אימות נוטריוני של הסכם ממון

חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973 (להלן: “חוק יחסי ממון“), נחקק בשנת 1973, ותחילתו ב-1.1.74. על בני זוג שנישאו לפני 1.1.74, חלה (עקרונית) “חזקת השיתוף” שמקורה בפסיקה (ובה תעסוק סקירה נפרדת). עיקר ענינו של חוק יחסי ממון ב”איזון משאבים” בין בני זוג, “עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג”. החוק חל (עקרונית) על בני זוג נשואים. בסקירות נפרדות אתייחס באופן ספציפי לחוק יחסי ממון ולתחולתו על יחסי ממון של בני זוג נשואים, וליחסים “כלכליים”, בין בני זוג שאינם נשואים (לרבות “ידועים בציבור”). סקירה זו תתמקד בסמכות המוקנית לנוטריון, לאמת הסכמי ממון בין בני זוג.

לפי סעיף 1 לחוק יחסי ממון, “הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם (להלן – הסכם ממון), ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב”. כבר מלשון סעיף 1 לחוק, עולה, בין היתר, כי הסכם ממון הינו “הסכם בין בני זוג“; כי מדובר בהסכם אשר “מסדיר יחסי ממון” בין בני הזוג; וכי הסכם ממון (וכל שינוי של ההסכם) “יהיו בכתב“.

כותרתו של סעיף 2 לחוק יחסי ממון הינה “אישור ואימות”. בסעיפים 2(א) ו-2(ב) לחוק יחסי ממון, מתוארת “דרך המלך” שבה על בני הזוג לצעוד: “(א) הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בעניני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור; (ב) האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו”. בית המשפט רשאי לאשר הסכם ממון בין בני זוג, אף לפני נישואיהם – אולם במקרה זה, האישור יהיה “על תנאי”, וייכנס לתוקפו רק לאחר נישואיהם בפועל (וכפי שעולה מדוגמא זאת).

בעוד שסעיפים 2(א) ו-2(ב) לחוק יחסי ממון, שעוסקים, כאמור, באישור הסכם ממון (בבית משפט או בבית דין), עוסקים סעיפים 2(ג) ו-2(ג1) באימות של הסכם ממון: “(ג) בהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם, יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין; (ג1) הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל”ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו“.

סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, נוסף במסגרת תיקון מס’ 2 לחוק (1995). בדברי ההסבר שנלוו להצעת התיקון, צוין כי “בהסכם ממון שנערך לפני הנישואין או בשעת עריכתם יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין. האימות של ההסכם הינו ענין פורמלי שמטרתו להיווכח שבני הזוג עשו את ההסכם ‘בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו’… מוצע להסמיך, בנוסף, נוטריון לאמת הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין, בדומה לסמכותו לאשר מסמכים, ובהם צוואה… מתברר שבפועל סמכותם של רושמי נישואין לאמת הסכם ממון כמעט שאינה מופעלת… ההסדר המוצע עשוי להפחית את מספר הפניות לבית המשפט… ויאפשר לבני זוג העומדים להינשא לקבל את השירות של אימות הסכם הממון במסגרת השרותים של עורכי הדין המוסמכים לפי חוק הנוטריונים”.

בסעיף 2 לחוק יחסי ממון חלו במרוצת השנים שינויים מסוימים, וישנם הבדלים גם בין נוסח הצעת החוק (המקורית) לבין נוסח החוק המקורי, אך מלכתחילה נעשה בחוק שימוש בביטויים “אישור” ו”אימות”. בדברי ההסבר שנלוו להצעת החוק (המקורית) – אשר לא התיחסה, כמובן, לאימות הסכם ממון בפני נוטריון – צוין בין היתר: “כדי להעמיד את בני הזוג על רצינות ההסכם ותוצאותיו, דורש החוק המוצע גם אימותו בידי רושם הנישואין או בשעת טכס הנישואין…” וכפי שצוין לעיל, בדברי ההסבר שנלוו להצעת תיקון מס’ 2 לחוק, צוין כי “האימות של ההסכם הינו ענין פורמלי שמטרתו להיווכח שבני הזוג עשו את ההסכם ‘בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו’…”

עם זאת, מטעמים מובנים הוקנתה הסמכות לאשר הסכם ממון (כלומר, לתת לו תוקף “שיפוטי”) רק לבית משפט או לבית דין (וממילא, בנסיבות מסוימות יתכן כי “משקלו” של הסכם ממון “מאומת” יפחת מזה שיינתן להסכם ממון “מאושר”).

בדברי ההסבר שנלוו להצעת תיקון מס’ 2 לחוק יחסי ממון, שצוטטו לעיל, צוין בין היתר כי מוצע להסמיך נוטריון לאמת הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין “בדומה לסמכותו לאשר מסמכים, ובהם צוואה”. אך למעשה, הסמכות המוקנית לנוטריון לאמת הסכם ממון לפני נישואין, שונה מן הסמכות המוקנית לנוטריון לפי סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965, שעוסק ב”צוואה בפני רשות“: לפי סעיף 22(א) לחוק הירושה,  צוואה ממין זה “תעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי…”; ובסעיף 22(ז) לחוק הירושה נוסף – “לענין סעיף זה, דין נוטריון כדין שופט”.

אין מניעה לאשר (בבית משפט או בבית דין) הסכם ממון שאומת (לפני הנישואין) בפני נוטריון.

נוטריון מורשה לבצע פעולות, אשר רובן (אם כי לא כולן) מצויות תחת סמכות הביצוע של נוטריונים בלבד; לפעולות נוטריוניות יכולות להוביל לתוצאות מרחיקות לכת, וכפי שמעיד, למשל, סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל”ו-1976: “אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור”. לפיכך, כל פעולה של נוטריון מחייבת הקפדה של ממש. כשמדובר באימות של הסכם ממון, החובה הקונקרטית מפורטת בסעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, המתנה את אימות הסכם הממון בכך, “שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו”.

בתוספת לתקנות הנוטריונים, התשל”ז-1977, מצוי בין היתר הנוסח הנדרש לצורך אימות הסכם ממון על ידי נוטריון (טופס 12).

בדומה לפעולות נוטריוניות אחרות, גם שכר טרחתו של הנוטריון, בגין אימות הסכם ממון, נקוב במדויק בתקנות הנוטריונים (שכר שירותים), התשל”ט-1978 (נכון להיום, מדובר בסכום של 371 ₪, בתוספת מע”מ).

ראוי לציין, כי נוטריון יכול לאמת הסכם ממון שנערך ע”י אחר; והוא יכול לאמת הסכם ממון שנערך על ידו, ב”כובעו” כעורך דין. במקרה האחרון, שכר הטרחה בגין עריכת הסכם הממון יהיה כפי שיוסכם בין הצדדים (ובנפרד משכר הטרחה האמור בגין אימות ההסכם).

למועד כריתתו של הסכם הממון, ובמיוחד למועד אימותו על ידי נוטריון, משמעות נכבדה. מלשונו של חוק יחסי ממון עולה בבירור, כי סמכותו של הנוטריון לאמת הסכם ממון, מותנית בכך שהסכם הממון נכרת לפני הנישואין (אם כי המלים “לפני הנישואין” מתייחסות למועד כריתת ההסכם, ויתכן פער זמנים בין מועד זה לבין מועד האימות – שיכול להעשות בנסיבות מסוימות אף לאחר הנישואין); אולם בכל מקרה, בכך אין די:

כפי שנפסק (ראו, בין היתר, עמ”ש מחוזי ירושלים 26693-04-13), הסכם ממון אמנם יכול לכאורה להיכרת זמן רב לפני הנישואין (ולא בהכרח בסמוך אליהם), אך אין בכך לאפשר את אימותו על ידי נוטריון זמן רב לפני הנישואין. אימות על ידי נוטריון מחייב התייצבות של “בני זוג” בפני הנוטריון, וממילא, סמכות האימות מותנית בכך, שהצדדים להסכם ייפלו מבחינה מעשית, במועד האימות, ל”משבצת של נישואין”. רק כאשר מדובר בצדדים העומדים ממש “ערב נישואיהם”, ניתן “למתוח” את לשונו של סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, ולראותם כמי שמצויים “על סף” המעמד של “בני זוג”, באופן שמאפשר לנוטריון לאמת את ההסכם שנכרת ביניהם, כ”הסכם ממון על-תנאי מתלה” – שייכנס לתוקף סמוך לאחר מכן, עם התרחשותם בפועל של הנישואין שבפתח.

כאמור בפתח הדברים, בסקירה עתידית אתייחס להסכמים המסדירים יחסים “כלכליים”, בין בני זוג שאינם נשואים (לרבות “ידועים בציבור”). במסגרת סקירה זו, די לציין כי ידועים בציבור רשאים לערוך ביניהם הסכם, אשר דומה במהותו ל”הסכם ממון”, ואף לאשרו בבית המשפט לעניני משפחה – אולם אין מדובר ב”הסכם ממון”. במספר מקרים שנדונו בפסיקה – ואשר לחלקם תובא התיחסות להלן – נדונה השאלה, מה דינו של הסכם, שנכרת בין ידועים לציבור, אשר לימים נישאו. בעמ”ש 26693-04-13 הנ”ל נדון הסכם, שנשא את הכותרת “הסכם ממון”, אשר הוכן על ידי נוטריון ואומת על ידו. הצדדים להסכם נישאו כעבור 5 שנים. נפסק כי במועד שבו נחתם ההסכם, מדובר היה בידועים בציבור, אשר לא התקבלה על ידם באותה עת החלטה להינשא. לפיכך, לא הייתה לנוטריון או לכל רָשות אחרת (לרבות לבית משפט) סמכות לאמת או לאשר “הסכם ממון” ביניהם. התממשות הפוטנציאל של נישואין הייתה באותה נקודת זמן כה רחוקה, מבחינת אומד דעת הצדדים, עד כי לא היה ניתן לבסס את סמכות הנוטריון על עצם הכללתן בהסכם של הוראות העוסקות במצב (תאורטי) של נישואין. אמנם להסכם היה תוקף מסוים (על פי דיני החוזים הכלליים) במרוצת התקופה שקדמה לנישואין – אך מש”שודרג הקשר” (לנישואין), הביא העדר תוקפו של אימות הנוטריון לשלילת תוקף ההסכם, לפחות ממועד הנישואין ואילך. בעמ”ש (מחוזי תל אביב) 17125-03-19 הגיע בית המשפט למסקנה זהה, לגבי הסכם שנחתם בין ידועים בציבור, שנה ושלושה חודשים קודם לנישואיהם. הסכם ממון, בהגדרתו, מחייב הסדר “צופה פקיעת נישואין עקב גירושין או מוות” – ובית המשפט לא מצא “ציפיה” שכזו בהסכם. בנסיבות המקרה לא מדובר היה אמנם בהסכם ש”אומת” בפני נוטריון, אולם בית המשפט הסתמך, בין היתר, על פסק הדין בעמ”ש 26693-04-13 הנ”ל. בתלה”מ 43805-11-17 דן בית המשפט לעניני משפחה בהסכם אשר נחתם בין ידועים בציבור, כ-4 שנים קודם לנישואיהם. ההסכם נערך אצל נוטריון, הוכתר כ”הסכם ממון”, ובין היתר נקבע בהסכם, כי יהיה לו תוקף חוקי גם אם הצדדים יינשאו בעתיד. גם במקרה זה, נפסק כי החל ממועד הנישואין, אין תחולה להוראות ההסכם בכל הנוגע לעניני הממון של הצדדים, אלא להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון.

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן