ביטול צוואה על ידי המצווה

סקירה תמציתית זו, תעסוק בביטול צוואה על ידי המצווה. היא לא תעסוק בצוואות חסרות תוקף מלכתחילה (“צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה”); היא לא תעסוק בהוראות צוואה “בְּטֵלות” (כגון, “הוראת צוואה התולה תקפה ברצונו של אדם שאינו המצווה – בטלה”, “נקבע בצוואה דבר בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי כתנאי לזכיה או כחיוב… בטל התנאי או החיוב”); והיא גם לא תעסוק בביטול הוראות צוואה, על ידי בית משפט (כגון, ביטול “הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות“, כאשר אי אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות).

הדין בישראל מכיר בארבעה סוגי צוואות: צוואה בכתב יד “תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותחתם בידו”; צוואה בעדים “תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו…”; צוואה בפני רשות “תעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי… או בהגשת דברי הצוואה בכתב…” (ניתן לערוך צוואה כזו גם בפני נוטריון); צוואה בעל-פה משמעה רישום דבריו של “שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות… בפני שני עדים השומעים לשונו” (צוואה זו אינה רלוונטית במסגרת סקירה זו, לא רק משום שהיא נדירה ביותר, אלא בעיקר משום שלפי סעיף 23(ג) לחוק הירושה, ממילא “צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים”).

לפי סעיף 36(א) לחוק הירושה: “המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה”.

הזכות לבטל צוואה הינה זכות יסוד, ולא ניתן להתנות עליה. לפי סעיף 27(ב) לחוק הירושה, “הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה – בְּטֵלָה” (עקרונית, מוענק בחוק הירושה יחס דומה, לעריכת צוואה, לשינוי צוואה ולביטול צוואה; לפי סעיף 27(א) לחוק, גם “התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה, או שלא לעשות אחת מאלה – אינה תופסת”).

ביטול צוואה אינו חייב להעשות בדיוק באותה צורה שבה נעשתה הצוואה. ניתן, למשל, לבטל צוואה בעדים על ידי צוואה בכתב יד, וכו’.

במקרה שנדון בע”א 719/97 ובדנ”א 7818/00, ערכו בני הזוג המנוחים צוואות הדדיות, וכל אחד מהם חתם על צוואתו בנוכחות שני עדים. כעבור מספר שנים פנו בני הזוג לעורך הדין שערך את צוואותיהם, הודיעו כי ברצונם לבטלן, וכי אין ברצונם לערוך צוואות חדשות, שכן עתה רצונם הוא שרכושם יחולק על פי דין. עורך הדין ניסח שני תצהירים זהים, וכל אחד מבני הזוג חתם בפניו על תצהירו, לביטול צוואתו. המחלוקת התעוררה בשאלה, האם הצוואות בוטלו כדין, או שמא, מאחר שהתצהירים נערכו בפני עד אחד, הצוואות מוסיפות לעמוד בתוקפן. בית המשפט פסק, כי הפגם שנפל בתצהירים בשל עריכתם בנוכחות עד אחד בלבד, ניתן לריפוי מכוח סעיף 25(א) לחוק הירושה (על פי נוסחו באותה עת); וכי “הצהרת ביטול” הינה פעולה משפטית חד צדדית, בדומה לצוואה – אך להבדיל מביטול על ידי עריכת צוואה חדשה, הצהרת ביטול אינה צוואה; צוואה פועלת את פעולתה המשפטית לאחר מות המצווה, בעוד שפעולתה המשפטית של הצהרת ביטול הינה מיידית. על הצהרת ביטול לקיים את הדרישות המהותיות של צורת הביטול, מבלי לדקדק בצורות הפורמאליות, ובלבד שבית המשפט שוכנע בגמירת דעתו של המצווה להצהיר על בטלות הצוואה, ובאמיתות הצהרת הביטול.

אך לרוב, בניגוד למקרה האמור, גם מי שמעונין בשינוי או בביטול של הוראות צוואתו הקיימת, או חלקן, עדיין יהיה מעונין להוריש את עזבונו במסגרת צוואה (אחרת), ולא “על פי דין”. ביטול “מוחלט” של צוואה, בהתאם לסעיף 36(א) לחוק הירושה, יוביל למצב שבו הירושה תהיה “על פי דין”, ולכן, מסמך שכל כולו “ביטול צוואה” (בלבד), אינו נפוץ.

בדרך כלל, די בעריכת צוואה חדשה, שכן הצוואה האחרונה היא הקובעת… אך בצוואה חדשה, ככל שתערך, רצוי לציין כי “כל צוואה קודמת שערכתי מבוטלת” (גם כשאין וודאות כי אמנם נערכה צוואה קודמת, רצוי לציין “כל צוואה קודמת, ככל שערכתי, מבוטלת”). לפי סעיף 36(ב) לחוק הירושה, “צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת”. כלומר, בהעדר “ביטול מפורש של צוואה קודמת” במסגרת הצוואה החדשה, עלול להיווצר מחמת חוסר תשומת לב, מצב בו ימשיכו להתקיים מקצת מהוראות הצוואה הקודמת, לצד הוראות הצוואה החדשה, מבלי שהמצווה התכוון לכך – דבר שיימנע בקלות, אם הצוואה החדשה פשוט תכלול ביטול מפורש של “כל צוואה קודמת, ככל שערכתי”.

[במאמר מוסגר: כאשר המצווה מעונין רק בעדכון מסוים להוראות צוואתו הקודמת, בשינוי של חלקן או בהוספה עליהן, בפניו אפשרות נוספת – עריכת “תוספת צוואה”, אשר לא תבטל לחלוטין את הצוואה הקודמת; ולכתוב בתוספת, למשל – “נוסף על האמור בצוואתי מיום xxx ומבלי לגרוע מהוראותיה…”; “במקום האמור בסעיף xxx לצוואתי מיום xxx יבוא  xxx ולא יחול כל שינוי נוסף…”; וכדומה].

בסקירה שעסקה בהפקדת צוואות, צוין כי אין בסעיף 21 לחוק הירושה (“מי שעשה צוואה בכתב יד או בעדים רשאי להפקידה אצל רשם לעניני ירושה…”), בכדי “לגרוע מזכותו של המצווה לקבל בחזרה בכל עת צוואה שהפקיד”; אולם החזרת צוואה מופקדת – אינה מבטלת את הצוואה (וההחזרה, כשלעצמה, אינה מעידה על “כוונת ביטול” של המצווה). עם זאת, במקרים חריגים, ניתן “להסיק” מהחזרת צוואה שהופקדה, כי הצוואה בוטלה – ולהיפך… למשל, ביה”ד הרבני האיזורי בתל אביב (תיק 1082582/1) ראה בהחזרת צוואה מופקדת (שלא נמצאה לאחר פטירת המנוחה) ראיה נסיבתית לביטול הצוואה; עצם הידיעה שהצוואה הייתה בידי המנוחה לפני פטירתה, והעובדה שהצוואה לא נמצאה עד עתה, מבססת לכאורה את הקביעה כי בוטלה. ואילו במקרה אחר, שנדון בביהמ”ש העליון (בע”מ 11116/08), דווקא נקבע, בין היתר, כי “חסומה בפני המערער האפשרות לטעון להשמדת הצוואה, שכן הצוואה הופקדה בבית המשפט, והיא נותרה שלמה”. בת”ע (טבריה) 948-02-09 דן בית המשפט לעניני משפחה, בין היתר, בשאלה “האם הוכח, כי המנוח השמיד הצוואה”, ופסק: “אין חולק במקרה דנן, כי לא נמצא בביתו של המנוח העתק מקורי של הצוואה, אלא זה שהופקד בבית המשפט המחוזי. סבורני כי אין ממש בטענה זו של המתנגדים שהרי היעדרה של הצוואה או העתקה המצולם אינו מהווה הוכחה לכך שהמנוח השמיד הצוואה. מה גם שהמתנגדים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי המנוח אכן השמיד הצוואה. יש לציין, כי אף אחד מהיורשים על פי דין לא ידע כלל על קיומה של הצוואה, כך שאף אחד גם לא שמע מהמנוח כי הוא השמידה. העדויות כולן הינן בבחינת עדויות סברה… הפסיקה אכן קובעת כי מקום שלא נמצאה צוואה, האמורה להימצא בחזקתו של המנוח, חזקה היא כי הושמדה על ידו (עמ”ש (י-ם) 8078-06-10…) ברם, אין לראות בהשמדת עותקי הצוואה משום ביטולה כאשר העותק המקורי קיים (ת”א (ת”א) 192/68…) בעניננו, אין חולק כי הצוואה הופקדה בבית המשפט המחוזי ולפיכך, טענת ‘השמדת הצוואה’ אינה יכולה להתקבל”.

כאמור לעיל, צוואה “בפני רשות” ניתן לערוך גם בפני נוטריון (“צוואה נוטריונית”). כאמור בסקירה זו, הצוואה נחתמת על ידי המצווה, ונוסף לה אישור של הנוטריון (בנוסח הקבוע בתוספת השניה לתקנות הנוטריונים). על הנוטריון למסור למצווה את המקור, ולשמור אצלו עותק (ואם המצווה מסרב לקבל את המקור, הנוטריון יפקידו אצל הרשם לעניני ירושה). לפי תקנה 23(ב) לתקנות הנוטריונים, “נוטריון ינהל פנקס צוואות [נוסף על ספר הנוטריון – ד.ר.] וירשום בו את מועד עריכת הצוואה, שם המצווה, המספר הסידורי של האישור הנוטריוני, אזור הפעולה ושם הרשם לעניני ירושה שאצלו הופקדה הצוואה ומועד הפקדתה”. ביטול של מסמך נוטריוני, בכלל, נעשה בדרך הקבועה בתקנות (בנוסח טופס “הודעה/אישור על ביטול מסמך נוטריוני”), ואין הוראות מיוחדות ביחס לביטול צוואה “נוטריונית”.

כאמור בסקירה זו, באחת מהחלטותיה, קבעה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, כי על עורך דין למלא אחר בקשת הלקוח, ולהשיב לידיו את צוואתו המקורית, אם ירצה “להשמידה”, והוסיפה כי על עורך הדין “להשמיד אף העתקי הצוואות אשר בידיו כדי למנוע סיבוכים משפטיים מיותרים” (אך לדעתי, רצוי לשמור העתק של צוואה שמוחזרת, דווקא משום שבעתיד עלולים להתעורר “סיבוכים משפטיים”…)

ביטול צוואות הדדיות (אשר נערכות על ידי בני זוג “מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר”), הינו ענין נכבד כשלעצמו. למעשה, עיקרו של סעיף 8א לחוק הירושה (שנוסף לחוק ב-2005, וענינו צוואות הדדיות), בהצבת סייגים ותנאים לביטול צוואה הדדית – לפני פטירת הראשון מבני הזוג, או לאחר פטירתו. לפי סעיף 8א(ב)(1) לחוק, “בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים”. מכאן, כי הביטול נכנס לכאורה לתוקפו מיד עם מסירת ההודעה (אם כי ישנם הסוברים, כי נדרש בנוסף “אקט של ביטול”, בדומה לכל צוואה אחרת). יודגש, כי בני הזוג יכולים להסכים הדדית על תנאי ביטול, שאינם קבועים בחוק הירושה (ואפילו עומדים בסתירה לחוק), אך יש לכך “סייג” (סעיף 8א(ג) לחוק): “הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוגבטלה. סעיף 8א(ב) לחוק הירושה עוסק בביטול צוואה הדדית “לאחר מות אחד מבני הזוג”, כלומר, לאחר פטירת הראשון מבני הזוג (ויש בו התיחסות לשני מצבים: “כל עוד לא חולק העזבון”, ו”לאחר חלוקת העזבון”).

 

{עדכון: ראו סקירה זאת לענין ת”ע 34556-05-18, שענינו ביטול צוואה, לרבות בהקשר של צוואות הדדיות}

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן