אימות נוטריוני של הסכם ממון

הסקירה להלן הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

הכותב לא ייצג בהליכים שנזכרים באתר זה (אלא אם נכתב אחרת).

אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.

***

חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), נחקק בשנת 1973, ותחילתו ב-1.1.74. על בני זוג שנישאו לפני 1.1.74, חלה (עקרונית) "הלכת השיתוף" (או "חזקת השיתוף"), שמקורה בפסיקה (ובה תעסוק סקירה נפרדת). עיקר ענינו של חוק יחסי ממון ב"איזון משאבים" בין בני זוג, "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג". החוק חל (עקרונית) על בני זוג נשואים. בסקירות נפרדות אתייחס באופן ספציפי לחוק יחסי ממון ולתחולתו על יחסי ממון של בני זוג נשואים, וליחסים "רכושיים", בין בני זוג שאינם נשואים {הערה: בינתיים ראו סקירה תמציתית זאת…} סקירה זו תתמקד בסמכות המוקנית לנוטריון, לאמת הסכמי ממון בין בני זוג.

לפי סעיף 1 לחוק יחסי ממון, "הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם (להלן – הסכם ממון), ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב". כבר מלשון סעיף 1 לחוק, עולה, בין היתר, כי הסכם ממון הינו "הסכם בין בני זוג"; כי מדובר בהסכם אשר "מסדיר יחסי ממון" בין בני הזוג; וכי הסכם ממון (וכל שינוי של ההסכם) "יהיו בכתב".

כותרתו של סעיף 2 לחוק יחסי ממון הינה "אישור ואימות". בסעיפים 2(א) ו-2(ב) לחוק יחסי ממון, מתוארת "דרך המלך" שבה על בני הזוג לצעוד: "(א) הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בעניני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור; (ב) האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו". בית המשפט רשאי לאשר הסכם ממון בין בני זוג, אף לפני נישואיהם – אולם במקרה זה, האישור יהיה "על תנאי", וייכנס לתוקפו רק לאחר נישואיהם בפועל (וכפי שעולה מדוגמא זאת).

בעוד שסעיפים 2(א) ו-2(ב) לחוק יחסי ממון, שעוסקים, כאמור, באישור הסכם ממון (בבית משפט או בבית דין), עוסקים סעיפים 2(ג) ו-2(ג1) באימות של הסכם ממון: "(ג) בהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם, יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין; (ג1) הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו".

סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, נוסף במסגרת תיקון מס' 2 לחוק (1995). בדברי ההסבר שנלוו להצעת התיקון, צוין כי "בהסכם ממון שנערך לפני הנישואין או בשעת עריכתם יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין. האימות של ההסכם הינו ענין פורמלי שמטרתו להיווכח שבני הזוג עשו את ההסכם 'בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו'… מוצע להסמיך, בנוסף, נוטריון לאמת הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין, בדומה לסמכותו לאשר מסמכים, ובהם צוואה… מתברר שבפועל סמכותם של רושמי נישואין לאמת הסכם ממון כמעט שאינה מופעלת… ההסדר המוצע עשוי להפחית את מספר הפניות לבית המשפט… ויאפשר לבני זוג העומדים להינשא לקבל את השירות של אימות הסכם הממון במסגרת השרותים של עורכי הדין המוסמכים לפי חוק הנוטריונים".

בסעיף 2 לחוק יחסי ממון חלו במרוצת השנים שינויים מסוימים, וישנם הבדלים גם בין נוסח הצעת החוק (המקורית) לבין נוסח החוק המקורי, אך מלכתחילה נעשה בחוק שימוש בביטויים "אישור" ו"אימות". בדברי ההסבר שנלוו להצעת החוק (המקורית) – אשר לא התיחסה, כמובן, לאימות הסכם ממון בפני נוטריון – צוין בין היתר: "כדי להעמיד את בני הזוג על רצינות ההסכם ותוצאותיו, דורש החוק המוצע גם אימותו בידי רושם הנישואין או בשעת טכס הנישואין…" וכפי שצוין לעיל, בדברי ההסבר שנלוו להצעת תיקון מס' 2 לחוק, צוין כי "האימות של ההסכם הינו ענין פורמלי שמטרתו להיווכח שבני הזוג עשו את ההסכם 'בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו'…"

עם זאת, מטעמים מובנים הוקנתה הסמכות לאשר הסכם ממון (כלומר, לתת לו תוקף "שיפוטי") רק לבית משפט או לבית דין (וממילא, בנסיבות מסוימות יתכן כי "משקלו" של הסכם ממון "מאומת" יפחת מזה שיינתן להסכם ממון "מאושר").

בדברי ההסבר שנלוו להצעת תיקון מס' 2 לחוק יחסי ממון, שצוטטו לעיל, צוין בין היתר כי מוצע להסמיך נוטריון לאמת הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין "בדומה לסמכותו לאשר מסמכים, ובהם צוואה". אך למעשה, הסמכות המוקנית לנוטריון לאמת הסכם ממון לפני נישואין, שונה מן הסמכות המוקנית לנוטריון לפי סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, שעוסק ב"צוואה בפני רשות": לפי סעיף 22(א) לחוק הירושה,  צוואה ממין זה "תעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי…"; ובסעיף 22(ז) לחוק הירושה נוסף – "לענין סעיף זה, דין נוטריון כדין שופט".

אין מניעה לאשר (בבית משפט או בבית דין) הסכם ממון שאומת (לפני הנישואין  – ולעתים אף לאחר הנישואין, כפי שנראה בהמשך) בפני נוטריון.

נוטריון מורשה לבצע פעולות, אשר רובן (אם כי לא כולן) מצויות תחת סמכות הביצוע של נוטריונים בלבד; לפעולות נוטריוניות יכולות להוביל לתוצאות מרחיקות לכת, וכפי שמעיד, למשל, סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976: "אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור". לפיכך, כל פעולה של נוטריון מחייבת הקפדה של ממש. כשמדובר באימות של הסכם ממון, החובה הקונקרטית מפורטת בסעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, המתנה את אימות הסכם הממון בכך, "שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו".

בתוספת לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977, מצוי בין היתר הנוסח הנדרש לצורך אימות הסכם ממון על ידי נוטריון (טופס 12).

בדומה לפעולות נוטריוניות אחרות, גם שכר טרחתו של הנוטריון, בגין אימות הסכם ממון, נקוב במדויק בתקנות הנוטריונים (שכר שירותים), התשל"ט-1978. ראוי לציין, כי נוטריון יכול לאמת הסכם ממון שנערך ע"י אחר; והוא יכול לאמת הסכם ממון שנערך על ידו, ב"כובעו" כעורך דין. במקרה האחרון, שכר הטרחה בגין עריכת הסכם הממון יהיה כפי שיוסכם בין הצדדים (ובנפרד משכר הטרחה האמור בגין אימות ההסכם).

למועד כריתתו של הסכם הממון, ובמיוחד למועד אימותו על ידי נוטריון, משמעות נכבדה. מלשונו של חוק יחסי ממון עולה בבירור, כי סמכותו של הנוטריון לאמת הסכם ממון, מותנית בכך שהסכם הממון נכרת לפני הנישואין (אם כי המלים "לפני הנישואין" מתיחסות רק למועד כריתת ההסכם, ויתכן פער זמנים בין מועד זה לבין מועד האימות – שיכול להעשות בנסיבות מסוימות אף לאחר הנישואין, וכפי שנראה כאמור בהמשך); אולם בכל מקרה, בכך אין די:

כפי שנפסק (ראו, בין היתר, עמ"ש מחוזי ירושלים 26693-04-13), הסכם ממון אמנם יכול לכאורה להיכרת זמן רב לפני הנישואין (ולא בהכרח בסמוך אליהם), אך אין בכך לאפשר את אימותו על ידי נוטריון זמן רב לפני הנישואין. אימות על ידי נוטריון מחייב התייצבות של "בני זוג" בפני הנוטריון, וממילא, סמכות האימות מותנית בכך, שהצדדים להסכם ייפלו מבחינה מעשית, במועד האימות, ל"משבצת של נישואין". רק כאשר מדובר בצדדים העומדים ממש "ערב נישואיהם", ניתן "למתוח" את לשונו של סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, ולראותם כמי שמצויים "על סף" המעמד של "בני זוג", באופן שמאפשר לנוטריון לאמת את ההסכם שנכרת ביניהם, כ"הסכם ממון על-תנאי מתלה" – שייכנס לתוקף סמוך לאחר מכן, עם התרחשותם בפועל של הנישואין שבפתח.

כאמור בפתח הדברים, בסקירה עתידית אתייחס ליחסים "רכושיים" בין בני זוג שאינם נשואים. במסגרת סקירה זו, די לציין כי ידועים בציבור רשאים לערוך ביניהם הסכם, אשר דומה במהותו ל"הסכם ממון", ואף לאשרו בבית המשפט לעניני משפחה – אולם אין מדובר ב"הסכם ממון". במספר מקרים שנדונו בפסיקה – ואשר לחלקם תובא התיחסות להלן – נדונה השאלה, מה דינו של הסכם, שנכרת בין ידועים לציבור, אשר לימים נישאו. בעמ"ש 26693-04-13 הנ"ל נדון הסכם, שנשא את הכותרת "הסכם ממון", אשר הוכן על ידי נוטריון ואומת על ידו. הצדדים להסכם נישאו כעבור 5 שנים. נפסק כי במועד שבו נחתם ההסכם, מדובר היה בידועים בציבור, אשר לא התקבלה על ידם באותה עת החלטה להינשא. לפיכך, לא הייתה לנוטריון או לכל רָשות אחרת (לרבות לבית משפט) סמכות לאמת או לאשר "הסכם ממון" ביניהם. התממשות הפוטנציאל של נישואין הייתה באותה נקודת זמן כה רחוקה, מבחינת אומד דעת הצדדים, עד כי לא היה ניתן לבסס את סמכות הנוטריון על עצם הכללתן בהסכם של הוראות העוסקות במצב (תאורטי) של נישואין. אמנם להסכם היה תוקף מסוים (על פי דיני החוזים הכלליים) במרוצת התקופה שקדמה לנישואין – אך מש"שודרג הקשר" (לנישואין), הביא העדר תוקפו של אימות הנוטריון לשלילת תוקף ההסכם, לפחות ממועד הנישואין ואילך. בעמ"ש (מחוזי תל אביב) 17125-03-19 הגיע בית המשפט למסקנה זהה, לגבי הסכם שנחתם בין ידועים בציבור, שנה ושלושה חודשים קודם לנישואיהם. הסכם ממון, בהגדרתו, מחייב הסדר "צופה פקיעת נישואין עקב גירושין או מוות" – ובית המשפט לא מצא "ציפיה" שכזו בהסכם. בנסיבות המקרה לא מדובר היה אמנם בהסכם ש"אומת" בפני נוטריון, אולם בית המשפט הסתמך, בין היתר, על פסק הדין בעמ"ש 26693-04-13 הנ"ל. בתלה"מ 43805-11-17 דן בית המשפט לעניני משפחה בהסכם אשר נחתם בין ידועים בציבור, כ-4 שנים קודם לנישואיהם. ההסכם נערך אצל נוטריון, הוכתר כ"הסכם ממון", ובין היתר נקבע בהסכם, כי יהיה לו תוקף חוקי גם אם הצדדים יינשאו בעתיד. גם במקרה זה, נפסק כי החל ממועד הנישואין, אין תחולה להוראות ההסכם בכל הנוגע לעניני הממון של הצדדים, אלא להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון  {להשלמת התמונה בלבד, יצוין כי גם להסכמים שנערכו בין בני זוג – לפני או אחרי הנישואין, ואפילו ללא נישואין – אך לא אושרו/אומתו כדין, יכולה להיות משמעות… אך הענין חורג מגדרה של סקירה זאת}

כפי שצוין לעיל, סמכות האימות מוקנית לנוטריון ביחס להסכם שנכרת לפני הנישואין – אך האימות אפשרי גם לאחר הנישואין. במרכזה של המחלוקת נשוא פסק הדין שניתן בתמ"ש 417-11-15, עמדה "שאלת תוקפו של הסכם ממון שעשו הצדדים סמוך מאוד למועד נישואיהם" – וביתר פירוט, "'שאלת המאה' בתיק זה הינה האם ההסכם תקף, שאם לא כן יחול על יחסי הצדדים המשטר הרכושי של איזון משאבים, הקבוע בחוק יחסי ממון… בעוד שאם ההסכם תקף, חלוקת המשאבים הממוניים של הצדדים תבוצע על פי הוראות ההסכם. אין עורר כי איש מהצדדים… לא טען כי ההסכם איננו תקף, ואף להיפך – כל צד עתר לקבלת זכויות שנקבעו במסגרת ההסכם…" נקבע באותו מקרה, כי "בשלב הראשון ההסכם נערך על ידי עוה"ד [שכנראה אינו הנוטריון – ד.ר.] לפני הנישואין, ובשלב השני אומת על ידי הנוטריון – ימים ספורים לאחר הנישואין, כך שעסקינן בהסכם שאומת כדין והוא הסכם תקף".

30.4.25

פסק דין מיום 12.3.25 (פורסם ב"נבו"), שניתן במסגרת עמ"ש 46664-10-24: "לפנינו ערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט לעניני משפחה… במסגרתו נקבע כי הסכם שחתמו הצדדים, תקף לתקופה בה היו ידועים בציבור, ועד ליום נישואיהם, וכי מיום נישואיהם ואילך יחול על הצדדים חוק יחסי ממון… כך נקבע בסעיף 43 לפסק הדין קמא: 'מכל האמור לעיל עולה כי הצדדים חתמו על ההסכם בהיותם ידועים בציבור, מבלי שעמדו להינשא בקרוב לחתימתו, ונישאו בפועל למעלה משנתיים לאחר מכן – ועל כן הנוטריון לא היה מוסמך לאמתו; בנוסף, אין בהסכם הוראה הצופה נישואין ו/או פקיעת הנישואין, ולא נתן היה לאשרו כהסכם ממון בהתאם לחוק יחסי ממון. מכאן, שתכליתו של ההסכם היתה להסדיר את עניניהם הרכושיים של בני הזוג, הנובעים ממערכת היחסים ביניהם כל עוד הינם ידועים בציבור, ופקע עם נישואיהם'; בסעיף 57 לפסק הדין קמא נפסק: 'מכל הנימוקים שפורטו לעיל, ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות שהונח בפני ושקלתי טענות הצדדים, הנני מורה כי ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 00.00.2004 יחול לתקופה שעד לנישואיהם (00.00.2007). החל מיום הנישואין ואילך, יחול על הצדדים חוק יחסי ממון'. ברקע יצוין כי הצדדים חתמו ביום 00.00.2004 על הסכם, שנערך ואושר על ידי נוטריון (להלן: 'ההסכם'). עיקרו של ההסכם הינו הפרדה רכושית בין בני הזוג. בחלוף כשנתיים, ביום 00.00.2007, נישאו הצדדים זה לזו כדמו"י. האיש היה כבן 50 ולו ילדים מנישואיו הראשונים, האשה הייתה כבת 30 ואלו היו לה נישואיה הראשונים. ביום 00.00.2008 נולדה בתם המשותפת. בסמוך לחודש 00.2018 נפרדו הצדדים. בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים… את המסגרת הנורמטיבית… והיפנה לפסיקה הרלוונטית. בית משפט קמא קבע, כי הסכם אשר נחתם בין בני זוג שאינם נשואים, תקף אך ורק לתקופת היותם ידועים בציבור, ומעת נישואיהם חלות הוראות חוק יחסי ממון, וכי בני זוג המבקשים ליתן להסכם שנחתם ביניהם בעת שהיו ידועים בציבור, תוקף מחייב גם לתקופת הנישואין, עליהם לאשר מחדש את ההסכם לפני הערכאה המוסמכת בהתאם לחוק… בית משפט קמא בחן האם ניתן לראות את הצדדים כבני זוג שעמדו בפני נישואין בעת חתימת ההסכם, ובאופן שלנוטריון היתה סמכות לאמת ההסכם ביניהם כהסכם ממון, והשיב על כך, לאחר בחינת העדויות והראיות, בשלילה… ההסכם אומת על ידי נוטריון כהסכם טרום נישואין, בהתאם לסעיף 2(ג1) לחוק. עם זאת, הצדדים נישאו רק בחלוף למעלה משנתיים לאחר מועד חתימתו… לא נמצא כי הצדדים עמדו להינשא בסמוך למועד חתימת ההסכם, ואף ספק אם במועד חתימת ההסכם גמרו אומר ביניהם להינשא כלל, וזאת אחר שבחן את עדויות הנוטריון והצדדים… בית משפט קמא דחה את טענת המערער, כי די בעובדה שהנוטריון אימת את ההסכם… וקבע כי תקופה של שנתיים וחצי לאחר חתימת ההסכם, אינה נחשבת בסמוך לנישואין… בהמשך בחן בית המשפט את נוסחו של ההסכם, והגיע למסקנה כי אין מדובר בהסכם ממון טרום נישואין, אלא בהסכם בין ידועים בציבור, שנועד להסדיר את יחסיהם לעת פירוד. בהסכם לא מוזכרת המלה 'נישואין', ההסכם נושא כותרת 'הסכם' בלבד, לשונו אינה מרמזת על כוונת הצדדים להינשא, הוא אינו מתייחס לאפשרות הולדת ילדים משותפים, ואינו מתייחס לגירושין… בית משפט קמא הסיק מסעיף 13 להסכם, המאפשר לצדדים לשוב ולדון בהוראותיו בתום שנה מחתימתו, כי הם לא ראו בהסכם כהסדר רכושי סופי, אלא ככזה שיחול לתקופה מסוימת… בהמשך בחן בית משפט קמא האם מתקיימים חריגים להחלת ההסכם, תוך בחינת התנהלות הצדדים לאחר נישואיהם (שינוי צוואה ומוטבים בפוליסת ביטוח, הפקדת כספים בחשבון על שם המשיבה, חשבונות הבנק), ומצא כי מדובר בפעולות המנוגדות להוראות ההסכם, וסותרות את טענת המערער, כי פעלו באופן דווקני בהתאם להוראות ההסכם… בית משפט קמא בחן קטעים מיומנה האישי של המשיבה, ומצא כי אין בהם כדי ללמד על אומד דעתם של מי מהם לגבי הזכויות המגיעות לו, קל וחומר לענין תקפותו של ההסכם…

בערעורו של המערער, נטען בתמצית, כי בית משפט קמא שגה בפסק דינו, שכן המערער היה נשוי בעבר, ולו ילדים נוספים, הוא רצה לערוך הפרדה רכושית בינו לבין המשיבה, לכן פנה לנוטריון כדי להוציא לפועל כוונה זו, הנוטריון אישר את ההסכם רק לאחר שהובהר לו כי כוונת הצדדים להינשא זה לזו, הנישואין נדחו בשל מצבה הרפואי של המשיבה, המערער הפקיד זרע כדי ליצור תא משפחתי, בית משפט קמא שגה שלא קיבל את עדות הנוטריון, שלא דן אם ההסכם צופה פני עתיד, שלא בחן את מהותו והגיונו של ההסכם, זאת נוכח הפערים שהיו בין הצדדים, הן לענין הגיל והן לענין הרכוש, שגה בכך שלא התייחס לעובדה שהמשיבה לא פנתה למערער מעולם כדי לשנות את תנאי ההסכם, שגה שהסתמך על סעיף 13 להסכם המאפשר לצדדים להסכים לשנותו בעתיד, והעובדה שהדבר לא נעשה מדברת בעד עצמה, שקבע כי הצדדים התנהלו אחרת מהקבוע בו, שפעולותיו במהלך הנישואין אינה מלמדת על דבר לענין צבירת הנכסים, ושלא מצא לאשרר ההסכם מכוח עקרונות היושר ותום הלב…..

…מצאנו שיש לדחות הערעור… ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא מקובלים עלינו, כך גם באשר לקביעות בית משפט קמא ביחס להתרשמותו מהעדים… האם נפלה שגיאה במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא? נשיב על כך בשלילה. מבלי לשוב ולפרט את אשר כבר נכתב בפסק הדין קמא, ההסכם נחתם כאשר הצדדים היו בגדר ידועים בציבור, ונישאו בפועל בחלוף למעלה משנתיים מיום החתימה. עובר לחתימה על ההסכם, לא היו הצדדים על מפתן הנישואין, הנישואין לא עמדו בפתח, על כן הנוטריון לא היה מוסמך לאמת את ההסכם. בענין זה קיימת פסיקה עקבית אליה הפנה בית משפט קמא. הוראות סעיף 2  לחוק יחסי ממון הן ברורות, ומתנות את תוקפו של ההסכם המסדיר את יחסי הממון בין בני זוג נשואים, באישור או באימות ההסכם, באחת הדרכים המנויות בסעיף. נקבע מפורשות, כי בהעדר אישור או אימות תקפים, ההסכם עצמו משולל תוקף. גם אם נגמיש את התנאי של צפיית הנישואין, עדיין הצפי לנישואין צריך להיות ברור, ודאי וקרוב למועד עריכת ההסכם. לא ניתן למתוח את צמד המילים 'לפני הנישואין', המופיעות בסעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, לתקופה של למעלה משנתיים כבעניננו. זאת ועוד. כותרת ההסכם כ'הסכם' בלבד, העדר כל התיחסות לכך שהצדדים עתידים להינשא בקרוב, העדרן של המלים 'נישואין' ו'גירושין', ה'הואיל' הראשון להסכם, 'האיש והאשה מעונינים להתגורר יחד ולקיים ביניהם מערכת יחסים זוגית […]' כל אלה ועוד מטים את הכף, כפי שקבע בית משפט קמא, כי עסקינן בהסכם שאינו הסכם ממון, ואין לו תוקף לאחר נישואי הצדדים. בית משפט קמא לא הסתפק בקביעתו זו, ואף הוסיף ובחן, האם מתקיימים החריגים להפעלת ההסכם, ומצא כי אין המקרה הנדון בא בקהלם של החריגים האמורים, ואנו שותפים לקביעתו זו. תכלית ההסכם היתה הסדרת עניניהם הרכושיים של הצדדים, הנובעים ממערכת היחסים ביניהם, כל עוד הינם ידועים בציבור. להשקפתנו, אין לגזור גזירה שווה ממגורים של שני אנשים יחדיו, וקיום מערכת יחסים זוגית ביניהם, למשטר הרכושי החל על אלה המוצאים לנכון למסד את קשרם הזוגי על דרך נישואין. הסכמה של בני זוג ידועים בציבור למשטר רכושי מסוים, אינה מקימה חזקה שמסכימים הם להחלת אותו משטר לאחר שישתנה מצבם לבני זוג נשואים.

טענת המערער, כי הנוטריון אישר את ההסכם לפי סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, והאישור נושא כותרת 'אימות הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין', אין בה כדי לגרוע ממסקנתנו. הנוטריון היה מנוע לאשר או לאמת את ההסכם על פי חוק יחסי ממון, כל עוד הצדדים לא היו 'לפני נישואין' או 'בני זוג העומדים ערב נישואיהם', כדרישת המחוקק. מניעות זו מקפלת בתוכה מדיניות שיפוטית ראויה, להימנע מחוזים המסדירים בהינף אחד ובלא הפרדה ברורה, את הזכויות והחובות של אותם צדדים, הן כידועים בציבור והן כנשואים. ידועים בציבור הינו מצב עובדתי. היום כן מחר לא. כל אחד מבני הזוג יכול להביא לסיומם בנקל. לא כך הם פני הדברים בבני זוג נשואים, המחויבים לגושפנקא של הדין לסיום יחסיהם, ועל כך כאמור קיימת פסיקה עוקבת ורבה, שלחלק ממנה היפנה בית משפט קמא.

טענת המערער, כי שגה בית משפט קמא עת יישם הלכה משפטית חדשה, היא עמ"ש 26693-04-13 [נבו] באופן רטרוספקטיבי, לא מצאנו בה ממש. סעיף 2(ג1) לחוק… הינו סעיף חוק אשר תוקן ביום 24.02.1995, קרי כעשר שנים טרם חתמו הצדדים על ההסכם. הניתוח שהובא בעמ"ש 26693-04-13 [נבו], המפרט את ההיסטוריה שקדמה לתיקון, וכן ההסבר להצעת החוק, לא היוותה אז, ולבטח לא כיום ביחס לצדדים שלפנינו, בגדר 'הלכה חדשה', אלא בגדר פרשנות המצב החקיקתי שהתקיים כבר אז ביחס לתיקון חוק שהיה תקף כמעט שני עשורים. מסקנת בית המשפט בעמ"ש 26693-04-13 [נבו], כי 'תנאי לסמכות האימות, הן של רושם הנישואין והן של הנוטריון, הינו שבני הזוג כבר קיבלו את ההחלטה להינשא, כך שהליך האימות מתבצע ערב הנישואין. כאשר מדובר ברושם הנישואין, לא תיתכן מציאות אחרת, שהרי ההתייצבות בפני רושם הנישואין נעשית רק לקראת הנישואין ולאחר שהוחלט עליהם. הוא הדין להתייצבות בפני הנוטריון, על מנת שיאמת את הסכם הממון. מאחר שפעולה זאת נועדה לשמש מקבילה לפניה לרושם הנישואין, אין הפניה לנוטריון באה בחשבון, אלא לגבי בני זוג שתהליך מיסוד הקשר ביניהם הבשיל כדי יכולת לפנות לרישום הנישואין; ובמלים אחרות: שכבר הוחלט על ידם להינשא ומועד הנישואין מתקרב', אינה הלכה חדשה ששינתה הלכה ישנה ביחס לאימות הסכם ממון על ידי נוטריון, אלא פרשנות החוק והמצב הקיים, ששרר בעת מתן פסק הדין דאז, המבוסס על תיקון משנת 1995…

טענת המערער, כי ההסכם אמור להיות תקף מכח דיני החוזים הכלליים, דינה להידחות. היחס הנורמטיבי בין חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לבין חוק יחסי ממון, הינו זהה. יחד עם זאת, 'בניגוד בין שני הסדרים נורמאטיביים, המצויים על רמה נורמאטיבית שווה, יד ההסדר הספציפי על העליונה'… אין חולק כי חוק יחסי ממון הינו דין מיוחד וספציפי ביחס לחוק החוזים הכללי, שכן זה חל אך ורק על בני זוג, בכתב, מחייב אישור בפני גורם חיצוני, לאחר שנוכח כי ההסכם נעשה בהסכמה חופשית, הבנת משמעויותיו, תוצאותיו וכיוצ"ב. אין לקבל את שיטת המערער, היינו מחיקת ההסדרים והדרישות המיוחדות שנקבעו בחוק יחסי ממון, על ידי החלפתם באלה הקבועים וחלים מכח חוק החוזים הכללי. במעמד זה אציין את הידוע, כי עקרון תום הלב, 'מצודתו פרושה על כלל המערכת המשפטית בישראל'… על אף האמור, לא מצאנו כי המערער הצליח להוכיח, כי המשיבה נהגה באופן שניתן להגדירו כהתנהגות הפוגעת בעקרונות תום הלב, לחלופין עקרונות הצדק, המצופים מהצדדים ויחסיהם זו עם זה….."

***

הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו"ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו"ד דגן רותם.