אפוטרופוס טבעי

{הסקירה המקורית פורסמה לפני תיקון 19 (מיום 15.12.20) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – וראו תוספת מיום 11.3.21}

בתמצית, אפוטרופוס הינו אדם או תאגיד, שתפקידו לדאוג לעניניו של מי שאינו מסוגל (או מתקשה) לנהל בעצמו כראוי את עניניו (כולם או חלקם), באופן זמני או דרך קבע. הנושא מוסדר בהרחבה ובפירוט (בעיקר) בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק"). סקירות קודמות דנו ב"אפוטרופוס על פי מינוי" וב"אפוטרופוס למעשה" ("אפוטרופוס לדין" יִדון בסקירה עתידית). סקירה זאת תעסוק ב"אפוטרופוס טבעי".

לפי סעיף 14 לחוק, "הורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים". כאמור בע"א 7805/02, "האפוטרופוס הטבעי, כשמו כן הוא. עם הולדתו של ילד ועד הגיעו לבגרות נעשים הוריו – מכוח הלידה – אפוטרופסיו בלי שבית המשפט מינה אותם. אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה ואת הזכות לדאוג לצרכיו של הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם, וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו וכן הסמכות לייצגו".

מיהו קטין? לפי סעיף 3 לחוק, "אדם שלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר". ככלל, לפי סעיף 2 לחוק, "פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו; ההסכמה יכולה להינתן מראש או למפרע לפעולה מסוימת או לסוג מסויים של פעולות…" – ובהתאם לחוק מוטלות מגבלות שונות על ביצוע פעולות משפטיות בידי קטין (למעשה, מדובר במגבלות על תוקפן של פעולות אלו, ביחס לצדדים שלישיים), ובמקרים (ובתנאים) מסוימים, מאפשר החוק לבטל פעולות שנעשו על ידי קטין, תוך הבחנה (עקרונית) בין פעולות "שדרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה", לבין פעולות אחרות (כגון "רכישת נכס באשראי או במקח-אגב-שכירות, שכירות נכס או קבלת שירות באשראי"); וכפי שנראה בהמשך, החוק אף מחייב קבלת אישור מראש מבית משפט לביצוע פעולות מסוימות וכתנאי לתוקפן.

 

כאמור, לפי סעיף 14 לחוק, "ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים"; בעוד שעל הקטין חלה חובה כללית, שקבועה בסעיף 16 לחוק ("הקטין חייב, תוך כיבוד אב ואם, לציית להוריו בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם"), על ההורים חלות חובות רבות, שמפורטות ברמת פירוט גבוהה יותר: לפי סעיף 15 לחוק, "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו"; ולפי סעיף 17 לחוק, "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין". סעיף 22 לחוק מסייג את אחריות ההורים: "ההורים לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא אם פעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין; הם לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לרכושו של הקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אם פעלו בתום לב ונתכוונו לטובת הקטין".

יצוין כי הורים אינם חבים באחריות "שילוחית" ישירה בגין מעשי ילדיהם (או בגין נזקים שהם גרמו); אך יתכן שהם יחויבו מסיבות אחרות (כגון התרשלותם בהשגחה, בניגוד למצופה מ"הורה סביר").

סעיף 18(א) לחוק משקף את המצב ה"שכיח", בוודאי כאשר מדובר בהורים המגדלים יחדיו את ילדם הקטין: "בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לענין מסוים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו". סעיף 19 לחוק מתייחס לאי-הסכמה בין ההורים, בעניני רכוש או בענינים אחרים: "לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית המשפט, ובית המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון". הסעיף אינו מבחין בין הורים המגדלים יחדיו את ילדם הקטין לבין מצבים אחרים, אך הוא רלוונטי במיוחד, מטבע הדברים, להורים פרודים או גרושים. בהקשר זה, ראוי לציין גם את סעיף 24 לחוק ("היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט") ואת סעיף 25 לחוק ("לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת"). כדי להשלים את התמונה, יובהר כי לפי סעיף 32 לחוק, "הוראות פרק זה [סעיפים 14-31 לחוק – ד.ר.] אינן גורעות מחובת ההורים לתשלום מזונות לילדיהם הקטינים לפי הוראות חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959".

אחד הענינים שמגיעים לא אחת לפתחו של בית המשפט, הינו סירוב או התנגדות של הורים – או של אחד מהם – לחיסון ילדם הקטין. למשל: בתמ"ש 16505-06-15 נדונה "בקשה דחופה שהגיש אב כנגד אם, להורות על מתן חיסונים לבנם המשותף, קטין כבן שנתיים ותשעה חודשים, וזאת בהתאם להמלצות משרד הבריאות או הרופא המטפל לקראת כניסתו של הקטין לגן בשנת הלימודים הקרובה… ביום… הוגשה חוות דעתו של המומחה [שמינה בית המשפט – ד.ר.]… כידוע, העקרון המנחה את בית המשפט בכל הנוגע לעניניהם של קטינים הוא טובת הילד… לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים, חוות דעתו של המומחה וחקירתו לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות דנן טובת הקטין היא בקבלת הבקשה"; בתמ"ש 18421-01-19 נדונה "בקשה דחופה שהגישה התובעת (להלן: האם) כנגד הנתבע (להלן: האב) ליתן צו המאפשר לה לחסן את בתם המשותפת, קטינה בת 12 שנים… כנגד מחלת החצבת, בהתאם להמלצות משרד הבריאות או הרופא המטפל" – וזאת על רקע התנגדות האב (ההורים גרושים). נפסק: "כידוע, העקרון המנחה את בית המשפט בכל הנוגע לעניניהם של קטינים בהעדר הסכמות בענינים המסורים לסמכותם של ההורים כאפוטרופסים טבעיים של ילדם, הוא טובת הילד… הגעתי למסקנה כי במקרה דנן ובאופן מובהק, טובת הקטינה היא בקבלת הבקשה, וזאת אף בהעדר חוות דעת מומחה רפואי, בשים לב כי הענינים שעל הפרק הם מושכלות יסוד של טיפול והשגחה בקטינים…"; ובתלה"מ 48713-06-19 נדונה "בקשת האב לחייב את האם להסכים לחסן את הקטינים כנגד נגיף השפעת. שני הקטינים בני פחות משנתיים… איש מן הצדדים לא הגיש חוות דעת רפואית לתמיכה בנחיצות החיסון ובטיחותו מצד אחד, וביעילות החיסון וסיכוניו מהצד האחר. לא הוגש כל מסמך או סיכום רפואי המתייחס לקטינים ולתועלת החיסון עבורם… אני מוצאת כי אין דין שפעת, בגינה יש להתחסן מדי שנה, כדין חצבת, טטנוס, או פוליו, שנדונו בפסיקה… לטעמי נסיבות הבקשה ועיתויה מצדיקות הפנית הצדדים להגעה להסכמה, שכן המתנה לחוות הדעת [של מומחה – ד.ר.] עלולה להביא לכך שההחלטה לא תהיה רלוונטית לחורף זה". במקרים אחרים, ההתנגדות לחיסון משותפת לשני ההורים; למשל: בא"פ 14284-07-19 נדונה "בקשה דחופה להורות על ביצוע פעולה רפואית לקטין… לצורך מתן חיסון סביל נגד חידק הטטנוס" (שהגיש ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה). הבקשה התקבלה: "אינני מתעלם מעמדתם של ההורים ומזכותם של ההורים לקבל החלטות הנוגעות לבנם הקטין, לרבות החלטות מהותיות, וצודקת ב"כ המשיבים כי אכן מדובר בזכות חוקתית הנוגעת גם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. התרשמתי כי מדובר בזוג הורים טובים ומיטיבים אשר דואגים לבנם הקטין, ופעולותיהם, כך על פי ראות עיניהם, נועדו לטובת בנם הקטין ולרווחתו. עם זאת, יש לזכור כי טובתו של קטין הינו השיקול הראשון במעלה, ושעה ששוכנעתי כי במקרה ספציפי זה, לנוכח פציעתו של הקטין, הרווח ממתן החיסון גדול משמעותית מהסיכונים הטמונים במתן החיסון, דומני כי לא ניתן להשלים עם עמדת ההורים ועל בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ובשיקול הדעת המוקנה לו"; מקרה כמעט זהה נדון בא"פ 58792-08-20, וגם הכרעת בית המשפט היתה זהה.

ניתן להניח, כי הורים רואים עפי"ר לנגד עיניהם את טובת ילדיהם הקטינים, אך סעיף 20 לחוק אינו "מסתפק" בכך ומונה פעולות, הטעונות אישור מראש של בית משפט: "ואלה הפעולות שבהן אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין בלי שבית המשפט אישרן מראש: (1) העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, או של דירה; (2) פעולה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק; (3) נתינת מתנות, זולת מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות הענין; (4) נתינת ערבות; (5) פעולה משפטית בין הקטין לבין הוריו או קרובי הוריו, זולת קבלת מתנות הניתנות לקטין". הדוגמא המובהקת ל"פעולה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק" הינה עיסקה במקרקעין. סעיף 21 לחוק מגן על צד שלישי: "פעולה של הורים הטעונה אישור לפי סעיף 20(5) תהא בת-תוקף אף באין אישור אם נעשתה כלפי אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהיא טעונה אישור". מסעיף 21 לחוק משתמע לכאורה, כי לפעולות המפורטות בסעיפים 20(1) עד 20(5) – ובמיוחד כשמדובר בעסקה במקרקעין – לא יינתן תוקף, אלא אם אושרו מראש בבית משפט. במקרה מסוים התעוררה מחלוקת, שהגיעה עד לדיון נוסף בבית המשפט העליון (ד"נ 17/75) – דעת הרוב גרסה כי חוזה שענינו עסקת מקרקעין, שעושה נציגו של קטין בשמו, נכנס לתוקף רק עם אישורו על ידי בית המשפט, ובאשר לשאלה בדבר השלב שבו נדרש האישור, נדחתה העמדה לפיה נדרש האישור רק לפעולת הרישום, ונקבע כי "עצם מתן ההתחייבות על ידי האפוטרופוס לעשות עסקה במקרקעין של הקטין טעון אישור מראש על ידי בית המשפט". מכל מקום, אין חולק (הדוגמא מובאת מע"א 2409/10) כי "אין תוקף לחוזה {השני} בין הצדדים וזאת משלא קיבל את אישורו של בית המשפט כנדרש בחוק". קיימת זהות בהקשר זה בין סעיף 20 לחוק לבין סעיף 47 לחוק (שחל על אפוטרופוס ממונה), ובשני המקרים נקבע בפסיקה כי "האישור הנדרש מבית המשפט הוא קונסטיטוטיבי ובלעדיו אין נפקות כלל לפעולה שנעשתה…"

 

למרות שאפוטרופסות של הורים על ילדיהם הקטינים היא "טבעית", על כל המשתמע מכך, ישנן נסיבות לא שגרתיות, בהן מוגבלת, ואף נשללת, האפוטרופסות של אחד ההורים, ואף של שניהם, על ילדם הקטין; וכפי שניווכח בהמשך, לעתים אף ממונה לקטין אפוטרופוס שאינו הורהו – בנוסף על ההורה (או ההורים) או במקומם, לענינים מסוימים או לתקופה מוגבלת (ואף ללא הגבלה).

ראשית, לפי סעיף 26 לחוק, רשאי בית המשפט להחיל על "הורה שאינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה בנוגע לרכושו של ילדו הקטין, או מזניח חובות אלה, או שנשקפת ממנו סכנה לרכושו של הקטין", הוראות חוק מסוימות, שבדרך כלל חלות על אפוטרופסות "רגילה" (על פי מינוי), כגון, הוראות בדבר ניהול כספים, הגשת פרטה ודו"חות, הפקדת ערובה וכיוצא באלה.

לפי סעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, "קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה: (1) לא נמצא אחראי עליו; (2) האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה; (3) הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים; (4) הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל… (5) הוא נתון  להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה; (6) שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת; (7) הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה)". במקרה זה רשאי בית משפט לנוער, בין היתר, "לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו, כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי", "להעמיד ידיד לקטין שישמש גם יועץ לאחראי עליו ולקבוע סמכויותיו ותפקידיו", וכיוצ"ב; לעניננו, לפי סעיף 27 לחוק, רשאי בית משפט לעניני משפחה, במקרים ממין אלו, לשלול מן ההורה של הקטין את אפוטרופסותו על הקטין או להגבילה. בהמשך תידון השאלה, האם מדובר בנסיבות היחידות בהן ניתן לשלול אפוטרופסות מהורה.

לענין מינוי אפוטרופוס שאינו הורה לקטין: כפי שכבר צוין, לפי סעיף 2 לחוק, "פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו" – ואמנם, בסעיף 80 לחוק, מוגדר "'נציג' של אדם – הוריו או אפוטרופסו הממונה…"

לפי סעיף 29 לחוק, "הוגבלה אפוטרופסותו של אחד ההורים, רשאי בית המשפט, בנוסף על ההורים, למנות לקטין אפוטרופוס לענינים שיקבע"; למרות שהסעיף מציין רק נסיבות של "הגבלת" אפוטרופסות, הוא חל לדעתי (מקל וחומר) גם על נסיבות של "שלילת" אפוטרופסות (ענין שיִדון, כאמור, בהמשך).

לפי סעיף 28 לחוק, "מת אחד ההורים, תהא האפוטרופסות על הקטין להורה השני; ואולם רשאי בית המשפט, בנוסף על אותו הורה, למנות לקטין אפוטרופוס באופן כללי או לענינים שיקבע בית המשפט; והוא הדין אם אחד ההורים הוכרז פסול-דין, או שאינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה, או שבית המשפט קבע, בהחלטה מנומקת, כי ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיו האמורות, כולן או מקצתן או שהאפוטרופסות לקטין נשללה ממנו על ידי בית המשפט, וכן אם אחד ההורים אינו ידוע, או שלא היה נשוי להורה השני ולא הכיר בקטין כבילדו". ראוי לציין, כי לפי סעיפים 28א ו-28ב לחוק, אם מת הורהו של קטין, רשאי בית המשפט לדון ולהחליט בענין הקשר בין הוריו של ההורה שמת, לבין הקטין.

לפי סעיף 30 לחוק, "לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס בנוסף על הורה, אלא אם ראה סיבה מיוחדת לכך לטובת הקטין ולאחר שניתנה הזדמנות להורה להשמיע טענותיו; מונה אפוטרופוס כאמור, יחולו הוראות הסעיפים 45 ו-46 בשינויים המחויבים" (סעיפים 45 ו-46 לחוק עוסקים במינוי של יותר מאפוטרופוס אחד).

סעיף 33(א) לחוק, שנדון (בעיקר קשר למינוי אפוטרופוס לבגיר) בסקירה זאת, "משלים" את הסעיפים שצוטטו וקובע, בין היתר: "בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס – (1) לקטין ששני הוריו מתו או שהוכרזו פסולי-דין או שהאפוטרופסות לקטין נשללה מהם לפי סעיף 27, או הוגבלה לפי סעיף 29 או שהם אינם מסוגלים למלא כלפי הקטין את חובותיהם לפי הפרק השני או שהם נמנעים, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיהם האמורות, כולן או מקצתן; (2) לקטין – בנסיבות האמורות בסעיף 28 או בסעיף 29…" (כאמור לעיל, ענינם של סעיפים 28 ו-29 לחוק במותו של אחד ההורים, ובהגבלת אפוטרופסות של אחד ההורים, בהתאמה); לפי סעיף 35(ב) לחוק, "במינוי אפוטרופוס לקטין לפי סעיף 33(א)(1) יתן בית המשפט עדיפות לאדם מתאים שהוא בן משפחתו של הקטין, אלא אם כן מצא כי בנסיבות הענין יהיה זה לטובת הקטין למנות לו אפוטרופוס שאינו בן משפחתו; בסעיף קטן זה, 'בן משפחה' – אח, אחות, הורה של הורה, אח או אחות של הורה, בן זוג או בת זוג של הורה".

בתמ"ש 53687-07-13 נדונו השאלות, "האם ניתן לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לשלול או להגביל אפוטרופסותו של אב שהורשע באינוס שתיים מבנותיו ותקיפה והתעללות ביתר בני ביתו? האם ניתן להסתפק במתן הסמכה לאם לפעול כאפוטרופא יחידה או שמא נדרש למצוא פתרון המנתק הקשר המשפטי והפיזי בין האב לבין הילדים? כיצד יושלם החסר בחקיקה?" כפי שעולה מן השאלה האחרונה, הניח בית המשפט כי החוק אינו מאפשר – בנסיבות הספציפיות שנדונו בפסק הדין – לשלול אפוטרופסות מהורה; וביתר פירוט – בית המשפט הניח כי ניתן לשלול אפוטרופסות מהורה רק בנסיבות המפורטות בסעיף 27 לחוק (שנדון לעיל), אשר לא התקיימו באותו מקרה (הקטינים טופלו ע"י אמם ולא הוכרזו כ"נזקקים"). בית המשפט החיל מכח "היקש" את הוראות חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, על נסיבות המקרה, כמקור נורמטיבי לסמכותו להורות על "ניתוק משפטי ופיסי בין הורה לילדו הביולוגי" {*כאן המקום להבהיר כי סקירה זו אינה עוסקת בהיבטים שונים של אימוץ ילדים} . מדובר היה במקרה קשה, ולפיכך לא ארחיב לגבי נסיבותיו, ואסתפק במסקנות בית המשפט: "ניתן לסכם איפוא כך: א. האב פגע פיזית, נפשית, מינית, רוחנית, מילולית (לאו דווקא בסדר זה) בכל ילדיו. ב. הרשעת האב בפלילים, מלמדת כי פגיעה זו של האב בילדיו הוכחה מעל קיומו של ספק סביר ואין מדובר בפגיעה שהוכחה רק במאזן הסתברויות. ג. האב ומשפחתו המשיכו לפגוע בילדים גם לאחר ניתוקו הפיסי מילדיו בעקבות מעצרו וזאת באמצעות כרוז דתי שאף עלול להעמיד הילדים בסכנת חיים. ד. האב מסכים ומעונין בניתוק הקשר מילדיו. ה. אין די במתן סמכויות ייחודיות לאם כאפוטרופא לקטינים כנהוג במקרים דומים. נדרש ניתוק פיסי ומשפטי בין האב לבין הילדים. כפועל יוצא הגבלת האפוטרופסות ושלילתה חיוניים. ו. לא מתקיימים תנאיו המצטברים של סעיף 27 לחוק האפוטרופסות… ז. עם זאת, ניתן למלא החסר באמצעות היקש מהסדרים שבחוק האימוץ – הסכמת הורה לניתוק קשר עם ילדו ואי מילוי חובותיו של הורה כלפי ילדו כעילה להכרזת הילד כבר אימוץ כלפי אותו הורה. ההיקש משלים את החסר בחוק האפוטרופסות ומשיג את תכלית החקיקה – הגנה וקידום טובתם של ילדים תוך הבטחה שהוריהם הביולוגיים ישמשו כאפוטרופוסים ראויים ואם לאו, הרי שאפוטרופסות זו תוגבל. ח. מדובר במקרה חריג המצריך פתרון קיצוני אך הפתרון הוא היוצא מן הכלל ויש לנקוט בשלילת או הגבלת אפוטרופסות של הורים רק במקרים קיצוניים, אף אם הורשעו בפלילים בפגיעה בילדיהם. מבחן עזר שמסייע לכך הוא שאלת תרומת שימור הקשר הורה-ילד להתפתחותו ושלומו הרגשי והנפשי של הילד. מבחן נוסף הוא רצון שני הצדדים באותו קשר. ט. אם יחול בעתיד שינוי בנסיבות או תתגלינה עובדות חדשות, יוכל בית המשפט לבקר עצמו ולעיין מחדש בהחלטתו…" כפי שעולה מפסק הדין עצמו, הגבלה (ומקל וחומר – שלילת) אפוטרופסות תעשה "רק במקרים קיצוניים", ובמקרה זה אף היה מדובר בהצטברות של שלל נסיבות חריגות במיוחד.

{* ראו תוספת מיום 11.3.21 לסקירה המקורית}

בעמ"ש 11483-06-14 נדון "ערעור בו אנו נדרשים להכריע בבחירה בגדר 'הרע במיעוטו', הואיל ותהא התוצאה אשר תהא, אין בה לענות ולהוות פתרון ראוי ומספק למצב בו מצויה הילדה, אשר בענינה עסקינן…" לפי המתואר בפסק הדין, "המערערת, ילידת הפיליפינים… הינה אמה של הילדה… לאם שני ילדים נוספים. האחת, בת אשר נולדה לה עוד בפיליפינים, אשר מתגוררת שם, בבית אביה של האם, ובן… אביהם של הילדה והבן הינו …. אזרח תורכיה… בעקבות דיווח מהקהילה, ערכו רשויות הרווחה ביקור בית, אשר בעקבותיו אושפזו הילדים בבית חולים. בבדיקה התגלה כי הבן סבל מפגיעות קשות, תת תזונה חמורה, שברים בכל חלקי גופו, ודימום תוך ראשי, שגרם לעוורון קבוע. אשר לילדה, מצבה הרפואי נמצא אמנם תקין, אולם נמצא גם כי תקופה ארוכה היא שהתה בבית בתנאי הזנחה… בחוות הדעת נקבע כי האם הינה בעלת רמה קוגניטיבית המצויה בתחום הנמוך של הממוצע…" בית המשפט לעניני משפחה התבקש להורות, כי הדודים של הילדה (אשר שהו בישראל ללא היתר חוקי, ואף הוצא כנגדם צו גירוש, אשר ביצועו נדחה זמני), ימונו כאפוטרופסים בלעדיים לגופה ולרכושה של הילדה, ויותר להם לצאת מישראל יחד עם הילדה. בית המשפט לעניני משפחה קיבל את הבקשה ו"אף קבע מפורשות כי מבחינת האלטרנטיבות, בין הישארות הילדה בישראל, ללא הדודים, תוך המשך המפגשים בינה לבין אמה, אל מול האפשרות כי הדודים  ימשיכו לגדלה, מחוץ  לישראל, תוך ניתוק הקשר בינה לבין האם, עדיפה בחינת טובת הילדה, האלטרנטיבה האחרונה" – קביעה שאושרה במסגרת הערעור.

 

"מסמך הבעת רצון" ו"הבעת רצון בצוואה" נדונו בהרחבה בסקירה קודמת; יצוין איפוא בקצרה, כי לפי סעיף 64(א) לחוק (הבעת רצון בצוואה) – "הורהו של קטין או אפוטרופסו שהוא קרובו {לרבות אפוטרופוס למעשה כמשמעותו בסעיף 67} רשאי לציין בצוואתו את שמו של יחיד שהוא מבקש כי ימונה לילדו או לקרובו כאפוטרופוס לאחר מותו"; ולפי סעיף 64(ב) לחוק (מסמך הבעת רצון) – "אדם כאמור בסעיף קטן (א) רשאי לציין במסמך שייערך לפי הוראות סעיף זה… את שמו של מי שהוא מבקש כי ימונה לילדו או לקרובו כאפוטרופוס, אם בשל מוגבלות הוא יחדל להיות מסוגל לדאוג לילדו או לקרובו ולקבל החלטות לגביו". בשני המקרים, "אדם כאמור בסעיף קטן (א) או (ב) רשאי לתת הנחיות בענין מהענינים הנתונים לפי חוק זה לשיקול דעת בית המשפט או האפוטרופוס, כדי שיקוימו על ידם לאחר מותו או אם יחדל להיות מסוגל לדאוג ולקבל החלטות לגבי ילדו או קרובו, לפי הענין" (סעיף 64(ג) לחוק); וכן "ערך אדם צוואה או מסמך הבעת רצון לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), יתן בית המשפט עדיפות למינוי מי ששמו צוין בצוואה או במסמך הבעת הרצון, לפי הענין, כאפוטרופוס לקטין ויורה לאפוטרופוס לפעול בהתאם להנחיות שבצוואה או במסמך הבעת הרצון, והכל זולת אם ראה שטובת הקטין לסטות מהם ובכפוף לאמור בסעיף 28 בנוגע לאפוטרופסותו של ההורה האחר" (סעיף 64(ה) לחוק). על מסמך הבעת רצון חלות [מרבית] הוראות החוק, שחלות על יפוי כח מתמשך.

בסעיף 64(א) לחוק (שצוטט לעיל) נזכר "אפוטרופוס למעשה כמשמעותו בסעיף 67" – נושא שנדון גם הוא בפירוט בסקירה קודמת. לפי סעיף 67 לחוק, "מי שפועל כאפוטרופוס, חובותיו ואחריותו כלפי אדם שמונה לו אפוטרופוס או שבית המשפט היה רשאי למנות לו אפוטרופוס יהיו לפי הוראות פרק זה, אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או פוטר או שפקעה אפוטרופסותו". יכולות להיות נסיבות שונות, שבגינן ישנו אפוטרופוס למעשה (שחלקן עולה מסעיף 67 לחוק עצמו); דוגמא אופיינית לכך הינה הורים אשר מטפלים בילדם הקטין, אשר מטעמים שונים זקוק לאפוטרופוס בשל מוגבלות או קושי, אך בהגיעו לגיל 18, הם לא פועלים להתמנות באופן "פורמלי" כאפוטרופסים.

 

ראו כאן גירסה מקוצרת של סקירה זאת.

 

תוספת (29.1.21)

בפסק דין מיום 7.1.21 במסגרת עמ"ש (ת"א) 52453-02-20, התקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה (תמ"ש 1540-12-18), אשר נעתר לתביעת משיבים 1-2 ("בני הזוג") וקבע שכל אחד מהם יהיה אפוטרופוס לילדו של בן זוגו, בנוסף לשני הוריו הביולוגיים. מדובר בבני זוג מאותו מין שחיים יחדיו, והחליטו להביא ילדים לעולם באמצעות הורות משותפת עם משיבה 3 ("האם"). זרעו של כל אחד מבני הזוג הופרה בביציות שהתקבלו מתורמת ביציות והביציות המופרות הושתלו בחו"ל ברחמה של האם, אשר הרתה וילדה שני ילודים ("הקטינים"). בדיקות גנטיות לבירור אבהות אישרו כי כל אחד מבני הזוג הינו אביו של אחד מן הקטינים. האבהות נרשמה במרשם האוכלוסין כך שלכל אחד מן הקטינים יש אב ואם רשומים. בני הזוג עתרו לבית המשפט לעניני משפחה למתן פסק דין שיצהיר על "הורות משולשת", כך שכל אחד מבני הזוג יירשם כאב נוסף של כל אחד מהקטינים, בנוסף להורים הביולוגיים הרשומים (וזאת בין היתר לאור הסכמי ההורות המשותפת שנערכו). בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כי המצב המשפטי הנוהג בישראל, אינו מאפשר הכרה בשלושה הורים; אך הוסיף וקבע כי אם בני הזוג מעונינים להקנות זכויות אפוטרופסות, בן זוג למשנהו, הרי ש"מדובר בסעד פחות מרחיק לכת ושיהווה פשרה בין עמדת התובעים לבין עמדת המדינה". בני הזוג ערערו על פסק הדין, אך חזרו בהם מן הערעור, בין היתר לאור פסיקת בית המשפט העליון, שקבע שהדין הישראלי לא מכיר בהורות משולשת; אך הגישו בהמשך לבית המשפט לעניני משפחה, תביעה למינוי כל אחד מהם, כאפוטרופוס נוסף לקטין שאינו רשום כילדו. בני הזוג טענו שהוספת האפוטרופוס משקפת את ההסכמות, כי כל אחד מבני הזוג יהיה הורה לקטינים, ללא קשר למטען הגנטי של כל קטין, ואת המציאות בפועל. בני הזוג מגדלים את הקטינים במשותף ודואגים יחדיו לכל צרכיהם. הקטינים רואים בבני הזוג הורים ומינויו של בן הזוג שאינו ההורה הביולוגי לאפוטרופוס, היא לטובת הקטינים. עוד נטען על ידי בני הזוג, כי מינוי אפוטרופוס נוסף נחוץ, למשל, לצורך הענקת טיפול רפואי לקטינים, ולכל פעולה אחרת המסורה בלעדית לאפוטרופוס של כל קטין.

על אף התנגדות היועץ המשפטי לממשלה, ולמרות שנקבע בתסקיר כי אין בנסיבות המקרה צורך במינוי אפוטרופוס נוסף, קיבל בית המשפט לעניני משפחה את התביעה והורה על מינוי כל אחד מבני הזוג כאפוטרופוס נוסף, בקובעו כי מכח סעיף 68(א) לחוק, מוסמך בית המשפט לנקוט אמצעים כגון מינוי אפוטרופוס, לצורך שמירה על עניניו של קטין; ומכאן שניתן למנות לקטין אפוטרופוס נוסף (אף אם לקטין יש כבר שני הורים שהם אפוטרופסיו הטבעיים). בית המשפט לא קיבל את המלצת התסקיר, מכיוון שמדובר, לטעמו, בשאלה משפטית, בעוד שהתסקיר בחן האם המינוי ישפר את מצב הקטינים והאם קיימת עילת נזקקות (שאינן השאלות שעל הפרק). לדעת בית המשפט, יש לבחון את טובת הקטינים במאוחד עם טובת המשפחה כולה. מאחר שבני הזוג פועלים "במשותף ותוך הצגת חזית אחידה ומגובשת שיש בה כדי להיטיב עם הילדים ולייצר להם מציאות שבה תא משפחתי שיש בו רבדים שונים, הרי שכל פסיקה הסותרת הלך הרוח והמחשבה של התובעים תביא בהכרח לפגיעה בעיקרון 'השלם עולה על סך חלקיו'… הילדים נוצרו ונולדו לתוך הסיטואציה בה קיימים שלושה הורים… אין מדובר במקרה בו המשפט מתערב באוטונומיה של הרצון הפרטי בהעתרות לתביעה כי אם הפוך מכך. אם וככל שלא נתערב הרי שדווקא בכך יהיה משום התערבות באוטונומיה של הרצון הפרטי, המהווה ביטוי של כבוד האדם". כל אחד מבני הזוג פועל כלפי כל אחד מהקטינים כאילו היה בנו, ללא קשר למטען הגנטי של כל אחד מםם, ואם תידחה התביעה, המשמעות תהיה "המשך סרבול והתנהלות שאינה לטובת הקטינים או המשפחה כולה". כמו כן, הקטינים הם אחים תאומים שגדלים כאחים לכל דבר וענין ובן הזוג של ההורה הביולוגי משמש כאפוטרופוס למעשה. ע"י מתן צו האפוטרופסות יובטחו שוויון ויחסי אחאות בין הקטינים. "יצירת השונות בין הילדים תוך קביעה דווקנית באשר למי מבני הזוג יכול לקחתם לקופת חולים או לאסיפת הורים, עשויה לפגום בתחושת האחאות שלהם ולסכל הקשר הרגשי התקין שבין הילדים". הסעד של מינוי אפוטרופסות הוא הפיך ואינו סופי כמו הורות. ככל שיהיה צורך בביטול האפוטרופסות, ניתן יהיה לנקוט בהליך המתאים לצורך כך. מדובר בהורים טובים ומיטיבים שפועלים בכנות לצורך גידול ילדיהם במשותף ומינוי אפוטרופוס נוסף לא ייפגע בקטינים אלא יועיל להם.

היועמ"ש עירער על פסיקת בית המשפט לעניני משפחה, ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור: "…בניגוד לצו ההורות הפסיקתי שהוא כולו יציר הפסיקה (למעט במקרים בהם חל חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד), התשנ"ו-1996), מושג האפוטרופסות מעוגן בחוק הכשרות והוא קובע את הקריטריונים שבהם ניתן להפעיל מנגנון משפטי זה. גם המשיבים מסכימים שהוראות סעיפים 28, 29, 30 ו-33 לחוק הכשרות לא חלות על המקרה דנן. שהרי בעניננו, לא מדובר על מצב שבו מת אחד ההורים חלילה או שאחד מהם לא יכול למלא את חובותיו, כך שאין אנו עוסקים באחד המקרים המפורטים בסעיפים הנ"ל. הבסיס המשפטי שעליו רוצים המשיבים להיבנות וביהמ"ש קמא אף הוא השעין עליו את פסק הדין, הוא סעיף 68(א) לחוק הכשרות. סעיף זה, שכותרתו היא "סמכות כללית לאמצעי שמירה" קובע כי 'בית המשפט רשאי בכל עת… לבקשת צד מעונין ואף מיוזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין… אם על ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין ואם בדרך אחרת…' האם ניתן בהתבסס על סעיף זה למנות את בן הזוג של ההורה הביולוגי לאפוטרופוס נוסף – שלישי – לאחר שכבר קיימים שני הורים שהם אפוטרופוסים טבעיים? בניגוד לעמדת בית המשפט קמא, אני סבור שבנסיבות התיק דנן התשובה שלילית. מינוי של אפוטרופוס נוסף לקטין ניתן לבצע רק במקרים המפורטים בסעיפים 28 או 29 לחוק הכשרות. מדובר ברשימה סגורה של מקרים שבהם כאמור, אחד משני האפוטרופוסים הטבעיים לא נמצא או אינו יכול לתפקד כשורה וסעיף 30 לחוק הכשרות קובע, שמינוי כזה יבוצע רק בנסיבות מיוחדות כשהדבר לטובת הקטין. מדובר במינוי קבוע שבא במקומו של מי שחדל לשמש כאפוטרופוס בנסיבות שמפורטות בסעיפים אלו. סעיף 68(א) לחוק הכשרות לא בא לאפשר הרחבה של אפשרויות למינוי אפוטרופוס קבוע נוסף לקטין, שעה שמדובר במצב שבו לקטין שני הורים כשירים ומתפקדים ללא דופי אשר דואגים לכל צרכיו. סעיף זה הוא סעיף שיורי שנועד "לשמור על ענייניו של קטין" שעה שמתעורר בכך צורך זמני, להבדיל מקבוע. דהיינו, כאשר טובת הקטין מחייבת פעולה חריגה על מנת להגן עליו. אינני שולל כי במקרים מסוימים, כגון אם למשל אחד משני ההורים של הקטינים יעזוב את הארץ, יהיה מקום למנות אפוטרופוס שלישי לפי סעיף זה. ברם, בנסיבות מקרה דנן, שעה שלכל קטין שני הורים נפלאים הדואגים לכל צרכיו, אין הצדקה לשימוש בסעיף זה… בתסקיר שהוגש לבית המשפט קמא נאמר שבני הזוג גרים קומה אחת מעל דירתה של האם. שלושת המשיבים מטפלים יחדיו בקטינים וכל ערב הם אוכלים ארוחת ערב יחדיו, מקלחים את הקטינים ומרדימים אותם. שלושתם מבלים יחד ומתארחים אצל המשפחות של כל אחד מהם. לעתים הקטינים נמצאים בהשגחה וטיפול של אחד מהם ואולם שלושתם מעורבים בגידול הילדים ולעתים הם ישנים אצל האם ולעתים אצל בני הזוג… המשיבים טוענים שטובת הקטינים דורשת מינוי בן הזוג לאפוטרופוס שלישי. לטענתם, העדר מעמד לבן הזוג שאינו ביולוגי גורם לקשיים בטיפול בקטינים כגון בפניה לקופת החולים או לרישום במוסדות החינוך. ברם, אני לא סבור כי קשיים אלו, מצדיקים שימוש בסעיף 68(א) לחוק הכשרות והענקת מעמד של אפוטרופוס נוסף. ניתן לפתור ולו חלקית בעיות מסוג זה באמצעות יפוי כח או עריכת הסכם שיקבל תוקף של פסק דין. בפס"ד פלוני קבענו כי הסכמים מסוג זה מחייבים וניתנים לאכיפה. בנוסף, רוב המשפחות 'מסתדרות' עם שני אפוטרופוסים ואין סיבה שדינם של המשיבים יהיה שונה… פס"ד ההורים האומנים שעליו מסתמכים המשיבים, הוא דוגמא למצב קיצון שבו טובת הקטינות חייבה מינוי אפוטרופוס נוסף, היות שהאב הביולוגי לא תיפקד, האם נפטרה ולא היתה עילת אימוץ כדין. במקרה יחודי זה, שבו היה צורך להעניק מעמד משפטי להורי האומנה שטיפלו בקטינות, ראוי והכרחי היה לעשות שימוש בסעיף 68(א) לחוק הכשרות ולהקנות מעמד של אפוטרופוסים להורי האומנה. שהרי ללא מעמד זה, לא היה אדם שמוסמך לדאוג לקטינות מול הרשויות… דוגמא זו דווקא מבהירה היטב שאפשרות השימוש בסעיף זה נעשית רק כשאין אפוטרופוסים טבעיים שיכולים לתפקד באופן מלא, ולא במצב כמו במקרה דנן, שלכל קטין שני אפוטרופוסים טבעיים המתפקדים היטב. זאת ועוד: אני סבור שיש מקום לחשש המערער שהכרה באפוטרופוס נוסף במקרים שבהם יש כבר שני אפוטרופוסים טבעיים, עלולה להביא לפגיעה בטובת הקטין במקרה ש'החבילה תתפרק' או שיתגלעו חילוקי דעות בין שלושת האפוטרופוסים…. יתר על כן: פתיחת פתח למינוי אפוטרופוס שלישי במקרה כמו מקרה דנן, עלול להביא גם לדרישות למינוי אפוטרופוס רביעי או יותר…. בנוסף, עלולה לעלות דרישה אף מצד בני זוג שמגדלים כהורים לכל דבר את ילדו או ילדיהם של בן זוגם, לקבל מעמד של אפוטרופוס על הילדים… אין מקום לעשות שימוש ב'סעיף הסל' – סעיף 68(א) לחוק הכשרות – אלא במקרים מיוחדים שטובת הקטין מחייבת הוספת אפוטרופוס שלישי… [אני סבור גם]… המינוי לא יגרום ל'הידוק' יחסי האחאות ולשוויון בין הקטינים כפי שטוענים המשיבים…"

{עדכון: ביום 10.5.21 נדחתה בקשת רשות ערעור (בע"מ 821/21) שהוגשה בעקבות פסק הדין הנ"ל}

 

תוספת (11.3.21)

ביום 15.12.20 פורסם תיקון מס' 19 לחוק (ס"ח 2879). ה"טריגר" לתיקון החוק היה, בעיקר, נסיון הרצח של שירה איסקוב, בידי בעלה, וסרובו לאשר מכן את חיסונו של בנם הפעוט. במסגרת התיקון נוספו לחוק סעיף 27א (שכותרתו ""שלילת אפוטרופסות מהורה שהורשע או הואשם בעבירה פלילית חמורה") וסעיף 27ב (שכותרתו "טיפול בקטין שהורהו הורשע או הואשם בביצוע עבירת מין או אלימות כלפיו"). סעיף 27א קובע, בין היתר, כי הורה לקטין, שהורשע במסגרת פסק דין חלוט, בביצוע עבירת רצח או נסיון לרצח, כלפי ההורה האחר או כלפי אחד מילדיו שלו, או בביצוע עבירת אינוס או מעשה סדום באחד מילדיו, תישלל ממנו אפוטרופסותו על ילדו הקטין; וכי הורה לקטין, שהוגש נגדו כתב אישום בשל ביצוע איזו מהעבירות הנ"ל, תישלל אפוטרופסותו על ילדו הקטין באופן זמני – עד זיכויו, או עד מתן פסק דין חלוט שירשיעו בביצוע העבירה.

בהחלטה שניתנה ביום 31.1.21 על ידי בית המשפט לעניני משפחה בתל אביב, במסגרת תמ"ש 62989-12-20, נפסק: "בפני הונחה בקשת אמו של הקטין לשלילת אפוטרופסות אביו עליו. סעיף 27א לחוק… ובהמשך לתיקון מס' 19 שבו קובע… במקרה דנן, משעה שהוגש כתב אישום כנגד האב בגין נסיון לרצח שביצע כלפי האם וכאמור בסעיף 27א(ב) לחוק… הרי שברירת המחדל הינה שלילה זמנית של אפוטרופסות ההורה המואשם בהתבסס על הגשת כתב האישום גרידא. אשר על כן אני מורה על מתן סעד זמני לפיו תישלל האפוטרופסות על הקטין מהאב המשיב ואני קובעת כי האפוטרופסות הבלעדית על הקטין – תהא מסורה באופן זמני לאימו בלבד… ככל שהמשיב יורשע בדין וכאמור בהוראות החוק – תיבחן שלילה קבועה של האפוטרופסות… נראה כי סוגית החיסונים והטיפולים הרפואיים לקטין, באה על פתרונה; ככל שקיים צורך בצו קונקרטי עד להכרעה כוללת בתיק, תעתור האם בהתאם…"

 

תוספת (27.5.21)

ביום 29.4.21 ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי החלטה (רמ"ש 59411-04-21) בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניני משפחה, במסגרתה הוענקו לאב (המשיב) סמכויות בלעדיות בעניני חינוך ובריאות של בנו הקטין, עד ליום 31.12.21, תוך חיוב המשיב לעדכן את המבקשת (האם) במייל או בוואטסאפ בכל עניני חינוך ובריאות המטופלים על ידו. הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית ללא נישואין, במסגרתה נולדה הקטין (כיום כבן שמונה וחצי שנים). זמן קצר לאחר לידת הקטין נפרדו הצדדים. האב הגיש בשנת 2013 תובענה ל"אחזקת ומשמורת הקטין", ומאז מתנהלים בין הצדדים הליכים משפטיים בענינו של הקטין. ביום 21.7.20 הגיש האב "בקשה דחופה מאד במעמד צד אחד", במסגרתה התבקש בית המשפט קמא להפעיל את סמכותו לפי סעיף 67(א) לחוק הכשרות, ולמנות את האב כאפוטרופוס יחיד על הקטין "בכל עניין הנוגע לגידול הקטין, לרבות עניני חינוך ובריאות". בהמשך הגיש האב כתב תביעה באותו תיק, שהסעד שהתבקש בו היה שלילת אפוטרופסות האם. בתיק הוגש תסקיר מפורט מאד, ממנו עלה כי הקטין חשוף לקונפליקט בין הוריו מאז לידתו, שפגע ופוגע בו רבות. האב מגויס כולו לטובת הקטין, מזהה את קשיי התפקוד וההתפתחות של הקטין ומקדם את הקטין לטיפול מותאם. האם דואגת לבנה דאגה כנה ואמיתית ולמרות זאת מתכחשת לקשייו, ומונעת ממנו טיפולים מומלצים, חיוניים והכרחיים. המלצות התסקיר היו כי לאב תינתן זכות חתימה בלעדית בעניני חינוך ובריאות הקטין למשך שנה אחת; בתום שנה יוגש תסקיר משלים שיבחן האם האינטרסים הטיפוליים והחינוכיים המהווים את טובת הקטין, שורתו כראוי ולא נפגעו כתוצאה ממתן זכות החתימה לאב בלבד. עמדתו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה היתה, כי אין להכביד על האב, ובכל מקרה שבו נדרשת לפי חוק או נוהל חתימת שני ההורים בענייני חינוך או בריאות, די יהיה בחתימת האב בלבד.

בית המשפט לעניני משפחה אימץ את המלצות התסקיר ואת עמדת ב"כ היועמ"ש: "…בשלב זה, החל מהיום מוענקות לאב סמכויות בלעדיות בענייני חינוך ובריאות של הקטין כאשר יהיה די בחתימתו בלבד בכל מקום שנדרשות לפי חוק או נוהל חתימות שני ההורים. סמכויות אלה יעמדו בתוקפן עד ליום 31.12.21. לקראת תום התקופה יוגש תסקיר משלים שיבחן האם יש מקום להארכת הסמכויות או לביטולן באופן שיחזור ויאפשר סמכויות שוות לשני ההורים. יובהר כי אין באמור כדי לשלול את האפוטרופסות של האם. למען הסר ספק, אני מחייבת את האב לעדכן את האם בתקשורת מתועדת (מייל או ווצאפ) בכל העניינים הרפואיים והחינוכיים של הקטין שיטופלו על ידו. העובדה כי האם אינה נדרשת לחתום אין משמעותה כי היא ממודרת בענינים אלו ומחובתו של האב יהיה לעדכן בכל ענין וענין… "

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור: "המסגרת הנורמטיבית מצויה בחוק הכשרות. על פי סעיף 14, הוריו של הקטין הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו. האפוטרופסות כוללת, לפי סעיף 15… את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין… הביטוי 'צרכי הקטין' פורש בפסיקה ככולל צרכים חומריים ונפשיים כאחד. כן נכללו מתן טיפול רפואי לקטין; הענקת חינוך; מתן טיפול פסיכולוגי ועוד… על ההורים מוטלת חובה 'לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין' (סעיף 17…) וקיימים מצבים בהם תתערב המדינה בהחלטות בעניני אפוטרופסות, לרבות מצבים בהם מתעוררת מחלוקת בין ההורים בכל הקשור בתפקידם כהורים, ונדרשת הכרעה בעמדותיהם הסותרות – כבעניננו אנו… בתיק קמא התעוררה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לטובת ילדם הקטין. בצר לו, פנה האב בבקשה לבית המשפט קמא. לאחר ניהול ההליך, לרבות קיום דיון במעמד הצדדים, וקבלת תסקיר מפורט, נתנה השופטת קמא את החלטתה המנומקת כדבעי. ניכר כי בית משפט קמא שם לנגד עיניו את טובת הקטין והיא בלבד, כאשר קבע כי על הקטין לקבל את הטיפולים הרפואיים, החינוכיים והפסיכולוגיים שהוא זקוק להם, והדרך הנכונה להקנית אותם טיפולים לקטין עוברת במתן סמכויות חתימה בלעדיות לאב, גם אם זמניות בלבד… נזכיר כי הצדדים באים בשערי בית המשפט קמא מאז היה הקטין כבן שנה. במסגרת ההליכים השונים ניתנו כ-65 תסקירים וכן הוגשו עשרות כתבי טענות ובקשות שונות. נראה כי ההחלטה קמא לא נולדה בחלל ריק אלא ניתנה לאחר מיצוי הזדמנויות למבקשת ולאחר שבית משפט קמא הגיע למסקנה כי טובת הילד דורשת כעת ליתן לאב סמכויות חתימה בלעדיות בכל הקשור לעניניו הרפואיים והחינוכיים של הקטין, פן יגרם לו נזק… ודוק – בית משפט קמא הדגיש בהחלטתו קמא שניים: תוקפן של סמכויות החתימה הבלעדיות שניתנו לאב מוגבל עד ליום 31.12.21 (כאשר לקראת תום התקופה יוגש תסקיר משלים שיבחן האם יש מקום להארכת הסמכויות או לביטולן באופן שיחזור ויאפשר סמכויות שוות לשני ההורים); וכי אין בהחלטה קמא כדי לשלול את האפוטרופסות הטבעית של המבקשת, היא אם הקטין. בכך לטעמי איזן בית משפט קמא במידת מה את הפגיעה הנחזית בזכויותיה של המבקשת, כאמו וכאפוטרופוסית טבעית על הקטין. נקודה נוספת, שיש בה כדי לחזק את הקביעה כי האם עודנה אפוטרופוס על הקטין, היא קביעת השופטת קמא כי האב מחויב 'לעדכן את האם בתקשורת מתועדת (מייל או ווצאפ) בכל הענינים הרפואיים והחינוכיים של הקטין שיטופלו על ידו. העובדה כי האם אינה נדרשת לחתום אין משמעותה כי היא ממודרת בעניינים אלו ומחובתו של האב יהיה לעדכן בכל ענין וענין'. אני סבור כי גם בכך יש כדי לאזן בין הדברים…"

 

תוספות (29.8.21)

{א} פסק דין מיום 7.12.20 בתמ"ש (פ"ת) 10500-07-18 ותמ"ש (פ"ת) 10518-07-18: התובע, כיום כבן 26, הגיש שתי תביעות כנגד אמו – האחת למזונות עבר, שנדחתה; והשניה לפיצויי נזיקין, שהתקבלה. בעת שהיה התובע כבן 8 התגרשו הוריו, והוא גורש ביחד עם אביו על ידי אמו, וננטש על ידה. התובע גדל תקופה קצרה עם אביו, בחוסר כל, ולאחר מכן גידלה אותו סבתו, שכן אביו לא תיפקד. התובע סבל וסובל מחרדות, אינו מצליח להתמיד בעבודה, התמודד עם אשפוזים וטיפולים פסיכיאטריים, ובשל כך אף קיבל פטור משירות צבאי – והוכר כבעל נכות רפואית של 40% (ונקבע כי הוא סובל מ-100%  אובדן כושר השתכרות).

"כבר בפתח הדיון אציין כי מקריאת הטענות הקשות המפורטות בכתב התביעה וכן מהתרשמותי מטענותיו של התובע בדיון שנערך בפני – מצטיירת תמונה קשה של אם שזנחה את בנה הצעיר ושלחה אותו לעולם שאינו מכיר ללא כל חמלה או התחשבות בקושי הנובע ממעבר מגורים שניתן להגדיר כירידה מ'איגרא רמא לבירא עמיקתא'…שוכנעתי כי הנתבעת התעלמה מבנה התובע במהלך ילדותו, דחתה כל ניסיון ליצירת קשר בין התובע לבינה וזאת במשך כל השנים ועד היום. התעלמותה של הנתבעת מההליך המתנהל בפני אף מחזקת את הטענה כי הנתבעת אינה מעונינת בקשר עם בנה ואינה מתענינת במצבו של בנה התובע אף כעת. הדבר מקבל חיזוק משמעותי מהעובדה כי הנתבעת לא בחלה לנהל הליך בבית משפט אחר כאשר הדבר היה חשוב לצרכיה או רכושה, וכך נוהל על ידה הליך בבית המשפט לעניני משפחה בתל אביב… התובע הועבר למשמורת אביו, אך במצבו של האב אשר אף הוא סבל מדיכאון לאחר הפרידה הקשה מהנתבעת, לא יכול הוא לדאוג למלוא צרכיו, וסבתו עשתה כמיטב יכולתה על מנת לדאוג לצרכיו הפיזיים והנפשיים של התובע…"

בית המשפט הביא את נוסח סעיפים 15 ו-22 לחוק וסעיפים 35 ("רשלנות") ו-63 ("הפרת חובה חקוקה") לפקודת הנזיקין, ופסק: "… בפרשת 'אמין' נדונה תביעת נזיקין של 3 ילדים יתומים מאם, כנגד אביהם בגין הפרת חובותיו כאב, אי סיפוק צרכיהם הנפשיים והחומריים, התנכרות והזנחה… ביהמ"ש המחוזי קבע כי בהתנהגותו המתנכרת של האב הפר חובות חקוקות כנגד ילדיו… בנוסף נקבע כי האב הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו מכח סעיף 35 לפקודת הנזיקין…"; בית המשפט ציטט מפסק דינו של כבו השופט אנגלרד בערעור בפרשת 'אמין': "סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית מכנה את סמכויות ההורים בתור האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים כ'חובה וזכות לדאוג לצרכי הקטין'. אין ספק כי אדם רשאי לוותר על זכויותיו, אך אין הוא יכול להיפטר מחובותיו. לכן, כל עוד הורה הוא האפוטרופוס הטבעי של ילדו, הוא נושא בחובה הקבועה בחוק לדאוג לצורכי הילד, צרכים שיש לתת להם מובן רחב, החורג מצרכים חומריים גרידא. העובדה כי אין הילדים נמצאים ברשותו ובחזקתו משפיעה על זכויותיו של ההורה, אך לא על חובותיו. אלה ממשיכות להיות מוטלות על כתפיו"; והוסיף: "בפרשת אמין נקבע כי משמעותה של הוראת סעיף 22 לחוק… אינה מתמצית במתן חסינות להורים מפני אחריותם לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא יש בהוראה זו גם משום הטלת אחריות ישירה על הורים לנזקי הקטין. עוד נקבע כי המחוקק התכוון להטיל על ההורים באמצעות סעיף 22 אחריות לנזקים שייגרמו לקטין על-ידי הפרת חובותיהם כאפוטרופוסים טבעיים".

בית המשפט קיבל, כאמור, את התביעה הנזיקית, בקובעו: "המחדלים של האם הנתבעת בעניננו כלפי בנה התובע עולים כדי התנהגות בלתי סבירה, בלשון המעטה. העובדה כי האם חדלה מלדאוג לבנה בכל אופן שאם סבירה היתה דואגת לבנה הנה הפרת חובותיה מכח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ואף מקיימת את יסודות עוולת הרשלנות… מדובר במקרה קיצוני בחומרתו. אין מדובר במקרה רגיל של הערכת הדרך שבה הפעיל הורה את שיקול-דעתו. האם הנתבעת בעניננו התנערה באופן מלא ובוטה מכל התחיבויותיה כהורה. התנהגותה זאת קשה במיוחד, על רקע העובדה כי התובע הינו מוכר כנכה, סובל מבעיות קשות כפי שתואר בכל חוות הדעת שצורפו לכתבי התביעה, וזאת מאז נשלח ללא כל הכנה או הסבר לארץ אחרת שם לא הכיר את השפה או את המנהגים, וללא שהנתבעת היתה מוכנה לכל קשר עם התובע".

{ב} החלטה מיום 1.7.21 בתיק תלה"מ (חיפה) 8386-03-20: כאמור בסקירה המקורית, נאלצים לא אחת בתי המשפט להכריע במחלוקות בין הורים, כאשר אחד מהם מתנגד לחיסון ילדם הקטין; אין כמעט חיסון שטרם נדון בפסיקה, וברור היה כי זאת שאלה של זמן, עד שיתעוררו מחלוקות גם בקשר לחיסון נגד נגיף הקורונה…

מתוך ההחלטה: "ביום 14.6.2021 עתרה המבקשת (להלן: 'האם') בבקשה להורות על מתן חיסון קורונה לילדי הצדדים, קטינים בני 15 ללא צורך בהסכמת המשיב (להלן: 'האב')… האב טען כי אינו מתנגד באופן קטגורי למתן החיסון, ואולם הוא סבור כי יש להמתין עם ההחלטה עד לחודש ספטמבר בסמוך לתחילת שנת הלימודים, ולכן מתנגד למתן החיסונים בשלב זה. לטענתו, הנתונים משתנים באופן תדיר, כאשר המידע הקיים לגבי חיסון בני נוער עדיין חלקי. בהעדר מידע ונחיצות מיידית אין הכרח לטענתו לחסן את הקטינים כעת. האב התייחס לראיון טלוויזיוני שנערך עם פרופ' ברבש… לעניין היציאה לחו"ל טען, כי קיימת המלצה גורפת שלא לצאת לחו"ל עם ילדים מאחר והחשיפה בחו"ל לנגיף גבוהה ביותר. עוד טען האב, כי הואיל ועד כה התחסנו 5% בלבד מבני הנוער המתאימים לחיסון – יש בכך כדי ללמד על חוסר אמון של הציבור בחיסון קטינים, וחשש מפני תופעות לוואי. לטענתו, האישור הרפואי שצירפה האם הוא אישור רופא ילדים, אשר אינו מומחה במחלות זיהומיות… ביום 23.6.21 עתרה האם בבקשה למתן החלטה במסגרתה הוסיפה וטענה, שנוכח עמדת משרד הבריאות הובהר שיש להקדים ולהתחסן עד תחילת יולי כדי להבטיח את קיומו של החיסון. כן יש דחיפות לקביעת תור לחיסון נוכח עיכובים שיכולים להגרם. עוד טענה האם, כי אף הקטינים מבקשים לקבל את החיסון על מנת להיות בטוחים מפני הידבקות והדבקה לאור השתתפותם היומיומית בפעילויות ספורט. לטענתה יתכן והקטינים יבקשו לנסוע לחו"ל וככל ולא יחוסנו, לא יוכלו לקבל את שתי מנות החיסון טרם הנסיעה.

לאור גילם של הקטינים, ביקשתי לקבל את עמדתם באמצעות האפוטרופוס לדין… האפוט' לדין נפגשה עם כל אחד מהקטינים, שוחחה איתם באריכות ובנפרד, והביאה  עמדתם בכתב תגובה… האפוט' לדין ממליצה להעתר לבקשת האם ולחסן את הקטינים תוך כיבוד רצונם החד משמעי של הקטינים.

העיקרון המנחה את בית המשפט בכל הנוגע לעניניהם של קטינים הוא עקרון טובת הילד… בהתאם להוראות סעיף 68(ב) לחוק… בכל הנוגע לעניינים שברפואה, ייעזר בית המשפט בחוות דעת רפואית, וייבחן האם האמצעים המבוקשים דרושים לשמירת שלומו הגופני של הקטין, לאחר ששקל את רצונו, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו ואת הפגיעה האפשרית באורח חייו. הוראה זו פורשה בפסיקה בהתייחס לצורך בקיום ניתוח או שעה כשיש צורך ב'נקיטת אמצעים רפואיים אחרים'. שעה שמדובר בביצוע חיסונים שגרתיים אין צורך בקבלת חוות דעת רפואית וברירת המחדל היא שיש לפעול על פי הנחית הרשויות ולערוך את החיסונים. כן נקבע כי המלצות משרד הבריאות באשר למתן חיסוני שגרה נבחנו ונקבעו על ידי גורמים מקצועיים, והמדובר בהמלצה גורפת וחד משמעית לכלל הילדים בישראל, למעט מקרים בהם יש טעם בגינו יומלץ שלא לבצע חיסון כלשהו… הפסיקה האמורה דנה בחיסונים הניתנים בשגרה לקטינים מזה שנים רבות… ואולם במציאות הנוכחית – שעה שהעולם כולו מתמודד עם מחלה זיהומית מידבקת, ובשים לב להמלצת משרד הבריאות, שחזקה כי נבחנה ע"י גורמים מקצועיים – הדברים יפים לטעמי גם לחיסון נגד נגיף  הקורונה… נדמה כי אין צורך להכביר במילים באשר לחשיבות החיסון נגד קורונה ונחיצותו, כאשר מבצע החיסונים במדינת ישראל הוא הישג מרשים לכל הדעות שאיפשר חזרה כמעט מלאה לשגרה.

האב בתגובתו טען כי אינו מתנגד באופן קטגורי לחיסון, אך הוא סבור כי יש להמתין עם ההחלטה עוד מספר חודשים עד תחילת שנת הלימודים. האב לא טען כי קיימת סיבה רפואית בגינה אין מקום לאפשר את מתן החיסון לקטינים. למעשה התנגדותו של האב מתמצית בטענה בדבר קיומו של מידע חלקי בלבד באשר לחיסוני בני נוער, ובעובדה כי לשיטתו אין דחיפות ו/או נחיצות במתן החיסון כאמור… בית המשפט ער לדיון הציבורי הסוער בכל הנוגע לחיסונים בכלל, ולחיסוני הקורונה בפרט, אשר שב והתעורר ביתר שאת עם אישור מתן החיסונים לגילאי 12-15. יחד עם זאת, בית המשפט אינו יכול לסמוך על נתונים כאלו או אחרים שהועלו במהלך ראיון טלוויזיוני, מקום בו מונחות בפניו המלצות משרד הבריאות…

מכאן לרצון הקטינים והמשקל שיש לייחס לרצון זה. הקטינים, נערים בני 15 בוגרים ונבונים אותם פגשתי לפני כחצי שנה, ביטאו רצון עצמאי ובוגר בפני האפוט' לדין. שני הקטינים ספורטאים פעילים, משתתפים בתחרויות ובאים במגע עם בני נוער רבים אחרים. מקובלת עלי עמדת הקטינים כי החיסון יקנה להם תחושת בטחון להמשיך ולעסוק בפעילויותיהם הספורטיביות כמו גם לבוא במגע עם בני גילם. בשים לב לבגרות שהפגינו בפני ולעמדתם כפי שהובאה ע"י האפוט' לדין, אני סבורה כי יש לייחס משקל נכבד לרצונם, המתיישב עם מסקנתי… עמדת הקטינים כפי שבאה לידי ביטוי בדיווח האפוט' לדין חד משמעית – הקטינים מעונינים בקבלת החיסון… לא התרשמתי כי הקטינים מושפעים ממי מהוריהם ו/או מוסתים… סבורני כי דווקא בנסיבות המשפחה דנן, נוכח השבר ביחסי האב והקטינים, יש ערך מוסף לכיבוד בית המשפט את רצון הקטינים, שעה שהם למודי אכזבות מהקשר עם האב, וביתר שאת, כאשר רצונם זה מתיישב עם טובתם כפי שקבע אותה בית המשפט.5129371אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה כי האם רשאית לחסן את הקטינים נגד נגיף קורונה ללא הסכמת האב…"

{ג} מתוך החלטה מיום 12.7.21 בתיק אפ (ת"א) 56058-04-21: "לפני בקשות לאשר הסכם בין יורשים גם עסקת מכירה הנוגעת לשני נכסי מקרקעין. ברגיל כנראה לא היה הדבר בא לפתחו של ביהמ"ש כלל, אלא שמרגע שאחת היורשות היא קטינה לא ניתן להתחייב בשמה לשום עסקה מהותית בלא אישורו של ביהמ"ש. צריך להבין שבדיקתו של ביהמ"ש אם לאשר עסקה עבור קטין אם לאו נוגעת אך ורק בנוגע לשאלתו הרחבה של הקטין, אם תרצה ולדוגמא – יאשר ביהמ"ש בקלות הפיכת חלק מנכס מקרקעין לסכומים נזילים שקל יהא למסרם לידי קטין בעתיד, הוא לא יאשר ויתור של קטין על זכויותיו או הכבדה על זכויותיו וכן הלאה… החוק הישראלי, לאמור חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הופך אם לא בוטלו הדברים ע"י בית המשפט את הוריו של הקטין לאפוטרופסיו גם לעניין רכוש, ואם הלך מי מהוריו של הקטין לבית עולמו או הפך פסול דין, ניתנת האפוטרופסות הבלעדית להורה הנותר… אפוטרופסותו של הורה בקטין אינה כדין אפוטרופוס שאינו הורה, במובן זה שהורה אינו חב דיווח ואינו נתון לפיקוחה של מחלקת הפיקוח באפוטרופוס הכללי. במובן זה האפוטרופוס הכללי לא נושא באחריות בשל אי בדיקה, הורה יכול תיאורטית להיתבע ע"י קטין, אלא שחובותיו של ההורה מתמצות בהוראת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – לאמור, החובה לנהוג כדרך שהורה מסור היה נוהג. כל עוד לא מבקש הורה להפוך רכוש של קטין או המגיע לקטין לשלו והוא מתכוון לייחד את הרכוש לקטין – אין בית המשפט צריך לגלות מעורבות קפדנית ומדקדקת, בוודאי לא לחשוד בהורה מראש כי ינהג הוא שלא כדין. הבה נאמר אמת פשוטה – רוב ההורים נוהגים כחוק ואין טעם להפוך אותם לחשודים בכוח או לצמצם מזכויותיהם בשל מה שכינתה באת כוח היועמ"ש בשם 'תחושות'…

באת כוח היועמ"ש מתנגדת למבוקש והיא חוזרת על כמה טעמים – הטעם הראשון הוא שהיא מבקשת כי אמנה אפוטרופוס לדין. אלא שאפוטרופוס לדין, מעשה שטן, גם היא מסכימה למבוקש…

מסבירה באת כוח היועמ"ש כי כאשר מעורב הסכם חלוקת עזבון והסכם בין יורשים המתלה את קיומו באישור עסקאות מסוימות, מהווה הדבר בבחינת חשוד ואין אני מסכים איתה. לא אחת ולא שתיים נקשרים אנשים בעסקאות כלכליות והסכם בין יורשים גם הוא עסקה כלכלית למרות הנסיבות המצערות שהביאו להסכם, הם כדבר שבשגרה – מבקשים להבטיח את הצדדים הכלכליים השונים בהם מעוניין כל צד. אין זה בבחינת חשוד, אלא בבחינת נפוץ. ברור שיורשים המודעים לכך שאינטרסים של קטינה מעורבים בסוגיה, גם יתלו מראש את ההסכם כולו באישור בית המשפט, שכן יודעים שהדין מחייב השגת אישור שכזה ומי שכך ניסח את ההסכם, לא נהג אלא במקצוענות משפטית שכן הוא בעצם מסביר לצדדים להסכם שיכול ובית המשפט לא יאשר ואז לא יהיו הם מחויבים על-פי ההסכם. לא מצאתי כי בכך יש כדי להפריע לאישור המבוקש.

כעת מגיעים אנו לטיעון הבא של באת כוח היועמ"ש לפיו לא שוכנעה היא שהעסקאות לא נועדו לפגוע באינטרסים של רשות המסים. דומני כי שגגה נפלה אצל באת כוח היועמ"ש. במדינת ישראל רשות מסים מפותחת היודעת היטב לבדוק עסקאות ולעמוד על זכויות רשות המסים. בתי המשפט אינם 'זרוע' נוספת של רשות המסים אשר צריכה לתור למען רשות המסים אחר פוטנציאל מס. בנוסף, רשות המסים אינה צד להסכם היורשים גם לא לאישור המכר. כשיובאו בפני רשות המסים הדיווחים המתאימים תבדוק היא את סוגיות המס כפי שהיא עושה בכל עסקה ואין אני מצליח להבין מדוע עסקה שאחד מהצדדים לה הוא אינטרס של קטינה, צריכה בדיקה שונה של רשות המסים לעניין המס מאשר עסקה בין בגירים שכלל אינה מחייבת בדיקה של בית המשפט…

לבסוף טוענת באת כוח היועמ"ש כי לא צורפו יתרות בנקאיות נדרשות. אחזור חזרה לאשר אמרתי לענין אפוטרופסותה של האם ברכוש הקטינה – מי שיורשת את העזבון ומי שמופקד על חלוקת העזבון ובראש ובראשונה האפוטרופא לרכוש היא האם, היא זו הצריכה לבדוק מה שלדעתה צריך בדיקה לבל תיתבע חלילה לעת בגרותה של הקטינה בשל רשלנות כזו או אחרת ובהינתן גם קיום אפוטרופא לדין, קל וחומר שנדמה לי כי במקרה הזה נקלע היועמ"ש לכלל יתר זהירות. מובן מאליו שאני מדגיש בפני האם את חובתה לשמור את כספי הקטינה בנפרד, שלא לערבב את כספי הקטינה בשלה ושלא ליטול מתוך כספי הקטינה מאומה בלא אישור של בית המשפט".

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן