פגרות בבתי משפט אזרחיים ובערכאות נוספות

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

{הסקירה פורסמה בטרם כניסת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לתוקף}

לפי סעיף 83(א)(1) לחוק בתי המשפט, רשאי שר המשפטים להסדיר בתקנות "ימי הישיבות והפגרות של בתי משפט ולשכות ההוצאה לפועל והטיפול בענינים בימי פגרה…"

כפי שניווכח בהמשך, תקופות הפגרה הינן "דינאמיות", והתחקות אחר "ההיסטוריה החקיקתית" מלמדת כי במרוצת הזמן חלו בענין שינויים רבים.

בתקופות פגרה בדרך כלל לא מתקיימים דיונים (אזרחיים) בבתימ"ש (אלא אם ישנה דחיפות מיוחדת), ותקופות פגרה אינן מובאות בדרך כלל בגדרה של התקופה שנקבעה (לפי תקנות או החלטה שיפוטית) לביצוע פעולה.

ככלל, תקופות פגרה נחלקות לשתי קטגוריות: "פגרת הקיץ", ופגרות שתואמות לימי חג ומועד מסוימים, של דתות שונות.

תקנות בתי המשפט (פגרות), תשמ"ג-1983 (להלן: "תקנות בתי המשפט (פגרות)"), חלות (כיום) "בבית המשפט העליון, בבתי המשפט המחוזיים, בבתי משפט השלום ובבתי המשפט לענינים מקומיים", ולפי נוסחן התקף כיום, אלו הן תקופות הפגרה:

פגרת סוכות – מיום י"ד בתשרי ועד יום כ"ב בתשרי;

פגרת הפסח – מיום י"ד בניסן עד יום כ"א בניסן;

ופגרת הקיץ – מיום 21 ביולי עד יום 5 בספטמבר.

פגרת הקיץ הינה "מוטיב חוזר" בכל התקנות שענינן "פגרות", אולם פגרת סוכות ופגרת הפסח (אשר בהמשך נראה כי אף בהן חלו במרוצת הזמן שינויים), מושתתות, כמובן, על חגים יהודיים, ולפיכך ישנה, במקרים אחרים, התיחסות לתקופות אחרות: בתקנות בתי הדין השרעיים (פגרות), התשע"ו-2016, לצד פגרת הקיץ, קבועות תקופות פגרה בימי ראש השנה ההיג'רית, חג מולד הנביא, עיד אל פיטר ועיד אל אדחא; בתקנות בתי הדין הדרוזיים (פגרות), התשע"ח-2018, לצד פגרת הקיץ, קבועות תקופות פגרה בימי חג הנביא אל ח'דר, חג הנביא שועייב, חג הנביא סבלאן ועיד אל אדחא. שלא במפתיע, תקופות הפגרה לפי תקנות הדיינים (פגרות), התשע"ג-2013 (שחלות בבתי דין רבניים), זהות לאלו שקבועות בתקנות בתי המשפט (פגרות)…

לגבי קיום דיונים: בתקנות בתי המשפט (פגרות) נקבע, בין היתר, כי "בימי הפגרה בית משפט ידון בעניין מסוים אשר לגביו הורה נשיא בית המשפט או שופט… שיש לשמוע אותו, או בעניין מסוים שהובא לפניו אשר אינו סובל דחייה", וכן, "מנהל בתי המשפט רשאי להורות, לאחר התייעצות… שסוג ענינים פליליים או אזרחיים, יישמעו בתקופת הפגרה, בבית משפט פלוני, או בכל בתי המשפט". ההוראה הראשונה מתייחסת להליך מסוים, בעוד ההוראה השניה חלה על "סוג ענינים פליליים או אזרחיים" (למשל, הארכות מעצר).

לגבי הבאת/אי-הבאת ימי פגרה "במנינה של תקופה": לפי תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, "תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת"; החל מ-5.9.19* אמורות להיכנס לתוקף תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר אף בהן נקבע – תקנה 179(ב) – כי "תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט, זולת אם בית המשפט הורה אחרת" {*עדכון: מועד כניסת התקנות החדשות לתוקף נדחה מספר פעמים, ואף הוכנסו בהן שינויים מסוימים – והן תיכנסנה לתוקף רק ביום 1.1.21}

אלמלא הוראות אלה, היה חל ההסדר הקבוע בסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 ("במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה"), כלומר, ימי פגרה (וכן ימי מנוחה או שבתון) היו באים במנין ימיה של תקופה, אלא אם הם "הימים האחרונים" באותה תקופה. בתקנות בתי המשפט (פגרות) נקבע כי יום ו' בשבוע ייחשב כיום פגרה, ולא ייכלל במנין הימים "…אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה במהלך הליך בבית משפט או בלשכת ההוצאה לפועל".

ביהמ"ש העליון קבע (רע"א 6297/02), כי "השילוב של תקנות הפגרות עם תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי הוא שיוצר את הכלל שלפיו הפגרות האמורות לא יובאו במניין הימים לגבי תקופות שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי או שנקבעו בידי בית המשפט".

כלומר: אם נניח, למשל, כי נמסרה לבעל דין בקשה, 5 ימים לפני תחילת פגרת הקיץ, ולפי התקנות הוא רשאי להגיש תגובה תוך 20 ימים – הוא יוכל להגיש תגובה 15 ימים לאחר תום הפגרה; כך גם אם ביהמ"ש הורה על הגשת תגובה "תוך 14 ימים" – התגובה תוגש רק לאחר תום הפגרה. כל זאת, אלא אם בית המשפט "הורה אחרת".

כאמור, תקנות בתי המשפט (פגרות), חלות "בבית המשפט העליון, בבתי המשפט המחוזיים, בבתי משפט השלום ובבתי המשפט לענינים מקומיים". במקרים מסוימים, חלות בערכאות מסוימות תקופות פגרה על דרך "אימוצן" של תקנות בתי המשפט (פגרות), ואילו במקרים אחרים, נדרשו תקנות ספציפיות, בכדי לקבוע תקופות פגרה (תוך התאמה בין תקופות הפגרה בערכאות השונות). דוגמא לכך הינן התקנות שתוקנו לגבי בתי דין שרעיים, דרוזיים ורבניים, שנזכרו לעיל.

לעיל הוזכר רע"א 6297/02; פסק דין זה עסק בבתי משפט לתביעות קטנות (שלמעשה, הינם בתי משפט שלום שהוסמכו מכח חוק בתי המשפט "לשבת כבית משפט לתביעות קטנות"). לפי סעיף 62(ב) רישא לחוק בתי המשפט, "בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר…" יתר על כן, בבתי משפט לתביעות קטנות חלות תקנות "מצומצמות" מאד (תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976), שלצד "אימוץ" הסדרים ספציפיים מתוך תקנות סדר הדין האזרחי (לענין "הודעה לצד שלישי", "המצאה", והוראות שענינן ערעור – "בכפוף" להוראות ספציפיות לגבי מועד הגשתו), מחילות "בשינויים המחויבים" מספר זעום של תקנות, מתוך תקנות סדר הדין האזרחי – שתקנה 529 אינה נמנית עליהן. האם תקופות פגרה לפי תקנות בתי המשפט (פגרות) חלות גם בבתי המשפט לתביעות קטנות?… בפסק הדין הנ"ל נדון אמנם היבט "צר" בלבד (האם תובא תקופת פגרה במנין הימים להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות), אך נקבע כי תקנה 529 תחול על הליך ערעור לבימ"ש מחוזי: "השיקול המרכזי שמביאנו למסקנה בדבר תחולתה של תקנה 529 על ההליך בבית המשפט המחוזי במקרה הנוכחי הינו הצורך בקביעתו של כלל פשוט, אחיד וכללי. הפונה לבית המשפט המחוזי, בין בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ובין בהשגה על פסק דין או החלטה של בית משפט השלום, יֵדע כי בכל אחד מן המקרים לא תובא תקופתה של פגרה במנין הימים". ביהמ"ש העליון הוסיף והזכיר כי "הנושא של תחולת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי לגבי הסדרים מיוחדים התעורר לענין בוררות ובאשר לדיון נוסף", וכי תקנה 529 הוחלה גם בהקשרים אלו.

מעניין לצטט מפסק הדין גם את הדברים הבאים: "לסיום, נחזור ונדגיש כי לא נדרשנו במסגרת הבקשה שבפנינו להחליט בענין תחולת תקנה 529 על דיון המתנהל בפני בית משפט לתביעות קטנות. כשלעצמי, נוטה אני לדעה שהתקנה אכן חלה".

לפי סעיף 15(ג) לחוק יסוד השפיטה, "בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק". על בג"צ חלות תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, הקובעות, בין היתר (בעקבות תיקון לתקנות), כי "תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת".

חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, קובע כי בענינים מסוימים מוקנית למפקח על הבתים המשותפים סמכות (בלעדית או "מקבילה", לפי הענין) להכריע ב"סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף", וכן, "למפקח הדן בסכסוך יהיו כל הסמכויות שיש לשופט בית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית". לפי תקנה 78 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011, "תקנות סדר הדין האזרחי יחולו, בשינויים המחויבים, על סדרי הדין בהליך… בכל ענין שלא נקבעה לגביו הוראה אחרת בחוק או בתקנות אלה".

בתי דין לעבודה הוקמו מכח חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מחילה בבתי דין לעבודה מספר מצומצם מאד של תקנות, מתוך תקנות סדר הדין האזרחי – אשר תקנה 529 אינה נמנית עליהן. אך בבתי דין לעבודה חלות תקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984, בהן קבועות תקופות פגרה זהות לתקופות הפגרה הקבועות בתקנות בתי המשפט (פגרות).

גם בלשכות הוצאה לפועל חלות תקנות ספציפיות (תקנות ההוצאה לפועל (פגרות), התשע"א-2010), בהן קבועות תקופות פגרה זהות לתקופות הפגרה הקבועות בתקנות בתי המשפט (פגרות).

בפתח הסקירה צוין כי תקופות הפגרה הינן "דינאמיות", ולשכות ההוצאה לפועל מהוות דוגמא לכך… בשנת 1983 תוקנו תקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983 (להלן: "תקנות בתיהמ"ש וההוצל"פ"). כפי שעולה משמן, חלו תקנות בתיהמ"ש וההוצל"פ גם בלשכות ההוצאה לפועל.

לצד הבדלים נוספים בין נוסח תקנות בתיהמ"ש וההוצל"פ, לבין הנוסח התקף כיום של תקנות בתי המשפט (פגרות), היו קבועות בתקנות בתיהמ"ש וההוצל"פ שתי תקופות פגרה בלבד: "פגרת הפסח" (שחלה "מיום י"ד בניסן עד יום כ' בניסן"), ו"פגרת הקיץ" (שחלה "מיום 16 ביולי ועד יום 31 באוגוסט").

לאחר תיקונים מסוימים (ב-1990 וב-1992) בתקנות בתיהמ"ש וההוצל"פ (שאינם מענינה של סקירה זו), נוספה בהן בשנת 2001 "פגרת סוכות – מיום י"ד בתשרי ועד יום כ"א בתשרי". ניתן להיווכח כי בפגרת הפסח ובפגרת סוכות מובאים גם ימי "חול המועד" (במהלכם נהוגה חופשה במשרדי עורכי דין רבים – וכן חופשה בבתי הספר).

בשנת 2007 תוקנו תקנות בתיהמ"ש וההוצל"פ, ונקבע כי פגרת הפסח תסתיים ביום כ"א בניסן (במקום כ' בניסן).

בשנת 2010 בוצעו שני תיקונים משמעותיים: ראשית, תקנות בתיהמ"ש וההוצל"פ "פוצלו" לתקנות נפרדות: תקנות בתי המשפט (פגרות); ותקנות ההוצאה לפועל (פגרות), התשע"א-2010.

שנית, בתקנות החדשות הללו (ובתקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984), חל שינוי לגבי פגרת הקיץ – שנקבעה "מיום 20 ביולי ועד יום 4 בספטמבר" (במקום "מיום 16 ביולי ועד יום 31 באוגוסט", עד אז). אלא שהשינוי היה זמני… ובשנת 2012 שבה פגרת הקיץ לחול "מיום 16 ביולי ועד יום 31 באוגוסט". אך פגרת הקיץ שבה והשתנתה, בשנת 2015, והפעם נקבע כי היא תחול "מיום 21 ביולי ועד יום 5 בספטמבר" – ולעת עתה, טרם חל בה שינוי נוסף…

השינויים בתקופת פגרת הקיץ, נעשו על רקע נסיון להתאימה לתקופת "החופש הגדול" בבתי הספר (שאף לגביה חלו שינויים במרוצת השנים).

השינוי האחרון – לעת עתה – נעשה בחודש יולי 2018; פגרת סוכות, שעד אז הסתיימה ביום כ"א בתשרי, מסתיימת עתה ביום כ"ב בתשרי. אם לשפוט לפי נסיון העבר – לא מדובר ב"סוף פסוק" ועוד נכונו שינויים…

תוספת

עדכונים של מועדי פגרות יכולים להעשות גם במסגרת "הוראת שעה" – ראו כדוגמא תיקונים מיום 24.9.20 בתקנות השונות (ק"ת 8779), רקע מגיפת הקורונה, והסגר השני שהוכרז בשל כך; וביום 7.10.20 פורסם תיקון נוסף בתקנות השונות (ק"ת 8809), ונקבע (גם כן במסגרת הוראות שעה) כי פגרת סוכות תסתיים ביום כ"ז בתשרי.

עדכונים ותוספות

28.6.26

פסק דין מיום 5.5.26, שניתן על ידי בית המשפט העליון (השופטת ד. ברק-ארז, בהסכמת הנשיא ח. עמית והשופט ע. גרוסקופף) במסגרת רע"א 7801-02-26: "האם יש להוציא את תקופת הפגרה של בתי המשפט ממנין הימים להגשת ערעור על החלטתו של המפקח על רישום המקרקעין? זו השאלה שהתעוררה בפנינו. בפרט, השאלה היא האם יש להחיל על ההסדר הקבוע בתקנה 83 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011 (להלן: תקנות המקרקעין) את ההסדר הכללי המעוגן בתקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) בדבר אי-הבאת הפגרה במנין? מקורו של ההליך שבפנינו בסכסוך בין המבקש והמשיבים, בעלים של דירות בבית משותף… בתמצית, בין הצדדים שוררת מחלוקת שיסודה בנזקי רטיבות שנגרמו בדירת המשיבים, ושלטענתם מקורה בדירתו של המבקש. המשיבים הגישו בשלב מסוים תביעה למפקח על רישום המקרקעין בפתח תקווה (להלן: המפקח) נגד המבקש. מבלי לפרט שלא לצורך, ביום 1.9.2025 קיבל המפקח את תביעתם של המשיבים… זאת, לאחר שהוא הורה על מחיקת כתב ההגנה מטעם המבקש, בקובעו כי אינו משתף פעולה עם המומחה שמונה לאיתור מקורה של הרטיבות. בהמשך לכך, ובהעדר כתב הגנה, קיבל המפקח את התביעה והורה למבקש לבצע את התיקונים הדרושים להפסקת הנזילה בדירתו בתוך 60 יום… ביום 27.10.2025 הגיש המבקש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי… בצדו של הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן על ידי המפקח, אשר התקבלה ביום 1.12.2025. ביום 18.12.2025 הגישו המשיבים בקשה לסילוק הערעור על הסף, בין היתר על יסוד הטענה, כי זה הוגש באיחור. המשיבים הטעימו כי הערעור הוגש באיחור ניכר, בשים לב לתקנה 83 לתקנות המקרקעין, המורה כי יש להגיש ערעור על החלטה של המפקח על רישום מקרקעין בתוך 45 יום. לשיטתם, ימי הפגרה באים במנין התקופה האמורה, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה 16.10.2025, אלא שזה הוגש בפועל באיחור של 11 יום… המבקש הגיש תשובה… [בה] הטעים כי סילוק הליך על הסף הוא סעד חריג השמור למקרים שבהם ברור כי אין אפשרות, ולו הקלושה ביותר, שהתובע יזכה בסעד שלו הוא עותר. לגוף הדברים, נטען כי אין להביא במנין הימים להגשת הערעור את פגרת בית המשפט… ויומיים נוספים שבהם התקיימה שביתה. המבקש נסמך על האמור בתקנה 78 לתקנות המקרקעין, הקובעת כי תקנות סדר הדין האזרחי יחולו בשינויים המתחייבים על ערעור המוגש על החלטת המפקח… בהתאמה, הדגיש המבקש כי חלה בענין זה תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה כי 'תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה…', ועל כן הערעור הוגש במועד. עוד נטען כי המשיבים לא העלו את טענותיהם בנוגע למועד האחרון להגשת הערעור בהזדמנות הראשונה… הוגשה תגובה מטעם המשיבים, שבה הם טענו כי אין להחיל את תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מכח תקנה 78 לתקנות המקרקעין… [אשר] חלה רק מקום שלא נקבעה הוראה בנושא מסוים, ואילו המועד להגשת הערעור על החלטת המפקח על רישום המקרקעין מוסדר בתקנה 83 לתקנות המקרקעין, שהיא חיקוק ייחודי. עוד נטען כי יש לפנות בענין זה גם לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, הקובע כי 'במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה'. ביום 4.1.2026 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על הסף לאחר שקבע כי הוא אכן הוגש באיחור… בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבים, לפיה מאחר שהתקופה להגשת הערעור מעוגנת בהסדר הקבוע בתקנות המקרקעין, אין להחיל במקרה הנדון את תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט המחוזי הפנה בהקשר זה להחלטה ברע"א 54532-09-25… (להלן: ענין בוגנים). באותו ענין, במסגרת ערעור על פסק דין של המפקח, הועלו טענות כנגד החלטת ביניים שנתן, ושהמועד לערער עליה חלף זה מכבר, תוך הפניה לתקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרות להעלות טענות נגד 'החלטה אחרת', שלא ערערו עליהן במסגרת ערעור על פסק דין סופי. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (אשר בקשת רשות ערעור עליו נדחתה) נקבע כי מאחר שישנה זכות ערעור על 'החלטה אחרת' של המפקח על רישום המקרקעין, שהמועד להגשתו קבוע בתקנה 83 לתקנות המקרקעין, לא ניתן להתבסס בענין זה על הוראות מתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט המחוזי הוסיף בפסק הדין דנן כי סיכויי הערעור ממילא אינם גבוהים… ביום 18.1.2026 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש… ביום 22.1.2026 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בקשת רשות הערעור שבפנינו נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי…..

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי… ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. זאת משום שהבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מענינם של הצדדים… הבקשה מעוררת שאלה הנוגעת לתחולתן של תקנות סדר הדין האזרחי על הארכת מועד בהליכי הערעור על החלטות המפקח על רישום המקרקעין. בפרט, היא מעוררת את השאלה, האם יש להביא את ימי פגרת בית המשפט במנין הימים להגשת ערעור על החלטתו של המפקח על רישום המקרקעין. בהתאם, המבקש יכונה מעתה ואילך המערער. כנקודת מוצא לדיון משמש סעיף 77(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) הקובע כי 'כל צד לסכסוך הרואה עצמו נפגע על ידי החלטת המפקח רשאי, תוך תקופה שנקבעה בתקנות, לערער עליה לפני בית המשפט המחוזי'. בכל הנוגע לסדרי הדין החלים, מורה תקנה 78 לתקנות המקרקעין כי 'תקנות סדר הדין האזרחי יחולו, בשינויים המחויבים, על סדרי הדין בהליך לפי סימן זה, בכל ענין שלא נקבעה לגביו הוראה אחרת בחוק או בתקנות אלה'. כאמור, בית המשפט המחוזי פסק, כי די בעובדה שתקנה 83 לתקנות המקרקעין קובעות מועד יחודי לענין משך התקופה, שבה ניתן יהיה להגיש ערעור על החלטת המפקח (כהוראתו של חוק המקרקעין) כדי שלא להחיל את ההסדר הקבוע בתקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיו אין להביא בחשבון את ימי פגרת בית המשפט במנין הימים להגשת ערעור. דעתי שונה. אני סבורה כי כל עוד תקנות המקרקעין אינן קובעות הסדר יחודי בנוגע להכללתם של ימי הפגרה במנין הימים, יש להחיל בענין זה את ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. תקנות המקרקעין אינן קובעות הסדר ממצה בנוגע להליכי הערעור ולמועדים הנוגעים אליהם, ולכן הן טעונות השלמה ממקורות נורמטיביים אחרים. מחוקק המשנה היה מודע לצורך זה, וקבע במפורש כי ההשלמה תעשה על דרך של פניה לתקנות סדר הדין האזרחי, שמסדירות את העקרונות הכלליים בתחום ההתדיינות האזרחית. מסקנתי זו עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות של בית משפט זה בענינים קרובים. כך למשל, ברע"א 6297/02…‏ (להלן: ענין גאולת הכרך) נפסק כי ימי פגרת בית המשפט לא יבואו במנין הימים להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. זאת, חרף העובדה שתקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, קובעת הסדר יחודי לענין התקופה שבה ניתן להגיש רשות ערעור כאמור. לא למותר לציין, כי בהמשך תוקנו תקנות אלה, והנושא הוסדר בהן במפורש (בתקנה 16א). בדומה, ברע"א 5617/09…‏‏‏‏ נקבע כי אין להביא בחשבון את מנין ימי פגרת בתי המשפט, בתקופה להגשת התנגדות לאישור פסק בוררות, בהתחשב בכך שתקנה 2 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968, קובעת כי תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על סדרי הדין בבית המשפט בעניני בוררות. כך נקבע גם שם, חרף העובדה שתקנה 10 לתקנות אלה קובעת הסדר יחודי, לתקופה שבה ניתן יהיה להגיש את ההתנגדות. העקרון החל בענין זה נוסח בבר"ם 7689/13…‏‏ במתכונת כללית אף יותר. באותו מקרה נבחנה השאלה של אי-הבאת תקופת הפגרה במנין הימים, לענינו של סעיף 9 לחוק תובענות יצוגיות, התשס"ו-2006. בית משפט זה השיב על השאלה בחיוב, ולצורך כך התייחס לתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שאותה החליפה תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי בנוסחן העדכני. וכך הוסבר בו: 'כאשר חלות תקנות סדר הדין האזרחי על עניין מסוים, חלה כברירת מחדל גם תקנה 529 לתקנות, לענין אי חישוב ימי הפגרה במנין הימים […] עם זאת […] עשוי להיות כי במקרים מסוימים ייקבע, מטעמים הנעוצים בלשון או בתכלית, כי תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה חלה, או שהיא חלה רק לגבי מועדים מסוימים. אולם, נחוצים טעמים כבדי משקל על מנת להצדיק הבחנות מסוג זה'… זאת ועוד: אי-הכללתם של ימי הפגרה במנין הימים, תואמת גם את העקרון המנחה בנוגע להליכי הערעור על החלטות מסוגים שונים, כפי שנקבע בענין גאולת הכרך, לפיו 'יש לשאוף למצב שבו סדרי הדין, וביחוד הסדרים בענין מועדים, יהיו כלליים, פשוטים ואחידים'… ביטוי לכך אף ניתן למצוא בתקנה 180(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת הוראה כללית, לפיה 'חלק ב' לתקנות אלה (הכולל גם את ענייני המועדים – ד' ב' א') יחול על כל ענין אזרחי המובא לפני בית משפט, זולת אם נקבעו בדין בענין פלוני סדרי דין מיוחדים אחרים'. על כך אוסיף, כי לא מצאתי כי מתקיימים בעניננו טעמים כבדי משקל, המצדיקים את אי-הכללתם של ימי הפגרה במנין הימים להגשת ערעור על החלטת המפקח על רישום המקרקעין. להשלמת התמונה, יוער כי לא התרשמתי כי ההחלטה שניתנה בענין בוגנים, ואשר עליה נסמך בין השאר בית המשפט המחוזי בפסק דינו, משנה ממסקנתי. במישור הפורמאלי, אותה החלטה אך דחתה את בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מבלי לדון בסוגיה שעלתה בו לגופה. מכל מקום, אינני סבורה כי הנדון דומה לראיה. באותו מקרה עלתה השאלה, האם בהליך המתקיים אצל המפקח, ניתן להחיל את ההוראה בתקנות סדר הדין האזרחי, המתירה לתקוף במסגרת ערעור על פסק דין של מפקח, גם 'החלטה אחרת', שלא הוגשה לגביה בקשת רשות ערעור. זאת, בשים לב לכך שבהליך זה נקבע בדין הסדר יחודי, לפיו ישנה זכות ערעור גם על 'החלטה אחרת' של המפקח, ולא רק על פסק הדין הסופי. לעומת זאת, שאלת התחולה של ימי הפגרה, כלל לא זוכה למענה בתקנות המסדירות את ההליך אצל המפקח.

אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור, במובן זה שבית המשפט המחוזי ידון בערעור, על סמך הערעור שהוגש מטעם המערער, ובמובן זה שחיובו של העורר בהוצאות בבית המשפט המחוזי יתבטל. להשלמת התמונה, אציין כי במסגרת ההליך דנן הונחה על שולחני גם בקשה מטעם המערער להגשת תגובה לטענות המשיבים. בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, לא ראיתי להתייחס לטענות שהועלו בה. המשמעות המעשית של פסק הדין הנוכחי, היא שסכסוך השכנים המתואר לעיל מוסיף להתנהל, ואין באמור לעיל כדי לנקוט עמדה ביחס לסיכוייו או לטענות הצדדים לגוף המחלוקת. זוהי תוצאה שניתן להצטער עליה, וניתן אך לקוות שהצדדים הנצים יצליחו להגיע לישוב המחלוקת ביניהם. אולם, סיום הסכסוך אינו יכול להיות על דרך שלילתה של זכות ערעור…"

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.