סקירת פס”ד – ת.ע. 3688-09-18 – “בן זוג” לצורך חוק הירושה

{הכותב לא ייצג בהליך}

ב-6.4.2020 ניתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה בתל אביב (כב’ השופט יחזקאל אליהו) פסק דין במסגרת ת”ע 3688-09-18 (וכן ת”ע 3699-09-18 ותמ”ש 18499-09-18). כאמור בפתח פסק הדין,במסגרת פסק הדין נדרש בית המשפט להכריע בשאלת פרשנות המונח ‘בן זוג’ לצורכי סעיפים 10 ו-11 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965, האם פרשנות פורמאלית ודווקנית ולפיה מקום שלא סודר גט, יש לראות בצדדים כבני זוג נשואים לפי חוק הירושה? או פרשנות מהותית ולפיה מקום בו ייקבע כי המדובר בנישואין ריקים מתוכן, ‘על הנייר’, אזי יש לקבוע שלענין הירושה אין בפנינו בני זוג?”

בהתאם לחוק הירושה (להלן: “החוק“), לאחר שאדם נפטר, הוא מותיר אחריו “עזבון”, העובר ליורשיו “על פי דין”, אלא אם הותיר הנפטר צוואה (בנסיבות מסוימות, תחול הצוואה רק על חלק מן העזבון). סעיף 10 לחוק (“יורשים מבני המשפחה”) קובע מיהם קרובי המוריש אשר עשויים להיות יורשים על פי דין: “יורשים על פי דין הם: (1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו; (2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש). זכויות הירושה שלהם יהיו לפי האמור בפרק זה”. זהות היורשים (על פי דין) בפועל, סדר ההורשה והיקף הירושה, נקבעים לפי סעיפים 11-16 לחוק.

בסעיף 11 לחוק (“זכות הירושה של בן זוג”), נקבע, בין היתר: “(א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית… ונוטל משאר העזבון – (1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי…” (לפי סעיף 12 לחוק, “ילדי המוריש קודמים להוריו…”)

{במאמר מוסגר: לפי סעיף 55 לחוק, “איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש”; ירושת “ידועים בציבור” תידון בסקירה עתידית}.

על פי המתואר בפסק הדין, המנוח (בנם של התובעים) נפטר ב-2017 בעודו נשוי, לכאורה, לנתבעת (לה נישא ב-1992). למנוח ולנתבעת לא היו ילדים. המנוח לקה ב-2005 באירוע לבבי, ובעקבותיו באירוע מוחי, איבד את הכרתו, שקע בתרדמת ולא שב להכרתו עד יום מותו, במשך למעלה מ-12 שנים. לכאורה, בהתאם לסעיף 11 לחוק, זכאית היתה הנתבעת למחצית מעזבונו של המנוח, והוריו (התובעים) למחצית השניה. אולם, אמו של המנוח (התובעת) הגישה לרשם לעניני ירושה בקשה למתן צו ירושה, במסגרתה נכתב כי בנה נפטר כשהוא “חסוי והנישואין פקעו”, וכי במותו לא היתה לו בת זוג – ולכן, בעלה והיא הינם יורשיו היחידים.

הנתבעת הגישה התנגדות, וטענה כי התובעת הגישה בקשה שקרית לצו ירושה, ביודעה כי הנתבעת הינה אלמנתו של המנוח. זאת ועוד, לטענת הנתבעת היא מונתה כאפוטרופסית לגוף המנוח, יחד עם התובעת, והעובדה כי המנוח הפך חסוי לא הפקיעה את נישואיו ולא שינתה את מעמדה כאשתו, ולאחר פטירתו – כאלמנתו. משכך, טענה הנתבעת, כי כאלמנת המנוח, אשר הותיר אחריו הורים, היא זכאית לרשת מחצית מעזבונו. לאור ההתנגדות, הועבר ההליך לבית המשפט.

כמתואר בפסק הדין, “בתגובתה טענה התובעת כי בשנת 2004 גילה המנוח כי הנתבעת הפקיעה את נישואיהם ובחרה בזוגיות עם פרופ’ ר’… ומיד לאחר הגילוי הותיר בידי אמו את יפוי הכוח (מכתב) מיום 10.3.04 [מדובר במסמך בכתב ידו של המנוח מיום 10.3.04 שכותרתו ‘יפוי כח’ ולפיו ייפה המנוח את כוחה של אמו לבצע כל פעולה בשמו – ד.ר.] וזהו לכל המאוחר מועד פקיעת נישואי הנתבעת והמנוח. לטענתה, היות המנוח רשום כנשוי לנתבעת הינה פורמאלית בלבד, שכן כוונת המנוח והנתבעת היתה להתגרש. הנתבעת לא ראתה עצמה כמי שזקוקה לגט והחלה בזוגיות מקבילה עוד בהיות המנוח כשיר משפטית (בשנת 2003) והנתבעת סרבה לחלץ עצמה מ’עגינות’ ולא ראתה כל פסול בכך שחיה עם בן זוגה פרופ’ ר’ יחדיו בדירה משותפת החל משנת 2005, כאשר בנם המשותף נולד בשנת 2008… עוד הוסיפה התובעת וטענה כי טענות הנתבעת באשר למינויה כאפוטרופסית לגוף יחד עם התובעת אינן אמת וכי הנתבעת מעלימה מבית המשפט את העובדה כי ניסתה במחטף להתמנות כאפוטרופסית יחידה על המנוח כאשר כל דאגתה למנוח היתה ריקון נכסיו. עוד לטענתה ה’מינוי’ אשר עמד בתוקף עד פטירתו של המנוח כלל התעלמות מוחלטת מהמנוח עד כדי כך שהנתבעת כמעט ולא טרחה לבקרו במקום אשפוזו”.

נקבע, בין היתר: “כאמור לעיל, לצורך הכרעה בתובענות נדרש בית המשפט להכריע בשאלת פרשנות המונח ‘בן זוג’…האם פרשנות פורמאלית ודווקנית ולפיה מקום שלא סודר גט, יש לראות בצדדים כבני זוג נשואים לפי חוק הירושה? או פרשנות מהותית ולפיה מקום בו יקבע כי המדובר בנישואין ריקים מתוכן, ‘על הנייר’, אזי יש לקבוע שלעניין הירושה אין בפנינו בני זוג?…

…סקירת הפסיקה שניתנה במרוצת השנים בבתי המשפט בסוגיה זו מלמדת כי הדעות נחלקו לשתי גישות קוטביות… האחת, היא הגישה הפורמאלית ולפיה, מקום שלא סודר גט או לכל הפחות ‘הושלש גט’, יש לראות בצדדים כבני זוג נשואים לפי חוק הירושה. פסק הדין המרכזי והמקיף, הנוקט בגישה זו הוא עמ”ש 38845-10-12… יודגש כי על עמ”ש 38845-10-12 הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בע”מ 1087/15… כעולה מפסק הדין זה ניתן על פי המלצת כב’ שופטי ההרכב ובהסכמה ולפיכך הוא אינו כולל דיון לגופו של ענין והכרעה לגופה של המחלוקת שבפסיקה… השניה, היא הגישה המהותית ולפיה יש לבחון את מערכת היחסים בפועל כבני זוג וטיבה. לפי גישה זו, ‘נישואין על הנייר’ ריקים מתוכן של זוגיות ובכלל זה פרידה ארוכת שנים ובצידה ניהול מערכת יחסים זוגית אחרת וחדשה צריכה ויש בה להפקיע את זכות הירושה של ‘בן הזוג’ הרשום ככזה, גם אם הצדדים לא התגרשו בפועל… אציין כי לטעמי וכפי שאבהיר להלן המחלוקת בפסיקה הינה לכאורית ובסופו של יום נוקטים בתי המשפט בפועל בגישה מעורבת המשלבת בין שתי הגישות…”

בית המשפט סקר באריכות ובפירוט את הפסיקה, וקבע: “באף לא אחת מהדוגמאות הנ”ל נדרשו בתי המשפט לשאלה האם ‘בן זוג’ לצורך פרשנות הוראת החוק הרלוונטית יכול להיחשב גם מי שאינו בן זוג במובן הלשוני הפשוט והמקובל של המונח, שאלה עובדתית זו הינה בגדר תנאי סף לדיון המשפטי הפרשני. כפי שקבע כב’ הנשיא א’ ברק בבע”מ 9607/03, “מבחינה לשונית הדיבור ‘בן זוג’ הוא אחד מצמד”…. את הדיבור בן זוג לא ניתן לפרש במנותק מהבחינה הלשונית שלו ומונחים כמו ‘זוגיות’ ו’תא משפחתי’, שביסודן עומדת אותה קשירת גורל, מחויבות וחיים משותפים. קיומה של זוגיות חדשה והקמת תא משפחתי חדש עם בן זוג אחר, לרבות ובפרט הבאת ילד לעולם, אינה מאפשרת להמשיך ולראות ולהכיר באותו בן זוג כעונה להגדרת ‘בן זוג’,  כי אם ‘בן זוג לשעבר’. כל פרשנות לשונית אחרת מרוקנת מתוכן את המשמעות של הביטוי ‘בן זוג’ ו-‘זוגיות’, סותרת ערכי יסוד בדיני משפחה ואינה באה לטעמי בגדר הפרשנויות האפשריות ללשון החוק… לפיכך וככל שיתברר כי חרף פרוד ארוך וממשי שבצידו הקמת תא משפחתי חדש, נותרו הצדדים נשואים – בדיקה פורמאלית, יש לעבור ולבחון את קשר הנישואין מהבחינה המהותית. האמור כמובן לא יחול ככל שמדובר בפרוד קצר וזמני. שינוי העיתים, ההתפתחות בתפיסה החברתית והקדמה אינם מכירים ואינם יכולים להכיר במצב עובדתי בו בן זוג אשר פנה באופן ברור ומפורש לקיומה של זוגיות חדשה יוסיף ויחשב בן זוג. פרשנות המכירה בהגדרה זו חוטאת למצב העובדתי, נוגדת את השכל הישר ופשוטם של דברים, הינה זרה ומלאכותית, עד כי דומה כי לא נדרש להיות משפטן על מנת להגיע לתוצאה זו”.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי סעיף 11(א)(2) לחוק, עצמו, הנוקט בדיבור ‘בן-הזוג הנשוי’, אינו מסתפק בפרשנות פורמאלית; וכי הגישה הפורמאלית לבדה אינה משתלבת עם סעיף 11(ג) לחוק (אשר “מלשונו הברורה והפשוטה… עולה כי קיימת זהות לכאורה בין הגדרת בן זוג על פי חוק יחסי ממון ולבין הגדרת בן זוג לפי חוק הירושה. לא יכול להיות חולק כי בדיון לפי חוק יחסי ממון, בן זוג אשר היה מקיים זוגיות חדשה ותא משפחתי חדש, לא היה מוסיף ונחשב עוד כבן זוג, והשיתוף בין הצדדים, היה נפסק ממועד יצירת הזוגיות החדשה, באשר נישואיו מבן הזוג, פקעו”); אינה מתיישבת עם תכליתו של סעיף 11 לחוק; ואינה מתיישבת עם עקרון תום הלב. עוד יצוין, כי בית המשפט מצא תמיכה מסוימת בפרשנותו, ב”תזכיר חוק דיני ממונות” – אשר כולל הגדרות למונחים “בן זוג” ו”פרוד” – על אף ש”עד למתן  פסק דין זה לא הפך התזכיר לדבר חקיקה, ואפילו לא התגבש להצעת חוק”.

בית המשפט הוסיף, “למעלה מן הצורך ומחמת הזהירות”, כי “נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן מצדיקות בכל מקרה החלתה של הגישה והפרשנות המהותית”: “בעניננו, היתה זו הנתבעת אשר בחרה להמשיך בחייה, להביא ילד לעולם ולקיים זוגיות ותא משפחתי חדש עם פרופ’ ר’, תוך שהיא דוחה את הצעת התובעים מיום 6.1.08 להתגרש מהמנוח לאחר שטענה כי היא עגונה כבר 3 שנים ותוך שהיא נהנית ומוסיפה ליהנות משך כל אותה תקופה מהטבות כספיות משמעותיות בסכומים של מאות אלפי שקלים… עם כל ההבנה כאמור לבחירתה להמשיך בחייה, לבחירה זו יש משמעות לרבות אובדן זכותה לרשת את המנוח מכוח קשר הנישואין ולאחר שזה גווע ולא נותר ממנו דבר פרט לתעודת הנישואין”.

בית המשפט פסק איפוא: “משכך התוצאה היא כי תביעת/בקשת התובעים למתן צו ירושה אחר המנוח מתקבלת והתנגדות הנתבעת לה נדחית”.

***

 הסקירה לעיל הינה כללית, לא ממצה ולא מחייבת, ואין בה משום חוות-דעת או יעוץ משפטי; וממילא, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת יעוץ משפטי מעו”ד.

 אין לעשות שימוש בסקירה ללא אישור בכתב ומראש מעו”ד דגן רותם.

מחשבה 1 על “סקירת פס”ד – ת.ע. 3688-09-18 – “בן זוג” לצורך חוק הירושה”

כתוב/כתבי תגובה

דילוג לתוכן