, האמורה להימצא בחזקתו של המנוח, חזקה היא כי הושמדה על ידו (עמ"ש (י-ם) 8078-06-10…) ברם, אין לראות בהשמדת עותקי הצוואה משום ביטולה כאשר העותק המקורי קיים (ת"א (ת"א) 192/68…) בעניננו, אין חולק כי הצוואה הופקדה בבית המשפט המחוזי ולפיכך, טענת 'השמדת הצוואה' אינה יכולה להתקבל".

כאמור לעיל, צוואה "בפני רשות" ניתן לערוך גם בפני נוטריון ("צוואה נוטריונית"). כאמור בסקירה זו, הצוואה נחתמת על ידי המצווה, ונוסף לה אישור של הנוטריון (בנוסח הקבוע בתוספת השניה לתקנות הנוטריונים). על הנוטריון למסור למצווה את המקור, ולשמור אצלו עותק (ואם המצווה מסרב לקבל את המקור, הנוטריון יפקידו אצל הרשם לעניני ירושה). לפי תקנה 23(ב) לתקנות הנוטריונים, "נוטריון ינהל פנקס צוואות [נוסף על ספר הנוטריון – ד.ר.] וירשום בו את מועד עריכת הצוואה, שם המצווה, המספר הסידורי של האישור הנוטריוני, אזור הפעולה ושם הרשם לעניני ירושה שאצלו הופקדה הצוואה ומועד הפקדתה". ביטול של מסמך נוטריוני, בכלל, נעשה בדרך הקבועה בתקנות (בנוסח טופס "הודעה/אישור על ביטול מסמך נוטריוני"), ואין הוראות מיוחדות ביחס לביטול צוואה "נוטריונית".

כאמור בסקירה זו, באחת מהחלטותיה, קבעה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, כי על עורך דין למלא אחר בקשת הלקוח, ולהשיב לידיו את צוואתו המקורית, אם ירצה "להשמידה", והוסיפה כי על עורך הדין "להשמיד אף העתקי הצוואות אשר בידיו כדי למנוע סיבוכים משפטיים מיותרים" (אך לדעתי, רצוי לשמור העתק של צוואה שמוחזרת, דווקא משום שבעתיד עלולים להתעורר "סיבוכים משפטיים"…)

ביטול צוואות הדדיות (אשר נערכות על ידי בני זוג "מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר"), הינו ענין נכבד כשלעצמו. למעשה, עיקרו של סעיף 8א לחוק הירושה (שנוסף לחוק ב-2005, וענינו צוואות הדדיות), בהצבת סייגים ותנאים לביטול צוואה הדדית – לפני פטירת הראשון מבני הזוג, או לאחר פטירתו. לפי סעיף 8א(ב)(1) לחוק, "בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים". מכאן, כי הביטול נכנס לכאורה לתוקפו מיד עם מסירת ההודעה (אם כי ישנם הסוברים, כי נדרש בנוסף "אקט של ביטול", בדומה לכל צוואה אחרת). יודגש, כי בני הזוג יכולים להסכים הדדית על תנאי ביטול, שאינם קבועים בחוק הירושה (ואפילו עומדים בסתירה לחוק), אך יש לכך "סייג" (סעיף 8א(ג) לחוק): "הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוגבטלה". סעיף 8א(ב) לחוק הירושה עוסק בביטול צוואה הדדית "לאחר מות אחד מבני הזוג", כלומר, לאחר פטירת הראשון מבני הזוג (ויש בו התיחסות לשני מצבים: "כל עוד לא חולק העזבון", ו"לאחר חלוקת העזבון").

 

{עדכון: ראו סקירה זאת לענין ת"ע 34556-05-18, שענינו ביטול צוואה, לרבות בהקשר של צוואות הדדיות}

 

תוספת (27.5.21)

בפסק דין שניתן ביום 20.12.20 על ידי בית המשפט לעניני משפחה (ת"ע 23091-07-15) נדרש בית המשפט "להכריע בשאלת תוקפו ומשמעותו של תצהיר ביטול צוואה שערכה המנוחה", סוגיה אשר "התעוררה אגב תובענות לקיום צוואות המנוחה וכתבי התנגדות להן שהגישו בעלות הדין… האחת – צוואה מיום 20.8.14 במסגרתה הורישה המנוחה את כל רכושה לתובעת… שהינה בת דודתה… (תיקרא להלן: 'הצוואה המאוחרת'; 'הצוואה השלישית'); השניה – צוואה מיום 26.6.14 במסגרתה הורישה המנוחה את כל רכושה לנתבעת 2… שהינה חברתה… (להלן: 'הצוואה השנייה'); כן הותירה אחריה המנוחה צוואה נוספת (ראשונה במספר) מיום 28.5.14 לפיה הזוכה בשלמות הינה הנתבעת 2 (בשינוי מסוים מהצוואה השנייה), אולם צוואה זו לא הוגשה לקיום ואינה מעניננו. בנסיבות אלו, הואיל ותצהיר ביטול הצוואה הינו המסמך האחרון שערכה המנוחה, אזי הדיון יתמקד בראש ובראשונה בשאלת תוקפו ופרשנותו של מסמך זה ביחס לצוואות הקודמות שערכה המנוחה". יצוין כי המנוחה נפטרה כשהיא גרושה ללא ילדים, וגם הוריה ואחיה נפטרו לפניה. פסק הדין עוסק, בין היתר – אם כי בעקיפין – גם בהפקדת צוואות.

"כשלושה שבועות לאחר עריכת הצוואה השלישית ערכה המנוחה מסמך שכותרתו 'תצהיר ביטול צוואה' במסגרתו כתבה המנוחה כי היא מבטלת כל צוואה שנעשתה קודם למועד מסמך ביטול הצוואה וביחוד מבטלת את צוואותיה מיום 28.5.14 ומיום 26.6.14 ו/או כל צוואה אחרת אם קיימת. התצהיר נערך ע"י עו"ד ד'… ונחתם בביתה של המנוחה, כאשר במעמד החתימה נכח כעד גם בן זוגה של עו"ד ד'… יצוין כי בסוף חודש יולי 2014 לערך אובחנה המנוחה עם גידולים סרטניים וגרורות בראשה… ביום החתימה על תצהיר ביטול הצוואה (9.9.14) המנוחה היתה עדיין בביתה ועל כן תצהיר ביטול הצוואה נחתם בביתה… בעת פנית הנתבעת 2 למשרד עו"ד ד' לצורך אימות חתימה על הבקשה לקיום הצוואה השנייה, נודע לנתבעת 2 כי המנוחה ערכה את תצהיר ביטול צוואה ועל כן, הצוואות שנערכו לטובתה בטלות… התובענות לקיום הצוואות וההתנגדויות להן הועברו מהרשם לעניני ירושה לבית המשפט… לנוכח קיומו של תצהיר ביטול הצוואה… שהינו מאוחר לשלוש הצוואות דלעיל, קבעתי כי יש להכריע בראש ובראשונה בשאלת תוקפו של מסמך זה, שכן ככל שיקבע כי מסמך זה הינו תקף, יבוטלו כל צוואותיה של המנוחה ועזבונה יעבור ליורשים על פי דין… יצוין, כי הליך איתור היורשים על פי דין היה מורכב ביותר וארך מספר שנים… בתחילת ההליכים המשפטיים וביום 18.5.15 הגישה התובעת תצהיר ובו פירטה את הידוע לה אודות הרכב משפחת המנוחה. מאחר שהאמור בתצהיר התובעת לא היה מספק, הגישה התובעת ביום 21.8.16 תצהיר משלים מטעמה. גם התצהיר המשלים לא היה ממצה ועל כן הודיעה ביום 26.10.16 ב"כ האפוטרופוס הכללי על התערבותו בהליכים. בדיון שהתקיים ביום 2.11.16 נחקרה התובעת על תצהיריה ולאחר חקירתה התברר כי עדיין 'רב הנסתר על הגלוי' וכי לא ניתן לקבל מידע מהימן ומדויק בנוגע ליורשים הפוטנציאלים אך ורק מפי התובעת. בנסיבות אלו, הוריתי על מינוי גנאולוגית מומחית מטעם בית המשפט… לצורך הגשת חוות דעת אודות הרכב משפחת המנוחה ופירוט יורשיה על פי דין… בסופו של יום, ביום 6.6.18 הגישה המומחית את חוות דעתה לבית המשפט המתפרשת על פני 88 עמודים. על פי ממצאי חוות הדעת אותרו כ-66 יורשים פוטנציאליים על פי דין… ביום 6.8.19 הודיע האפוטרופוס הכללי כי בנסיבות המקרה דנן, בהן היורשים על פי דין בחרו לכאורה שלא לטעון באשר לתוקפו של מסמך ביטול הצוואה, אזי האפוטרופוס הכללי הוא שיתייצב ויטען באשר לתוקפו של מסמך זה, וזאת מכח סמכותו ורצונו לקיים את רצונה האמיתי של המנוחה. כן האפוטרופוס הכללי הבהיר כי הוא אינו מייצג את היורשים על פי דין של המנוחה בהליכים ומשאיר לשיקול דעת ביהמ"ש האם יש להודיע ולזמן את היורשים על פי דין לדיון שיתקיים בענין. כן, לעמדת האפוטרופוס הכללי, המסמך הנושא כותרת 'תצהיר ביטול צוואה' נראה על פניו כצוואה תקפה לכל דבר וענין ועל כן יש לקיימו כצוואתה האחרונה של המנוחה… בהמשך, קבעתי את התיק לשמיעת הוכחות בסוגית תוקפו של מסמך ביטול הצוואה. לישיבת ההוכחות זומנו עו"ד ח' אשר במשרדו נערך מסמך ביטול הצוואות, עו"ד ד' אשר ערכה את מסמך הביטול וכן בן זוגה של עו"ד ד' אשר נכח יחד עם עו"ד ד' במעמד החתימה על מסמך ביטול הצוואה… מאחר והנתבעת 2 משכה את התנגדותה, יתמקד הדיון בדבר תוקפו, משמעותו ופרשנותו של מסמך 'תצהיר ביטול הצוואה'… בהתאם לטענות התובעת והאפוטרופוס הכללי בלבד.

התובעת מתנגדת למתן תוקף משפטי למסמך ביטול הצוואה בכל הנוגע לצוואתה השלישית של המנוחה מיום 20.8.14 שנערכה לטובתה, מהנימוקים הבאים: א. מסמך ביטול הצוואה מבטל רק את שתי הצוואות שנערכו לטובת הנתבעת 2 ולא את הצוואה השלישית שנערכה לטובת התובעת… ונוסח המילים 'ו/או כל צוואה אחרת' נרשם כנוסח סטנדרטי המקובל בכל צוואה שנערכת במשרד עורכי דין, כאשר עו"ד ח' העיד כי נוסח זה הוא מעין 'סעיף סל' שמופיע בצוואות שנערכות במשרד. כן, לאור התנאי המפורט שנכתב בצוואה השלישית לפיו ניתן לשנות את הוראות הצוואה הנ"ל רק באמצעות צוואה אחרת שהמנוחה תערוך כדין ומשצוואה כאמור לא נערכה על ידי המנוחה, אזי אין תוקף למסמך הביטול. לחלופין, יש לפרש את המילים 'ו/או כל צוואה אחרת' כך שהכוונה לכל צוואה שנעשתה לטובת הנתבעת 2 אם קיימת. בג. הנטל להוכיח כי צוואה בוטלה כדין מוטל על המבקש לבטלה ועליו מוטל גם להוכיח כי המצווה חזר בו מצוואתו. מסמך ביטול צוואה שכולל הוראה סתמית וכללית ללא אזכור הצוואה הספציפית במפורש, אינו תקף. שני תנאים נקבעו בפסיקה לעניין ביטול הצוואה: האחד – שהביטול יהיה מפורש ולא מוסק מכללא, קרי על המצווה להביע את רצונו לבטל את הצוואה בלשון מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים; התנאי השני – הביטול צריך להעשות באחת הצורות הקבועות לעשית צוואה ולא די באמירה בלבד לביטול צוואה אף אם היא מפורשת. ד. הסיבה שבגינה ערכה המנוחה את מסמך ביטול הצוואה היתה לצורך ביטול הצוואות שנערכו לטובת הנתבעת 2, מאחר והיא פחדה מהנתבעת 2 שניסתה להשתלט על נכסיה… ה. הצוואה השלישית לטובת התובעת, הופקדה אצל הרשם לעניני ירושה ביום 31.8.14 ולא נמשכה ו/או הושמדה ע"י המנוחה… ו.."

תחילה קבע בית המשפט כי "בעניננו, אין חולק כי תצהיר הביטול נעשה בדרך של 'מעין צוואה' ועונה על התנאים הצורניים הנדרשים בסעיף 20 לחוק הירושה, קרי, התצהיר נערך בכתב, נושא את תאריך הביטול, התצהיר נחתם ע"י המצווה בפני שני עדים… אשר אישרו באותו מעמד ובחתימתם את חתימת המנוחה בפניהם. בכך, עומד תצהיר ביטול הצוואה בדרך הקבועה בחוק הירושה לביטול צוואה ועל כן הוא מסמך תקף לכל דבר וענין. באשר לטענתו החלופית של האפוטרופוס הכללי כי מסמך הביטול מהווה גם 'צוואה' אשר עומדת בפני עצמה, אין בידי לקבל טענה זו. כאמור בענין אהרוני לעיל, תצהיר ביטול צוואה אינו מהווה צוואה כשלעצמו, שכן הוא אינו מעניק דבר, אולם תצהיר ביטול הצוואה בהחלט מקיים את התנאים הנדרשים לביטול צוואה… משמע, במקרה דנן תצהיר הביטול אינו מכיל כל הוראה אופרטיבית למי המנוחה רוצה להוריש את עיזבונה ועל כן אינו מהווה צוואה בפני עצמה. עם זאת, מדובר במסמך מפורש ותקף בהתאם לסעיף 36 לחוק הירושה לצורך ביטול צוואות קודמות, שנערכו במועד שקדם לעריכת תצהיר הביטול".

ומכאן: "משקבענו כי תצהיר ביטול הצוואה הינו מסמך משפטי תקף, יש להידרש לשאלת תחולתו ופרשנותו… עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב תחולתו של תצהיר ביטול הצוואה כאשר מחד טוענת התובעת כי תצהיר הביטול מבטל אך ורק את הצוואות שנעשו לטובת הנתבעת 2 (הראשונה והשניה) ואינו מבטל את הצוואה השלישית שנערכה לטובת התובעת, ומאידך טוענת ב"כ האפוטרופוס הכללי כי תצהיר הביטול מבטל כל צוואה שנעשתה לפניו והדבר אף נכתב באופן מפורש במילים 'ו/או כל צוואה אחרת'… במקרה דנן, לאחר בחינת מכלול הראיות, העדויות וטענות הצדדים וכן לנוכח הוראות תצהיר ביטול הצוואה… שוכנעתי כי רצונה של המנוחה היה לבטל את כל צוואותיה לרבות הצוואה השלישית שנערכה לטובת התובעת. מסקנתי זו מושתת על התחקות אחר אומד דעת המנוחה הן מלשון תצהיר הביטול והן מהנסיבות החיצוניות לעריכת תצהיר הביטול…" {לפירוט ולהרחבה בהקשר זה – ראו פסק הדין עצמו}

יצוין כי "בבחינת למעלה מן הצורך" דן בית המשפט ב"תמיהות ותהיות בנוגע לעריכת הצוואה השלישית": "חקירתה של התובעת בבית המשפט בדבר נסיבות עריכת הצוואה השלישית לטובתה, עוררה תמיהות ותהיות לא מבוטלות. התרשמתי כי התובעת לא הציגה בפני את מלוא התמונה כהווייתה, גילתה טפח והסתירה טפחיים, ועל כן, עדותה אינה יכולה לבסס משקל נגד לתצהיר ביטול הצוואה ולשונו המפורשת ו/או ליתן הסבר מניח את הדעת מדוע שלא ליתן לתצהיר הביטול תוקף מחייב". בין היתר, נקבע כי "מעיון באישור הפקדת הצוואה השלישית עולה כי הצוואה הופקדה ביום 31.8.14 במשרדי רשם הירושה בירושלים. כן, מעיון במסמכי הבקשה למתן צו קיום הצוואה שהועברה מהרשם לעניני ירושה בתל אביב עולה כי הקבלה עבור התשלום בגין הפקדת הצוואה בסך של 107 ₪ מיום 31.8.14 (יום הפקדת הצוואה השלישית) הופקה עבור הגב' ע' מ' – התובעת… המסקנה העולה מהאמור היא שהתובעת נכחה עם המנוחה בעת הפקדת הצוואה ושילמה עבור הפקדת הצוואה או לכל הפחות ידעה על הפקדת הצוואה עוד ביום 31.8.14, וזאת למרות שניסתה להציג מצג לפיו אין לה כל ידיעה אודות הצוואה השלישית וכי בפעם הראשונה אשר ידעה על קיום הצוואה היה כחודש ימים לאחר עריכתה… וכי הופתעה מכך. כן, עובדה זו עומדת בניגוד לעדותה כי הצוואה הופקדה לכאורה בתל אביב וכי אין לה מושג כיצד המנוחה הגיעה לירושלים!……

…סיכומם של דברים, לנוכח כל המפורט לעיל, אני קובעת כי תצהיר ביטול הצוואה תקף לכל דבר וענין וכי המנוחה התכוונה לבטל את כלל צוואותיה לרבות את הצוואה השלישית. ענין זה עולה הן מהפירוש המילולי של הצוואה והן מהתמונה הכוללת ונסיבות עריכת תצהיר הביטול. עדותה של עו"ד ד' היתה ברורה ועשתה עלי רושם אמין בכל הנוגע לנסיבות עריכת תצהיר ביטול הצוואה ובפרט לכך שהמנוחה קיבלה הסבר כי בעצם ביטול הצוואות עיזבונה יחולק על פי דין… יש לצרף לכך את העובדה כי עדותה של התובעת לא היתה נקייה מספקות בכל הנוגע לידיעתה אודות הצוואה השלישית לכל הפחות במועד הפקדתה בידי הרשם לעניני ירושה בירושלים ביום 31.8.14, עובדת מסירתה לידיה וכן עריכתה במקום אשר מרוחק ממקום מגוריה של המנוחה ע"י עו"ד אשר גרה בסמיכות לתובעת, ומכל מקום אין בעדותה כדי לבסס ראיה כנגד תחולתו הבלתי מסויגת של תצהיר הביטול".

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן