אפוטרופוס על פי מינוי – ו”הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס”

באופן כללי בלבד, אפוטרופוס הינו אדם או תאגיד, שתפקידו לדאוג לעניניו של מי שאינו מסוגל (או מתקשה) לנהל בעצמו כראוי את עניניו (כולם או חלקם). הנושא מוסדר בהרחבה ובפירוט בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (להלן: “החוק“). ישנם סוגים שונים של אפוטרופסים: לפי סעיף 14 לחוק, “הורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים” (משום החזקה, כי קטינים זקוקים ל”הגנה” מחמת גילם); אך במקרים מסוימים (כגון, אם ההורים מתו, או הוכרזו כפסולי-דין, או שאפוטרופסותם על ילדם הקטין נשללה או הוגבלה בנסיבות מסוימות),  ניתן למנות לקטין אפוטרופוס אחר או נוסף. גם כשמדובר בבגיר (ובמיוחד כשמדובר ב”פסול דין” או ב”אדם שאינו יכול לדאוג לעניניו”  – לרבות קטין שזה היה מצבו והגיע לגיל 18), יש לעתים צורך במינוי אפוטרופוס, כלומר מדובר ב”אפוטרופוס על פי מינוי”; בכך עוסקת סקירה זו. ראוי לציון גם המושג “אפוטרופוס למעשה” (סעיף 67 לחוק), שהינו “מי שפועל כאפוטרופוס… אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או פוטר או שפקעה אפוטרופסותו” (נושא שיידון בסקירה נפרדת). ניתן למנות אפוטרופוס לענינים רפואיים, לענינים אישיים ולעניני רכוש (או לחלק מאלו), אם כי בדרך כלל הביטויים השגורים הינם “אפוטרופוס לגוף” ו”אפוטרופוס לרכוש”. אפוטרופוס על פי מינוי כפוף לפיקוח של האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, ושל בית המשפט, וחלות עליו הוראות חוק שונות (שרק על מקצתן נעמוד בהמשך), ובכלל זאת מוטלות עליו חובות (בהן לא תעסוק סקירה זו), ובין היתר, לדווח באופן תקופתי לאפוטרופוס הכללי, לנהל חשבון בנקאי נפרד לאפוטרופסות, וכיוצ”ב.

באפריל 2016 התקבל תיקון 18 לחוק, במסגרתו נערכה רפורמה מקיפה, שנועדה לאפשר כמעט לכל אדם לממש את רצונו ובחירותיו, ככל הניתן תוך מימוש האוטונומיה שלו, וצמצום ההתערבות הכפויה בחייו. בין היתר, יצר התיקון לחוק הסדרים משפטיים חדשים, פחות “דרסטיים” מאשר מינוי אפוטרופוס: ההסדר שמהווה חלק נכבד מן התיקון הינו “יפוי כח מתמשך”; בניגוד לכל יפוי כח אחר (אפילו “נוטריוני”, אך למעט יפוי כח “בלתי חוזר”), אשר מאבד תוקף חוקי, כאשר “נגרעת כשרותו” של מייפה הכח – יפוי כח מתמשך דווקא ייכנס לתוקף (באופן ובתנאים המפורטים ביפוי הכח המתמשך ובחוק), אם חלילה מייפה הכח (המכונה “הממנה”) “חדל להיות מסוגל להבין בדבר, בענין שלגביו ניתן יפוי הכח המתמשך…” במסגרת “מסמך הבעת רצון”, רשאים הורה של קטין, ואפוטרופוס שהוא קרובו של קטין או בגיר, לציין את שמו של אפוטרופוס מחליף, שימונה במקומם, בנסיבות בהן לא יוכלו להמשיך לקבל החלטות בענינו של אותו קטין או בגיר (וזאת בנוסף ל“הבעת רצון בצוואה” – אפשרות שכבר היתה קיימת לפני תיקון 18 לחוק, ואשר אף בה הוכנסו שינויים); ההסדר של “תמיכה בקבלת החלטות” מיועד לאדם אשר מסוגל לקבל החלטות, אך מתקשה בקבלת מידע או בהבנתו (בהעדר סיוע) – ומאפשר לו להסתייע, בין היתר לשם איסוף מידע רלוונטי ובהתאמתו להבנתו, ב”תומך בקבלת החלטות”, וכך לממש בפועל את זכותו לקבל בעצמו החלטות, בתחומים שונים שנוגעים לחייו, ולהוציאן אל הפועל. גם בענינים הקשורים לאפוטרופסות עצמה, שחלקם כבר באו לידי ביטוי בחוק (לפני תיקון 18), נערכו שינויים (ותוספות) משמעותיים, אשר על חלקם נעמוד להלן.

סקירה זו תעסוק, באופן כללי, במינוי אפוטרופוס – וכן, ספציפית, בהסדר משפטי נוסף, שנוצר במסגרת תיקון 18 לחוק: “הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס”.

סעיף 33(א) לחוק, קובע, בין היתר: “בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס…… (3) לפסול דין… (4) לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו…” [במאמר מוסגר: מינוי אפוטרופוס אינו שולל מאדם את כשרותו המשפטית – וכפי שניתן ללמוד מעצם האבחנה בין “פסול דין” לבין מי ש”אינו יכול… לדאוג לעניניו…”]

במסגרת תיקון 18 נוסף לחוק סעיף 33א, שחל רק לגבי מינוי אפוטרופוס לבגיר, אשר “אינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו” (כלשונו של סעיף 33(א)(4) הנ”ל), ואשר קובע:

“[א] לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם בגיר לפי סעיף 33(א)(4), אלא אם כן ראה כי התקיימו כל אלה: (1) בלא מינוי עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם; (2) לא הופקד אצל האפוטרופוס הכללי יפוי כח מתמשך שערך האדם בענינים שלגביהם מתבקש המינוי; (3) לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו, לאחר שבחן את החלופות בנסיבות הענין, לרבות האפשרות למנות תומך בקבלת החלטות לפי סעיף 67ב.

[ב] נוסף על האמור בסעיף קטן (א), לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם שאינו מסוגל לדאוג לעניניו אך מסוגל לקבל החלטות בקשר אליהם, אלא בנסיבות מיוחדות…

[ג] (1) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם בגיר לפי סעיף 33(א)(4), שהפקיד יפוי כח מתמשך אצל האפוטרופוס הכללי כאמור בסעיף קטן (א)(2), אלא אם כן מתקיימים התנאים למינוי אפוטרופוס נוסף… או שיפוי הכח או מינוי על פיו בוטלו… (2) מינה בית המשפט אפוטרופוס לאדם כאמור בפסקה (1) והפקיד אותו אדם הנחיות מקדימות אצל האפוטרופוס הכללי, יורה בית המשפט לאפוטרופוס שמינה לפעול בהתאם להן או לקיימן בקירוב להן כאמור בסעיף 32לא, אלא אם כן התקיים תנאי מהתנאים המנויים בסעיפים קטנים (ג) עד (ד) של הסעיף האמור.

[ד] בית המשפט הממנה אפוטרופוס לבגיר לפי סעיף 33(א)(4) יפרט בהחלטתו ענין אחד או יותר שיימסרו לאפוטרופוס מבין הענינים האלה: (1) ענין מסוים או ענינים מסוימים שיקבע בית המשפט; (2) ענינים רפואיים; (3) ענינים אישיים; (4) עניני רכוש.

[ה] בבוא בית המשפט לקבוע את הענינים שיימסרו לאפוטרופוס שמונה לפי סעיף זה יצמצם בית המשפט ככל האפשר את הענינים שיימסרו לאפוטרופוס אם ניתן להשיג את המטרה שלשמה מונה האפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בלי לקבוע ענינים נוספים.

[ו] בבוא בית המשפט לקבוע את תקופת המינוי של אפוטרופוס שמונה לפי סעיף זה ישקול לצמצם את התקופה אם ניתן להשיג את המטרה שלשמה מונה האפוטרופוס בתקופה קצרה יותר.

[ז] בית המשפט רשאי לתת בצו המינוי הוראות בנוגע לפעולתו של אפוטרופוס ולקבוע תנאים והגבלות לגבי פעולתו כאמור.

[ח] בנימוקיו למינוי יתייחס בית המשפט לשיקולים ששקל במינוי האפוטרופוס לפי סעיף זה, לרבות לענין תקופת המינוי”.

בפסק דין שניתן לפני חודשים ספורים על ידי בית המשפט לעניני משפחה בתל אביב (א”פ 30994-03-19), נכתב, בין היתר: “הדין הישראלי, בוודאי לאחר תיקונו של החוק, אינו ממהר למנות אפוטרופוס ולשלול את כשרותו המשפטית של אדם באין סיבה טובה לכך. כך היו פני הדברים בעבר ומשתוקן תיקון 18 נכונים הדברים ביתר שאת ובמצוות המחוקק. ברירת המחדל היא, אפוא, שלא ימונה לאדם אפוטרופוס בכל מקום בו ניתן להימנע מכך“.

ככלל, כאשר בית המשפט מוצא שיש מקום למנות אפוטרופוס, חל סעיף 35 לחוק:

“[א] בית המשפט ימנה לאפוטרופוס מי שנראה לו בנסיבות הענין מתאים ביותר לטובת האדם, תוך התחשבות ברצונו.

[ב] במינוי אפוטרופוס לקטין לפי סעיף 33(א)(1) ייתן בית המשפט עדיפות לאדם מתאים שהוא בן משפחתו של הקטין, אלא אם כן מצא כי בנסיבות הענין יהיה זה לטובת הקטין למנות לו אפוטרופוס שאינו בן משפחתו; בסעיף קטן זה, ‘בן משפחה’ – אח, אחות, הורה של הורה, אח או אחות של הורה, בן זוג או בת זוג של הורה”.

כמו כן, לפי סעיף 36 לחוק: “לפני מינוי האפוטרופוס ישמע בית המשפט את דעת האדם אם הוא מסוגל להבין בדבר וניתן לברר דעתו”; ולפי סעיף 37 לחוק: “לא יתמנה אפוטרופוס אלא מי שהביע לבית המשפט את הסכמתו לכך”.

כאמור, תיקון 18 לחוק יצר הסדר משפטי חדש: “הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס”. לחוק נוסף סעיף 35א, הקובע:

“[א] אדם בגיר שהוא בעל כשירות רשאי לתת הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס (בסעיף זה – הנחיות מקדימות) שבהן יפרט את שמו של יחיד או תאגיד, אחד או יותר, שהוא מבקש כי ימונה לו כאפוטרופוס בהתקיים התנאים המנויים בסעיף 33א, וכן רשאי הוא לתת הנחיות מקדימות שבהן יפרט את רצונו לגבי החלטות עתידיות שיתקבלו בשמו או פעולות שיינקטו בשמו על ידי האפוטרופוס שימונה לו כאמור, בין שפירט את שמו של האדם שהוא מבקש כי ימונה לו כאפוטרופוס ובין אם לאו; לענין זה, ‘בעל כשירות’ – מי שמסוגל להבין את המשמעות של מתן הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס, מטרותיהן ותוצאותיהן.

[ב] הנחיות מקדימות לפי סעיף זה ייערכו בכתב לפי טופס שייקבע בתקנות וייחתמו בפני עורך דין; טופס הנחיות מקדימות המתייחס גם לענינים רפואיים ייקבע בהסכמת שר הבריאות.

[ג] הנחיות מקדימות לפי סעיף זה יופקדו אצל האפוטרופוס הכללי; ההפקדה תהיה במסירת עותק מקורי של ההנחיות בידי הממנה בעצמו או על ידי עורך הדין שבפניו הן נערכו; הפקדת ההנחיות המקדימות היא תנאי מוקדם לכניסתן לתוקף.

[ד] על אף האמור בסעיף 35, נתן אדם הנחיות מקדימות ומצא בית המשפט כי יש למנות לו אפוטרופוס לפי סעיף 33א, ימנה בית המשפט לאפוטרופוס את האדם ששמו צוין בהן כאפוטרופוס ויורה לו לפעול בהתאם להנחיות המקדימות, אלא אם כן התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 32לא(ג) או (ד), או אם סבר בית המשפט כי מינוי האדם שצוין כאפוטרופוס או כי קיום ההנחיות המקדימות יפגעו פגיעה של ממש באדם.

[ה] על הנחיות מקדימות לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים…… בשינויים המחויבים.

[ו] אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 67ו”.

אמנם, בסעיף 35(א) לחוק כבר נקבע, כאמור, כי יש להתחשב ברצונו של מי שמתמנה לו אפוטרופוס, ובסעיף 36 לחוק נקבע כי “לפני מינוי האפוטרופוס ישמע בית המשפט את דעת האדם אם הוא מסוגל להבין בדבר וניתן לברר דעתו” – אולם לעתים כבר מאוחר מכדי לשמוע את דעתו של אותו אדם…

במסגרת “הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס”, רשאי כל אדם בגיר וכשיר, להביע מראש (בדומה לעקרון החל על יפוי כח מתמשך) את רצונו, בשני ענינים (או רק באחד מהם): הוא רשאי להתייחס לזהות האפוטרופוס (אם וכאשר ימונה לו); והוא רשאי לתת “הנחיות מקדימות שבהן יפרט את רצונו לגבי החלטות עתידיות שיתקבלו בשמו או פעולות שיינקטו בשמו על ידי האפוטרופוס שימונה לו כאמור”.

ההנחיות חייבות להיות מופקדות אצל האפוטרופוס הכללי, כתנאי מוקדם לכניסתן לתוקף; והן תערכנה בפני עורך דין שהוסמך לכך (הוראות ממין אלו שחלות גם לגבי יפוי כח מתמשך).

אם בית המשפט מוצא כי יש למנות אפוטרופוס, “ברירת המחדל” תהיה מינויו כאפוטרופוס של האדם ששמו צוין בהנחיות המקדימות – אלא אם מצא בית המשפט, מן הטעמים המפורטים בחוק, שלא למנות את אותו אדם כאפוטרופוס. בכל מקרה, מינוי אפוטרופוס טעון החלטה של בית משפט.

לפי סעיף 67ו(א) לחוק, “האפוטרופוס ישמע את דעת האדם שהוא אפוטרופסו, ישתפו בכל ענין והחלטה הנוגעים אליו ויתייעץ עמו, אם ניתן לברר את דעתו…” ולפי סעיף 67ו(ג) לחוק, “מידע והסברים שעל האפוטרופוס למסור לאדם… יימסרו לו בלשון פשוטה בהתאם ליכולת הבנתו…”; סעיף 67ו(ב) לחוק עוסק באופן קבלת החלטותיו של האפוטרופוס. וחל בכל מקרה של מינוי אפוטרופוס – ובאופן ספציפי, מתייחס סעיף 67ו(ב)(1) למקרה שניתנו הנחיות מקדימות, ומעניק להם (בכפוך לסייגים הקבועים בחוק) “מעמד בכורה”: “בקבלת החלטות בעניינים שבסמכותו יפעל אפוטרופוס לפי המפורט להלן: (1) אם נתן האדם שהוא אפוטרופסו הנחיות מקדימות כאמור בסעיף 35א באותו ענין – בהתאם להנחיות המקדימות…”

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן