אפוטרופוס על פי מינוי – ו”הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס”

באופן כללי בלבד, אפוטרופוס הינו אדם או תאגיד, שתפקידו לדאוג לעניניו של מי שאינו מסוגל (או מתקשה) לנהל בעצמו כראוי את עניניו (כולם או חלקם). הנושא מוסדר בהרחבה ובפירוט בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (להלן: “החוק“). ישנם סוגים שונים של אפוטרופסים: לפי סעיף 14 לחוק, “הורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים“; אך במקרים מסוימים (כגון, אם ההורים מתו, או הוכרזו כפסולי-דין, או שאפוטרופסותם על ילדם הקטין נשללה או הוגבלה בנסיבות מסוימות),  ניתן למנות לקטין אפוטרופוס אחר או נוסף. גם כשמדובר בבגיר (ובמיוחד כשמדובר ב”פסול דין” או ב”אדם שאינו יכול לדאוג לעניניו”  – לרבות קטין שזה היה מצבו והגיע לגיל 18), יש לעתים צורך במינוי אפוטרופוס, כלומר מדובר ב”אפוטרופוס על פי מינוי”; בכך עוסקת סקירה זו. ראוי לציון גם המושג “אפוטרופוס למעשה” (סעיף 67 לחוק), שהינו “מי שפועל כאפוטרופוס… אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או פוטר או שפקעה אפוטרופסותו” (נושא שיידון בסקירה נפרדת). ניתן למנות אפוטרופוס לענינים רפואיים, לענינים אישיים ולעניני רכוש (או לחלק מאלו), אם כי בדרך כלל הביטויים השגורים הינם “אפוטרופוס לגוף” ו”אפוטרופוס לרכוש”. אפוטרופוס על פי מינוי כפוף לפיקוח של האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, ושל בית המשפט, וחלות עליו הוראות חוק שונות (שרק על מקצתן נעמוד בהמשך), ובכלל זאת מוטלות עליו חובות (בהן לא תעסוק סקירה זו), ובין היתר, לדווח באופן תקופתי לאפוטרופוס הכללי, לנהל חשבון בנקאי נפרד לאפוטרופסות, וכיוצ”ב.

באפריל 2016 התקבל תיקון 18 לחוק, במסגרתו נערכה רפורמה מקיפה, שנועדה לאפשר כמעט לכל אדם לממש את רצונו ובחירותיו, ככל הניתן תוך מימוש האוטונומיה שלו, וצמצום ההתערבות הכפויה בחייו. בין היתר, יצר התיקון לחוק הסדרים משפטיים חדשים, פחות “דרסטיים” מאשר מינוי אפוטרופוס: ההסדר שמהווה חלק נכבד מן התיקון הינו “יפוי כח מתמשך”; בניגוד לכל יפוי כח אחר (אפילו “נוטריוני”, אך למעט יפוי כח “בלתי חוזר”), אשר מאבד תוקף חוקי, כאשר “נגרעת כשרותו” של מייפה הכח – יפוי כח מתמשך דווקא ייכנס לתוקף (באופן ובתנאים המפורטים ביפוי הכח המתמשך ובחוק), אם חלילה מייפה הכח (המכונה “הממנה”) “חדל להיות מסוגל להבין בדבר, בענין שלגביו ניתן יפוי הכח המתמשך…” במסגרת “מסמך הבעת רצון”, רשאים הורה של קטין, ואפוטרופוס שהוא קרובו של קטין או בגיר, לציין את שמו של אפוטרופוס מחליף, שימונה במקומם, בנסיבות בהן לא יוכלו להמשיך לקבל החלטות בענינו של אותו קטין או בגיר (וזאת בנוסף ל“הבעת רצון בצוואה” – אפשרות שכבר היתה קיימת לפני תיקון 18 לחוק, ואשר אף בה הוכנסו שינויים); ההסדר של “תמיכה בקבלת החלטות” מיועד לאדם אשר מסוגל לקבל החלטות, אך מתקשה בקבלת מידע או בהבנתו (בהעדר סיוע) – ומאפשר לו להסתייע, בין היתר לשם איסוף מידע רלוונטי ובהתאמתו להבנתו, ב”תומך בקבלת החלטות”, וכך לממש בפועל את זכותו לקבל בעצמו החלטות, בתחומים שונים שנוגעים לחייו, ולהוציאן אל הפועל. גם בענינים הקשורים לאפוטרופסות עצמה, שחלקם כבר באו לידי ביטוי בחוק (לפני תיקון 18), נערכו שינויים (ותוספות) משמעותיים, אשר על חלקם נעמוד להלן.

סקירה זו תעסוק, באופן כללי, במינוי אפוטרופוס – וכן, ספציפית, בהסדר משפטי נוסף, שנוצר במסגרת תיקון 18 לחוק: “הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס”.

סעיף 33(א) לחוק, קובע, בין היתר: “בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס…… (3) לפסול דין… (4) לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו…” [במאמר מוסגר: מינוי אפוטרופוס אינו שולל מאדם את כשרותו המשפטית – וכפי שניתן ללמוד מעצם האבחנה בין “פסול דין” לבין מי ש”אינו יכול… לדאוג לעניניו…”]

במסגרת תיקון 18 נוסף לחוק סעיף 33א, שחל רק לגבי מינוי אפוטרופוס לבגיר, אשר “אינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו” (כלשונו של סעיף 33(א)(4) הנ”ל), ואשר קובע:

“[א] לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם בגיר לפי סעיף 33(א)(4), אלא אם כן ראה כי התקיימו כל אלה: (1) בלא מינוי עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם; (2) לא הופקד אצל האפוטרופוס הכללי יפוי כח מתמשך שערך האדם בענינים שלגביהם מתבקש המינוי; (3) לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו, לאחר שבחן את החלופות בנסיבות הענין, לרבות האפשרות למנות תומך בקבלת החלטות לפי סעיף 67ב.

[ב] נוסף על האמור בסעיף קטן (א), לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם שאינו מסוגל לדאוג לעניניו אך מסוגל לקבל החלטות בקשר אליהם, אלא בנסיבות מיוחדות…

[ג] (1) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם בגיר לפי סעיף 33(א)(4), שהפקיד יפוי כח מתמשך אצל האפוטרופוס הכללי כאמור בסעיף קטן (א)(2), אלא אם כן מתקיימים התנאים למינוי אפוטרופוס נוסף… או שיפוי הכח או מינוי על פיו בוטלו… (2) מינה בית המשפט אפוטרופוס לאדם כאמור בפסקה (1) והפקיד אותו אדם הנחיות מקדימות אצל האפוטרופוס הכללי, יורה בית המשפט לאפוטרופוס שמינה לפעול בהתאם להן או לקיימן בקירוב להן כאמור בסעיף 32לא, אלא אם כן התקיים תנאי מהתנאים המנויים בסעיפים קטנים (ג) עד (ד) של הסעיף האמור.

[ד] בית המשפט הממנה אפוטרופוס לבגיר לפי סעיף 33(א)(4) יפרט בהחלטתו ענין אחד או יותר שיימסרו לאפוטרופוס מבין הענינים האלה: (1) ענין מסוים או ענינים מסוימים שיקבע בית המשפט; (2) ענינים רפואיים; (3) ענינים אישיים; (4) עניני רכוש.

[ה] בבוא בית המשפט לקבוע את הענינים שיימסרו לאפוטרופוס שמונה לפי סעיף זה יצמצם בית המשפט ככל האפשר את הענינים שיימסרו לאפוטרופוס אם ניתן להשיג את המטרה שלשמה מונה האפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בלי לקבוע ענינים נוספים.

[ו] בבוא בית המשפט לקבוע את תקופת המינוי של אפוטרופוס שמונה לפי סעיף זה ישקול לצמצם את התקופה אם ניתן להשיג את המטרה שלשמה מונה האפוטרופוס בתקופה קצרה יותר.

[ז] בית המשפט רשאי לתת בצו המינוי הוראות בנוגע לפעולתו של אפוטרופוס ולקבוע תנאים והגבלות לגבי פעולתו כאמור.

[ח] בנימוקיו למינוי יתייחס בית המשפט לשיקולים ששקל במינוי האפוטרופוס לפי סעיף זה, לרבות לענין תקופת המינוי”.

בפסק דין שניתן לפני חודשים ספורים על ידי בית המשפט לעניני משפחה בתל אביב (א”פ 30994-03-19), נכתב, בין היתר: “הדין הישראלי, בוודאי לאחר תיקונו של החוק, אינו ממהר למנות אפוטרופוס ולשלול את כשרותו המשפטית של אדם באין סיבה טובה לכך. כך היו פני הדברים בעבר ומשתוקן תיקון 18 נכונים הדברים ביתר שאת ובמצוות המחוקק. ברירת המחדל היא, אפוא, שלא ימונה לאדם אפוטרופוס בכל מקום בו ניתן להימנע מכך“.

ככלל, כאשר בית המשפט מוצא שיש מקום למנות אפוטרופוס, חל סעיף 35 לחוק:

“[א] בית המשפט ימנה לאפוטרופוס מי שנראה לו בנסיבות הענין מתאים ביותר לטובת האדם, תוך התחשבות ברצונו.

[ב] במינוי אפוטרופוס לקטין לפי סעיף 33(א)(1) ייתן בית המשפט עדיפות לאדם מתאים שהוא בן משפחתו של הקטין, אלא אם כן מצא כי בנסיבות הענין יהיה זה לטובת הקטין למנות לו אפוטרופוס שאינו בן משפחתו; בסעיף קטן זה, ‘בן משפחה’ – אח, אחות, הורה של הורה, אח או אחות של הורה, בן זוג או בת זוג של הורה”.

כמו כן, לפי סעיף 36 לחוק: “לפני מינוי האפוטרופוס ישמע בית המשפט את דעת האדם אם הוא מסוגל להבין בדבר וניתן לברר דעתו”; ולפי סעיף 37 לחוק: “לא יתמנה אפוטרופוס אלא מי שהביע לבית המשפט את הסכמתו לכך”.

כאמור, תיקון 18 לחוק יצר הסדר משפטי חדש: “הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס”. לחוק נוסף סעיף 35א, הקובע:

“[א] אדם בגיר שהוא בעל כשירות רשאי לתת הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס (בסעיף זה – הנחיות מקדימות) שבהן יפרט את שמו של יחיד או תאגיד, אחד או יותר, שהוא מבקש כי ימונה לו כאפוטרופוס בהתקיים התנאים המנויים בסעיף 33א, וכן רשאי הוא לתת הנחיות מקדימות שבהן יפרט את רצונו לגבי החלטות עתידיות שיתקבלו בשמו או פעולות שיינקטו בשמו על ידי האפוטרופוס שימונה לו כאמור, בין שפירט את שמו של האדם שהוא מבקש כי ימונה לו כאפוטרופוס ובין אם לאו; לענין זה, ‘בעל כשירות’ – מי שמסוגל להבין את המשמעות של מתן הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס, מטרותיהן ותוצאותיהן.

[ב] הנחיות מקדימות לפי סעיף זה ייערכו בכתב לפי טופס שייקבע בתקנות וייחתמו בפני עורך דין; טופס הנחיות מקדימות המתייחס גם לענינים רפואיים ייקבע בהסכמת שר הבריאות.

[ג] הנחיות מקדימות לפי סעיף זה יופקדו אצל האפוטרופוס הכללי; ההפקדה תהיה במסירת עותק מקורי של ההנחיות בידי הממנה בעצמו או על ידי עורך הדין שבפניו הן נערכו; הפקדת ההנחיות המקדימות היא תנאי מוקדם לכניסתן לתוקף.

[ד] על אף האמור בסעיף 35, נתן אדם הנחיות מקדימות ומצא בית המשפט כי יש למנות לו אפוטרופוס לפי סעיף 33א, ימנה בית המשפט לאפוטרופוס את האדם ששמו צוין בהן כאפוטרופוס ויורה לו לפעול בהתאם להנחיות המקדימות, אלא אם כן התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 32לא(ג) או (ד), או אם סבר בית המשפט כי מינוי האדם שצוין כאפוטרופוס או כי קיום ההנחיות המקדימות יפגעו פגיעה של ממש באדם.

[ה] על הנחיות מקדימות לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים…… בשינויים המחויבים.

[ו] אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 67ו”.

אמנם, בסעיף 35(א) לחוק כבר נקבע, כאמור, כי יש להתחשב ברצונו של מי שמתמנה לו אפוטרופוס, ובסעיף 36 לחוק נקבע כי “לפני מינוי האפוטרופוס ישמע בית המשפט את דעת האדם אם הוא מסוגל להבין בדבר וניתן לברר דעתו” – אולם לעתים כבר מאוחר מכדי לשמוע את דעתו של אותו אדם…

במסגרת “הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס”, רשאי כל אדם בגיר וכשיר, להביע מראש (בדומה לעקרון החל על יפוי כח מתמשך) את רצונו, בשני ענינים (או רק באחד מהם): הוא רשאי להתייחס לזהות האפוטרופוס (אם וכאשר ימונה לו); והוא רשאי לתת “הנחיות מקדימות שבהן יפרט את רצונו לגבי החלטות עתידיות שיתקבלו בשמו או פעולות שיינקטו בשמו על ידי האפוטרופוס שימונה לו כאמור”.

ההנחיות חייבות להיות מופקדות אצל האפוטרופוס הכללי, כתנאי מוקדם לכניסתן לתוקף; והן תערכנה בפני עורך דין שהוסמך לכך (הוראות ממין אלו שחלות גם לגבי יפוי כח מתמשך).

אם בית המשפט מוצא כי יש למנות אפוטרופוס, “ברירת המחדל” תהיה מינויו כאפוטרופוס של האדם ששמו צוין בהנחיות המקדימות – אלא אם מצא בית המשפט, מן הטעמים המפורטים בחוק, שלא למנות את אותו אדם כאפוטרופוס. בכל מקרה, מינוי אפוטרופוס טעון החלטה של בית משפט.

לפי סעיף 67ו(א) לחוק, “האפוטרופוס ישמע את דעת האדם שהוא אפוטרופסו, ישתפו בכל ענין והחלטה הנוגעים אליו ויתייעץ עמו, אם ניתן לברר את דעתו…” ולפי סעיף 67ו(ג) לחוק, “מידע והסברים שעל האפוטרופוס למסור לאדם… יימסרו לו בלשון פשוטה בהתאם ליכולת הבנתו…”; סעיף 67ו(ב) לחוק עוסק באופן קבלת החלטותיו של האפוטרופוס. וחל בכל מקרה של מינוי אפוטרופוס – ובאופן ספציפי, מתייחס סעיף 67ו(ב)(1) למקרה שניתנו הנחיות מקדימות, ומעניק להם (בכפוך לסייגים הקבועים בחוק) “מעמד בכורה”: “בקבלת החלטות בעניינים שבסמכותו יפעל אפוטרופוס לפי המפורט להלן: (1) אם נתן האדם שהוא אפוטרופסו הנחיות מקדימות כאמור בסעיף 35א באותו ענין – בהתאם להנחיות המקדימות…”

 

עדכון (24.9.20)

ב-7.9.20 פורסם (ק”ת 8739) תיקון משמעותי בתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (יפוי כח מתמשך, הנחיות מקדימות לאפוטרופוס ומסמך הבעת רצון), התש”ף-2020.

התפרצות מגיפת הקורונה הובילה, בין היתר, לבחינת נחיצותם של הסדרים שונים שקבועים בחוק או בתקנות – “הן לתקופת הקורונה והן לתקופת השגרה” (כלשון דברי ההסבר שנלוו לטיוטת התיקון של התקנות, שפורסמה ב-24.6.20).

כך, למשל, עד לאחרונה, לאחר הגשה מקוונת של יפוי כח מתמשך (ומסמכים נוספים בהתאם לתיקון 18), נדרשה גם הגשת עותק “פיזי” (זהה) לאפוטרופוס הכללי; עתה בוטלה חובת הפקדת “מסמך הנייר המקורי” במשרדי האפוטרופוס הכללי, ונקבע כי די בשליחת המסמך החתום בחתימה אלקטרונית מאושרת, באופן מקוון, לשם עמידה בדרישה להפקדת מסמך המקור. לצד זאת, ניתנה גם לממנה אפשרות לבצע הפקדה מקוונת (אך כדי לאפשר מענה הולם גם לאוכלוסיות שאין להן גישה למערכת הממוחשבת, תיוותר האפשרות להפקדה בהתייצבות פיזית); נקבעו תקופות מינימליות בהן נדרש עורך המסמך עותק מקוון מקורי, ועותק נייר מקורי; ועוד.

 

תוספת (27.11.20)

ביום 22.9.20 ניתן פסק דין בא”פ 21617-09-17, במסגרתו “בית המשפט ניצב בפני סוגיה מורכבת, והיא מי תשמש האפוטרופוס על גופו ורכושו של האדם – אשתו או אמו – שתי הנשים הקרובות לו ביותר. שאלה נוספת היא מהו רצונו של האדם, ושאלת משנה היא כושרו הקוגניטיבי להביע רצונו והמשקל שיש לייחס לרצונו“.

מדובר באדם כבן 40 [שכונה בפסק הדין – “משה”], אב לילדים קטינים, אשר בעקבות תאונה קשה, נותר מרותק לכסא גלגלים, והוא מתקשר באמצעות תנועות עינים המתורגמות לכתב באמצעים טכנולוגיים. “אין מחלוקת בין הצדדים והגורמים המקצועיים שמטובתו של משה לצאת את בית האבות, בו שוהה עם מי שאינם בני גילו כלל ועיקר, ולא נועד לכתחילה עבור בני גילו. יתרה מכך, משה אמנם משותק מכף רגל ועד ראש ומתקשר באמצעות תנועות עינים בלבד, אך הוא אכן מתקשר, אינו סובל מקשיים קוגניטיביים להביע או לגבש רצון, ומסוגל להביע את דעתו המפורשת”.

פסק הדין הכריע במחלוקת שניטשה בין אשתו של משה (אשר בעבר מונתה כאפוטרופסית זמנית), לבין אמו, אשר ביקשו שתיהן להתמנות כאפוטרופסיות (דרך קבע) לגופו ולרכושו. בהתאם לתסקיר שעמד בפני בית המשפט, “קיימת תמימות דעים בין הגורמים השונים, שהתנהלות האם הביאה ומביאה לקשיים רבים עבור משה והטיפול בו. בין האם לבין משה בנה קיימים משקעים רבים וארוכי שנים… היא הפכה לנטל משמעותי על הצוות שמטפל במשה באופן מסור ויום יומי, ואת עבודתם הפכה לבלתי נסבלת. האם שוהה כמעט מדי יום בבית האבות לצד משה במשך שעות רבות ובהיבטים רבים השתלטה על כל היבט בחייו…

מאידך גיסא, ולמרות שבעבר היה משה אמביוולנטי ביחס לזהות האפוט’, כיום עמדתו של משה מגובשת, והוא מביע באופן מפורש את רצונו שאמו תשמש אפוט’ על גופו ורכושו כאחד. אין מחלוקת עוד שמשה הגיש נגד האישה תביעת גירושין באמצעות טוען רבני, שתלויה ועומדת בבית הדין הרבני, והוא מביע רצון חד משמעי להתגרש ממנה”.

בפני בית המשפט עמדו, בין השאר, תסקיר; חוות דעת מומחה (פסיכיאטר), לפיה משה צלול, בהכרה מלאה, עקבי ברצונו למנות את אמו כאפוטרופסית, ומסוגל להביע רצונו (אך מצבו אכן מצריך מינוי אפוטרופוס, משאינו מסוגל לנהל בעצמו את עניניו הרפואיים והרכושיים), וחוות דעת משלימה; דיווחים מטעם עו”ס ואפוטרופוס לדין; תסקירים משלימים; ועמדת ב”כ היועמ”ש.

נפסק: “המקרה המונח להכרעת בית המשפט חריג ובעל מורכבות רבה. מן העבר האחד מצויה אשתו של משה, אם ילדיו, מי שעולמה חרב עליה, שיסודות התא המשפחתי אותו טיפחה נופצו באחת, ובו בזמן נדרשת לשמש צוק איתן לילדיהם הקטינים של הצדדים, שאף הם נושאים עמם צלקות מהאסון שפקד את אביהם. מן העבר האחר מצויה אמו של משה – מי שלאחר המקרה קשרה גורלה בגורלו של בנה והקיפה אותו באופן הדוק שאינו מותיר מקום לאיש זולתה. בית המשפט רואה לנגד עיניו שני מסדים בסיסיים עליהם תעמוד הכרעתו: האחד – טובתו המיידית של משה, לטווח הקצר. בית המשפט רואה לנגד עיניו תכלית ראשונה במעלה הדורשת ביצוע שאינו סובל דיחוי, והיא יציאתו של משה מבית האבות… המצאותו של משה בבית האבות היא נגזרת של מצבו הפיסי בלבד, בעוד אין מחלוקת שמשה בעל מודעות ותודעה מלאה… המסד השני עליו תעמוד הכרעה זו הוא רצונו של משה…. מחד גיסא, מוגבלותו הפיזית היא מוחלטת, כמו גם תלותו הפיזית המלאה בזולת. מאידך גיסא, לעת הזו לא זוהתה כל הגבלה קוגניטיבית המונעת ממשה להביע את דעתו או להבין את הנסיבות בהן הוא מצוי… המחוקק העניק לרצונו של משה משקל רב מבין השיקולים המנחים את בית המשפט… בנוגע לשאלה האם יש להוסיף ולמנות למשה אפוטרופוס נוכח מצבו התודעתי המתואר, בית המשפט סבור שהתשובה לכך חיובית, בכפוף להגבלות וההוראות שיניח בית המשפט וכאמור בסעיף 33א(ב) סיפה… יש לכבד את רצונו של משה ולמנות את האם לאפוטרופוס זמנית לעניניו הרפואיים של משה, ויחד עם זאת למנות גורם חיצוני כאפוטרופוס לרכושו של משה וניהול עניניו הכספיים”.

בתמצית, נימק בית המשפט את החלטתו בנימוקים אלה: ראשית, טובתו של משה מחייבת את יציאתו המיידית מבית האבות, “והאם היא הגורם המסוגל להוביל לעת הזו מטלה כבדת משקל זו”. שנית, “בית המשפט אינו יכול להתעלם מקיומה של תביעת גירושין”. אך לענין הרכוש, “אין להעמיד את האשה בניגוד ענינים ולהפקידה על עניניו הרכושיים והאישיים של משה, כך אין להעמיד את האם בניגוד ענינים ולהפקיד אותה על ענינים הנוגעים באופן ישיר לסכסוך עם האשה… טובתו של משה שעניניו הכספיים ינוהלו על ידי מי שאינם מונעים ממניע כלשהו למעט שמירה על זכויותיו של משה, על מאזן חיובי ועל מסגרת כלכלית חסונה. בית המשפט סבור שראוי להפקיד על עניניו הכלכליים של משה, גורם ניטרלי עצמאי שכפוף להוראות בית המשפט ורואה רק את טובתו של משה בניהול עניניו הכספיים”.

לנוכח האמור, מונתה האם “כאפוטרופוס זמני על גופו לענין בריאותו” של משה; תאגיד “המרכז הישראלי לאפוטרופסות” מונה כאפוטרופוס על רכושו של משה; וכן נקבע – “לא ממונה אפוטרופוס לעניניו האישיים של משה, ובהתאם להחלטה זו, עניניו האישיים של משה הנוגעים לסכסוך עם האשה ו/או תביעת הגירושין וכל הנובע מהם ו/או עניני המעמד האישי, וזכויות האשה והקטינים, האם תמשוך ידה מעיסוק בענינים אלה, לא תפתח כל הליך משפטי בשמו של משה ולא תפנה בשמו או בשם עצמה לכל ערכאה. בפני בית משפט זה ייצג עו”ד עמר האפוט’ לדין את עניניו של משה. בפני בית הדין הרבני מיוצג משה ע”י טוען רבני. מבלי לגרוע מכך, האם לא תהיה אחראית ולא תיקח חלק בקביעת זמני השהות בין משה לבין ילדיו”.

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן